הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 במאי, 2006 31 תגובות

מראשית קיומה ועד ימינו אלו נכנסה ישראל לשש מלחמות גדולות ועוד כמה וכמה מלחמות קטנות, שנפרסות כמעט על כל שנות קיומה של המדינה. בכל המלחמות נחלה ישראל תחילה ניצחון מהדהד, אך עם סיום הלחימה התברר שהניצחון הוא בעצם כמעט כשלון. יוצאים להילחם בגוף מסוים הנראה כאויב המאיים על קיומה של המדינה, אך המלחמה מולידה מלחמה אחרת ומולידה מתנגדים חדשים אף יותר קשים. ניתן לומר כמעט בוודאות שכל המלחמות באו כתוצאה ממלחמות שקדמו להן ואף הולידו מלחמות אחרות, אולם נראה שהמנהיגים מתמידים בדרכם.

אחרי מלחמת 48′ החלו חלק מהפלסטינים שעזבו את בתיהם, כפריהם ועריהם – מרצונם או שלא מרצונם – לנסות לחזור. אך הם חזרו כלעומת שבאו. במקביל המנהיגות הישראלית החלה הורסת את הכפרים הנטושים כדי לחסל את האפשרות שהפלסטינים יחזרו. חלק מהפלסטינים ניסה לחזור בכדי לחפש דברים שנטשו בשעת הבריחה. חלקם שבו לחפש את ילדיהם שנשכחו מרוב בהלה ובלבול. מטרתם של חלק מהחוזרים היתה רק לתת עוד מבט על ביתם שנעזב. חלק אומנם ניסה להבריח סחורות ממקום קליטתם כדי למכור אותם לפלסטינים שנשארו לחיות תחת שלטונה של ישראל, וזאת בכדי לפרנס את ילדיהם ואת משפחותיהם שנקלעו למצב קשה ביותר ובלתי אנושי במחנות הפליטים במדינות השכנות.


בתגובה לניסיונות אלו הקימה ישראל יחידה צבאית מיוחדת שתפקידה היה לחסל את החדירות הללו של הפלסטינים, שחלק מהם גם ניסה לבצע פעולות מלחמתיות. יחידה צבאית מיוחדת זו הקים בן גוריון ומינה לה מפקד חזק ושמו היה אריאל שרון. התפקיד של יחידה זו היה לחסל את החלום של הפלסטינים על בתיהם. יחידה זו ביצעה מעשי טרור, הרג והרס בפשיטות התגמול שביצעה בתוך מדינות ערב השכנות, מקום מושבם של הפלסטינים, במטרה לגרום למדינות הערביות למנוע בתורן מן הפלסטינים מלהתקרב לעבר גבולה של ישראל.


פעולות התגמול, כפי שקראה להן ישראל, דחפו את המצרים להתחמש כדי לא להיקלע למצבי השפלה שנגרמו מפעולות תגמול אלו. על כן היתה עסקת הנשק הצ’כית, עסקה שבעקבותיה באה מלחמת סואץ, "מבצע קדש" כפי שקראו לה הישראלים. מלחמה זו הובילה למלחמת ששת הימים בשנת 1967 וזו בתורה הולידה את מלחמת אוקטובר ב-1973 – "מלחמת יום כיפור".


ב-1982 יצאה ישראל למלחמה חדשה שקראה לה מלחמת "שלום הגליל". מטרת מלחמה זו היתה לחסל את הארגונים הפלסטינים שהוקמו ע"י הפליטים הפלסטינים שנאלצו לעזוב את בתיהם מרצונם או לא שמרצונם ב-1948. במהלך המלחמה הזו כבשה ישראל את כל השטח הלבנוני הדרומי עד לביירות. שם כיתרה את לוחמי אש"ף עד שהוסכם להרחיקם עד לטוניס בצפון אפריקה. עוד לא נגמרה המלחמה בפלסטינים וכבר הצליחה ישראל ליצור אויב חדש בדמותו של החיזבאללה, שהתברר מאוחר יותר כאויב קשה יותר מהפלסטינים שהמלחמה איתם היתה עקובה מדם לא פחות. המלחמה הישראלית באש"ף והניסיון לחסלו הצליחו ליצור ארגון פלסטיני נוקשה יותר. מדיניותה של ישראל היא שיצרה והולידה את ארגון החמאס.


כיום, למרות שהחמאס הגיע לשלטון ברשות הפלסטינית כתוצאה של בחירות דמוקרטיות באישורם של מפקחים בינלאומיים, בהם נשיא ארצות הברית ג’ימי קרטר, ישראל מנהלת מלחמת חורמה נגד החמאס ומגבשת חזית בינלאומית למלחמה זו. כאן ניתן לשאול את השאלה המתבקשת: את מי רוצה ישראל ליצור כאויב חדש? האם לא הגיע הזמן לנסות דרך אחרת חוץ מדרך הכוח שכנראה לא הועילה? האם ההתנכרות וההתכחשות לזכויות של הפלסטינים לא הובילו למצב הנוכחי? הייתכן להמשיך באותה מדיניות עיוורת שהביאה לכל כך הרבה אסונות? האם האינתיפאדה הראשונה, שהיתה כמעט ללא שימוש בנשק חם מצד הפלסטינים, דומה לאינתיפאדה השנייה? בסופו של דבר, האם לא הגיעה הזמן ללמוד מניסיון העבר??


על פי תוצאות הבחירות נראה שרובו של הציבור למד במידה מסוימת את לקחי העבר והוא חפץ בשינוי. השאלה היא האם בימיה של הממשלה החדשה נראה סוף סוף את תחילתו של השינוי המיוחל במדיניות הישראלית?

תגובות
נושאים: מאמרים

31 תגובות

  1. נתן. הגיב:

    בליל שבין ה-12 באוקטובר ל-13 באוקטובר, 1953מסתננים שהגיעו לארץ מירדן, חדרו לישוב יהוד והשליכו רימוני יד לתוך בית משפחת קניאס. הפיצוץ הקטלני הרג את אם המשפחה, סוזן, שני ילדיה, שושנה בת השלוש וראובן בן השנה וחצי, ופצע את שאר בני המשפחה ששהו במיטותיהם בעת הפיצוץ.

    שאלתי לסעיד:
    האם מדובר בפלשתינאים ש(ציטוט)" ניסו לחזור בכדי לחפש דברים שנטשו בשעת הבריחה"

    או שהם פשוט (ציטוט) "שבו לחפש את ילדיהם שנשכחו מרוב בהלה ובלבול".

    ואולי כל מטרתם היתה (ציטוט) "רק לתת עוד מבט על ביתם שנעזב".

  2. לנתן הגיב:

    זה בדיוק מה שאסיד מנסה להסביר:
    הפליטים שניסו לחזור לכפריהם כדי להשאר או לקחת חפצים או לקצור את התוצרת החקלאית שהשאירו אחריהם – אלו נקראו בזמנו "מסתננים" ונקצרו בעצמם ע"י היחידה במיוחדת שהוקמה למטרה זו וכן לגירוש בידואים (בעיקר משבט ג’יהלין) מהנגב ומדבר יהודה לירדן. פעולות אלו גררו פעולות נקמה מצד "המסתננים" כפי שקרה ביהוד ובמקומות אחרים (אוטובוס מעלה העקרבים ועוד) ובהמשך נוצרו יחידות הפדאין. האירועים תואמים כאמור את מה שהמאמר מנסה לתאר

  3. ג’וחא הגיב:

    איזה כיף לה למנהיגות הישראלית וכמה שפר גורלה, שלא רק אינטלקטואלים יהודיים דגולים מגייסים את מלוא משאביהם הרוחניים כדי להעמיד אותה על טעויותיה המחרידות בתחומים מקצועיים כמו ניהול משברים והיסטוריוסופיה גיאופוליטית, אלא גם אינטלקטואלים ערבים נרתמים ברצון ובחדווה ומצביעים לפניה על שגיאותיה. וכמה מסכנה ההנהגה הפלסטינית שאין כמעט איש שיתנדב להאיר את עיניה בכל מה שנוגע למעידות זניחות ומשניות הנעשות על הדרך בהיסח הדעת, וכך היא מדרדרת מהפרעות של 1929 למרד הכושל של 1936, ומשם לנאקבה של 1948,לטבח המחריד של ספטמבר השחור ב-1970, לצהלות על הגגות למראה הטילים של סאדאם ב-1991, והלאה ועמוק עוד יותר לתוך הבוץ של אינתיפאדת אל-אקצה, שבעקבותיה עשרות אחוזים מן האוכלוסיה ברצועה ובגדה חולמים על הגירה לארצות שמעבר לים(לפי הסקר האחרון).יתכן שקצת אפליה מתקנת בכל מה שנוגע לביזור הביקורת המדע-מדינית תביא גם לשיפור-מסויים בביצועים של ההנהגה הפלסטינית.

  4. נתן. הגיב:

    ל"תשובה לנתן".

    המאמר הוא שכתוב הסטורי. למה שעשו המסתננים הפלשתינאים הוא קורא "פעולות מלחמתיות" ןאילו לפעולות של יחידה 101 הוא קורא "פעולות רצח וטרור".

    מעבר לכך, המאמר חושף את העיורון המוחלט של שכנינו הפלשתינאים.

    רק לאחרונה בחרו הפלשתינאים בבחירות דמוקרטיות וחופשיות הנהגה שמטרתה המוצהרת היא חיסולה של מדינת ישראל ואילו כותב המאמר שואל אותנו!! הישראלים: האם לא היגיע הזמן" לנסות דרך אחרת חוץ מדרך הכוח שכנראה לא הועילה"?

    וכל המוסיף גורע.

  5. מנחם הגיב:

    כבר הרבה זמן לא ראיתי בגדה השמאלית מאמר
    כל-כך חד צדדי ואפשר לומר אף הזוי.
    אולי השורה התחתונה לגבי טעויות של המנהיגות הישראלית היא נכונה, אבל מכאן ועד סילוף כזה של ההסטוריה המרחק הוא רב.
    אסיד עיסאוי חוטא באותו חטא בו הוא מאשים את ממשלות ישראל – וזהו חטא הצדקנות והשטחיות,
    חטא של ראיה חד-מימדית וחוסר לקיחת אחריות:
    – המסתננים הם רק "פליטים שניסו לחפש את ילדיהם האובדים או לתת עוד מבט על ביתם שנעזב".
    – ישראל הקימה יחידת חיסול שגרמה להתחמשות מדינות ערב(!).
    – למלחמת ששת הימים (אליה נגררה ישראל בלית ברירה) מקדיש עיסאוי בצורה אירונית שש מלים בלבד: "מלחמה זו (מבצע קדש) הובילה למלחמת ששת הימים".
    – החמאס הוא בסך הכל ארגון תמים המנופל קורבן לנסיון של מדינת ישראל ליצור "אויב חדש".

    בקיצור, הכותב מייצג את אותו עיוורון עליו הוא מטיף.

  6. רמי הגיב:

    נתן מתעלם מעובדת היסוד והיא שפליטי המלחמה ניסו לחזור לבתיהם (ב ת י ה ם!!!) אחרי שוך הקרבות, כמקובל בכל הארצות ובכל התקופות ובכל המלחמות, ולא נתנו להם. אז אפילו אם הם היו הראשונים להרים נשק – היתה להם סיבה טובה.
    ועוד: הישראלים לא הסתפקו בהרס הכפרים אלא גם הרעילו את הבארות בכפרים בחומרים ביולוגיים קטלניים כגון חיידקי טיפוס. אם מישהו יגיד שאני הוזה – אפנה אותו למקור.

  7. איציק לרמי – אתה הוזה! הגיב:

    אנא הפנה אותי למקור.

  8. חיים הגיב:

    רמי אתה הוזה.

  9. ערי הגיב:

    ולמה לא מזכירים את הרעלות האורניום שדיבר עליהם בזמנו יאסר ערפאת?

  10. נתן. הגיב:

    לרמי.
    א.
    ********
    אני מתאר לי שהידע שלך בחקלאות ומשאבי מיים הוא קצת נמוך.

    תן לי לעזור לך.

    כל הבארות יונקות את מימיהם ממי תהום המתנקזים בשלושה-ארבע אקויפרים גדולים המתפרשים על כל(או ליתר דיוק מתחת) לשטחה של מדינת ישראל.

    במילים אחרות-זיהום באר בחיידקי טיפוס בכפר בשרון ,היה מזהם את כל אקויפר החוף דבר שהיה גורם למוות המוני אצל אזרחי מדינת ישראל יהודים וערבים כאחד.

    ב.
    ******
    מלחמה זה לא משחק-מחשב.
    האוכלוסיה הערבית בארץ בשתוף מדינות ערב ניסו לחסל את הישוב היהודי בארץ.
    לאחר שנכשלו ואף שלמו מחיר כבד על כשלונם ,נראה לי מוגזם לדרוש מאיתנו לתת להם לחזור בבחינת "ניסיתם לחסל אותנו?לא הצלחתם? לא נורא,אנחנו לא כועסים ,בואו תחזרו ,אולי בפעם הבאה תצליחו".

  11. אלישע הגיב:

    מה פשר הביטוי "ניסו לחזור לבתיהם אחרי שוך הקרבות כמקובל בכל הארצות ובכל התקופות ובכל המלחמות"?
    אולי ידיעותיו של המגיב בנוגע לתוצאות המלחמות במאה העשרים לוקות בחסר ועל כן אנסה להסביר לו איך הדברים מתנהלים:
    ההינדים שגורשו מפקיסטן והמוסלמים שגורשו מהודו במלחמה שהתנהלה בין שתי הארצות בשנת 48 לא ניסו לחזור, אינם חושבים לחזור, ואין הם מטפחים מיתוס מטופש הנקרא "זכות השיבה"
    יתרה מזו – עניין הפליטים ההינדים והמוסלמים אינו מועלה בכל יום שני וחמישי בעצרת האו"ם, ואין סוכנות מיוחדת לפליטים הינדים או מוסלמים.
    מיליוני הגרמנים שגורשו משטחי בריה"מ, פולין, וצכוסלובקיה בתום מלחמת העולם השניה אף הם אינם מעלים תביעות לשיבה אל מולדתם השדודה. וגם להם לא הוקמה סוכנות מיוחדת של האו"ם בסיגנון או"נרא שתדאג למחסורם.
    הפליטים הפלסטינים הם היחידים על פני כדור הארץ שקיבלו – ומקבלים – סיוע חסר תקדים בהקפו במשך קרוב לשישים שנה.
    וזהו גם המקום היחידי על הפלנטה שבו פליטים תובעים לחזור אל מקום מגוריהם הקודם.

  12. ישר דרך הגיב:

    על סמך מה מבסס הכותב את הקביעה:
    "פעולות התגמול, כפי שקראה להן ישראל, דחפו את המצרים להתחמש כדי לא להיקלע למצבי השפלה שנגרמו מפעולות תגמול אלו. על כן היתה עסקת הנשק הצ’כית, עסקה שבעקבותיה באה מלחמת סואץ"

    מה שגרם הן למבצע קדש והן לששת הימים הוא סגירת המייצרים ע"י מצריים.

    מה שגורם לכל המלחמות במזה"ת הוא חוסר היכולת של שכנינו להכיר בישראל,או בדרביו של נאצר המנוח"לזרוק את ישראל לים"
    גם הסכמי ה"שלום" שחתמו הן רק המשך העימות בדרכים שונות… כפי שמעידה היטב תוכנית השלבים של אש"ף.

    די להיסטוריוגרפיה, הכירו במציאות
    (אגב, כנראה לבריה"מ יש מניות לא קטנות במחלמת ששת הימים:ראו ספרו של מכאל ב. אורן)

  13. איציק לרמי, בפעם השניה הגיב:

    כתבת שהישראלים "הרעילו את הבארות בכפרים בחומרים ביולוגיים קטלניים כגון חיידקי טיפוס. אם מישהו יגיד שאני הוזה – אפנה אותו למקור".

    ידידי, אתה הוזה.
    אנא הפנה אותי למקור.

  14. כמה חבל שאין בקרת איכות למאמרים הגיב:

    הייתי מעוניין להביע מעט ביקורת משלי:
    כמובן שאם המאמר הנ"ל מייצג אך ורק את דעתו האישית של הכותב (המתעקש להסיר כל אחריות שהיא מכל מי שאינו ישראלי-יהודי) הרי שלא ניתן לטעון דבר כנגד מניפסט כל-כך הזוי וחד צדדי.
    אבל אם המאמר מקבל גושפנקה ומתפרסם באתר "הגדה השמאלית" השומר בד"כ על רמה ואיכות גבוהה, אזי הייתי מצפה ליותר מאשר מאמר הזוי שאפשר לכנותו אפילו "ילדותי".
    הצגת כל העולם הערבי (מצרים למשל) כעדר של שיות תמימות שנפלו כולן קורבן לתוקפנות ישראלית.
    התייחסות כל-כך שטחית בשני משפטים בלבד למלחמות 67 ו-73 והסיבות לפריצתן…
    מה זה?
    זה מאמר רציני?

    ועוד מספר מלים לכותב:
    צריך להיזהר לא "לשפוך את התינוק עם המים".
    כמובן שישראל ביצעה מחדלים ופשעים מאז קום המדינה, על חלקם הצבעת נכון.
    אבל האחריות על המצב היום ועל ההדרדרות ביחסי ישראל והעולם הערבי נופלת על שני הצדדים, והתוקפנות היא הדדית.
    מאמר כמו שכתבת אינו שונה ממאמר מקביל שיכתוב ימני קיצוני, משהו בסגנון: "רק הערבים אשמים ואנחנו תמיד היינו קורבנות".
    והמאמר שלך גם יביא אותנו בדיוק לאותו מקום של אטימות, צדקנות ועוורון.

  15. יורם בר-חיים הגיב:

    מצחיק שדווקא המאמר הזה זוכה לתואר "חד-צדדי", אולי בגלל שמו של הכותב… שהרי תוכן המאמר לא מתייחס אפילו ברמז לאינטרס הפלסטיני או הערבי אלא אך ורק לשאלה האם מדיניותה התוקפנית של ישראל עולה בקנה אחד עם האינטרסים של אזרחיה (בהנחה שהמנהיגות בכלל מתעניינת בו).

    אגב, זו בהחלט שאלה חשובה וראויה לדיון, אאולי אפילו קצת חד-צדדית לכיוון הישראלי, בטח שלא חד-צדדית במובן שאליו מתכוונים ה"מבקרים".

    ההיפך הוא הנכון :
    המאמר מדבר על המסתננים וחומק באלגנטיות משאלת הטיהור התאני שהפך אותם לכאלו.
    המאמר מדבר על ההתחמשות של מצרים ולא על התכנית הישראלית-צרפתית-בריטית לקבוע שליטה אימפריאליסטית על תעלת סואץ.

    זה מאמר שלא-מעט ישראלים, לא רדיקלים במיוחד, יכלו בשקט להסכים לתוכנו, אלמלא היה חתום עליו ערבי.

  16. חיים הגיב:

    ליורם, בוודאי שרבים בשמאל הלא-רדיקלי במיוחד ואף ברדיקלי יחתמו על המאמר, המאמר מסכם באופן אלגנטי את המסכנות הפלסטינית לדורותיה. מדינות ערב והפלסטינים הנם קורבנות אומללים של מדינת ישראל, הם מגיבים תמידיים, לעולם לא יוזמים, אינם מסוגלים להניע מהלכים, תמיד בצד שמאל של משוואות הכח של ניוטון, "לכל אקציה תהה תמיד ריאקציה…". ריאקציונרים טבעיים מלידה.

    כל שמאלן ישראלי רדיקלי יותר או פחות ידמה כך את הפלסטינים והערבים, רק כך הוא מצדיק לעצמו את דעותיו ואת הפטרנליזם החביב עליו כלכך.

  17. יורם בר-חיים הגיב:

    חיים, אתה יכול לחזור כמה שתרצה על ססמאות "המסכנות של הפלסטינים" אין בזה כל רע מלבד העובדה שהמאמר לא עוסק בזה בכלל…

    המאמר הזה מדבר על המדיניות הישראלית כורגמת נזק לישראלים משום שהיא מטפחת ומעודדת מלחמות ואלימות, המאמר הזה בכלל לא עוסק בקורבנות הישירים של האלימות הישראלית, לא במדיניות שלהם ולא בזכויות שלהם אלא אך ורק בסיטואציה שממשלות ישראל שמות את הישראלים בתוכה.

  18. ליורם בר-חיים הגיב:

    לא צריך לקפוץ ולזעוק "גזען" בלי לחשוב.
    מה זה חשוב מי כתב את המאמר?
    כל התגובות כאן מתיחסות לגופו של מאמר ולא לגופו של אדם.
    הקלות בה אתה מעלה את הטיעון הזה דווקא גורמת לי לחשוב שאתה לא מסוגל לשפוט את המאמר לגופו בגלל שמו של הכותב…
    מלבד זאת, מה זאת אומרת: "שהרי תוכן המאמר לא מתייחס אפילו ברמז לאינטרס הפלסטיני או הערבי"? אתה יכול לסובב את זה כמה שאתה רוצה, אבל המאמר מציג את העולם הערבי כקורבן ואת ישראל כתוקפן היחיד, כביכול ללא סיבה.

    הטענה שלך לפיה המאמר הוא על "האם מדיניותה התוקפנית של ישראל עולה בקנה אחד עם האינטרסים של אזרחיה?" לא רלוונטי כל עוד כל המאמר נגוע בעוורון ומציג את ההסטוריה בצורה מעוותת,
    איך אפשר לבסס דיון רציני על מאמר שכזה?

  19. יורם בר-חיים הגיב:

    אדרבא, המאמר הזה מאד לקוני בהתייחסות שלו לתוקפנות הישראלית, הוא מביא כמה עובדות מדויקות, מדלג על כמה אחרות (הנכבה, שיתוף הפעולה האימפריאליסטי כדי למנוע את הלאמת התעלה, הפרובוקציות המכוונות בגבול הצפון לפני מלחמת 67, גירוש כמעט כל תושבי הגולן מיד אחרי המלחמה) ובכלל מדלג על רוב מעשי הזוועה של ישראל וטוען בקיצור נמרץ שהמדיניות הישראלית מביאה למלחמות, הוא אפילו לא טוען שישראל אשמה במלחמות האלו, או שרק היא אשמה בהן.

    אז איפה פה העיוורון ? איפה החד-צדדיות ? בינתים אלו רק ססמאות בלי שום דוגמא קונקרטית. יש פה התנפלות אגרסיבית ולא מנומקת על מאמר עובדתי, לקוני ולא מיליטנטי, באמת מעניין למה…

  20. ראול הגיב:

    אם כך, למה אין בו התייחסות להרעלת הבארות בחיידקי טיפוס?

  21. ליורם בר-חיים הגיב:

    תרשה לי להתחיל דווקא מסוף התגובה שלך, כתבת:
    "יש פה התנפלות אגרסיבית ולא מנומקת על מאמר עובדתי, לקוני ולא מיליטנטי, באמת מעניין למה…".
    אני מבין שע"י צליל האירוניה הדקה באמירה "מעניין למה…" אתה עדיין רומז שהכל בגלל שהכותב ערבי.
    אם אתה בכלל מעונין לנהל כאן דיון כלשהו אז כדאי שתנטוש את הגישה הזו, כי על כל טיעון נגדי מיד תאמר: "זה בגלל שהכותב ערבי" ובזה תם הדיון.
    דבר שני: זה שדעתך עוד יותר קיצונית מדעת הכותב (לדעתך המאמר "בכלל מדלג על רוב מעשי הזוועה של ישראל") לא אומר שהמאמר בסדר, זה רק אומר שדעתך עוד יותר והזויה.

    עכשיו לענין: המאמר מראה איך ישראל היא אחראית בלעדית למצב המלחמה עם שכנותיה ומצייר תרשים זרימה (מופרך בחלקו) המתחיל ב-48 ומגיע עד ימינו. תרשים הזרימה הזה בלבד יש בו כדי לקומם כל בר דעת מציאותי.
    רוצה "דוגמה קונקרטית"? הנה: האמירה "פעולות התגמול, כפי שקראה להן ישראל, דחפו את המצרים להתחמש כדי לא להיקלע למצבי השפלה שנגרמו מפעולות תגמול אלו".
    הרי זו דמגוגיה לשמה – נאצר קורא לזרוק את היהודים לים, ואסיד עיסאוי מכנה את התחמשות המצרית "התגוננות מפני תוקפנות ישראלית". ומה עם המצב ערב פרוץ מלחמת ששת הימים? האם גם אז מדינות ערב "רק התגוננו" מפני תוקפנות ישראלית?

    אתה עוד טוען שהמאמר הוא מתון כביכול?
    אדרבה(!)
    אין בו ולו מלה אחת על תרומתן של מדינות ערב בכלל והפלסטינים בפרט לליבוי הסכסוך, אף לא מלה אחת!
    אז תסלח לי, מי שמפרש את המצב היום בצורה כזו, יהיה שמו אסיד או יורם, הוא הוזה.

  22. יורם בר-חיים הגיב:

    כעת הבנתי – מאמר "מאוזן" ולא "חד-צדדי" היה צריך לראות בהתחמשות של מדינה ערבית פשע ועילה למלחמה בהגדרה, ואין נפקא מינא שההתחמשות נעשתה מול איומים האימפריאליסטיים ופרובוקציות צבאיות משפילות, ושהמלחמה עצמה היתה פעולה משותפת של ישראל-בריטניה-צרפת להבטחת השליטה האימפריאליסטית על התעלה.

    למה לא בעצם ? הרי זו בדיוק התפיסה של "מנהיגי העולם החופשי" בימים אלו ממש – התחמשות מותרת אך ורק לאימצפריאליזם ומשרתיו…. ולגבי היום, כמו לגבי 56, מי שמסרב לקבל את התפיסה הזו הוא "חד-צדדי" ו"קיצוני".

  23. ליורם בר-חיים הגיב:

    "פרובוקציות צבאיות משפילות"? האמנם?
    הרי לך פרובוקציה מצרית דווקא: סגירת תעלת סואץ והלאמתה ב-56 ע"י נאצר.
    איך אומרים? אם לא היה סוגר – לא הייתה מלחמה.
    וזו רק דוגמא אחת לנקודת המבט החד-צדדית שלך ושל עיסאוי.
    ובעניין ההתחמשות וההשוואה בין מדינות ערב לאימפריאליזם: נשק בידי דיקטטור או בידי קיצונים דתיים הוא מסוכן הרבה יותר מאשר נשק בידי מדינה דמוקרטית. כאשר אתה מטיף כנגד האימפריאליזם (עקרונית גם בצדק) אתה שוכח מי נמצא בצד השני: השליטים באיראן, סאדם חוסיין או אסאד הם אנשים מסוכנים עשרות מונים יותר מ"מנהיגי העולם החופשי" (המרכאות במקור).
    מה גם שמרוץ חימוש, כפי שכבר ראינו במלחמה הקרה- הוא דבר מעגלי שרק ממשיך וממשיך כאשר כל צד משוכנע בצידקתו (כמוך למשל).
    לכן אני אומר שהגישה של "רק אני צודק" לא תביא אותנו לשום מקום, להיפך, היא רק תביא אסון.

  24. יורם בר-חיים הגיב:

    מסתבר שהמעטתי בערכו של האיזון. לא התחמשות היא עילה למלחמה אלא הלאמת תעלת סואץ. מדהים שהמגיב הנכבד לא רואה איזה עיוורון וחד-צדדיות נחוצים כדי לכתוב משפט כזה בכלל !
    הלאמת נתיב שיט בשטח-מצרים שעד עתה היה בשליטה אימפריאליסטית – זו ההצדקה הישראלית שמובאת כאן למלחמה (ואכן זו היתה הסיבה למלחמה) ועוד מתלוננים על כותב המאמר על-כך שהוא לא מביא את "הצד הישראלי" ?

    נאלמתי דום, פשוט אין מילים בפי.

  25. מגיב למנחם הגיב:

    תגובה למנחם
    לפני שנחפזים להגיב ואז לא מדייקים הצעתי אליך לקרוא היטב את הנאמר . במאמר נאמר שהמסתננים בחלקם היו כאלו שחזרו לאסוף דברים שנאלצו לעזוב ובין אלה היו שחזרו לבצע פעולות אלימות וחלק ניסה לבריח הברחות כדי לפרנס את עצמו

  26. חיים הגיב:

    "ניתן לומר כמעט בוודאות שכל המלחמות באו כתוצאה ממלחמות שקדמו להן ואף הולידו מלחמות אחרות, אולם נראה שהמנהיגים מתמידים בדרכם."
    האם באמת ניתן לאמר? אני אתמקד במצריים עד השלום.

    מבצע קדש, נאצר הלאים את התעלה, זכותו או לא זכותו זו שאלה אחרת, המלחמה לא פרצה בגלל מלחמה קודמת, אלא בגלל ההחלטה של נאצר, החלטה מודעת, בוגרת, במובנים רבים צודקת. למה גוזלים מנאצר את הסוברניות שלו?

    מלחמת ששת הימים, נאצר סוגר את מעברי השיט לישראל ובכך למעשה מטיל מצור ימי על נמל אילת. קאזוס בלי מובהק. שוב, החלטה בוגרת, ראציונאלית, אולי מוצדקת של נאצר שנעשתה בשיתוף עם ההנהגה הסורית והירדנית. שום מלחמה לא הביאה במישרין להחלטה הזו, לנאצר הייתה תוכנית פאן-ערבית מסודרת שלישראל לא היה בה מקום. מדוע שוב גוזלים ממדינות ערב את הסוברנות שלהן? האם ערבים לא מסוגלים להעלות על דעתם צעדים התקפיים?

    התבוסה בששת הימים הובילה למצב חדש, הטקטיקה המצרית לפחות קראה ראשית כל להשיב את סיני למצריים. לשם כך ניסו המצרים בשיתוף עם המעצמה הסובייטית התשה, נסיון מחוכם לשבור כלכלית ומורלית את ישראל ולכפות עליה נסיגה מסיני. לא כלכך הלך.

    מלחמת יום כיפור, סאדאת במהלך צבאי מבריק שכולל הטעיה מודיעינית, הסוואת כוחות והקמת מערך הגנה אוירית יעיל ואפקטיבי מצליח לתפוס את ישראל לא מוכנה ולפלוש לסיני. התוכנית, לכפות על ישראל נסיגה מסיני אם אפשר תחת אש.
    אם יש דבר אחד שהמלחמה הזאת הובילה אליו, זה השלום דווקא ואתו נסיגה ישראלית מסיני. מדוע לגזול מסאדאת את ההצלחה שלו?

    כלומר, לפחות עד השלום עם מצריים, מצריים פעלה בגלוי ואף הכריזה בריש גלי שנוכחות ישראל במזה"ת לא מקובלת עליה והיא תפעל כדי לסיים את השלטון הציוני על פלסטין, לשם כך פעלו המצרים בנחישות מעוררת כבוד, באומץ ותוך שמירת היוזמה בכל שלב למרות הסיכונים המשמעותיים שעמדו לנגד עניהם. מדוע גוזל זאת מהם הכותב?

    הערה, אפשר לקחת את הנתיב הטוען "כל ההתיישבות הציונית היא הכרזת מלחמה אחת גדולה על הערבים כולם" אבל אז אין כלכך טעם להמשך המאמר שכן נוכחות היהודים כאן עצמה היא עילה נצחית שהפתרון היחידי לה הוא סופי. כך שהגישה הזו היא פטליסטית במקצת ובוודאי לא מובילה לשום ניתוח מועיל של המציאות.

  27. ליורם בר-חיים הגיב:

    צר לי, אבל אתה פשוט נותן אילוסטרציה נהדרת לטענה שלי:
    אם הלאמת תעלת סואץ (או מעשה מקביל ודומה מבחינת חשיבותו) היה נעשה ע"י ישראל, היית זועק וזועם ומאשים את ישראל וארה"ב באימפריאליזם. אבל כשמצרים עושה זאת אתה מכנה את המעשה "הלאמת נתיב שיט בשטח-מצרים שעד עתה היה בשליטה אימפריאליסטית".
    מישהו דיבר על חד-צדדיות?

  28. מגיב לחיים הגיב:

    חיים, את פשוט לא מסביר את הדברים כנכונם , מלחמת סואיץ לא פרצה רק בגלל ההלאמה של תעלת סואיץ .לכל אחת משלושת המדינות שהשתתפו בתוקפנות על מצריים היה סיבה משלה , ישראל רצתה לחסל את הכוח המצרי שנוצר במצריים אחרי מהפכת הקצינים החופשיים ואחרי ביסוס הצבא המצרי וחידושו עקב גם עסקת הנשק הצכ’ית , צרפת רצת לחסל את משטרו של נאצר התומך בלוחמים האלג’ירים המבקשים לסלק את הקולוניאליזם הצרפתי מאדמתם ואילו השותפה הבריטית ששלטה במצריים עד לעליית הקצינים החופשיים רצתה לגמול להם וגם לבטל את הלאמת תעלת סואיץ שחלק גדול ממניותה היה שייך לחברות בריטיות .יש לזכור שההלאמה לא פגעה בשייט בתעלה והמצרים הצליחו לנהלה על הצד הטוב ביותר . אם כן הכנוניה הייתה לא בגלל ההלאמה כשהיא לעצמה ליגלית לחלוטין עקב הסתלקות הבנק הבינלאומי מלסייע למצריים בבנית סכר אסואן , הבנק הבינלאומי להזכיר לך היה מנוהל על ידי אנשים מהמערב ואם איני טועה מנהלו היה שר ההגנה האמריקאי מקנאמארה

  29. יורם בר-חיים לחיים הגיב:

    זה כבר עניין אחר, כעת אתה מעלה טיעונים עניניים הנוגעים לטקסט.
    גם אני סבור (וכתבתי זאת) שהלאמת התעלה, פעולה צודקת ממדרגה ראשונה, היתה הסיבה למלחמה ולא מה שנכתב במאמר.
    לגבי השאר אני לא מסכים אתך אבל זו לא הנקודה, הנדוקה היא בדיוק שיש הבדל בין להתווכח עם מה שכתוב, כפי שאתה עושה כרגע, לבין לבין לצרוח "חד-צדדי, חד-צדדי" על מאמר שאנשים כמו שולמית אלוני או מתי פלד יכלו לחתום עליו בשקט…

    לעומת-זאת, הטענה שלך "לוקחים מהערבים את הסוברניות שלהם" היא בעיני (וסליחה שעיני מוצא ביטוי מנומס יותר) פרובוקציה ילדותית, משום שמי שתומך במלחמות וכיבושים, ורואה בהלאמה הצדקה למלחמה, לא יכול לשים את עצמו כמגן הסוברניות. זה סתם הסגנון הימני הזה של "אנחנו אוהבים את הערבים כשאנחו כובשים אותם, לא כמו השמאל שמתנשא עליהם כשהוא מתנגד לכיבוש", זה היה משעשע בתקופת ז’בוטינסקי, ולפחות אז זה היה מנוסח יפה, אבל לפחות היום אין בזה ממש.
    במקרה הנידון, אין בטיעון הזה ממש בעיקר משום שהוא לא קשור לנושא, זה לא מאמר בוחן מי אשם בסכסוך ובמלחמות, זה בטח לא מאמר שעוסק בהתנגדות הערבית (המוצדקת) לציונות, זה רק מאמר הטוען כי המדיניות הישראלית מביאה למלחמות ואלו מביאות לעוד מלחמות.

    אגב, אני לגמרי ממליץ לך לקרוא את מה שפורסם מהיומנים של משה דיין בנוגע לפרובוקציות הישראליות שהובילו למלחמת 67, בעיקר בגבול הצפון.

  30. עופר הגיב:

    במאמר יש אי-דיוקים, בלי קשר לשאלה עד כמה מסכימים עם המסקנות שלו. מובן שאין מלחמה שצד אחד אשם בה ב-100 אחוז, אבל בקיצור נמרץ, מבחינה היסטורית עמדתי היא שהצד היותר אשם במלחמות 56,73 והאינתיפאדות הוא הצד הישראלי גם עקב חוסר נכונותו להתפשר, ואילו מלחמות 48, 67 וההתשה היותר אשם הוא הצד הערבי – פרט לאלה שחושבים שעצם קיומה של "הישות הציונית הקולוניאלית" הוא סיבה מוצדקת לצאת למלחמה ואז ישראל אשמה תמיד.

    לפעמים התוקפן (מדינות ערב ב67 וישראל ב-73)הוא לא מי שיורה את הירייה הראשונה, ממש כפי שהמנצח לפעמים סובל יותר אבידות. ישראל גם נראית כפחות ופחות צודקת, אבל בניגוד לכתוב במאמר גם פחות מנצחת: עד 70 ניצחה תמיד; ההתשה, יום-כיפור ולבנון (מול פחות אויבים) הסתיימו ביתרון קל לישראל; והאינתיפאדות (מול הפלסטינים בלבד) הסתיימו ללא הכרעה.

    לעניין נאצר, הלאמת תעלת סואץ היתה בהחלט בסמכותו כמנהיג מדינה ריבונית. אם ההלאמה היתה צעד נכון זו כבר שאלה אחרת, אבל סגירת המיצרים ב-67 היא אקט מלחמתי לכל דבר.

    לשאלה בסוף המאמר, אם יש שינוי בעמדת ממשלת ישראל, אני סבור שהתשובה חיובית:ההתנתקות וההתכנסות, עם כל הביקורת על כך שהן צעדים חד-תצדדיים, יסתיימו בכך שגם התנחלויות כמו אריאל וקרית ארבע תהפוכנה למבודדות ויצטרכו לפנות אותן, ואז ההבדלים בין סילבן שלום לבין אורי אבנרי בעניין קו הגבול, יהיו בנוגע לבקעת הירדן ומזרח ירושלים, שאלה אומנן מחלוקות גדולות אבל ניתנות לפיתרון, פרט למי שרואה במתי פלד "ציוני" או "לאומן יהודי".

    ולפתרון התעלומה: אני יודע מה המקור שדן בהרחבה בסיפור שהוזכר כאן, על הרעלת הבארות בחיידקי טיפוס, אותו מקור שמזכיר גם את חטיפת הילדים הנוצריים לפסח, והפך לרב מכר במדינות ערב – "הפרוטוקולים של זקני ציון"!

  31. חיים הגיב:

    אני לא רואה בהלאמה סיבה מוצדקת למלחמה, לדעתי אחד המהלכים הנבונים ביותר של נאצר היה הלאמת התעלה וישראל שגתה באופן הרסני כאשר הרשתה למעצמות דאז לתשמש אותה באופן הזה. אני כן חושב שההלאמה הייתה ה*סיבה* למלחמה.

    קראתי את הרשימות של דיין על הפרובוקציות של ישראל בגבול הסורי, הסיפור הידוע ביותר הוא כמובן אותו טרקטור שנכנס לשטח המפורז על מנת למשוך אש סורית, סלח לי אבל שוב מתייחסים לסורים כמו לילדים מפגרים שחסרים שיקול דעת לגבי האינטרסים שלהם. אגב, הסורים היו עסוקים באותה עת במפעל הטיית מקורות הירדן מה שמהווה עילה למלחמה(ראה מצריים-אתיופיה). בכל מקרה אלו הן זוטות לעומת המהלכים המצרים כגון גירוש פקחי האו"ם וסגירת המיצרים.

    המאמר טוען, המדיניות הישראלית גוררת מלחמות וכהוכחה מציג את הערבים כמגיבים בלבד למהלכים ישראלים תוקפניים, התיזה לא נכונה ובעיני מעליבה את שכנינו שלהם הייתה אידיאולוגיה מוצהרת(אנטי ציונית) ואסטרטגיה מסודרת לטאטוא הציונות מהמרחב הערבי. אפשר להסכים לעמדה הערבית, אפשר להתנגד לה, אי אפשר לשלול אותה כשזה לא מתאים לנרטיב הקורבני שמנסה הכותב לקדם.

הגיבו ללנתן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים