הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 באוגוסט, 2006 17 תגובות

(אם שכולה "שמאלנית רדיקלית")


במאמרו בעיתון הבריטי The Independent מה-31 ביולי זועק רוברט פיסק על מותם של הילדים בכפר כנא ואומר כי מי שאינו מזדעזע לנוכח הטבח הנורא שנעשה שם, מן הסתם במכוון, שהרי חיל האוויר הישראלי חוזר ואומר שהוא יורה למטרות מדויקות ומתוכננות היטב, הוא בעל לב של אבן. אכן, בזמן האחרון נראה שהעולם כולו בעל לב של אבן אך בעיקר מזעזע לב האבן של שלוש האימהות שהתראיינו למוסף "הארץ" ביום חמישי האחרון ("הפעם זה אחרת, הפעם אין ברירה"), ולב האבן של יצחק פרנקנטל, מייסד חוג ההורים השכולים הישראלי -פלסטיני למען שלום, פיוס וסובלנות, שפירסם ביום ה’ בבוקר הודעה בעשרות אלפי דולרים התומכת ב"מלחמה". בעלי לב אבן הם הסופרים עמוס עוז וא.ב. יהושע ובעלי לב אבן הם כל מי שמתענגים על שובם לחיק הקונסנזוס וההערצה האירוטית ל"בחורינו הגיבורים". שלוש האימהות שהתראיינו משתפכות על "כמה הוא היה יפה במדים" כשהן מדברות על ילדיהן שמתו על מזבח המגלומניה של אריק שרון בלבנון, או שנשארו חיים על מנת להמשיך ולהיות יפים במדים גם היום, כשהם טובחים ללא רחם בילדים ובנשים חסרי אונים כדי לשרת את מפגן הגבריות של אהוד אולמרט ועמיר פרץ, ואת תאוות ההרג וההרס של הרמטכ"ל. האימהות מצטנפות בחיקו החם והיוקד של צבא הכיבוש לישראל, ומדמיינות כיצד הוא מציל אותנו מאפשרות של "שחיטה" אם לא נגן על עצמנו.

מי האם בישראל שתקום ותיפקח את עיני האימהות והאבות השכולים חסרי הלב ותאמר להם שאף אחד לא יפה במדים? אף אחד לא נחמד ב"מדי הברוטליות". מי האם שתקום ותאמר להם כי טובחי הילדים, המחריבים, השורפים, בניכם היפים הם ולא אחרים, ה"אפרוחים" שלכם, ה"יהלומים" שלכם. ילדיכם שהתחנכו במשך כל שנות בית הספר להטרופוביה, לשנאת הזר, לפחד מתמיד מן האחר ולאי-ראיית השכנים אלא כ"בעיה שיש לפתור" (ראה בר-נביא המאה העשרים). ולא סתם שוחטים הם ילדיכן, לא סתם טובחים, אלא בתמיכתה הנרגשת של אמא, בתמיכתו המלאה של אבא. בתמיכת כל העם הזה, העם היחיד שמותם של ילדים נכים אינו מזיז לו שריר אחד בגבה. עם שנוהר אחר רמטכ"ל שאינו חש דבר זולת מכה בכנף כשהוא מפיל פצצות על משפחות שלמות וכותש אותן למוות. איזו מלה גברית ומרטיטה היא המלה לכתוש. כמה טוב לכתוש "אותם". את מי בדיוק כותשים? זה לא ברור, לא לשלוש האימהות ולא לאף אחד אחר, רק התחושה קיימת, שהכתישה מרגיעה איכשהו את הפחד הנורא מן האחר, מזה שמעבר לגבול.


"אני היום חווה חוויה של שחיטה. יותר מאי פעם אני יודעת שאם צה"ל יחטוף וירוס למחרת לא תהיה מדינת ישראל". אומרת אחת האימהות, ומעלה במלה שחיטה את כל מה שהחדירו לנו במשך כל השנים עם "על השחיטה" של ביאליק. אבל צה"ל לא "יחטוף וירוס" כי צה"ל כבר מוכה וירוסים, בדיוק כמוכן, וירוסים שהמדען ריצ’רד דוקינס כינה "וירוסים של המוח", וירוסים שעוברים ממוחם של מבוגרים למוחם הרך של ילדים, ומעבירים להם את שתי המחלות הקשות ביותר של האדם: הרצון לנקמה אינסופית והצורך לשים תוויות על אנשים על מנת שלא לראותם כבני אדם אלא כקבוצות מאיימות. הוירוסים הללו, טוען דוקינס, משעבדים את כל המערכת לטובתם, כמו וירוסים של מחשב. הוא כתב זאת בקשר לדת הקתולית, אבל זה ההסבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו בהקשר לשלוש האימהות, לפרנקנטל וליתר המתענגים על החורבן והששים אלי קרב. וירוס הפחד מפני הזולת, וירוס שיכרון החושים למראה האש המאכלת בתים שלמים על יושביהם, וירוס ההערצה למדי-הברוטליות, לכוח. רק הווירוסים הללו יכולים להסביר את השאננות ושבעות הרצון של אזרחי ישראל למראה הגופות הקטנות היורדות אל ממלכת הילדים המתים הגדלה והולכת תחת רגלינו, מצטרפות לגופות ילדינו-אנו שמתו לקולות צהלת הקרב ועל מזבח תאוות הנקם של המבוגרים שהיו אמורים להשגיח עליהם ולחנכם לשלום. "לי כבר יש תחושה של אין מוצא. אני מבינה שרוצים אותנו בים. מה שלא נעשה רוצים אותנו בים", קובלת אורנה שמעוני. ואינה עוצרת לחשוב מי בעצם מוביל אותנו אל הים המפחיד הזה?


"זו מלחמה קיומית. מלחמה על החיים האמיתיים שלנו", אומרת אחת האימהות. בזה את צודקת. זוהי אכן מלחמה קיומית. ממשלת ישראל, שאין כמעט אחד מבין חבריה שאינו מצוי בחקירה משטרתית זו או אחרת, על שוחד, על גניבה או על הטרדה מינית, ממשלת עבריינים-לכאורה זו, שכולכם ששים לתמוך בה ולהתרפק עליה, אכן מביאה אותנו לאבדון. ביצר הבלתי נשלט של בכיריה להפגין את אונם הם משלחים במכות מחץ את כל הזרעים – זרעינו – ומשחיתים אותם לריק. לא את זרעיהם אימהות יקרות הם משחיתים, את זרעינו. כן, זו מלחמה על הבית, אך מי הורס את הבית אם לא חבורת נהנתנים זו?


"ולכן אני מרגישה שלמרות הכאב הנורא המלחמה הזאת היא צודקת והכרחית ונדרשת כדי להגן על החיים שלנו. ולכן אני חושבת שגם כאשר אנחנו מפנים מאות אלפים מבתיהם בלבנון זה לא רק נכון, זה מוסרי". מי בדיוק מפנה "מאות אלפים" מבתיהם?? ולאן מפנים אותם? ולמה הם לא מתפנים? האם הם אוהבים למות? או אולי אי-התפנותם היא חלק מהתעמולה (מלה שתמיד מצטרפת לערבים אצלנו) של החיזבאללה? ולמה את אומרת "למרות הכאב הנורא" במאמר מוסגר? האם הכאב הנורא על מותם של ילדים אינו ראוי להוות משפט שלם כשהוא יוצא מפיה של אם? לא, כי הרי מדובר בילדים של אחרים? ומה בדיוק מוסרי כאן? האם יש עוד מוסר במדינת ישראל? מי מגלם אותו? מיהי הדמות המוסרית המובילה את העם קשה הלב הזה? אולי ילדיכן המתים, שהסברתן להם – אימהות נטולות אימהות – כי עליהם להקריב את חייהם למען צבא הכיבוש והרשע.


קולן של שלוש האימהות אינו קול אימהי. הוא קול של אימהות מעוותת, אבודה, מבולבלת וחולה. האם היהודייה, אמא קוראז’, שמגינה על ילדיה בכל כוחה, האם שלא תוכל למצוא נחמה ומזור במות ילדיה של אם אחרת, נעלמה מארץ היהודים. נעלמה ואיננה.

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. עמי הגיב:

    כבדרך אגב, כאילו בלי משים משרבטת הכותבת את המילים "מן הסתם במכוון".

    למה "מן הסתם"? למה ברירת המחדל היא דווקא להאמין שמטרת צה"ל היא לפגוע באזרחים חפים מפשע?
    התשובה כמובן טמונה בכך שראיית עולמה של הכותבת מושטטת על אמונה עוורת שמקבלי ההחלטות אצלנו ואלו שמבצעים אותן הם לא יותר טובים, וסביר להניח שאפילו פחות טובים מהאויב שמכוון את נשקו אל אזרחים, וזו מטרתו.

    המציאות, אותה אני מכיר היטב משנות השרות שלי בצה"ל (עד היום, אגב) היא שונה.
    צה"ל לא פוגע בכוונה באזרחים, נקודה.
    אבל הס מלהזכיר זאת כי זה עלול למוטט את השקפת עולמם של מספר אנשים כמו כותבת המאמר הנ"ל.
    היא מעדיפה לתייג במחי יד את צמרת צה"ל והמדינה כרוצחים מתוך שכנוע עצמי שככה זה עובד, מבלי לבדוק את העניין ברצינות ולקבל את המציאות כפי שהיא.

  2. מיכאל ו הגיב:

    מאמר חזק, כן ומרגש עד דמעות.
    תודה לך נורית פלד

  3. יוסי ברנע הגיב:

    מלחמה לא ניתן לבחון מזוית המוסר הפנים מדינתי.יש דברים שאינם מוסרים בתוך מדינה ( למשל ריגול) אבל בין מדינות הנם מקובלים ועושם הינו גיבור ( מרגל, למשל אלי כהן).
    אלימות בתוך מדינה אינה מותרת, בין מדינות לעתים היא לגיטימית. יש מלחמות צודקות כמו גם יש מלחמות שאין צודקות.
    יש הבדל בסיסי בין לבנון לאחר שצה"ל יצא ממנה לבין הרשות הפלסטינית שאיו היא בגדר מדינה. בלבנון יצר החיזבאללה צבא גרילה עם נשק שישראל לא יכולה להרשות שיהיה בידיו ( כפי שניתן ללמוד מהמציאות),בעוד שברשות מדובר בסיטואציה שונה, אם כי גם היא עלולה להחמיר בשל חוסר המוצא המדיני שנוצר.
    התיחסות רק בזוית המוסר המדינתי עלולה לגרום למדיניות שלעתיד תחמיר את מספר הקורבנות.

  4. דניאל הגיב:

    קשה לי.

    מצד אחד, אני חותם על כל מלה ומלה כאן.

    מצד שני, משהו בי זועק: ומה עם נסראללה?? האם לא הוא פתח, באש המלחמה?? ומה עם כל תושבי מזרח ירושלים, כל בריוני העיר העתיקה ותושבי רמאללה, החוגגים וצוהלים ומחלקים סוכריות, כשנהרגים ישראלים – ולא סתם ישראלים, *פלשתינאים*-ישראלים, אם ושתי בנותיה בכפר ההוא בצפון, ההרוגים אתמול בחיפה – ומהי תגובת תושבי העיר העתיקה בירושלים? שמחה וצהלה!! על מות בני-עמם, אחיהם, בין השאר!! האם מצופה ממני, לעצום עיניי ולהתכחש לכל זאת, לכל המציאות האיומה והארורה הזאת? האם מצופה ממני, לראות רק מה, ש"נאה" לו, לשמאלני, לראות?

    כן, נכון – שיעבודה של האירוטיקה לצרכים המיליטאריסטיים, היא אחת המחלות המובהקות ביותר, של החברה הישראלית (ולא רק היא, כי-אם גם במערב – ראו, למשל, סרטים כגון "ג’י איי ג’יין", שהלל תופעה זו ולעומתו את "בריונים בחלל", שתקף אותה כיאות) וכבר התייחסתי לכך בעבר, גם בדיונים כאן. ואולם, אי-אפשר, בשום-פנים-ואופן, להתכחש למציאות, להתכחש למהותם האמיתית, של מטורפי הצד השני, תומכי החזבאללה והג’יהאד האסלאמי – אשר אינם רק "לא ממש נחמדים" – כפי, שגם אני עצמי, התפתיתי, בתמימותי המדהימה, להאמין – אלא נחושים בדעתם, למחוק מן הארץ הזאת כל שריד וזכר, לנוכחות שאיננה מוסלמית פנאטית.

    האם עלינו, פשוט, להתקפל מכאן וללכת?

  5. ליאת הגיב:

    אולי בעוד 18 שנים הן יזכרו למחות נגד המלחמה

  6. י"ש הגיב:

    על אף שאני מתנגד למלחמה אני לא חושב שזה הזמן לכתוב מאמרים מעוררי אנטגוניזם כאלה שכן בן אדם שלא מכיר את מערכת "הגדה השמאלית" ופשוט נכנס להסתכל יכול לקבל את הרושם שכותבת המאמר מזלזלת בכאבן של אותן אימהות ובזילזול בערך תפקידם של החיילים. שאלה נוספת היא ללא קשר לתוקפנות (חסרת הלגיטימיות!) של ממשלת ישראל והצבא הישראלי איך כותבת המאמר מקשרת בין החקירות שבהן נמצאים שרים בממשלה לגבי שוחד או עבירות מיניות לעצם מעשה המלחמה.

  7. מיכאל ו הגיב:

    כותרת המאמר מדוייקת יותר מידי, לב של אבן, רק רסיסי אבן נפלטים מפי המגיבים לעבר נורית פלד אלחנן.
    "כואב כואב אבל הם התחילו!" מי כבש את לבנון וביצע טבח של אלפים בסברה ושטילה?
    מי רצח עשרות הנשים והילדים בכפר קאנא?
    מי הקים מחנאות ריכוז ברחבי דרום לבנון והעלים מאות אנשים באמצע הלילות?
    מי מילא את דרום לבנון במוקשים ולא מוכן להגיש את המפות של אותן מוקשים לממשלת לבנון גם שנים לאחר ש "עזב"?
    מי עדיין מחזיק בשבויים פוליטיים כ"קלפי מיקוח" לאחר שהחליט פתאומית לצאת מלבנון?
    מי המשיך לחדור דרך גבול לבנון רבבות פעמים לאחר שטען ש"סיים את הכיבוש" ולהטיס מטוסי קרב מעל שמייה ולזרוע הרס בסוריה?
    מי הפך את נטבייה לעיר חורבות, מלכודת מוות וממשיך לזרוע הרס על ימין ועל שמאל בלבנון ושולח את בניו אל המוות לאינטרסים פוליטיים?

    סליחה אבל כנראה אנשים לא רוצים לזכור שהחזב אללה הוקם כתגובה לטבח ובכיבוש הישראלי.

  8. שרון הגיב:

    תודה, נורית, על הדברים הנכוחים והכואבים. איני מבינה אמהות שמוכנות להקריב את בניהן במלחמה חסרת תוחלת, אך אני בהחלט מבינה מדוע גיל הגיוס הוא כה צעיר – 18 – כמה קל לשלוח את הצעירים והתמימים אל ה"דם, יזע ודמעות" שהובטחו לנו! המושג "מורעלים" מקבל משמעות אחרת, איומה, של שיתוק האינסטינקטים האימהיים והאבהיים של הגנה בסיסית על הגורים. מבחינה חברתית ומדינית אני נאלצת לומר, בזעזוע ובצער, כי כך נשמע, נראה ומדבר הפשיזם.

  9. למיכאל ו.. קצת אמת.. הגיב:

    מי הקים בשטח ריבוני של מדינה אירגון גרילה אשר הפגיז אזרחים, וטבח בהם ??
    מי לא מנע הקמה של צבא מסודר על אדמתו , אף על פי שזה נגד אינטרסים בסיסים של מדינתו ?

    את האמת חשבתי להמשיך בשאלות המי, אבל כנראה שאתה רואה באופן לגיטימי את השתלטות הפת"ח בזמנו על לבנון, והריגת אזרחי הצפון כמטרה לגיטימית, וכנראה שגם היום החיזבאללה הוא אירגון לגיטימי בעיניך.

    כרגיל, היכולת לראיה חד צדדית של השמאל הקיצוני מעבירה אותכם על דעתכם, מבלי להתחשב כלל בעובדות.

  10. רמי הגיב:

    נורית פלד אלחנן היא אם טבעית שאהבה את ילדתה ואהבה את הילדים כולם. נורית ורמי איבדו את ילדתם ל ע ו ל מ י ם. היא רגישה לחיי אדם וחיי ילד. היא יודעת מהי עוצמתה הממוטטת של נפילת ילד רך. מחרחרי מלחמה רצים אלי קרב. הם אינם מנסים לפתור מחלוקות באמצעים לא ממיתים, אלא רק כוח ונשק. נכון נסראללה תקף וירה והרג וחטף ואולם – האם הפתרון היחיד הוא מלחמה עקובה מדם שבה מטילים פצצות על בתי מגורים והורגים אזרחים וילדים? האמנם אין דרך אחרת? רק אמהות טבעיות כמו נורית תוכלנה להוציא את העגלה שלנו מן הבוץ המדמם שאנו שקועים בו עד צוואר. כל מיני אמהות לנערים יפים במדים הן שותפות לנרטיב הציוני שהפך את הערבי לאוייב שאין לו נפש ושמותר להרגו ושחייו הפקר. "ערבוש", כך קראו לו בפלמ"ח. אז הערבוש לא אוהב שמדירים אותו ממקומו בפלנטה והוא יורה ומחולל פיגועים ובכל מעשיו צועק: גם אני אדם! גם לי בית ואדמה! גם לי ילדים. גם אני יודע לאהוב, יודע לסבול, יודע לכאוב, לשתות (=הקיז) דם. אני לא ערבוש. אני אדם. נורית מבינה זו ועמה עוד כמה מאות או אלפים. האם דיי במתי מעט אלו כדי להציל את המדינה הזו והעם הזה מידי עצמם? אינני יודע.

  11. מיכאל ו הגיב:

    אם אנחנו חוזרים אל תקופת אש"פ בדרום לבנון בו ניזכר קצת בשנת 68, באם זכור למגיב שמשנות ה50 וה-60 נבנו בדרום לבנון מחנות פליטים של עקורים ממלחמת 48. הפליטים היוו תת-מעמד בלבנון והקימו יצוג פוליטי בהנהגת ערפאת, עם דרישות למו"ם מיידי על עקירתם ע"י הממשלה הציונית. אך מאז 68 התחילו הפגזות יום-יומיות של מחנאות הפליטים ע"י ישראל וגם הפגזות כפרים לבנוניים בדרישה ללחוץ מהם לגלות את אש"פ, אש"פ החזיר במטח טילים לעבר הצפון והסתננויות חוליות מחבלים במטרה להחזיר מטבעה שווה על התוקפנות נגד מחנאות הפליטים. אך ההתקפות הישראליות בלב לבנון רק הביאו תמיכה רכבה בציבור לעניין הפלסטיני והאו"ם דרש הפסקת אש.
    ב-78 צה"ל נכנס אל תוך לבנון ומאז החזיקו ברצועת נהר הליטני(צד"ל נשאר להחזיק את הרצועה עד הסיפוח הבא) למרות רזולוציה 425 של האו"ם שדרש יציאה מיידית והפסקת התוקפנות נגד יעדים אזרחיים בלבנון שגרף אלפים קורבנות לבנוניים ופלסטיניים ומאות אלפים נעקרו לגלות.

  12. משה רפפורט הגיב:

    ועדת חקירה למחדלי התיקשורת
    אני מבקש מכל הגולשים שחושבים כמוני לידרוש בכל היזדמנות ועדת חקירה למחדלי התיקשורת ולחוסר הממלכתיות ולגילוי סודות צבאים ולמערכים של הצבא ביקר בתחילת הקרבות

  13. עופר הגיב:

    לקרוא את הערה שלכם לגבי מה שלא יפורסם בתור תגובה. " לא נאצות, דיבה, וסגנון חורג מהטעם הטוב "
    לקרוא ולא להאמין, כל הכתבה של נורית רווי דיבה, נאצות וסגנון החורג מהטעם הטוב,
    ציטוט "טובחים ללא רחם בילדים ובנשים חסרי אונים כדי לשרת את מפגן הגבריות של אהוד אולמרט ועמיר פרץ, ואת תאוות ההרג וההרס של הרמטכ"ל."
    אם זו לא דיבה ונאצה אז מה כן ?

    ציטוט : אימהות נטולות אימהות – כי עליהם להקריב את חייהם למען צבא הכיבוש והרשע "

    אם זו לא דיבה ונאצה אז מה כן ?

    " קולן של שלוש האימהות אינו קול אימהי. הוא קול של אימהות מעוותת, אבודה, מבולבלת וחולה."

    לסיכום נורית
    מאמרך הוא מאמר " שינאה " רווי נאצות והוצאת דיבה .

    את לא אשת שלום : כולך נוטפת שינאה וזעם ובטח לא אשת שלום את !

  14. אור חורב הגיב:

    נורית ורמי אתם אנשים נפלאים
    והמלים שלך מרטיטות ונכונות
    אבל בעוד שהטובים, ההגיוניים והרהוטים מבין הכותבים הקבועים באתר זה לא ממש יכולים לשאוף להשמיע את קולם בערוצים פופולריים יותר בשיח הישראלי, שם הם חשובים לעתים כמוקיונים (להוציא את ברעם, שגם התבססותו בלב המקומיות הירושלמית מכירה תודה לאביו שבא מהישורת ה"מרכזית"), הרי שקולכם שלכם הוא "לגיטימי" בדיאלוג עם הישראלים – "בזכות" הקורבן האישי שלכם, סמדר, הילדה היפהפיה שנרצחה. אתם, מבחינת ישראלים מן הקומצנזוס וערוצי התקשורת שמייצגים אותם, העליתם על המזבח את מה שנדרש מכם ע"י המולך, עקדתם את בתכם, זו אבידה שמקנה לקולכם הצלול, המפוקח, מקום ברום רומו של השיח השאהידי, שעשוי לגבור על האיומות שבאימהות המיליטריסטיות, אלה שבנציגה שלהן חזיתי בטלביזיה, עומדת לייד מיטת בנה הפצוע ברמב"ם ואומרת לכתב – "ברור שאני מעדיפה לקבל אותו ככה, פצוע, מאשר מת. אבל שאר החיילים חייבים להמשיך, עד הסוף!"

  15. אורי הגיב:

    נראה לי שנורית שכחה מי רצח את ילדתה ,תתעוררי.

  16. יובל הלפרין הגיב:

    לא מדובר בלב אבן. מדובר בתמימות טראגית של אמון עיוור בממשלת פשעי המלחמה של אולמרט ופרץ.

  17. יוקטן ש., לאורי הגיב:

    נורית לא שכחה מי רצח את ילדתה, אך יש לה צורת הסתכלות אחרת על כל הנושא, וזו זכותה.

    בראיון שנערך עמה בזמנו, אמרה (למיטב זכרוני, אין לי ציטוט מדוייק כרגע) שהיא לא כועסת על מבצעי הפיגוע במדרחוב ומשלחיהם, כי הם בחזקת החיידקים שמחוללים מחלה, ולכעוס עליהם יהיה דומה לאדם הכועס על החיידקים שחוללו בו מחלה כזו או אחרת.

    על מי כן לכעוס? אולי בעצם לא צריך לכעוס כלל. או אולי על האימפריאליזם, הציונות?

הגיבו ללמיכאל ו.. קצת אמת..

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים