הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-2 בפברואר, 2006 10 תגובות

קשה לכתוב על אירוע כמו הפורום החברתי העולמי שהתקיים בשבוע שעבר בקרקאס בירת ונצואלה, כיוון שקשה לחוות אותו. עשרות אם לא מאות סדנאות, בלב ההתרחשות הרשמית לפחות, מתקיימות בו-זמנית. רק באירועים הטקסיים יותר אפשר לתפוס את גודל הקהל ואת גיוונו, ולהבין עד כמה לא מייצג הקומץ שהספקת לחוות.

אלפים הגיעו לפורום, פחות כפי הנראה מהשנים הקודמות שבהן הוא התקיים בפורטו אלגרה שבברזיל (מלבד שנה אחת במומבאי). השנה מתקיימים שלושה כינוסים מקבילים בפורום כשהאחרים בפקיסטאן ובמאלי. מה שוודאי תרם להפיכת הפורום בקרקאס מפורום עולמי ל"פורום של האמריקות" (שמו של אירוע שהיה אמור להתקיים במקביל אך למעשה לא היה ניתן להבחין בינו לבין הפורום העולמי).


אבל לא נורא, לאמריקה באנו, כי אמריקה היא מה שמעניין אותנו. בפרט, אמריקה הלטינית, ועוד יותר בפרט, ונצואלה. אין ספק שוונצואלה, ומנהיגה הוגו צ’אבס, היו מרכז הכובד של הפורום. הפורום, שהועבר לכאן בין היתר כמחווה של סולידאריות עם ממשל צ’אבס הסוציאליסטי, בהחלט הציג לראווה את הצד היפה של ונצואלה. נאומו של צ’אבס באצטדיון הפוליאדרו בעיר היתה נקודת השיא של הפורום, מבחינתנו.


יש במה להתגאות. בכל מקום בקרקאס בולטים ציורי הקיר המהפכניים. בעיר הענייה הזאת יש פחות קבצנים מאשר בתל אביב. ב"באריוס", שכונות העוני, אנשים רגילים, פועלים ומובטלים, משתתפים בהכנות לפורום כחלק מפעילותם בוועד השכונה הנבחר, המקבל משאבים מן המדינה.


אין ספק שוונצואלה עודנה מדינה קפיטליסטית. שכונות עשירות כמו אלטאמירה עומדות על תלן, וכך גם התשליל שלהן, הבאריוס העצומים שבהם הביוב עדיין זורם ברחובות. מודעות פרסום גדולות זועקות מכל קיר ורבים מאזרחי העיר מוצאים פרנסה במגזר הלא-פורמאלי – הם מוכרים מזון או דיסקים צרובים, או משכירים פלאפונים לשיחה.


מנגד, אין פה זחיחות. אף אחד אינו טוען שוונצואלה היא ארץ סוציאליסטית, גם לא הנשיא הסוציאליסט שלה. בכל נאומו הרווי אזכורים למהפכנים דרום אמריקאים ואחרים (רוזה לוקסמבורג בלטה באופן מפתיע) לא היתה נימה של זחיחות. צ’אבס הדגיש שוב ושוב את הסיסמא (סוציאליזם או מוות), אך לא היה בכך שום הצדקה למצב הקיים. להפך, הדחיפות שבקולו סימנה שהמרחק עוד רב.


ונצואלה היא דוגמא חיה לטענה המרקסיסטית הוותיקה שיש הבדל בין ממשל ושלטון. מי שמושל בארץ אינו בהכרח שולט בה. בוונצואלה מושל היום נשיא סוציאליסט, בתמיכתם הגורפת של הפועלים והאיכרים, אך השלטון בוונצואלה הוא עדיין שלטונה הקפיטליסטי של הבורגנות העולמית.


מובן שמצב כזה אינו יכול להיות יציב. או שהבורגנות תעיף את צ’אבס (כפי שכבר ניסתה לא פעם לעשות) או שהיא תשבית את פעולתה הכלכלית במדינה הלא-ידידותית (כפי שכבר ניסתה לא פעם) ותדחוף את המשק הוונצואלי לתוהו ובוהו.


או, למצער, שתמשיך התנופה לעבר הסוציאליזם. מתוך מה שנשאר ממדינת הרווחה המערבית קל לזלזל בשינויים העצומים שעברו על ונצואלה בשבע השנים האחרונות. האנאלפביתיות מוגרה כמעט כליל, החינוך עד האוניברסיטה והרפואה – חינם. הרעב לא קיים כאן. לא הישגים מבוטלים, אפילו לא בהשוואה לישראל של ימינו.


בפורום, בעיקר בקרב המשלחות הבולטות מוונצואלה ומשכנותיה קולומביה וברזיל, בלטו הדיבורים על יצוא המהפכה לשאר מדינות היבשת. משימה שנראית אפשרית לאור נצחונו של הסוציאליסט אבו מוראלס בבחירות בבוליביה. רבים פה רואים באינטגרציה פדראלית של מדינות אמריקה הלטינית על פי דגם "בוליבריאני" פתרון לבעיות של עמי האזור. ברור, מכל מקום, שהפטריוטיזם הוונצואלי הוא פתוח הרבה יותר לשכנות. ואף לשאר עמי העולם השלישי, מאשר הלאומנות הצרה בנוסח האירופי.


כשלעצמי נותרתי סקפטי לגבי "חרב בוליבאר" – רעיון האינטגרציה. אך אין ספק שהסולידאריות של עמי האזור, ולא רק של העם הוונצואלי, עם המהפכה פה, תהווה גורם מרתיע בפני ניסיונות נוספים של האימפריאליזם הצפון-אמריקאי להתערב כאן.


הסכנה היא במנוחה על זרי הדפנה, במחשבה שניצחון אלקטוראלי הוא סוף המהפכה ולא תחילתה ושהאינרציה של הקידמה החברתית תוביל את אמריקה הלטינית בבטחה אל חופו הנכסף של הסוציאליזם. אין ספק שהמרחק רב והמלאכה מרובה, אך לפי מה שראיתי בפורום העולמי, המהפכנים של אמריקה הלטינית מודעים לכך. כאן אומרים la luche sigue – המאבק נמשך.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. אבי הגיב:

    לפי התיאור פה ונצואלה עדיין לא סוציאליסטית כמו מדינות סקנדינביה

  2. גולש מזדמן הגיב:

    המאבק נמשך עוד מימי צ’ה גווארה והסנדניסטים וכמותם גם צ’אבס , האנשים מנסים להפוך הצבעת מחאה לתמיכה בשלטון , כפי שקורה ברשות כך גם בוונצוואלה , העם לא רוצה סוציאליזם והסכנה היא אחרת לגמרי – שצ’אבס יהפוך לדיקטטור נוסח קסטרו ויחזיר את ונצוואלה אחורה .

  3. מרים ג’ונס / תשובה לאבי הגיב:

    אבי: אופנתי היום להתייחס לסקנדינביה כאל "סןציאליזם". הרי לעומת הקפיטליזם הפראי שהשתלט על חיינו בארץ, גם שוודיה או פינלנד נראות כגן עדן. יחד עם זאת, כל ארצות סקנדינביה הן קפיטליסטיות ללא יוצא מן הכלל. במילים אחרות: אלה משטרים המתבססים על ניצול מעמדי, ניצול השכירים. אותן ארצות הן גם חלק ממעצמה אימפריאליסטית הקרויה "האיחוד האירופאי", קרי גוש המתקיים לא רק מניצול עובדי המדינות החברות בו, אלא גם מניצול עובדי העולם השלישי. ונצואלה, לעומת סקנדינביה היא מדינה של העולם השלישי, במשך 200 שנה הייתה קרבן לניצול כפול: מידי ארה"ב והאוליגרכיה המקומית. כך, שמה שניתן להשיג בקלות יחסית במדינות הקפיטליסטיות המרכזיות, קשה עד מאוד להשיג בפריפריה כמו ונצואלה. אגב, ה"סוד" בסקנדיבניה, שאף אחד ממצדדי הדגם לא מוכן לגלות לנו הוא: התארגנות עובדים. קרי: המפתח להבנת החברות השוויוניות היחסית שבצפון אירופה הוא התארגנות העובדים. קיים קשר ישיר בין שוויון חברתי לבין התארגנות עובדים. ככל שהעובדים מאורגנים יותר ויכולים להתמודד בצורה יעילה יותר מול חמדנות הבורגנות, כך רמת חייהם גובהה יותר!

  4. אחמד פילגר / קובה הגיב:

    לחבר אבי: החברה השוויונית ביותר היא קובה, ולאו דווקא ארצות סקנדינביה, שהן מדינות קפיטליסטיות לכל דבר ועניין.

  5. אבי הגיב:

    מדינות סקנדינביה הן אולי לא קובה, אולם הן מגדירות את עצמן כסוציאל דמוקרטיות ומתנגדות לקפיטליזם. לא תשמעו שם שבחים על שוק חופשי. כך, לדוגמא, מנהיג מפלגת השמאל הסוציאלי השבדית (המקבילה אצלנו למר"ץ, כלומר המפלגה שנמצאת יותר שמאלה ממפלגת השמאל הראשית) לארס אוהלי מגדיר את עצמו באופן רשמי כמרקסיסט לניניסט ומנהיג הסוציאל דמוקרטים גוראן פרסון כבר אמר שהממשלה שהוא ירקיב אחרי הבחירות הקרובות תכלול גם מפלגה זו.
    למעשה גם חד"ש אינם מרקסיסטיים ולא דורשים לבטל את הרכוש הפרטי. הצעותיהם אינן שונות ממה שקיים במדינות סקנדינביה בימינו

  6. protaguras הגיב:

    למערכת/לעורך: שלחתי מקודם ביקורת הוגנת, שהחלטת לצנזר. חבל לי שעשית זאת, אבל אני לא מתפלא. כנראה שזה בגלל שאני נוקט בדברי הסתה, נאצות, דיבה וסגנון החורג מן הטעם הטוב. אז טוב מאוד שאתה מצנזר. גם במשטרים הקומוניסטים של רוסיב ידעו לצנזר.

    כן, ביקורת יכולה להיות רק כזו שהיא "בונה", לא כזו שמרתיחה. לא כזו שמתאגרת את החשיבה.

    תודה לך, ואם תחפוץ שאמנע מלהעביר ביקורת הוגנת בהמשך, אתה יכול לשלוח שלי תגובה פרטית באי-מייל. אני אבין, ולא אכעס.

    *** אין צורך לפרסם תגובה זו

  7. עופר הגיב:

    כשרות לציבור, הנה סרטוני וידאו קצרים שצילמו נציגי truthout בקרקאס (מנקודת מבט של תמיכה בפורום). כדאי לצפות בסרטון המתאר את הפגנת המתנגדים לצ’אבז. רובם מגוחכים, ובפרט הפנאטית המככבת, אבל יש חומר למחשבה בכמה טיעונים המובאים שם.

    — קישור —

  8. קורא את העתיד הגיב:

    לאחמד פילגר:

    אולי קסטרו ישנה את דעתך על ה’שוויון’ בקובה:

    "קסטרו אף שאל את שומעיו, רובם סטודנטים באוניברסיטה, האם הם יודעים שיש בקובה יחידים המשתכרים שלא כחוק פי 40 או 50 ממה שמשתכר רופא. עוד הוא אמר כי קצבאות הזקנה נמוכות מדי ושיש צורך לתוספות משמעותיות לגמלאים."

    הציטוט הוא מכתבה באתר הזה.

  9. protaguras הגיב:

    עופר
    א) לפחות אתה כנה, ואתה מציג ביקורת, למרות שקשה להתעלם מכך ש"נציגי האמת" מוטים לחלוטין.
    ב) אני לא יודע מתי לאחרונה מישהו ממכם נסע לקובה או וונצואלה ויצא לו קצת לשוחח עם ההמונים. לפחות האמת נמצאת במעשים הפשוטים, ולא בסיסמאות המנופחות…

  10. אשר פרוליך הגיב:

    לאבי:
    כבר הסבירו לך שמדינות סקנדינביה הן קפיטליסטיות."סוציאל דמוקרטיה" הינה צורה
    מתונה של קפיטליזם אבל רחוקה מסוציאליזם.
    היא מיועדת לשמר את הקפיטליזם ופרחה בתקופה
    אחרי מלחמת העולם השנייה כשהקפיטליזם עסק
    בשיקום ההרס העצום של המלחמה.בתקופה ההיא,
    הקפיטליסטים הרוויחו כל כך הרבה,שהיו מוכנים
    לשלם עבור "קצת כאילו סוציאליזם".
    היום,הקפיטליסטים לא יכולים להרשות לעצמם
    את ה"לוקסוס" הזה ועל כן מדינות הרווחה יחד
    עם ה"סוציאל דמוקרטים" שלהם נמצאים בנסיגה.
    סוציאליזם מבוסס על בעלות אמצעי הייצור על
    ידי העובדים ולא על ידי בעלי ההון,לכן כל
    הסיפורים של ה"סוציאל דמוקרטיה" התומכת
    בהפרטות(כפי שיוסי בילין הכריז לאחרונה,אבל
    כ"הפרטות מתחשבות")אלה הם סיפורי סבתא.

הגיבו לprotaguras

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים