הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 באפריל, 2006 23 תגובות

חלף שבוע בקירוב מאז תמה מערכת הבחירות וסוכמו תוצאותיה. כמו כל אדם חושב אני שואל את עצמי מה היה כאן. במהלכה של המערכה ואחריה נשמעו דעות קוטביות שונות: מזו של העיתונאי יוסי ורטר ("הארץ"), אשר קבע כי "כל החוטים שבעבר ליכדו את החברה הישראלית התרופפו", ועד לעמדות מנוגדות של עיתונאי "הארץ" גדעון לוי ("עם אחד") עקיבא אלדר ("מי רוצה שלום לעזאזל!") ועמירה הס הקובעת כי גם אם תמומש ה"התכנסות" היא תיכשל בידי הפלסטינים בשלושה זרמים של זעם: לאומי, מעמדי ודתי.

שינויים שחלו ושינויים שאינם


לדעתי אמנם חלו שינויים במפה הפוליטית של החברה הישראלית, אולם הם כולם שינויים על פני השטח, ואילו שינויי עומק, אם חלו, חלו לרעה. על שינויי השטח אין צורך להכביר מלים. מפלגה "חדשה" בשלטון "קדימה"; "מפלגת השלטון "ליכוד", קוצצה לשליש מכוחה; הנהגתה של מפלגת העבודה שונתה בעיקרה וחלק משמעותי ממצביאיה השתנה אף הוא; מפלגת הבורגנות החילונית "שינוי" התנדפה ואיננה; מפלגה סקטוריאלית במוצהר, "הגמלאים", צצה עם 7 מנדטים "משום מקום"; ומפלגה פאשיסטית קלאסית, "ישראל ביתנו" ניצבת על המפה הפוליטית עם 11 מנדטים.


אולם, בצד הצבעת מחאה מסוימת שבאה לידי ביטוי גם על פני השטח, בהתרסק החזון המוצהר של "ארץ ישראל השלמה" ובהצבעתם של "דפוקים" רבים כלכלית-חברתית, "לעבודה", "לש"ס" ו"לגמלאים", לא נפלה שערה משערות ראשם של שני העמודים עליהם ניצבת החברה הישראלית:



  • כלכלה קפיטליסטית דורסנית (18 המשפחות), ותודעה ניאו-ליברלית שלטת (איך אמרה גב’ תאצ’ר: "הכלכלה היא המתודה, המטרה היא לעצב את הנשמה").
  • קולוניאליזם ישראלי בשטחים הכבושים ובמדינה עצמה, המטפח גזענות ומגמות טרנספר גלויות, מתחת לדגל הדמוגרפי ובלעדיו.

מאחורי שני העמודים הללו, עליהם ניצבת המדיניות הישראלית, ניצבת כמובן המדיניות האמריקאית, הרואה בישראל בעל ברית ראשון במעלה במזרח התיכון.


מדוע אלה הם בעיקר תוצאותיה של מערכת הבחירות? פשוט משום שהעם, ציבור הבוחרים הישראלי ברובו המכריע, רצה בהן. כבר שנים רבות שאינני מאמין במנטרה המהלכת עדיין בשמאל, על "עמים טובים" ו"ממשלות רעות". במדינות בהן מתקיימות מערכות בחירות דמוקרטיות, בורגניות כמובן, אין כל שחר להפרדה חדה כזאת. יש כמובן מקום בין מידות שונות של רוע, מידות שונות של אחריות, לא רק בין עם לממשלה, כי אם גם בתוך העם עצמו, בין גושי ממסד כלכלי-פוליטי, לבין אלה שאינם שייכים להם; בין מידות שונות של הצבע האפור המתפרסים בין השחור ללבן (והעדר אבחנה זו היא טעותו היחידה של גדעון לוי במאמרו "עם אחד"). אולם כשם שלא יעלה בדעתי להטיל את אשמת הכיבוש רק על ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, ולנקות מאחריות את המפקדים והחיילים המבצעים אותו הלכה למעשה, כן אינני יכול לנקות את העם, את עמי, מתוצאותיה של מערכת הבחירות.


הניסיון מוכיח, ממש לעינינו, כי כאשר מתחוללים שינויי עומק בחברות אנושיות, גם כתוצאה ממערכות בחירות שאינן שונות ביסודן מזו שלנו, בא הדבר לידי ביטוי ברחוב, בהפגנותיהם של מאות אלפים בעד מועמדים או נגדם לפני ההצבעה, ובביטויי שמחה אדירים אחריה. כך זה היה במדינות שאיתן הזדהיתי, כמו ונצואלה, בוליביה, ברזיל וצ’ילה; כך זה היה מתחת לאפינו, כאשר העם הפלסטיני הפיל את תנועת ה"פתח" על הקרשים והעלה את החמאס לשלטון; וכך היה במערכת הבחירות האוקראינית, שעם המאבק הכתום ותוצאותיו לא הזדהיתי כלל.


סטטיסטיקת הגזענות


בסקר שנערך בסוף 2005, ללא קשר למערכת הבחירות, על-ידי המכון לגיאוקרטוגרפיה עבור "המרכז למאבק נגד הגזענות", ושיש להם לדעתי קשר הדוק למערכת הבחירות, לדרך התנהלותה ולתוצאותיה, נמצאו "הפנינים" שלהלן:



  • מחציתם של היהודים חשים חשש למשמע השפה הערבית ו-18% חשים שנאה.
  • 68% אינם רוצים לגור בבתים משותפים עם ערבים.
  • 46% מהיהודים לא מוכנים שערבים יבקרו בביתם.
  • 41% מתנגדים לעירוב בין יהודים לערבים במקומות בילוי.
  • 63% מסכימים עם הביטוי: "ערבים הם אויב ביטחוני ודמוגרפי למדינה".
  • 43% מסכימים עם הביטוי "שהתרבות הערבית נחותה ביחס לתרבות הישראלית".
  • 41% מסכימים עם הביטוי: "שהמדינה צריכה לעודד את הערבים להגר מהמדינה".

את "הפנינים" האלה מסכם ח"כ מוחמד ברכה, יו"ר סיעת חד"ש בכנסת, באומרו כי מאז שנת 2000 מקבלת הגזענות ממדים קשים במיוחד; ממשלות לדורותיהן חוקקו חוקים אנטי-ערביים וסללו את הדרך לגזענות אנטי-ערבית. "מדיניות הכיבוש הצמיחה כהניזם, מרזליזם, ליברמניזם, נתניהואיזם ואולמרטיזם". אולם הגזענות האנטי-ערבית אינה באה לידי ביטוי רק בביטויים ישירים ובוטים; היא מוצאת את מקומה בטרמינולוגיה לועזית כוללנית ("מה פתאום גזענית?") כמו הדמוגרפיה. זו חגגה בראש חוצות במערכת הבחירות כולה והיוותה טיעון המחץ של "קדימה" לימין ולשמאל. בדו-שיח שפירסם ארי שביט ("הארץ" 24/3) בינו לבין חיים רמון, אומר מנהיג העבודה מאתמול, הוגה החומה ו"המפץ הגדול" כי הסכנה הגדולה מכולן לקיומה של ישראל היא הדמוגרפיה והשליטה על הגדה כולה תביא לכך. הוא אינו חושש כלל כארי שביט ממדינת חמאס. הוא ח"כ ותיק שנטל חלק בישיבות כנסת חשאיות רבות, מודע "לעוצמות המטורפות שלנו, ולא תהיה לנו בעיה לכבוש את מדינת החמאס ביום אחד". הוא מודע היטב לכך, כי גם אם יעשה על-ידי אולמרט וממשלתו ניסיון לכאורה להגיע להסכם עם אבו-מאזן, אין אף מנהיג פלסטיני, משת"פי כל צורכו, כדי להסכים למה שממשלת אולמרט תציע לו; אזי תחל להתממש "ההתכנסות".


האם "ההתכנסות" ריאלית? האם אולמרט רוצה בה באמת והאם הוא יוכל לממשה? אם לפינויים של 7,000 מתנחלים מפתחת-רפיח נזקק שרון לעוצמה צבאית-משטרתית רבה כל-כך; ואם מחירו של הפינוי-פיצוי עד עתה היה 11 מיליארד שקל; מהם הכוחות החברתיים-ביטחוניים, ומהי כמות הממון (מעריכים ש-60 מיליארד שקל) שממשלת אולמרט תיזדקק להם כדי לבצע את המבצע הדמוגרפי בה’ הידיעה "אנחנו כאן והפלסטינים שם"?


האם יש אלטרנטיבה?


האמת הערומה מתגלית אחרי שהסתיימה מערכת הבחירות כאשר כמעט כל היריבות "הנוראיות" של "קדימה" במערכת הבחירות, זוחלות על גחונן לממשלתה העתידית מימין ומשמאל לה. עם 29 מנדטים יכולה "קדימה" להקים בנקל ממשלה ש-70-80 מנדטים עומדים מאחוריה, וזאת מבלי לשנות תג אחד ממדיניותה המוצהרת, לא הלאומית ולא החברתית. איש כמו עמיר פרץ, שכבש את המנהיגות במפלגת העבודה בסיסמאות חברתיות, איש שתמך במדיניות של שלום לאורך שנים, הספיק כבר במהלכה של מערכת הבחירות להתיישר, בעצת יועציו, מדינית וחברתית. מדינית הוא כבר הסתייג מ"יוזמת ז’נבה" ומחלוקת ירושלים; וחברתית הוא ריכך את תביעותיו בדרך לממשלה לשכר מינימום של 1,000$ שיחולק לשלושה מועדים, לפנסיות חובה לקשישים ולהגבלת כוחן של חברות כח-אדם. אין לו בעיה עם העובדה שראש הממשלה המיועד קרא מנאום כתוב לסיכומה של מערכת הבחירות דברי שבח והלל לנתניהו על מדיניותו במשרד האוצר, מדיניות שתמך בה ויתמוך בה גם בעתיד בתוספת של "טיפות חמלה פה ושם" (הישגם הצפוי של הגמלאים מובטח יותר…)


לא רק המפלגות היריבות הצפויות מימין ומשמאל זוחלות לממשלה, זוחלת גם יח"ד-מרצ בראשותו של יוסי ביילין, "מנהיג השמאל האמיתי", "שאין לו אמא ערביה…", שהזמין לארוחת בוקר מנהיג פאשיסטי כמו ליברמן. מי שהיה אביה-מולידה של "יוזמת ז’נבה", לא הציג אפילו אותה כאלטרנטיבה ל"התכנסות". הוא מסתפק בניהול משא ומתן אולמרטי עם אבו-מאזן ומדגיש כי "בנוגע לחמאס עמדתו קיצונית יותר מזו של העבודה וקדימה…". כאשר גדעון לוי זועק מרה במאמרו כי במהלכה של מערכת הבחירות כולה "כל המפלגות" (כאן הוא חוטא לחד"ש ולמפלגות הערביות), לא תארו כלל לציבור בוחריהן מה מעולל הכיבוש לפלסטינים בחיי יומיום, כאן מתחת לאף, נכללת גם מרצ-יח"ד בזעקתו.


בניגוד לתנועת הפתח, שסירבה להיכנס לממשלת החמאס למרות הפצרותיה של המנצחת, ובחרה למלא את תפקידה כאופוזיציה פרלמנטרית, מתנהל כבר בתקשורת הישראלית דיון מבחיל על התיקים. לא עולה כלל בדעתן של שתי המפלגות, העבודה ומרצ-יח"ד, להתייצב כאופוזיציה שמאלית יחד עם חד"ש ושתי המפלגות הערביות, ולהניף ללא לאות דגל מדיני וחברתי אחר, ולראות בכך משימה חינוכית בעלת חשיבות עליונה לעמן, כפי שהדבר מתממש לעינינו במדינות רבות בעולם. אצלנו מוכן כבר פרץ לשבת בממשלה אחת עם מפלגתו של ליברמן, ועיתונאים טובים כמו גדעון לוי ועקיבא אלדר מציעים לו שייקח לעצמו את תיק הביטחון ויוכיח… יוכיח מה?! איזה מדיניות ביטחונית הומנית ינהל פרץ במלחמתו בטרור, בין אולמרט כראש ממשלה ודן חלוץ כרמטכ"ל?!


איך לחשוב ומה לעשות?


בתנאים הבינלאומיים והישראליים הנתונים, כאשר עליית החמאס לא מפחידה כי אם מחזקת את הקולוניאליזם הישראלי, כלפי חוץ וכלפי פנים, מה נכון שיחשבו ויעשו מק"י, שותפיה בחד"ש ושאר רדיקלים? הדברים שירשמו להלן אינם אסטרטגיה, וזו מעוצבת על-ידי קולקטיב של אנשים חושבים ועושים. אלה תהיינה רק מחשבות מסביב לאסטרטגיה.


חברים בשמאל הרדיקלי, הצופים במה שמתחולל לנגד עיניהם בשטחים הכבושים ובישראל, מצביעים על קווי דמיון לאפרטהייד הדרום אפריקאי. אמנם לא חסרים כאלה: חומת ההפרדה בין "כאן ושם"; כבישים נפרדים ליהודים ולפלסטינים בשטחים הכבושים וגזענות הנטועה עמוק בתודעתם של הישראלים; איסור נישואין בין ישראלים פלסטינים לבני עמם בשטחים הכבושים ("יחיו בג’נין", השופט חשין). קיים אמנם שוני "פעוט" בין ישראל לדרום-אפריקה: שם השחורים היו הרוב המדוכא והמדכאים הלבנים היו המיעוט, ואילו כאן זה להפך. מתוך הרוב היהודי-ישראלי השולט בפלסטינים, פחות מ-5,000 יהודים, 10% יותר מהבחירות הקודמות, בחרו במק"י-חד"ש, המפלגה האינטרנציונליסטית היחידה הקיימת כיום בישראל. זאת למרות העובדה שקיימת ישראליזציה ברורה של ערביי ישראל לטוב ולרע, ו-25% מהם הצביעו עבור מפלגות ציוניות.


אז מה נכון לעשות? אפשר לצפות ללחץ בינלאומי, שאם יהיה וכאשר יהיה עשוי לשנות את המציאות בגדול. אבל מה שנכון לעשות בכל מקרה הוא לא להיכנע ליחסי הכוחות הללו בין יהודים לפלסטינים. לשם כך נראה לי שנכון ללכת בשתי דרכים מקבילות, תואמות ולא סותרות זו את זו: לנהל מאבק משותף בין יהודים רדיקלים לפלסטינים נגד הקולוניאליזם הישראלי משני צדי הגדר: הפלסטינים בשטחים ויהודים-ישראלים וערבים-פלסטינים בצדה הישראלי של הגדר, וחשוב מאוד שנעשה זאת יחד. הדרך המקבילה היא מאבק ישראלי כללי לצידם של המקופחים הישראלים ללא הבדל דת ולאום, מקופחים מעמדיים בעיקרם, בכנסת ומחוצה לה. על-כן שמחתי מאוד כאשר נודע לי שיושב ראש סיעתי מוחמד ברכה, צוין לשבח כחבר כנסת שהצטיין בפעילותו בנושאים חברתיים כאלה; והסכמתי מאוד עם יוזמתו של הח"כ החדש דב חינין, שצרף אל הצבע האדום של דגלנו את הגוון הירוק, הסביבתי, מתוך ניסיון נכון לפרוץ את "ההסגר הערבי" שאויבנו מנסים לסגור אותנו בתוכו. עוד בימים הרחוקים ההם, שללה המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (פ.ק.פ) כמידת יכולתה, את הוראתו של הקומינטרן ל"ערביזציה" של המפלגה, כאשר הערבים הפלסטינים היו בפלסטין רוב מכריע; ואין כל סיבה לאמץ סיסמה כזו או דומה לה כאן ועכשיו (זו אינה טובה יותר מסיסמת "הציוניזציה" שעלולים להציע לנו כתעודת זהות העשויה למשוך יהודים לשורותינו).


אז מה יהיה? אין לדעת באילו תנאים ומהו המועד בו יחולו שינויים משמעותיים חיוביים בחברה הישראלית, שינויים מדיניים וחברתיים. הניסיון מלמד כי תמיד יתכן שהם יחולו מהר יותר מכפי שזה נצפה עתה; אולם יתכן גם שלא כך יהיה. או אז יתכן שנימצא במצב שאינו שונה ביסודו ממצבם של קומוניסטים ורדיקלים אמריקאים המנהלים מאבקים נקודתיים חיוניים, כגון זה שנגד המלחמה המזוהמת בעיראק, כאשר הם חותרים תמיד לבעלי ברית רבים ככל האפשר. באשר למערכה הגדולה, הראשית, לשינויה של החברה האמריקאית מן היסוד, יכול כל אחד מהם לעשות רק את מה שנגזר עליו בזמן ובמקום, תוך כדי שילוב ידיים עם כל האחרים, גם אם הם מעטים, הצועדים באותה הדרך.

תגובות
נושאים: מאמרים

23 תגובות

  1. Comrade Cirrus הגיב:

    ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? הכל משתנה. אין דבר קבוע ואינך יכול לטבול באותו נהר פעמים, אלא שהשינוי הזה, בחלק מהשולים הסהרורים של החברה הוא לא מספיק בהיקפו, או יותר נכון – בפן הדרמטי שבו. הם זקוקים למופעים רבי רושם, המוני אדם זועקים באקסטזה את שמו של המנהיג ואולי גם ובבו היום, נזכה לראות את מעמד הפועלים המדוכא מסתער בהמוניו על הבסטליה של המאה העשרים ואחת (שזה הבנקים במקרה ומישהו לא יודע). בקיצור מהפכה. אלו המקווים לשינוי רדיקאלי בהינף של יום, לעולם לא יקבלו שום התפתחות כטובה. תמיד יהיה מדובר בעוד ניסיון תעתועים לבלבל את הכוחות השחרור המהפכנים העומדים ערוכים ליום הפקודה. התוצאה היא שדווקא אלו אשר לכאורה מיצגים את החופש – הם אלו אשר בולמים את בואו. הם אף פעם לא ישתפו פעולה בתהליך. כלומר הנקודה שצריך להבין כאן היא שבישראל היו בחירות, לא מלחמה. לכן למחרת היום הכלכלה לא השתנתה מהקצה אל הקצה וגם הכיבוש טרם הגיע לקיצו. דני פתר שכח להוסיף, שהניסיון "שלו" מוכיח (סוג של ענווה מתבקשת מול המציאות אם יורשה לי). ככל הידוע לי, נפילת חומת ברלין סימלה סופו של תהליך עומק. סיום האפרטיהד בדרום אפריקה היה תהליך עומק שאין לי כאן הכוונה להכנס לשאלת הכרונולוגיה שלו. לעומת זאת מה הביאו לנו מהפכות האינסטנט רבות הרושם? את הטרור של הכוחות המהפכנים בצרפת ונפולאיון. את הטרור ומחנות הריכוז של סטאלין. הרעב והטרור של מאו.
    ועוד במאמר מוסגר, חלק לא קטן מאותם ארבעים-חמישים אחוז של אלו המוזכרים בשאלון הסטטיסטי ובכן, אני חושש לטעון אבל יעשה את זה בכל זאת, הם אלו שמאכלסים את צבא המוקופחים של המהפכה.

  2. אורן הגיב:

    נתוני ה"גזענות" מטעים ולא רלוונטים במיוחד.

    ראשית יש לזכור שלרוב לא מדובר בגזענות לשמה אלא בפחד ושנאה מעם שחלקים נרחבים ממנו נלחמים במדינת ישראל עוד מלפני הקמתה.
    מעבר לכך, חובה להתייחס למצב הנוכחי אל מול הפלשתינים כגורם מגביר של ביטויי הגזענות, שוב, מתוך פחד ושנאה מוגברים לאחר חמש שנים של פיגועים ולחימה.
    צאו ובדקו את דעתם של האמריקאים על היפנים לאחר הפצצת פרל הרבור, את דעתם של האנגלים על הגרמנים בזמן ההפצצות בלונדון ואת דעתם של האמריקאים על המוסלמים לאחר הפלת מגדלי התאומים.

  3. אורי ברייטמן הגיב:

    הגזענות היא נתון בחברה היהודית-בישראל, ולא משהו שכבר אפשר להתווכח עליו. כאשר הצבעתי לחד"ש, אמא שלי קראה לי "ערבי", אחותי אמרה ש"הוא נפל על הראש" והאחיין שלי (בן 13) הסביר לי ש"הערבים רוצים להרוג אותנו". אבא שלי לא אמר לי מילה, מרוב זעם ותדהמה. והמשפחה שלנו מייצגת את המרכז-שמאל (עבודה, מרצ, קדימה).

    הגזענות היא דבר שצריך להילחם עליו בכל מקרה, בכל שעה ובכל מקום. היא טבועה במין האנושי ולכן המלחמה נגדה היא דבר בלתי-פוסק, כמו מלחמה במחלות או מלחמה בבורות. הקשר בין גזענות ובין בורות הוכח כבר מזמן, ולכן אין לצפות שהיא תיעלם בעתיד.

    המאבק נגד הגזענות הוא דגל מספיק מכובד שאפשר להרים אותו בצוותא, עם אחינו הפלשתינאים אזרחי ישראל. לא צריך להיכנע לשיח ה"התנתקות" או ה"התכנסות" ולא צריך לפטפט על ‘תהליך שלום’ שמת מזמן. עידוד שיתוף פעולה בין ערבים ובין יהודים היא עבודה לכל החיים, ודיינו בכך.

  4. Comrade Cirrus הגיב:

    אם כל הצרצרים מתחת לשיח ממלאים את האויר בקרקושם הצורמני בו בזמן שאלפי בני בקר נחים להם בשלווה ובשקט, אין זה אומר שאלו המרעישים הם הרוב בשדה. יתכן ואני אומר זאת בכאב, שבני משפחתחך היקרים אוחזים בדעות שמפאת הכבוד אליך אני לא יגדיר בשם גזעניות, עדין אין זה אומר שהם אלו שמיצגים את כלל הציבור. הורי שלי ובני משפחתי כולל אני אדישים לגמרי לכך שאחותי בחרה לבחור עבור דע"ם, מפלגה של ערבים והיא גם חברה בחד"ש שהם גם בנוסף, קומוניסטים.
    בכל מקרה הגזענות, כמו הטרור,זו תוצאה. מי שטוען שיש קודם להאבק בגזענות הוא כאותו אריק שרון הזועק בליל המיקרופונים הראשון: "מי בעד חיסול הטרור!". הטרור והגזענות הם סימפטומים של מחלה ולא המחלה עצמה. המחלה צר לי לומר, זה אנחנו, היהודים שהגירו לכאן ונישלו עם מאדמתו. גוף זר חדר ונוצר זיהום ולא ניתן להפסיק את הזיהום עד אשר יוסר הגורם לזיהום. כל ניסיון להתחמק מאותה אמת כואבת רק יוביל להמשך מעגלי הסבל. יש להחזיר לערבים את מה ששיך להם והאורחים צריכים להגיד יפה תודה על הכיבוד וללכת חזרה למקום ממנו באו או לאן שיחפצו, זו לא הבעיה של הפלשתינאים הגוועים ברעב ובמחלות תחת משטר העריצות.

  5. אשר פרוליך הגיב:

    לדני שלום:

    גם במאמרך הנוכחי,כמו במאמרים ותגובות רבות ואפילו במצע של מפלגה זו או אחרת מה"שמאל הרדיקלי",נכתב כנגד ה"כלכלה הקפיטליסטית הדורסנית של 18 משפחות".
    בניסוח זה,נתן להבין שאולי אפשר "להסתדר"
    עם כלכלה קפיטליסטית "פחות דורסנית",אולי,אפילו,
    "אומנית" ומתחשבת.
    השאילה הרלוונטית היא,אם כן,האם אפשר
    "להסתדר" עם כלכלה "אחרת".
    מספיק לראות מסביב בעולם,ונגלה להפתעתנו
    (או לשמחתנו=שמחת העניים),שגם בצרפת,בגרמניה,
    באיטליה,ואפילו בארה"ב העשירה,גם שם אי
    אפשר "לסתדר" עם כלכלה "אחרת".(שלא נדבר על
    רוסיה,סין ומדינות רבות נוספות בעולם).
    אם כך,בעולם שלנו היום,כנראה שהברירה
    כבר לא בין "כלכלה דורסנית" ל"כלכלה אחרת",
    אלא בין שני סוגים שונים לחלוטין של כלכלה:
    קפיטליזם דורסני או סוציאליזם אמיתי.

  6. אורי ברייטמן מגיב ל- Comrade Cirrus הגיב:

    "הטרור והגזענות הם סימפטומים של מחלה ולא המחלה עצמה. המחלה צר לי לומר, זה אנחנו, היהודים שהגירו לכאן ונישלו עם מאדמתו"
    אם אתה בא לומר שצריך לחסל את מדינת ישראל ולהחזיר את היהודים לאירופה ולמדינות ערב – זה בלתי אפשרי במאה אחוזים.
    ואם אתה חושב שזה ריאלי לצפות משישה מליון יהודים (שים לב למספר הטעון) לשוב אל הגולה, אתה מתנהג כמו חייזר שהגיע עכשיו מן הכוכב הרחוק ביותר בגלקסיה שלנו.

  7. Comrade Cirrus הגיב:

    "אם תרצו אין זו אגדה". ככה הכל התחיל, פחות או יותר. מעבר לזה אין לי כוונה לפנות מכאן את כל היהודים וזה לא שישה אלא קצת פחות. היו כאן יהודים מאז ומתמיד ואני מעריך באופן גס שבסביבות מיליון עד מיליון וחצי יבקשו להשאר ויש להניח שהפלשתינאים ישמחו לקבל אותם כאזרחים מועילים ושווי זכויות במדינתם. כך נפתרת גם סוגית ההתנחלויות. לכל השאר יש להעניק אזרחות לכל מקום שאליו יחפצו ללכת. יש להניח שחלק יבקשו לארה"ב אחרים לאירופה ואני, כהוגה הרעיון, מבקש לשרין לי ולמשפחתי אזרחות ניו זילנדית. מדובר בתהליך פשוט של הגירה של ארבע מיליון בני אדם שיארך משהו כמו חמש עד עשר שנים. מובן שכל אדם שיתפנה יזכה לפיצוי שיעזור לו לפתוח חיים חדשים במולדתו החדשה. בו לא נשכח שלמדינת ישראל היגרו מברה"מ לשעבר בתקופה של כעשר שנים יותר ממיליון בני אדם. בטוח שבעזרת סיוע בינלאומי ארבע מיליון זה ענין פשוט ביותר וכל זה עוד לפני שפתחתי את הדיון על המסר האדיר לשלום, ויתור שהוא דוגמא ומופת לעוצמתו המוסרית של עם עתיק שמוכן לוותר על אדמתו ולחזור ולדור בגולה, נתון לחסדי הגוים (למרות שבקשר לזה יש לדעתי לדאוג לכך שהנשק הגרעיני של מדינת ישראל ימשיך להיות תחת ידם של יהודים, סוג של מועצת זקני ציון, למקרה ואיזה גווי יחשוב שניתן לחזור אל השעשועים החביבים עליהם).
    בכל מקרה, במבט לאחור על המאה שנים האחרונות, זה נראה כאילו מי שחייזר כאן זה אתה.

  8. Henry Lowi הגיב:

    אורי ברייטמן
    is trying to frighten us with the prospect of
    לחסל את מדינת ישראל ולהחזיר את היהודים לאירופה ולמדינות ערב

    Regime change is always frightening to those whose privileges are tied to the regime.

    Unfortunately for the majority of Israeli Jews, the privileges of the Zionist regime are outweighed by its risks and dangers.

    Nevertheless, people on the Israeli left are always showing solidarity with the Israeli right by talking about the end of Zionism — regime change, and equality for Arabs and Jews — as if this would be a new Holocaust.

    The fight to end the occupation and the fight for democracy and the fight to enable the return of the Palestine refugees are parts of one and the same fight: to put an end to the oppressor regime and to replace it with a regime that permits Jews and Arabs to remain in the country (!) and live in peace.

    The road is long, but the goal must be clearly stated.

    Pro-Zionist fear-mongering is good only to preserve the murderous status quo.

    Something to think about during Pesah
    ….

  9. אבי בלום הגיב:

    תגובה לCirrus (שבשום פנים ואופן אינו חבר שלי. כמוטציה של הרדיקליזם הפוסט ציוני הפושה כאן צר לי- אני מזהה אותך כמי שאינו מסוגל להתמודד בחייו הפשוטים עם בעיות היומיום ועל כן מוצא כאן במה. הייתי שמח יותר אילו הברון הירש היה מוצא עבורנו היהודים מקלט בערבות פטגוניה , או אז הייתי קובע את ביתי באיזור ברילוצ’ה ומטייל לבלי סוף באנדים ובטח נהנה גם לקשור קשרים עם פוסט נאצים שהיו טובחים אז בצוענים בלבד ואחר כך נמלטים לדרום אמריקה. אבל מה לעשות וההגירה היהודית לארץ ישראל נבעה בין השאר מתוך רדיפות ואנטישמיותץ מקלט ליהודים לא היה במקום אחר וגם משם (המקום האחר ) פלטו אותנו. אז שמע חביבי – תמצא לך מקום אחר ועזוב אותי בשקט מבלי ללהג בעברית את שטויותיך כאן

  10. אשר פרוליך הגיב:

    לcomrade ? (למה אתה מסתתר?,אתה מפחד?)
    ולHENRI :

    כל נסיון לפתור את הסכסוך יהודי-ערבי
    או אפילו לנסות למתן אותו,בכל דרך של פשרה,"שלום",הסכם,או כל הצעה אחרת ,במסגרת שלטון הבורגנות (היהודית או הערבית)
    אין לו כל סכוי להתקיים לאורך זמן.
    הדרך היחידה לפתרון אמיתי של הסכסוך היא
    בדרך הסוציאליזם ושלטון בידי מעמד הפועלים.
    אין "קיצורי דרך" ואין "פטנטים",חבל על
    הזמן.
    מה שמדאיג אותי זה שבקרב השמאל משקיעים
    כל כך הרבה אנרגיה,דבורים וזמן בוויכוחי
    סרק שלא יובילו לכלום,במקום לכוון את אותן
    האנרגיות לכוון ולמטרות הנכונות.

  11. Henry Lowi הגיב:

    I agree with Asher, and developed the same ideas elsewhere on this site.

    See: — קישור —

  12. ג’רי הגיב:

    מסכים עם אשר ו-HENRI במובן העקרוני, אך יש לזכור גם שאין כל סיכוי לסוציאליזם ולשלטון בידי מעמד הפועלים ברמה של מדינה אחת (דהיינו "אי בודד" של סוציאליזם). כך שבעצם הפתרון היחיד הוא ברמה בינלאומית/עולמית, כך שהוא בעצם מתרחק עוד יותר ברמה של להיות בלתי-ממשי.

  13. עמית הגיב:

    לקומרייד,
    לפני שאתה מאשים אחרים ב"חייזרות", למד את הפתגם על הגמל שלא רואה את דבשתו…
    הרעיון לגרש עוד כ-4 מיליון איש מהארץ הזאת מעורר חלחלה, ולמיטב ידיעתי לא עומד על סדר היום של תנועה פלסטינית משמעותית כלשהי. אולי רק הנשיא אחמדינג’אד התקרב לזה, וגם במקרה שלו אני לא הייתי חותם שהתכוון לכך ברצינות.

    אולי כדאי בכ"ז לנסות להסביר לך ברצינות מדוע ההשוואה בין יהודי ישראל לבין "זיהום" שיש להסיר היא סהרורית: אנחנו עוסקים באנשים ולא ברפואה. גורם לזיהום בגוף אין כל סיבה להשאיר. בני אדם שנולדו בארץ מסויימת , גם אם כניסת אבותיהם לארץ היתה "זיהומית", אין כל סיבה לגרש. ולא משנה כמה אזרחויות נחשקות ינתנו להם. אני חושב שבני המזל מקרב פליטי הנכבה הפלסטינית, אלא שזכו לשקם את חייהם במדינות מערביות, יוכלו לספר לך על כמה פצעים ששום דרכון זר לא יוכל לרפא, אלא רק החיים במולדתך.
    אם בא לך לעבור לניו זילנד- זו זכותך, אבל אל נא תציע לגרש אחרים.

  14. Comrade Cirrus הגיב:

    מר בלום היקר. למיטב ידיעתי מעולם לא אחזתי בך וגם אין בי שום שאיפה לאחוז בך בעתיד, לכן איני רואה שום מחויבות מהצד שלי לעזוב אותך. אתה בהחלט חופשי לעזוב בעצמך מתי שיראה לך נוח ואולי ברמיזה הנובעת גם מתוך העלבון האישי שהטחת בי שאיננו קשור לדיון ונוגד את המקובל באתר, כשאינך מסוגל להתמודד עם הדברים הדבר הכי פשוט זה לתקוף את הדובר, ובכן רק על מנת להרגיע, בעיות היומיום של חיי הפשוטים לא ישפעו מעוד דמעה בגשם הבערות.
    לעצם הענין, לא מדובר כאן בלגרש. מי שרוצה להשאר מוזמן להשאר ומי שמעונין ללכת יכול ללכת. אני כדמוקרט והומניסט מעונין לתת לכל אדם באשר הוא את הזכות וגם היכולת להחליט לבד על גורלו. מי שירצה לגור במדינה דמוקרטית בשכנות טובה ופוריה עם הפלשתינאים – ישאר כאן. מי שיבחר לקום ולחפש לו חיים חדשים במדינה מערבית – נעזור לו ונשלח אותו לדרכו מצויד בכריך לדרך וסכום כסף.
    תם עידן הפטרונות. אף אחד לא זקוק לחכמי המפלגה וגיבורי המהפכה שינהלו בשבילו את החיים ומה גם שלפי התוצאות עד עכשיו רצוי גם למנוע אסון מחריד כגון זה בכל מחיר. שלטון הפועלים, אנשים יקרים שלא רואים אפילו בדמיונם את צורכי המדינה, שאינם יודעים מאומה על העולם שמחוץ לכפר הנידח בו הם שקועים בדלות ונואשות, רעיון עוכר שלווה זה לא יביא דבר מלבד חרפה ואסון.

  15. אבי בלום הגיב:

    אתרכם הופך יותר ויותר לאתר המשתף פעולה עם גזענים לא מוסווים דוגמת "החבר" הקורא בפירוש להחייאת ה"בעיה היהודית". כפי שאמרתי – מטפחים כאן מוטציות בעיתיות ביותר של מה שפירוש אינו במה שמאלית כי אם שנאת אדם באשר הוא

  16. עופר יהלום הגיב:

    בדבר אחד צודק דני פתר- ליברמן הוא גזען ופאשיסט. היום התפרסם בתקשורת ששמעון פרס, מס’ 2 בקדימה, מתנגד לצירוף ליברמן לקואליציה מכיוון שזה ירתיע את שהותפים האחרים, אבל אין לו בעיה עם זה שליברמן קורא לגרש את כל הערבים מהארץ כי ש"ממילא אין לזה סיכוי". ונכון, אין לזה סיכוי מכיוון שרוב האזרחים עדיין מתנגד לזה, ממש כמו שרוב אזרחי גרמניה עדיין התנגדו לגירוש היהודים בשנת 1928.

    אבל הערכותיו של פתר לגבי תכנית ההתכנסות הן מאוד לא מדוייקות. העלות תהיה הרבה פחות גבוהה, מכיוון שכבר לא יקבלו את אותם תנאים שהיו בעזה, ויהיו יותר קרובים לאלה שהיו בפינוי סיני. ונכון שגם אם תבוצע התכנית עדין תישאר השאלה של התנחלויות כמו אריאל ובקעת הירדן, אבל המציאות הפוליטית לא מאפשרת לפנות את כולן בבת אחת.

  17. Comraede Cirrus הגיב:

    מר בלום היקר.
    אני מודה ומתוודה שאינני מצליח להבין איך וכיצד הרעיון ההומני אותו אני מציג באתר זה הופך אותי לגזען ושונא אדם, לא פחות. בנוסף אני מתקשה למצוא בתגובות שלך נימוק כלשהוא לקביעות חד משמעיות אלו הנשמעות יותר כתגובות של משטר עריצות חשוך המאשים את מתנגדיו במעשיו הוא ולא של איש שלום. אולי כהערה דידקטית, כדברי אחת המורות שלי, מותר להגיד מה שרוצים – אבל צריך להיות מסוגל גם לנמק.
    לצורך הענין ניקח לדוגמא את ענין "הבעיה היהודית". במידה ואתה מניח שהגירה של ארבע מיליוני יהודים ברחבי העולם, שזה מספר קטנטן בהשוואה למסות ההגירה הנעות ברחבי הגלובוס, תוביל לחידוש "הבעיה היהודית", אתה למעשה מאשש את כל טענות הימין הפונדמטליסטי. כל העולם נגדנו, שונאים אותנו והדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה לדבוק בארץ ולפתח יכולת הגנה קטלנית.
    אני לעומת זאת בוחר בגישת ההומניזם האוניברסלי. אני קורא לויתור, לביטול השבטיות וההפחדה. יחייה כל אדם היכן שנראה לו. ירצו העקורים לחזור ליפו וחיפה? ברוכים הבאים. ירצה מר ישראל ישראלי לעבור לארה"ב? סע לשלום אדוני, הרי כבר יש שם כמה מיליוני יהודים. אלא אם כן כמובן אתה טוען ששונאים אותנו בעולם ומהלך כזה יגמר באסון כבד ואז נשאלת השאלה: אם כך מדוע אתה חושב שבמדינה דו לאומית הערבים יחבבו אותנו יותר מהצרפתים לדוגמא וכמו כן כל השאיפה ללחץ בינלאומי היא מגוחכת – הם הרי שונאים אותנו.
    אני מודע לכך שקשה להשתחרר מקונבנציות חשיבה שהטמעו במשך שנים של תהליך אינדוקטרנציה ממשלתית. מגן הילדים הגננת הפחידה אותך מר בלום, המורה בבית הספר סיפרה לך סיפורי זוועה על עמי העולם הנוראים. אפילו לאתר הנוכחי מצליחים לחדור מפעם לפעם נציגיו של שלטון הפחד, שאין לי ספק שאין אתה נמנה עליהם, במטרה להפיץ את מרכולתם מזרת האימה. זה באמת קשה להשתחרר מכל זה, אבל למען עולם טוב יותר – ראוי לעשות את המאמץ.

  18. אבי בלום הגיב:

    ל"חבר"- מדי פעם גם אני מתפתה ברעי חולשה למחשבה כמה טוב היה גורלנו אילו התקבלה תכנית הברון הירש להגר את האוכלוסייה היהודית הסובלת באירופה של סוף המאה ה19לפטגוניה הריקה מאוכלוסייה (ולא אוגנדה- שים לב, אבל גורלו של העם היהודי אינו מונח פוזיטיבי והנחות משוללות בסיס כי ימשיך להגר כפי שמהגרות אוכלוסיות אחרות בעולם המאושר (דוגמת דרפור בסודאן) ללא אסון ג’ינוסיידי דוגמת השואה אינן עובדות היטב ולכן צריך להתקיים עם "הבעייה היהודית" כאן ולנסות לפתור את הבעייה הפלסטינית במשותף ולא על גבי האוכלוסייה היהודית. לבטח אתה יודע שהניו זילנדים חיסלו בעבר את אוכלוסיית המאורים כפי שנהגו האמריקאים באינדיאנים ורק מתיימרים בשם הפלורליזם שזוהי מורשתם ועברם. אז אל תטיף לי על בערות ושא את חוצפתך מכאן הרחק ללא משוא פנים

  19. מיכה הגיב:

    לאיזה פריבלגיות מתייחס הנרי
    Unfortunately for the majority of Israeli Jews, the privileges of the Zionist regime are outweighed by its risks and dangers

    והאם הפריבלגיות האלו לא יוצרות מצב שבו אין מה לפנות ל"רחוב היהודי" בשאלות פוליטיות כי בהוויה יש לו אינטרס מנוגד? ואם כאן, האם הגירה לקנדה, כמו שרמז הנרי במקום אחר (וכמו שעשה בעצמו), היא המוצא היחיד?

  20. Comrade Cirrus הגיב:

    מר בלום היקר. ברוך השם עברו קצת מעל 100 שנה מאז המאה ה-19, ונכון, הניו זילנדים טבחו במאורים, האוסטרלים באוביגינים, האמריקאים באינדיאנים, הספרדים גם באינדיאנים, הרוסים והקמבודים בעצמם, הסינים בעצמם ובכל מי שמסביב. היפנים בסינים ובקוריאנים, התורכים בארמנים, הצרפתים יחד עם הבריטים באופן כללי באפריקה ובכל מקום אחר שניתן היה, הגרמנים ביהודים, בצוענים ובהומואים. אני מצטער בפני מי שלא הזכרתי – לא זוכר את הכל, אבל באופן כללי מאז שחר ההיסטוריה כולם הורגים בכולם.
    עכשיו סלח לי, אבל יש לי תחושה שאני מעט נאלץ לחזור על עצמי, אבל כל מאמץ כדאי בעבור המאבק בבערות והאפרטייד הגזעני והשאיפה לשלום וחרות, אז בשמחה: המושג "הבעיה היהודית" הוא מושג גזעני שהיה בשימוש הנאצים. השימוש שאתה עושה בו הוא מזעזע ומעורר חרפה. מדובר בהפנמה של השיח האנטישמי, קורבן שבסופו של דבר מאמין בכך שמה שנאמר עליו נכון. אין בעיה יהודית. יש בעיה של ישות ישראלית ציונית קולוניאלסטית.
    נקודה נוספת שאני חוזר ומדגיש: רק מי שיבחר! ואני חוזר: יבחר! ולמקרה ומישהו פיספס: רק מי שיבחר לעזוב, יעזוב. מי שיבחר להשאר, ישאר. אין בעיה. כך גם לגבי זכות השיבה הפלשתינאית: כל אחד יעשה מה שטוב עבורו ועבור משפחתו. עכשיו אם אתה יכול להסביר לי בבקשה מר בלום, למה אתה מתנגד לכך שלבני אדם תנתן האפשרות לבחור בעצמם את גורלם ועתידם ומתעקש באופן נחרץ להחליט מה טוב עבור כולם בעצמך? הבנתי כבר שיש בך חרדה ופחד עמוק מפני זרים. אוקי אני מבין את זה, גם אני עברתי את אותו נסיון לשטיפת מוח של הציונות ואני חייב לציין שגם אני מלא חששות ופחדים בחיי הפשוטים מלאי בעיות יומיום נטולות פיתרון, אפילו יותר ממך כפי שהבחנת וציינת, אומנם בחוסר רגישות מסוים, אבל בצדק. אלא שפני אל העתיד מר בלום ולא אל העבר.

  21. אשר פרוליך הגיב:

    לג’רי:

    אני מסכים אתך ב100% שסוציאליזם במדינה אחת לא יכול להתקיים לאורך זמן ועל כן הבעייה
    היא גלובלית(אינטרנציונליסטית").
    אבל(אם הבנתי אותך נכון)הדבר לא מרחיק את
    הפתרון מהרמה הממשית אלא להיפך.
    כפי שמתרחש בדרום אמריקה תהליך של מדינה
    אחת אחרי השנייה בדרך לסוציאליזם,כך אנו
    רואים שבאירופה תהליך דומה(אבל גם שונה).
    צרפת,אנגליה,גרמניה,איטליה,בתהליך של שינוי
    (מתחת לפני השטח).
    גם בארץ תהליך כזה,אבל עמוק עוד יותר
    מפני השטח.
    לצערי,ואם לשפוט בהמשך תגובות המדשדושות
    בבוץ הלאומני ,ה"שמאל" בארץ תתעורר רק כשכל
    העולם כבר מזמן נמצא בשלב אחר.

  22. חגית הגיב:

    ואני חשבתי שכבר "היינו בסרט הזה" — של לראות מדינה אחת אחרי השנייה "בדרך לסוציאליזם", והמהפכה אוטוטוטו כאן, ו"משל הבית הבוער" של ברכט וכו’ וכו’.
    שינויים חברתיים אמיתיים אינם קרובים יותר מבעבר לדעתי, אלא אם כן אשר רואה איזה נאום של עסקן כלשהו (שיכול אפילו להיות ר"מ) צל הרים כהרים.
    התיאוריות והפרקטיקות של "המהפכה הממשמשת ובאה" לא הועילו לאף אחד, להיפך.

  23. אשר פרוליך הגיב:

    לחגית:

    כנראה שאת זקוקה למשקפיים (או משהוא אחר)
    כדי לראות את המציאות.אני מפנה אותך לעתון
    "הארץ" של שבת האחרון(המהדורה הבינלאומית)
    שלא נחשב כלל לעתון שמאלי:
    שם תמצאי מאמר על מצב תעשיית המכוניות בארה"ב העומדת לפני קריסה,ועוד תחזיות על
    כלכלת ארה"ב (ירידה צפויה הגידול הGDP )עם
    וויכוח מעניין על כמה תהיה הירידה(ולא האם
    תהיה ירידה או לא).
    את כנראה גם לא יודעת מהוא מימד הזמן בהתפתחות האנושית=ראשית יצירה כלים מעשה ידי
    אדם הייתה לפני כ2 מליון שנה,אבל החשמל והשימוש בו הוא "רק" בן כ150 שנה.
    אני לא מבין את המשפט האחרון שלך,ואף פחות
    את המשפט שלפני האחרון:
    אינני יודע מה קרוב יותר,"שינויים חברתיים"
    או ברבריות וחזרה לימי הביניים.
    מרקס לא הבטיח(גם אני לא)שלסוציאליזם יש
    תעודת ביטוח(לא ביטוח תאונות,לא ביטוח מחלות,ולא ביטוח חיים).הוא רק אמר(ואני חוזר
    על כך,בלי להתבייש)שיש שתי אלטרנטיבות לאנושות(לא אחת,אלא שתיים)
    או סוציאליזם או ברבריות.
    מי שלא רואה את זה,הוא(או היא)ממש עיוור,
    (או עיוורת).

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים