גל- לגונן הגיב:

כמה הערות:
הכנס היה כנס תמיכה בעם הסורי ולא בשלטון הסורי, באותו נאום העכבישים המפורסם של ברכה הוא דיבר גם על האופוזיציה החיובית למשטר הסורי.

דב חנין בשל יהדותו(כמוהו גם תמר ג’וזנסקי) גורם לאסוסיאציות נעימות בהרבה מאשר כשאתה חושב על ברכה שעובר לינץ תקשורתי.
דברים רבים פשוט מוציאים מהקשרם כי זה פשוט מתאים לתדמית ומושך את העין ואת הלב.
מוחמד ברכה היה חבר בשדולה לאיכות הסביבה בכנסת ה-16.
חנא סוויד(מספר 2) הוא גם פעיל סביבתי רציני ולזכותו בין השאר המאבק באנטנות הסלולריות.
איכות הסביבה זה לא סתם קטע של המועמד היהודי אלא עמדה עקבית של החזית וחבריה.

סתם לידע כללי הגיב:

סוריה היא אחת משתי המדינות היחידות במזרח התיכון שבה המפלגה הקומוניסטית היא חלק מהשלטון. השניה היא מרוקו, שבה המ"ק היא המפלגה הראשית בממשלה של משטר מלוכני…

אור הגיב:

אלוהים ישמור.
בעצם על כופרים חד"שניקים הוא לא שומר.

חשבתי שאחרי הבחירות תיפסק החנוונות האבסורדית הזאת, אך מסתבר שלא. זאת התשובה לירידה במספר המצביעים? רשימות משותפות?! בימים הלחוצים שלפני הבחירות זה היה מובן, היום זה כבר טורדני.

מה לליברלים ולקומוניסטים ביחד?
לחד"ש יש קול חזק במגזר הערבי גם בזכות האידאולוגיה הכלכלית הסוציאליסטית שלה, שמשרתת את המעמדות המוחלשים שרבים מבני המגזר הערבי נמנים עליהם. אז הפתרון שלך להיחלשות של חד"ש הוא לוותר על הטיקט האידאולוגי הזה בשביל להתאחד עם בשארה?!

המאבק שלנו עכשיו צריך להיות להביא את האידאולוגיה הזאת לכל בית בישראל גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי, ע"י השתלבות במאבקים החברתיים ויוזמות חדשות של כאלו. רק אם נעשה את זה במרץ הראוי, והיום יש הרבה יותר פוטנציאל בגלל ההתרסקות של שינוי והליכוד, נוכל לצמוח.

ה"בריתנות" היא ספורט כושל שמשום מה נפוץ בחד"ש, והגיע הזמן להפסיק עם זה. צריך לשאוף לחזק את חד"ש, לא לבטל אותה ולהפוך אותה לחלק מכח סקטוריאלי ערבי, במקום תנועה סוציאליסטית יהודית-ערבית.

אבידן הגיב:

כאשר אתה שומע את אנחת הכאב שהמפלגות הערביות הן לאומניות או אף שהערבים בחדש הם לאומנים ערבים, תדע שפגשת לאומן יהודי "מתקדם".

בקשר לברית עם טיבי הגיב:

אם בחשבונאות עסקינן- טיבי לקח את המנדט למרות שהביא בפועל הרבה פחות ממנדט. בלי טיבי גדל הייצוג של חד"ש במנדט ואילו הירידה במספר הקולות היתה מזערית (מה גם שביחס לירידה באחוז ההצבעה זה מתקזז…)
בקיצור- ברית לא מביאה יותר קולות, אלא פוגעת גם מבחינת עמעום המסר של חד"ש וגם בייצוג על כל מה שמשתמע מכך.
צריך לוודא שבעבודה בכנסת יהיה שיתוף פעולה הדוק עם בל"ד בגלל הקירבה בחלק מהאינטרסים (בתקווה שזה יעזור הפעם והם לא יחברו לימין הקיצוני כנגד חד"ש בכל מיני מערכות בחירות באוניברסיטאות…)

יורם בר-חיים הגיב:

אוף-טופיק : סביר להניח שההשתתפות של המ"ק (שתים למען האמת) בשלטון בסוריה אכן מעידה על האינטגריטי שלהם, כנ"ל לגבי המ"ק הנפאלית (שהיתה מפלגה ראשית או שניה בקואליציה המלוכנית ועד לפני כמה חדשים תמכה במלוכה נגד מורדים המאואיסטים), העראקית שתומכת בכיבוש האמריקאי, מפלגת העם הפלסטינית שתמכה בשלטון פתח והסכמי אוסלו, והישראלית שתמכה בהקמת ישראל כמדינה ציונית ובממשלות רבין, ברק ופרס.

אבל הנקודה כאן היא אחרת, לטעון שהמשטר בסוירה מדכא במיוחד את הקומוניסטים זה פשוט לא מדויק בלשון המעטה. לא שהוא לא מדכא בכלל, אבל עיקר הדיכוי הוא נגד האסלאמים ואילו שתי מפלגות קומוניסטיות (יש גם ארגון קומוניסטי קטן יותר שמתנגד לזה) משתתפות בבחירות לפרלמנט, עושות תעמולה, מקבלות קולות ומהוות חלק מהקואליציה השלטת (המורכבת מכמה מפלגות), זה מצב פחות חמור ממצבן בכמה מקומות אחרים…

מרדכי בלייוייס הגיב:

יב"ח יב"ח, לא תחמיץ הזדמנות להחמיא למשטר הדכאני של דמשק. אתה חושב שהבחירות לפרלמנט הסורי חפשיות והוגנות? שהן משפיעות על מדיניות המשטר?

שי הגיב:

תוהה אני על הצורך בשימוש בגרפים וטבלאות ובסגנון ארכני כדי לתמוך בתזה פשוטה בתכלית שהושמעה לעייפה לפני הבחירות ונסתרה על ידי תוצאותיהן. אם יעלה אחוז החסימה ל-2.5 אחוז, אפשר יהיה לערוך דיון מחודש בבריתנות ובסדר, טיבי הוא לא האשם היחיד בשפל שחוותה החזית בכנסת האחרונה, אבל הוא בפירוש לא הוסיף, כמו שהליכתו לא גרעה. בל"ד בכנסת, בניגוד לאיומים האפוקליפטיים שקמינר את קמינר את קמינר השמיעו בלי הרף, ואני אישית שמח על כך והיכן שאפשר יהיה לשתף עם כל מפלגה בורגנית פעולה, ובל"ד בפרט, כדי להגן על האזרחים הערבים בישראל ועל אלה החיים תחת כיבוש, יש לעשות זאת. מה שלא נוח לי הוא מה שנראה כל הזמן כאג’נדה דו מפלסית, כשבקומה אחת ממליצים לנו "אישים" שונים על בריתות ובקומה אחרת הם מבקשים לכונן שמאליות חדשה, סטרילית וא-כלכלית.

אשר פרוליך הגיב:

מה שחסר במאמר הוא הקונטקסט ההסטורי שלווה
את ההתפתחויות שתוארו במאמר=
באותה תקופה של החלשת השמאל המתוארת במאמר,
קרו דברים בישראל ובאיזור.מילה אחת לא נאמרה
על כך,כאילו % הצבעה נקבעים בחלל ריק וסטרילי.
באותה תקופה,בין היתר,חלה השתלטות מוחלטת של האימפריות המערביות על האיזור,המשך הכבוש
ובנוסף,פשיטת רגל של מדינת הרווחה בישראל,
התרחבות פערי ההכנסות לרמה של מדינות דרום
אמריקה והעמקת העוני.
בתקופה זו היה צריך לצפות להגדלת כוחה של
השמאל הרדיקלי ולא להחלשתה.
ובכל זאת,למה???
ההסבר(אולי לא היחידי)הוא אובדן דרכה של השמאל וטשטוש בין הדרך של מאבקים פרלמנטרים
בתוך כללי המדינה הבורגנית ובין הדרך של
מאבק בחזית מעמד הפועלים והעובדים בישראל.
אובדן הדרך לא מסתכם בהחלפת הדגל האדום
בדגל אדום-ירוק(אפשר להלחם לטובת איכות
הסביבה גם בדגל אדום,אין צורך בהחלפת הדגל)
ולא בנאומים על "צדק חברתי" או "הקטנת
הפערים",המתאימים יותר לסוציאל דמוקרטים,
או בהצעות להחיית "מדינת הרווחה" המתה
מיתת צדיקים,אלא בניתוק ובניכור של השמאל
מההמונים,מאלה הנמצאים מאחורי הסטטיסטיקות,מאלה ש,בסופו של דבר,יקבעו את
גורל לא רק של מדינת ישראל,אלא מהאיזור כולו.

(שאילה לגונו:אולי תסביר מה זה "קבעון לאומני מרקסיסטי" ?.מדהימה כוח המצאת הדימיון,היא ממש אין-סופית !!)

חררדו לייבנר הגיב:

אור,
שאלת, מה לליברלים ולקומוניסטים ביחד.
ובכן, יכולים להיות להם הרבה דברים משותפים. למשל, אם הליברלים הם אכן ליברלים עקביים אז ביחד עם הקומוניסטים הם באים בחשבון לברית אנטי-פשיסטית להצלת הדמוקרטיה הפוליטית בימי פורענות. לא נראה לך? לא מספיק חשוב? לא יכול להיות רלבנטי למציאות שלנו? אינני טוען שזה צו השעה כרגע, אבל נא לא לבטל אופציה כזאת מראש.
שנית, ליברלים עקביים כמו גם סוציאל דמוקרטים עקביים, כמו גם סוג מסוים של אנשי דת הומאניסטים וכל בני המיעוטים המופלים לרעה, כל אלה הם בעלי ברית טבעיים במאבק נגד גזענות. לא רלבנטי עבורנו?, האם זה צריך להתבטא בברית אלקטורלית? אולי כן, אולי לא, תלוי בהקשר. אינני מתיימר לטעון לכאן או לכאן כרגע, אבל זה חומר למחשבה, לא? ברית אלקטוראלית אנטי-גזענית מול סכנת התעצמות נוספת של ליברמן, נראה לך הזוי?
שלישית, אני מכיר ליברלים בלתי נסבלים, בורגנים אגואיסטים, בעלי חשיבה שטוחה וחד ממדית, שכל מה שהם רוצים בליברליותם זה החירות להתעשר וליהנות מהפריבילגיות שמיקומם החברתי העניק להם. בוא נעזוב את אלה. אני גם מכיר ליברלים, לא רבים אמנם, יהודים וערבים, שהם שותפים פעילים ומכובדים מאוד במאבקים נגד התהליך הקולוניאלי בגדה המערבית. אנרכיסטים, שמאלנים רדיקלים, קומוניסטים, סוציאליסטים, ליברלים עקביים, יהודים רפורמים וקונסרבטיביים, מוסלמים מאמינים, צמחונים אדוקים, אקולוגיסטים, ומה לא – נמצאים בין חוטפי המכות, הגז וכדורי הגומי בהפגנות בבלעין ובמקומות אחרים. הנה עוד משהו משותף לקומוניסטים ולליברלים. ולא דבר של מה בכך. הנה ברית מלמטה, ללא חישובים אלקטוראליים שכל כך מפריעים לך. המאבק האנטי-קולוניאלי, הן נגד גושי ההתנחלויות המתרחבים והן נגד הקולוניאליזם הפנימי בישראל (הדוד הבוגר של הגזענות), איננו עניין לשותפות בין קומוניסטים, ליברלים והרבה אחרים באמצע? בכל ההפגנות הגדולות נגד הכיבוש ומלחמת שלום ההתנחלויות בשנים האחרונות (ולא רק בהן), בנוסף לשמאל הרדיקלי לגווניו ולחד"ש מי היה שם: בצד אחד אורי אבנרי הליברל היהודי ובצד השני עזמי בשארה הליברל הערבי. לוותר עליהם? אתה יודע כמה אנחנו ואיפה אנחנו חיים?
עכשיו לכמה הנחות מוטעות שמשתמעות מדבריך.
1) "לחד"ש אידיאולוגיה סוציאליסטית". ממתי? חד"ש הוקמה ב- 1976 כחזית משותפת לרק"ח (כך נקראה אז מק"י של היום), מספר גופים קטנים (חזית נצרת הדמוקרטית, פלג מהפנתרים השחורים, שס"י, וועד היוזמה הדרוזי) ולא מעט אנשי שמאל עצמאיים. לא כל הגופים ולא כל העצמאיים היו בהכרח סוציאליסטים, אפילו לא סוציאל דמוקרטים. בששת העקרונות המכוננים יש בהחלט מרכיבים של תביעות חברתיות וכלכליות שמאליות, אך בפירוש לא נקבעו הלכות אידיאולוגיות. למה? גם כדי לכבד את השותפים בעלי ההשקפות הרעיוניות השונות וגם כדי להשאיר את הדלתות פתוחות לבעלי ברית נוספים. מאז, אבדו רוב השותפים המאורגנים (לא כולם), חד"ש הפכה מחזית לתנועה ואבדה חלק מהפלורליזם שלה. בחלקו הלא מבוטל יש אחריות להתנהגות הסקטנטית של מק"י שלא ידעה כיצד לכבד שותפים ובעלי ברית שהיו גם אתגר אידיאולוגי ויריבים פוליטיים בתוך הביצה הקטנה של השמאל הלא ציוני (תתעניין אצל קמינר או אצל דוידי מה קרה לשותפות של שס"י בחזית – היסטוריה רחוקה שאיננה רלבנטית לחשבונאות אלא להבנת תהליכים שיצרו את המציאות העכשווית). בינתיים, העקרונות במצע של חד"ש גם התרחבו והתעדכנו. אבל, עד עכשיו חד"ש לא הגדירה עצמה כסוציאליסטית. ועובדתית יש בתוכה מספר ליברלים, בעיקר ליברלים פלסטיניים בעלי זיקה שמאלית. אני מקווה שאין כוונה לסלקם.
2) "בל"ד ליברלים". גם כאן הטענה לא מדויקת. נכון שעזמי בשארה מכריז על עצמו כליברל והוא בהחלט יודע מה הוא אומר בתחום הזה. אבל, כדאי לדעת שבבל"ד התמזגו שלושה זרמים פוליטיים-רעיוניים: אנשי התנועה המתקדמת שניתן לראותם בהכללה כלאומיים-ליברליים, קבוצה משמעותית מאנשי אבנאא אל-בלד (בני הארץ או בני הכפר בתרגום לא נכון אך נפוץ) שניתן לראותם כשמאל-לאומי רדיקלי, קבוצה משמעותית של פורשי מק"י וחד"ש, הטרוגנית מבחינה אידיאולוגית, אבל שחלק מהם נשארו בפירוש אנשי שמאל מבחינה אידיאולוגית (סוציאליסטים וסוציאל דמוקרטים, פמיניסטיות) עם דגשים לאומיים. המשותף המאחד את בל"ד הוא כמובן הלאומיות של המיעוט המדוכא. אבל, לאחוז ניכר מאנשי בל"ד יש עמדות שמאליות בכל מיני נושאים אחרים. כלומר, לא כל בל"ד ליברלים. מה המסקנה המעשית? אינני יודע כרגע, הרי בבל"ד גם לא התלהבו מהאפשרות של ברית אלקטוראלית. גם שם היו כל מיני דעות. אולי הם מתחרטים עכשיו (אם הם קוראים את התוצאות בקולות ולא במנדטים), אולי לא. אבל, כדאי לדעת שהמציאות הרבה יותר מורכבת וככזאת צריך להתייחס אליה.
שמאל, מרכז וימין אינן עמדות עקרוניות מופשטות המתקיימות ללא הקשר. את הדברים יש לבחון בהקשר הקונקרטי. בחברה הפלסטינית בישראל להתנגד לכפייה דתית ולעדתיות, לפעול למעורבות נשים בעבודה ובפוליטיקה זה לנקוט בעמדה חברתית שמאלית. המציאות של הקולוניאליזם הפנימי, כלומר האפליה הלאומית המובנית ושל המתקפה האימפריאליסטית של ארה"ב על המזרח התיכון הופכת בהכרח כל זרם ליברלי-לאומי עקבי (להבדיל מליברלים כתחפושת למשת"פים עם המעצמות המערביות) בעולם הערבי וביו הערבים בישראל, לזרם אנטי-קולוניאלי ואנטי-אימפריאליסטי. מדובר בזרמים דקיקים עד ייאוש. אבל, בראייה אנטי-קולוניאלית ואנטי-אימפריאליסטית, כפי שמתחייב מקומוניסטים ומסוציאליסטים עקביים, אפשר לוותר על בעלי הברית הרזים האלה?
3) "לוותר על הטיקט האידיאולוגי". האם זה מה שהציע אבו מתן? לא. אבל, כאמור הטיקט האידיאולוגי של חד"ש איננו בדיוק מה שאתה חושב שהוא. בכל מקרה, לא נראה לי שתפקידה של חד"ש הוא להביא אידיאולוגיה לכל בית בישראל כמי שמביא בשורה משמיים. נראה לי יותר שעל סמך מספר עקרונות ועמדות שמאליים שמוסכמים עלינו ושמתייחסים למציאות הקיימת כאן על כל רבדיה (ותסלח לי שלא אפרט) על חד"ש ופעיליה להתחבר, כפי שאתה מציע, למאבקים העממיים המתקיימים בחברה ובפוליטיקה, לקדם אותם היכן שאפשר ויש כלים לכך. תהליך בניית התודעה האלטרנטיבית לסדר הקיים (הסדר הקונקרטי זה שבתוכו אנחנו חיים בו ולא בהכרח זה שבספרים שנכתבו במקומות אחרים בזמנים אחרים – ואני מכבד את הספרים האלה), תהליך הבניית התודעה הוא תהליך שמתרחש תוך כדי מאבק ולא מתוך הטפות של מוארים על ידי אמיתות אידיאולוגיות. הוא גם תהליך דיאלקטי, יש לנו (הפעילים הכאילו מודעים) המון מה ללמוד מקבוצות מדוכאות שנאבקות ברגעים אלה ממש.
4) "לוותר של בריתנות" – מה הקשר? האם הברית עם טיבי מנעה מאנשי חד"ש להיות מעורבים במאבקים חברתיים?, זו טענה לא רצינית, בלי קשר לשאלת הנכונות או אי הנכונות של אותה ברית. האם אתה יודע, למשל, שאנשי בל"ד וקבוצות אחרות נקטו בעמדות הרבה יותר תקיפות נגד תוכנית ויסקונסין בנצרת מאשר חלק מאנשי חד"ש? כפי שבמקרים אחרים, בהקשרים שונים, הם נקטו בעמדות יותר ימיניות ואופורטוניסטיות, בעניין הזה הם עקפו את חד"ש משמאל. והקונקרטי הוא הקובע, הרבה יותר מצבעי הדגל המתנופפים ברוח. יש מקום לבריתות אלקטוראליות כמו שצריך להיות מקום לבריתות הרחבות ביותר האפשריות בכל נושא, בתנאי שזה לא מחייב לוותר על עמדות קונקרטיות שנראות לנו עקרוניות. האם ייתכנו מצבים של סתירה בין ברית לבין עמדה ומעשה שנראים לנו חשובים? בטח. אבל, אז צריך לשבור את הראש ולהחליט באופן קונקרטי מול בעיות קונקרטיות ומול אסטרטגיה קונקרטית ולא לפסול מראש בריתות. עד עכשיו לא למק"י ולא לחד"ש אין אסטרטגיה, אפילו לא שברי אסטרטגיה. אז מה אתה מציע לחד"ש, להסתגר סביב סמלים זהותיים (ג’בהה, דגל אדום) שאינם אסטרטגיה, לא של העמקה ולא של הרחבה? חוץ מזה, למה אתה וגם שי מניחים שברית עם בל"ד משמעותה לוותר על אג’נדה כלכלית שמאלית? כאשר הייתה ברית כזאת באמצע שנות ה- 90, תמר גוז’נסקי הייתה בכנסת ולא זכור לי שהיא נאלצה לוותר על עמדותיה הכלכליות החדות.
שוב אינני חושב שיש להסיק כעת מסקנות כאלה או אחרות על בריתות. אבל, בבקשה כדאי לדון מתוך ראיית המציאות המורכבת ולא לבטל בשמות תואר גרפים וחישובים שמשקפים מציאות אלקטוראלית מדאיגה מאוד, שסותרת לחלוטין את הטון המבסוט מעצמו של הודעת מק"י על תוצאות הבחירות. עוד הישגים מפוארים כאלה ו……

חררדו לייבנר – המשך הגיב:

המשך התגובה שנקטעה:
שמאל, מרכז וימין אינן עמדות עקרוניות מופשטות המתקיימות ללא הקשר. את הדברים יש לבחון בהקשר הקונקרטי. בחברה הפלסטינית בישראל להתנגד לכפייה דתית ולעדתיות, לפעול למעורבות נשים בעבודה ובפוליטיקה זה לנקוט בעמדה חברתית שמאלית. המציאות של הקולוניאליזם הפנימי, כלומר האפליה הלאומית המובנית ושל המתקפה האימפריאליסטית של ארה"ב על המזרח התיכון הופכת בהכרח כל זרם ליברלי-לאומי עקבי (להבדיל מליברלים כתחפושת למשת"פים עם המעצמות המערביות) בעולם הערבי וביו הערבים בישראל, לזרם אנטי-קולוניאלי ואנטי-אימפריאליסטי. מדובר בזרמים דקיקים עד ייאוש. אבל, בראייה אנטי-קולוניאלית ואנטי-אימפריאליסטית, כפי שמתחייב מקומוניסטים ומסוציאליסטים עקביים, אפשר לוותר על בעלי הברית הרזים האלה?
3) "לוותר על הטיקט האידיאולוגי". האם זה מה שהציע אבו מתן? לא. אבל, כאמור הטיקט האידיאולוגי של חד"ש איננו בדיוק מה שאתה חושב שהוא. בכל מקרה, לא נראה לי שתפקידה של חד"ש הוא להביא אידיאולוגיה לכל בית בישראל כמי שמביא בשורה משמיים. נראה לי יותר שעל סמך מספר עקרונות ועמדות שמאליים שמוסכמים עלינו ושמתייחסים למציאות הקיימת כאן על כל רבדיה (ותסלח לי שלא אפרט) על חד"ש ופעיליה להתחבר, כפי שאתה מציע, למאבקים העממיים המתקיימים בחברה ובפוליטיקה, לקדם אותם, להוביל היכן שאפשר ויש כלים לכך. תהליך בניית התודעה האלטרנטיבית לסדר הקיים (הסדר הקונקרטי זה שבתוכו אנחנו חיים בו ולא בהכרח זה שבספרים שנכתבו במקומות אחרים בזמנים אחרים – ואני אחד האחרונים לזלזל בספרים האלה), תהליך הבניית התודעה הוא תהליך שמתרחש תוך כדי מאבק ולא מתוך הטפות של מוארים על ידי אמיתות אידיאולוגיות. הוא גם תהליך דיאלקטי, יש לנו (הפעילים הכאילו מודעים) המון מה ללמוד מקבוצות מדוכאות שנאבקות ברגעים אלה ממש.
4) "לוותר של בריתנות" – מה הקשר? האם הברית עם טיבי מנעה מאנשי חד"ש להיות מעורבים במאבקים חברתיים?, זו טענה לא רצינית, בלי קשר לשאלת הנכונות או אי הנכונות של אותה ברית. האם אתה יודע, למשל, שאנשי בל"ד וקבוצות אחרות נקטו בעמדות הרבה יותר תקיפות נגד תוכנית ויסקונסין בנצרת מאשר חלק מאנשי חד"ש? כפי שבמקרים אחרים, בהקשרים שונים, הם נקטו בעמדות יותר ימיניות ואופורטוניסטיות, בעניין הזה הם עקפו את חד"ש משמאל. והקונקרטי הוא הקובע, הרבה יותר מצבעי הדגל המתנופפים ברוח. יש מקום לבריתות אלקטוראליות כמו שצריך להיות מקום לבריתות הרחבות ביותר האפשריות בכל נושא, בתנאי שזה לא מחייב לוותר על עמדות קונקרטיות שנראות לנו עקרוניות. האם ייתכנו מצבים של סתירה בין ברית לבין עמדה ומעשה שנראים לנו חשובים? בטח. אבל, אז צריך לשבור את הראש ולהחליט באופן קונקרטי מול בעיות קונקרטיות ומול אסטרטגיה קונקרטית ולא לפסול מראש בריתות. עד עכשיו לא למק"י ולא לחד"ש אין אסטרטגיה, אפילו לא שברי אסטרטגיה. אז מה אתה מציע לחד"ש, להסתגר סביב סמלים זהותיים (ג’בהה, דגל אדום) שאינם אסטרטגיה, לא של העמקה ולא של הרחבה? חוץ מזה, למה אתה וגם שי מניחים שברית עם בל"ד משמעותה לוותר על אג’נדה כלכלית שמאלית? כאשר הייתה ברית כזאת באמצע שנות ה- 90, תמר גוז’נסקי הייתה בכנסת ולא זכור לי שהיא נאלצה לוותר על עמדותיה הכלכליות החדות.
שוב, אינני חושב שיש להסיק כעת מסקנות כאלה או אחרות על בריתות. אבל, בבקשה כדאי לדון מתוך ראיית המציאות המורכבת ולא לבטל בשמות תואר גרפים וחישובים שמשקפים מציאות אלקטוראלית מדאיגה מאוד, שסותרת לחלוטין את הטון המבסוט מעצמו של הודעת מק"י על תוצאות הבחירות. עוד הישגים מפוארים כאלה ו……

שי הגיב:

הערה לחררדו: אני לא סבור שברית עם בל"ד משמעה ויתור על כלכלה שמאלית. אני התייחסתי לעמדה של כותב המאמר ותומכים אחרים בעמדתו, שעל פי השגתי מכוונים את חיציהם לשני עברים: מק"י והדגש הכלכלי-חברתי, כאשר שני העברים סמוכים וההאשמה העיקרית כלפי מי שטוען את מה שאני טוען היא גזענות סמויה. השיח הזה תועל דרך ההתנגדות או התמיכה בבריתות ולמעשה, התנגדות או תמיכה בעמדה ששלושת המקומות הראשונים ברשימה לכנסת יהיו אלה שייבחרו על ידי מועצת חד"ש (כמה יפה, מתעתע ו"בולשביקי" לא לדון בדברים באופן ישיר). היו קולות של מעטים שביקשו להימנע מבריתות באופן עקרוני וקולות אחרים שרצו ליצור קואליציה על בסיס טקטי בתנאים שלא התקבלו אבל בתוך הוויכוח מעט מדי נאמר על הלגיטימיות של מק"י כגוף מוביל בתוך חד"ש, למשל בעיניו של כותב המאמר.
הצורך בשיתוף פעולה עם גורמים אנטי פשיסטיים הוא ברור ומכובד ובעניין זה אני חושב שאתה צודק לגמרי. השאלה היא באיזו מידה האנשים שאני הולך איתם שכם אל שכם, המילייה שלי, באמת שייכים אליו לפי הכרתם, זה דבר שאני רוצה לדעת, או שהם שייכים לכלל מי שאני צריך לשתף איתו פעולה לעת מצוא. שאלה נוספת היא מה בעניין שיתוף פעולה עם כוחות אנטי קפיטליסטים, בעייתיים מבחינתי כמו אורי אבנרי ובל"ד. יש כאן עוד דברים שיש לבחון כדי לראות היכן עובר קו פרשת המים אבל הוא בפירוש לא עובר דרך צדקנות או קוצר רואי, או גזענות סמויה. מן הראוי היה שחד"ש, ללא בריתות, הייתה יכולה לגייס אלקטורט כשל זה של מפלגת הגימלאים לפחות. איזה סוג של אמוציות מעורר הרעיון של חד"ש בנפח של 15 מנדטים? בלי להקריב ולו עיקרון אחד?

יורם בר-חיים הגיב:

חררדו, אתה צודק מאד, אבל אני חושש שרק מעטים מאד באמת מתווכחים בשאלה האם לעשות בריתות או לא.
דומני שרוב התוקפים את הבריתות שעושה חד"ש לא מתנגדים לבריתות עם ליבראלים אלא לבריתות עם ערבים, כלומר עם התארגנויות שלא כופפות את המאבק של הציבור הערבי לצרכי ה"דו-קיום".

בויכוחים על בריתות צד אחד קורא לאחר "אופורטוניסט" והשני קורא לו "סקטנט", בפועל השאלה היא כלפי מי אתה "אופורטוניסט" וכלפי מי אתה "סקטנט". במילים אחרות, ערבי או יהודי בחד"ש יכול להיחשב "אינטרנציונליסט" רק אם הוא תומך בבריתות עם ציונים (ועם בריונים אלימים משת"פים כמו אברהים נימר…) ולא עם התארגנויות פוליטיות ערביות. רק בודדים מבין הפעילים היהודים מוכנים למתוח ביקרות על הדפוס הזה.

אין זה משנה הגיב:

כמה תקשקשו על עלייה או/ו ירידה של מנדטים, המפלגות הנ"ל לעולם לא יהיו מפלגת שלטון ולכן אין סיבה להצביע עבורם.
אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים על עמיר פץ, אבל הוא יכול להעלות את שכר המינימום וחד"ש לא.
מפלגת חד"ש יכולה להחמיץ פנים או למחוא כפיים במקרה הטוב.

דג אילם הגיב:

בעבר הצבעתי חד"ש אבל חדלתי. במפלגה אנשים טובים, אבל הכיוון הוא שגוי. מעבר לבעיה שבמשטר נציגים, שזהו בלוף ואשליה של דמוקרטיה ובחירה, התנועה הקומוניסטית בישראל (ואולי בעולם כולו) במשבר. היא כבר לא אוונגרד, חלוץ, כוח מוביל, אלא קיפאון וקיבעון מחשבתי התקוע אי שם בין המהפכה הרוסית לנפילת מסך הברזל.

במאבקים החשובים קולה של חד"ש נשמע בלחישה: במאבקים נגד חומת האפרטהייד, נגד אפליית הפלסטינים אזרחי ישראל, במאבק נגד אפליית המזרחיים, במאבק נגד נשק גרעיני – בכל אלה חד"ש מגמגמת מאחור.

לא הובלה, לא חדשנות, לא להט מהפכני לשנות עוולות מן היסוד. כלום.

התנועה הקומוניסטית בישראל בהכללה (וסליחה מראש) נצמדת למאבקים הקלאסיים של העובדים, הפועלים, הפרולטריון. מאבקי אחד במאי והדגל האדום. זה לא רלוונטי, זה לא אקטואלי, זה אפור ומשעמם. זה אנכרוניסטי ולא מאתגר.

אי אפשר לראות את כל העולם רק בפריזמה של עובדים מול מעסיקים, רק בפריזמה של מעמדות.

השאלה הגדולה היא מי מחליט? הפועלים לא טובים יותר ולא טובים פחות מכל שכבת מנהלים זו או אחרת לקבל החלטות. הם צריכים להיות שווים בכל החלטה שהם אמורים לבצע. הדבר נכון בכל מסגרת, לא רק במפעלי התעשייה עליהם דיבר מארקס. הדבר נכון בכל מסגרת אנושית המורכבת מיותר מאדם אחד. כל חברה צריכה להכיר בזה. המפלגה הקומוניסטית עדיין מתנהלת בשיטה הירארכית מיושנת ולא צודקת.

מהפכה טוב אם תתרחש קודם כל בביתם של "המהפכנים", ומשם אפשר יהיה להוביל מהפכה חברתית שתקיף הכל.

אבי הגיב:

מישהו יודע מהי עמדתו של בשארה בנוגע להעלאת שכר המינימום? מדוע ברכה בתשדירי הבחירות דיבר רק על הבעייה הפוליטית ולא על נושאים כגון פנסיה, שכר מינימום וכו’?
מדוע כרגע ברכה וסוויד לא יוצאים בהצהרות שהעלאת שכר המינימום נמוכה מדי?
בקשר ללייבנר – אין מה להתייחס אליו, אכפת לו רק מההקשר הפוליטי. בתור פרופסור הוא לא מרוויח שכר מינימום, הפנסיה שלו מובטחת והוא בטח לא נמצא מתחת לקו העוני, לכן הוא חושב שדברים אלו לא ממש חשובים ועיקר התמקדותו בתחום הפוליטי