הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-22 באפריל, 2006 4 תגובות

זה שמדינת ישראל לא רוצה ולא רצתה מעולם שלום עם שכנותיה – זה ברור. בעצם זה ברור לשני קצוות המפה הפוליטת. הימין אומר בבירור: צריך לגרש / לסלק / לטרנספר / לחסל את הערבים. מה שמדהים הוא שרוב העם עדיין לא מוכן לחשיבה רצינית ולהכרה בכך שגם הוא בעצם לא רוצה שלום עם הערבים. יצא לי לדבר עם חברים והזכרתי להם שבשנים 1954-1955 קיים משה שרת, ראש ממשלת ישראל אז, שיחות חשאיות עם נאצר. קם דוד בן-גוריון, יזם את פעולת עזה, פרובוקציה אלימה שגרמה להרג של עשרות חיילים מצרים וישראלים, חיסל את השיחות והדיח את משה שרת. החברים ביטלו את העניין כלאחר יד: נו, באותה תקופה ממילא לא היה אף צד בשל לשלום. רק מחמת הנימוס לא אמרתי להם שזוהי חשיבה טיפוסית ישראלית שטופת מוח: שיחות שלום כלשהן אינן שוות ערך לאיזה קרב מפואר עם הרוגים.

היום כבר ברור שמדינת ישראל חיפשה הזדמנויות לכיבוש שטחים משכנותיה. חיפשה ומצאה. היום כבר ברור שמדינת ישראל לא ויתרה על אף גרגר אדמה בלי שפך דם של אזרחים וחיילים ובזבוז מיליארדים של דולרים. אבל מרבית הישראלים עדיין לא מוכנים נפשית להגיע למסקנה הפשוטה שממשלות ישראל משקרות, לא רק את הערבים ואת כל העולם, אלא אותם, את האזרחים.


לפני ההתנתקות כשנפלו קסאמים על שדרות שמענו זעקות שבר אמיתיות מתושבי שדרות. יום אחד הם אפילו רצו לשלוח משלחת לשכונת בית חאנון הפלסטינית ולהתעמת עם תושביה. זה יכול היה להיות רעיון גדול. שתושבי שדרות ישמעו מתושבי בית חאנון על סבלותיהם מצבא ההגנה לישראל, שתושבי בית חאנון יראו להם את הבתים ההרוסים, את המשפחות עם היתומים והאלמנות. אבל לא היה שם אף אחד בעל אומץ שילך עם הרעיון הזה עוד צעד קדימה ויאמר: אולי אם יהיה שקט לתושבי בית חאנון יהיה שקט גם לתושבי שדרות.


והנה אני שומע בימים האחרונים זעקות שבר מתושבי יישובים בדרום על ירי הקסאמים ועל הבומים שמחרידים את חייהם. בין היישובים יש קיבוצים של "תנועת העבודה" ושל מפ"ם. ואיש מהם, אנשי השמאל לכאורה, לא שואל את השאלות האמיתיות. אני שומע רק דיבורים מיתממים כמו: אי אפשר להמשיך ככה, צריך להפסיק את ירי הקסאמים.


אני לא שומע מאף אחד מהם את השאלה הבאה: למה ישראל לא מנסה אפילו לשבת לשיחות על הפסקת אש עם החמאס? לא רוצים חמאס? בסדר, עם אבו מאזן. לא רוצים שיחות ישירות? בסדר, שיהיה עם תיוך אמריקאי-מצרי, מי שלא יהיה. למה כל אלה שסובלים מירי הקסאמים לא חושבים שעדיף לשבת לשיחות הפסקת אש הכי משעממות, הכי עקרות, מאשר לירות ולהרוג.


הבעיה היא פסיכולוגית כנראה. דקארט אמר "אני חושב משמע אני קיים". לחשוב פירושו להבין שבעצם החשיבה הישראלית היא קולוניאליסטית, גזענית, מתחסדת, צבועה. לחשוב פירושו להבין כי ההצהרות הישראליות על שלום, ביטחון וכו’ הן שקריות. לפני כמה ימים קראתי שגולדה מאיר הורתה על חיסול אנשי "ספטמבר השחור" (שרצחו את הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן) מתוך חובה לשלום. איזה שלום היה בראשה של גולדה מאיר? הרי הסתובב פה בין השנים 1971-1972 שליח האו"ם גונאר יארינג, והיא דחתה כל הצעה שהוא הביא מסאדאת. ובממשלתה ישבה מפלגת מפ"ם, מפלגת שמאל לכאורה.


ישראל אומרת שהיא תפעל לפי מפת הדרכים, אבל בשקט בשקט, שאף אזרח לא ישמע, יש לה 14 הסתייגויות שהופכות את המפה לסמרטוט רצפה.


ישראל אומרת שהיא בעד מדינה פלסטינית אבל היא מתכוונת לחלק את השטח ל"שמורות" מוקפות גדרות ושערים אלקטרוניים בלי קשר רציף בין האחד לשני.


כשישראל נסוגה מרצועת עזה, תוך דחייה מוחלטת של כל רעיון לעשות את זה בהסכם, הציגו את זה כצעד לטובת הפלסטינים, שעכשיו התור שלהם לעשות איזה מחווה, איזה ויתור. עכשיו מתברר כי ישראל רואה בשטחים שעזבה ושהיא עומדת לעזוב מעין שטחי אש, אזורי חיץ. היא תיתן לפלסטינים אפשרות לבנות ולהתפתח באותם אזורים והיא תראה עצמה "חופשייה להיכנס לשם ככל הנחוץ". הציטוט האחרון הוא מהעיתונות היומית. אבל מה שלא נאמר עוד הוא שישראל מעוניינת ברשות פלסטינית חלשה, מסוכסכת, לא שולטת. בעצם ישראל רוצה מצב של "כנופיות" כדבריה, ארגוני גרילה קטנים, עצמאיים. ואז באמת יוכח מה שישראל אומרת תמיד, ש"אין עם מי לדבר". כשמדברים צריכים להקשיב לצד השני. כשאבו מאזן דיבר עם שרון הוא ביקש שחרור אסירים ומאז לא מדברים איתו. חסן נסראללה, שבו לא מכירים בכלל, קיבל מישראל מאות אסירים תמורת שלושה הרוגים וסוחר סמים.


בקדנציה השנייה של יצחק רבין כראש ממשלה ישראל השאירה שם רצועת ביטחון ועוד 1,300 חיילים הרוגים. העולה בדעתו של מי מהישראלים לחשוב לחזור לשם? אבל זה מה שיהיה עם "רצועות הביטחון" הפלסטיניות. כן, למרבה הצער, יהיה גם טרור, יירצחו גם חפים מפשע מישראל, נשים וילדים וזקנים, ברובם אוכלוסייה חלשה הנוסעת באוטובוסים, הקונה בשווקים ובדוכני רחוב. מתי לממשלת ישראל תהיה בעיה? כשאחד מהם, לפחות, יסיק את המסקנה וישאל את עצמו אם מצבו אינו כרוך במצבם של הפלסטינים.

תגובות
נושאים: עדכונים

4 תגובות

  1. יגאל הגיב:

    נראה לי שהתבלבלת.
    התכוונת לפלשתינאים, לא לישראלים.

  2. ליגאל הגיב:

    התכוונתי אלינו, לישראלים שיורים ובוכים וכבר למעלה מ-50 שנה מנסים בעזרת כל העולם וכל מי שנחשב בעולם (קוורטט, ארה"ב, אירופה, ומדי פעם איזה שחקן נוסף שחשוב לו לעשות שלום באזורנו) להגיע להסכם קבע, דהיינו שלום שיהיה בדרגתו, נניח, 6 מתוך 10 אם הציון 10 למשל זה היחסים בין ארה"ב-קנדה או גרמניה צרפת.

    מה מונע זואת מאיתנו? באמת 60 שנה שכל העולם פועל פה באינטנסיביות. בינתיים העולם כבר התהפך ועבר תמורות רבות בכל כך הרבה תחומים חלקם אפילו מכך האינרציה עצמה של תהליכים דינמיים שקורים. (סוף מלחמה קרה, התפרקות ברה"מ ועוד ועוד).

    למה שלא יעשו מאמץ להגיע לשלום על בסיס המציאות האתנית/גאוגרפית/מדינית של האזור. ןבמקום זה מתעסקים באונניזים מדיני של מיטב המוחות המדיניים והדיפלומטים בעולם כולו. כנראה שיש פה מסורץ חזקה של סירוב וחוסר אינטרס מובהק ומובנה בקרב מקבלי ההחלטות. אין לי הסבר אחר.

  3. גיא הגיב:

    הישג נוסף של ממשלות ישראל הוא האינדוקטרניזציה של האזרחים פה שכולם, למרבה האירוניה, שוחרי שלום, נושאי נשק שחפצים לרגע בו נוכל להגיע לשלום. עד אז אנו העם הנאור, הוילה שבג’ונגל, שמחכה ששני אידיאולוגיות מקבילות יפגשו על בסיס איזשהוא תהליך על טבעי בסיוע ברוקורי השלום המזויפים ולא על בסיס צדק היסטורי המושתת על המציאות האתנית פוליטית באזור.

  4. גיא הגיב:

    באמת התבלבלת..לא נורא

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים