הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 ביולי, 2006 17 תגובות

גם לספקנים מקצועיים ולפרשנים האמונים על רלטיביזם מוסרי ופוליטי קשה לעכל את המפנה החמור שחל ברעיונותיו של סבר פלוצקר, אחד מזקני השבט ב"ידיעות אחרונות". העיתון של המדינה חשוב מאוד בעיני, בשל פריסתו הרחבה וגם משום שרמתו גבוהה יחסית ליומונים פופולריים במערב. פלוצקר, יליד פולין ואיש עם השכלה רחבה, מהווה בעצם אנטיתזה לשרלטנות החובבנית שפשתה בתקשורת הישראלית. האיש לא קוסם לי, ודעותיו רחוקות ממני אלפי מילין, אבל לעתים אני מברך את עצם העובדה שהוא כותב בעיתון ישראלי. עולם האסוציאציות העשיר שלו חשוב לכל קורא שמתקשה להסתפק בבורים ובעמי-ארצות בתקשורת. רבים מהם קונפורמיסטים מובהקים לא פחות מפלוצקר, בתוכם כאלה שכתבו יותר ספרים מאשר קראו.

כבר עברו הימים שהתחשבנו עם פלוצקר רק בשל הפרק המרתק בביוגרפיה שלו, שבמהלכו שימש כעורכו הראשי של ביטאון מפ"ם "על המשמר". היומון שבק חיים לכל חי, לא סתם מת, וגסיסתו המכוערת היתה גם אות אזהרה ליומונים אידיאולוגיים אחרים, כולל "דבר" ההיסטורי. גם ב"על המשמר" פרח הקונפורמיזם הציוני בעיקר בעידן שיתופה של מפ"ם בממשלת גולדה מאיר הממאירה, אבל גם מאוחר יותר. הירחמיאליות החלוצית של יעקב חזן שלטה בכיפה הרבה יותר מאשר החשיבה המרקסיסטית, בעיקר אחרי הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות בשנת 1956. הוקעת פשעי סטאלין הרחיקה מאוד את "על המשמר" מהגוש הסובייטי ובמהלך שנות השמונים והתשעים הוא הפך ליומון הכי פרו-אמריקאי בעיתונות הישראלית. פלוצקר התחיל להידרדר ימינה, החל מדרך כתיבתו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהפכה ליותר אמנון רובינשטיינית מיום ליום, וכלה בהצדקות שנתן להגמוניה הכלכלית והפוליטית של ארצות הברית שאכפו עליו בהדרגה לקבל על עצמו נוסחה קצת מרוככת של הניאו-ליברליזם השמרני.


כמו פול ג’ונסון האנגלי, שהפך מעורך ה"ניו-סטייטסמן" הסוציאליסטי למגינה הראשי של מרגרט תאצ’ר בוויכוח הסוציו-אקונומי בבריטניה, גם פלוצקר הפך למומר להכעיס. בשני העשורים האחרונים גיליתי הרבה עניין במומרים פוליטיים ורעיוניים שעברו מהשמאל המרקסיסטי וההומניסטי לימין האימפריאליסטי והקניבלי. בשבועון "ניו-סטייטסמן", דווקא בעידן של ג’ונסון כעורך, נהגו לתאר את האנשים האלה בבוז כ-Defectors, בעצם, עריקים. לתסמונת הזאת יש שלבים קלאסיים, שמופיעים כמעט בכל מקרה. חיבוטי נפש והתלבטויות בשלב הראשון, איבה הולכת וגוברת לאסכולה הקודמת של העריק בשלב השני, הקצנה די מבהילה בשלב השלישי ודגנרציה מובהקת בשלב האחרון, הסופני. השבוע נוכחתי לדעת, לצערי העמוק, שפלוצקר צולל לשלב הסופני, כחלק מהימין הפונדמנטליסטי המזרח-אירופי המפחיד, שיש לו גם תסמינים המאפיינים הוגים אנטישמים מסורתיים.


קוראים תמימים צללו השבוע למאמרו של פלוצקר מבלי לשמוע את פעמוני האזעקה. האיש העלה בדם לבו את פרשת הפוגרום המזוויע בעיירה הפולנית קילצה לפני 60 שנה בדיוק. הפולנים הרגו יותר מארבעים יהודים, כולם פליטי שואה ששבו לעיר מולדתם ופלוצקר מספר שהיו ביניהם "תינוקות בני יומם, זקנים, נכים ונשים הרות". העילה היתה אנטישמית קלאסית, כאילו נלקחה מהיסטוריית הדמים של היהודים באירופה בחשכת ימי הביניים. ילד ברח מהבית בגלל אביו האלים, ואז נפוצה השמועה שהיהודים חוטפים ילדי פולנים כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות. כמה מדכא שעלילה כזו הציתה תבערה, עשרות שנים אחרי שאחד-העם כתב שעצם הניסיון לטעון שיהודים הבוחלים בדם חיות לבישול ישתמשו בדם ילדים מוכיח לכל אדם בר-דעת את הנואלות בטיעונים האנטישמיים. אחד-העם היה אולי נאיבי באמונתו שהנאורות של המאה הי"ט מבטיחה בעצם את ההישרדות הפיזית של העם היהודי. הזוועה בקילצה, זמן כל כך קצר אחרי ששערי אושוויץ נסגרו, היא תזכורת מבעיתה שההמונים יכולים לאבד צלם אנוש בתוך זמן קצר ביותר.


מוזר שלקראת סופו של מאמר נוגע ללב כזה, אנחנו נתקלים בקצה הקרחון של חשיבתו החדשה של פלוצקר. האיש רומז ששנאת היהודים החדשה בפולין שאחרי מלחמת העולם השנייה נובעת גם מחלקם של היהודים בהשלטת הקומוניזם במזרח אירופה בכלל, ובפולין בפרט. הוא מצטט את ידידו אדם מיכניק, העורך המבריק של העיתון "החשוב ביותר במזרח-אירופה ‘גזטה’", שבעצם, בדרכים עקלקלות ובעקיפין, שולח אצבע מאשימה כלפי היהודים עצמם. הדברים כל כך חשובים ומפחידים, עד שאני מעדיף להביא אותם במלואם. וכך כותב פלוצקר:


"בוויכוחים אלו (על חלקם של יהודים בעליית הקומוניזם במזרח אירופה, ח"ב) טמונה שאלה שביום מן הימים ניאלץ להתמודד עמה. גם אדם מיכניק, יהודי לפי מוצאו, מעלה אותה בעקיפין. זו שאלת התפקיד שמילאו היהודים בהשלטת הקומוניזם הסובייטי על מזרח-אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. איך ולמה שירתו יהודים כה רבים במפקדות ובזרועות של משטרות הביטחון הסטאליניסטיות הידועות לשמצה? איך ולמה מכרו היהודים הקומוניסטים בפולין, בהונגריה, רומניה וצ’כוסלובקיה את נפשם לשטן הסטאליניסטי?". אחרי התהייה החמורה הזאת פלוצקר מסכם, ברוח המאה השחורה של רוסיה הצאריסטית: "זהו חשבון הנפש ההיסטורי שאנחנו, יהודים, נצטרך עוד לעשות. הוא לא קשור לפוגרום הזוועתי בקילצה, אבל הוא מסתתר ברקע".


בדברים האלה מצטרף פלוצקר, אולי שלא מדעת, לימין הנוצרי והאנטי סוציאליסטי במזרח-אירופה, מוקיע בעצם את הקורבנות ומספק הצדקה לפוגרומיסטים. לא באורח ישיר, אלא כלשונו של פלוצקר, "בעקיפין".


פלוצקר בא מהגוש המזרחי, ואיננו מבין בכלל את המסורות הסוציאליסטיות שאינן מזרח-אירופיות. בזה כבר נתקלנו פעמים רבות בעבר, בכתיבתו של פלוצקר וגם בזו של אינטלקטואלים אחרים שעלו ארצה ממזרח אירופה אחרי השואה. אבל אנשי השמאל ההומניסטי בישראל לא חייבים שום דבר לאנשים האלה. אף פעם לא האמנו בסטאלין, לא קיבלנו הלם בוועידה העשרים, אבל אנחנו חדורים הוקרה לחלקו של הצבא האדום בהבסת הנאציזם ודוחים בשאט נפש כל השוואה בין מנתצי הסמלים ההיטלראים בברלין לבין הנאצים ועוזריהם, בעיקר במזרח אירופה.


קשה לי להבין את הציפיות הרטרואקטיביות של פלוצקר מיהודי מזרח-אירופה. פגשתי פעם אינטלקטואל לאטבי בריגה שהוקיע את חלקם של היהודים בתהליך הדה-נאציפיקציה של לאטביה אחרי המלחמה. "היהודים", כך אמר, "פעלו בשירות הקומוניסטים וחיסלו המוני פטריוטים לאטביים". אחרי שהאיש הודה שהוא תומך בכל לבו במצעד של ותיקי הס.ס שנערך באותם ימים בריגה אמרתי לו בפשטות: "אין לך מושג עד כמה אני מקנא ביהודים האדומים, כלשונך, שהצליחו להיפרע מהטינופות, מהביריונים האנטישמיים שרצחו את יהודי ריגה בהתלהבות ושרפו רבים מהם בבית הכנסת הראשי בעירכם". הוא רק נעץ בי מבט של שנאה איומה והסתלק. חבל שלא ידעתי אז שיש בארצנו אינטלקטואל עתיר השפעה, שמגנה את היהודים שפעלו אז בדרך היחידה שיכלו כדי להתנקם במשתפי הפעולה עם הנאצים.


אחי היהודים זכו עתה לגינוי בוגדני ומביש מפלוצקר. מבלי להצדיק חלילה את הגולאגים (כל משטר טוטאליטארי הוא מזוויע בעיני) אני מבין ללבם של כל היהודים שראו בצבא האדום את מצילם, שהאמינו באידיאולוגיה אוניברסלית שתשים קץ לאנטישמיות, שראו בקומוניזם את הדרך היחידה לעקור את הנאציזם ואת האנטישמיות ממדינות הגוש המזרחי. הם אולי טעו, אבל יש להבין אותם ולא להשתתף בהוקעתם כדי לרצות את האנטישמיים האנטי-קומוניסטים שהרימו עתה את ראשם בכל מקום במזרח-אירופה.


אני זוכר היטב את התסמונת הזאת בפרשת האוקראיני ג’ון דמיאניוק, כשפרקליטו האולטרא ימני יורם שפטל הגן עליו בנימוקים אנטי קומוניסטיים והוקיע את עוולות הקג"ב נגדו. גם לוואכמן הזה (שאולי לא ביצע את מעללי "איבן האיום" במחנה ההשמדה טרבלינקה) מגיעה הגנה משפטית, זה מובן מאליו במדינת חוק. אבל כבר אז הבחינו רבים בהזדהותו המופרזת של שפטל עם הנאשם. במאבק בין הקג"ב (בתקופה הסובייטית) לבין הפליטים האוקראינים במערב שהיו ברובם פרו נאצים ואנטישמיים, היו כל הישראלים השפויים בצד האדום. פלוצקר, לעומת זאת, צלל לתהומות ואין עוד דרך להציל את נשמתו.


ההיסטוריונים החדשים של הימין הידרדרו עד להוקעת הקורבנות בשל זיקת חלק מהם לקומוניזם; אחרים שוקלים מחדש את עמדתם לגבי מלחמת האזרחים בספרד ומגיעים למסקנה המתבקשת מהשקפת עולמם שהם בעצם בצד של פראנקו נגד הרפובליקה. כבר קראתי מאמרים ש"מוכיחים" שלא היה שמץ של גזענות בפשיזם של בניטו מוסוליני, ומבקשים לטשטש את שיתוף הפעולה האמיץ שבין המנהיג הפשיסטי לבין אדולף היטלר. אין לנו אלא לפתוח נגדם חזית חדשה, להעמיד אותם על עמוד הקלון, להזכיר את פשעי הפשיזם לפני ספטמבר 1939, שלא לדבר על הזוועות שאירעו במהלך המלחמה. לא נסתיר את אהבתנו ואת האמפטיה שלנו כלפי בני עמנו המעונים שניצלו בעור שיניהם מטרבלינקה, מאושוויץ ומגטו לודג’, היו מלאי מרירות בשל בגידת העולם המערבי בהם בימי מצוקתם הנוראה, בגלל הסירוב של אלה שהייתה להם האפשרות להפציץ את מחנות המוות, ולא עשו כן. הם ראו בדגל האדום את תקוותם היחידה.


תוחלתם נכזבה במידה רבה, למרות שחייהם ניצלו בעזרת הקומוניסטים. אבל לא הם אשמים בפוגרום בקילצה, ובנהירת מיליוני פולנים למחנה הנאצי בזמן המלחמה, בעיקר מתוך שמחה גלויה על השמדת היהודים. מי שרוצה לשפוך דמעות על החלאות האלה כיוון שקיבלו טיפול לא בדיוק עדין במרתפי הקג"ב, זוהי זכותו. אבל שלא ישמיץ את האודים המוצלים, אפילו לא ב"דרך עקיפין".

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. ג’ון הגיב:

    כל הקשקושים האמוציונאליים לא מעניינים.

    שורה תחתונה – האם מה שפלוצקר אומר נכון?

    ליהודים היה חלק בהשלטת הקומוניזם על מזרח אירופה או לא?

  2. נירית הגיב:

    בהקשר לנושא אחר (אולי לא אחר) שעלה באתר לפני כמה חודשים — עד לאן מגיע עורך-דין נאור משכיל וליברלי (אביגדור פלדמן?) ואת מי/מה מוכן לייצג ולמה, ראיתי התפתחות היום בעיתון הארץ:

    — קישור —

    לאחר הדיון בערעורים, הרשעה מלאה לקצין האנס.

  3. דוד אופק הגיב:

    עוד בשנות ה-30 כתב ברל כצנלסון על הסכנה שבמרטיריות. על כך שהנרדף יקדש את הרדיפות והעינויים שחווה, וינחיל אותם כמיתוס לדורות הבאים, ולאורם יגדל דור חדש אשר בשם זוועות ההיסטוריה ירשה לעצמו לאמץ את שיטת הרדיפות – ורוסיה הבושלשביסטית תעיד כל כך.
    היהודים, מצידם, ראו בקומוניזם קרש הצלה משלטון הצאר, ומאוחר יותר מזוועות הנאצים. על כך שחלקם לקח חלק בשלטון ואימץ שיטות דיכוי אכזריות – אין ויכוח, אך בד בבד, ככל שעלו בסולם ההירארכיה הם התרחקו בדרך כלל מהיהדות, ואף התעמרו בבני עמם היהודים שחיו תחת שלטונם. בעיני הפולני ה"פשוט", היהודי נשאר אותו יהודי, במיוחד אם הוא אימץ שיטות דיכוי נלוזות.
    ברל טען כבר אז ששום שלטון לא ניצל בזכות בתי הסוהר וחבל התליה, וכנראה גם צדק.

  4. חיים ברעם הגיב:

    בהנחה שאינך אנטישמי, אז אין דבר כזה "היהודים" בהקשר של השתלטות הקומוניזם במזרח-אירופה. עם זאת, יהודים רבים (כפרטים, לא כקולקטיב) הצטרפו למפלגה הקומוניסטית כריאקציה מובנת לנאציזם ולאנטישמיות.
    למה שאתה קורא "קישקושים אמוציונאליים" אני קורא ניתוח של התגובה הטבעית לאנטישמיות הרצחנית במזרח-אירופה, והבעת בעתה מהידרדרותו של אדם כמו סבר פלוצקר.

  5. אור חורב הגיב:

    מאמר לעניין!
    לצד הרלוונטיות שלו בכל הנוגע לפלוצקר הקפיטליסט-המשיחי, הוא כה אקטואלי במיוחד לאור מה שהיום, ולמעשה ב-15 השנה האחרונות, נראה כמו התגברות מבעיתה של מקארתיזם אנטי-סוציאליסטי כאן בבית, בישראל, כמעט בכל תחום וחלקה טובה של החברה שלנו שפעם היתה המודל למדינות-רווחה מתקדמות, עד כדי שלערער על הצעות להפרטת החינוך או הרכבות נתפס כסוג של חתירה נגד בטחון המדינה. ואין להתעלם לצערי מכך שאותו גורם שמתואר ברשימה לעיל, של מאסה מזרח-אירופאית שונאת-קומוניסטים, מהווה אצלנו בתקופה זו גורם שאינו רק בעל ערך סוציולוגי בולט גרידא אלא הינו גוש פוליטי עם כוח שכפי שכבר עמדו עליו כותבים ב"הארץ" (ולדוגמא קישור: — קישור —) עשוי למרבה החרדה להכריע בסוגיות שהן הרות גורל לעתיד עמי האיזור אף מעבר לנושא חלוקת נכסים כלכליים.
    ואין ולא יהיה זה שלם בלי להודות, בכלימה ואימה, שרבים מהם הם אנטישמיים.
    ממש ליבת-הגרעין האנושי שמתוארת ע"י הכותב, והיא-היא בדיוק.
    וזה כאן. באדיבות פעילי הסוכנות היהודית וחוק השבות, ובגיבוי נהדר (ומובנה) של מחלת-הכוח הישראלית הסופנית, שמשתמשת באותם נוצרים מסכנים ורעבים כבשר תותחים במלחמתה האינסופית של לבנים-מול-שחורים.
    מצא מין את מינו.

  6. למר חיים ברעם מרונן ב. המשך הגיב:

    "אבל לא הם אשמים בפוגרום בקילצה, ובנהירת מיליוני פולנים למחנה הנאצי בזמן המלחמה, בעיקר מתוך שמחה גלויה על השמדת היהודים. מי שרוצה לשפוך דמעות על החלאות האלה כיוון שקיבלו טיפול לא בדיוק עדין במרתפי הקג"ב, זוהי זכותו"

    אדוני, החלק השני של תגובתי יהי יותר ישיר ופחות מנומס. על מה אתה מדבר כשאתה אומר "ובנהירת מיליוני פולנים למחנה הנאצי בזמן המלחמה, בעיקר מתוך שמחה גלויה על השמדת היהודים".כנראה שידיעותיך חלקיות לא מבוססות ומקורם בתעמולה כזו או אחרת. בפולין התקיימה המחתרת הגדולה ביותר כנגד הנאצים, "צבא הבית"(AK) מנה למעלה ממליון אנשים והיה הכרחי בגירוש הנאצים מפולין. בפולין מספר המשת"פים היה הנמוך ביותר באירופה, וומקרב העם הפולני מעולם לא התנדבו אנשים ל פלוגות SS כמו שהתנדבו מכול אירופה (לכול מדינה באירןפה הייתה לפחות פלוגה של מתנדבים ב SS גם אנגליה וצרפת).
    הנה מספר נתונים : מספר חסידי אומות העולם הגדול ביותר מגיע מפולין. הראשונים שהודיעו לעולם על מחנות ההשמדה (ראה: ויטולד פילצקי) והתחננו שיעצרו אותם הייתה הממשלה הפולנית הגולה בלונדון (אדישות העולם גרמה לכך ששר יהודי בכיר בממשלה נטל את חייו כאקט של הפגנה). התקוממות גטו וורשה לעולם לא הייתה מצליחה ללא הנשק והציוד שסיפקה המחתרת הפולנית ליהודים. וגם לאחר סוף המרד המאות הבודדות ששרדו פונו בחסות המחתרת הפולנית לוורשה תוך כדי איבוד של חיים פולנים. היהודים הבודדים ששרדו נלחמו לצד הפולנים בהתקוממות וורשה (ראה :מארק אדלמן).
    למחתרת הפולנית היה אירגון מיוחד שכול מטרתו היה לאסוף כסף שיוכל לפדות חיים יהודים, דבר שהוביל להצלת יהודים רבים (ראה "זגוטה").
    מה בתמורה קיבלו רוב חברי המחתרת הפולנית?
    רוב הסגל הבחיר נעצר על ידי מננגנוני הביטחון הסטליניסטי (UB) בפולין שבו הרוב המכריע היו יהודים (ראה: משפט ה16).
    אנשים אלו נשלחו לגולגים, נורו, נמקו בכלא או נפחו את נישמתם על שולחן העינוים.
    "החלאות האלה " כפי שאתה קורא להם היו אחראים להצלת אין ספור יהודים ומלחמה חסרת פשרות באויב הנאצי. על שכרם גמלו להם בכך שאנשים כמוך קוראים להם בשמות שאתה קורא להם ואם הם חלאות אז אני אשמח להיקרא חלאה ולך אקרא "איש ישר והגון"

    רונן

  7. מיכאל שרון: הנימה ההיסטרית החדשה בעיתונות הגיב:

    התפנית ההיסטרית-פאשיסטית של כתבן הכלכלה סבר פלוצקר, היא רק סממן יחיד לתפנית בכל ספקטרום הכתיבה של עיתונאים הנחשבים ובעלי הטורים בישראל.

    כרקע כללי, ראו כתבה מצויינת: למה לבנון למה?
    — קישור —

    של איל הון התוכנה המבריק אריק באך, החי במזרח הרחוק (והכריז שבכוונתו להחזיר את הדרכון הישראלי, ולדעתו יש להלאים את רכוש בוזזי העם בישראל, ואותם – לתלות).

    כתוספת לדברים כתבתי:

    העם הפשוט והטוב הזה שמסממים אותו בשקרים בשרות הכיס של הנובו-רישים שמייצגים כאן את ההון הגדול. לא, אין זה ההון הגדול של אנשים כסטאף וורטהיימר ודומיו. זה הון גדול של נובו-רישים שהיזרימו להם את צינור הכסף והאשראי של המדינה, כאליעזר פישמן, סוחר הנשק נימרודי ואחרים. ואלה גם משתלטים לך על התקשורת ויוצרים היסטריה מלחמתית, תוך הפיכת גלעד שליט לאיידול ומשא כל נפש בישראל. בימי אולמרט ההיסטריה המלחמתית הקצינה למימדים שהימין בימי שילטונו כלל לא היה מעז, ולאחר שברוני הנשק ואילי ההון-השדוד מהאזרחים (המוזרם על ידי המדינה) קנו בחסות יד הברזל בגוש קטיף ועמונה ובהתנתקות, את שתיקת השמאל-מרכז, הם יכולים לבצע פשעי מלחמה שכמוהם לא היו מאז מלחמת השחרור וטבח כפר קאסם, למעשה עולים עליהם בהרבה. ראה את הנימה המלחמתית צווחנית שאימץ לעצמו לאחרונה יואל מרקוס. וזאת לדעת – בעוד הימין לפחות האמין בדרכו וברטוריקה שלו, הרי שכאן, הרטוריקה האוליגרכית ההיסטרית שאין משהו דומה לה במימדיה מאז קום המדינה, היא לחלוטין צינית ונעשית מתוך הכרה מלאה שזו תועמלנות שקר בדם קר. זו אותה ציניות עצמה בה היבטיחה הממשלה לדאוג לעניים, ולאחר היבחרה יקרה מייד את מחיר מוצרי המזון (ומחיר הלחם) והיצהירה על כוונתה לייקר את מחיר החינוך הגבוה בישראל, ולהעלות את שכר הלימוד לסטודנטים, שפרט לארה"ב, הוא הגבוה ביותר בעולם (ברוב מדינות אירופה – האוניברסיטאות חינם. כאן, אין תמורה למיסינו, וכל הכסף הולך לכיסם של אלה שיצרו את הפרובוקציות בעזה שהביאו לירי הקטיושות, כל פעם שהיה שקט).

  8. חיים ברעם הגיב:

    לרונן,
    אם תקרא שוב את הטקסט שלי בלי דם על העפעפיים תווכח לדעת שהביטוי "חלאות" הגדיר את משתפי הפעולה עם הנאצים ואת האנטישמים הרבים מספור שחגגו את השמדת היהודים. הוא לא נועד לעם הפלני בכלל, ובדוואי שלא לפולנים הרבים שנלחמו בנאצים.
    אם אתה חפץ להזדהות עם המשת"פים האלה, זוהי זכותך.

  9. מרדכי בלייוייס הגיב:

    פלוצקר (צ"ל ב-פ רפה) הפנים את השמרנות והימניות ועכשיו גם הפך לאנטישמי.

  10. עדי הגיב:

    אני שותפה לדברי חיים ברעם בנוגע לביקורתו המוצדקת על דברי פלוצקר. מאידך אני חולקת על הצעתו לפיה הקומוניסטים היו חוד החנית במאבק מול הנאצים למול "בגידת המערב".
    המערב (בריטניה, צרפת, קנדה ועוד) הוא שנלחם בנאצים החל משנת 1939. ברית המועצות חתמה על ברית עם הנאצים (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב) ורק כאשר היטלר הפר את החוזה ותקף אותה בשנת 1941, היא השיבה מלחמה ואכן שילמה מחיר כבד.

    בנוגע להפצצת אושויץ, אם ברעם מבקר את מעצמות המערב על שלא עשו זאת, מדוע אינו מפנה את אותה אצבע מאשימה כלפי ברית המועצות שמטוסיה היו אף קרובים יותר למחנה ההשמדה?

    אם בדברי פלוצקר יש חוסר כבוד כלפי הנרצחים היהודים בפולין, יש בדבריו של ברעם נימה של המעטה בזכרם של מליוני החיילים האמריקנים, הבריטים ואחרים מהמערב שנפלו בקרבות נגד גרמניה הנאצית

  11. רונן לחיים ברעם הגיב:

    לא קראתה כלום ממה שכתבתי? אגב בלי "דם על העפעפים" (איזה מין ביטוי זה בכלל?).

    "ובנהירת מיליוני פולנים למחנה הנאצי בזמן המלחמה, בעיקר מתוך שמחה גלויה על השמדת היהודים."
    על מה אתה מדבר? זה היסטורית מוכח ובדוק שמספר המש"תפים הפולנים היה הנמוך באירופה, אחת הסיבות היא שהמחתרת הפולנית הייתה מחסלת אותם ביתר התלהבות מאשר היא הייתה מחסלת את הנאצים.
    נא לקרוא שוב את תגובתי ולשים בצד את תחושת הקורבן הניצחי.

    נ.ב. למנהל\ת של הפורום הזה, למה לא פורסמה תגובתי הראשונה?

  12. מיכאל: לקרוא לילד בשמו – פאשיזם טהור הגיב:

    בהמשך לרשימתי הקודמת כאן: דברים אינם מתחילים יש מאין. רעיון מדינת הסגרגציה — קישור —
    של אולמרט-שרון וחרחור הדם של ההיסטריה המילחמתית בישראל כיום – אינם אלא המשכת מגמה קודמת והעצמתה, כשההון הגדול הלא יצרני (ראה הודעתי הקודמת) עשה את הבלתי נימנע: השתלט על הרשות המבצעת בישראל בבחירות האחרונות (בעוד ברשות הפלשתינית חל בבחירות לפרלמנט תהליך הפוך – עליית שכבות עממיות הנושאות את דגל היושר, היצרנות והחמלה לעני, אמנם בחסות גישתם הדתית של "האחים המוסלמים" הוותיקים ממצרים. אין פער הכרחי בין אתיקה של יושרה ובין דת – אף הפרוטסטנטיות היא פונדמנטליסטית (ע"ע האתיקה הפרוטסטנטית של מאקס וובר). כל השאר הוא רצח אופי והשחרת כזבים של תועמלני שקר בישראל ומקצתם במערב.

    יש להבין שמדובר בהון לא יצרני (ראה הודעתי הקודמת)

    כיום שולטת בישראל תצורה מנוונת של קפיטליזם – קרטליזם ממלכתי חמסני, דכאני ועריץ, וזאת, תחת רטוריקה של כלכלת שוק.
    — קישור —

    וכשבני המעמד הבינוני נמוך עולים לגדולה וצוברים כוח קוארסיבי (כפייתי) על ידי רישות במרחבי ההגמוניה, שילוב באדמיניסטרציית המדינה ובצמרת צבאה, ואחר פורצים תוך תמיכת והזרמת ההון של חבריהם שנישארו בממשל לשוק הפיננסי ולמשק, הרי שמדובר במשהו נוסח "עבד כי ימלוך" (ע"פ מקורותינו חדי העין), נובו רישיות ריקה ושחצנית בשרירותיותה ושריריותה הנוקטת במלוא המשרעת בגישה קוארסיבית (כוחנית, עקיפתית-עירומה) חובקת עולם (תרתי משמע), וזוהי מהות הפאשיזם. כולל הבוז והשנאה הנוראה למחשבה מורכבת ואינטלקט עמוק ושיקול דעת מקיף תוך חדירה להשלכות, מצד הוגים צבאיים ומתכננים מדיניים. כפי שאמר הרייכסמארשל הרמן גרינג: כשאני רואה מישהו המדבר על תרבות ואינטלקט, אני רוצה לשלוף את הפרבלום..

    כן, בישראל כרגע מושל בכיפה פאשיזם טהור ושום דבר אחר.

    אסור לנו להדחיק זאת, מול מה אנו ניצבים נכון לעכשו בישראל, וצפיתי מגמה זאת בחדות כבר ב-2004

    האם יש בישראל פאשיזם אוליגארכי?
    — קישור —

  13. גיא לעדי הגיב:

    למען הדיוק, צרפת ובריטניה (יחד עם שאר מדינות המערב) נקטו במדיניות פשרנית וותרנית מול היטלר, הפקירו את ספרד הרפובליקאית ואת צ’כיה לידי הפאשיזם, וטירפדן ברית עם ברה"מ להגנת פולין. סטאלין (שאף הוא אינו חף מטעויות) נאלץ לחתום על ההסכם מול סטאלין, אבל גם אחריו ברה"מ היתה הגורם המרכזי ביותר במאבק נגד הנאצים. די אם נציין מליוני קורבנות ביניהם כחצי מליון חיילים יהודים בצבא האדום.

  14. אברהם נוריאל לחיים ברעם הגיב:

    חילופי הדברים בינך לבין רונן עם התוספת של עדי מראים עד כמה שיכתוב ‘הזיכרון ההיסטורי’ כשהוא נישא על מפרשי הפוסט מודרניזם המשחרר שרבים מהכותבים השמאליים שלנו אחוזים עדיין בציפורניו (תחת התווית של ניאו מרקסיזם או פמיניזם רדיקלי או ‘אנטי גלובליזציה’ וכיו"ב) עשוי להוליד תוצאות ‘יורם שפטליות’, הן ‘משמאל’ והן מימין.
    אילמלא הבורות הרבה שמאפיינת לרוע המזל את המתדיינים, משני הצדדים המתקיפים אותך, אפשר היה לצפות שמי מהם עוד יטען שכל תלאות המאה העשרים הן אשמת ‘היהודים השמאלנים של תחילת המאה’ שבחרו לתמוך במקום בפטליורה (ולא שעו למהלכיו של ז’בוטינסקי’) דווקא בצבא האדום המתהווה (בהנהגת היהודי טרוצקי כמובן) ובכך הביאו על העולם את נצחון הרשע הבולשביקי,שהוא ורק הוא (עיין תגובתה של עדי) אחראי לזוועות ההיטלריזם.

    פתחתי בדברים שלעיל משום שביקורתך על פלוצקר היא ניגוד מרענן לבורות המתלהמת שמאפיינת את מתקיפיך מימין אך גם, לצערי, את מתקיפך ואפילו חלק ממחזקך ‘משמאל’. בצדק קשרת לו כתרים של עומק יוצא דופן בעולם העיתונאי שלנו. מה שלא היזכרת ביחס לפלוצקר הוא שתחילת דרכו בצמרת ‘על המשמר’ הייתה במדור הכלכלי. שם, תחילה במאמרים ואחר כעורך כמדומני, יצר פלוצקר לא רק מדור כלכלה רציני במיוחד (סופר לי שבתקופה בה ערך פלוצקר את מדור הכלכלה הפך על המשמר לעיתון חובה באוצר ובבנק ישראל) אלא את מדור הכלכלה השמאלי (סוציאליסטי אשכרה) היחיד מעולם ועד היום בעיתונות העברית.גם בהיותו עורך העיתון גרר סבר פלוצקר את על המשמר לרמה עיתונאית גבוהה בהרבה מזו שהייתה כשקיבל את העיתון לידיו ובעיקר למייצג קו שמאלי יותר.
    לאור כל אלה, ומאחר ומאמרך (והתגובות אליהן התייחסתי לעיל) מצביע על התופעה העצובה – אלה המאבדים את השקפתם הסוציאליסטית המעמדית/כלכלית סופם שהם מאבדים גם את השקפתם הליברלית ולעיתים הם עלולים להגיע אף לגזענות (אנטישמיות) אני מוצא עניין מיוחד, פוליטי במובן העמוק של המילה, בשאלה אליה התייחסת במאמרך – ‘טוב אז מה קרה לו?’
    אני מניח שיש גם הסברים ‘אישיים’ המעורבים בשינוי אבל הם ממש לא מעניינים לעיניננו.
    אני מניח שחלק גדול מהשינוי אפשר לתלות בהחשפות לכסף הגדול שקיבל בעוברו לידיעות אחרונות (בהשוואה למה שקיבל בעל המשמר) אבל גם זה לא מעניין.
    אני סבור שחלק מזה קשור ל’סינדרום הפולני’ שאפשר לבודקו עם נוסיף לסבר פלוצקר את רומן פריסטר, יורם ברונובסקי ועוד – המפגש של מי שצמחו על תרבות ‘עמוקה’ונפגשו בבורות הגאה בעצמה של הצברים (הפרדיגמה של הבורות הנרקיסיסטית המאד מדושנת מעצמה הוא בעייני ידידך ירון לונדון). בדיקה כזו היא מעניינת, בעיקר אם תעשה בהשוואה ל’סינדרום המרוקאי’ המקביל, אך גם היא לא בראש עינייני.
    ההצעה היחידה שיש לי להציע כאן ושיש לה השלכה ישירה על ‘הוויכוחים’ שיש לי אתך (למשל על האופן בו עלינו להתייחס לאמיר פרץ) היא להעריך את עומק המשקעים שהותיר בו המפגש, כעורך עיתון, עם צמרת מפ"ם. אם תיקח את הדברים שכתבת על תגובת אביך שלך על מאמריך בעולם הזה (וכאן ווידוי אישי – הקטע הזה במאמרך שוב הביא לי דמעות בעיניים), תכפיל אותה במאה, תשים עצמך כאורי אבנרי (כלומר כנירדף ממש בשל שליחותו העיתונאית), צרף לכך את התחושה המוצדקת של ‘הסינדרום הפולני’ כשהיא מועצמת בידיעה שהוא זה שהביא להפיכת על המשמר לעיתון נחשב, ותקבל כמדומני את ההסבר הפשוט ביותר לכך שדברים שכתב מיכניק (שלא קראתים אך אני מניח שמהם לא השתמעה באופן כל כך בוטה אותה גישה אנטישמית (ד.א זו גישה אנטישמית שרווחה ועדיין רווחת בעיקר בשמאל האירופאי) שעולה מדברי פלוצקר.

  15. מיכאל: ההיתה פעם ישראל אחרת? הגיב:

    ההיתה פעם ישראל אחרת, בטרם השרצים ניצחו? ונושאים כיום קולם ברמה בכל מקום – הלעלוע הבלתי פוסק של דומן, צדקתנות וחלאתיות מילולית של נפשות רעות, צפודות וחסרות כל הומור ואנושיות טיבעית? והלוא האדם הישראלי העממי הוא פשוט, טיבעי וטוב. ומדוע אלה ששומעים אותם בקול, אלה המוליכים, הם החלאות הקשות שבנו? האם על החכם בעת ההיא לידום או להגר למקום נורמלי שאינו לועג לכל מה שטוב ונעים ובעל משמעות וחיוניות?

    רבים מספור מהאנשים המרבדים כיום עמדות חולשות הם ברוב הנישות מהטיפוס של smart asses (ממזרים פיקחיים), כלומר, זן שונה לחלוטין מהטיפוס החכם (לא הפיקח) הבונה מוסדות ויוזם יוזמות ברות קיימא. אחד כזה, הוא לרוב קונפורמיסט ונטול אתיקה יצרנית, מוכוון אגו, מתקשה בראיית התמונה באופן ענייני (החסר זיקה לאני שלו ומשקלו האישי), ונוטה להשתבח בעצמו עקב יוזמות שיפורים ושינויים דלות (ובסביבתו כמובן מחניפים לו על כך), שכן הוא לרוב נעדר יצירתיות.
    — קישור —

    פושעי המלחמה אינם מייצגים אותי. והחלאה אינה הדוברת שלי.

    וטימטום אוכלי החינם ברמות הבינוניות והגבוהות בהיררכיה ההגמונית ובמשק הקרטליסטי בו קורעים אותי במחירים (ומשווקים זבל בהרבה כסף), פיקחות מטומטמת (ולא חוכמה) שרק הרשע החזירי עולה עליה, גם זה אינו חלק ממדינה שטוב לחיות בה ולהיות גאה בה, ולתלות את דגלה, באופן הלא אמצעי ביותר.

    ההיתה פעם ישראל אחרת?
    — קישור —

  16. גיא, לנירית הגיב:

    האם זה אותו אביגדור פלדמן המוכר מהשמאל והאגודה לזכויות האזרח, או שמא עו"ד אחר שבמקרה יש לו אותו שם?

  17. מישל הגיב:

    התדרדרות, אני סבור שההתדרדרות עדין לא מושלמת, מלאה וסופית כפי שצריך.

    ניתן להתרשם כאן, כיצד סבר עדין לא השלים את המהפך
    סבר פלוצקר

הגיבו למיכאל: ההיתה פעם ישראל אחרת?

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים