הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בפברואר, 2006 20 תגובות

יש לשער כי לא מעט אנשי שמאל בישראל מתחבטים בשאלה מה צריכה להיות דרכם אל מול ניצחון תנועת החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני. שהרי אין מחלוקת על כך שאמנת החמאס הרואה בין השאר בפרוטוקולים של זקני ציון מסמך שניתן להסתמך עליו והאידיאולוגיה הדתית שמטרתה להשליט משטר הלכה מוסלמי, עומדים בסתירה יסודית לזו של אנשי שמאל, בין חילונים בין דתיים, שנאבקים על משטר חילוני, דמוקרטי בו הדת מופרדת מהמדינה.

האם עלינו לתמוך במדיניותה המוצהרת של ממשלת ישראל לסרב לנהל מו"מ עם ממשלה פלסטינית בראשות או בהשתתפות החמאס? האם עלינו לתמוך בכוונתה של ישראל לחנוק את הרשות כלכלית? לעצור הזרמת כספים? למנוע מפלסטינים עבודה בישראל?


כמי שחתום על עצומות בינלאומיות התומכות בהטלת חרם על ישראל בגלל משטר הכיבוש והאפרטהייד, יטען הטוען, האם אין סיבות טובות לחרם דומה על הרשות בגין האידיאולוגיה של תנועת החמאס, משזו הפכה למפלגת שלטון?


תשובתי – זה לא אותו דבר. אני ממשיך לתמוך בחרם על ישראל לאור מדיניות הכיבוש והאפרטהייד, כפי שתמכתי בשעתו בחרם על דרום אפריקה.


אילו היינו חיים במציאות של שתי מדינות עצמאיות החיות בשכנות כתוצאה מהסכם שלום, ובחירות במדינה הפלסטינית היו מביאות לניצחון החמאס שהאמנה שלו מדברת על חיסולה של ישראל, ניתן היה להבין תגובה ישראלית שקוראת לחרם.


אולם במציאות של כיבוש ישראלי אכזרי בן קרוב ל-40 שנים, שתרם תרומה משמעותית לניצחון החמאס, כיבוש שממשיך מדי יום לגבות מהעם הפלסטיני קורבנות קשים, אין איש השמאל יכול להיות שותף למדיניות החרם של ממשלת ישראל.


קצת מוזר לשמוע מפי דוברי ממשלת ישראל את הטיעון כי משעה שהושבע הפרלמנט הפלסטיני החדש בו יש לחמאס רוב, הפכה הרשות הפלסטינית "לישות טרור". מדינת ישראל, בכל הקשור לעם הפלסטיני, היא ישות טרור מזה כמעט 40 שנים, מאז תחילת הכיבוש ביוני 1967, והמחמירים יכלילו גם את הגירוש הגדול של מאות אלפי פלסטינים ב-1948 כחלק ממדיניות הטרור הישראלית.


לכל היותר ניתן לומר כי עתה, עם ניצחון החמאס, ניצבות שתי ישויות טרור אחת מול השנייה, ישות הטרור של המדינה הכובשת, ישראל, והישות המייצגת את הטרור הנגדי של עם כבוש שעדיין נלחם על חירותו.


נציגי החמאס מדברים עתה בשני קולות. יש כאלה הממשיכים בנאומים חוצבי להבות על חיסולה והיעלמותה של מדינת ישראל, בדרך כלל בפני קהל האפוף התלהמות דתית, כמו הופעתו של חאלד משעל בסודן או נציג אחר של החמאס בפני קהל אנשי חיזבאללה בלבנון.


אולם יש לא מעט נציגי חמאס, בעיקר חמאס פנים, שמאז ניצחונם בבחירות מיתנו בצורה משמעותית את התבטאויותיהם. איסמעיל הנייה, המוזכר כמועמד לראשות הממשלה הפלסטינית, כבר נתן מספר ראיונות לטלוויזיה הישראלית, והוא נשמע לא רק לא מתלהם, אלא גם אומר לא מעט דברי טעם בגנות הכיבוש. לשאלת ההכרה בישראל, נושא שחוזר שוב ושוב בכל שיחה וראיון עם אנשי חמאס (גם בראיונות שנערכו עם אסירים בבתי הסוהר בישראל) הם אומרים כי יש כאן העמדת דברים על הראש. "ישראל כבר הכירה בנו? האם אנחנו צריכים להכיר בכובש שלנו, או שמא סדר האירועים הנכון צריך להיות שקודם כל הכובש יכיר בזכויותינו לחיות במדינה משלנו?" אי אפשר לומר שדברים אלה הם חסרי הגיון.


לדידי, יש בהחלט מקום לדרוש מהחמאס לשנות כמה סעיפים באמנה, לא רק בגלל ישראל, אולם עניין ההכרה ב"זכות קיומה של ישראל", הוא לא קריטי בעיני. די לי אם הם אומרים, וזה נשמע יותר ויותר מפיהם, שישראל היא עובדה פוליטית קיימת ו"ואנחנו מכירים בעובדה זו". אני גם יכול לחיות עם דברי רביחי רנטיסי מעזה, בן דודו של ד"ר רנטיסי, מנהיג החמאס שהוצא להורג ללא משפט בידי יחידות החיסול של צבא הכיבוש הישראלי, כי הודנה עם ישראל יכולה להימשך עשרות אולי אף מאות שנים, ובמקביל מותר לחלום "שבעוד אלף או אלפיים שנים" פלסטין כולה תהיה תחת שלטון האיסלאם. חלומות כאלה יש גם למקבילי החמאס היהודים בישראל.


האיסור שהטילה ישראל על חברי הפרלמנט מעזה ומשכם להגיע לישיבת הפתיחה ברמאללה, היא קטנונית ואווילית. כך גם החזקתם במעצר בישראל של 13 חברי פרלמנט שנבחרו בבחירות האחרונות. זהו ביטוי לכוחנות קולוניאלית. אל לנו לשכוח כי לפלסטינים יש סיבות מצוינות לעצור לא מעט חברי כנסת ישראלים, בעיקר אלה מהשטחים הכבושים שהם משתתפים פעילים בפשעי מלחמה.


התוכנית הישראלית להפעיל על הפלסטינים "דיאטה כלכלית", כביטויו הציני של דב וייסגלס היועץ של שרון ואולמרט, ראויה לגינוי. מדברים אלה יכול מאן דהוא לקבל את הרושם שעד כה סייעה ישראל לשפע כלכלי בשטחים הכבושים. מצבם של הפלסטינים הוא גרוע עוד בטרם החלה "הדיאטה". ישראל מציקה ונוגסת בפלסטינים שנים. האבטלה גואה, ההכנסה לנפש מדרדרת לנתוני עולם שלישי, רמת התזונה נמוכה, שירותי הבריאות קורסים, ילדים פלסטינים רבים סובלים חרפת רעב, וישראל הקולוניאלית רוצה "לעשות להם דיאטה". נבזות שלא תאמן.


הניסיון הישראלי להשוות בין ניצחון החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני לניצחונו של היטלר "בבחירות דמוקרטיות מלאות" (סיסמא עליה חוזרים כתוכי מנהיגי הימין הישראלי בנימין נתניהו מהליכוד ואביגדור ליברמן מ"ישראל ביתינו"), היא שטות והבל, ומוכיחה על בורות היסטורית. מצע החמאס חמור דיו כמו שהוא, אבל אין לתנועה תוכנית להשמיד את יהודי העולם, את הצוענים, את המפגרים. זה ממש מגוחך להעמיד את החמאס כסכנה קיומית לישראל שעה שמנהיגיו הם שעומדים בפני סכנת חיסול מצד ישראל. החמאס והרשות הפלסטינית הם ננס צבאי אל מול מכונת המלחמה האדירה של ישראל עם 200 פצצות אטום. הסכנה היא שבישראל ישתלטו פונדמנטליסטים על מאגרי הנשק האדירים של ישראל ויסכנו את כל העולם.


מדיניות החרפת המצור על הפלסטינים עלולה להוביל להגברת שפיכות הדמים. זה הזמן להאזין לדברי התבונה של הדלאי לאמה, חתן פרס נובל לשלום, הממליץ לישראל ולחמאס להידבר ביניהם, כי כל הידברות טובה ממלחמה. כמה מרענן לשמוע מנהיג דתי שלא קורא לשרוף ולהרוג בשם הדת, אלא רואה ברעיון אי האלימות את הבשורה לאנושות.


אילו הייתי דתי, אין ספק שהייתי שוקל להסתופף תחת מטרייתו של האיש המקסים הזה.


בושה וכלימה


המנהיג הטיבטי הדלאי לאמה מבקר עתה בישראל כאורח אוניברסיטת בן גוריון. ממשלת ישראל מחרימה את הביקור. איש מטעמה לא נפגש עימו מחשש לתגובה סינית. יצוא הנשק הישראלי לסין המדכאת את העם הטיבטי יותר חשוב מתמיכה במנהיג שנאבק לשחרור עמו הקטן מעולו של כובש אכזרי. ממשלת סין הקומוניסטית, כמו ישראל בפלסטין, מנסה למחוץ את העם הטיבטי הקטן ולהנציח את הכיבוש בעזרת מדיניות התנחלויות והעברת אוכלוסיית העם הכובש לשטח הנכבש.


זה לא יפריע למנהיגי ישראל להטיף מוסר "לכל העולם ואשתו" על ששתקו לנוכח גורלו המר של עם קטן.


ישראלים שוחרי זכויות אדם חשים בימי אלה בושה כפולה ומכופלת.


טיבי פה טיבי שם


בבחירות הקודמות שנערכו ב-2003 היו לא מעט אנשי שמאל שנמנעו מלהצביע חד"ש בגלל הברית עם ד"ר אחמד טיבי. האיש אינו סוציאליסט, אינו איש שמאל, ולכן הם סברו לא היה מקום לשריין אותו ברשימה.


ראשי חד"ש טענו אז, כי הברית עם טיבי חשובה, כי בכל זאת הוא לא כל כך רחוק בעמדותיו מאלו של חד"ש, גם אם אינו סוציאליסט.


עתה התברר עד כמה המתנגדים להכללתו של טיבי בחד"ש צדקו. הוא מקפץ בקלילות מברית עם קומוניסטים לברית החדשה עם התנועה האיסלאמית, שם הוא קיבל מקום שני.


מתברר כי גמישותו יכולה אולי להשתוות רק לזו של הקוסם הודיני.


חזרה לקריקטורות


בטורי הקודם כתבתי כי פרסום הקריקטורות המלגלגות על הנביא מוחמד לא היה מעשה נבון, יחד עם זאת סברתי כי הם נהנים מהגנה על חופש הביטוי. ההפגנות האלימות בעולם המוסלמי, כולל איומים על חייהם של הציירים, חרגו הרבה מעבר למחאה לגיטימית.


אחת ההשלכות של אלימות זו, יצירת חשש בקרב קריקטוריסטים להביע את עמדותיהם.


החשש הזה מתממש. כידוע בקיץ תתקיים בגרמניה אליפות העולם בכדורגל. נבחרת איראן נמנית עם הנבחרות שהעפילו לגמר. העיתון היומי הגרמני היוצא בברלין "טאגסשפיגל" פירסם לפני מספר ימים קריקטורה בה נראים שחקני כדורגל איראנים עם חגורות נפץ על מגרש הכדורגל ולידם חיילים מצבא גרמניה. הכיתוב היה: "מדוע יש להציב חיילים גרמנים באליפות העולם בכדורגל".


ממשלת איראן מחתה ופנתה לממשלת גרמניה שתתנצל. הקריקטוריסט, קלאוס שטוטמן, קיבל איומים על חייו ונאלץ לעזוב את ביתו למקום מסתור. הוא טען שהקריקטורה היתה בכלל ביקורת על ממשלת גרמניה שרוצה לערב את הצבא במשימות שמירה בנושאים אזרחיים. יש בגרמניה ויכוח על כך, והמתנגדים טוענים כי הדבר מנוגד לחוקה.


לקלאוס שטוטמן זה לא עזר. בין אם שטוטמן המציא את הפרשנות בעקבות האיומים על חייו ובין אם לאו, קנאי האיסלאם הבינו את הקריקטורה כביקורת עליהם והם מבקשים את חייו.


מה שהתחיל עם מוחמד, ממשיך למחוזות אחרים. הקנאים הדתיים פירשו לא נכון את ההבנה לרגשות המוסלמים שביטאו רבים במערב בעקבות הקריקטורות על מוחמד.


צריך לעמוד על משמר חופש הביטוי.


דרך אגב, צריך לשחרר גם את דייוויד אירווינג האנגלי הכלוא באוסטריה באשמת הכחשת השואה.


פירותיה הבאושים של ההפרטה


חברת "ביזנס דאטה ישראל" (בי.די.איי) פירסמה את מדד הריכוזיות במשק הישראלי, ומהממצאים עולה כי בשנת 2005 גדלה הריכוזיות במשק הישראלי. 18 המשפחות השולטות במשק הישראלי מחזיקות ב-32% מהכנסותיהן של 500 החברות המובילות במשק. הכנסותיהן של אותן 18 משפחות הגיעה ב-2005 ל-196 מיליארד שקלים שהם 77% מהתקציב הממשלתי בסך 256 מיליארד שקלים.


ההפרטה, שמטרתה הרשמית היא להרבות תחרות, משיגה את ההיפך. כתוצאה מההפרטות צוברים הטייקונים עוד ועוד רכוש שהיה שייך לציבור.


18 משפחות אלה, שכל אחת שווה מיליארדים רבים, מבטאות את הפערים הנוראים שהתרחשו בישראל בין העשירים לעניים.


התומכים בהפרטה טוענים ש-18 משפחות שולטות זה יותר טוב מהמצב שהיה לפני שנים כאשר הממשלה, ההסתדרות ומשפחת רקנטי היו שלושת הגורמים השולטים במשק.


תומכי הפרטה כמו העיתונאי נחמיה שטרסלר מ"הארץ" שואלים האם אנו רוצים לחזור לאותם ימים בהם שלטה ההסתדרות? והתשובה שלי, כן.


אין פירוש הדבר שאני רוצה לחזור גם לקלקולים, והם היו. אבל אני בהחלט רוצה לחזור למצב בו רמת השוויון בחברה הישראלית היתה הרבה יותר גבוהה, העובדים נהנו מיותר זכויות, העבודה המאורגנת שלטה בכיפה ועוד.


המציאות הוכיחה כי לא היה כל צורך למכור את בנק הפועלים למשפחת אריסון. הבנק פעל מצוין גם כשהיה בשליטת ההסתדרות וגם כאשר היה בשליטת הממשלה.


האלטרנטיבה אינה בין משק ביורוקרטי מולאם בנוסח ברית המועצות לבין משק מופרט בו שולטות מספר משפחות שמשלמות לעובדים שכר שמשאיר חור נקוב בכיס וכל אימת שיש משברון קטן זורקות עובדים לרחוב.


יש אפשרות אחרת של משק בבעלות ציבורית שרווחיו חוזרים לציבור במקום לכיסיהם של מיליארדרים.


לצערי אין היום אף מפלגה, גם לא חד"ש, שבמצעה יש סעיף ברור המדבר על ביטול ההפרטות כמו זו של בנק הפועלים או בזק, והטלת קנסות (בנוסף למיסוי כבד) על משפחות כמו אריסון, בגין שוד כספי ציבור.


במקביל למשק הציבורי יש בהחלט מקום גם למשק פרטי אבל מוגבל ביכולת השליטה שלו. המצב האידיאלי הוא חקיקת חוק הקובע כי אדם בודד או משפחה אינם יכולים להיות בעלים של יותר מחברה אחת. או אז לפחות תהיה תחרות כמו שצריך, ולא כמו היום שהריכוז בידי טייקונים יוצר אי צדק חברתי שלא לדבר על הצרכן שנפגע הן ברמת השירות והן בכיסו מחמת מחירים מופקעים.

תגובות
נושאים: מאמרים

20 תגובות

  1. "חזרה לקריקטורות"? לא נראה לי… הגיב:

    חופש הביטוי אכן חטף מכה ניצחת.
    לאחר התנצלויות חוזרות ונישנות של כל אירופה כולל פוליטיקאים, עיתונאים וקריקטוריסטים כבר ברור שהמעשה לא ישנה.
    הבריון של השכונה ניצח, הוא ניצח על-ידי אלימות והתלהמות, ושוב למדנו פרק בהילכות "כל דאלים גבר".

  2. עמי – הארה (באלף) קטנה. הגיב:

    גדעון,
    כתבת כי אין אף מפלגה שבמצעה דרישה לביטול הפרטות, ובכן מק"י רצה לכנסת ברשימת חד"ש, ואין לה מצע נפרד, אך בתקנון מק"י כתוב:

    " 4. המפלגה הקומוניסטית הישראלית נאבקת למען סוציאליזם – חברה הומנית ודמוקרטית של צדק חברתי.
    סוציאליזם הוא שינוי חברתי מהפכני המחליף את הקפיטליזם – משטר הניצול המעמדי – ניצול אדם בידי אדם. סוציאליזם משמעו שלטון מעמד העובדים; בעלות חברתית על אמצעי הייצור העיקריים…."

    בעלות חברתית על אמצעי הייצור העיקריים, פרושו כמובן שליטה בבנקים.

  3. אורן לגדעון ספירו הגיב:

    ציינת כי אנשי החמאס טוענים: "ישראל כבר הכירה בנו? האם אנחנו צריכים להכיר בכובש שלנו, או שמא סדר האירועים הנכון צריך להיות שקודם כל הכובש יכיר בזכויותינו לחיות במדינה משלנו?"

    למיטב זכרוני ישראל הצהירה בגלוי על זכותו של העם הפלשתיני למדינה.

  4. Victor הגיב:

    I don’t find what Hamas says any more preposterous than what the zionists say: "This is our land because God promised it to us. Read the bible"

  5. משוה הגיב:

    האם היית כותב פה שהפלשתינים צריכים לדבר עם ברוך מרזל לו חלילה וחס היה הנאלח הזה זוכה בשלטון בישראל? למה נדמה לי שלא.

  6. מכלוף הגיב:

    החלק העצוב בסיפורם של המשפחות,הוא בעובדה שיש להם צבא, צבא כיבוש שבו אנחנו החיילים.

    לגבי הלוחמים על כבודו של הנביא מוחמד,אינני מבין למה הכותב לא מכנה אותם כ"לוחמי חופש"
    ????

  7. גדעון ספירו הגיב:

    למשוה,
    אתה עורך סימטריה במקום שאינה קיימת.
    ישראל היא הכובשת והחומסת והפלסטינים נתונים תחת כיבוש אכזרי. זכור כי בלי הכיבוש לא היה חמאס. אל תשכח כי האמנה נכתבה ב-1988, בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה, לאחר 21 שנים של חיים תחת מגפי הקלגסים הישראלים. הכעס והחימה, הסבל וההשפלה שהיו עד אז מנת חלקם של הפלסטינים, ניכרים היטב באמנה. מאז עברו עוד 18 שנות כיבוש שבוודאי לא היוו עידוד לשינוי האמנה.

    הנה תמונת הראי הנכונה. אילו רשות ישראלית היתה נתונה קרוב ל-40 שנים תחת כיבוש אכזרי של מדינה פלסטינית החמושה עד צוואר ויש לה גם 200 פצצות אטום, ובבחירות לפרלמנט הרשות הישראלית הכבושה היה חמאס יהודי בדמות ברוך מרזל זוכה בניצחון, אזי כאזרח הרשות הישראלית הייתי תומך במו"מ עם הכובש; ואילו הייתי אזרח פלסטיני הייתי אומר לממשלתי (אם היתה מכריזה על מצור כלכלי ומצהירה "לא ננהל מו"מ עם אלה הקוראים להשמדת פלסטין") שאין זה חכם להרעיב את הרשות הישראלית (או היהודית), לדחוק אותה אל הקיר, שהרי לא נשקפת ממנה כל סכנה צבאית ממשית ומוטב לנהל איתה מו"מ.

  8. ספירו מהמשוה הגיב:

    זה נוח להתחיל את המשואה ב 1967 אבל עובדתית זו השואה לא נכונה. האחים המוסלמים שמהם צמח החמאס היו קימים לפני 1967 וגם אז מטרתם המוצהרת היתה חיסול ישראל. לכן לתלות את האידאולוגיה הרצחנית של החמאס בכבוש זו היתממות. לא שהכבוש לא האיץ תהליכים וראוי להיפטר ממנו גם מנקודת מבט ישראלית אבל האם באמת ישראל היא האשמה היחידה במצב הפלשתינים? להם אין אחריות על הלאוים של חרטום שלולא הם יתכן והיתה כבר 30 שנה מדינה פלשתינית? להם אין אחריות על הסרוב לחלוקה שבלעדיו היתה מדינה פלשתינית כבר 58 שנים? אני רוצה להדגיש שאינני רוצה להפחית באחריות ישראל אבל לפטור את הפלשתינים מאחריות זו במקרה הטוב תמימות ובמקרה הפחות טוב צביעות (שלא לדבר על המקרה הרע). לכן השאלה השאלה שהעליתי קודם לא נענתה בתשובתך והיא עדין נשארה פתוחה.

  9. אורי וייס הגיב:

    גדעון ספירו טוען, כי המחמירים יטענו, שישראל היא טרוריסטית גם לפני 67 בגלל גירוש 48. ברם, מהו הקל ומהו החמור? נדמה, כי גדעון לא מצליח להשתחרר מן הנרטיב של השמאל הציוני, שלפיו עד 67 הייתה ישראל אוטופיה מוסרית, אלא שאז החלה להסתאב.גדעון נכון לראות בנקודה מסויימת על פני ההיסטוירה 48 כשנת טרור ישראלית, אליבא דמחמירים, אך הטרור הישראלי לא פסק גם בין המחשכים של 48 ל-67.
    הצבא הישראלי הוא ארגון טרור באופן רציף מיום הקמתו. מגירוש 48, מיחידת ה-101, מהממשל הצבאי על ערביי ישראל, מהפשעים המיניים נגד חיילות שבוצעו בו, מכיבוש 67, ממלחמת לבנון ומאספקת הנשק למדינות עריצות כדרום אפריקה של תקופת האפרטהייד.

  10. לאורי ויס הגיב:

    צריך הרבה חוצפה לראות במלחמת 1948 מעשה טרור ישראלי. ראשית, עד הכרזת המדינה כל ס"מ אדמה נקנה ע"י היהודים מהערבים בכסף מלא. שנית, מי שסרב להצעת החלוקה ופתח במלחמה היו הערבים. על כך לא יכולים להיות חילוקי דעות. לכן, מי שפתח במעשי מלחמה לא יכול לבכות היום למה הוא הפסיד. ועוד לא הזכרתי את מאורעות 1936 – 1939 , את תמיכת הערבים בנאצים ואת הפידאין שרק גבורת יחידה 101 בראשות אריאל שרון בלמה אותם.

  11. עופר יהלום הגיב:

    נראה לי שהדיון פה מתדרדר לסוג של "מי התחיל" למרות שלשני הצדדים יש חלק באשמה. אגיד רק שקיביה – שאינה אלא דוגמה קיצונית – לא היתה "מעשה גבורה" אלא טבח של אזרחים, גרוע יותר מכל מה שהפידאיון עשו אי פעם. נכון שהצבא הישראלי לא גרוע יותר מכל ארגון טרור אחר, עם מדים או בלעדיהם.

  12. אשר פרוליך הגיב:

    לגדעון:

    למה כל כך קשה לך להבין שהחמאס היא תנועה
    ריאקציונית ,דתית,שבהזדמנות ראשונה תרדוף
    אחרי אנשי השמאל,הפועלים והסטודנטים החילוניים,כפי שקורה באירן.
    הדרך הטובה ביותר לעזור לעם הפלסטינאי היא
    להסביר את הסכנה הנוראית המתסתתרת מאחורי
    הפרצוף "המתון" של החמאס וכל הפונדמנטליסטים
    למיניהם.

  13. מאירה הגיב:

    ספירו, הסבר בבקשה למה לדעתך צריך ארווינג להשתחרר. תודה

  14. גדעון ספירו הגיב:

    למשוה,
    אינני פותר את הפלסטינים מאחריות. גם הם נושאים באחריות למעשיהם ומחדליהם. אלא שהדבר לא גורע כהוא זה מהאחריות הישראלית לסבלם של הפלסטינים. ישראלים רבים אוהבים לחבוט על חזה זולתם ובכך לזרוק מעליהם אחריות. כישראלי תפקידי קודם כל להיאבק על כך שהמדינה בה אני אזרח לא תבצע פשעי מלחמה ותפסיק לשלוט על העם הפלסטיני.
    הלאווים של חרטום משנת 1967 אינם רלבנטים להיום. לדעתי ישראל נושאת כיום בעיקר האשמה על כך שאין שלום ישראלי פלסטיני. לכן תגובתי הקודמת אליך מאד רלבנטית.

    לאורי וייס,
    אינני חולק על העובדות המובאות בתגובתך, ואני שותף לביקורת עליהן, אבל נראה שבתמונה הכוללת אנחנו חלוקים באשר להקמת מדינת ישראל. בניגוד לגוורדיה האנטי ציונית רדיקלית, אני מקבל את החלטת האו"ם מ-1947 על הקמת מדינה יהודית ומדינה פלסטינית בארץ ישראל-פלסטין, וסבור שהפלסטינים ומדינות ערב, שגו בהתנגדותם החמושה למימוש החלטת האו"ם וגם הם נושאים באחריות למה שהתרחש ב-1948. לכן למשל אני מתנגד לזכות השיבה על פי הפרשנות הפלסטינית. בנושא זה היו בגדה ויכוחים לרוב ואינני רואה טעם לחזור ולדוש בו במסגרת תגובה זו.

    לאשר פרוליך,
    אין לי שום בעיה עם הגדרתך את החמאס. דומני כי בטוריי נתתי ביטוי לכך לאורך שנים.
    אלא מאי? כמו שאומרים בעברית צחה, הכיבוש משבש את כל העניין. אין ספק כי אלמלא הכיבוש החמאס לא היה קם. הכיבוש הישראלי הוא הדשן שהיפרה את החמאס. תנועת החמאס היא חלק חשוב בתנועת ההתנגדות הפלטינית לכיבוש. אני אמנם מתנגד למתאבדים שמתפוצצים באוטובוסים בתחומי הקו הירוק, אבל מכיר בזכותם של הפלסטינים להתנגד לכיבוש.
    בכל הקשור לאידיאולוגיה ומשטר תהום רובצת ביני לבין החמאס, כמו ביני לביו ש"ס או גוש אמונים. אבל מציאות הכיבוש הפכה את מתנגדי הכיבוש הישראלים והפלסטינים, כולל החמאס, לשותפים למטרה של נסיגת ישראל מהשטחים הכבושים אל מאחורי הקו הירוק. כפי שש"ס היתה בת ברית זמנית לשמאל בהתנגדות לגזירות נתניהו.
    כך היו גם פני הדברים במלחמת לבנון. כל גורמי ההתנגדות בישראל למלחמת לבנון, כמו יש גבול, ארבע אמהות ואחרים לא היו מצליחים להוציא את צבא הפלישה הישראלי מלבנון בלי לוחמי החיזבאללה שזינבו בצבא הישראלי מדי יום וגרמו לו אבידות קשות. בקטע זה של ההתנגדות להימצאותו של צבא הפלישה הישראלי בלבנון, החיזבאללה וכל תנועות ההתנגדות הישראליות חלקו מטרה משותפת, היו בני ברית בעל כרחם. משעה שהנסיגה הישראלית הושלמה, הפכה תנועת החיזבאללה הפונדמנטליסטית שוב ליריב או אויב לכל תנועה ליברלית או שמאלית.

  15. ועוד שאלה הגיב:

    האם לאור נסיונך בשירות ההסברה של ממשלת ישראל, תשקול גם לעבוד (בתשלום) בשירות ההסברה של חמס? כי,,, אכן,,, הארץ מלאה חמס.

  16. גדעון ספירו הגיב:

    למאירה,
    לדעתי יש להכיל את עקרון חופש הביטוי גם על אלה שמעלים סימני שאלה באשר לשואה. מצד אחד מתייצבת כמעט כל אירופה, בצדק, למען חופש הביטוי שעעה שמדובר בפגיעה קשה ברגשות המוסלמים, ומצד שני באותה אירופה אוסרים ושופטים אדם למספר שנים משום שביטא עמדות לא מקובלות בנושא השואה. אין כאן עקביות, ובנושא הקונקרטי הוא מזין את תחושות הקיפוח של המוסלמים שיש דין אחד, מקל, עם הפוגעים במוסלמים, ודין אחר, מחמיר, כאשר מדובר בפגיעה ביהודים.

  17. ל"לאורי וייס" הגיב:

    קנתה בכסף מלא מבעלי קרקעות שלא חיו בפלסטינה וגירשה את הפלאחים שעבדו את האדמה בהתאם לעקרונות "הציונות הסוציאליסטית".

  18. אורי וייס הגיב:

    לגדעון ספירו,
    לצערי, שמת מלים בפי. לא אמרתי תו או מתג על החלטה 181. לבטח ולבטח אני מתנגד למלחמת 48. אבל האם המסקנה הנגזרת מכאן היא שטרנספר 48 אין בו פסול? האם דעתך לגבי טרנספר תלויה בשאלה, אם בני האדם המגורשים היו אזרחים של מדינה שביצעה פשע של אגרסיה? גירוש 48 היה טרור. הלוא הציונות נקטה בפעולות, החל משימוש בתותחי דמה, שכל מטרתן להטיל טרור על האוכלוסיה האזרחית, כדי שזו "תברח".

    לצערי, אתה מנסה להעמיד את המחלוקת בינינו כמחלוקת על החלטה 181, הפתיחה במלחמת 48 או זכות השיבה. אבל המחלוקת שאנו דנים בה אתה היא האם הטרור הישראלי הממוסד התקיים ברצף עוד מ-48 או החל רק ב-67?

    דרך אגב, אתה מדבר בתגובתך על כך שמדינות ערב שגו בפתיחתן במלחמת 48. בניגוד אלייך, גדעון, אני לא משתמש במילה שגו, אלא במילה פשעו. שגו זו טעות פוליטית. אני מדבר על פשע משפטי ומוסרי. למרות פועלך המבורך והמוערך מאוד על ידי, צר לי לומר, שאתה עדיין מדבר בשפה של הפוליטיקה "ידיד-אויב", ולא בשפה של משפט ומוסר.

    ולמגיב האלמוני,
    פרקיטקה מאורגנת של קניית אדמות בכסף מהגמון מושחת תוך סילוק הפועלים הערבים, שעבדו הם ומשפחתם את האדמה במשך שנים כה רבות, ושהסתמכו על מקום עבודתם היחיד, בחסות משטר אנטי סוציאלי פרימטיבי, כפי שהיה נהוג בפלשתין, היא נפשעת וגזענית. והמאריך יעיין בכתבתו של חיים גורי בעניין, שפורסמה לפני כמה שנים במוסף הארץ.
    מכל מקום, חלוקת המרחב הישראלי מ-48 התבססה על הפקעות גזעניות-גזלניות.

  19. על עקביות הגיב:

    מעניין שאותו קריקטוריסט שפירסם את הקריקטורות על הנביא מחמד פוטר כשרצה לפרסם קריקטורה על יהודים.

  20. גדעון ספירו הגיב:

    למעיר/ה האלמוני/ת תחת השם "עוד שאלה",
    עבודתי במשרד החינוך והתרבות הסתיימה בכי רע. הועמדתי לדין בגין רשימות שפרסמתי נגד מדיניות הממשלה בתקופת מלחמת לבנון. תבעתי אז בין השאר להעמיד לדין את שר הביטחון שרון והרמטכ"ל איתן לדין על ביצוע פשעי מלחמה.
    תוצאות המשפט: פיטורים ופסילה לשירות המדינה לכל תפקיד למשך חמש שנים. (פסק דין של בית המשפט העליון עש"מ 5/86 "גדעון ספירו נגד נציב שירות המדינה" שכתב מאיר שמגר, אז נשיא בית המשפט העליון)
    מי שיחפש בגוגל ימצא דיווח על כך.
    ניסיון זה מלמד שאני לא מוכן לסתום את הפה כאשר מדיניות הגוף שאצלו אני עובד אינה ניראית לי, וכתוצאה מכך אני נזרק החוצה. אני מניח כי התוצאה בחמאס לא היתה שונה (במקרה הטוב). לכן, למגינת ליבו/ה של השואל/ת הנכבד/ה, לא אשקול לעבוד אצל החמאס.

הגיבו לVictor

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים