הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 במרץ, 2006 9 תגובות

ביום שלישי השבוע הודיע דווקא "מעריב" שראשי "קדימה" מתחילים לחשוש שמא פרשיות השחיתות הישנות והחדשות פוגעות בסיכויי המפלגה בסקרים. המנהיגים אפילו מעיינים בהקמת ועדה שתגבש הצעות למלחמה בשחיתות. אני משוכנע שהם יודעים שאין צורך בוועדה כזו כיוון שדווקא ראשי המפלגה עצמם נגועים בשחיתות ולא כדאי בכלל לקדימה להעלות את הנושא הזה על סדר היום הציבורי לקראת הבחירות. אני מציין לשבח את הכותרת הגדולה ב"מעריב", כי עורכי העיתון נקרעים בין מסע הצלב שהכריזו נגד השחיתות לבין תמיכתם הפוליטית והרגשית באהוד אולמרט. ההתגייסות של היומון "מעריב" לימין מנהיג קדימה היתה עד כה די מרשימה, וניכרת כמובן ההכוונה הברורה, התקיפה והחד-משמעית מלמעלה. אם המטרה מחייבת להשמיץ קצת את "כל העיר", אז עורכי מעריב לא בוחלים באמצעים. עוד נידרש לנושא הזה, ולא נישאר חייבים.

קצת קשה ולא נעים לקרוא כתבת ענק במוסף השבועי של מעריב "סופשבוע", שרצופה סיפורי-סבתא, חנופה ועיוות המציאות. מרב בטיטו-פריד עבדה קשה, והחלק הפוליטי בכתבה שלה היה אפילו מעניין. אבל ההוראות להאדיר את דמותו של אולמרט בכל מחיר הפכו אותה לדף בפראבדה מימי סטאלין. פעם קראתי ספר נהדר על לנינגרד בתקופת מלחמת העולם השנייה שכבר שכחתי את שמו. אבל כאשר הסופרת תיארה ביקור של סטאלין "בחברת החבר מולוטוב" (שר החוץ שלו) בעיר המדממת, היא הפליגה בתיאורים נמלצים אודות חיבתם של המנהיגים האלה לילדים, והאהבה הגדולה ששפעה מהם לכל אדם באשר הוא. אולמרט לא דומה בשום דבר, כמובן, לשני הקצבים האלה ששלחו מיליונים לסיביר ואימללו מיליוני ילדים, וההקבלה היא רק לסגנון ולהפרזה בתיאור תכונותיו התרומיות האמיתיות והמדומות של מנהיג קדימה.


בעיקר נלעגת הצגת דמותו של אולמרט, תחת הכותרת העממית "נשמה", כבן-אדם גדול מהחיים, מעין שילוב שמימי של רבי לוי יצחק מברדיצב והצדיק מבעלז. ראש עירנו לשעבר, העסקן הקשוח, הנהנתן, התייר הגדול, מדכא חופש הדיבור, האיש שהטיל את חיתיתו על חברי מועצת העיר ועל עובדי העירייה, תואר כאב גדול ולבבי, טוב לב ונעים הליכות. השר אולמרט מאכיל את המנקה במשרד הבריאות בשעה שש בבוקר; אולמרט מבקר חולים ומנשק רופאים; אולמרט מנחם אלמנות והורים שכולים, שואל לשלומם של "עובדים לא בכירים". כל זה נשמע לנו, מכיריו אבל לא מוקיריו של אולמרט, כגיבוב דברי הבל ויחצ"נות זולה. רבים מאיתנו התקשו לזהות את האיש (שנהם על עיתונאים, הכריז חרם מודעות על כלי תקשורת, ענה בגסות על שאלות לגיטימיות והיה דובר מרכזי וקשוח של הימין העירוני) שהוצג בכתבה כמעין סנטה קלאוס ירושלמי. העובדה שלא ראינו דבר מכל אלה, שלא שמענו, לא הרחנו ולא הפנמנו, היא כנראה כישלון מודיעיני של צבא העיתונאים הירושלמי שעקב אחרי כל תנועה של ראש העיר לשעבר.


חבל שלא יצא לי לפגוש את האיש המקסים מעיתון "מעריב". איזו החמצה! אילו ידעתי שאולמרט הוא איש כל-כך טוב ומיטיב, לא הייתי תוקף אותו בטור הזה חדשות לבקרים, אלא מצטרף ל"מעריב" ומספר בשבחיו. סוף-סוף, שלושה שבועות לפני הבחירות לכנסת, גילינו בזכות "מעריב" את אולמרט האמיתי וקלטנו שגורלנו שפר עלינו. בעצם, איש כזה הוא אפילו יותר מדי טוב בשבילנו, ואנחנו בקושי ראויים לחיות בעידן שלו. בעיקר עולצים תושבי עירנו, שזכו לו כראש עיר ועתה גם כראש ממשלה. זכינו לטובה כפולה ומכופלת. האדישות והמרירות שלנו אינן אלא עוד ביטוי לכפיות הטובה של בני אדם מן השורה, שאין להם תקנה.


אולמרט לחם נגד העיתונות הירושלמית בשצף-קצף, הסית נגדנו עורכים ועיתונאים וגייס למחנהו כתבים-חברים, שעוותו את האמת עליו באורח שיטתי. אבל רבים מתושבי עירנו בחלו בהסתאבות שאיפיינה את העידן שלו בעירייה, את השחיתות, הזוהמה וההעדפות במיליונים ליזמים עשירים וכוחניים, וסרבו להאמין לתועמלנים שלו. לפני שבועיים פירסם אחד מוותיקי "כל העיר", אורי בלאו, כתבה מאירת עיניים במוסף הארץ על אולמרט, שהתבססה במידה רבה על הניסיון שהצטבר במערכת העיתון ("ראש ממשלה מחוסר ראיות", 24/2). למען האמת, שפר חלקנו ב"כל העיר". בכל השבועונים הירושלמיים האחרים פעלו כוחות נעלמים מלמעלה לרסן את הביקורת נגד אולמרט. גם הפרשה הזאת, של איומים ומסע הפחדה נגד עיתונאים ישרים שרצו להמשיך את המערכה לטיהור בית העירייה מאולמרט ומאנשיו, מעידה כאלף עדים על יחסו האמיתי של המועמד המוביל לראשות הממשלה אל הדמוקרטיה בכלל ואל העיתונות החופשית בפרט.


סתימת פיות והכפשות היו ללחם חוקו של אולמרט, שלאחרונה ריכך קצת את סגנונו הדורסני בראיונות חיים בתקשורת האלקטרונית. הוא קיבל הדרכה מדוקדקת מאנשי מקצוע, וכך הצליח אפילו לחייך למראייניו שהיו מוכנים לרע ביותר. אבל בעירנו קשה לשווק את הסחורה הזאת. קל אולי לייצר ולשווק תדמיות באמצעות עיתונאיות כמו בטיטו-פריד, אבל הרבה יותר קשה לנתק ציבורים שלימים מהחוויות שהופנמו, אחרי שנים ארוכות של חיים בצלו של אולמרט.


יש להניח שכתבתה של בטיטו-פריד, כחלק ממערכה כוללנית של "מעריב" למען אולמרט, היא גם ביטוי של בהלה שאחזה במטה הבחירות של קדימה נוכח הירידה בסקרים. ההיסטריה נראית לי מיותרת במקצת. בסופו של חשבון הירידה היתה בלתי-נמנעת. לא רק שאולמרט נהנה מהאשראי (המוגזם) שאריאל שרון יצר למענו בקרב האליטות, אלא שדווקא הפופולריות שלו היתה בבחינת תעלומה שאין לה פתרון הגיוני. רק לפני שלוש שנים נדחק אולמרט בקושי רב מאוד לרשימת הליכוד לכנסת והיה ברור שאין לו כל סיכוי להיבחר בליכוד פעם נוספת. מכאן גם האינטרס שהיה לו ולחיים רמון (שסבל מבעיות דומות במפלגת העבודה) לדחוף בכל מחיר את שרון לייסד את קדימה ולצרף את פרס ואנשיו. תהליך יצירת קדימה מזוהה בתודעת הציבור עם שרון, אבל הוא היה ביטוי של אולמרטיזם צרוף.


אולמרט לא נופל בכישוריו מראשי ממשלה שקדמו לו. הוא פוליטיקאי מנוסה, איש רהוט ופיקח. בוודאי שהוא הרבה יותר ראוי מביבי נתניהו מכל בחינה אפשרית. אבל הבחירה בו איננה מהווה פרידה אמיתית מהדרך שבה התנהלה המדיניות הישראלית בשנים האחרונות. אותה שחצנות כלפי חוץ, אותה התעקשות על יעדים שלא ניתן להשיגם, אותה התנשאות על האזרחים הערבים ואותו בוז כלפי הפלסטינים בשטחים והתהליך הדמוקרטי שאותו ביצעו. אין לו גם שום בשורה בנושא החברתי-כלכלי. הרטוריקה שלו באה למתן את פשעיו של נתניהו נגד השכבות החלשות, אבל כשר אוצר הוא היה ממשיכו של ביבי ולא האנטיתזה שלו. אשר למערכה החשובה שהחברה הישראלית צריכה לנהל נגד השחיתות, נגד השפעת ההון על השלטון ונגד ניצול הפוליטיקה להתעשרות אישית, אולמרט הוא אויב מובהק של כל היעדים האלה. נוצר הרושם שעסקן מסואב עומד בראש מפלגה מסואבת, ושמעמד האתרוג שממנו נהנים ראשי "קדימה" מצד אלה שרואים בכמה נסיגות קוסמטיות מהשטחים את חזות הכל, הורס כל חלקה טובה במדינה. אולמרט נהנה מהציניות והייאוש שהשתלטו על החברה הישראלית. אחרי שקודמו, איש דמים ופוליטיקאי מושחת מאין כמוהו, זכה לאהדה ציבורית עצומה, מנצל אולמרט את הפירצה כדי לדהור במעלה הגבעה עד לפסגת חלומותיו, להיות ראש הממשלה הנבחר של ישראל. גם הירידה בסקרים שגרמה לתיאורים הנלבבים של אולמרט ב"מעריב" לא תמנע ממנו כנראה את הניצחון בבחירות.


אבל הזמן פועל לרעתו. אולמרט חושש מאוד מתחקירנים זריזים מבית מדרשו של "כל העיר" ואולי גם מכלי תקשורת אחרים שיחשפו עובדות חדשות אודותיו. מאפיית שלטון החוק בתקשורת היתה תמיד נגדו מטעמים מובנים. קשה מאוד להיות גם בעד כיבוד החוק וגם בעד אולמרט, וכמה כתבים שניסו להיות לוליינים ועיקמו את חוט השדרה שלהם עד הסוף איבדו המון אמינות בקרב חבריהם למקצוע. דן מרגלית המבולבל, שמנסה להיות גם נביא הזעם של טוהר המידות וגם חבר של אולמרט ושל אהוד ברק, מסתבך בקורי העכביש של סתירותיו המביכות והמאמרים הצדקניים שלו הופכים יותר ויותר פתטיים. מוטב לו לשנן לעצמו את האמת הפשוטה הבאה: או אולמרט או טוהר המידות. אין ואף פעם לא היתה דרך שלישית.


השבוע חשפו בכיריו של אולמרט את תוכניות הסיפוח שלהם בשטחים. שאול מופז ואבי דיכטר אינם טובים יותר מישראל גלילי ויגאל אלון, ואילו המועמד עצמו תקף בחוסר טאקט ובאטימות את האזרחים הערבים והחצין את הבהלה שאחזה בו נוכח מיפגן האחדות של נוצרים, יהודים ומוסלמים אחרי אירועי נצרת. אבל רבים מזדהים עם "קדימה" דווקא מכיוון שהסמל המסחרי שלה הוא השמרנות, הזהירות והעדר היוזמה. לטווח ארוך התבשיל המגונה על פי מירשם של גולדה מאיר ובביצועם של תלמידי ז’בוטינסקי הוא קשה לעיכול, ואנוסים כמו צחי הנגבי וזאב בוים עלולים לצאת מהארון אחרי הבחירות. ומה יכולים אנשי שלום ושוויון לצפות מעידן אולמרט אחרי הבחירות? שום דבר מיוחד: או שיהיה שקט, כלומר, אולמרט יימנע מכל צעד שיפגע במתנחלים, או שבתוך שנתיים נרגנות הוא יכריז על בחירות חדשות.

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. רמי הגיב:

    אני איני קורא את מעריב זה זמן רב. למה ניתן לצפות מעיתון שנשלט תחילה בידי מכסוול הצדיק זכר צדיק וקדוש לברכה ואחר כך על ידי משחת נמרודי ששכרו את הזיקית המתוחכמת דנקנר, האיש היכול בנקל לתפוס עמדת על שמאלנית וביום המחרת לאכול ערבים לארוחת בוקר.

    אשר לאומרט, צריך לומר זאת. האיש מכר את מעמדו כחבר כנסת ואת קשריו עם מקבלי החלות לכל המרהנ במחיר, וזאת בכסות של כביכול עורך דין.

  2. אמיר תיבון הגיב:

    חיים ברעם הצליח בעבר לפתור את "תעלומת שרון" במאמר דומה, ועכשיו את "תעלומת אולמרט" הגדולה פי כמה וכמה.

    תודה על מאמר מצוין ומאיר עיניים

  3. אמיר תיבון הגיב:

    ההודעה הקודמת נשלחה באמצע, יש לה גם המשך מעניין.

    "והתרחיש לשנתיים הקרובות? אולמרט שנוא בליכוד, בלי קשר להצהרותיו בשבוע שעבר, וסיכוייו להביס את נתניהו בעתיד הם אפסיים. לכן הוא יחתור לגיבוש האגף המתון של המרכז הלאומני (שמעון פרס, בנימין בן-אליעזר, טומי לפיד, מאיר שיטרית) למפלגה פוליטית, שתהיה מקובלת בוושינגטון ובאירופה. שלום לא יצמח מכל זה, כיוון שגם אולמרט מפגר בשנים רבות אחרי התהליכים, ולא מבין את המחיר האמיתי של שלום אמת. אבל נזכה לרטוריקה קצת יותר מתונה, ולצבא שלם של פרשנים ידועים, שילוו בברכה את ההתארגנות החדשה, הבלתי נמנעת".

    זה מה שברעם כתב על אולמרט לפני שנתיים וחצי, אחרי הראיון ההוא לנחום ברנע, שהיווה את יריית הפתיחה ל"התנתקות".

  4. פילוסוף הגיב:

    גם אני לא סובל את אולמרט. גם אני רוצה את אפלטון בתור ראש הממשלה. אבל מה התחליף לאולמרט, פרס? אם התחליף הוא בראקה יותר טוב אולמרט. הבעיה ברוב המאמרים באתר היא שהם מצביעים על הבעיה אבל לא ראיתי מאמרים רצינים ((רצינים = ראלים ולא אידאולוגים בלבד) שמצביעים על פתרונות.

  5. חיים-ברעם הגיב:

    לפילוסוף,
    אם התגובות שלך הן כנות ולא ביטוי שטחי של דעות קדומות, אז אני שולח אותך לטור שלי מלפני שבועיים,(24.2.2006), המצביע על פתרונות רבים ולא רק מביע ביקורת. תוכל למצוא אותו כאן בקלות במדור "הכותבים באתר"

  6. לחיים ברעם מפילוסוף הגיב:

    חזרתי טורים רבים לאחור ואכן בטור שלך מלפני שבועים ישנן מספר הצעות לעשיה. הבעיה היא שבחמישה עשר הטורים הקודמים אין דבר מלבד בקורת כלומר, במקרה הטוב חמישה עד עשרה אחוז מאמרים עם הצעות. אצל כותבים אחרים גם זה לא. אני עדין חושב שאתר שמאלי רציני לא יכול להסתפק בהטחת אשמות בלבד כפי שעושה כותב קבוע אחר אלא תפקידו גם להראות מה כן לעשות. להטיח בקורת הוא המעשה הקל ביותר. קצת יותר קשה להציע דרך ואפילו לא צריך הכותב לישם את הצעותיו. וכן, התגובות שלי כנות (גם אם הן ציניות לפעמים) כולל אלה שלא מתפרסמות כנראה מטעמי שרידי סטליניזם.

  7. המצונזר הגיב:

    לפילוסוף – אם סטליניזם הוא הסיבה לאי פירסום תגובות שלך ב"גדה", מה הסיבה שתגובות שלי לא מתפרסמות ב"הארץ"? תאצ’ריזם?

  8. עדי – אולמרט עם הפנים לאירופה הגיב:

    אני מסכימה לרוב החסרונות של אולמרט שהועלו במאמר הכתוב היטב, אך לדעתי לאולמרט יש גם מספר מעלות נוספות, מלבד כישוריו השכליים.
    יש איזושהי בשורה חדשה שקשורה באולמרט בהשוואה לשרון וברק שקדמו לו, שלא מרבים לדבר עליה ולדעתי היא בעלת חשיבות. אולמרט מחשיב את דעתם של האירופאים ורואה בהם גורם בעל חשיבות. הוא איננו רואה רק באמריקה את חזות הכל.
    ייתכן שתפיסה זו מקורה בתפקיד שמילא כשר המסחר והתעשייה – אירופה היא יעד היצוא מס’ 1 של ישראל. בכל מקרה, אורינטציה זו יכולה לבשר רק טובות מבחינת המדיניות בנושאי הסכסוך. לאירופאים עמדה מאוזנת יותר בנושא המזרח-התיכון.
    עוד נקודה לזכותו של אולמרט: הוא מסתכל על העולם מנקודת מבט אזרחית ולא כאיש צבא.

  9. אולמרט- פניו לבעלי ההון הגיב:

    האנשים היחידים שאולמרט באמת מכוון את עצמו אליהם הן 18 משפחות ההון ששולטות בישראל.

הגיבו לאמיר תיבון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים