בחודש האחרון קראתי כל מלה שנכתבה בעיתונות הישראלית על המוסלמים ועל האיסלם, והגעתי למסקנה הבלתי-נמנעת שאנחנו לוקים מאוד בתפיסת המציאות שלנו. השינויים שהתחוללו באזור ובעולם כולו הם כל כך מהירים, עד שהניסיון לדון בהם במושגים של אתמול הוא כמעט מגוחך. השכנים שלנו חיים בסביבה פוליטית חדשה ושונה לחלוטין, מושגי היסוד וקבוצות ההתייחסות שלהם עוברים מהפכה של ממש, ואנחנו ממשיכים במדיניות נפשעת ומטופשת של הרעבה ומצור.
בראש המפלגה הפוליטית המובילה בסקרים, קדימה, עומד אהוד אולמרט, עסקן פיקח וממולח אבל נטול מעוף מדיני. אולמרט שייך לעולם של אתמול, למרות שהוא דווקא מכיר במגבלות הכוח. אבל לעולם של אתמול אין כלים ואין מערכת מושגית חדשה, ובלי כל אלה אולמרט ואנשיו מועדים לכישלון חרוץ, שיסבך את כולנו בעימות כוללני עם כל המוסלמים ברחבי תבל. לכן דרוש לקברניטים ספר לימוד חדש, שכבר עמודו הראשון ילמד אותם להתנער מהשחצנות שאיפיינה את ראשי המדינה עד כה. הם ילמדו שלא אולמרט וגם לא שמעון פרס יכולים להרשות לעצמם להרעיב את הפלסטינים רק מפני שהם החליטו לבחור לעצמם שלטון חדש בכלים דמוקרטיים לחלוטין.
אין טעם אפילו לכתוב על המוסר הקלוקל של אנשי אריאל שרון, שהתייחסותם לתושבי עזה והגדה היא מתנשאת על גבול הגזענות. אפשר אולי לקבל את ההנחה שרוב תושבי המדינה מצדדים במדיניות כזו, כל זמן שלא ייאלצו לשלם את מחירה הכבד. כמו בשנים 1967 עד 1973 אנחנו הופכים לנוסעיה של ספינת השוטים, וגם למממניה וקורבנותיה. השאננות וזחיחות הדעת ייעלמו עד מהרה, ובעוד זמן לא רב נאלץ להקים ועדות חקירה ממלכתיות כדי לחלץ את הציבור מהמצוקה הנפשית הקולקטיבית שתהיה פרי המדיניות הנוכחית. מי שלא מבין שקיים הבדל ענק בין דיכוי של עם מיעוט בשטח ריבוני ישראלי, לבין קריאת תיגר על מאות מיליונים, פשוט מסרב לקרוא את הכתובת על הקיר. החרמת החמאס וביטול מוחלט של כל הרמזים שדובריו שולחים אלינו, תעלה ביוקר מכל בחינה אפשרית.
לממסד הישראלי, שמכיל כיום פחות אנשים בעלי ראיית עולם מתוחכמת ויותר צברים עילגי לשון ובורים, אין יכולת נפשית ואינטלקטואלית להתמודד עם המציאות שנוצרה כאן. ממשל צבאי, פלישות לשטחים לא לנו, הפגנת אדנות על אדמות של אחרים, רצח מנהיגים והרס בתים-כל אלה משנים לגמרי את מהותם כאשר הם הופכים ממערכת דיכוי של חזקים להתרסה אימפוטנטית של חלשים. לא רק שלאולמרט ולחבר מריעיו אין קייס, אלא שעתה הם פועלים מתוך ייאוש של מפסידנים. ממדינה בלתי צודקת אנחנו הופכים לחברה בלתי שפויה. את הצדק איבדנו כבר מזמן, ועתה אנחנו מאבדים גם את ההגיון.
כדאי שנבין את מי אנחנו מגייסים נגדנו במדיניות של הרעבת השטחים, המלווה גם במאמץ מגושם וגלוי לעין כל להפיח מדנים בין איראן לבין המערב, ולהיות חוד החנית של מלחמה גלובאלית חדשה. הפעם לא מדובר רק בפלסטינים שגרים בשכם, בחברון או ברצועת עזה, שגם בכבודם אנחנו חייבים כבני אנוש. ישראל מתעמתת עתה עם מאות מיליוני מוסלמים בעולם הערבי, באיראן, בפקיסטן ובאינדונזיה, ויוצרת חיץ מסוכן בין יהודי אירופה לבין המוסלמים ביבשת.
גם את המצב באירופה יש לשקול בהתאם לדינמיקה של הדברים ולא לפי הערכות סטאטיות המתבססות של המציאות ששררה שם לפני עשר שנים. לקהילות המוסלמיות באירופה יש כוח פוליטי וכלכלי רב, המזכיר במידה ידועה את עוצמתם של יהודי ארצות-הברית. טיפוח הדיאלוג עם הקהילות האלה הוא אינטרס ישראלי ויהודי חיוני ודחוף אבל הממסד שלנו מעדיף עימות ורואה ביהודי אירופה מעין חיילים שלו, החייבים לציית לפקודותיו. כך אנחנו דוחפים יהודים רבים, בצרפת למשל, היישר אל זרועותיו של הפשיזם הימני הגזעני וצוהלים על כל גילוי אנטי-מוסלמי באירופה. אבל כל ניצחון כזה הוא ניצחון פירוס, הצלחה עלובה שבאה רק להצביע על המצב הבלתי-אפשרי שבו כולנו נתונים.
הניתוח האסטרטגי הוא ברור וחד-משמעי: יש נוכחות מוסלמית גדולה באירופה, היא לא תשתנה באורח משמעותי ולכן הקריקטורות בדנמרק, למשל, הן ביטוי של חולשה ולא של עוצמה. מנאצי האיסלם באירופה ירוסנו על ידי מיטב האירופים, ואסור לנו להימצא במחנה אחד עם גזענים. לא סקר התבטאויות חולפות יעזור לנו, אלא ניתוח אמיץ של הנתונים ושל ההתפתחויות בעתיד. גם הישראלים וגם קברניטי ארצות-הברית ייאלצו לשנות את המדיניות כלפי האיסלם במוקדם או במאוחר. אם ישראל תפגר אחרי האמריקאים בתהליך הזה, הקרע שלה עם העולם כולו יהיה בלתי הפיך. לקרע כזה יש השלכות פוליטיות, כלכליות, תרבותיות וצבאיות, והסיסמה "העולם כולו נגדנו" תגשים את עצמה. כאשר נגיע למצב שהדרכון הישראלי יהיה מוחרם בחלק ניכר מארצות התרבות, נאלץ לחזור בנו בבת-אחת, ולהתמודד עם הייאוש ותחושת החידלון שיבעתו את החברה הישראלית.
מול השחצנות הווייסגלית ומדיניות החרם נגד ההכרעה הדמוקרטית של העם הפלסטיני יש להציב מדינות חלופית. לפי שעה, גם לעבודה ולמרצ אין שום רעיונות ושום חשיבה בנושא, וההתבטאויות שלהן מביעות חרטה על היחס לאש"פ, מבלי ללמוד ממנו ולהשליך מהמסקנות על המדיניות הרצויה כלפי החמאס. הקונסנזוס הלאומי הזה מסוכן לקיומנו בדיוק כמו זה ששרר כאן בימי גולדה מאיר. גם עתה נדרש האוונגארד האינטלקטואלי של ישראל להכין רעיונות חלופיים במהירות רבה, כאן ועכשיו.
ראשית, יש להתנער מהסנטימנט לעבר ולהפסיק לקוות שאיכשהו יצליח מחמוד עבאס לחזור לשלטון בזמן הקרוב. מי שחיסל את יאסר עראפת ואת הרשות הפלסטינית, גרם בכוונת מכוון לעליית החמאס לשלטון גם כדי לחגוג את הדרך ללא מוצא ואת הפתרונות החד-צדדיים. כדי לשנות את פני הדברים אני מציע את הצעדים הבאים:
- ישראל תבטל את מדיניות ההרעבה של השטחים. תכיר בתוצאות הבחירות ותברך על הצלחתו של העם הפלסטיני להפעיל מערכת דמוקרטית של הצבעה וביצוע רצון העם.
- ישראל תכריז על מגמת התפייסות כללית עם האיסלם, תצביע על המקורות התיאולוגיים המשותפים ותקרא להידברות בין מנהיגים דתיים של היהדות והאיסלם.
- ישראל תביע הזדהות עם המוסלמים הנרדפים באירופה, ותעודד בגלוי הידברות בין הקהילות היהודיות ביבשת לבין הקהילות המוסלמיות במטרה להילחם בימין הגזעני והפשיסטי.
- ישראל תכריז על הפסקת המאבק נגד איראן ותביע תקווה להידבר עם טהרן בדרכי שלום. גם אם האיראנים ידחו את היד המושטת, ישראל תפגין את רצונה בשלום עם כל המוסלמים.
- ממשלת ישראל תכריז על מדיניות חדשה כלפי האזרחים הערבים. היא תעודד את פעילותם לשלום ישראלי-פלסטיני ותיזום מערכת יחסים חדשה עם מנהיגי הקבוצות האיסלמיות בתוך ישראל.
- ממשלת ישראל תיזום את מיסודן של שיחות מדיניות בין ראשי המדינה לבין מנהיגי החמאס ותשתדל להרחיב אותן בהדרגה להידברות בין פעילי תרבות ואנשי כלכלה כדי לשפר את ההבנה בין העמים. הממשלה תתייעץ עם ראשי הרשות בנושאים הקשורים לכל התושבים בישראל-פלסטין.
- אולמרט ועמיתיו יתעלמו מפרובוקטורים ימניים המבקשים ללבות את האש בין שני העמים. בעיקר יש לדאוג להוקעתם של מלומדים בעיני עצמם ועיתונאים מכורים, המביעים חשש מכל התמתנות של החמאס. מוטב לאולמרט להעלות על נס כל התבטאות מתונה ולנסות להעמיד את אנשי החמאס במבחן של אמינות לגביה. כמובן שזה מחייב גם את הממסד שלנו להיות אמין ולעמוד בהתחייבויותיו כלפי הפלסטינים.
- מדינאים, אינטלקטואלים ואנשי תקשורת מהשמאל חייבים להקים את "המועצה הישראלית לשלום יהודי-איסלמי" ובכך להכיר בשינויים שהתחוללו באזור ולהמריץ את המערכת הפוליטית שלנו להבין אותם ולפעול בהתאם לציוויים של המציאות החדשה.
- כך יוגדרו מחדש המטרות של מחנה השלום במובנו הרחב. שלום ישראל-פלסטין הוא גם גשר לדף חדש ביחסים בין היהודים למוסלמים בכל העולם. תקדימים היסטוריים חיוביים, כמו עידן תור הזהב של יהודי ספרד תחת השלטון האיסלמי יועלו מחדש על נס, כדי ליצור אקלים חיובי להידברות מסוג חדש.
- ישראל תכיר באחריותה למצב הכלכלי והחברתי המחריד השורר בעזה אחרי שנים רבות של שלטון צבאי ישראלי שם. הממשלה תקים מוסד מיוחד לסיוע כלכלי מסיבי לעזה, ותעודד ארגונים וולונטאריים מישראל ומהעולם היהודי כדי לגייס כספים ולשקם את עזה.
- ישראל תיזום פרייקט הנדסי גדול כדי לבנות דרך בין עזה לשטחים ותאפשר לרשות הפלסטינית לטפל בבעיות הצפיפות הבלתי אנושית השוררת ברצועה.
כל ההצעות שהעליתי כאן הן ישימות, ודרוש רק הרצון והכוח הפוליטי כדי להפוך אותן למדיניות ממשלתית ראויה ובמשך הזמן אפילו פופולארית. כולן בלי יוצא מן הכלל משרתות בראש ובראשונה את האינטרס של תושבי מדינת ישראל והרשות הפלסטינית, ובאות גם למסד מערכת יחסים חדשה עם העולם המוסלמי המתחזק והולך. הן גם מאפשרות לא רק לשמאל העקבי אלא אפילו למרצ ולמפלגת העבודה לאמץ מצע חלופי לזה של קדימה ולהבליט את הייחוד שלהן, אם הוא עדיין שריר וקיים.
פעם החזקתי מחיים ברעם אדם רציונלי. אולי במקום לקרוא כל מילה בעיתונים במשך חודש שלם, מוטב היה לו התיישב לקרוא בעיון את הקוראן ואת ספרות המחקר העוסקת באיסלאם הפונדמנטליסטי במאה השנים האחרונות. שם הוא היה אולי מוצא שגם עולם המושגים הנאיווי שהוא מנסה למכור פה ("ישראל תביע תקווה", "התפייסות", "הכרה", "להבין", "דף חדש") לא מעודכן יותר מזה של אהוד אולמרט ונשמע, במחילה, כמו הועתק מיומנו של ילד תם. אגב, הסיפורים שברעם למד בשיעורי היסטוריה על "תור הזהב" בספרד מעניינים את אנשי החמאס כקליפת השום.
ליאיר היקר,
אצלך "רציונלי" מתפרש כהכרזת מלחמה על כל העולם עד כלות. אצלי המונח משמש לשימוש בשכל כדי לחפש פתרונות ולאתר דרכי הידברות.הטור הזה, שחשוף כמובן לביקורת כמו כל דבר אחר באתר, מבוסס על חשיבה רציונלית יחד עם הומניזם וניסיון לא לשקוע לשיגרת המחשבה המאיימת על עצם קיומנו כישראלים.
There is some interesting fresh thinking here
Haim addresses the Israeli government as if it were the Va’ad of the Jewish Community of the Middle East.
Haim forgets (for the moment, only) that without an end to the occupation, without recognition of the right of return, and without real freedom for the Palestinian people, there will be no reconciliation, there will be no coexistence, and Jewish people in Israel and elsewhere will be in danger, and afraid.
But Haim’s fresh thinking is refreshing.
חיים שלום,
לפי דבריך, ישראל עומדת כיום בפני העולם המוסלמי האדיר כולו, על משאביו, אוכלוסייתו המונה למעלה ממיליארד נפש והשפעתו הפוליטית.
אם זהו המצב – ואני מסכים לחלוטין לקביעה הזו- איך אפשר לומר כי במשוואת הכוחות בין ישראל לפלסטינים ישראל היא הצד החזק?
הרי הפלסטינים, אם נרצה בכך ואם לאו נתמכים בידי העוצמה האיסלמית האדירה הזו.
דבר נוסף שלצערנו נידרש אליו בשנים הקרובות- והיה אם אירן תפתח בסופו של דבר נשק גרעיני
(וככל הידוע יש לה אמצעי שיגור המסוגלים לפגוע אף במטרות באירופה)
האם לדעתך ישרור אז מאזן אימה בין אירן מצד אחד לבין ישראל ואירופה מצד שני בדומה למצב ששרר בין ארה"ב לבריה"מ בזמן המלחמה הקרה, או שאירן תתנהג בצורה שונה?
במידה וזה יהיה המצב, כיצד לדעתך על ישראל ואירופה לנהוג בהנחה שאירן תידחה את ידן המושטת לשלום?
תודה, חיים, על הניתוח המבריק. פעם ראשונה שקראתי בחודש האחרון מישהו שמדבר בהגיון על מצב הדברים ומציג אותם בהקשר הכולל שלהם. עצוב כמה שאתה צודק.
המציאות אכן דינאמית, אך סלע קיומנו, הלא הוא המאבק (עד צריבת התודעה) בעם הפלסטיני, מוצק כתמיד, והוא מסתמן כיום כסכסוך המזויין הוותיק ביותר בעולם המודרני. על פי מחקר שנערך במחלקה למחקרי שלום וקונפליקט באוניברסיטת אופסלה בשבדיה ופורסם בשנה שעברה, היו בשנת 2004 שלושים עימותים מזויינים ב-22 אזורים בעולם, ובכללם הסכסוך הישראלי-פלסטיני (לאחר סיום המלחמה הקרה היו בעולם 118 סכסוכים מזויינים ב-80 אזורים). הוותק המרשים שלנו בעולם האתמול מקנה לנו את המקום השישי הלא מכובד ברשימת עשר המדינות המושפעות ביותר מאלימות פוליטית, בין אוגנדה לנפאל. קשה להפריז בתיאור הנזקים הנגרמים לחברה המתקיימת באי ביטחון אנושי במציאות של אלימות מתמשכת. ואולם במזרח שלנו אין כל חדש, קצינים שרק אתמול נכשלו בהערכת כוחו של החמאס כבר חוזים את עתידן של ירדן ושל מצרים, ואילו האג’נדה החברתית שניסתה לחתור תחת סדר היום הביטחוני-מדיני המסורתי שוב מסתתרת במקלט. לכן, אני מתקשה להאמין שיש סיכוי הסתברותי למשחק חדש לגמרי במגרש המקומי.
חיים ברעם.
אתה אינטרנציונאליסט וקומוניסט,
האם אתה גם פציפיסט?
אני קורא בקביעות את מאמריך ונהנה מהם מאוד.
אתה פובליציסט מאוד מוכשר בעיני.
רק שאלה,
במי אתה תומך לפרס נובל השנה?
בונו שוב מועמד…
הנאצים לא עלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות. לנאצים לא היתה קואליצהי עם רוב אחרי הבחירות אז הם יזמו חוק שפסל את הקומוניסטים ומלכהן בפרלמנט, החוק עבר בשתיקת הסוציאל-דמוקרטים וכך הושג הרוב.
איזו תפיסה צריך לאמץ לדעתך? תפיסת האיסלם התפיסה הבודהיסטית או אחרת. ולמה לא לאמץ את התפיסה היהודו-נוצרית. במה היא רעה יותר מתפיסת האיסלם של בן לאדן למשל.סתם להטיח "האשמות" זה אולי עוזר למצפון שלך אבל לא מסביר כלום.
יש ברשימה זאת הרבה מהחיוב. נכון הרעיון לשנות מהיסוד, למעשה להפוך, את דרך ההתיחסות לחמאס ולרשות הפלשתינית. מנסיונות דיכוי אכזריים וחסרי סיכוי לעבר פוליטיקה הומנית מרחיקת ראות. אני חושב שחיים ברעם עושה כאן את תפקידו נאמנה כאוונגרד אמיץ ההולך לפני המחנה.
יחד עם זה, אני חולק על התיזה המרכזית של הטור האומרת שישראל נכנסת, בעצם מובילה, מאבק דתי נגד האיסלאם. המאבק היה ונשאר לאומי. עליית החמאס, התחזקות האחים המוסלמים ותופעת אל-קעידה מקורם בסניטמנט דתי של שיבה למקורות ברחבי העולם המוסלמי מתוך מגוון של סיבות היסטוריות ותרבותיות. אין לזה הרבה קשר לישראל.
הרעיון שאם נצא נגד החמאס או איראן נקומם עלינו ג’יהד מוסלמי הוא חסר ביסוס. כבר כיום ישנם פסקי הלכה רבים המעודדים שהאדה וקוראים להשמדת ישראל, אבל הסכסוך נשאר בעיני הפלשתינים והעולם הערבי כמאבק על קרקע וזכויות ולא על עקרונות דתיים.
לכן זה מיותר ואולי גם מזיק להפוך את הדת לציר מרכזי בויכוח. צריך לחתור בכל דרך ליישוב הסכסוך במהלכים מדיניים שישראל צריכה להתחיל לנהל ברצינות עם החמאס וכל בעל השפעה ברשות הפלשתינית.
אם המציאות לא מתאימה לאידיאולוגיה, המציאות טועה.
אליבה דברעם מרגע שנבחר החמאס, הרי הסכסוך הישראלי-פלסטיני הפך באחת לסכסוך ישראלי-מוסלמי. מדוע? אומרים שטענות משמעותיות דורשות הוכחות משמעותיות, האם כל מה שעצר את העולם המוסלמי מהזדהות מוחלטת עם הפלסטינים עד לשבוע שעבר היו הפת"ח?
עליית החמאס טרפה את הקלפים של השמאל הישראלי וסייעה מאד לימין(הם תמיד אמרו שכל הפלסטינים חמאס), הפלסטינים בחרו ברב משמעותי מפלגה דתית פונדמנטליסטית חשוכה, שוביניסטית וקיצונית. לזכותו יאמר שברעם לא גוזל את האחריות לבחירה הזו מהפלסטינים(כדרכם של רבים במחנה ה"שמאל" שמחד מאשימים את ישראל בעליית החמאס ומאידך מברכים על הבחירות הדמוקרטיות והמסודרות…)באמת שלא נותר הרבה מקום לעמוד עליו לאיש שמאל ישר בימינו, מי יכול לדבר על "קונפדרציה חילונית" או "מדינה חילונית מהירדן ועד הים" או על "שתי מדינות החיות בשלום" או על "מדינה דו-לאומית", עם מי? ומי יקשיב? מקסימום הודנה. למצער ברעם לא מדבר על "תקלה אלקטורלית" פלסטינית אלא מבין שמדובר בשינוי מהותי ויסודי.
לצערי ברעם כן כותב על האפוקליפסה הממשמשת ובאה. טענה אופנתית. הבעיה שהמציאות מלמדת שהשבר הגדול מצוי דווקא בעולם המוסלמי עצמו, בעיראק סונים רוצחים שיעים ולהיפך במה שמסתמן כתחילתה של מלחמת אזרחים, בניגריה מוסלמים ונוצרים רוצחים זה בזה, איראן מבודדת והופכת למדינה מצורעת, מספר קריקטורות חלשות בעיתון דני שכוח אל מובילות למהומה גלובלית. נדמה כי העולם המוסלמי עומד בפני המשבר הגדול ביותר מאז נעלם החליף האחרון. וברעם עדיין מדבר על העולם המוסלמי כאילו הוא מקשה אחת, לא היא ולא מקצתה, ומפליא בכלל שאדם בקליבר שלו חושב כך.
כן, העולם השתנה, המשחק חדש לגמרי. האיסלם והמערב הגיעו לרמת החיכוך הקריטית שממנה אין חזרה, מישהו חייב להשתנות. איכשהוא אני בספק עצום שאירופה אחרי שתי מלחמות עולם תוותר על עקרונות החירות והחילוניות(שנקנו בדמם של מיליוני אירופאים) בגלל דתם הקנאית של מיעוט מתבדל, כוחני, אלים ואנכרוניסטי.
אגב,
אני מסכים עם כל ההצעות שלו.
נראה שיאיר ודומיו אינם מבינים שהצעדים הללו מופנים כלפי הפלסטינים בכלל והמוסלמים בעולם בכלל, ולא רק כלפי מנהיג חמאס זה או אחר.
יתכן שאצל יאיר כולם אותו דבר.
בעוד אני מעריך מאוד את הניסיון למקוריות, ואף מסכים עם חלק מהצעדים המוצעים, אני גם מוצא לנכון להסכים יותר עם יאיר.
חלק מהצעדים הם סמליים, אינם בעלי משקל מכריע, אך יש בהם ממש. בעוד שאחרים אינם אופרטיביים ונשמתם מתעלמת מקיומו של גוף נגדי, שלו רצון ומוטיבציה שונים בתכלית. (אגב כך, ההתנשאות הכול כך הרסנית של האוונגרד שחיים מדבר עליו: על כולנו, על השמאל, על הימין, על היהודים, על הערבים, על אחרים ועל אמיתות פשוטות).
תור הזהב בספרד (או ב"אל אנדלוס") הסתיים עם ההפיכה השנייה של "אל מווחידון", מוסלמים (לא ערבים) שהגיעו מצפון אפריקה.הם היו אלא שטוענו שהצדק האלוהי עומד לצידם, והצדק הוא דוגמאטי (הוא "אחד" ומכאן שמם). הרבמ"ם ומשפחתו ברחו למצרים מתוקף האסלאם הפונדמנטליסטי. אחת הערים הליברליות, המתקדמות והמקדמות בתרבות האנושית, קורדובה, חרבה בגלל האסלאם הפונדמנטליסטי. את שורשי הכת אפשר למצוא באחד מארבעת בתי הספר לחוק אסלאמי, חנבלי, שהוא גם הקיצוני מכולם – אבל לא רק שם. אני מבקש מחיים לעיין ערך: ווהבים, האחים המוסלמים, אל-קאעידה… וחמאס — כולם סונים, כולם חנבלי.
אפשר לנהל דיון שלם גם בנושא מקורות השנאה האיראנית, אבל כאן אולי לא נדרש לדיון, שהרי מילים כוחן מועט ביחס למעשים והעתיד עוד לפנינו. בעוד שאת מרבית הצעדים אני מסמפת ומקבל כהגיוניים, אי בידודו של המשטר האיראני (ולא העם), הוא טעות יסודית. כמו החמאס, גם אחמניג’ד (בדומה לשורשי המהפכה) נבחר על תקן סוציאליסט אסלאמי פונדמנטליסטי, וזאת כריאקציה לשחיתות שלטונית ודרישה למנהל תקין – ולא בעבור מדיניות החוץ דווקא. גם האיראנים וגם הפלסטינאים צריכים להבין שהבחירה שלהם היא במכלול שלם, שהוא לחילופין גם אידיאולוגיה שאינה עומדת בוואקום, וזאת על אף מצבם הכלכלי העגום.
בעוד שהניסיון אמיץ והלוואי והיו אנשים רבים יותר כמו חיים, אני מקווה שמעבר למעוף האנשים הללו יבדקו את עצמם ביתר תשומת לב, שהרי ידוע שעם צדיקים מקפידים כחוט השערה.
החמאס עלה בבחירות דמוקרטיות זה נכון אבל גם הנאצים עלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות. האם המשמעות היא שלו היה חיים חי בשנת 1933 היה מציע להתפשר עם הנאצים בטענה שנבחרו בבחירות דמוקרטיות? את ההסברים של חיים למה להתפשר עם האיסלם אפשר לתמצת כך – הם חזקים הם כח עולה ולכן כדי לא להפגע צריך לרצות אותם. אלה טעונים של חולשה ופחד ולא טעונים אידאולוגים. ואחרון ולא חביב – ישראל לא מצהירה על מדיניות הרעבה של הפלשתינים, להיפך. ישראל העבירה לרשות כסף למרות עלית החמאס והיא מתיעצת עכשיו עם הקוורטט איך להמשיך להעביר כסף מבלי שיתאפשר להעביר אותו למטרות טרור. אז חיים אולי קרא עיתונים אבל לא ממש התענין במה שכתוב בהם אלא כנראה יותר איך קטעים ממה שקרא משתלבים בתיאוריה שלו.
כל הכבוד, חיים! תענוג לקרוא דברים מבוססים על שפיות הדעת ותפיסה גלובלית. למרבה הצער, רוב הישראלים קנו את הסחורה ה’יודיאו-נוצרית’, ועולמם המנטלי מטורף לחלוטין. על כך כבר אמרו בימי רומא: ‘מי שהאלים מבקשים להכחידו, הם מטריפים עליו את דעתו.’
ל"פעם אחת ולתמיד" אתה תארת מהלך דמוקרטי למהדרין.
אני מתווכח במקום שבו פסילת מפלגות בשל דעותיהן נחשבת למהלך דמוקרטי ולא לסוג של פוטש (כשהיא מתרחשת אחרי הבחירות !)
ולא נותר אלא לצטט את עורכת הדין טליה ששון שיצגה את הפרקליטיות בדיון בבג"ץ על פסילת בל"ד :
"זו מפלגה קיצונית התומכת בשיוויון מוחלט בין האזרחים".
זה במקרה הבאת רק את ענין בל"ד או שזה לא בסדר כשפוסלים מפלגה לאומנית ערבית אבל כן בסדר לפסול מפלגה לאומנית יהודית כמו כך. הייתי גם שמח לקבל ממך את מספר פסק הדין שבו אמרה טליה ששון את שיחסת לה משום שאם מישהו היה מעיז לומר דבר כזה בבג"צ השופטים היו עושים ממנו עפר ואפר בפסק הדין. משום מה נראה לי שזו עוד מעשיה בסגנון עדות המתנחלים שחלק מאנשי השמאל אמץ.
לחיים ברעם
כמובן שאני מסכים לכל הצעדים שהצעת ולרוח הדברים אבל אני לא רואה כל קשר בינם לבין התפישה הגלובלית שהצגת הנראית לי מופרכת מיסודה:
הכוח של האיסלם באירופה ובכלל אינו עומד בשום יחס לכוחם של המעצמות, אירופה רוסיה יפן סין ונספחיהם (ישראל) המונהגות ע"י המעצמה הראשית ארה"ב, חרף כל חילוקי הדעות וניגודי האיטרסים בינהם. (בעידן הקפיטליזם הגלובלי לא תתכן התנגשות של ממש בינהם אלא אם אחת או כמה מבינהם יחליטו לשבור את כל הכלים ולהתאבד). עקב החשיבות הכלכלית והאסטרטגית של האזור, לישראל, הכוח החזק והתלוי ביותר בארה"ב, תפקיד חשוב ביותר, לרסן ו/או להתסיס את האזור בהתאם לצרכים של הבית הלבן ומכאן עוצמתם של היהודים בארה"ב. למוסלמים באירופה אין כל כוח כזה וגם לא מתקרב לזה. מצבם של המשטרים בארצות האיסלמיות אולי אפילו רע יותר מבחינת השפעתם ובודאי שאינם מהווים כל אתגר לכוח המעצמות, מה גם שרובם או חלקם משטרים ניאו קולוניאליים. אלא שמתחת לפני השטח מבעבעת התנגדות אנטי אימפריאליסטים בעלת אידיאולוגיה איסלמית (שיש לה הגיון בתנאים הגלובליים שנוצרו לאחר נפילת ברה"מ). מי שמנסה לשוות לאיסלם עוצמה המסכנת כביכול את "תרבות המערב" ואת "החופש" הם הכוחות הימניים ביותר במערב ובפרט בארה"ב שמחפשים להם אויב בכל מחיר עקב משבר הקפיטליזם:
העלייה ללא תקדים בפריון העבודה מקטינה את הצורך בכוח עבודה מצד אחד ויחד עם זאת את שיעור הרווח הקפיטליסטי. נוצר מצב שבו רוב אוכלוסיית העולם מיותרת מנקודת הראות של ההון והרווח מצד אחד ומעיקה עליו בעיקר עקב צימצומו בגלל "ההוצאות" הנגרמות להחזקתה. זה הבסיס למלחמת העולם השלישית שמכינים לנו אבירי "הכלכלה החופשית והחופש". מלחמת השמד נגד האוכלוסייה "המיותרת".
(צריך לזכור שגם מלחמת ההשמד של הנאצים נבעה בין היתר ממשבר הקפיטליזם הגרמני).
מעולם לא היתה האימרה סוציאליזם או ברבריזם נכונה יותר ומעולם לא היה הסוציאליזם רחוק יותר.
קראתי את המאמר ושאלתי את עצמי אם האיש החתום עליו, מוכר לי. נדמה לי שראיתי אותו פעם אחת בטלויזיה מדבר על כדורגל (ואמרו לי שהוא אחיו של עוזי ברעם). על כל פנים, אם בכדורגל עסקינן, המאמר שלו מזכיר לי שידור של משחק כדורגל בנוסח נחמיה בן אברהם, עליו השלום: זה מוסר לזה, זה מכדרר ומוסר לזה, זה בועט וההוא משתטח, ההוא מרים כדור וזה מאגף מימין (או מששמאל), וגול גול גול!כך מתנהל המשחק וכך תתנהל המציאות שרוקם בעבורנו הפרשן הנכבד, והמשחק יסתיים בשלום על ישראל ועל העולם, ובא לציון גואל.אמן.
כתבו על המאמר שלך ב"רשימות":
— קישור —
ותראה את התגובות ה"מדהימות"…
למר אגוזי,
צר לי שהעיסוק הצדדי שלי כפרשן כדורגל הפריע כל כך לאינטלקט הטהור שלך. השגות רציניות על המאמר שהופיע כאן לא שמעתי ממך.
כמה צודק וכמה עצוב – אלא שאני כבר התייאשתי שאכן המדינה וחלק נכבד מאזרחיה, מרוב הקשת הפוליטית, אכן יראו את שברור. כמו כן, איני בטוחה שאירופה תמהר כל כך לשנות את עמדותיה כלפי האסלאמים כיוון שזה משרת את שנאת הזר, האחר, בעיקר בעידן של החלשות כלכלית. זו דרך מצויינת לפוגג את רגשות התסכול של האזרחים המוחלשים בגלל מדיניות נאו-ליבראלית שגורמת לאנשים רבים לרדת בסולם הריבוד הכלכלי-חברתי. לצערי מצב ההתדרדרות יכול להמשך זמן רב, עקב ההגמוניה של ארה"ב עדיין במימשלה הנוכחי גם אל מול אירופה. תחושתי הקשה שעוד ישפך פה הרבה דם…."דור מדבר" מנהיג ובוחר את מדיניותינו כאן, וספק אם נצליח להגיע לארץ המובטחת.
לברעם ולהנרי: הופתעתי מהגישה של ברעם והנרי לווי במכתב ששיגר, הקולעת גם למחשבות ותחושות העוברות בי לאחרונה. לדעתי, יש לפנות לחמאס, להדגיש את הגרעין ההומניסטי של האיסלאם ואף היהדות, ולקרוא להתפייסות רוחנית והיסטורית, תוך קידוש ערכים של האיסלאם, החמאס והיהדות כמו אמונה בצדק האמיתי והכולל ולוחמה בשחיתות הרוחנית. בחלומי אני אומר לאנשי חמאס, שאמנם יש התבטאויות של מוחמד כנגד היהודים, אך הדבר הזה ספציפי למלחמתו להפצת דתו הגדולה וכיבוש חצי האי ערב, וזעמו הרגעי כנביא גדול על שהיהודים דחו את בשורתו ודבקו באמונתם. והרי מוחמד למד את עקרי אמונתו המונותאיסטית, כולל עניין הדבקות בצדק וצדקה מהיהודים והתנ"ך ושכיחה התופעה, פרי חולשה של בשר ודם, יהיה נביא גדול ככל שיהיה, לפיה תלמידים ומחדשים מתנערים מהמקור ממנו למדו, משהוא שיש בו משום התופעה הפרוידיאנית של רצח אב. והרי היהדות היא האמונה המונוטאיסטית הגדולה הראשונה, ונביאי ישראל דגלו בדיוק בערכים הנמצאים באמנת החמאס, המצטטת למשל את הפסוק מתהילים שצדיק יהיה כעץ השתול על פלגי מים (אך מבלי לציין את המקור). אמנם החמאס רואה בפלסתינה אדמת הקדש מוסלמית, אך הלוא האלוהים הוא אחד, אללא ויהוה הם האלוהים האחד. אז אנו מוכנים שפלשתין תוכרז כאדמת הקדש מוסלמית, אך גם אדמת הקדש לאלוקים האחד, אללא-יהוה. ויגורו כאן בחסות הצדק יהודים, ערבים ונוצרים. ויערך מבצע ענק בינ"ל בהשתתפות ישראל, שעלותו כ-250 מליארד דולר, לישוב הפליטים. ובני נוער ישראלים ברבבותיהם ישתתפו בפעולות הבנייה והשיקום.
ולברעם והנרי לווי בעקבות מכתב ששיגר (בו הוא מצטט את ברעם): יש כאן בראש וראשונה שכל ישר ורגישות "יהודית" חכמה, וראיתי זאת בהערותיך בעניין האנטישמיות בפולין. איני מבין מדוע מישראל הסתלקה הרגישות והחוכמה היהודית, והכתיבה הפובליציסטית כל כך מונומנטליסטית וסכמטית, והעדר ההגינות והאבסורדים בכל פינה הם מדהימים. אנחנו דור שלישי כאן, אבי, רופא פנימי בן 85 (שעדיין עובד כמנהל רפואי בבית אבות, שהיה נשיא רוטרי תל אביב, ראש לשכה בבני ברית ובבונים החופשים ונראה בהרבה צעיר מגילו) זוכר אנשים אחרים ורוח אחרת בתקופת המנדט. הורי היו בפלמ"ח, אבי למד כינור, וחלם על קריירה בפילהרמונית קודם שנסע ללמוד רפואה בז’נבה ב-1946. עבד לפני כן ב-food control הבריטי, והאנשים שעבדו איתו היו ערבים ממשפחות טובות. הישאם דג’ני הצעיר, שאדמות בית דגון היו של משפחתו, הלך איתו פעם כששוטר בריטי קרא להישאם ואמר לו כמה מילים. כשחזר, שאל אבי, מה אמר לך? אמר לו הישאם שהשוטר העיר לו, אתה ממשפחה מאד טובה ומכובדת, לא מתאים לך ללכת עם יהודי, אלה אנשים רעים very bad people . לדבריו, הבריטים פעלו הרבה לסכסך בין יהודים וערבים כאן. לקראת שנת 47 החלו ויכוחים, אבי אמר שגם ליהודים כעם עתיק בעל תרומה רוחנית גדולה, עם שסבל כה הרבה, מגיעה מדינה, בה יחיו ערבים ויהודים בשלום. והערבים אמרו, תוכלו להשאר בפלשתין ונחייה כולנו בשלום וחברות, אבל אם תנסו להקים מדינה, החרב תכריע ביננו. אלא שכיום שילמנו כולנו, למדנו כולנו מהסבל, ויש להביא להתפייסות היסטורית.
you wrote the only and best proposal I read ;we need 1000 peopla with such ideas to build a just peace in the middle east and some more all around; I hope people will open their minds to your message