הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 ביוני, 2006 17 תגובות

לשייח’ מוחמד אבו-טיר יש משהו שכל פוליטיקאי שואף אליו: מזהים אותו מיד. זקנו הצבוע בחינה, בגוון כתום לוהט, בולט מאוד. למעשה זהו סמל דתי: הנביא מוחמד, שעל שמו הוא נקרא, נהג לצבוע את זקנו באותה הצורה. השייח’ אדום-הזקן מוכר בישראל יותר מכל אישיות בכירה אחרת בחמאס. הוא כבר הפך לדמות בתוכנית הסאטרית הפופולריות ביותר: "ארץ נהדרת". טל פרידמן למד לחקות את סגנונו ושפת-גופו, וכך הפך עם חיוכו הממזרי, לבן-בית בסלונים שלנו, אף שהוא עצמו אינו אוהב את זה (משהו דומה קרה בשעתו ליאסר ערפאת, כאשר בובה בדמותו הופיעה בתוכנית "החרצופים" כדוד חביב, קצת מצחיק, שונה מאוד מהתדמית השטנית שהתעמולה הרשמית ניסתה לשוות לו).

השבוע התפרסם אבו-טיר על רקע הרבה יותר רציני. כאשר פגשתי אותו בביתו, ריחפה עליו כבר סכנה חמורה מאוד: הגירוש. שר הפנים בממשלת אולמרט הודיע רשמית – לו ולשלושה מחבריו, חברי הפרלמנט הפלסטיני – שאם לא יתפטרו תוך חודש מתפקידיהם ברשות הפלסטינית, הוא יבטל את מעמדם כ"תושבי קבע" בירושלים ויגרשם מהעיר לשטח הפלסטיני הכבוש.


איך זה מתאפשר?


אחרי מלחמת 1967 ("מלחמת ששת הימים"), כאשר מיהרה ממשלת ישראל לספח את ירושלים המזרחית, היא שרטטה גבולות חדשים לעיר, הרבה מעבר לשכונות העיר עצמה. הכוונה היתה לספח מקסימום של שטחים אך מינימום של פלסטינים, וכך נוצרה מפה שבה נראית העיר כמפלצת פרה-היסטורית.


אך למרות כל המאמצים וההתפתלויות, לא היתה ברירה אלא לכלול בתחום העיר המסופחת אוכלוסייה ערבית פלסטינית גדולה, המגיעה עכשיו לכדי רבע מיליון בני-אדם. הכפר צור-באהר, שבו גר אבו-טיר, הנמצא במרחק מה מהעיר, נכלל גם הוא בשטח המסופח.


בעת הסיפוח התעוררה כמובן הבעייה: מה לעשות בתושבים האלה? אילו זה היה אפשרי, היו המספחים מן הסתם מעדיפים לגרשם, אך בנסיבות הקיימות זה לא היה ניתן. הדבר הטבעי היה להעניק להם אזרחות ישראלית, כמו שנעשה ב-1949 לתושבי כפרי-המשולש, שלא נכבשו במלחמה אלא ניתנו לישראל כמתנה על-ידי המלך עבדאללה.


אבל ב-1967 התחלחלו ראשי המדינה מהרעיון להוסיף לציבור הישראלי-הערבי – שהיווה כ-20% מאזרחי המדינה – עוד ציבור גדול של אזרחים ערביים. הם מצאו מוצא מחוכם: הפלסטינים במזרח ירושלים אמנם קיבלו מעמד של "תושב קבע" בישראל, אך נשארו אזרחי ירדן. כך לא יכלו להשתתף בבחירות בישראל, אך נהנו מכמה זכויות אחרות (למשל: הזכות לשלם מיסים ואת דמי הביטוח הלאומי).


הממשלה ידעה, כמובן, שהערבים לא יכלו להתנגד לעיוות הזה. אילו דרשו אזרחות ישראלית, הרי היו מכירים בריבונות הישראלית על מזרח ירושלים – דבר ששום מדינה בעולם לא עשתה עד היום.


שלילת האזרחות מהערבים "המסופחים" שירתה גם מטרה נוספת. במהלך מלחמת 1948 נאלצה כל האוכלוסייה הערבית במערב העיר להימלט למזרחה. הם השאירו אחריהם רכוש עצום, שכלל את כל הבניינים היפהפים של טלביה ואת האדמות שעליהן בנויים הכנסת, משרד ראש-הממשלה, קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת-רם, מוזיאון ישראל ועוד. אילו הוענקה לבעלי הנכסים האלה, שהם כיום תושבי מזרח ירושלים, אזרחות ישראלית, יכלו לתבוע אותם בחזרה. זה לא היה תהליך אוטומטי, אבל הלחץ על הממשלה היה גובר. מוטב היה שיישארו "תושבי קבע" בלבד.


אחד ההבדלים העיקריים בין "אזרח" ל"תושב קבע" הוא שכמעט אי-אפשר לבטל אזרחות, אך קל מאוד לבטל מעמד של "תושב קבע". די בהחלטה שרירותית של שר הפנים. אמנם אפשר לערער עליה בפני בג"ץ, אך הסיכוי שעתירה כזאת תוכתר בהצלחה נתון בספק.


מה שעשה עכשיו שר הפנים רוני בראון הוא אות מבשר רעות. אם יצליח, מהווה הדבר סכנה לכל 250 אלף הפלסטינים הירושלמיים. אפשר יהיה לבטל את התושבות שלהם ולגרשם, בטענה ביטחונית זו או אחרת. הרי אצלנו, הביטחון מתרץ כל שרץ, ותמיד אפשר לשכנע אזרחים תמימים בטענה שהדבר דרוש כדי להציל את חייהם מפני הטרוריסטים הנוראים.


עצם השימוש לרעה במלים "תושב קבע" בולט לעין. "תושב קבע" הוא בדרך כלל אדם המהגר לישראל ואינו זכאי או רוצה לקבל אזרחות. להחיל מושג זה על משפחות החיות בעיר מאז כיבושה בידי הח’ליף עומר לפני 1,300 שנים הוא אונס פוליטי ולשוני.


הדבר נוגד לא רק את החוק הבינלאומי, שעל פיו ירושלים המזרחית היא שטח כבוש ותושביה הם "אנשים מוגנים" שאסור לגרשם מבתיהם, אלא גם הסכמים חתומים של ישראל. על פי הסכם-אוסלו, מעמדה של ירושלים הוא נושא פתוח, ויש לדון בו במשא-ומתן על הסכמי-הקבע. לתושבי ירושלים ניתנה במפורש הזכות לבחור ולהיבחר לפרלמנט הפלסטיני. אבו-טיר נבחר על-ידי הבוחרים בעיר כנציגם. הדרישה שיבחר בין התפטרות מהפרלמנט לבין גירוש מהעיר היא הפרה בוטה של הסכם כתוב – על-ידי אותה הממשלה הדורשת שהחמאס יכיר בכל ההסכמים החתומים. נראה שאין גבול לציניות של אולמרט ושות’.


זאת ועוד: בעת חתימת הסכם-אוסלו התחייב שמעון פרס בכתב בשם ממשלת-ישראל שלא תהיה שום פגיעה במוסדות הפלסטיניים במזרח-ירושלים. אהוד אולמרט, עוד כאשר היה ראש-העירייה, רמס התחייבות זו ברגל גסה, כאשר ציווה לסגור את "האוריינט האוס". עכשיו הוא רומס אותה שוב.


אולי כדאי להשוות בין שני המתעמתים בפרשה זו: רוני בראון ומוחמד אבו-טיר.


בראון נולד בתל-אביב ב-1948, חודשיים אחרי הקמת המדינה. אינני יודע אם משפחתו באה לארץ לפני דור או שניים. הוא היה תמיד איש ימני מאוד, איש-ליכוד מבטן ומלידה. הוא ידוע בגסות רוחו. בכנסת ובהופעותיו התכופות בטלוויזיה הוא מתנהג כבריון מילולי אמיתי.


שמו נודע בציבור בעיקר בקשר לשערורייה שנקראה על שמו. כאשר התפנה משרד היועץ המשפטי לממשלה, מינה אותו בנימין נתניהו לתפקיד. מיד התעוררו שמועות שהדבר נעשה בקנוניה עם אריה דרעי, אז המנהיג הכול-יכול של ש"ס, שעמד למשפט ובסופו אף נשלח לכלא. קמה סערה ציבורית, ונתניהו נאלץ לפטר את בראון כעבור כמה ימים של כהונה.


כפוליטיקאי, בראון הוא אופורטוניסט מוחלט. דעותיו הימניות לא הפריעו לו לקפוץ על העגלה של שרון. בזכות הקפיצה הזאת הפך עכשיו לשר הפנים של קדימה. מעולם לא הקריב קורבן כלשהו בשל דעותיו.


אבו-טיר נולד ב-1951, למשפחה המושרשת עמוק באדמת הארץ. הוא נדון למאסר עולם ובילה (בהפסקות) 25 שנים – כמעט מחצית חייו – בכלא. תחילה היה איש פתח, אך בכלא הפך למוסלמי דתי והצטרף לחמאס.


הוא אדם נערץ בסביבתו, מקובל על הבריות, בעל חוש-הומור, נעים שיחה ומדבר עברית שוטפת. יש לו השפעה רבה בתנועתו.


פגשתי אותו בהפגנה הסוערת בא-ראם, תחת מטר מטחי הגז המדמיע. קבענו אז להיפגש. לפני כמה ימים ביקרתי אותו בביתו, החלפנו דעות והסכמנו לפרסם את דבר הפגישה. זה הפך אותה לאקט פוליטי. ביקשתי ממנו לבדוק אם נוצרו התנאים לפגישה רחבה יותר של ארגוני-השלום הישראליים עם צמרת החמאס.


אצלי, כמובן, עוררה פגישה זו זיכרונות מלפני 32 שנים, כאשר קיימתי את המגעים הראשונים עם שליחיו של יאסר ערפאת, שנחשב לארכי-טרוריסט, מנהיג של ארגון-טרור הקורא באמנתו לחיסול מדינת ישראל. מגעים אלה הם שהובילו לפגישתי עם ערפאת ב-1984, בביירות הנצורה. הייתי הישראלי הראשון שנפגש איתו, אך במהרה התרחבו המגעים, שהכשירו את דעת-הקהל בשני הצדדים להסכם אוסלו ולקבלת "פיתרון שתי-המדינות".


אני רואה כיום את תפקיד תנועות-השלום בעשיית מלאכה דומה: בניין הגשר הראשון בין ישראלים והחמאס, שיהווה את הדרך להידברות בין ממשלת-ישראל וממשלת-פלסטין (אגב, מי שמתעקש לקרוא לה "ממשלת חמאס" צריך לדבר גם על "ממשלת קדימה".)


בתהליך כזה, המחייב שינוי תודעתם של מיליוני בני-אדם בשני הצדדים, יש חשיבות רבה למגעים הראשונים. הם נתקלים, מטבע הדברים, בנסיונות של התעלמות והעלמה מצד הממסד ומשרתיו בתקשורת, ובגלים של איבה ואי-הבנה מצד הציבור, שצריך להתרגל למחשבה הזו. אבל זוהי משימה חיונית.


יותר ממחצית הציבור בשטחים הפלסטיניים בחר בחמאס. החמאס הוא עובדה קיימת. הוא ימלא תפקיד מרכזי בכל תסריט אפשרי. רוב הציבור הישראלי רוצה בסיום הסכסוך, וכך גם רוב הציבור הפלסטיני. שתי הממשלות יצטרכו, בסופו של דבר, לקבל מציאות זו.


תפקידנו הוא לעזור להן לעבור את הגשר הזה.

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. יאיר הגיב:

    בוא נשווה בין שני האישים באמת:

    אבו טיר:הורשע ברצח וישב בכלא (למעלה מ400 בני אדם.)
    בראון:הוא עו"ד.שניסו לשווא לטפול לו האשמה שהתפוצצה מיד.

    אבו טיר:בן לתנועה עם רטוריקה מתלהמת שאמנתה מצטטת את הפקוטוקולים של זקני ציון.
    בראון- לא דומה בכלל.

    אבו-טיר: מאמין שליהודים יש זכות קיום רק בחזקת ד’ימי נחותים.
    בראון:חילוני.

    אבו-טיר:רוב הסבירות שמשפחתו הגיעה לארץ באמה האחרונה, וגם אם לא זה לכל המוקדם לפני 1400 שנה, והגיעה ככובשת
    בראון: בן למשפחה שגרה כאן מ1200 לפני ספירה
    עד 70 אחרי הספירה.

    ומה הקשר תושבים או לא, יהודים או ערבים?
    כל טרוריסט מותר לגרש ללא קשר למעמד המפשטי דתו וכו…

  2. מאז כיבושה בידי החליף עומאר הגיב:

    מה, גם הערבים כבשו? איזה קטע…ואני חשבתי שכאן רק ה"כיבוש" היהודי הוא כיבוש…

  3. רמי הגיב:

    סיפוח ירושלים הערבית מבלי להעניק לאוכלוסיהה אזרחות ישראלית, ולו בכפייה, היא אקט של נטילת אזרחות מקבוצה אתנית. שכן האזרחות הירדנית של תושבי ירושלים איבדה את משמעותה והיתה לנייר חסר משמעות. הרעיון שהם יגורו כאן ויהיו כפופים לחוקים כאן אבל יצביעו למחוקק הירדני, הוא רעיון עיוועים. מדובר אפוא בשלילת אזרחות סיטונית מקבוצה אתנית, עניין חסר תקדים מאז שלטון הנאצים בגרמניה.
    התרופה לעוול היא איזרוח כל הירושלמים. המדינה מכשילה כל נסיון כזה באמצעים פיזיים, כגון תורים בלתי נסבלים והעדר נוהל התאזרחות. ייטיבו תנועות השלום לעשות אם ייצגו את התביעה האלמנטרית והצודקת של ערביי ירושלים להנות מהזכות לבחור ולהבחר לכנסת ולמוסדות השלטון ככל אזרח. צעד זה הוא צעד ראשון וחשוב לקראת ביטול החלטת החלוקה האסונית והשבת השלטון בכל הארץ, מים ועד נהר, לכל העם הישרפלסטיני הגר בה.

  4. ע.ג הגיב:

    החמאס שאבו טיר מיצג הודיע שאינו מחויב להסכמים שנחתמו בין הרשות הפלשתינית שבראשה הוא עומד לבין ישראל. שר הפנים פועל בנגוד להסכם אוסלו (נניח). מי לא בסדר? כמובן ישראל. אולי צריך להרחיק את מי שמודיע שכוונתו לא רק להפר הסכמים אלא גם כענין צדדי להשמיד את ישראל? מה פתאם, זה לא הומני ונגד החוק.

  5. ירושלמי לרמי הגיב:

    על-פי החוק הבין לאומי אסור להכריח תושבי איזור כיבוש לוותר על אזרחותם המקורית .

    לכן אין כאן כל שום שלילת אזרחות .

    ההצעה להעניק לתושבי מזרח ירושלים אזרחות ישראלית משמעה סיפוח התושבים לישראל – אני מפקפק האם הדבר תואם את החוק הבין לאומי או את רצון התושבים הערבים.

    שלילת מעמד התושב אינה חוקית ויש לקוות שלא תבוצע , שהרי תושבי מזרח ירושלים לא בחרו לקבל תושבות ממדינת ישראל , אך הפיתרון לאזרח אותם הוא גרוע .

    רק משא ומתן עם כל פלישתנאי המוכן לכך , כולל החמאס , יתן פיתרון לבעייה במסגרת 2 מדינות לשני עמים .

  6. עדי הגיב:

    אני מסכים עם אבנרי בעמדתו המתנגדת לצעד של גירוש מנהיגי החמאס ממזרח-ירושלים אך צריך לשפשף את העיניים כדי לראות כיצד אורי אבנרי אדם חילוני ורציונלי בעליל גולש להערצה עיוורת לפונדמנטליסט איסלאמי קיצוני מהזן הגרוע ביותר.
    דומה שחלק ממנהיגי פת"ח הם מפוכחים הרבה יותר מאבנרי עצמו לגבי טיבו של החמאס

  7. חיים הגיב:

    אז רמי רוצה לכפות על תושבי מזרח ירושליים אזרחות ישראלית אותה הם מסרבים לקבל בתוקף, לפחות הוא ישר עם הפטרליזם שלו . אבנרי מסתובב סביב הנושא כבלרינה, מעניין אם אבנרי חושב שיש לכפות על תושבי מזרח ירושלים אזרחות ישראלית או לא? דומשמעות היא או צביעות או פחדנות.

  8. פטריוט לעדי הגיב:

    האיסלם הקיצוני נולד בעקבות המאבק לשחרור לאומי של עמי מזרח התיכון בשנות ה-30. בעיקר בקולוניות של צרפת. כאשר הממשלה ברשות לאון בלום, המורכבת מסוציאליסטים וקומוניסטים המשיכה להחזיק בקולוניות מעבר לים, העמים הכבושים התחילו לפנות לאיסלם הקיצוני. לאחר נפילת ברה"מ, עמים מדוכאים רבים בעולם השלישי רואים בו תקווה, כיוון שהוא נלחם באימפריאליזם של הארצות המפותחות של ארה"ב ומערב אירופה. חיזבאללה, חמאס וג’יהד האיסלמי חגגו את הנפילה של הפלנגות, צד"ל וגוש קטיף: כוחות הכיבוש של ישראל וכנראה האיסלם הקיצוני יחגוג גם את נפילת האימפריאליזם האמריקני. כך אמר חומייני: ארה"ב תיכנס למלחמה עם העולם האיסלמי, תבזבז על כך את כל כספה, תפשוט את הרגל ותתפרק. לכן השמאל צריך להאבק באימפריאליזם ובקפיטליזם, אחרת האימפריאליזם יובס על ידי האיסלם הקיצוני. גם בקרב הפלסטינים האיסלם הקיצוני התחזק בעקבות הכיבוש המתמשך!…

  9. רמי הגיב:

    לחיים ול"ירושלמי": לא מדובר בכפייה אלא בהענקת זכות לבחור ולהבחר ולדרכון וכיו"ב זכויות וסמכויות הנובעות מהאזרחות הישראלית. וכי פקודת מס הכנסה לא נכפתה עליהם? תושביה הערבים של מזרח ירושלים הם בני אדם ללא אזרחות. זהו מצב לא נורמלי בתקופתנו ושאינו מתיישב לא עם דמוקרטיה ולא עם זכויות אדם. משרד הפנים הישראלי עושה הכל כדי לגרש אותם חוצה לעיר וחוצה לתעודת הזהות הכחולה (המעידה על אשרת תושב קבע). המקרה של אבו טיר הוא רק דוגמא טרייה. מאז 1994 גורשו כל אלפים ורבבות. כן, אלפים ורבבות! זה נעשה על ידי קביעה שהתושב חדל לגור בעיר ותוכלו לקרוא פרטים מלאים בחוברות של בצלם על הטרנספר הזוחל. בכל פגישה בין משרד הפנים והתושב עליו להוכיח באינספור קבלות ומסמכים שהוא גר העיר. ומה אם הוא גר ברמאללה? הרי הוא יליד ירושלים. מה דעתך "ירושלמי"
    שאם תעבור לגור בתל אביב לכמה שנים לא תוכל לשוב לעיר הולדתך.
    ולבסוף, אין זה נכון שהערבים אינם חפצים באזרחות ישראלית. אני מכיר רבים שעמדו בתור ימים ולילות ולא קיבלו. אתם ראיתם פעם את משרד הפנים של הערבים? תלכו לראות. זה נורא. זה לא אנושי. זה בושה. הכיבוש הוא עניין מבחיל ואי אפשר לפסוח על שתי הסעיפים.

  10. micha הגיב:

    Uri Shalom.

    In 1967 you have voted to annex east jerusalem, not exactly according to the international law since then and on that ground our ways in politics have parted.

  11. חיים הגיב:

    "לא מדובר בכפייה אלא בהענקת זכות לבחור ולהבחר ולדרכון וכיו"ב זכויות וסמכויות הנובעות מהאזרחות הישראלית."

    הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים לא מעוניינים בתעודת זהות כחולה ומעולם לא ניהלו מאבק ציבורי על מנת לקבלה. אם ינהלו, יקבלו. לעומת זאת נציגיהם כן מנהלים מאבק קולני ומסודר שמטרתו סיפוחם לרשות הפלסטינית.
    אי אפשר גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה, או שאתה אזרח ישראלי על כל המשתמע מכך או שאתה לא. אין זכויות בלי חובות, אלא אם כן אתה ילד. פטרנליזם כבר אמרנו?

    בנוגע למיסים, מי שמקבל ביטוח לאומי וביטוח בריאות אמור לשלם מיסים, עלויות הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות לתושבי מזרח העיר גבוהות(בהרבה) מההכנסות ממיסים.
    אבל למה לנו להתבלבל מהעובדות.

  12. לרמי מירושלמי הגיב:

    אתה מבלבל בין שני דברים שונים ,
    קבלת אזרחות ישראלית משמעה הכרה פלישתינאית בריבונות ישראל בירושלים דבר שהפלשתינאים מתנגדים לו נחרצות . ולראייה התושבים הזכאים להצביע בבחירות לערית ירושלים אינם עושים זאת ,
    לבין העובדה שזכותם כתושבי העיר להיות זכאים לזכויות אנוש בסיסיות חינוך , תשתיות דרכים ,ביטוח לאומי , שירותי בריאות וכול ככל תושב ישראלי.

    לצערי , ממשלת ישראל מקפחת את הפלישתנאים תושבי ירושלים כמו שהיא מקפחת את אזרחי ישראל הערבים ואת תושבי עיירות הפיתוח , עניים , נכים , אמהות חד הוריות ועוד ללא קשר עם הם תושבים או אזרחים .

  13. ציוני גאה / על מה נדבר עם החמאס ? הגיב:

    אני מכיר בעובדה שהחמאס נבחר בבחירות דמוקרטיות להנהיג את הצבור הפלסטינאי.

    בניגוד לעמיתי בשמאל איני מתרץ בחירה זו כהצבעת מחאה כנגד מוסדות הפת"ח המושחתים אלא רואה בבחירה זו של הפלסטינאים שנוי אמיתי של משטרם ולא רק החלפת השלטון.

    נשכח לרגע את אמנת החמאס הדומה בחלקיה לפרוטוקולים של זקני ציון וניגש לשיחות
    על מה נדבר ?

    החמאס מציע הפסקת אש אש לתקופה מוגבלת (מתוך כונה מוצהרת המבוססת על המסורת האיסלאמית לנצלה "לשפור עמדות" ולחדש את את הלחימה בעתיד) תוך שהוא דורש לא פחות מנסיגה מלאה לגבולות 67′ , שיבת פליטים ושחרור מחבלים.

    ברור שאין כונתו לשלום אמת בין שני העמים כיון שלפי תפיסתו הדתית פלסטין היא היא אדמה מוסלמית.

    אז תגידו לי רבותיי על מה בדיוק נדבר ?

  14. קלאודיה, לציוני הגאה הגיב:

    שאלת: "על מה בדיוק נדבר"?

    לדעתי, לא ממש חשוב על מה מדברים, העיקר לדבר, לדבר ולדבר. דיבורים, דיבורים, דיבורים. לעצם קיום הדיאלוג הוא המהות, השאר טפל בעיני.

  15. אין על מה לדבר הגיב:

    צודק "הציוני הגאה" באמת אין על מה לדבר כי לישראל אין מה להציע. גושי התנחלויות, מדינת גדר זה לא בסיס למו"מ, זה צחוק מהעבודה. לכן ממשלת אולמרט מחפשת כל מיני נוסחאות כדי "להפטר" מהבעיות ולהטיל את האשמה על הפלסטינים.
    אבל מהבעיות לא "נפטרים" הן רודפות אחרינו:
    מלחמת 48 יצרה את בעיית הפליטים ומלחמת 67 את בעיית ההתנחלויות. מי שלא מוכן להתמודד עם הבעיות האמיתיות האלו ידשדש סביב הזנב של עצמו ולא יפתור דבר. בסוף הענין ימאס על בולם (כולל האמריקאים) והבעייה תפתר מעצמה…

  16. דניאל הגיב:

    אני מסכים לחלוטין עם כל מלה במאמר ומביע בזאת, את רצוני ונכונותי, לקחת חלק בכל מגעים שהם, בין פעילי שלום ישראליים להנהגת פלשתין הנבחרת.

  17. עודד הגיב:

    אני חושב שתכנית ההתכנסות היא תוכנית טובה כהסדר ביניים ןהגדר קמה כדי למנוע ממשלת החמס לתפוס אותנו בגרון עם איומי פיגועים

    לגבי אריאל,אין ערך לנוכחותה בשטח ויש לפנותה בשלב זה או אחר.
    הסכם עם ממשלת החמאס לא יתבצע כי החמאס יסרב לחתום עליו

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים