הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 באוגוסט, 2006 2 תגובות

תמיד טענתי בפני חבריי כי אנו "השמאלנים", הלוחמים למען השלום, צריכים לנקוט צעדים למען המטרה באופן אישי. ביום רביעי, עת צה"ל כותש את ביירות והחיזבאללה ממטיר קטיושות על צפון הארץ, לקחתי סיכון מחושב שכזה, ונסעתי עם חברים גרמנים ופלשתינאים לבית לחם. למען הסר ספק, חל איסור על ישראלים להיכנס לשטחי A עפ"י צו אלוף הפיקוד. שיהיה…

עד שייגמרו לבנות את החומה בגוש עציון, עניין של מספר חודשים לכל היותר, עדיין אפשר להיכנס לבית לחם דרך בית ג’אלא הסמוכה. עוברים את ה-DCO הלא מאויש, ותוך 7 דקות נסיעה מגיעים למרכז העיר, לכנסיית המולד ולמרכז לשלום הממוקם לידה שהוקם בשנת 2000, כשעדיין שררה אופטימיות באוויר. אני חושש ממראה השוטרים הפלשתינאים בכיכר המרכזית, שמא יעצרו אותי ויבקשו תעודות. תמונות של לינץ’ מתרוצצות בראשי, אבל אסור לתת לתסריטי אימה להשתלט עליי. חיים פה אנשים הרוצים בשלום כמוני, אני אומר לעצמי. אנשים הוגנים.


בית לחם מודל יולי 2006 רדומה משהו. הדבר הבולט ביותר בסמטאות העיר הוא קולם של קרייני הטלוויזיה הערבים המהדהד מכל פינה, האטליז, בית המרקחת, חנות הבדים ואפילו בוטיק לכלה "דיאנה". התושבים חווים את המאורעות המתרחשים בצפון בצורה אינטנסיבית, לא פחות מישראל, ואולי אף יותר. זרים החיים בעיר אומרים כי מאז החל העימות בצפון סובלים התושבים מהפרעות פסיכו-סומאטיות המתבטאות בכאבי ראש חזקים, חולשה כללית ושריקות וצפצופים בראש. בבתי המרקחת נרשמה עלייה תלולה בקניית תרופות, מכל סוג. ככל הנראה בגלל החוויות האישיות שכל אחד מהם עבר בשנת 2002, כאשר צה"ל הטיל מצור על הכנסייה בה הסתתרו מבוקשים פלשתינאים, והפגיז את המקום יום ולילה.


התחנה הבאה: ביקור ב"מרכז הבינלאומי לשלום של הכנסייה הלותראנית". בניין ישן בלב העיר שנבנה ב-1875 ושופץ לפני 10 שנים. בפנים אווירה נעימה ומזמינה. מעין בועה של רוגע. הצוות המקצועי מורכב ממקומיים וזרים העוסקים במלאכת קודש של עבודה עם בני נוער: סדנאות חינוך, אומנות, בתי מלאכה, ספרייה וקייטנות לילדים בחופש הגדול.


פה התבצרו חיילי צה"ל במצור המפורסם על הכנסייה. מדריכה מקומית מפנה את תשומת ליבי לקיר באולם המרכזי. אני מבחין בכתובת אדומה: "עם ישראל חי!". טיפש החייל שרשם זאת, אני אומר לעצמי. אילו רק ידע כמה שנאה זרע בקרב האנשים הללו כשביקש להראות להם "מי החזק והשולט". ליד הכתובת פעור חור גדול דרכו ניתן לראות את קומת המרתף, גם הוא עבודה של צה"ל מאותם הימים, כנראה למטרות מבצעיות. באותה קומת מרתף אני מוצא תערוכה של ציורים מודרניים של סטודנטים פלשתינים בהדרכתו של אמן הולנדי. מחזה סוריאליסטי לחלוטין. עשרות תמונות עם שדיים מזדקרים וגופות תלויות על צלב. במרתפי בית לחם יש אומנות בועטת.


באותה הקומה עומד ריק מאדם מועדון נוער. העובדת במקום טוענת כי אין למשפחות המקומיות 250 שקל לשלם לקייטנות הקיץ לילדיהם. המועדון שוקל להוריד את המחיר


ל-150 שקל, על מנת להקל על המשפחות. העיקר למצוא תעסוקה יצירתית לילדים.


בדרכי חזרה אני חושב על שתי הערים בהן הייתי היום, בית לחם וירושלים.


המרחק הגיאוגרפי קצר עד מאוד, אך מה ארוכה הדרך בין שתי ערים אלו.

תגובות
נושאים: עדכונים

2 תגובות

  1. ההולך בתלם הגיב:

    טוב יעשה יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת "העבודה" במחוז ירושלים אם יוביל את חבריו בתנועה לנקוט, כלשונו, "צעדים למען המטרה באופן אישי", ויפגינו נגד מדיניות ההרג והקטל של שר הבטחון, עמיר פרץ, העומד בראש מפלגתם.

    תהא זו תרומה משמעותית לאין שיעור לשלום בישראל ובפלסטין, מאשר הגיגים גיאוגרפיים על המרחק בין בית לחם לירושלים…

  2. הגיון ברזל הגיב:

    האיש חושש מלינץ אבל אלה אנשים שוחרי שלום. אולי הכותב יכול להסביר את ההגיון המופלא? וכדאי לדיק – ישראל לא הפגיזה את כנסית המולד בזמן המצור. בדיוק בגלל זה ישראל העדיפה לשלוח את הרוצחים (סליחה לוחמי החופש שהורגים רק אזרחים בכוונה) לחו"ל ובלבד שלא לפגוע בכנסיה. ואיך אתה חבר העבודה עם דעות של מצפן חסר המצפון.

הגיבו להגיון ברזל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים