הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 בפברואר, 2006 8 תגובות

על ספרו של לאון זהבי "לחוד או ביחד, יהודים וערבים במסמכי הקומינטרן 1943-1919″, הוצאת כתר, 2005


לאון זהבי, הומניסט רגיש, פובליציסט ומנהיג ותיק במק"י, היה שליח העיתונות הקומוניסטית במוסקבה. זהות זו איפשרה לו להגיע למסמכים המצויים בארכיון הקומינטרן, והמתייחסים לתולדות המפלגה הקומוניסטית בפלשתינה-א"י בשנים 1919- 1943. הקומינטרן, שהיה המסגרת הבינלאומית של המפלגות הקומוניסטיות ברחבי העולם בשנים הנ"ל, הדריך, פיקח וביקר את רעיונותיהן, ארגונן ופעילותן של כל המפלגות החברות בו. השפעה מכרעת בקומינטרן היתה למפלגה הקומוניסטית של ברית-המועצות. בשלב מסוים הפך הקומינטרן לכלי הפועל בסגנון הרעיונות והפרקטיקה ששלטו בברה"מ בימי מנהיגותו של סטלין.

לאון זהבי יכול היה, לכאורה, לקרוא מסמכים אלה ולהסתפק בכתיבת מאמר כלשהו. אך זהבי, בפרספקטיבה היסטורית, הבין שאלה חומרים יקרים מפז לתנועה המהפכנית בארצנו ולתולדות העמים כאן. המחבר העריך, ובצדק, שהמסמכים אקטואליים במידה רבה גם להתלבטויות של הקומוניסטים כאן ועכשיו. נדמה לי שזו הסיבה שהוא טרח על הכנת הספר בעיקר בכוחות עצמו במשך 15 שנים. הוא קרא, עיין, מיין, סידר, דאג לתרגום, צירף אסמכתאות תומכות, והוסיף דברי רקע משלו. התוצאה היא ספר חשוב הכולל מסמכים, אשר בלעדיהם כל מחקר היסטורי על תולדות הארץ, ובמיוחד כל מחקר על תולדות התנועה הקומוניסטית בארץ, יהי מעתה לוקה בחסר.


זהבי בחר להפנות זרקור מיוחד למסמכים בעשור 1929-1939, שבהם כלולה התביעה של מוסדות הקומינטרן מהמפלגה הקומוניסטית בפלשתינה (מק"פ) להעביר את הדגש בפרסומיה ובפעילותה אל המוני העם הערבי בארץ, מבלי לזנוח את הפעילות בקרב הפועלים היהודים, וגם להתאים את הרכב ההנהגה לקו זה. מסמכים אלה מדגישים שבקרב העם הערבי הפלסטיני קיים פוטנציאל לגאות של תנועה מהפכנית, אשר תוביל את המאבק נגד הקולוניאליזם הבריטי, נגד שותפתו המנשלת – הציונות, ולמען מהפכה דמוקרטית ורפורמה אגררית. אגב, התביעה של הקומינטרן ל"ערביזציה" הופנתה לא רק למפלגה הקומוניסטית בפלשתינה, אלא גם למפלגות הקומוניסטיות בסוריה ובמצרים, שגם בהנהגתן עמדו לרוב פעילים ממוצא אירופי.


מפאת קוצר היריעה לא אביא כאן את הניתוח של זהבי המובא כהסבר מקדים למסמכים בפרק "הערביזציה". אני ממליץ לקוראים לשים לב אליהם במיוחד, וזאת נוכח האקטואליות הרבה שלהם לדיונים המתנהלים גם בימינו.


בספרו של לאון זהבי כלולים מסמכים, אשר באמצעותם אנו מתוודעים לבעייתיות שליוותה את עיצוב מדיניותה של מק"פ, וגם לחיי היומיום של חברי המפלגה הקומוניסטית בתקופה ההיא. המסמכים האלה מתארים תנועה קומוניסטית מהפכנית, שפעיליה היהודים והערבים נמנו עם "מלח הארץ" וגילו מסירות רבה במאבקם המשותף למען שחרור היהודים והערבים מדיכוי קולוניאלי, למען עצמאות, דמוקרטיה ועתיד ללא ניצול מעמדי וללא מלחמות. המחבר השכיל להוסיף כמה קטעים המתארים את קורותיהם של חברים, כמו הקטע המרגש על החבר לאון תג’ר, או האזכור של הספר פרי עתה של יהודית כפרי "זושה"- חברה גיבורה במק"פ. קטעים אלה מאפשרים לקורא לחוש את המפלגה הקומוניסטית לא רק באמצעות מסמכים, אלא כארגון חי ותוסס של פעילים מדהימים, המעוררים כבוד וגאווה.


כקומוניסט, קראתי את הספר בעניין גדול במיוחד. לאורך כל הקריאה התעוררו בי רגשות מעורבים ואפילו סותרים. מצד אחד הרגשתי גאווה וסיפוק על היותי שותף לזרם רעיוני-פוליטי שלא פסק לפעול בארץ הזאת מאז יסוד המפלגה הקומוניסטית ב-1919. לאורך עשרות שנים פעלו ופועלים במפלגה הקומוניסטית אנשים ישרי דרך, רגישים לזולת ולגורל עמיהם, אשר אינם משלימים עם עוולות הניצול המעמדי, עם הדיכוי והגזל על רקע לאומני. בני-אדם המתייצבים באומץ מול השיטפון של הסתה להפרדה ולשנאה בין יהודים לערבים, ואשר החליטו להקדיש את חייהם לרעיון ולעשייה למען שינוי החברה, למען צדק חברתי וסוציאליזם.


מצד שני, למקרא המסמכים והתיאורים הכלולים בספר חשתי לא פעם כעס, תרעומת ואכזבה, ולא פעם מלאו עיני דמעות, ולא מאושר. רבים מהמסמכים כתובים בסגנון וכוללים לעתים גם תוכן אכזרי, דיקטטורי ושגוי, שהיו דרך התנהלותו הסטליניסטית של הקומינטרן – "המרכז העולמי של המהפכה". מקוממת התייחסותו של הקומינטרן למפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (ולא רק אליה), למנהיגיה ולמורכבות שבגיבוש מדיניותה. המסמכים מעידים שסגנון זה של הקומינטרן חנק את חופש ההחלטה הדמוקרטית של מק"פ; זילזל בכושר השיפוט של הנהגתה, אשר הכירה את התפתחויות בארץ באורח בלתי אמצעי; פנה ישירות אל החברים במק"פ תוך עקיפת ההנהגה ועודד מלשינות. דרך הפעולה הסטליניסטית הגיעה עד כדי שלילת החופש ואפילו לפשע של חיסול פיסי (תוך האשמות מופרכות בדבר "סטיות" או "בגידה") של חברים ומנהיגים במק"פ, אשר גורשו מהארץ לברה"מ בידי הקולוניאליסטים הבריטים, או שזומנו לשם במסגרת עבודתם במפלגה.


בקוראנו במסמכים המצויים בארכיון הקומינטרן מתבהר לנו יותר, כיצד הסתבכה המהפכה הסוציאליסטית הראשונה. מהפכת אוקטובר התאפיינה במאבק גבורה על עצם קיומה מול המאמצים הבלתי-נלאים של המעצמות האימפריאליסטיות להדבירה. היא השיגה הישגים היסטוריים אשר אינם ניתנים למחיקה. אך כל אלה לא הספיקו לה כדי לשרוד. המדינה הסוציאליסטית הראשונה הזניחה את נשמת אפה – את פיתוח הדמוקרטיה החדשה, הסוציאליסטית, את עיצוב הדמוקרטיה כך שתהיה רחבת היקף ומשוכללת באופן מהפכני יותר מזו הבורגנית, ותכלול את כל תחומי החיים – חברה, פוליטיקה וכלכלה. אך בהזניחה את יישום המשימה ההיסטורית הזאת, נקלעה בסופו של דבר למדרון הניוון שבסופו חידלון.


בסוקרו את הספר בעיתון "הארץ" הגיע יצחק לאור למסקנה, שלאון זהבי נפרד מהקומוניזם ("פרידה מהקומוניזם המקומי", 4/1/2006). יצחק לאור אינו מפרט ואינו מנמק את מסקנתו זו. לא הצלחתי למצוא בספר עדות לכך. לעניות דעתי, ההפך הוא הנכון. לאון זהבי חש כנראה תחושות דומות לאלו שלי, כאשר קרא את מסמכי הקומינטרן. אך בכל דברי ההסבר והקישור שלו בספר, הוא אינו מוותר על עיקרי הרעיונות, שעיצבו את דרכו הפוליטית. יש בספר ביקורת, ובצדק. אך למרות האכזבה, הכאב ואפילו הייאוש שהסבה הקריסה של המחנה הסוציאליסטי למיליונים נלהבים של מהפכנים ברחבי העולם, ובכללם גם ללאון זהבי, הוא אינו מותיר ספק שהשקפתו היא, שאין מוצא לאנושות אלא במאבק לשינוי מהפכני, אשר יחלץ אותה מתהליך הברבריות שמכתיב שלטון ההון.


זהבי משכיל לבטא בספרו את שאיפותיו הפוליטיות והרעיוניות: השאיפה לעולם ללא ניצול מעמדי, השאיפה לשותפות יהודית-ערבית. הוא מבטא שאיפה להתקוממות פשוטה, טבעית והומניסטית, הראויה למי שנושא בצדק את התואר אדם: התקוממות נגד גזל הקרקעות של הפלאחים הפלסטינים, נגד פרקטיקת הנישול המתמשך של העם הפלסטיני ממולדתו, נגד הדיכוי והכיבוש, נגד האפליה הגזענית של האזרחים הפלסטינים במדינת ישראל, נגד אימת המלחמה. כל זאת מבטא זהבי תוך הקפדה למתוח ביקורת על תופעות לאומניות יהיו אלה יהודיות או ערביות. המחבר מצליח לבטא ולהדגיש חזור והדגש, שזו הדרך לתמוך במנוצל, במקופח ובמנושל, וזו גם הדרך היחידה להבטיח עתידם של בני שני עמינו.


הרעיון של שמירה על האחדות הדו-לאומית של הקומוניסטים, אשר עובר כחוט השני לאורך כל הספר, נראה חיוני ואקטואלי בתקופתנו כמו בעבר. באפילוג של הספר חוזר המחבר ומדגיש את שכנועו העמוק בכך, שאין לקדם את הרעיונות ואת המדיניות המהפכנית הקומוניסטית אלא תוך שמירה על האינטרנציונליזם היהודי-ערבי בפיסת הארץ שלנו, וקודם כל – תוך שמירת מהותה האינטרנציונליסטית, הרעיונית והארגונית, של מק"י.


יש להצטער שההוצאה לאור "כתר" עשתה עבודה רשלנית, בעיקר בכל הקשור בעריכה ובבחירת סוגי האותיות, שנועדה להמחיש מתי הכתוב הוא ציטוט של מסמך ומתי הוא כולל הערות של המחבר.


בסיכומו של דבר, הספר "לחוד או ביחד" מומלץ לכל שוחר שלום, לכל שוחר שותפות יהודית-ערבית, לכל מי שמגלה עניין בתולדות הארץ.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. פרדי הגיב:

    האם אפשר לשפוך קצת אור על נסיבות סילוקו של ליאון זהבי מהמפלגה הקומוניסטית?

  2. חדוה הגיב:

    פרדי, לא שמעת על זה ש"כביסה מלוכלכת לא מכבסים בחוץ"?

  3. מיכאל: מהפכנות וג’ואן באאז הגיב:

    במישור החשיבה המדינית אכן צריך אינטרנציונליזם – בניגוד לגישה לוקליסטית, שסטלין דגל בה ("מהפכה בארץ אחת", והסתייעות בדחפים הלאומיים לקידום המהפכה בארצות אחרות). טרוצקי באינטרנציונל הרביעי היה היחיד אז שהימשיך לשאת את דגל האינטרנציונליזם. אבל בשביל לשלוף את האדם מקריסה להסתגרות לוקליסטית, אנו זקוקים גם לאתוס. ואין כמו מוזיקה ושירה בכדי לחולל בנפשנו את הכמיהה לרוח החופש, שהינה ביסודה נסיקה למרחב חסר גבולות וסימוני טריטוריות. בזאת מסייעת לנו ג’ואן באאז. תוכלו בין השאר לשמוע בקישור למטה את שירה הנפלא לרוח האדם החופשי – בדמות מנהיג הפועלים האמריקני שנורה למוות בהפגנה, ג’ו היל.
    — קישור —

  4. מיכאל: פק"פ ומוזרויות הקונפליקט הגיב:

    הדגמה מעניינת בזעיר אנפין של מוזרויות הסכסוך הישראלי-ערבי (מוזרות אחת לדוגמא: החמאס, שהשתלט על ההנהגה, הפרלמנט והרחוב הפלשתינאי, אף שהוא פונדמנטליסטי, אינו אנטי-מערבי כאירגונים איסלאמיים דומים, אלא פונה דווקא לעזרת המערב במאבקו), קיימת בהסטוריית המפלגה הקומוניסטית הארץ-ישראלית (פק"פ) משנות ה-20 ואילך. הקומינטרן שהוקם בבריה"מ ב-1919, והיה אחראי לאכיפת מדיניות המפלגה והאינטרסים הסובייטים על המפלגות הקומוניסטיות וחוגי השפעתן ברחבי העולם, בגד למעשה בחברים היהודים בא"י על מזבח האינטרס האיזורי הכולל של בריה"מ. זאת תוך קריאה לסילוקם מההנהגה בשם "ערביזצייה מוחלטת של המפלגה הקומוניסטית בפלסתין". ועוד: אוריינטציית ערביי א"י, ההיבט האיזורי ומשחק המעצמות בא"י ובמזרח התיכון.

    מאמר בנושא עליו נסובה הכתבה שלפנינו
    — קישור —

  5. Zvi הגיב:

    To Fredy,
    Comrad Leon was the the Reporter of Zo HaDerech in Moscow during the early Perestroyka days. he was too enthusiastic about the glanost and presetroyka and the party called him back and kicked him out. He did his Comintern research during his time in Moscow and gave a great lecture on his findings after his came back from Moscow.

  6. michael הגיב:

    what is Perestroika? Is it related to Peres???

  7. מרים ג’ונס הגיב:

    לאון זהבי לא "גורש" ממק"י ולא "הודח". לאון זהבי הוא חבר מק"י ופעיל בסניף תל-אביב.

  8. אחמד פילגר / ספר חשוב הגיב:

    ספרו של החבר לאון זהבי הוא חשוב מאוד ואני תקווה שיתורגם לערבית במהרה.

הגיבו למיכאל: מהפכנות וג’ואן באאז

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים