הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות



ב-24 באפריל 1915 החלה השואה הראשונה במאה ה-20: טבח הארמנים. מאות אלפי ארמנים באנטוליה שבטורקיה נרצחו על ידי חיילים וכנופיות חמושות שבשליטת הממשל העות’מני. בתאריך זה החל מסע השמדה שיהיה לו השלכות ללא תקדים במערכת היחסים בין שלושה עמים שחיו זה לצד זה במשך הדורות: הארמנים, הכורדים והטורקים.

המדינה הטורקית מסרבת להכיר בשואת הארמנים. בשם אידיאולוגיה לאומנית הדוגלת בשנאת זרים, טורקיה הרשמית לא מוכנה להכיר בטבח ההמוני של האוכלוסייה הארמנית. אותה אידיאולוגיה לאומנית גבתה גם קורבנות רבים בקרב הדמוקרטים ואנשי השמאל הטורקיים. חרף הסירוב הרשמי, בשנים האחרונות קמו קולות בטורקיה המסרבים להשלים עם הכחשת השואה הארמנית והמקדמים את ההבנה בין העמים. קולות אלה מתרבים ונשמעים היטב ברחבי טורקיה ומחוצה לה.


המדינה הטורקית חייבת להכיר באסון הארמני שהחל ב-24 באפריל 1915. מעשה פוליטי ומשפטי זה יהיה תקדים חשוב על מנת לקבוע את חלקם של האחראים לטבח ולמען זיכרון הקורבנות. עבורנו, קומוניסטים ממוצא ארמני וטורקי, זיכרון הקורבנות והכרה בסבלם, קביעת אחריותם של השליטים העות’מנים במעשי הטבח, הוא צעד הכרחי לפיוס ההיסטורי בין עמי טורקיה.


לקבוע את חלקם של כל האחראים לשואת הארמנים היא גם להכיר באחריותן למעשה הנורא של המעצמות האימפריאליסטיות של אותה העת – במיוחד האחריות של גרמניה, בריטניה, ארה"ב, צרפת ורוסיה הצארית. כי הטבח שהחל באפריל 1915 איננו תוצאה של החלטת יחידים או קבוצות קטנות, מדובר על הטלת כל כובד משקלו של מנגנון המדינה לשירות הרצח ההמוני. אין לשכוח ששואת הארמנים התרחשה במסגרת מלחמת העולם הראשונה, אותה מלחמה שהונחתה על העמים על ידי המדינות הקפיטליסטיות כדי לחלק מחדש את שליטתן על השווקים.


עבורנו, הקומוניסטים, הזיכרון אינו מסתכם רק במחקר ההיסטורי המקיף. הזיכרון הוא גם הבסיס לפיוס ולשיתוף הפעולה בין העמים. הזיכרון הוא גם המאבק בשנאה הלאומנית והקנאית דתית – בכל הדתות. עבורנו אין זה משנה אם מקור השנאה הוא במסגד, בכנסיה או בצבא. אנו חייבים להילחם נגדה ובנחישות.


עבורנו, הקומוניסטים, הזיכרון הוא זיכרונם של אלה שנאבקו, אלה שהיו לקורבנות, אלה שנטבחו. אבל זהו גל הזיכרון של אותם הטורקים והכורדים שבשעת המבחן הושיטו את ידם לעבר הקורבנות הארמנים. יש שהצילו את חייהם של האחרים ושילמו על כך ביקר ביותר: בחיים שלהם. לצערנו, הם נדחקו לשוליים, אין להם מקום בזיכרון הרשמי. הם מפריעים, כי הם לא מתיישרים עם האידיאולוגיה השלטת המכחישה את הפשעים שנעשו.


הזיכרון הוא גם זיכרון שיריו של המשורר הטורקי נאזים חכמת ושל המלחין הארמני קומיטאס. זהו גם הזיכרון של מוסטפה סופי, מייסד המפלגה הקומוניסטית הטורקית שנהרג בקרב בים השחור נגד הפולשים האימפריאליסטיים ב-1920 או מיסאק מאנושיאן, מנהיג ההתנגדות לנאצים שהוצא להורג בצרפת יחד עם 22 מחבריו על ידי צבא הכיבוש הגרמני. מאנושיאן, הקומוניסט הארמני, היה מניצולי שואת 1915.


הזיכרון של האתמול הוא המאבק של היום נגד העושק, אי-הצדק, הקפיטליזם והמלחמה. בשעה שהמדינות מנסות להשליט את ראייתן ההיסטורית (המושפעת מגישות כיתתיות ודתיות שסברנו שעברו מן העולם), בשעה שהניאו-ליברליזם מנסה לחזק את שליטתו בכל מקום בעולם, הקומוניסטים חייבים לשוב אל האמיתות הבסיסיות. אנו חייבים לשוב ולהכריז בקול רם על דבקותנו בסולידריות בין העמים. זו דרכנו, דרכם של שני קומוניסטים הנלחמים יד ביד למען שחרור העמים.

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. יוסף – מה עניין הקומוניזם לכאן? הגיב:

    בהמשך להערתו של דן תמיר – אכן תמוה הקשר שעושים כותבי המאמר בין קומוניזם לשואת הארמנים.
    עשיית הקשר הזה אפילו חוטאת לעניין המקורי – פרסום אותו אסון כרצח עם לכל דבר שאין לו עניין עם תנועה פוליטית כזאת או אחרת, ומחקר שצריך להעשות על ההשתקה וחוסר העניין של מאורע כזה.
    הרי ידוע שהיטלר אמר ב-39: "מי זוכר היום את מה שעשו לארמנים?".
    העובדה שיכול להיות רצח עם ולהשכח היא לא רק מצמררת ברמה התאורטית אלא מפחידה ברמה המעשית.

  2. דן תמיר הגיב:

    מאמר קצר ויפה. תודה למי שתרגם אותו.
    הערה:
    יש קוץ קטן באליה, קטן – אבל מוכר היטב: "שחרור העמים” בא פעמים רבות במקום שחרור האנשים. רוצה לומר: גם אם נגיד שהברוז יפה ולא מכוער, הוא נשאר ברוז.
    שאלה:
    מה בדיוק הקשר בין מצטפא צופי, מייסד המפלגה הקומוניסטית התרכית שנהרג בקרב בים השחור נגד הפולשים האימפריאליסטיים בשנת 1920 לשואת הארמנים?

  3. אהרוניאן / חשוב לפרסם הגיב:

    תודה ל"גדה השמאלית" על פרסום המאמר הזה בסמוך לציון יום השואה במדינת ישראל.

  4. eran הגיב:

    it’s interesting, in the last few days I’ve been to Antalya and there are no signs of that special day.

    I guess the government is doing everything to depress any memory of that event

  5. מהמת סוקולולו הגיב:

    מוסתפה סופהי נרצח בים השחור, בצאתו לים מתרבזון, על ידי אנשים מועד המלחים שנשלט על ידי הועד לאחדות ולקדמה (שעוד השפיע בתורכיה). הועד ואתאתורכ נלחמו בכניסת קומוניזם אמיתי לתורכיה.
    הנה על מוסתפה סופהי:
    — קישור —
    הפרשנות להיסטוריה במאמר זה – אני חולק עליה. המעצמות הקולוניאליות רצו לבתר את האימפריה העוסמנית. והאימפריה ניזוקה בעיקר מעליית הלאומיות בקרב העמים הארופאים של האימפריה.

  6. רומן וטר הגיב:

    מאמר חשוב שהתפרסם במועד חשוב, ועם זאת נחוצות לו כמה הערות אגב. הכותבים טועים טעות היסטורית אובייקטיבית, בטענם ששואת הארמנים הייתה רצח העם הראשון במאה העשרים. זכות הבכורה העגומה הזאת שייכת לרצח ההררו בנמיביה כעשור לפני השואה הארמנית, גם הוא מעשה ידיו של האימפריאליזם הגרמני. ובניגוד לשואתם של יהודי אירופה וצפון אפריקה, במקרה של ההררו יש גם יש מסמך גלוי המצווה על השמדתם.
    כמו כן, בהקשר הישראלי של הנושא יש להוסיף שמדינת ישראל, שהעילה "המוסרית" לקיומה מושתתת על פוליטיזציה של השואה היהודית (מעשה בזוי אף יותר מהכחשת שואה), משתפת פעולה עם טורקיה בהשכחתה של השואה הארמנית ובהכחשתה. רק לאחרונה פרסם הד"ר יאיר אורון ספר התוקף במרץ את הגישה הישראלית לשואות "לא יהודיות" – "הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני".

  7. יוסי ונטורה / אינטרנציונליזם הגיב:

    כתיבה מאמר משותף על ידי קומוניסט ארמני וקומניסט טורקי שעניינו רצח העם של הארמנים היא דוגמא לאינטרנציונליזם למופת!

  8. אחמד פילגר / ארמני ותורקי הגיב:

    ארמני ותורקי, יהודי וערבי, פלסטיני וישראלי, כורדי ותורקי (או עיראקי)… כל צירוף אפשרי, כל מאבק אפשרי, כל תקווה אפשרית כאשר פועלים על פי עקרונות הקומוניזם!

  9. הגיב:

    יש משו שאני לא מבין…אם הקומוניסטים כל כך דוגלים בשיחרור העמים אך זה שברית המועצות שהיתה המעצמה הקומוניסטית הגדולה בעולם נלחמה בכוח הזרוע נגד כל מי שרק העז לדרוש עצמאות וניתוק ממנה.כמו המרידות בצ’כוסלובקיה והונגריה שבהם נהרגו אלפי בני אדם.גם הטורקים ראו בארמנים מורדים באימפריה שלהם שדורשים עצמאות וניתוק ולכן טבחו בהם(מבלי כמובן להגיד שבדבר צודק).הקומוניסטים גם עצרו והרגו את אויבי המשטר,והסינים הקומוניסטים היום גם הרגו טיבטים,והצפון קוראנים שולחים למחנות את אוייבי הקומוניזם.הדבר אומר שלא משנה קומוניזם או לא ישנם רציחות של עמים ובני אדם.וההיסטוריה מוכיחהזו.גם אני מחזיק בחלק מדעות קומוניסטיות אנטי קפיטליסטיות אך רואה עצמי כימני.מכוון שאני מוכן לתת חופש ועצמאות לפלשתינאים אך נגד וויתור חד משמעי על חלקים מאדמת המולדת שלנו ובטח שלא אתן אדמה ומדינה לעם היוצא נגדי והורג בי.גם לקומוניסטים בברית המועצות היתה חשובה האדמה והם לא נתנו שיחרור לעמים שונים(הרפובליקות הבלטיות דרשו מהסיפוח אל ברית המועצות אחרי המלחמה עצמאות)וגם הסינים לא מוותרים על טיבט.כך שקומוניזם אומר גם אהבת המולדת ולהילחם באוייב.לדעתי הקומוניסטים כאן בארץ לא קומוניסטים אמיתיים אלא פשוט חושבים שהם כאלה.

הגיבו ליוסף – מה עניין הקומוניזם לכאן?

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים