הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 במאי, 2006 85 תגובות

כמעט בכל שלב וסימן כלשהו על הסרגל ההיסטורי, בעיקר בזיקה לאירועי הנצחה כמו יום השואה ויום העצמאות, נמצאים בקרבנו, והמה לא מעטים, המשקיעים עצמם בהתפכיינות ובהתפייטות על אודות המפגש הדרמטי בין חמישה מרכיבים: "גלינו באונס מארצנו", "מנעו מאיתנו את העליה", "סבלנו קשה", "שבנו לארץ אבותינו" וכי "אין לנו ארץ אחרת".

אכן טענות כבדות משקל ומשופעות בעוצמה רגשית עזה, אלא שפרט לציון עובדת הסבל הקשה והנורא בתקופת השואה, שאר המרכיבים שגויים ומעוותים אך נעוצים עמוק, כמעט מובנים, בתוך ההיסטוריה של העם היהודי.


נבחן כל טענה לכשעצמה:


ראשית – טענת ה"גלינו באונס מארצנו". ההגליה הכפויה נכונה, חלקית ומעוטת כמות, בהקשר לגלות האשורית של שלהי המאה השמינית לפנה"ס והבבלית של ראשית המאה הששית לפנה"ס. בשני המקרים מדובר על הגליה עירונית חלקית (שומרון וירושלים) ועל הגליה כפרית חלקית (סביבות שומרון וירושלים).


הגליה נקודתית נוספת, קטנה הרבה יותר באופן יחסי מקודמותיה, היתה זו של שלהי המרד הגדול (71 לספ’) ושלהי מרד בן כוסבה (135 לספ’). הוגלו מורדים ש"דם על ידיהם" (כמה מאות בסך-הכל. אולי?).


מה שכן, וזו אולי הנקודה המרכזית בזיהוי נסיבות הגלות: לא מעטים עקרו מהארץ מסיבות כלכליות, כשסיום המרידות והגזירות הרומיות בעקבותיהן יצרו מצב כלכלי בלתי נסבל, שבעקבותיו עזבו את השטח (ובעיקר במרכזי המרידה ביהודה) בעיקר חקלאים יהודים. חלקם התמקמם באזורים שלא נפגעו כתוצאה מן המרידה וחלקן היגר למצרים או לבבל – שני המרכזים הקהילתיים היהודים הגדולים מחוץ לגבולות הפרובינקיה יהודה.


חלק מהמהגרים שב בחזרה בשעה שהנסיבות הכלכליות היו נוחות, אם כי לגבי ממדי החוזרים אין לנו מידע.


אף הטענה כי היהודים הוגלו "מארצם וממולדתם" על-ידי המוסלמים אינה נכונה. אנו מוצאים תופעה מעניינת של צמיחת קהילות יהודיות באגן הים התיכון במהלך השליטה המוסלמית, הח’ליפית, משלהי המאה השמינית לספ’ ואילך, כמו בדרום איטליה, בצפון אפריקה ובספרד, אך אין בין התופעה הזו לבין הגליה יהודית לא דבר ולא חצי דבר.


זאת ועוד, הסיבה המרכזית לתופעה זו נעוצה דווקא בגורמים יהודיים שביקשו לשדרג מעמדם הכלכלי והחברתי על ידי הצטרפות למהלכים הקולוניזטוריים של הח’ליפות האיסלמית (בעיקר בספרד). הללו תקעו יתד נאמן באותם שטחים והקימו לעצמם קהילות, אשר ברבות הימים הלכו ושגשגו.


שנית – טענת ה"מנעו מאיתנו לעלות" אף היא שקרית ומעוותת. העדר התמלאותה של "ארץ ישראל האבודה" ב"גולים" השבים ל"מכורתם" נבעה מן הטעם הפשוט מצד אחד והמורכב מצד שני: קהילות יהודיות שקמו, נאמר בספרד המוסלמית, ואחר-כך הנוצרית, או בצרפת או בגרמניה, היו נטועות שורש עמוק במכורתם חדשה, ועל אף הגלים השליליים שפקדו אותן מדי פעם בפעם, ראו באירופה את מולדתם-מכורתם ופשוט סרבו לראות עצמם כמהגרים פוטנציאליים השבים למזרח.


אין להוציא כמובן מכלל אפשרות את הקשיים הכלכליים שהיו כרוכים בעקירה ממקום מושבם, בהגירתם לארץ ישראל ובהתיישבות בה.


הצידוק לישיבתם של היהודים ב"גלות", בתפוצות אירופה בעיקר, היה הציפייה לבוא המשיח. סינדרום האפקט המשיחי התפתח בתפוצות כדי להצדיק מחד את העמקת שורש ההתיישבות באירופה, ומאידך להצדיק את העדר הניסיון להגר לישראל, שהרי כל המנסה לעלות לישראל בכוחותיו וביוזמתו מעכב את ביאת המשיח. וכך, כמו כל "דת טובה", המתפתחת מתוך צורך קיומי ומהותי להתמודד עם שאלות נעלמות-ונאלמות פיתרון, התפתחה לה התפיסה המשיחית המאפשרת ליהודי "ללכת עם… ולהרגיש בלי…". כלומר לחיות ב"גלות המעיקה" ולא לנסות אפילו להגר לישראל. וכך שלם הוא עם עצמו ועם אלוהיו.


זאת ועוד, הסינדרום המשיחי התעבה על ידי פילפוליסטיקה רבנית (אף היא מרוצה מעצם ישיבתה בתפוצות ושליטתה במוחם, בליבם ובארנקם של בני הקהילה) שהתגבשה לכלל תפיסת "תעודת הגלות", בנוסח של: "טובה וחסד עשה עימנו הקב"ה, שהפיצנו בין אומות העולם להיות אור לגויים". והנה לכם מוטיבציית-על להיתקע בתפוצות.


הכמיהה לארץ ישראל והכיסופים לבוא המשיח הגואל שימשו תשתית להתפתחות הפיוט והתפילה בנוסח של "בשנה הבאה בירושלים הבנויה", או "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" וגומר. היהודי המתפלל הונחה להסתפק בתפילה, בפיוט, בתחינה ובמשאלת לב לעלות ארצה, וירטואלית-פינטוזית, דרך התמלמלות שפתית של פעמיים-שלוש בכל יום. קדושת הפיוט והתפילה הזינו את המנטרה המשיחית הנ"ל, וזו את הפיוט והתפילה. ואילו ניסיון לממש הלכה למעשה את שאיפת ההגירה לישראל? – הס מלהזכיר.


האם התפרסמו גזירות כנגד הגירה-עליה לישראל? לא מניה ולא מקצתיה. ואף עובדה זו מערימה טונות של פקפוק וספקנות על אותה הנחה כאילו "רצו, אך לא נתנו".


שלישית – הסכמנו שטענת ה"סבלנו קשה ולאורך זמן" היא אכן בעלת משקל, אך בבחינתה לאורך כל תקופת מאות שנות חיים בתפוצות, כשבני הציבור היהודי מאופיינים כ"בוכים וממשיכים", יש בה כדי להעיב עקרונית על טענת ה"מגיע לנו".


רביעית – אף טענת ה"שבנו לארץ אבותינו" ראויה לבחינה היסטורית רצינית. אינני נכנס כאן כלל לעובי הקורה של שאלת הצדק ההיסטורי, שבנוכחות העם היהודי הקדמון באזורים הידועים, שהרי כל ההתנסחויות של האלוהות לאבות האומה – "אפקט ההבטחה" – נכתבו בתקופה מאוחרת ושימשו לגיטימציה לכיבוש, לגירוש, להתנחלות ולשליטה, ואו-אז מואפלת לגמרי הטענה של "ארץ אבותינו".


הציונות מראשיתה, כידוע סבלה מדחייה ומהסתייגות רובה המוחץ, המכריע, של יהדות אירופה: מצד אחד היא נדחתה על-ידי הסקטור היהודי-העירוני-המשכיל ובן המעמד הבינוני מתוך חשש לריסוק צפוי, בעתיד הקרוב או הרחוק, של הישגי האמנסיפציה. מן הצד האחר נדחתה התנועה הציונית העוברית על ידי הציבור היהודי המסורתי והחרדי משום החשש לעיכוב בואו של המשיח.


זאת ועוד, גלוי וידוע הוא המאבק הסוער, הדרמטי, בין הציונות ההרצליאנית-נורדאוית, לבין הציונות הפינסקראית. הראשונה טיפחה את חלום ה"מולדת" בנקודות יישוב שונות, אך לא בארץ ישראל (קפריסין, אוגנדה ועוד), מול השניה שלחמה בעוז למען ארץ ישראל. משמע – פילוג במחנה הציוני בקביעת ארץ היעד, והרצל בכלל, כאשר פעל דיפלומטית מול גדולי אירופה, ראה עצמו כשליחם הקולוניאלי של מעצמות גרמניה או בריטניה.


אף העליות המוגדרות כציוניות היו בחלקן הגדול מפעל של אין-ברירה, כאשר מול סגירת חופי ארה"ב, או נהלי סינון בכניסה למדינות מערב אירופה מזה ופרעות ואנטישמיות מזה, מצאו עצמם עולים רבים נדחפים כמעט באינוס לשטח המנדט הבריטי.


ופליטי השואה לא-כל-כך רצו לעלות ארצה, אלא ששיקולים קרים, פוליטיים-אינטרסנטיים, הינחו את ממשלת ארה"ב להפעיל לחץ על ממשלת בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה, כדי שירווחו יותר את שערי הכניסה לארץ ישראל, אחרת, "רחמנא ליצלן", עלולים הפליטים להוות פצצת זמן חברתית באירופה ולכיוון ארה"ב.


חמישית – אף הטענה – "כי אין לנו ארץ אחרת" – אינה יכולה לעמוד מול מאבקם, והצודק) של יהודים בכל רחבי העולם, מאז…ועד…, להשתלב בחברה המקומית, השלטת, המובילה, ואף נוכח צרות ומרעין-בישין הנופלים עליהם מדי פעם בפעם, אין הם פוזלים לכיוון ה"אין-לנו-ארץ-אחרת", אין הם צוררים את טוביהם על מקל הנדודים ושמים פעמם ל"ארץ הקודש".


מה עולה מחמש הנקודות הנ"ל?


… שאין ליפול אל תוך מלכודת הדבש המיתולוגית, הרגשנית והבוכיינית של "זו ארצנו-מולדתנו-מכורתנו-שאין-בלתה-ואין-זולתה". בחינת ההיסטוריה ושנים אלה ממש מראה כי האזור המדובר לא היה משאת נפשם של היהודים, ברמת המימוש הפוטנציאלי ולא הפייטני וההתפייטותי, ועל כן הלגיטימציה לביצוע מהלכים בלתי-אנושיים הכרוכים בעיקר בתופעת הכיבוש מזה והביטחוניזם מזה, כאילו מדובר במלחמת הישרדות של עם המנסה זה "אלפיים שנה" להיאחז בצפורניו בפיסת הקרקע הזערורית, כשמנגד מנסים לכלותו, איננה אלא מריחת צבע מבאיש על גבי פלטה היסטורית, שהרכבה שונה לחלוטין מכוונתו של הצבעי.

תגובות
נושאים: מאמרים

85 תגובות

  1. ישר דרך -בוודאי הגיב:

    ראשית- צא לטייל בי-ם, אולי תלמד כמה דברים.

    שנית-בר אילן לגטימי לפחות כמו אוני’ חיפה (על המרכז הפוסט ציוני שבה) או כל אוני’ אחרת שמוכרת בקהיליה הבינל.

    שלישית- אני מפנה אותך למאמר של…עצמך, בו אתה תומך באסכולה הכנענית:
    — קישור —

    יציאת מצרים? סליחה, האם נכנסו אליה בכלל?

    מאת: יחיעם שורק [ ::: האידיאולגיה הציונית ::: ]

    2004 / 04 / 11

    …לאור הארכיאולוגיה מוצאם של הישראלים מהמקומיים: הם היו בעצם כנענים, שהפכו לישראלים בתהליך סוציו-כלכלי…

    מאמר כנענסטי מובהק, אז או שאתה מקבל את ספר יהושע ומוקיע אותו ככיבוש אכזרי, או שאתה כנעניסט ואז יש לנו הכי הרבה לגיטימציה לשבת בארץ כי היה זה מאבק של שיחרור של המוני העם.
    אדמה לאיכרים לחם לרעבים שלום לכל!

    אל תנגוד את עצמך…זה לא טיעון טוב!

  2. עופר יהלום הגיב:

    כיום כ-40 אחוז מהיהודים בעולם נמצאים בארץ, והשיעור הזה הולך וגדל. בעניין השאלה מדוע לא באו המוני יהודים לארץ לפני המאה ה-20 למרות ישכלו לעשות זאת – כל אדם יכול להגר לכל מקום, השאלה היא מה הכדאיות ואיזה מאמץ נדרש ממנו.
    וכפי שכבר אמרתי, זו פונקציה של גורמים שונים כמו המצב בארץ שהוא חי בה, מידת הפיתוח של הארץ הקולטת, קשיי התחבורה והנכונות לקלוט אותו.

  3. ליחיעם שורק הגיב:

    במקרה וקנדה היתה פותחת את שעריה, אני יודעת בברור שאני ובני משפחתי, וכן רבים מחברי, איש מאיתנו אינו ברעסלעסער, אינו בריון, אינו משתייך לקבוצה ימנית הזויה ואף לא לשמאל הזוי (מה שאתה מכנה "שמאל אמיתי"?) – היינו נשארים בארץ.
    ולא רק אנחנו, אלא אף רובו של העם העברי היושב בציון. צא וראה שאף על פי שרבות ממדינות אירופה מציעות אזרחות לאנשים שהגרו מהן לאחר מלח"ע 2, ואף על פי שלא מעטים קפצו על ההזדמנות לאזרחות נוספת – הם מנצלים את האזרחות הזו להטבות כגון לימודים מוזלים בחו"ל לבניהם, ולא מהגרים בהמוניהם לארצות הללו.

  4. עודד לדר’ שורק הגיב:

    שמחתי לשמוע את תשובתך אם כי היא נוגעת לתקופה העתיקה בלבד.
    בספרו של אבי יונה,"בימי רומי ובזנטיון" מסופר על מרד בר כוכבה וחיסול האוכלוסיה היהודית ביהודה והמלטותה לגליל.
    מסופר על גזרות הדת כנגד היהודים וביטולה לאחר זמן מה(איסור הסמיכה,המילה ועוד)ועל תור הזהב הזמני בגליל.
    סופר על הפיכת היהודים למיעוט תחת שלטון הביזנטים ועל "היעלמותם" של 200 אלף יהודי הגליל במאה ה7 לאחר הכיבוש מחדש של הארץ ע"י הביזנטים מידי הפרסים. ידוע סיפורו של בנימין איש טבריה והתנצרותו כשפגש בקיסר הרקליון וטבח שערכו הנוצרים ביהודים.
    מנתונים ארכיאולוגיים נובע שבזמן שלטון הביזנטים התגוררו בארץ ישראל מליוני בני אדם.
    והנה תןך כמה מאות שנים של שלטון האסלם ומלחמות רבות וארוכות ונומדיזציה הפכה הארץ לשממה ומספר אוכלוסיה ירד לכ200-300 אלף משתי גדות הירדן.
    מלחמות בין בתי החליפים,פלישות הבדואים,קריסת הבטחון הקיבוצי,מסעות הצלב והניוון החומרי בזמן הממלוכים הפכו את הארץ לשממה.
    כך עד אמצע המאה ה 19 ואז,כמה מפתיע,החלה התחיה הלאומית של היהודים. ופתאום אנו שומעים על עליה דרמטית במספר האוכלוסיה הלא יהודית עד יותר ממליון בימי המנדט הבריטי וקשה להאמין שמדובר בריבוי טבעי בלבד.

  5. עודד לדר’ שורק הגיב:

    ואיך שכחתי!
    הידיעות על המרד הגדול רבות פי עשרות מונים מהידיעות על מרד בר כוכבה.
    למרד הגדול היה הסטוריון גדול כיוספוס פלביוס בעוד שידיעותינו על מרד בר כוכבה באו מאיסוף של שברי מגילות והתיחסות דרך אגבית של הסטוריונים רומיים.

    אבל ידוע לנו כי מרד בר כוכבה הקיף את כל האוכלוסיה היהודית ביהודה והמרד היה מאורגן הרבה יותר ולא פחות משלושה לגיונות רומיים הושמדו בקרבות.
    המורדים נרדפו והושמדו עד האחרון שבהם. המצור על בית תר הסתיים בהשמדת העיר ותושבי בתיר מכנים עד היום את הגבעה החרבה שבמורדתיה כפרם יושב,בשם חירבת אל יאהוד.

    תושבי הגליל לא השתתפו במרד ולכן נותרו הם בחיים ועל אדמתם.

  6. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לאבנר, שלום

    ממתי אהר"ב מוטטה את בריה"מ? ממתי הסטאליניזם נחשב לסוציאליסטי-קומוניסטי? ממתי היורשים הסטאליניסטים ראויים לתור "קומוניסטים"?
    אני צופה שגורלה של ארה"ב, במוקדם או במאוחר, ידמה להתפרקות של בריה"מ למדינות/רפובליקות. כמה זמן ישתוק הציבור האמריקאי וישקוט נוכח הפשעים שמבצעים שלוחיו, הן במדיניות החוץ והן במדיניות הפנים?!

    לישר דרך שלום,
    הרשה לי להחמיא לך על כי זוכר אתה את מאמרי ואף מעלעל בהם מפקידה לפקידה. אלא שהמחמאה מיד מתאיינת אל מול העדר הגישה הלוגית כלפי ההשוואה בין הכנעניות הקדומה לבין זו, הפרוטו-פשיסטית של יונתן רטוש ושותפיו לדרך ה"כנעניזם".

    לאנונימית שלום,

    יש לי משום-מה תחושת בטן הפוכה לעמדתך הנחרצת. השאלה היא האם הוצעה לך הצעה מפתה בחו"ל, או דמי באמת-ובתמים, כי זו תוצע לך. האם היית עומדת בפיתוי?
    לפתיחת ערוץ ההתאזרחות באירופה יש בראש ובראשונה מניע כלכלי מטעמה של המדינה המציעה זאת. אין בין אותו תהליך של התאזרחות לבין
    הגירה למדינה המאזרחת, בהיבט הביצועי-מימושי ולא דבר.

  7. צחי – לנתן הגיב:

    מהיכן המקור שלך לאינפורמציה הזו לגבי ארצות מוצאם של פלסטינים או שאתה פשוט מנחש . חבש זה מאתיופיה ? איך אתה יודע שהם התישבו בלוד ? שתף אותנו קצת זה נשמע מענין

  8. אבנר לדר’ שורק הגיב:

    אכן שאלת תם שאלת: "ממתי ארה"ב מוטטה את בריה"מ?"
    כמדומני ב-1990 התחיל לפעול במוסקווה הסניף הראשון של מקדונלדס ברוסיה,
    לכן ארה"ב ניצחה, נקודה.
    וזה בכלל לא משנה עם "הסטאליניזם נחשב לסוציאליסטי-קומוניסטי" או לא.
    תשתדל בבקשה לא לברוח מהענין המקורי –
    אמרת שאם מול ארה"ב הייתה עומדת מעצמה כמוה אז ארה"ב הייתה ניגפת.
    אז זה קרה, וארה"ב ניצחה. מש"ל.

    הייתי בכל זאת רוצה שתענה לי על השאלה שהעליתי, עליה עדיין לא קיבלתי תשובה רצינית:
    איך אתה מתמודד עם הסתירה בין העובדה שיש (אפילו בין המגיבים כאן) אנשים שמשום מה מתעקשים לחיות בארץ ישראל, לבין התאוריה שלך לגבי חוסר רצונם (הכרוני וההיסטורי, לטענתך לאורך דורות ואפילו אלפי שנים!) של יהודים לחיות בארץ ישראל.
    התשובה היחידה שלך עד כה הייתה שבתנאים מסויימים (קנדה, כסף, וכו’) כולנו נלך מכאן, אבל מה החוכמה הגדולה? בתנאים מסויימים כל אדם יעשה כל דבר, לא?

  9. יעקבנ לשורק הגיב:

    יש להזכיר לשורק שהעם היהודי הפך לעם באיזור זה. גם אלה הסבורים שלא הייתה יציאת מצרים ולא היה כיבוש הארץ, מסכימים שההעם היהודי התהווה מתוך האוכלוסיה המקומית, שהפך לעם באיזור זה לפני כ 3500 שנה. אך, בניגוד להרה עמים עתיקים
    העם היהודי לא נעלם מעל במת ההיסטוריה. למרות
    איבוד הבסיס הטריטוריאלי שלו על פנע 1900 שנה, ולמרות היותו מפוזר על פני העולם כולו, ולמרות
    שאיבד את שפתו, העם הזה, לצערו הרב של שורק, הצליח לשמור על זכרונו ההיסטורי ואף לחזור ולייסד מחדש את מדינתו העצמאית במקום בו נולד.
    הוא אף הצליח להחיות את שפתו המתה ולהפכה לשפה
    חיה, שהפכה לשפת האם של מיליוני אנשים, המשתמשים בה מגן הילדים ועד לאוניברסיטה. שורק
    מודע וודאי, שאין תקדים עם בהיסטוריה הכתובה

  10. נתן. הגיב:

    בתוספת לדבריו של עודד ,כדאי לציין שיש עוד דרך ללמוד ,האם חברה היא חברת מהגרים.

    אצל היהודים ניתן ללמוד זאת לפי שמות המישפחה(אוחנה-מרוקו,שווילי-גרוזיה,מועלם-עיראק,ברקוביץ-רומניה,פרז-תורכיה וכן הלאה וכן הלאה).

    ובכן אצל הערבים זה בדיוק אותו דבר.

    אל-מצרי (ממצרים), אל-הנדי (מהודו), אל-מע’רבי (מאלג’יר), אל-תורכי (מתורכיה), אל-עג’מי (מאיראן), חוראני (מהר חוראן, הוא הר הדרוזים מדרום לדמשק), אל-עראקי (מעיראק), בושנאק (מבוסניה, התיישבו בקיסריה), חבש (מאתיופיה, התיישבו בלוד), מצראווה (ממצרים), ימני (מתימן), ועוד ועוד. על אלה יש להוסיף סודאנים (כפר ג’סר אל-זרקא), בדווים מאיזור הע’ור הירדני (כפר פרדיס), לבנונים, סורים, וכו’.

    כולם מהגרים בניהם של מהגרים.

  11. Henry Lowi הגיב:

    The second comment above reads like a poor paraphrase of the Declaration of the Establishment of the State of Israel

    If Yaakov is relying on Ben Gurion for his historical facts, he should give Ben Gurion the credit.

  12. עודד-בהמשך להערתו של נתן הגיב:

    אם נאמץ את מסקנתו,ואת הנתונים הידועים לנו מההיסטוריה הישובית של פלשתינה מאז המאה ה13 ועד המנדט הבריטי קל להבין שרוב אוכלוסי ארץ ישראל הם הומו נובוס- קרי אנשים חדשים. אלו המכונים ערבים וחלק מהם ערבים לפי שפתם ותרבותם אך לא לפי מוצא אתני(נוצרים,בוסנים,סודנים,וכו’) היגרו לכאן בתקופות שונות,ונטמעו באוכלוסיה הקיימת. בדיוק כמו שעשו יהודים מאירופא ,הלבנט וצפון אפריקה ב 100 השנים האחרונות. רק מה ? ליהודים יש מיתוס קדום שבארץ זו הם הפכו לעם,זוהי מכורתם ואליה הם חוזרים.
    הפלשתינים – מהגרי עבודה מהחוראן,הדלתא של הנילוס ועבר הירדן במשך המחצית הראשונה של המאה ה 20 .

  13. עופר לאבנר הגיב:

    הנושא שהעלית, כלומר כוחה של ברה"מ, הוא כבר נושא למאמר נפרד. אציין רק שגם אם ברה"מ היתה מעצמה אדירה, הרי שהיא ובעלות בריתה היו חלשות יחסית למערב, וגם "התפשטותו" של הקומוניזם בעולם היתה מאוד מצומצמת והגנתית באופייה.
    כל המדינות שהפכו לקומוניסטיות מאז 1917 לא היו דמוקרטיות לפני כן, כולל מזרח אירופה לפני הכיבוש הנאצי. שלטון הקומוניזם, הן כאחוז מאוכלוסיית העולם והן כאחוז ממספר המדינות העצמאיות, תמיד פיגר אחרי זה של המשטרים הדמוקרטיים.

  14. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לעודד שלום,
    ראשית – לו התגוררו כאן, באזור המכונה פרובינקיה יודיאה, מיליוני אנשים, היינו אמורים לחשוף כמה אלפי גורדי שחקים, מה, שכנראה לא יהיה. בלי שום קשר ליהודי/לא-יהודי מקובל כיום, בין חוקרי ההיסטוריה והקהילה הארכיאולוגית בכלל, כי מספר התושבים בעידן הקדום, כאן ובכל מקום היה מיקרוסקופי, יחסית למספר המפונטזים שעולים מכתבי מחברים קדמונים.
    חוקרי היסטוריה יהודים הושפעו, ביודעין ושלא ביודעין, בכוונה או בתמימות ממסרים לאומיים-ציוניים ואף פרוטו-לאומניים/פטריוטיים, וקיבלו, כמובנים מאליהם, את הנתונים המספריים שמורחים הקדמונים.
    שנית – אכן חסר לנו מקור עשיר ושופע בדמותו של יוסף בן מתתיהו ביחס למרד בן כוסבה, אלא מאי? הנתונים הארכיאולוגיים, האפיגרפיים, החז"ליים, הרומיים הכרוכים במרד בן כוסבה, חרף מיקרוסקופיותו, הינם מוצקים ורבים מהתיעוד ההיסטורי לגבי המרד של 66, המכונה "הגדול".
    שלישית – תיקון טכני קל – homo novus הוא "אדם חדש", אנשים חדשים הם homi novi

  15. ישר דרך הגיב:

    בסוף לא הבנתי את עמדתך,
    הייתה יציאת מצרים או לא?
    אם כן למה כתבת את המאמר ההוא?
    אם לא אז מתי "הוא יצר עובדה קיימת על ידי הזזה ברוטאלית של ציביליזציה קיימת"?בספר שופטים? אבל רגע הרי העם נתבגש בארץ אז למה הזזה של ציבילזציה קיימת? לכל היותר צמח מתוך הציביליזציה הנ"ל כשהוא משחרר את עצמה מעול הדיכוי הלא מוצדק שהושת עליו…
    בקיצור אי אפשר לאחוז את החבל בשתי קצוותיו או שמקבלים את ההתגבשות בארץ, ואז לא ניתן לטעון לכיבוש, או שמקבלים את ה"הגירה" ממצרים ואז זה סיפור אחר.
    ועל תכנס איתי לקטנות של האם אתה מנוי על העיתון "לכנעניסט" או לא, זה לא העניין פה…

    נ.ב –
    קראתי עוד כמה מאמרים שלך למשל זה המתאר את בר כוכבא כבן לקבוצה דחויה ושולית…וזה המתאר את יהודה המקבי כ"כהניסט" או משהו דומה…והאמת אני לא מסכים איתך אף פעם…

  16. אבנר לעופר (ולדר’ שורק) הגיב:

    הייתי מתווכח איתך על גודלה ועוצמתה של בריה"מ, אבל בצדק אמרת שזה נושא למאמר נפרד.
    הנקודה שכן הייתי רוצה לציין היא לגבי הדרך של דר’ שורק להעלות טיעונים ולהתמודד עם טיעונים נגדיים.
    לטיעון שלי לפיו יהודים דווקא כן רוצים להיות כאן הוא ענה שבתנאים מאוד מסויימים רוב היהודים "השפויים" יעופו מכאן (לא חוכמה לומר כזה דבר, כי בתנאים "מסויימים" כל אדם יעשה כל דבר).
    ולגבי ארה"ב הוא אמר שאילו הייתה מעצמה נגדית מספיק חזקה אז ארה"ב הייתה ניגפת –
    מה שבפירוש לא קרה!

    אז זה מה שנקרא "על תבלבלו אותי עם עובדות", לא?

  17. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לאבנר שלום,

    תמהתי מה בין המקדונלד’ס לבין קריסת בריה"מ ע"י ארה"ב.
    כמו כן, אין בין המוטו של מאמרי לבין שאלת רצונם של האנשים לחיות בארץ ולא דבר, למעט ההיפוטזה ה"מרושעת" שהעליתי מניה וביה, וצר לי שאני צריך מדי פעם לקנטר כלפי המגיבים ולהתייחס להבנת הנקרא.
    ואם כבר, אז כבר: מעטים הם האוכלוסין במדינות המתוקנות שמביעים אי-נחת (בלשון המעטה) מהמצב השורר במקומותיהם, בשונה מהמקובל במקומותינו.

    ליעקב שלום,
    נוכח הטענה האיוולתית כי עם ישראל לא נעלם מעל במת ההיסטוריה, בשונה מעמים אחרים, הרי אחת מן השתיים: קיימת טענה כי מה שמכונה היום בשם העם היהודי, עבר כל כך הרבה גלגולים לאורך ההיסטוריה, מה שמעמיד בסימן שאלה אחד גדול את עצם ההשתלשלות הרציפה של האתנוס היהודי. מול טענה זו מופיעה הנחה אחרת, כי למעשה היה זה גם גורלם של הרבה עמים קדומים: המצרים, המסופוטמים, היוונים, הרומאים ועוד כיוצא באלה.
    נוח לרבים וטובים להציג את ייחודו של עם ישראל בעניין גניאולוגי זה, אך מול המחקרים המדעיים מסתברת הנחה זו כשטות גמורה.

  18. נתן. הגיב:

    לצחי.

    להלן הקישור:

    — קישור —

  19. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לישר דרך שלום

    אתחיל מהסגיר של תגובתך. הצהרתך כי אף פעם אינך מסכים עם דעותי-הנחותי, מעוררת בעיתיות לא קטנה לגבי מוכנותך להשתנות מעט.
    כמו כן, לו כולם היו מסכימים כל הזמן להנחותי, הייתי נאלץ לפשפש בדרכי, ואגב, הנון-קונפורמיזם שבי עולץ כל פעם מחדש.

    ולעניין היציאה ממצרים: בינתיים, עד לשניה זו, מחט המיגנוט ההיסטורי מצביעה כל הזמן על פס "הספק הרב", וכך גם לגבי הירידה מצרימה. המחקר ההיסטורי המודרני מציג את הירידה/יציאה כסיפור מיתולוגי בעל מגמות דידקטיות-תעמולתיות.
    סיפור אחר הינו מהלך ההתנחלות/הכיבוש. התנ"ך, נכון, תופר בין שני הסיפורים, לנוחיותו, בין היציאה לבין ההתנחלות. לירידה וליציאה אין כל אישוש היסטורי וארכיאולוגי, וזאת לעומת סימני ההרס והשריפה שבאזור גב ההר, בואכה השפלה, המיוחסים (ושלא נתבלבל עם סיפור יריחו) למחצית המאה ה-13 לפנה"ס. הזזה ברוטאלית של הציבילזציה הכנענית, וכנראה גם תוך כדי היטמעות חלקית בתוכה, אינה כרוכה בהכרח עם מיתוס היציאה ממצרים, אלא במהלכים צבאיים של קבוצות שבטיות, כנראה על גבול המדבר, אולי קדם-יהוויסטיות, שמטעמים שונים החליטו להפגין שרירים אל מול הציביליזציה הכנענית.

  20. עודד לדר’ שורק הגיב:

    תודה על התיקון. דקדוק לטיני אינו הצד החזק שלי.
    לגבי תשובתך לישר הדרך לגבי ההתנחלות במאה ה13 לפני הספירה, הנך טוען בו בזמן שהשבטים הישראלים שרפו את הציויליזציה הכנענית ובו זמנית נטמעו בה,ומביע שאט נפש מכך. כל עם קדמון נהג בצורה אלימה זו או אחרת כלפי שכניו ולא זכה במי רותחין ממך (למשל השמדת התרבות היוונית-פגנית על ידי הכובשים הערבים במאה ה7 או השמים המערביים ב-2000- לפנהס’ כנגד ממלכת בבל הקדומה או ערי המדינה של סוריה. השמדת אוגרית על ידי גויי הים וכו’

    השאלה היא,לדעתי, : האם עלינו למתוח ביקורת על מעשיהם של עמים קדומים מלפני יותר מ 2000 שנה רק כי זה משרת את מטרותינו הפוליטיות העכשויות ולהתעלם באלגנטיות ממעשיהם של עמים קדומים אחרים,שמעשיהם נלוזים לא פחות?

  21. אבנר לדר’ שורק הגיב:

    אני מרים ידיים.

    פתאום אתה טוען ש"אין בין המוטו של מאמרי לבין שאלת רצונם של האנשים לחיות בארץ ולא דבר" (מה ?!?, אז על מה כתבת שם בכלל?)

    ועוד מוסיף ואומר שהסמל האמריקאי הגדול ביותר (שהוא כידוע האות "M" בגודל מחריד וצבע צהוב, ומתחתיו בובת ליצן מטופש ודוכן של אוכל זול ומגעיל) שמתנוסס בלב מוסקבה לא מעיד כלום על סופו של המאבק בין בריה"מ לארה"ב…

    דר’ שורק, טקטיקת ניהול הדיון שלך היא ייחודית, סיבובית ובלתי ניתנת לפיצוח.
    מעולם לא ראיתי כדבר הזה בגדה השמאלית.

  22. אלון הראל הגיב:

    קראתי בשעשוע את הוויכוחים ההיסטוריים וקוואזי היסטוריים כאן. הדיון די מעניין ואני בטוח שיש עליו כתיבה מרתקת.

    אלא שהרלבנטיות שלו לימנו אנו מוגבלת. השאלה אם היה כאן ישוב יהודי או לא בתקופה כזו או אחרת הוא שולי. אם יש רלבנטיות למשהוא זהו הקשר התרבותי לארץ ישראל ההופך את ארץ ישראל למה שגנז מכנה formative territory. קשר זה עשוי תחת תפישות מסויימות להיות רלבנטי בלי קשר לאמיתות ההיסטורית של סיפורי התנ"ך או סיפורים דומים להם. כמובן שקשר תרבותי דומה קיים גם באומה הפלסטינית.

  23. ישר דרך הגיב:

    או שאולי זה מעורר בעיתיות לא קטנה לגבי יכולת השכנוע של מאמרך…, בכל אופן אני מפסיק את הוויכוח פה, היה מעניין, הגם שתמיד ויכוחים באתר הזה מביאים אותי לאתה מסקנה:
    חרדים ואתאיסיטים לא ניתן לשכנע שדתם שגויה…גם אם ירד אלוהים מהשמיים ויגיד זאת להם בעצמו…
    תחשבו על זה.

  24. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לעודד שלום

    אני מוחה ומתקומם נגד כל גילויי אלימות בכל תקופה, מודרנית כקדומה, אלא שעם ישראל הצטיין מאוד בתחום זה, ולפחות כפי שהותיר מאחוריו בסיפורי התנ"ך ובפסוקיו, ש"משום-מה" אינם מלומדים כלל בבתי הספר.
    כל ניסיון לחשל חוליה כזו או אחרת בין אירועים שהתרחשו לפני מאות ואלפי שנה לבין תקופתנו פסול מעיקרו. אלא, היות שהציונות נבנתה על סיפורי התנ"ך, והיות שהיא עיוותה את ההיסטוריה היהודית לצרכיה, יש בהחלט טעם להציג דברים על דיוקם, שלא לדבר על המחויבות כלפי קליאו – מוסת ההיסטוריה.
    אוגרית וגויי הים – קונטרוברסאלי לחלוטין.

    לאבנר שלום,
    עניין הרצון לחיות בארץ לא עלה מתוך מאמרי, אלא "נגררתי" לכך כתגובה לאחת ההתייחסויות של אוהבי ומוקירי עמדותי.
    הריני אסיר תודה להחמאתך העניין ניהול הדיון בגדה השמאלית.

  25. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לאלון שלום,

    עיין הערתי לעודד. ובכל מקרה ראויה פתיחת חלון רחב דיו להבנת תהליכים היסטוריים ואירועים היסטוריים קדומים ומידת שימושם על ידי גורמים ציוניים גם כדי לבלום את המקהלות המצוייצות של ציבורים "יקרים" במקומותינו בדבר "כי לנו-לנו ארץ זאת".

    לישר דרך שלום

    אל תישבר. בלעדי הערותיך המשכילות ומאירות העיניים, נראים כל מגיבי אפורים ורדודים כל כך.

  26. עודד הגיב:

    דר’ שורק שלום
    רשמת בתגובתך כי עם ישראל הצטיין במיוחד בתחום גילויי האלימות וזה על פי סיפורי התנכ"

    האמנם ?
    האמפריה האשורית האדירה,וזו הבבלית,גויי הים בפשיטותיהם על חופי הארץ, כל אלה מחווירים לעומת האלימות של עם ישראל….
    האמנם ?
    עם ישראל חי בטריטוריה מצומצמת,לא עסק בכיבושים רחבי ידיים,הקמת אמפריות,דיכוי מרידות על ידי הגליות וכו’
    גם האנגלים התרבותיים עסקו בזמן פלישתם לאי בריטניה בטיהור אתני מקיף של הקלטים והברטונים ועליהם לא נאמר ש"היו מצטיינים בתחום זה".
    דעותיך הפוליטיות מפירות את שיקול הדעת ההיסטורי שלך.
    אינני סבור שמה שמתואר בתנכ היה שונה במאום ממעשיי האומות הקדומות האחרות באותו זמן. וסיפורי ירמיהו על מצור ירושלים ומעשיי הדיכוי הבבליים בשנה 586 לפני הספירה מאירי עיניים.

  27. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לעודד שלום

    עם ישראל לא היה עם מעצמתי כובש כדוגמת האימפריה האשורית או הבבלית, אלא שבהשוואה לעמים אחרים, דוגמת גודלו ועוצמתו, כגון המואבים, העמונים והאדומים, מוביל עם ישראל ונושא בתואר המפוקפק של כובש אכזרי, אשר גם מתרברב בכוחו ובצידקת מעשיו "בעזרת השם", כפי שאיננו מוצאים בכתבי עמים אחרים, ואף בהתפארותו הידועה של המלך המואבי.
    כדאי להבין ולדעת, כי ככל שעם נתון היה פגאני יותר, כך היה אכזרי פחות. האל היהוויסטי היה בהחלט אל נקם ונורא, וזו, כמובן, פרפרזה אנתרופומורפית, מכיוון שהאלים נבראו בידי בני האדם.

  28. חיים הגיב:

    אני עד לא הבנתי אם התנ"ך אליבה דשורק הוא מקור אמין לנתונים "…לפחות כפי שהותיר מאחוריו בסיפורי התנ"ך ובפסוקיו" או מיתולוגיה עם אג’נדה פוליטית "…המחקר ההיסטורי המודרני מציג את הירידה/יציאה כסיפור מיתולוגי בעל מגמות דידקטיות-תעמולתיות". מה שכן הבנתי ששורק מתשמש את התנ"ך לשני הצרכים בהתאם לצרכיו, כאשר התנ"ך מספר על האלימות של העברים הרי שהתנ"ך אמין וגם נמצאות "עדויות" לעניין, כאשר התנ"ך משמש כהוכחה לקשר היהודי-עברי לארץ הרי שהוא בליל שקרים עם הטייה פוליטית שמטרתה שליטה בעם. מחט מגנט האינטגריטי מושכת חזק לקוטב הספק הרב בקרבת הדוקטור הנכבד.

    בכל מקרה ההערה האחרונה לגבי הקשר בין פגאניות לאלימות פשוט מומצאת לא פחות ולא יותר. האם האינקא היו אכזרים פחות? האם ג’ינג’יס חאן ואנשיו היו אכזרים פחות? האם הרומים היו אכזריים פחות? על מה מבסס מר שורק את ההנחות שלו? משאלות לבו? זה לא כלכך מדעי, למעשה זה כלכך לא מדעי.

  29. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לחיים שלום

    ראשית – התקן עצמך לעברית, חרף ארמיותה: יש לרשום אליבא באל"ף (לדעת, על לב) ולא בה"א (אליבה). מהאליבה שלך הארמית נעלבה.

    שנית – התנ"ך בוודאי שאינו מהווה מקור אמין ללימודי ההיסטוריה ברמה של הסרגל ההיסטורי-כרונולוגי, אישים, אירועים, תהליכים, גורמים , תוצאות והשלכות. אל התנ"ך יש להסתכל כמקור ספרותי, תרבותי בעל מסרים דידקטיים, וככזה אני מתייחס לאווירה (!!!! העולה ממנו, ולא לממדים ההיסטוריוסופיים. מן התנ"ך אפשר לחלץ מסרים רבים שהדריכו את החברה היהודית הקדומה, ובכללם – מונותאיזם אכזרי ונקמני.
    אתה יכול, חיים מכובדי המלומד, לקרוע חלון מעניין לאווירה תרבותית ואף מוסרית ממטען השירים של חברה זו או אחרת (ואתה מוזמן לבדוק את שירי ארץ ישראל של תקופת המנדט ואף לאחר פרוץ המדינה וליותר-מאשר-להריח את אווירת המיליטריזם הרוויה והטעונה בה) מחד, אך לא להתייחס לשירים לכשעצמם כמקור היסטורי per se. אתה מוזמן להתרשם מסיפורי מינכאוזן, מאגדות האחים גרים, מהצ’יזבאטים של הפלמ"ח ועוד. אלה אינם מקורות היסטוריים, אך מהם ניתן לחלץ התייחסויות היסטוריות מעניינות.
    היציאה ממצרים, שלא היתה ולא נבראה, אלא עצם שיקועה בתנ"ך עשוי ללמד על המגמה של כותביה – משמריה, וזו כבר גישה היסטוריוסופית.

    שלישית – ושוב אני נאלץ להיחלץ לטובת העברית: אינקה ולא אינקא וכן כל-כך ולא כלכך.

    רביעית – לא טענתי כי עמים פגאניים היו ליברלים, רחמנים בני רחמנים ומתחשבים. ידוע בקרב המחקר כי עמים פגאניים היו פחות אלימים, נקמנים ומשחרים לדם מאשר עמים מונותאיסטים. הסיבות לכך הינן רבות, והמרכזית שבהן – בגלריה הפגאנית יכול הפרט להזדהות עם אל זה או אחר, בן-אל, אליל ביתי, או מוזה. יש פה מעין פרטיקולריזם פרה-דמוקרטי, ואילו המונותאיזם, שמעמיד במרכזו רק אל אחד, בבחינת טוטליטריזם ריטואלי-סקראלי, תמיד מבקש, בשל ה"טוטליטריזם" שבו את הסמכותיות והשליטה, וזו מתבטאת ביחס לפרטים שבקרב החברה ובעיקר לאויבים.

  30. עודד-לדר’ שורק הגיב:

    ומכאן,שגם האסלם והנצרות היו אלימים בצורה יוצאת דופן ביחס לעמים פגאניים.

    אבל אני איני רואה בתנכ שום רמז לכך שעם ישראל היה אכזרי יותר משכניו הפאגניים.

    יתרה מכך, שתי הממלכות ,יהודה וישראל הירבו לשתף פעולה עם שחקנים אזוריים אחרים במלחמות קואליציה (קרב קרקר שבו לקח אחאב מלך ישראל חלק די גדול) ולעיתים שיתפו פעולה עם מלכים של ארצות ניכר נגד הממלכה האחות אפילו.

    האכזריות שאתה רואה בתנכ היתה חלק מהמכלול של הציויליזציה הקדומה במזרח העתיק. זכורה לך מצבותיהם של מלכי מצרים והתפארותיהם איך דיכאו מרידות ושרפו ערים ? המלחמה כנגד החיקסוס שהביאה להכחדת התרבות הכנענית בגב ההר במאה ה 16 לפנ"הס? גויי הים ששרפו את אוגרית באש? השמדתה של גת הפלישתית על ידי רצין מלך ארם? חורבן שומרון על ידי אשור?

    ממלכת ישראל וממלכת יהודה הטילו מרות על ממלכות שכנות (ערי הפלישתים,העמונים והמואבים והאדומים)אך לא כפו עליהם את הדת העברית.כאשר התחזקה אדום ,היא השתלטה על כל אזור הר חברון במאה ה5 לפנ"הס ואכן איזור זה נקרא במשך מאות השנים שלאחר מכן אדומיה…
    הנחותיך הן אנטי ישראליות שלא במובלע וזה משפיע על שיקול דעתך.
    אתה טוען שעם ישראל אינו ככל העמים במובן הרע כמשקל נגד לאמונה הדתית שעם ישראל איננו ככל העמים במובן הטוב.
    ואני אומר, אנו ככל העמים ככל הנוגע לתרבות,מחשבה ומוסר בעת העתיקה.

  31. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    עודד שלום

    אכן עם ישראל היה ככל העמים הקדומים, אלא שדתו המונותאיסטית העבירה אותו לא מעט על דעתו.
    עמים כובשים, אימפריאליים משהו,ואף הפלשתים בכללם, ניהלו מלחמות רבות, כובשניות, מה ששיקע בתוכם את ההתנהגות האכזרית.
    לא תמצא בשום מסמך וידויי של עם כדוגמת ישראל, בגודלו, בממדיו, התבטאויות כה אכזריות כפי שמגולמות בספרות התנ"כית

  32. עודד לד’ר שורק הגיב:

    התנכ הוא ספר שאין בלתו בהסטוריה העתיקה. כנראה בגלל שספרים אחרים של עמים אחרים לא שרדו ולא הגיעו לידינו.
    אני סבור שרמת האכזריות דאז חפפה את כל הציבור הרחב מהים התיכון ועד פרס וארץ הסקיתים.אני בטוח שאם היו מגיעים לידינו סיפורי המלחמות של הסקיתים,הפלישתים,האשורים וכו’ (ובל נזכיר את הפשיטות האכזריות של בני אמורו -השמים המערביים אל תוך אכד מזה והלבנט מזה בשנת 2000- שהכחידו תרבויות רבות.

    זה שלא נרשמו ספרים המפרטים מלחמות ומעשים אלו,לא אומר שהן לא התרחשו.

  33. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לעודד שלום

    ראשית, אכן לתנ"ך אין שום מקבילה בספרות הקדומה, אלא שבשונה מכתבים קדומים-קדמונים, עבר התנ"ך כל כך הרבה שינויים בתחום הניסוח והעריכה, ובפרט העיבוד המאוד מאוחר של המאה השניה לספ’ (!!!), ומתוך כך יש לבדוק את המהויות שבו בהתאם. כאלה המשקפות, מן הסתם, עמדות ברורות של משפחת סופרים-עורכים בעלי כוונות שונות, ובכללן פוליטיות (דאז).

    שנית, אני חוזר ושונה – אין גישתן של אימפריות כובשניות כתפיסתם המהותית של עמים כבושים, קטנים בממדיהם. ואגב, האכזריות המצרית רדודה וחלשה לאין שיעור מזו המסופוטומית בעיקר בשל היות הראשונה כובשת בערבון מוגבל, ואילו המסופוטומיות כובשות ללא גבולות.
    עם ישראל, על אף ממדיו הזעירים ונכבשותו, היה בבחינת יוצא מן הכלל כזה שהפליא באכזריותו והתנשאותו (כצמד ביטויים הסרוגים זה בתוך זה) כתוצר של חינוך ריטואלי-דתי-פולחני בהקשר המונותאיסטי.

    שלישית – וכנובע מכך: בתקופות מאוחרות יותר, תחת הכיבוש ההלניסטי והרומי, היה עם ישראל כמעט המרדן היחיד מול האימפריות הכובשות. עם ישראל אמרתי? שגיתי "בגדול". את המרידות הוליכו קבוצות קנאיות, טירופיות, הזויות, משיחיסטיות, אובדניות, שלא תמצאו דוגמתן בשום עם (ושוב בגלל המונותאיזם), שלא זכו לגיבוי האוכלוסיה ואף ההנהגה וכמעט הובילו לשואה קדומה.
    למרות זהירותי בכל הנושא של הקשרים היסטוריים, ובוודאי שעל פני אלפי שנה, לא אחטא אם אומר, כי יורשי הקנאות הם בני "ברית הביריונים" של תקופת המנדט, "המחתרת היהודית", "בת עין" ובעיקר "נוער הגבעות" וכל מיני הזויים ברעלאוויסטים.
    נו. מי אמר שמשעמם במחוזותינו?!

  34. עודד הגיב:

    עובדה אחת לא קראתי בתגובתך.
    רק ניחושים ,משאלות לב,וwishfull thinking

  35. אני הגיב:

    ד"ר שורק – הרשה לי לחלוק על התיזה שלך.

    לגבי ההגליה מהארץ:
    הרומאים דיכאו את המרד בצורה כירורגית. "רק" שרפו את בית המקדש וכמה ערים בגליל, לא יכול להיות שזה שינה משהו לרעת היהודים במצב הדמוגרפי של הארץ. בכל אופן – גם אני אינני טוען כי לאחר חורבן בית שני התקיימה הגליה מאורגנת וטוטאלית, כיוון שלאחר החורבן נמשכת נוכחות יהודית בא"י ומרכזים רוחנים לאומיים כמו יבנה וטבריא (כמו גם קיום כפרי בפריפריות). להיפך, אני טוען שהקיום היהודי בארץ עשה מאמץ כדי להישמר והלך והידלדל בתהליך ארוך עקב רדיפות השלטון העוין. לאחר מרד בר-כוכבא התרחש טבח שע"פ מס’ הערכות הגיע לחצי מיליון הרוגים יהודים. התקיימו רדיפות דתיות, בחלקן אלימות. (עשרת הרוגי מלכות, שכל אחד מהם חי באיזור שונה של הארץ, הם דוגמא לכך).
    השלטון הביזנטי, שבא לאחר השלטון הרומאי, היה בד"כ עוין ליהודים. ירושלים נאסרה לכניסת יהודים כבר מאז מרד בר כוכבא, ובתי כנסת רבים בארץ נסגרו ונחרבו. בתקופת הקיסר הרקליוס התרחש מרד של יהודי הגליל ולאחר דיכויו רבים מהם נהרגו. במהלך המלחמה בין האימפריות הפרסית-הסאסאנית והביזנטית חברו יהודים רבים לפרס, וסייעו לפרסים בכיבוש הארץ מידי הביזנטים – כיוון שמלך פרס הבטיח להם כי יאפשר להם לבנות מחדש את המקדש בירושלים. ידוע לנו גם על התנגשויות בין היהודים לנוצרים בארץ, גם על יחידות לוחמות יהודיות בשירות הפרסים (ולא שכירים, כי אם אידיאליסטים שהונהגו ע"י החכם התלמודי מר-זוטרא) וגם על ניסיונות עליה מבבל ופרס לא"י, שסוכלו ע"י הפרסים. הכמיהה היהודית לא"י הייתה בהחלט קיימת, ונוצלה היטב ע"י הפרסים. כמובן שהפרסים שכחו את הבטחתם ליהודים לאחר נצחונם, מה שהשאיר את היהודים קירחים מכאן ומכאן, והפך אותם למטרה לאלימות ורדיפות נוספות מצד הביזנטים כשחזרו לשלטון.
    איש לא טען כי הכובשים הערבים המוסלמים במאה ה7 גירשו את היהודים מהארץ. אך אי אפשר להכחיש את האלימות הקשה והרדיפות שהפעילו הכובשים הצלבנים נגד יהודי א"י. אמת, האלימות הופעלה גם נגד התושבים המוסלמים בארץ, אך להבדיל מהיהודים, למסלמים היה גיבוי של שתי אימפריות מזרח תיכוניות שהקל עליהם להשתקם לאחר הנצחון המסלמי על הצלבנים.
    בתקופות הממלוכית והעת’מאנית בא"י היה מצב היהודים עולה ויורד, אך בהחלט לא מצב אידילי של חופש תנועה שבו התאפשרה הגירה יהודית המונית לארץ. יהודים לא הורשו להתיישב בכל מקום והיו כפופים למגבלות. כמו כן, במקרים רבים הטילו המדינות האירופיות מגבלות על יהודים להגר לא"י – לדוגמא ונציה במאה ה16.
    אין צורך לפרט לגבי מגבלות "הספר הלבן" בימי הבריטים, נוסף על המגבלה העצומה להגר ממקום למקום בזמן מלחה"ע השניה. בפועל, עם הקמת המדינה, כשניתנה הרשות ליהודים לעלות לא"י מבלי סרטיפיקטים וכו’ התרחש גל עליה של מיליוני יהודים.

    לגבי הכמיהה היהודית לארץ:
    הד"ר שורק מציג את אזכורי א"י בתפילה כ"מלמול שפתיים שגרתי" שהן תירוץ להיעדר עשיה. ניתוח פסיכולוגי מעניין – הבעיה היחידה בו היא שאין לנו יותר מדי מידע על מה חשב והרגיש כל אדם. המידע שיש בידנו, הוא אילו פעולות נהגו האנשים לבצע וע"פ אלו קודים. א"י הייתה נוכחת בחיים הדתיים של היהודים בזמן שבירכו על מזונם, בזמן שחגגו את חנוכה ושלושת הרגלים, בזמן שקראו מהתנ"ך בכל שבוע, אז דעתי היא שהנושא הזה היה עבורם מעבר למלמול שפתיים ריטואלי. א"י הייתה מוחשית: היהודים עמדו בתפילה כשהם פונים לירושלים. היהודים התפללו כי האל ייתן גשם על הארץ בפרק הזמן שבו האקלים בארץ הוא גשום. הם עצמם ישבו באיזור מושלג באירופה או באיזור שחון במזה"ת, אבל את בקשת המשקעים הם תכננו לפי האקלים בארץ.
    הארץ הייתה מעבר למושא הערצה וחלום. ההלכה, שאינה רואה בעין יפה גירושים, מתירה לבני זוג להתגרש אם אחד מהם מעוניין לעלות לארץ והשני לא. ההלכה יוצרת מציאות שונה למי שחי בא"י ולמי שלא – לדוגמא מצוות התלויות בארץ. ע"פ התלמוד "כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה".
    מעבר לכך, בא"י התקיים יישוב יהודי לאורך כל הדורות, והיישוב הזה הסתייע בתרומות של קהילות יהודיות מכל העולם – מה שאומר שליהודים היה מספיק חשוב שיתקיימו חיים יהודיים בא"י. בסופו של דבר, נעשו מאמצים לקיים יישוב, נעשו נסיונות עליה תמידיים של יחידים וקבוצות. אתה שואל, למה לא התקיימו יוזמות הגירה גדולות? ובכן, לפחות יוזמה אחת החלה: התנועה של שבתאי צבי, שעוררה את יהודים מכל התפוצות לעליה. התכנית לא יצאה לפועל, כמובן, כי השקר של שבתאי צבי נחשף והוא עצמו התאסלם. אני מניח כי לאחר המשבר הזה, היהודים חששו יותר מיוזמות מאורגנות. אולם סבה נוספת, הרבה פחות אידיאולוגית לכך שהיהודים לא ארזו את מטלטליהם ובאו לארץ בהמוניהם היא שבימי הביניים מעבר ממקום למקום לא היה עניין של מה בכך. בוודאי לא מעבר של ציבורים גדולים הכוללים זקנים וילדים. מדובר בהפלגה מסוכנת על כלי שיט לא אמינים, הליכה למרחקים, סכנות שוד ואקלים וכו’. העובדה היא שבמאה ה-19, כשהאפשרויות הטכנולוגיות גדלו, החלה עליה יהודית לארץ והקמת מושבות. אגב, עוד לפני הופעת התנועה הציונית המדינית של הרצל. ובכלל, האם הרצל או וייצמן יכלו להכריח את היהודים להגיע הנה? האם הם הבטיחו להם תקציבים או הטבות? לא! ההגעה של היהודים והתיישבותם – מה שהביא בסוף להקמת מדינת ישראל – התרחשו מכיוון שהיהודים רצו להגיע לארץ.

הגיבו לאבנר לדר’ שורק יורם בר-חיים

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים