הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 ביולי, 2006 27 תגובות

חלפה תקופה קצרה מיום כינונה של הממשלה בראשותו של אולמרט. ממשלה רחבה שהבטיחה גדולות ונצורות במישוריות החברתית ובמיוחד בדאגתה לשכבות החלשות. אולם מהר מאד נוכחנו בעוצמת הפער בין ההבטחות ובין המציאות הכאובה. הממשלה זנחה כליל את העיסוק במישורים החברתיים כי היא מאד עסוקה במלחמה נגד הפלשתינאים בעזה ובמלחמה נגד העם בלבנון.

בינתיים חוץ מרצח, הרס, חורבן ושלושה חיילים שנלקחו בשבי אי אפשר לזקוף הישגים לזכותה של ממשלת אולמרט.


אולמרט ופרץ עסוקים רבות בהצהרות. הם אינם מתיחסים לבקשות החוזרות ונשנות של המשפחות שינהגו באחריות רבה כלפי הבנים השבויים על ידי הסכמה למשא ומתן לחילופי שבויים. הם אינם נענים לבקשה להחליף את שלשת חיילי צה"ל באסירים פלשתינאים תוך התיחסות מיוחדת לנשים , לנערים וכן לשחרור השרים שנעצרו לא מכבר.


נשאלת השאלה מי מעוניין בליבוי אש המלחמה ומי תומך בה. אין ספק שמי שבולט בתמיכתו הנמרצת הוא נשיא ארצות הברית. התומך הנלהב במלחמה של ישראל בלבנון זה אותו בוש אשר נכשל במלחמתו בעיראק . זה אותו בוש האחראי למותם של אלפי עיראקים וגם אמריקאים. כן זה אותו בוש שיש לו עניין להשתלט על המזרח התיכון ובמיוחד על מעינות הנפט וזה בהחלט חופף לאינטרס של אילי ההון האמריקאים .להבנת ממשל בוש השגת יעד זה מצריך לדכא בתמרות אש ולהבות מלחמה את התנועה הלאומית הערבית. יש לדכא ביד קשה את כל מי שמתנגד לאינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי.


מצבו של בוש אינו מזהיר גם בפתח ביתו ביבשת אמריקה. באמריקה הלטינית מדינה אחרי מדינה עולות על גלי המאבק הגלוי והנמרץ נגד השליטה של ממשל בוש. גם במזרח התיכון גוברת ומתחזקת התנועה לשחרור לאומי. כתגובה נחוץ לדעתם לקעקע כל גילוי של מאבק לשחרור לאומי והכל כשר להשגת היעד – להרוג , להשמיד ולהרוס. ולשם כך נמצא גם משרת נאמן בדמותה של ממשלת ישראל.


למרבה הצער, התנועה הציונית – שהיא כביכול תנועה לשחרור לאומי – מיום שנוסדה לפני למעלה ממאה שנה על ידי הרצל, עלתה על שרטון של שרות לאימפריאליזם על גלגוליו השונים, וכעת היא ניצבת בשירות האינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי.


תנועה לשחרור לאומי אינה יכולה למלא את היעודים למענה היא קיימת , אם בפועלה היא משרתת אינטרסים אימפריאליסטיים. אני גאה על כך שאני חבר במפלגה הקומוניסטית הישראלית שהבינה עובדה זו בעבר, מבינה עובדה זו כיום ואני משוכנע שלאור הבנה זו תצעד גם בעתיד. לכן מק"י התנגדה התנגדות נמרצת לכל המלחמות שישראל ביצעה נגד עמי ערב, נגד התנועה הלאומית הפלשתינאית.


מן הראוי שנבחן את ההתרחשויות שארעו ב-29.11.1947 כשעצרת האו"ם החליטה על חלוקת הארץ לשתי מדינות – ישראל ופלשתין. כאן במאבק למען מימושה וישומה של החלטת החלוקה התיצבה מק"י בכל כוחה. ברית המועצות, שתמכה במאבק הצודק לעצמאות לאומית , תמכה בעזרה לישראל שנאבקה לעצמאותה.


גם המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית התיצבה בגלוי ובאומץ רב לישום החלטת עצרת האו"ם לחלוקת הארץ לשני העמים ישראל ופלשתין. זכור לי המקרה של המנהיג הקומוניסטי בעזה סלם אל-קאסם , שיצא חוצץ באומץ רב נגד המלך פארוק וקלגסיו בדרישה למנוע את המלחמה, כי הוא ומפלגתו הבינו שהפתרון היחידי והצודק הוא חלוקת הארץ. שליטי מצרים ששלטו בעזה אסרו את הקומוניסט הנאמן סלם אל-קאסם והעבירו אותו לישראל. ואילו כאן בישראל לא שפר גורלו. ראש הממשלה דוד בן- גוריון הורה להמשיך להחזיקו במחנה מעצר שעל יד הרצליה.


נפלה בחלקי זכות גדולה לבקר עם עוד חברים את החבר סלם אל-קאסם במחנה המעצר. מאבק צודק וכן של הקומוניסט יליד עזה , סלם אל-קאסם , לחלוקת הארץ לשני העמים הביאה אותו לכלא המצרי, להגליה מארצו הישר לכלא בישראל. לעומתו דוד בן גוריון ששלח את סלם אל-קאסם לכלא הוכיח במהלך המלחמה שהוא משרת של אינטרסים אימפריאלסטיים. לבריטניה ולארצות הברית לא היה עניין בביצוע החלטת האו"ם.


במהלכה של המלחמה ב-1948 נהרסו כליל יותר מ – 400 כפרים של פלשתינאים. הרס הכפרים והפיכתו של העם הפלשתינאי בחלקו הגדול לעם של פליטים אינו עומד בחפיפה אחת עם עקרון החלוקה של הארץ לשני עמים, בודאי שאינו עומד בחפיפה אחת עם הצהרותיה של התנועה הציונית המתימרת להיות תנועה לשחרור לאומי. במקום חלוקה צודקת של שתי מדינות לשני עמים הסתימה המלחמה בחורבן לעם הפלשתינאי – בנקבה .


מן הראוי לציין, שבכל המלחמות שישראל ניהלה נגד העם הפלשתינאי ונגד עמי ערב , מק"י ובהמשך חד"ש הופיעו תמיד באומץ רב, בעקביות ובנחרצות נגד מציתי אש המלחמה. כך היה ב-1956 כשישראל ניהלה מלחמה נגד מצרים בשירות גלוי של אנגליה וצרפת. כך זה היה ב-1967, ב-1973 , ב-1982 וכך זה גם כיום .המשותף לכל המלחמות האלה שישראל פועלת כמשרתת של אינטרסים מדיניים זרים. למרות ההצהרות של אולמרט ופרץ שכל העם תומך במהלכי המלחמה, אנו עדים בימים אלו לגילויי התנגדות של ארגוני שלום, ארגוני נשים וארגונים חברתיים, שיוצאים חוצץ נגד המלחמה ברצועת עזה ונגד המלחמה בלבנון.


בימים אלו אנו עדים עדים להפגנות בתל אביב נגד המלחמה. בסיפוק ניתן לציין הופעה בולטת של בני נוער וצעירים הבאים נחושים להפגין נגד התוקפנות הישראלית בשירותם של זרים, נגד ההרס והחורבן שמביאה איתה המלחמה לעמי האזור.


מול הקריאות נגד המלחמה אי אפשר שלא לציין את ההתנהלות הפוליטית של מפלגות הנקראות שמאל ציוני. כבר ב – 1956 מפ"ם הכריזה על התנגדותה ליציאה למלחמה. אבל ברגע האחרון ,כאשר פרצו הקרבות, הכריזה מפ"ם כי נפל הפור ויש לתמוך במלחמה. כיום אנו עדים לתופעה דומה , כאשר אנחנו בוחנים את התנהגותה של הנהגת מר"ץ. מצד אחד דורשת מר"ץ משא ומתן עם הפלשתינאים, תומכת בהחלפת השבויים הישראליים תמורת שחרור אסירים פלשתינאים, אבל מאידך גיסא היא תומכת במלחמה. לכן ניתן לשאוב עידוד רב מנוכחות של חברים במר"ץ בהפגנות השלום בתל אביב נגד המלחמה.


* * *


אנו עדים לכך שהמלחמה מביאה עימה הרס רב ברצועת עזה, בלבנון ובישראל.


משפחות ישראליות, לבנוניות ופלשתינאיות זועקות על אובדן יקיריהם. מצד אחד זו מלחמה טובה לבוש, אבל היא אסון לאלו שאיבדו בה בנים יקרים, אמהות, תינוקות ובתיהם נהרסו . התוצאה של המלחמה הזו תבוא לידי ביטוי בהעמקת השנאה בין העמים ובכך שאין ביכולתה לפתור שום בעיה.


מכאן שחובתנו להגביר את המאבק נגד המלחמה שנכפתה עלינו. במיוחד בימים אלו אנחנו חייבים באימוץ גילויי שותפות בין יהודים ופלשתינאים . להגביר את המאבק נגד גילוי אפליה וגזענות הפוגעים באזרחי ישראל הערבים ובעד שוויון זכויות לאומי ואזרחי לפלשתינאים בישראל. בעד אחווה יהודית – ערבית .


ראש הממשלה וראש האופוזיציה הפגינו בנאומיהם בכנסת את המאחד ביניהם. אחדות זו פניה לא לפתרון של שלום צודק שיביא בעקבותיו חיסול הכיבוש. אחדות זו של אולמרט וביבי פניה להעניק את שירותיה של ישראל לאינטרסים של ארה"ב להצית באזורנו מלחמה. בוש אינו מסתפק בגיחה אווירית ראוותנית מעל שמי דמשק , האינטרס של היא מלחמה במזרח התיכון.


לצערנו, חלקים גדולים בציבוריות הישראלית הולכים שולל אחרי התעמולה של הממשלה על כל שלוחותיה בכלי התקשורת. תפקידם של שוחרי השלום לעמוד איתנים מול הגלים העכורים כדי לסייע להמונים השבויים במקסמי השווא של המלחמה כדרך לפתרון.


אל לנו להירתע בימים קשים אלו של אוירה רוויה בשובניזם . עלינו לשנס מותניים ולהגביר את מאמצינו להצביע על דרך אחרת כדי לחלץ את עמי האזור ממעגלי הרצח וההרס, שמביאה עימה המלחמה כדי שנוכל לעלות על נתיבים של שלום צודק.

תגובות
נושאים: מאמרים

27 תגובות

  1. ראובן ק הגיב:

    אני תומך נלהב בתנועה הלאומית לשחרור פלשתין מעל הכיבוש הישראלי. אני עושה זאת הגם שיש בתנועה זו כוחות, שאינני מסכים עם המסרים האידיאולוגיים שלהם, ושלעתים כוחות אלו הם דומיננטיים.
    כך אני בונה את יחסי לתנועה לשחרור לאומי של העם היהודי.יש בה כוחות שאני שולל שלילה מוחלטת את דרכם, יש בה כוחות שיש לי ויכוח מר על הדרך, ויש בה כוחות מתקדמים שיש לי הרבה מן המשותף איתם.
    לדעתי, שגה כותב המאמר בשלילה מוחלטת והיסטורית את התנועה לשחרור של העם היהודי.
    לסיום, אני רוצה לציין שהתרגשתי לקרוא על חייו של הקומוניסט סאלם אל קאסם. תיטיב מערכת הגדה השמאלית אם סיפור חייו וסיפור חבריו למאבק של סלם אל קאסם יקבל ביטוי מקיף, ותימצא הדרך שסיפור חייו יבקיע דרך אל הציבור הישרלי כאות ומופת לתקווה , במיוחד בימים אלו של שכרון הכוח והמלחמה כדרך לפתרון.

  2. דן תמיר הגיב:

    תודה לעוזי על שהעלה על הכתב בצורה כל כך מדויקת ומזוקקת את כל הכשלים הרעיוניים והסתירות הפנימיות שבמצע חד"ש ומק"י, סתירות פנימיות שיכולות להסביר מדוע הן נשארות שוליים שבשוליים, תוך מתן אישוש לחיזוק עקיפים לגרועות שבחלאות היושבות בפרלמנט הישראלי. הנה רק כמה דוגמאות מתוך העדית שבמאמר:
    "במיוחד בימים אלו אנחנו חייבים באימוץ גילויי שותפות בין יהודים ופלשתינאים":
    רגע, והיהודים שחיים בארץ אינם פלשתינאים? או שמא מתכון הכותב ליהודים בכל רחבי העולם?
    "להגביר את המאבק נגד גילוי אפליה וגזענות הפוגעים באזרחי ישראל הערבים":
    ומי מבין אזרחי ישראל הוא "ערבי"? האם תיוג האזרחים בישראל ל"יהודים", “ערבים", “דרוזים" וכיו"ב אינו גילוי של אפליה וגזענות?
    "שוויון זכויות לאומי ואזרחי לפלשתינאים בישראל”:
    רגע, אבל דברנו על שתי מדינות, לא? אז הם ישראלים או פלשתינאים?
    "בעד אחווה יהודית – ערבית":
    אבל אם "יהודי" ו"ערבי" הם מקבילים, אזי "יהדות" היא סוג של לאום. וזה בדיוק מה שטוענים הציוניסטים, לא?

  3. יוסי ברנע הגיב:

    הערה בסוגיה הלאומית

    הכותב הנכבד בהתיחסו לסוגיה הלאומית כותב:"להגביר את המאבק נגד גילויי אפליה והגזענות הפוגעים באזרחי ישראל הערבים ובעד שוויון זכויות לאומי ואזרחי לפלשתינאים בישראל. בעד אחווה יהודית ערבית." ראוי לברר מה מסתתר מאחורי המחלל הזה. האם המפלגה הקומוניסטית על גילגוליה מבטאת גישה נורמטיבית ללאומיות? האם היא רואה בלאומיות, זהות קולקטיבית של אזרחי מדינה,המהווים את הריבון? האם מדובר בראייה של לאום אזרחי? האם היא מכירה בלאום ישראלי אחת דתו או מוצאו האתני של האזרח? בניגוד לרושם שהתשובה היא חיובית, הרי התשובה היא שלילית, ובכך היא מצטרפת למפלגות ציוניות שהיא מאשימה אותן בגזענות ובאפלייה.במציאות של ההדרה ואפליה ,צידוד בזכויות ניפרדות לקולקטיב לאומי יש בהן בכדי לחזק תהליכי בלקניזציה בתוך ישראל.
    אין אף מפלגה בישראל המצדדת בלאום ישראלי, המשותף לאזרחיה בתחומיה הטריטוריאלים. אי הכרה בלאום זה כמו גם המשך האפליות וההדרות,יחזקו שסעים וקיטוב.מבחינה זו אירועי הדמים של אוקטובר 2000 בתוך ישראל עלולים להיות אירועים דמים של תחילת הידרדרות ולא אירוע חד פעמי.
    ובאשמה זו ישא לא רק המימסד אלא גם מבקריו מהשמאל.

  4. יואב אור הגיב:

    ישנה מידה רבה של צדק בביקורת של כותב המאמר על התנועה הציונית.אבל יש גם בתנועה הציונית זרמים חיוביים המכירים בזכותו של העם הפלשתינאי לחיים לאומיים במסגרת של מדינה פלשתינאית עצמאית.
    לצערי, הזרמים הפרוגרסיביים אינם נותני הטון בתנועה הציונית, אבל יש להם משקל סגולי רב, וחבל שהבחנה חשובה זו לא נעשתה על ידי כותב המאמר.
    מצא חן בעיני סיפור חייו של הקומוניסט סאלם אל קאסם, שבאומץ רב יצא חוצץ בעזה עיר מגוריו נגד הלאומניות הכוחנית הערבית, שהלהיטה את המוני המצרים ללכת שולל אחרי המלחמה ובסופו של דבר מוצא עצמו גם בכלא הישראלי.

  5. מיכאל ו לדן-תמיר הגיב:

    גם אני חושב שההסכמה והעזרה שנתנה המפלגה הקומוניסטית הישראלית והסובייטית לרעיון חלוקת הארץ היתה טעות גדולה (ברית המועצות חזרה מעצמה בהחלטה זו זמן קצר לאחר מכן וטוב שכך למרות שהיה מאוחר מידי).

    לדן
    התנגדות לדיכוי היא קודם כל זיהוי כל ה"שחקנים" המשתתפים. אין שום קשר לזיהוי המציאות זה לבין מחשבה "ציוניסטית/ערביסטית" כמו שאתה כותב.

    ולא, ישראלים בני מהגרים אינם פלסטינאים בשפה הפוליטית, הם אזרחי המדינה הציונית.
    וימשוכו להיות כל עוד הציונות והאימפריאליזם שולט בארץ הזאת. רק עם בוא נפילת השליטה הזאת נוכל להיות בני אומה אחת.

  6. מיכאל ו הגיב:

    להזכירכם את זכות הלאומים להגדרה עצמית, רק לא על גבי לאומים אחרים.

  7. לעוזי ומיכאל הגיב:

    "כך זה היה ב-1967, ב-1973 , ב-1982 וכך זה גם כיום .המשותף לכל המלחמות האלה שישראל פועלת כמשרתת של אינטרסים מדיניים זרים"

    אז ב-73, כאשר מדינת ישראל הותקפה, היא שירתה אינטרסים של מי בדיוק כאשר היא שרדה את המתקפה?

    בנוסף, למיכאל: כיוון שהעולם כולו "מחולק" למדינות לאום שונות, וליהודים אין ולא הייתה מדינה שלא על חשבון אחרים בזמן המודרני, ולא ניתן להקים מדינה (צעד חשוב בדרך להגדרה עצמית לאומית) על אדמת עם אחר ללא נזק לאותו עם, יוצא שליהודים אין זכות מעשית להגדרה ולמימוש לאומי. כנ"ל לפלשתינאים, אשר יפגעו במימוש הלאומי של המתנחלים, למשל, ע"מ להקים מדינה. ז"א – המצב תקוע. אסור לזוז לשום כיוון, כי בכל כיוון מישהו נפגע.

    ברור שהטענה הזו טיפשית. איך היא לא יוצאת באופן ישיר מהטיעון שלך?

  8. רמי הגיב:

    המחלוקת בין בורנשטיין ומבקריו אינה ממשית ואף נוטה להתפלספות. בעניין הנדון (בשונה מעניינים אחרים, כגון שאלות של חברה וכלכלה) הכל מסכימים שהלחימה של צה"ל בפלסטינים בעזה ובגדה המערבית ובלבנונים, מוצאת לפועל בשירות ממשלת ארה"ב הנכחית, וכי האינטרסים המעוותים של הקרימינל ג’ורג’ בוש הם המניעים את ממשלת ישראל וגנרליה. אין זו השעה לדון בשאלה אם מעדיפים אנו, בבוא היום, מדינה אזרחית אחת לשני עמי הארץ או שיש לחזור לאותה תכנית חלוקה ישנה שעד כה לא הביאה עלינו כי אם מלחמות ואי צדק. אני אישית מאמין שתכנית החלוקה היתה מארה מלכתחילה ולא רק על פי מבחן התוצאה (הנקבה!) אלא גם מפני שחינכה דורות של בני הארץ להפרד ולהתרחק זה מזה במקום לחנכם לגור ולעסוק יחד ולברוא תרבות וחיים משותפים. מק"י עדיין דבקה בעקרון השתי מדינות וכו’, אך דומה שבבוא העת, המנוע האיכותי של מפלגה זו, זה המנוע המעלה את ערכי השוויון והשלום ודוחה את חירחור המלחמה והניצול, יעמיד אותם בראש חזית המאבק למען מדינה אזרחית דמוקרטית אחת לשני העמים האתניים ובהדרגה יצירת אומה אזרחית ישרפלסטינית אחת.

  9. אור הגיב:

    דן תמיר יקר,
    מק"י החל מאמצע שנות ה- 40′ הכירה בהיווצרותו של לאום יהודי בארץ בעקבות פעילות הציונות. שים לב, אין מדובר בתפיסה הציונית הגורסת כי כל יהודי העולם הם לאום אחד, אלא בהסתכלות על קבוצת היהודים החיה כאן.

    היהודים בארץ הם, כמובן, לא פלסטינים. הם לא שותפים לשפה, לתרבות או למורשת הלאומית הפלסטינית. לעומתם, בני המיעוט הערבי בישראל דווקא כן חולקים הרבה במשותף עם אחיהם שמעבר לקו הירוק. מק"י קוראת כבר די הרבה זמן להכרה בזכויותיהם של אנשי המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל כאזרחים שווי זכויות ולהקמת מדינה פלסטינית בצד ישראל, של תושבי השטחים הערבים-פלסטינים שאינם אזרחי מדינת ישראל.

  10. דן תמיר הגיב:

    מסכים לחלוטין עם רמי, שהלחימה של צה"ל בפלשתינים בעזה ובגדה המערבית ובלבנונים, מוצאת לפועל בשירות ממשלת ארה"ב הנכחית, וכי האינטרסים המעוותים של הקרימינל ג’ורג’ בוש הם המניעים – בין אם במודע, או, לדעתי, באופן בלתי מודע – את ממשלת ישראל וגנרליה.
    עם זאת, זו – כמו כל שעה אחרת – בהחלט השעה לדון בשאלה אם מעדיפים אנו מדינה אזרחית אחת לכל בני הארץ או שיש לחזור לאותה תכנית חלוקה ישנה שעד כה לא הביאה עלינו כי אם מלחמות ואי צדק. הסיבה לכך היא שלא מדובר רק בתכנית ערטילאית לעתיד הרחוק, אלא בגיבוש האופן שבו אנו רואים את החברה בארץ כאן ועכשיו: אם המדובר בשני עמים שונים ונפרדים, אזי תהום פעורה בין "ישראלים" ל"פלשתינים". מי שתומך בחלוקה הזו מסייע בעקיפין לליברמן, אילון, איתם ושאר חלאות.
    רמי כותב שתכנית החלוקה חינכה את בני הארץ להפרד ולהתרחק זה מזה במקום לחנכם לגור ולעסוק יחד ולברוא תרבות וחיים משותפים. זה נכון, אבל לא מדובר רק בתכנית החלוקה הגאוגרפית שעל מפות של האו"מ, אלא בכל הפרדיגמה הרואה "שני עמים" בארץ הזו.

    דוקה משום שלמק"י יש מנוע איכותי החותר לשויון ומתנגד למלחמה, חבל שכחתיה מתבזבזים על תמיכה עקיפה ברעיון ההפרדה, ההדרה והבדלנות.

    אור יקר,
    לא אכנס כאן לויכוחים ההיסטוריוסופיים על איכויותיו התאורטיות של “לאום יהודי”.
    אולם מהי "קבוצת היהודים החיה כאן”? או במלים אחרות: מיהו יהודי? שאלה זו (ואחותה התאומה שהיא פועל יוצא ממנה, "מיהו פלשתיני?”) עומדת ביסוד הדיון כאן.
    אם אתה חושב ש"היהודים בארץ הם, כמובן, לא פלשתינים”, שומה עליך להסביר מיהו "יהודי" ומיהו "פלשתיני”. מדוע אתה, או אני, או כל אדם אחר החי בארץ הוא "יהודי" או "פלשתיני".
    אתה כותב ש"הם לא שותפים לשפה, לתרבות או למורשת הלאומית הפלשתינית”. האם אתה מתכון לניב הערבי המדובר בארץ? אם ככה, הרי שמדובר בעברים וערבים, דוברי עברית ודוברי ערבית. הבה נאמר את הדברים כהויתם.

    בהמשך דבריך אתה כותב ש"לעומתם, בני המיעוט הערבי בישראל דווקא כן חולקים הרבה במשותף עם אחיהם שמעבר לקו הירוק. מק"י קוראת כבר די הרבה זמן להכרה בזכויותיהם של אנשי המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל כאזרחים שווי זכויות ולהקמת מדינה פלסטינית בצד ישראל, של תושבי השטחים הערבים-פלסטינים שאינם אזרחי מדינת ישראל”.
    ונשאלת השאלה: אם יש כל כך הרבה מן המשותף בין אלה מבינינו שחיים מצד אחד של הקו לבין אלה מבינינו שחיים מעברו השני של הקו, אזי מדוע לקדש כאן את הרעיון של חלוקה לשתי מדינות?

  11. פלג הגיב:

    מי יתן ודעותיו הנאות של הכותב יאומצו ע"י שני הצדדים בסכסוך בארץ. בשלב זה הייתי ממליץ לו לנסות ולהציע את דעותיו לצד הפלסטינאי – במיוחד לאותם ציבורים בחברה זו שבאזור עזה דרך אתר זה, שכן מקנן בי החשש שמא אם יזדמן למקום בגופו להרצות את דעותיו תהיה זו הרצאה חד פעמית.

  12. Henry Lowi הגיב:

    I agree with Uzi:
    להצביע על דרך אחרת כדי לחלץ את עמי האזור ממעגלי הרצח וההרס

    Some people are unhappy with the fact that Arabic is the majority culture in the Arab East, and in the Middle East. That is their problem.

    But, trying to establish or maintain a "non-Arab" or "anti-Arab" regime anywhere in the Middle East makes it everyone’s problem

    A "Jewish nation" or a "Hebrew nation" with a recognized right to a PRIVILEGED position in Palestine-A"Y is the essence of Zionism

    Demanding recognition of an "Arab minority" in a "Jewish State" is to demand institutionalization of the Nakba.

    There is no doubt that Arabic is the language and culture of the majority of the people of Palestine-A"Y, including a large minority of those who follow the Jewish religion and of those people who came to Palestine-A"Y as part of Zionist colonization. This historical-cultural fact could change, and need not have anti-democratic political consequences

    The political task is not to "recognize the Arab minority" but to remove all anti-democratic discrimination, and establish equal rights and duties for all. This means ending the system of privileges and discrimination that is characteristic of the Zionist regime

    Neither Hebrew language nor Jewish religion or ethnicity can be the source of privileges in a democratic system.

    So, removal of the political and legal barriers to return of the refugees might impact some people’s views of demographic "minority" and "majority", but as long as it is part of a democratic constitution that upholds human rights, could not be objectionable.

    To Dan Tamir I have a question about semantics. I understand your objections to the dichotomy "Arabs/Jews" and to the dichotomy "Israelis/Palestinians". My question is: What terms do you propose we use when trying to INCLUDE all components of the population of the country, i.e. to identify and OVERCOME oppression and discrimination and exclusion? What terms should we use in Hebrew? in Arabic? in English?

    It is a semantic question, but the political implications are obvious.

  13. כדאי לדיק הגיב:

    המאמר מראה שבורשטין מתחיל להתביש בעמדותיו בעבר. המפלגה הקומוניסטית הפלשתינית (פ.ק.פ – מפלגה קומוניסטית יהודית ערבית בזמן המנדט) התנגדה לתוכנית החלוקה ודגלה במדינה דו-לאומית. לזכותה יאמר שגם מפ"ם הציונית היתה מספיק טפשה כדי לדגול בכך. רק אחרי מלחמת ששת הימים אמצה מק"י ואחריה חד"ש את הסיסמה שתי מדינות לשני עמים. ההגנה הגורפת בימינו על אירגונים פשיסטים דתים פונדמנטליסטים כמו החמאס וחיזבאללה מראה שכנראה הסיסמה היתה שקר שכוונתו להציע מדינה דו-לאומית אחרי החזרת השטחים לפלשתינים.

  14. חיים הגיב:

    אם ננסח מחדש את דבריו של מר לאווי הרי תמיכתו בסטליניזם ובכיבוש מזרח אירופה מובנת לגמרי,

    Some people are unhappy with the fact that Russian is the majority culture in the Europian East. That is their problem.

    But, trying to establish or maintain a "non-Russian" regime anywhere in the Eurpian East makes it everyone’s problem

    האם זו עמדה של שוחר זכויות אדם זו כבר שאלה אחרת.

  15. אתי הגיב:

    אני מצטרפת לבקשה להעלות בהרחבה את ספורו של סאלם אל קאסם . לנסות לאתר קרובי משפחה אם בכלל נותרו בארץ ולראיין אותם. אם היו עוד אנשים כמוהו לגאול את סיפור חייהם .

  16. יוסי ברנע הגיב:

    לדן תמיר
    חלוקת הארץ או כינון מדינה אחת היא גם פונקציה של אפשרויות נוכח התהליכים ההיסטורים. קשה להאמין כי לאחר שתי אינתיפאדות והנתתקות מדממת ניתן לחשוב ברצינות על כינון של מדינה אחת לכל אזרחיה תושבי הארץ.וגם אם זה נראה לך פתרון ראוי, אין הוא אפשרי בשלב זה.לא בטוח כי חלוקה תוך יצירת מדינה פלסטינאית ברת קיום היא אפשרית מבחינה ישראלית פנימית.
    לעוך האתר ול-HENRY LOWI
    אין סיבה שהיא שהדיון יתנהל גם באנגלית, מה גם שהכותב יכול ויודע לכתוב בעברית.
    נושא הכתיבה עלה כבר בענינו של כותב זה, וראוי שלא לאפשר לא להמשיך ולכתוב באנגלית!!!

  17. דן תמיר הגיב:

    יוסי,
    אם יש מישהו שרוצה לכתוב באנגלית – שיהיה בריא. מה אכפת לנו?

  18. הגרמניה הגיב:

    Fordernde Anerkennung einer "arabischen Minorität" in einem "jüdischen Zustand" soll Institutionalisierung des Nakba verlangen. Es gibt keinen Zweifel, den Arabisch die Sprache und die Kultur der Majorität der Leute von Palästina-A"Y ist, einschließlich eine große Minorität von denen, die der jüdischen Religion folgen und jener Leute, die nach Palästina-A"Y als Teil der Zionist Besiedlung kamen. Diese historisch-kulturelle Tatsache konnte ändern und braucht, nicht Anti-demokratische politische Konsequenzen zu haben Die politische Aufgabe ist nicht "erkennen die arabische Minorität" aber, alle Anti-demokratische Unterscheidung zu entfernen und herstellen gleiche Rechte und Aufgaben für alle. Dies heißt das Ende des Systems von Privilegien und von Unterscheidung, die vom Zionist Regime charakteristisch ist Weder können hebräische Sprache noch jüdische Religion oder Ethnicity die Quelle von Privilegien in einem demokratischen System sein. So konnte Abbau der politischen und zugelassenen Sperren zur Rückkehr der Flüchtlinge Ansichten einiger Leute der demographischen "Minorität" und "der Majorität" auswirken, aber so lang, wie es ein Teil einer demokratischen Beschaffenheit ist, die menschliche Rechte unterstützt, könnte nicht unzulässig sein. Zu Dan Tamir habe ich eine Frage über Semantik. Ich verstehe Ihre Einwände zur Dichotomie "Arabs/Jews" und zur Dichotomie "Israelis/Palestinians". Meine Frage ist: Welchen Bezeichnungen schlagen Sie uns verwenden beim Versuchen, alle Bestandteile der Bevölkerung des Landes EINZUSCHLIESSEN, um Unterdrückung und Unterscheidung und Ausschluß d.h. zu kennzeichnen und ZU ÜBERWINDEN vor? Was sollten benennen wir auf Hebräer verwenden? auf Arabisch? auf englisch? Es ist eine semantische Frage, aber die politischen Implikationen liegen auf der Hand.

  19. סבינה הגיב:

    ומה לגבי גרמנית?

  20. יוסי ברנע הגיב:

    לסבינה

    אם אין מקום לאפשר להגיב באנגלית, אין מקום כמובן גם בגרמנית.ברור כי שפה אחרונה זו,אינה מובנת לרוב הקוראים.
    לצורך השיח השוטף, הוא צריך להיות אך ורק בעברית! (הכותב באנגלית יכול ולא רוצה לכתוב בעברית, כפי שעלה הדבר כבר בעבר)

  21. נפתלי הגיב:

    בעניין האנגלית והנרי לוי: כמו שעלה בעבר, הכותב הינו קשיש המתקשה בתפעול מחשב ועל אף הצעות לסיוע לא הצליח להתגבר על הקשיים האובייקטיבים של שינוי השפה לעברית (בתוכנת חלונות הדבר כרוך במאמצים לא מבוטלים). תודה על הסבלנות וההתחשבות.

  22. דן תמיר הגיב:

    יוסי,

    אם מתאוה אשכנזיה פלמונית לכתוב באתר בניב גרמני כלשהו – שיהיה. איך אומרים? “זה לא עולה לנו כסף"
    והיתי מוסיף: גם לא בריאות.

  23. בעניין לואי והעברית הגיב:

    לא קשה להתקין עברית בחלונות, והכותב יכול להזמין מקלדת עברית מהארץ. הוא גם יכול להשתמש במקלדת וירטואלית או להדביק לו מדבקות קטנות עם האותיות העבריות על המקלדת.

  24. Henry Lowi הגיב:

    קשיש
    Cool! My pre-teen daughter calls me "an old geezer"

    Actually, I am of the same generation as Remy Mendelzwaig and Michael Sharon and Juliano Mer Khamis.

    Gideon Spiro could be my father and Reuven Kaminer could be my grandfather and Uzi Burstein could be my great grandfather. I would be honoured.

    In any case, please translate for Yossi Barnea, from me: that while I read, write, and speak Hebrew, I never learned to use a Hebrew keyboard, and so I type in English. If Yossi doesn’t read English, that is OK, too. He can continue to promote his anti-Arab, anti-Palestinian "territorial nation" in Palestine-A"Y (as a euphemism for Zionist domination and oppression) to xenophobic Hebrew
    speakers only, and without debating with me

    איך אומרים? “זה לא עולה לנו כסף"
    והיתי מוסיף: גם לא בריאות.

  25. תגובה להנרי לווי הגיב:

    מעניין שלאחר שהסביר את קשיי כתיבתו בעברית, הצליח לסיים בשני משפטים בעברית. אני כמובן לא זקוק לתירגום, ולמעשה גם אין לי עניין לענות לו.הוא גם יכול לקרוא הצעות של אחרים לגבי כתיבה בעברית, הגם שאינו קשיש.

  26. יוסי ברנע הגיב:

    המכתב הקודם להנרי לווי הוא ממני

  27. פשוט טיפוסי / להנרי הגיב:

    זה פשוט טיפוסי.
    תשמע, הנרי.
    ממש, אבל ממש לא נוח לקרוא אנגלית כל פעם. ואני דווקא קוראת אנגלית ומתדיינת באנגלית, אבל זה באתרים דוברי אנגלית.
    כל הדיון מתנהל בעברית.
    הואל נא והתאם עצמך לשפת הרוב.
    לכפות עלינו את שפתך ולהאשים אותנו ב"קסנופוביה", זה יותר מחוצפה.
    פעמים קודמות כשבקשו ממך, השוות את זה למלחמת השפות.

    דע לך, שאני אישית בדרך כלל איני קוראת את תגובותיך. יתכן שאני לא היחידה.

    הציעו לך פתרונות – נסה לאמץ אחד מהם.
    גם אני לא למדתי אף פעם להקליד, לא בעברית ולא באנגלית. אז תקליד קצת יותר לאט בהתחלה, עדיין כולנו נרוויח מכך.

הגיבו לסבינה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים