הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-2 במאי, 2006 15 תגובות

יש לי דודה קשישה בליטא. במהלך חייה היא חיה תחת ארבעה משטרים, והיא ראתה הכל. היא מעיין של חכמה. פעם שאלתי אותה: למה הרוסים הכריזו מלחמה על צ’צ’ניה? הם ויתרו על רפובליקות עשירות יותר – אוקראינה, גרוזיה. אז מה היה כל כך חשוב בצ’צ’ניה? התשובה הרגילה שתקבלו מאזרחי ברה"מ לשעבר היא נאום על "החשיבות האסטרטגית" של הרי הקאוקסוס. אך לא מדודתי. היא אמרה "ויטוצ’קה, הלא קראת את טולסטוי! מלחמה בצ’צ’נים היא מסורת רוסית ארוכת ימים!". לאחרונה, ומסיבות דומות, מדינתי ישראל בחרה לוותר על הזדמנות היסטורית לשלום עם הפלסטינים.

הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס היה מוכן לפשרה המבוססת על עקרונות הגיוניים. יותר מכך, בתחילת כהונתו עבאס נהנה מתמיכה רחבה בקרב הציבור הפלסטיני. אך מדינתי בחרה במקום זאת במדיניות של הפיכת חייו של כל פלסטיני לגהינום עלי אדמות. אנשים נתונים מדי יום להטרדות שרירותיות ומגוחכות, שבסופו של דבר יביאו עלינו "צונאמי של שנאה" אם להשתמש במילותיה של עמירה הס. בשביל מה? הכיבוש כבר גובה את מחירו בעוני, אבטלה, הורדת רמת החינוך, בעיות אקולוגיות לא-פתורות ועוד.


לעיתים נדמה שארצי לכודה בטירוף אובדני. לאחרונה לדוגמא, הוצעדו אסירים פלסטינים ערומים לפני מצלמות הטלוויזיה ביריחו. זהו מעשה שבבירור לא יכול להביא כל יתרון צבאי למדינת ישראל. הוא רק יכול להגביר את שנאת ישראל בקרב מיליוני מוסלמים בכל רחבי העולם. עם זאת, המעשה נעשה כדי להגביר את הפופולריות של מפלגת המרכז קדימה. האם הישראלים מהזרם המרכזי השתגעו?


אך כפי שאמר בצדק הבלש הרקול פוארו, לקרוא לאנשים משוגעים זה לא אינפורמטיבי. נראה שאנשים לא שפויים הם בדרך כלל די הגיוניים, אם מביאים בחשבון את הנחות המוצא הייחודיות שלהם. מכאן, שמפתח להבנת התנהגותם יש להבין את נקודת המבט הבסיסית שלהם. לדעתי, הכל מתחיל ב"מסורת ציונית ארוכת ימים". מסורת זו מבוססת על שתי הנחות מוצא בסיסיות:


א. ישראלים יהודים הם אנשים רודפי שלום, שנאלצו למרבה הצער להילחם על עצם קיומם, בעזרתו של צבא מוסרי ואמיץ.


ב. פלסטינים ערבים הם איום טבעי על קיומה של ישראל, ולכן מפגע שיש להיפטר ממנו, מנהר הירדן לים התיכון. שום דבר שמנהיגים פלסטינים יגידו או יעשו לא ישנה נקודת מבט זו, מכיוון ש"אין לבטוח בערבים" (במילותיו של אריאל שרון).


אמנם לא נראה כי שתי הנחות מוצא אלו משתלבות זו בזו, אך הציבור הישראלי מכור לשתיהן. אלו שתי התמכרויות נפרדות, המתבטאות בשתי דרכים שונות. הראשונה מתבטאת בגלוי ובנחישות – זה מה שישראלים פטריוטיים מהזרם המרכזי מרגישים חובה להגיד. ההתמכרות השנייה, חזקה באותה מידה, מתאימה למה שנעשה בשטח בפועל על-ידי מדינת ישראל, אך לבטא אותה בקול רם עדיין נחשב "סר טעם". זו הסיבה לכך שהמתנחלים אינם אהודים במיוחד, בעוד ששרון, עם נאומיו על סיום הכיבוש והביצור הבו-זמני של מערכת האפרטהייד בגדה המערבית, היה מאוד אהוד ומכובד.


אבל, תוכלו לטעון, הבחירות האחרונות העלו לשלטון את קדימה, מפלגה שוויתרה על ישראל השלמה. המפות שקדימה חילקה במערכת הבחירות [1] מציינות כמטרה סיפוח של נתחים גדולים מהגדה המערבית, אך בוודאי שלא סיפוח של רובה. אותו דבר ניתן לומר על תוכניות של מפלגות אחרות, הצפויות לקחת חלק בממשלה הבאה, כולל מפלגתו של אביגדור ליברמן, תושב התנחלות בגדה המערבית [1].


אך למפות של המפלגות השונות אין כל קשר למציאות, עובדה הידועה היטב לאנשים ששירטטו אותן. המפות נועדו להשביע את התמכרות א’ של האוכלוסייה. זו המציאות הווירטואלית. המציאות הממשית בשטח נוצרה ללא הרף, בעקביות ובכוונה מאז 1967 על-ידי כל ממשלות ישראל, של העבודה ושל הליכוד. המצב הנוכחי משתקף במפה אחרת, שפורסמה לאחרונה על-ידי עיתון "הארץ", שכותרתה "יותר משליש מהגדה – מחוץ לתחום הפלסטיני" [2]. מפה דומה פורסמה על-ידי העיתון "לה מונד" [3]. מכל בחינה מעשית, החלק המזרחי של הגדה המערבית סופח למדינת ישראל, וחומת ההפרדה המתפתלת במערב חותכת נכסי דלא ניידי מובחרים נוספים. בין לבין, המפה מנוקדת בהתנחלויות ישראליות, ומבותרת בכבישי המתנחלים. מבט אחד במפה מצביע על המטרה האמיתית: קולוניזאציה וסיפוח של כל הגדה המערבית. בהקשר זה, הרשו לי לצטט את אריאל שרון בערך ב-1973: "אנו נעשה מהם [מהפלסטינים] כריך פסטרמה … נכניס רצועות של התנחלויות יהודיות בין הפלסטינים, ואז עוד רצועה של התנחלויות יהודיות לאורך הגדה המערבית, כך שבעוד 25 שנים לא האו"ם ולא ארה"ב, אף אחד, לא יוכל להפריד בין שלנו לשלהם". [4]


אבל, תוכלו לטעון, זה היה שרון ב-1973. ב-2005 שרון היה אדם אחר לחלוטין, וכך גם אהוד אולמרט. אחרי הכל, ישראל אכן הסירה את התנחלויות רצועת עזה, ונסוגה מהרצועה. ואולמרט מדבר על נסיגה מאדמות כבושות נוספות בגדה המערבית ועל פינוי 50,000 מתנחלים. בתשובה לכך, הרשו לי להזכיר את רצף האירועים בעזה ואת תוצאותיהם. אני מאמינה שמשהו דומה קורה כעת בגדה המערבית.


לפני האינתיפאדה השנייה, במהלך שנות אוסלו, עזה לא היוותה סכנה ברורה למדינת ישראל. רצועת עזה היתה מגודרת לאורך הגבול הבינלאומי. הרשות הפלסטינית שמרה על החוק ועל הסדר, ומחבלים מעטים הגיעו משם לישראל. למרות זאת, מאז תחילת האינתיפאדה, ישראל התחילה בהרס שיטתי של הרצועה. מדי כמה שבועות פלש הצבא הישראלי לאזור אחר של הרצועה המאוכלסת בצפיפות. התושבים היו נתונים לימים של טרור, בלי מקום מפלט או מחבוא. דרכים, גשרים, תשתיות ומפעלים נהרסו במהלך הפלישות (האין כל המפעלים הפלסטינים מייצרים פצצות? האין כל הערים הפלסטיניות הן "קיני טרור"?) בו זמנית, נהרסו יותר ממחצית מהשדות ומהפרדסים בעזה. במחנה הפליטים רפיח התרחש הרס בתים בממדים גדולים, ואלפי אנשים הפכו לחסרי בית. הביטו בתמונות ההריסות [5] – איך הברחה של כמה רובים דרך מנהרות מצדיקה מידה כזו של הרס על-ידי המדינה המחומשת ביותר במזרח התיכון?


כל זה נעשה בשם ביטחונה של מדינת ישראל. התוצאות הצפויות לחלוטין היו הרסניות בבירור לביטחון המדינה, וכללו הרס החוק והסדר ברצועה, עליית הקיצוניות, ייאוש, קבוצות של חמושים משוטטות ברחובות, וטילי קאסם בלתי נשלטים נופלים מעבר לגבול. אז המשיכה מדינת ישראל לפינויים של 8,000 מתנחלים, עם כיסוי תקשורתי נרחב. מאז המשיכו הקאסמים ליפול, ועזה עדיין מורעבת ונהרסת על-ידי מדינת ישראל. מנהיגי הצבא מנבאים פלישה בהיקף נרחב לעזה [6]. כפי שאומר הביטוי הישראלי – "מה שלא הולך בכוח, הולך בעוד יותר כוח". זו עוד "מסורת ישראלית" ארוכת ימים ולכן איתנה.


גישה דומה ננקטת בגדה המערבית, עם הבדל עיקרי אחד – כאן הנדל"ן הוא המטרה העיקרית, בנוסף להרס החברה הפלסטינית. במקביל, מקדמים גירוש פנימי של הפלסטינים למובלעות. פלישות צבאיות וחנק כלכלי גורמים להרס הדרגתי אך שיטתי של מובלעות אלו. בו זמנית, נעשית השקעה מסיבית בהתנחלויות ובתשתיות שלהן. כדי לבלבל את הציבור, הפוליטיקאים יוצרים אשליות של פינוי עתידי של התנחלויות. מדי פעם, כתגובה ללחץ פנימי ואמריקאי, מפונות התנחלויות קטנות בליווי הצגה תקשורתית גדולה. שימו לב שאולמרט מדבר על פינוי 50,000 מתנחלים בעוד שכיום יש כ-430,000 מתנחלים מעבר לקו הירוק, כולל ירושלים. מספרם עולה בעקביות [7].


ברור כי מתגבשת התפרצות של אלימות קשה – תוצאה צפויה לחלוטין של המדיניות המתוארת. מדיניות זו אינה נראית הגיונית למישהו שמאמין, כמוני, שביטחונה של מדינת ישראל דורש יצירת דו-קיום של שלום עם הפלסטינים. הרס חייהם של מיליוני אנשים והבאתם לסף ייאוש לא יביאו לנו בשום אופן ביטחון. הנחת המוצא של הממסד הישראלי שונה למדי. עבורם, פלסטינים אינם אנשים לחיות עמם בדו-קיום, אלא איום ומפגע מלידה. לא מנהלים משא ומתן ולא חיים בדו-קיום עם ארבה. מרססים אותם בקוטל חרקים בכל הזדמנות. זהו סיכום קצר של גישת הממסד הישראלי לסכסוך, כפי שאני רואה אותה.


ומה על הישראלי הממוצע? רובם אינם צמאי דם, רבים מהם אנשים נחמדים. למרות זאת, רובם ממלאים נאמנה את המוטל עליהם במלאכת הכיבוש. ילדיהם מאיישים מחסומים, פולשים, מספקים הגנה צבאית למתנחלים הקיצוניים ביותר. דיור מסובסד מעבר לקו הירוק מאוכלס באנשי הזרם המרכזי, לא רק בימין קיצוני. רוב הציבור הישראלי אינו מודע למטרה האמיתית של מדיניות זו, ונגרר לציות באמצעות סיסמאות תעמולה על צורכי ביטחון. הכל מוחבא ב"צרכים ביטחוניים": החומה המנתקת את האדמות הטובות ביותר מבעליהן הפלסטינים מוסברת בצרכים ביטחוניים, ירי בילדים – צרכים ביטחוניים, מובלעות – צרכים ביטחוניים, הטרדות והשפלות במחסומים שבמעמקי הגדה המערבית – צרכים ביטחוניים, שליחתם של אנשים עם תוצרת חקלאית למרחקים בדרכים עוקפות כך ששיווק התוצרת הופך לבלתי אפשרי – צרכים ביטחוניים, וכך הלאה. התחושה שיש להתייחס לפלסטינים בהגינות אינה אופנתית. גזענות הפכה כה מושרשת שכל צורה של ענישה קולקטיבית של אנשים חפים מפשע מוצדקת בעיני הציבור. הזוועה היומיומית של השטחים הכבושים מכונה על-ידי ישראלים "מלחמה נגד טרור", או על-ידי האנושיים יותר, "טרגדיה". לעיתים נדירות – "שוד לאור היום".


ישראלים מהזרם המרכזי אינם שונים מאנשים אחרים בכל מקום וזמן שבו שלטה נבזות קולוניאליסטית או גזענית. הצרפתים היו משוכנעים שאלג’יריה היא חלק בלתי נפרד מצרפת. הבריטים לקחו על עצמם בגאווה את "משא האדם הלבן … לשרת את צרכי נתיניהם" בהודו ובמקומות אחרים [8]. במשך זמן רב רוב הדרום-אפריקאים הלבנים הצדיקו את האפרטהייד. ולאחרונה, כאשר הנשיא בוש בחר לתקוף את עיראק, רוב אזרחי ארה"ב דמיינו את עצמם כאבירים על סוס לבן שיביאו דמוקרטיה וחופש לעיראקים. "מסורות לאומיות ארוכות ימים" של כובשים נעקרות מהשורש רק בקושי רב.





[1] Le Monde, 27.3.06 – קישור


 המפה עם טקסט נלווה תורגמה לאנגלית על-ידי A. Milet: קישור


[2] "הארץ", 24.3.06. עותק נוסף נמצא בקישור הזה.


[3] Le Monde 27.3.06 (פורסם לפני הבחירות בישראל)


[4] מתוך מאמרו של ג’ורג’ ס. הישמה (George S. Hishmeh) מיוחד עבור הדיילי סטאר, 18.7.2002:


"וינסטון ס. צ’רצ’יל ה-3, נכדו של ראש הממשלה הבריטי המפורסם, נזכר באוקטובר שעבר במועדון העיתונות הלאומית בפגישה מעניינת ב-1973 עם אריאל שרון הניצי, עכשיו ראש ממשלת ישראל, על מטרות הציונות. ‘מה יקרה לפלסטינים?’ שאל צ’רצ’יל. ‘נכין מהם כריך נקניק פסטרמה’, אמר שרון. צ’רצ’יל השיב ‘מה?’ ‘כן, נכניס רצועה של התנחלויות יהודיות בין הפלסטינים, ואז עוד רצועה של התנחלויות יהודיות לאורך הגדה המערבית, כך שבעוד 25 שנים, לא האו"ם ולא ארה"ב, אף אחד, לא יוכל להפריד בין שלנו לשלהם’".


המאמר המלא באנגלית נמצא בקישור הזה


[5] צילומים של דינארזהאדה, פברואר 2005:


www.kibush.co.il/downloads/gaza1.pdf


[6] אלכס פישמן, מוסף השבת של "ידיעות אחרונות", 14.4.2006


[7] נדב שרגאי, "הארץ", 7.2.06; IMEMC, 8.2.06.


ראו גם החלק המצוין על ההתנחלויות באתר שלום עכשיו:


www.peacenow.org.il


[8] משא האדם הלבן מאת רודיארד קיפלינג

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. השמאל החופשי הגיב:

    הדברים כתובים היטב בצורה לוגית ומשכנעת, ומשקפת היטב את המציאות. חבל שהכותבת איננה מנסה להגיע לעיתונים המרכזים בעיקר מעריב וידיעות שהם המשפיעים על רוב הקהל הישראלי.

  2. דנה גרובמן הגיב:

    לשמאל החופשי–
    יש להניח שהכותבת לא מגיעה לעיתונים המרכזיים המשפיעים על דעת הקהל כי לא יפרסמו מאמר אצלם כזה, בטענה שזה "לא מאוזן".
    אכן מאמר מעניין.

  3. ויקטוריה בוך הגיב:

    לצערי, העיתונים המרכזיים משתתפים בציפוי המציאות המתוארת במאמר ולא בגילויה. מדי פעם מתפרסם מאמר הגון או שניים אך הם מופיעיפ כנגד הצפה של חומר תעמולה. אפילו עיתון הארץ, בו מופיעה פרשנות הגונה מאת מספר עיתונאים, מנפק הרבה "חדשות מכובסות" ישר מפי מדובר צה"ל. אבל נכון, צריך לנסות עוד ועוד – אין מה לעשות.

  4. אלמוני הגיב:

    לגב’ בוך, את אומרת (בתגובה לתגובה למאמרך היפה ובאמת כל הכבוד לדודה הלטבית ואגב, לא רק טולסטוי, אלא גם לרמונטוב בבלה) ש"אין מה לעשות" מלבד לכתוב ולדבר ואני אומר – אבל בעילום שם – שאם כך – אולי צודקים השמשונים!…

    הערות:

    1. הנקודות באו כדי להזכיר ששמשון היה הראשון שלבש את חגורת הנפץ.

    2. אני מאוד מצפה לתגובות שליליות של קוראם שיוכיחו לי שאני טועה.

  5. ויקטוריה בוך הגיב:

    למר אלמוני – אינני טובה בהבנת רמזים. אם כוונתך שמדיניות הממשלה היא, בין היתר, פרובוקציה מתמשכת לאלימות – אין לי אלא להסכים איתך.הממסד הישראלי מעוניין בהמשך האלימות , שמאפשר את קידום מדיניות הסיפוח והרס הפלסטינאים, תחת מסווה מלחמה נגד טרור. אם אתה מציעה לי לפתוח בפעולות אלימות – לא, תודה. לא הקטע שלי.

  6. לפרופ’ בוך הגיב:

    יש לי שאלה לפרופ’ בוך,
    פרופ’ אם אתה כ"כ לא מסכימה עם מדיניות צ.ה.ל ומערכת הביטחון, למה את עובד באוני’ שיש לה כ"כ הרבה קשרים עם מערכת הביטחון
    (למשל פרויקט תלפיות, ועוד כהנה וכהנה מחקרים וחוקרים שממומנים ע"י מערכת הביטחון)
    ? אין זה מוסר כפול? נראה לי שמי שכ"כ מתנגד למדיניות הצבא, שלא יעבוד עקיפין בממימונו

  7. ויקטוריה בוך הגיב:

    בתשובה לשואל\ת האלמוני\ת:
    ויש גרוע בהרבה משיתוף הפעולה של האוניברסיטה עם הצבא: – אני גרה בעיר ירושלים ומסי העירייה שלי ממנים הריסות בתים של משפחות ערביות חפות מפשע. והמסים שגובה ממני מדינת ישראל ממנים את ההתנחלויות, ואת משחקי המלחמה של גנרלים – שמלבד היותם אכזריים ובלתי מוסריים, פוגעים לטווח ארוך בביטחון המדינה. לא שאלו אותי על כל אלה. בימינו מרבית מוסדות המדינה משתפים פעולה עם הכיבוש בצורה זו או אחרת. לנו האנשים לא נותר אלא להמעיט את שיתוף הפעולה עם הכיבוש עד כמה שאפשר. ולנסות להסביר לציבור שמדיניות זו בשטחים מביאה את מדינת ישראל לסף אבדון –דבר שגם ארבעה ראשי השב"כ לשעבר אמרו לאזרחים.

  8. ישר דרך-סנדרום האישה המוכה הגיב:

    מאמר מעולה!
    בגלל שהוא מדגיש את הבסיס השגוי לתפיסת העולם של השמאל הישראלי, ניסיון להחיל צורת חשיבה שנכונה למזרח אירופה על המזה"ת (ראו סיפור על הדודה הקשישה הליטאית שתבדל לחיים טובים וארוכים), וכן ניסיון האין סופי לתלות את האשם בישראל (סנדרום האישה המוכה).
    חלק מדברים הנטענים במאמר, למשל:
    "למרות זאת, מאז תחילת האינתיפאדה, ישראל התחילה בהרס שיטתי של הרצועה. מדי כמה שבועות פלש הצבא הישראלי לאזור אחר של הרצועה המאוכלסת בצפיפות"
    פשוט אינן נכונות, אפילו בחומת מגן צה"ל לא נכנס לרצועה, והוא עשה זאת ברצינות רק פעם אחת, במבצע ימי תשובה, וגם זאת אחרי מותם של שניים מילדי שדרות, שאינם זוכים לאזכור במאמר…
    וחלקן הם ראייה חד-צדדית של המציאות:
    "הוצעדו אסירים פלסטינים ערומים לפני מצלמות הטלוויזיה ביריחו", את העובדה שנשיאות חגורות נפץ היא דבר נפוץ במזה"ת (שלא כמו בליטא), את העובדה שמדובר ברצחיו של השר זאבי של כל מדינה אחרת היתה מוציאה להורג, את העובדה שישראל הפגינה נדיבות יתר ונתנה להם בית מלון ביריחו במקום כלא בישראל לכל הפחות, את העובדה שהפלסטינים עמדו לשחררם, שכחה גב’ בוך…כי חייבת להיות אשמה בישראל.
    כנראה שבדומה לנשים מוכות,אצלן זריקת האשמה על עצמן גורמת לתחושה של שליטה על הסיטואציה,
    (אני אשמה לכן אני יכולה לעצור זאת) כך גם לשמאל הישראלי מחזיר לעצמו את השליטה שאבדה לו ע"י האשמת ישראל.
    עוד ניכר במאמר ניסיון להמשיך בכוח את המסורת המהפכנית של יהודי מזרח אירופה (שהיוו את עמוד השדרה של השמאל שם) בארץ, וזאת כמובן ללא התחשבות במצב.
    אם כן מאמר מעולה, לא אתפלא אם הוא ילמד באונברסיטאות עוד כמה שנים, תחת הכותרת שגיאות השמאל הישראלי.

  9. ויקטוריה בוך הגיב:

    למומחה לפסיכולוגיה מהמכתב הקודם: הדבר היחיד שיש לי לומר לו הוא שלא חידש. גם באפרטהייד הקודם, ההוא בדרום אפריקה, התגאו תומכי האפרטהייד בראייתם המאוזנת של המציאות, בהבנתם של ביטחון המדינה, באסרטיביות הלאומית שלהם ובבריאות נפשם. גם הם חשבו את עצמם ל"מלח הארץ" ופקפקו בשפיותם של קומץ קטן של מתנגדי המשטר הלבנים. אך לבסוף התעשתו בלבנים של דרום אפריקה. ולמזלם ולמזל כולם עשו זאת לפני שארצם טבעה בנהרות דם. הלוואי והדבר יקרה גם אצלנו.

  10. ישר דרך-מאוכזב הגיב:

    תגובה בלתי עניינית ומאכזבת וחבל.
    והינה גם אני יודע להפיק תשובה דומה:

    הדבר היחיד שיש לי לומר לה הוא שלא חידשה מאום. גם בבריה"מ, התגאו הבולשיביקים בראייתם המאוזנת של המציאות, וגו…"

    כמו שאומר המשפט "אל תבלבלו אותי עם עובדות".

  11. שירה הגיב:

    מאמר מצוין שנושבות ממנו רוחות של אמת. בכל "הסכמה חברתית" יש אקסיומות יסוד שהחשיפה שלהם תראה שלא מדובר דווקא ברציונליזם וגישה מפוקחת לשמם, אלא בבנייה של הסברים על גבי אקסיומות יסוד מוטעות.

    קשה-קשה-קשה להגיע לאמת, לחשוף מניפולציות, לפרק את האקסיומות המובנות בתוכך ולהתחיל לחשוב מהתחלה. בבחירות שלפני הקודמות הצבעתי לאיחוד הלאומי מתוך אותן הנחות שגויות ולקח לי שנים של חשיבה יסודית ומיפוי האמונות היסודיות שלי. לקח לי שנים (!) להציץ לתוך הקרביים של האקסיומות שלי- והתוצאה, נהייתי מאוד עצובה, כי הבנתי שלוקח שנים להבין, אם בכלל, ולא מספיק ויכוח פוליטי לוגי וחד כתער..

    הנחות יסוד נוספות שאופייניות לישראלים:

    מותר לנו להתפרע בחו"ל כי אנחנו מיוחדים, אנחנו ציניים ולכן אנחנו חכמים או המשפט ההפוך: אנחנו חכמים ולכן ציניים, אנשים צריכים להתייחס לגסות שלנו בחביבות כי אנחנו העם הכי מדליק, אנשים הופכים מבני אדם לעבדים מהרגע שהם נותני שירות כי קנינו אותם בכסף שלנו.. ומאחורי כל ה"משפטים" האלו יש משפט א-ח-ד משותף והוא שבני אדם אינם שווים מתוך זכות היסוד שלהם.

    לישר דרך: על כל התייחסות "עדינה" מצד הישראלים לפושעים הפלסטינים שתציין, תוכל מציאות יומיומית רעה, משפילה ומושחתת להעפיל בקלות על "הדוגמאות" שלך.

  12. ויקטוריה בוך הגיב:

    לשירה – תודה רבה על תגובתך היפה. גם לי לקח שנים להבין מה קורה פה. בעצם הבנתי רק אחרי שראיתי במו עיני את הבתים הפלסטינים ההרוסים, העצים העקורים, וההתנחלויות המטופחות צומחות להן מסביב.על "ישר הדרך" עם ה"עובדות" שלו – חבל לי לבזבז את המילים. אך לקהל הקוראים, בתגובה לדבריו, ברצוני לחזור ולומר: סדרת הפלישות הצבאיות לרצועת עזה וההרס השיטתי שלה התחילו כפעילות יזומה של ממשלת ישראל וכלא תגובה לשום דבר, זמן רב לפני טילי הקסם ו"ימי התשובה". לאנשים המעוניינים במתרחש בעזה -הרשו לי לכוון אתכם למגזין הכיבוש –
    — קישור — בו תמצעו מאמרים מהעיתונות הישראלית, הפלסטינית, והזרה (משנת 2004 ), וכן מסמכי האו"ם , הקשורים בהרס עזה והמתעדים אותו. וכן חומר רב נוסף על המתרחש בשטחים הכבושים, מעודכן יום-יום.

  13. ישר דרך הגיב:

    חבל, דווקא היו לי כמה שאלות מאד מעניינות לגב’ בוך,למשל למה היא מלמדת באונ’ שחלק מאדמותיה נוספו לה בסיפוח ובכל אופן ע"פ החלטת האו"ם כל ירושלים צריכה לעבור בינאום,גם גבעת רם!.
    קישור בתוך האתר הזה:
    — קישור —
    האם העובדה שהיא עצמה עלתה או "היגרה" או איך שלא יקרא הדבר, אינו אקט קולוניאלי בעיניה?
    ואם לא בעיניה האם לא בעיני עמיתיה הפלסטינים? ובכלל מה גורם לאישה משכילה ממזרח אירופה להגיע למדינה שהיא רואה בה תולדה של קולוניאליזם? לא ברור לי כל העניין הזה, אם אני הייתי חושב שישראל היא קולוניאליזם היה אחר כבוד עוזב, שלא נאמר לא מגיע.ועוד הרבה שאלות…
    אגב חיפשתי באתר שהמלצת עליו (שמן הגלוי הנאות היה להודיע שאת אחת מעורכותיו) ולא מצאתי את תיעוד הפלישות החוזרות ונישנות, האם אפשר לקבל קישור יותר מדויק?
    שירה:
    אי אפשר להצדיק בכיבוש כל פשע, מתי יהיו הפלסטינים אחראים לאיזשהו פשע שביצעו?
    האם בגלל שאני מרגיש מופלה לרעה בישראל מותר לי לרצוח שרים שלה?
    הגם שהטענות שלך מוצדקות הן אינן רלבנטיות לשאלת ענישה על פשע חמור כ"כ.
    זה רק נדמה לי או שיש כאן בעיה מסוימת פרופ’?
    אבל "אל תבזבזי עלי מילים", אכן תגובה ראויה לפרופ’…

  14. שירה לישר דרך הגיב:

    אתה אדם אינטיליגנטי אבל קשה לי להאמין שאתה מבוגר מגיל 30… החשיבה שלך היא חשיבה "אבסולוטית". בשאלות שלך לבוך אתה למעשה שואל אותה: למה את לא מחפשת להיות בתוך עולם טהור ומושלם.
    מדינת ישראל ללא ספק הוקמה בחטא אך כמוה מדינות רבות אחרות (ארה"ב ואוסטרליה למשל). משהו במין האנושי כולו עדיין לא מתוקן מספיק וההומניזם הוא אפילו לאבתחילת דרכו.
    מה שאני הייתי רוצה לראות בתמונה המדינית איך שהיא היום, זה נסיונות כנים לתקן עוולות, כלומר, לעשות שלום.
    אני חושבת שלנוכח העובדה שאנחנו כולאים 3.5 מיליון איש במצב שהם לא חופשיים ואין להם תנאי חיים הולמים (לחלקם יש, לרובם אין ורק הודות לכך שהם חברה מאוחדת שחבריה עוזרים מאוד זה לזה הם מצליחים איכשהו לשרוד), מוטלת עלינו חובה מוסרית חזקה מאין כמוה לקדם את השלום, אף יותר מזו שמוטלת עליהם.
    עניין "חיפוש הפשעים" הוא הסחת דעת מהמצב הכללי הקריטי שאנחנו אחראים לו ואנחנו אשמים באי הפתרון.
    אני אספר לך סיפור אישי: עבדתי באיזשהו מקום והתפרנסתי היטב. בחיים לא חלמתי שאני אגיע לכזאת משכורת ולכזה מעמד גבוה בחברה. התחילו סכסוכים עם הממונה עלי שלא הצלחתי במשך כמה חודשים לפתור, כשהוא גדש את הסיאה (השפיל אותי וניסה לשלוט בי מעבר למקובל ובלי הצדקה) התפטרתי מהיום להיום. כבר 4 חודשים שאני מחפשת עבודה במקצוע ללא תוצאות. אם אני מצטערת? ממש לא. אני גאה בעצמי. אבל פעלתי בניגוד לאינטרסים שלי. הפלסטינים ב"מעשי הפשע" פועלים לכאורה כנגד האינטרסים שלהם ושל רעיון ה"שלום" המופשט, בנוסחתו הישראלית המשפילה (קודם אני אדרוך עליך ואח"כ אולי אני אשלוף לך ענף של זית ברקבון מתקדם כפיצוי), אבל זה בגלל שהם לא מוכנים למכור בזול משהו חשוב הרבה יותר (זהות, אוטונומיה מנטלית, כבוד עצמי, כבוד לאומי, חתירה לשלום של צדק (עד כמה שאפשר- ידיד ה"אבסולוט"…:-)ולא לשלום עם אקדח לרכה).
    ההברקה החדשה היא שאנחנו מדירים רגלינו מהשלום כי החמאס לא מכיר בישראל, בעוד שאנחנו לא מכירים בישות הפלסטינית!!! בחיים לא ראיתי טיעון כל כך גס ועלוב כמו זה..
    לצערי אני חיה במדינה מאוד כוחנית, שבגלל שהיא מעריצה רק כ ובזה לעדינות, לנימוס ולמוסר האמיתי, היא שולפת את הטיעון שהפלסטינים מבינים רק כוח, ומשתמשים רק בכוח. מדינה ישרה תגיד: אנחנו מפעילים כוח ומופעל עלינו כתוצאה מכך כוח בחזרה…במקום זה אנחנו אומרים שאנחנו מגינים על עצמנו…

    מזל שמישהו המציא את השפה ומזל שהיא כל כך עשירה במילים, כדי שיהיה אפשר לעשות בה מניפולציות מטורפות ללא גבול. ומזל שאנחנו לא מכירים את הקריאה של קאנט : aude sapere (העז לדעת), מה שמאפשר למלל רקוב לחדור בקלות אל תוך קרום המוח הנאיבי שלנו…

    דרך ארוכה עוד לפניך, ישר דרך, וזו דרך שהלכתי בה עם הרבה כאב ופחד. אני מאחלת לך שתגיע למקום שבו תוכל לראות את העולם מהצד, ברור כמו צילום רנטגן- כי זה התגמול למי שעושה עבודה אינטלקטואלית ורגשית קשה ומקריב לשם כך את היסודות המוצקים והשקריים כדי לבנות אחרים, טובים יותר. ישר דרך, נשאר לי רק לאחל לך דרך צלחה…

  15. לשירה מישר דרך הגיב:

    1.אני אכן בן פחות מ30..אבל אפילו ע"פ שמך אני מוכן להניח שאת בת פחות מ40…
    2.אני לא מקבל את הטענה שמדובר בשאיפה לעולם מושלם-
    אילו נולדה גב’ בוך למציאות הישראלית ורק הייתה מנסה לתקן אותה- החרשתי.
    אבל גב’ "היגרה" מרצונה החופשי- היא יכלה למשל להגר לאחת ממדינות סקנדינביה ובכך לפתור את הבעייה ולא לשתף פעולה עם הכיבוש…
    אבל נוח לה להתחבא מאחורי שלט המגן שמספק צבא הכיבוש,(המגן המכונה מדינת ישראל).
    אילו הייתה גב’ אישה חסרת כישורים ונאלצת לעבוד בגבעת רם הכבושה-החרשתי
    אבל גב’ בוך היא פרופ’ (לכימיה!) וחזקה עליה שיכלה למצוא עבודה בעוד מקומות רבים.
    קיצורו של דבר עורכת מגזין הכיבוש היא פרופ’ באוני’ שיושבת על שטח כבוש, ממומנת על ידי מדינת הכיבוש , ואחוז לא אפסי ע"י מערכת הבטחון הכובשת- ומוחה כנגד הכיבוש…
    הדבר הזה הוא לא ראייה דיכוטומית של החיים אלא חשיפה של ערוות השמאל הישראלי שמוחה כנגד ה"כיבוש" ומפריד בין החלק הזה של הקו הירוק לחלק השני של הקו הירוק למרות שאין שום הבדל.
    אגב ההצגה של הפעולה ביריחו כאקט כיבושי היא היא הדיכוטומיה שאינה רואה את מרוכבות הסיטואציה, וכך גם
    "בעצם הבנתי רק אחרי שראיתי במו עיני את הבתים הפלסטינים ההרוסים, העצים העקורים, וההתנחלויות המטופחות צומחות להן מסביב."
    היא דיכוטמיה שלא מתעמק בסיטואציה אלא ממשיכה את מסורת הדודה מליטא בכח האינרציה.
    לגבי הסיטואציה הנוכחית בשטחים
    א. אני לא הייתי לכתחילה בעד יסוד הרש"פ, ולא רציתי להכיר גם באשף ולכן אני לא מבין למה פתאום התעוררה המדינה לטעון שזאת רשות טוריסטית, היא הייתה כזאת כל הזמן.
    ב.שלום עם אקדח על הרכה?!- אני מלא טענות כרימון על ממשלות ישראל בשנות ה90 על שחתמו על הסכם שנראה לי כ"כ גרוע מבחינת ישראל, אז אני לא מסכים איתך.
    לי לפחות יש תחושה ש"למי שעושה עבודה אינטלקטואלית ורגשית קשה ומקריב לשם כך את היסודות המוצקים והשקריים כדי לבנות אחרים"
    יגיע למסקנות כמו שלי גם אם זה דרוש ממנו לנתץ את המיתוס שכל כוונות הפלסטינים הם לשלום..למשל…בהצלחה בחקר האמת.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים