הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 בפברואר, 2006 22 תגובות

המצע הכלכלי החדש של מפלגת העבודה היה, כצפוי, מעין פשרה בין היושב-ראש עמיר פרץ לאיש הצללים שעומד מאחוריו אבישי ברוורמן. הניסיון לאזן בכל מחיר בין הצרכים האמיתיים של החברה הישראלית לבין מיקומו המעמדי של הציבור המסורתי של המפלגה, הניב יצור כלאיים לא מלהיב, מעין פרד שיכול אולי להתקיים, אבל לא להעמיד צאצאים. אבל ברוורמן לא לבד. מסתבר שהוא ומנהיג מרצ יוסי ביילין שייכים לאותו אסכולה בדיוק. בראיון לעיתון הכלכלי "מארקר" בשבוע שעבר אמר ביילין את הדברים החמורים הבאים: "התפישה שלי היא מפגש היסטורי בין התפישה הסוציאליסטית לבין התפישה הליבראלית. זו תפישת הדרך השלישית שהתפתחה בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 ומאמינים בה אנשים כמו ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר".

לקורא הממוצע של "מארקר" זה נשמע תמים למדי, אולי אפילו בנאלי. אבל לאוזן סוציאליסטית זה נשמע צורם כמו משור חלוד. ביילין נחשב לפוליטיקאי אינטליגנטי במושגים ישראלים, כלומר, רחוק מאוד מתיחכומם של אנשים מסוגו באירופה. הגישה הכללית כאן היא קרתנית מאוד, ומנהיג מרצ אינו חורג מהנורמה. בלייר של 2006 מזוהה בכל החוגים הנאורים במערב כאיש מרכז-ימין, שהנהיג כמה שיפוצים הכרחיים, בעיקר סיגנוניים, בתאצ’ריזם הקניבלי ששלט בבריטניה לפניו. הוא תומך נלהב בגלובליזציה ובנשק ההרתעה הגרעיני של ארצו ונחשב ליד ימינו של נשיא ארצות-הברית ג’ורג’ בוש במאבקים בזירה הבינלאומית.


כיוון שמשטרו המושחת של בוש הוא גם הימני ביותר מכל ההיבטים, כולל ההיבט התרבותי והמשפטי, מאז 1929, קשה לי להבין כיצד השמאל הציוני בחר להעמיד בראש רשימתו אדם המודה בגלוי בזיקתו למחנה הזה בזירה העולמית. ארבע שנים אחרי התמוטטות הבורסה בארצות-הברית נבחר הנשיא הדמוקרטי פרנקלין דלאנו רוזוולט כדי להשתית בארצו מעין סוציאל-דמוקרטיה במטרה לחסל את העוני, הרע, הקיטוב, האבטלה והייאוש שהרפובליקנים זרעו בלי שמץ של חמלה אנושית. המשטר החברתי-כלכלי של רוזוולט (ששמו המקורי היה New Deal)תיקן את עיוותי השלטון הקודם, הנהיג עבודה יזומה, ביטוח סוציאלי, והקים מפעלים בכל רחבי המדינה. רונאלד רייגן, ג’ורג’ בוש האב וג’ורג’ בוש הבן עשו ועושים כמיטב יכולתם להחזיר את ארצות-הברית לשנות העשרים, גם מבחינה פוליטית-משפטית וגם מבחינה תרבותית-דתית. בלייר אולי איננו שותף לחזון הזה, אבל הוא משת"פ פעיל במימושו בזירה העולמית והפנימית. אחרי שותפתו הפעילה של בלייר בתוקפנות נגד עיראק ואפגניסטן קשה למצוא מנהיגי שמאל בעולם שיצהירו על זיקתם למדיניותו. ודווקא ביילין, שאינו נושא בשום אחריות שלטונית, חולם על השתתפות בקואליציה של אהוד אולמרט ומתבטא כאיש מרכז במקרה הטוב.


ביילין היה שר הכלכלה ופעל נמרצות למכירת בנק הפועלים לקבוצת אריסון. זה היה מעשה חמור במישור המעשי והסמלי ודי בו כדי לפסול כל הצבעה שמאלית בעד מרצ. נכס של ציבור העובדים הועבר לידיים חמדניות וחמסניות, ופיטורי תשע-מאות עובדים היו התוצאה הטבעית הבלתי נמנעת של החטא הגדול הזה. ביילין הצהיר שוב בשבוע שעבר על תמיכתו בהפרטות, מונח שהיה מזוהה איתו שנים רבות. כבר למדנו מהניסיון הקולקטיבי המר של החברה הישראלית, שהפרטה איננה אלא שם נרדף לפיטורים. הוא טוען שמעולם לא היה "זולל הפרטות לתיאבון" אבל אם תעיינו במשפט הזה תיווכחו לדעת שהוא חסר פשר. סתם מליצה של מלך המפריטים שבוחן כל משפט שלו לאור צרכי היחצנות.


דקות ספורות אחרי שהתנער מ"הפרטות לתיאבון" טוען ביילין בראיון מהשבוע שעבר לכתבים סמי פרץ והדר חורש, ש"אין שום סיבה שהמדינה תחלק דואר אם אפשר לתת את זה לגופים פרטיים". זה נחמד, אבל כל קשר בין הצהרה כזו לבין טענתו של ביילין באותו ראיון שהוא סוציאל-דמוקרט הוא פנטסטי. הפרטת חלוקת המכתבים כמוה כפיטורי אלפים. הייעול הבלתי נמנע יביא לצמצום גדול בכוח האדם. אלפי מפרנסים ייזרקו לרחוב, כמעט כולם בעלי משפחות גדולות והכנסות נמוכות. בדואר ובמקומות אחרים זוממים הרכושנים ליצור מעמד ענק של מובטלים ומובטלים למחצה, חסרי תקווה ותוחלת ואדישים לתהליך הפוליטי והדמוקרטי במדינה. לפני שנים רבות פגשתי את ח"כ רן כהן במשחק כדורגל בטדי ושאלתי אותו מדוע הוא יושב ברשימה אחת עם אברהם פורז. כהן רק משך בכתפיו אבל בינתיים למד משהו על טיבו האמיתי של פורז. אז עכשיו ניתן לחזור על השאלה לכהן ולחבריו הסוציאליסטים במרצ: "מה לכם ולמסגיר עובדי הדואר לקניבלים של היוזמה הפרטית? למען האמת המצע של פרץ, חרף ברוורמן, מהווה התקדמות גדולה לעומת רעיונות העיוועים של ביילין. זוהי ההשתקפות של המצב התודעתי בקרב ציבור תומכי המפלגה.


מנהיג מרצ כנראה צודק בטענה, שהצהרות בדבר סיוע לחלשים מביאה למפלגתו תמיכה בקרב חוגים מבוססים שרוצים שהחברה תתמוך בנחשלים. אבל חבל שהוא ממהר להעליב את כל תומכיו כשהוא מגדיר את פרץ כ"פופוליסט". בדיוק כמו בדוגמה האומללה של הדואר, ביילין חש כנראה בוואקום שיצר טומי לפיד, ומגמד את דמותו של יו"ר העבודה בעגה לפידית טיפוסית. כבר שנים רבות מנסה המרכז הפוליטי להכפיש כל סוציאליסט או אפילו סוציאל-דמוקרט מתון כמו פרץ בכינויי גנאי שיפחידו את הציבור הבורגני. ביילין מתאים את המסר לציבור היעד המדומיין של מרצ על חשבון האידיאולוגיה. העמדה הזאת תתעל אלפי קולות של אנשים מתונים למפלגת העבודה חרף כל חסרונותיה.  


זה נכון גם לגבי העמדה של מנהיג מרצ בנושא שכר המינימום. ההצעה המעשית והישימה של פרץ להנהיג שכר מינימלי של אלף דולר לחודש, לא נראית לביילין רצינית דיה. גם ההנמקה שלו היא כלכלית גרידא, מבלי להביא כלל את הנושא החברתי בחשבון. ביילין מצדד בהעלאת שכר המינימום ב-15% כלומר לעג לרש. ואז הוא מוסיף: "מפעל שאינו יכול לעמוד בתשלום של שכר כזה (כלומר, שכר מינימום+15%) אין לו לדעתי זכות קיום". מי שעיניו בראשו יכול להסיק מהדברים האלה, שזכות הקיום של מפעלים תלויה אך ורק ביכולת הכלכלית שלהם, בלי קשר למיקומם, לתרומתם לחברה ולקהילה, ליעד העליון של צמצום האבטלה ככל האפשר, לשיקולים הומניטריים ולתיכנון כלכלי ממשלתי. גישה כזו פשוט איננה שמאל.


היתרון היחסי של מפלגת העבודה על מרצ של ביילין בנושא הכלכלי-חברתי מתקזז במידה מסוימת במישור המדיני. לא שמרצ מלהיבה במיוחד גם בנושא הזה, ויחסו של ביילין להידברות הבלתי-נמנעת עם חמאס מזכירה את עמדות הסירוב שלו בסוגיית ירושלים רק לפני עשר שנים. כאשר קראנו בעיתון "הארץ" ביום שלישי השבוע את ההתקפה הרגשנית של הפרשן התאצ’ריסטי נחמיה שטרסלר נגד התוכנית המדינית של העבודה, כמעט והשתכנענו שפרץ וחבריו הם סוציאליסטים אמיתיים. אבל אז, כרגיל, צף ישראל גלילי התורן של העבודה, והזכיר לנו שהמפלגה לא למדה דבר ולא שכחה דבר. השבוע בלם מנהל מטה ההסברה של המפלגה רמי שדה את יוזמתם היפה של כמה חברים בהנהגת בן-עירנו ערן שפרמן, להשתתף בטקס נטיעות של עצי זית בכפר הפלסטיני סאלם, ממזרח לשכם. זו הייתה מחווה לתושבי הכפר, אחרי שמאות עצים נעקרו שם לפני חודשיים וחצי בידי מתנחלים בני-עוולה. אותו עסקן עלוב, שדה, הזכיר לנו את כל מה שרצינו לשכוח על המפלגה הזאת. הוא היורש הרוחני והרעיוני של אלה שהנהיגו את הממשל הצבאי על האזרחים הערבים, את מחוללי מעשי הטבח בכפר קאסם, ביום האדמה במרץ 1976 ובאוקטובר 2000.


מבחינה מדינית קיימים שני זרמים במפלגת העבודה: אנשי אוסלו ויורשיהם שסטו מהקו המסורתי של המפלגה עוד מלפני הקמת המדינה, וניאותו, בפעם הראשונה, להציע לצד השני הצעה קבילה כבסיס איתן למשא-ומתן. ה"סטייה" הזאת חוסלה בידי אהוד ברק בכוונת מכוון, וכך נהרסה הקואליציה הבלתי-רשמית בין האגף המתון בציונות לבין האזרחים הערבים. הזרם השני, האקטיביסטי, המיט על ישראל את גולדה מאיר, ישראל גלילי, יגאל אלון ומשה דיין, ובסופו של תהליך גם את החזרה לבן-גוריוניזם ואת הברית בין שמעון פרס לבין תלמידי זאב ז’בוטינסקי בקדימה. מפלגת העבודה של היום מנסה נואשות לתמרן בין מצביעיה השמרניים לבין חלקים בהנהגתה המטפחים רעיונות יותר שמאליים. לכן, למשל, הושמט ממצעה של המפלגה הסעיף על מס ירושה, בשל גילם הממוצע הגבוה של תומכי המפלגה מהמעמדות המבוססים במדינה.


מנהיגי העבודה ומרצ ממשיכים להדיף ניחוחות של ניכור עדתי ומעמדי, שמרנות עצומה בנושאים בינלאומיים, בצד מתינות יחסית בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי. רוב המנהיגים הם בעצם אנשים חלשים, המונהגים על ידי בוחריהם ומסרבים לממש את ההבטחה הגלומה בהם. פרץ העדיף את ברוורמן השמרן על אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית, ובכך פגע בסיכוייו לחולל כאן שינוי חברתי של ממש. ביילין איננו אלא מהדורה משופרת (מאוד) של שמעון פרס, וזו בשורה קטנה לאלה שמצפים ממרצ לפעול למען מהפכה חברתית ולא להסתפק בתיפקודה הנוכחי כקורקטיבה מתונה למפלגת העבודה.

תגובות
נושאים: מאמרים

22 תגובות

  1. מאירי הגיב:

    ואף עך פי כן יש סיבה אחת שבגללה אנשי שמאל כן מתלבטים האם להצביע למפלגת העבודה. וזו הסיבה הפרסונלית. גם אם המצע והתעמולה של מפלגת העבודה פוזלים לכל מיני כיונים, פרץ הוא המנהיג היחיד הנראה באופק שיש
    סיכוי שיביא לשינוי חברתי ומדיני. כפי שהמצב נראה היום עדיין אין לו אפשרות להוציא את השינוי מהכח אל הפועל, אבל רק הצבעה מסיבית של מעל 24 מנדטים לעבודה תוכל להשאיר אותו בהנהגת המפלגה.

    מצד שני האלטרנטיבה של השמאל – חד"ש ואף בל"ד – עלולות להתנדד ולא לעבור את אחוז החסימה. זו ההתלבטות.

  2. מרים ג’ונס / הוא גם תקף את פרץ הגיב:

    ביילין תקף באותו ראיון את עמיר פרץ, אבל תקף אותו מימין! ביילין איש שמאל? הצחקתם אותי. בבחירות הקרובות צריך להצביע רק חד"ש החלופה השמאלית היחידה נגד ההפרטה ובעלי ההון!

  3. בן שבת הגדול הגיב:

    יש לעודד ולהאיץ את תהליך ההמתה של מרץ שכן לא צריך, לדעתי, להיות שום גוף בין מפלגת העבודה של עמיר פרץ, מצד אחד, וחד"ש בל"ד, מן הצד האחר.

  4. אחמד פילגר / ישר לעניין הגיב:

    מאמרו של חיים ברעם הולך ישר לעניין: למפלגת העבודה ולמרצ אין מצע שמאלי ואין כל יומרה להציג עמדות שמאליות בשאלות חברה וכלכלה. המסקנה המתבקשת מהמאמר היא שיש להצביע עבור הרשימה השמאלית היהודית-ערבית היחידה והאמיתית: חד"ש

  5. מעין הגיב:

    סוף סוף חיים ברעם מראה קצת הגינות ומבין שעמיר פרץ לא שינה את עורו אלא עשה פשרות הכרחיות שהם מהות הפוליטיקה. דבר חשוב יותר הוא להבין שהתוכנית הכלכלית-חברתית של העבודה לא מהווה אוטופיה או אידיאל חלילה אל שחשיבותה טמונה בשינוי מגמה אמיתי וכנה. לעניינו של ביילין, אין ספק שהאיש הוא זאב בעור כבש וראוי וחשוב ששום איש שמאל חברתי לא יעז להצביע לו או למפלגתו.
    באופן כללי חד"ש מהווה טרגדיה מסויימת. יש לה היכולת להיות מפלגה חברתית-אמיתית קומוניסטית לא לאומית. אבל באופן מצער מאוד חד"ש בורחת אל אופציה אנטי-ציונית על-ידי כך שהיא קוראת למימוש זכות השיבה בתחומי ישראל הריבונית לאחר הסכם קבע. לו חד"ש היתה מפלגה לא-ציונית ולא ערבית-לאומית אפילו אני בתור ציוני נלהב וסוציאליסט עקבי הייתי שוקל הצבעה לחד"ש אך במצב הנוכחי חד"ש דוחקת את עצמה אל חוסר הרלוונטיות כי היא לא תוכל להיות שותפה בשום ממשלה על בסיס עמדות אנטי-ציוניות.

    חבל שכך, לחד"ש יכול להיות מקום חשוב במפה הפוליטית – היא לא מנצלת אותו.

  6. אור חורב הגיב:

    סופסוף קיבלתי רושם אמיץ שיש שותפים לתחושתי – הסדר הפוליטי כבר אינו מה שהיה במרחב הקטן שלנו, מושגי ימין ושמאל, המתקיימים בעיוות וסתירות מאז הקמת המדינה, מתחילים להסתדר ולהתיישר ולאט אבל בטוח אנחנו נוכחים לפחות בעובדה ברורה ראשונה: מרצ והעבודה ניצבות באופן ההפוך ממיצובן המסורתי בתודעה הישראלית. מפלגת העבודה עומדת, במובהק, משמאל למרצ – לפחות ככל שמדובר במשמעויות חברתיות-היסטוריות של הגדרת שמאל-ימין, וזאת בטרם יכול מאן דהו להציע משקל שמאלי בתחום המדיני מבית מדרשו של ביילין, כאשר היום אפילו עם ליברמן ונתניהו אפשר לדבר על מסירת שטחים. מפלגת העבודה של פרץ, פינס, תמיר ויחימוביץ’ עומדת היום משמאל למרצ הבייליניסטית החיוורת, שהדיחה את רן כהן פעמיים רצופות ושבין סיסמאותיה האזרחיסטיות-כביכול אפילו לא מנסה להסתתר היעדרה של התייחסות חברתית עמוקה ומובנית. כמאמר הכותב לעיל, זיקתם הטבעית של רבים מבוחרי מרצ אחר רעיונות "שינוי" היא שהורידה את מרצ לפני 3 שנים ממעמדה כמפלגה אקטואלית בשיח השמאלי (ובשיח הפוליטי בכלל) וכיום הבחירה שלהם לנהות אחר קולות שינוי על פני קולות העיירות היא זו שאחראית להיווצרותו של החלל שבין מפלגת העבודה וחד"ש על הסקאלה, חלל שאני צופה בתקווה רבה את מילויו האורגני על-ידי העבודה עצמה, ולכך שאנשי שמאל עקביים מוצאים עצמם מתלבטים, כנראה לראשונה מימיהם, בין חד"ש והעבודה. אל להם לחוש בילבול – ההתלבטות הזו היא התהליך הבריא והנכון ביותר המצופה כיום ממי שהשיבה לערכי הישראליות האזרחית והסולידרית היא נר לרגליו. נותר להחליט אם פניה של אותה ישראליות הן לחיזוק צביונה המערבי-עברי של המדינה או שמא להתערות תרבותית במזרח המקיף אותנו, על כל המשמעויות.
    שמחתי לקרוא רשימה שמ?בחינה כמעט במפורש בסדר החדש-ישן ההגיוני יותר שאנו עומדים לפיתחו, ושלא במתכוון מצביעה על המלכודת המסורתית שאליה היטיב ליפול גם גדעון ספירו, בן-עירו של ברעם, ברשימתו "סמרטוט אדום – "שמאל קיצוני" ".

  7. רמי הגיב:

    אמת, יש ב-מרץ נשים ואנשים טובים. אמת, עמיר פרץ מנהיג ראוי וישר וחכם (הטענות של חוסר נסיון נובעות מגזענות צרופה), אבל אני לא מאמין שמשהו טוב יצא ממפלגה ציונית, אלא רק ממפלגה המכירה בכל בני האדם החיים כאן, יהודים וערבים ו"רוסים" ו"עובדים זרים" שהשתקעו כאן ואחרים. אמת, יש לי ביקורת על חד"ש, שויתרה על גוזנסקי ודחתה את חנין, אבל הם בכל זאת יקבלו את קולי הפעם. ובפעם הבאה, אם לא יחול שיפור במפלגה זו – אצביע ברגליים.

  8. יעל לוטן הגיב:

    לדברי ביילין, "למה שהמדינה תחלק דואר?" – למה לא? למה שהמדינה לא תבצע את רוב השירותים החיוניים, כולל דואר, חינוך, תחבורה, דיור, וכו’? – אם השירותים הללו ריווחיים, למה שהמדינה לא תרוויח מהם ותשקיע את הרווחים בשיפור השירותים ויצירת אפיקים אחרים לשיפור רמת החיים של האזרחים? – ואם השירותים הללו אינם ריווחיים, ברור שאין למסור אותם לסקטור הפרטי, כי הוא יעשה הכל להפיכתם לריווחיים, על חשבון העובדים, איכות השירות וכל השאר. ראו מה שקרה למערכת הרכבות בבריטניה אחרי שהופרטו (על ידי ממשלתו ה"סוציאליסטית" של בלייר): תעריפי הנסיעות הרקיעו שחקים, איכות השירות הידרדרה וממשיכה להידרדר. אפשר ורצוי ליעל שירותים גם כאשר הם בידי המדינה. מכירתם של נכסי הציבור לידיים פרטיות היא מעשה נואל ומזיק – חוץ מאשר לרוכשי הנכסים הנהנים על חשבון הציבור.

  9. תם הגיב:

    סליחה על הבורות, אבל מה זה קורקטיבה?

  10. גדעון ספירו הגיב:

    מספר מגיבים הקלו עם מפלגת העבודה כאשר מיקמו אותה כאופציה שמאלית. הרחיק לכת אור חורב שרואה במפלגת העבודה כמי שתמלא את החלל בינה לבין חד"ש.
    מנקודת מבט של איש שמאל מתון כמוני, מפלגת העבודה במצעה ובהרכבה האנושי אינה תשובה שמאלית ראויה לקדימה וימינה. די לי בגנרלים הרבים (שפרץ -למרבה הבושה -מתגאה בהם) כדי לפסול אותה כשמאל. בנימין בן אליעזר היה מושל השטחים הכבושים, והיה שר הביטחון בממשלתו של שרון. לדידי הוא פושע מלחמה שעוד לא נתן את הדין על פשעיו. ויש אפרים סנה, שהיה מפקד הדיכוי בדרום לבנון ואחר כך מושל הגדה, ושניהם תומכים בגדר האפרטהייד ובשוד הקרקעות המסתעף ממנה. ויש דני יתום שסוחב איתו תפקידי כיבוש רבים ולאחר מכן חיסולים כראש המוסד של נתניהו וכך הלאה. לכל אלה, שהאכילו אותנו מרורים לרוב, קורא פרץ "מיטב המומחים לביטחון". זה שמאל? מבין האזרחים ברשימת העבודה, מרביתם מוחים בכעס על כך שמייחסים להם שמאליות. הם כולם דוהרים מרכזה.
    בתחום הכלכלי מי שיתן את הטון הוא פרופסור אבישי ברוורמן, איש הבנק העולמי, שאם יהיה שר אוצר, מדיניותו לא תהיה שונה מהותית מזו של נתניהו. אי אפשר לבנות על שמאליותה של מפלגת העבודה בגין שלי יחימוביץ.אילו מבין 20המועמדים הראשונים של מפלגת העבודה היו לפחות 10 בנוסח העמדות של שלי יחימוביץ, הסיפור היה שונה. אבל היא יחידה ומבודדדת. להערכתי, אם לא תתקרנף, תהיה אחראית על המחאות המילולות, אבל השפעתה על מדיניות המפלגה, שלא לדבר על ממשלה בהשתתפות העבודה תהיה אפסית.
    באחת – מבין 10 המועמדים הראשונים של מרץ יש יותר אנשי שמאל (לאחר שניפיתי את ביילין ועוד אחד או שניים) מאשר ברשימת 120 המועמדים של מפלגת העבודה.
    מכאן אין להבין שמרצ גורמת לי נחת רוח. אני שותף למרבית הביקורת שחיים ברעם מתח על ביילין.
    עכשיו יש לאנשי שמאל כמוני בעיה. קיימת סכנה שגם מרצ וגם חד"ש לא יעברו את אחוז החסימה. עם כל ההסתיגויות שיש לי הן ממרצ והן מחד"ש, אני רוצה לראות את שתי המפלגות מיוצגות בכנסת. אז איפה הקול שלי לא ילך לאיבוד? בשלב זה אין לי תשובה..

  11. מיכל עמית הגיב:

    מהו מספר היהודים במדינת ישראל, לדעתך ולדעת המגיבים, המהווים שמאל סוציאליסטית?
    האלטרנטיבה היחידה לסוציאליסט בארץ זו הינה אך ורק הצבעה עבור חד"ש, המייצגת היחידה של מעמד הפועלים והלוחמת לשיוויון. הזמינו לכם את ההצעות לכנסת של חד"ש מאז עזבה תמר גוז’נסקי שברור כי עמלה קשות. זוהי האלטרנטיבה היחידה. מה עוד נשאר? ומוטב לנו להצביע למפלגה ערבית ברובה מאשר להצביע בעד פאשיסטים קפיטליסטיים.

  12. חד"ש ואחוז החסימה הגיב:

    אחוז החסימה הינו 2%, חד"ש קיבלה 3% בבחירות הקודמות ולכן קשה לי לראות אותה מאבד כשליש מכוחה ולא עוברת את אחוז החסימה. אני אישית מכיר מספר אנשים שעזבו את חד"ש בגלל הברית עם טיבי ועכשיו כשחד"ש רצה לבד ישובו לשים ו’ בקלפי. כמו כן יש לקוות שמועמד במקום ריאלי מאום-אל-פאחם יביא להגדלת כוחנו שם (רק 15% בבחירות הקודמות בגלל שהאשם מחאמיד רץ בנפרד ושרף קולות).

  13. עופר יהלום הגיב:

    אין חדש בכך שביילין שייך לאגף הימני של מרצ מבחינה כלכלית-חברתית ולאגף השמאלי מבחינה מדינית, אבל עצם העובדה שבבחירות הפנימיות הוא הבליט את התחום המדיני ורן כהן את התחום החברתי היא בהחלט לזכות שניהם.
    הפרטה של חברת ממשלתיות היא גם לא בהכרח לרעת העובדים, כפי שבעלות ממשלתית היא לא בהכרח לרעתם. לדוגמא, במכרות בבריטניה רוב הצמצומים היו בזמן הבעלות הממשלתית, גם עקב הרצון של ממשלות הימין לשבור את האיגודים המקצועיים בלי כל הצדקה כלכלית.

    לדעתי, שכר המינימום צריך להיות גבוה משמעותית מהקיים היום, אבל לא אותם "1000 דולר"(???) שמציע פרץ, אלא מחצית מהשכר הממוצע ותנאים נלווים שהם מחצית מהתנאים הנלווים הממוצעים, שמהווים כ-30 אחוז נוספים על השכר.

    לגדעון ספירו – אני אמנם לא מאמין גדול בסקרים, אבל הם בכל זאת אינדיקציה כלשהי, וכיום הם חוזים 5 מנדטים למרצ שזה הרבה יותר מאחוז החסימה. ולפי נסיון העבר וסקרים פנימיים, לאחר הבחירות סיכוייהם של ביילין ופרץ לא נראים כל-כך טוב בפריימריס. במלים אחרות – כל הסיכויים שלפחות במישור החברתי, מרצ תנוע שמאלה אחרי הבחירות והעבודה ימינה – או שמא נאמר קדימה?

    לרמי – בלי להיכנס לנקודות הסכמה או מחלוקת, שולה ויוסי עבר זמנם, וטוב ששניהם הכירו בזה.

    אציין שאני אישית גאה בעובדה שלנטיעות בכפר סאלם בשבת האחרונה הגיעו כמעט כל פעילי מרצ בקרית ביאליק. במלים אחרות – שלושתנו היינו שם!

  14. מיכל הגיב:

    מסכימה עם כל מילה של יעל לוטן. אוסיף רק גם בריאות כשירות סוציאלי של המדינה.

  15. מיכל עמית הגיב:

    תגובה לרמי. חד"ש לא ביטלה את דב חינין. הוא ניבחר למקום שלישי לכנסת, מקום ריאלי ויש להניח שייצגנו בכנסת הבאה.

  16. לגדעון ספירו מרמי הגיב:

    בנוגע לשלי, אל דאגה. אין להשוותה לדליה איציק. שלי איננה איציק ופרץ איננו פרס ומתומכיהם נחסך הקבס המלווה את המצביע עבור צבועים ונחשים. עם זאת, אני מסכים עם דבריך על בנילזר וסנה. סנה הוא המסוכן מכולם וזכורני שאיים להפציץ את אירן. סנה, ממש כמו מולידו, יכול להתאקלם יפה אפילו אצל איווט. ומה עם מרץ? בלי שולה ובלי יוסי שריד – חבל"ז.
    נשארה חד"ש.
    אני מאמין שרבים שאינם מסוגלים לתת קולם לגנרלים של העבודה ומרץ השותפה של אוןלמרט יתנו קולם לחד"ש והיא תעבור את אחוז החסימה ותקומם את שותפות האמת של שוחרי שלום ושוויון בשני העמים ותהפוך אותה משותפות לברית.

  17. רוני וייס הגיב:

    ההצעות של יוסי ביילין הן נכונות וסבירות.העלאת שכר המינימום ב-15%,זו רק נקודת פתיחה.שכר המינימום יועלה בהדרגה.
    כמובן שביילין אינו תומך במדיניות הבטחונית של הנשיא האמריקאי בוש.במצע מרץ נקודות נוספות כמו:הגדלת הקצבאות לקשישים,יישום החוק בדבר מתן קביעות לעובדי חברות כוח האדם במקום עבודתם לאחר 9 חודשי עבודה.מרץ-יחד תגן ותשפר את מדיניות הרווחה.

  18. גיא לרוני וייס הגיב:

    הנקודה כאן היא עקרונית יותר ולא נוגעת לאחוז ההעלאה של שכר המינימום. מרצ היא מפלגה ליברלית התומכת בהפרטה ואילו חד"ש מתנגדת למדיניות ההפרטה. ההפטרה גורמת דה-פקטו (בכל מקום, בכל מצב, אתה יכול לבדוק זאת) להורדות שכר מאחר והעובדים במקום העבודה המופרט הם בד"כ לא מאוגדים. נמטרה איננה שכולם ירוויחו את המינימום (בין אם הוא 3450 ש"ח או 4000 או אפילו 5000) אלא שהשכר במשק יעלה ויאפשר חיים בכבוד.

  19. חיים ברעם הגיב:

    לרוני וייס,
    נכונות וסבירות אחרי 21 שנים של תאצ’ריזם פרוע! לא לדעתי, וגם לא לדעתו של אף סוציאליסט או אפילו סוציאל-דמוקרט ישראלי. היכן השינויים בסדרי העדיפויות, השתת תשלומי העברה על המעבידים, ביטול הבריאות הפרוטקציונרית לעשירים, החזרת קופות החולים לעבודה שיוויונית, חיסול המשכורות הנמוכות כדרך לדיכוי ולסיכול מאבקים מקצועיים? הראיון של ביילין שעליו כתבתי היה מחפיר, ומוטב לך להודות בזה, ועוד לפני הבחירות לכנסת.

  20. רוני וייס הגיב:

    חיים ברעם,מצוין הוא האויב של הטוב.חיסול המשכורות הנמוכות יתבצע ע"י העלאה הדרגתית וזהירה של שכר המינימום,אכיפה שלו,ויישום ואכיפת החוק של מתן קביעות לעובדי חברות כוח אדם במקום עבודתם לאחר 9 חודשי עבודה.על זה מרץ-יחד תלחם.מרץ-יחד תפעל למען ביטוח בריאות ממלכתי להמונים שיהיה איכותי וזמין לכולם,כולל עדכון "סל"הבריאות.העשירים והמיוחסים תמיד ישיגו לעצמם שרותי בריאות ברמה גבוהה.היומרה שלך לבטל את הבריאות הפרוטקציונרית לעשירים ומיוחסים היא אוטופיה.אתה חושב שכשגולדה מאיר קבלה טיפולי הקרנות נגד סרטן,היא עמדה בתור להקרנות עם כל המטופלים?מרץ-יחד תפעל להעלות הקצבאות לקשישים,וליתר מקבלי הקצבאות ולהצמדתם לשכר הממוצע במשק.תהיה רשת בטחון חברתית.החוכמה הזאת של השתתפות בממשלה,שותפות למדיניות הכלכלית החזירית,פרישה מהממשלה,ויציאה נגד אותה מדיניות-זה אופייני למפלגת העבודה ולא למרץ.לסיום,חיים ברעם זכור:תפסת מרובה,לא תפסת.

  21. חיים ברעם הגיב:

    רוני היקרה,
    אם ננתח את המסר שלך, מצוין זה חד"ש, טוב זה מרצ. לשתי הסיעות אין סיכוי להשפיע ישירות על מדיניות הממשלה הבאה, ולכן "מצוין" עדיף על "טוב". מש"ל.

  22. לרוני הגיב:

    החוכמה הזאת של השתתפות בממשלה,שותפות למדיניות הכלכלית החזירית,פרישה מהממשלה,ויציאה נגד אותה מדיניות-זה אופייני למפלגת העבודה ולא למרץ

    האם זה לא מה שעשיתם בממשלת ברק ? בעצם לא, לא יצאתם נגד המדיניות, נתתם לו גיבוי מלא מבחוץ…

    ובאשר לאויבים של הטוב, יש לו הרבה אובים, הגדול שבהם הוא הרע ואחד המסוכנים שבהם הוא הרע המתחזה.

הגיבו לגדעון ספירו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים