הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 באוגוסט, 2006 26 תגובות

ב-22 ביולי צעדנו ברחובות תל-אביב, כ-5,000 מפגינים ומפגינות (התקשורת המגויסת צמצמה את המספר לחצי) נגד המלחמה המסוכנת והמיותרת, מלחמת לבנון השנייה. מן ההפגנה אותה יזמו חד"ש ומק"י ואליה הצטרפו ארגונים רבים אחרים, יצא מסר ברור וחד של קריאה להפסקת אש מיידית, להידברות ולחילופי שבויים והתנגדות לבזבוז חיי אדם בשירות האינטרסים של ממשל בוש. קול של שלום ושפיות בתוך ים של לאומנות והתלהמות.

כשהסתיימה הצעדה, והחלה העצרת ברחבת הסינמטק, נעמדו מול ההפגנה שתי מפגינות-נגד: דנה לוי, פעילה במפלגת הימין הקיצוני הגזענית "האיחוד הלאומי", ודנה אורן, פעילה במפלגת העבודה. על הקרבה מעוררת החלחלה בין שתי המפלגות האלה, בייחוד בנקודות זמן כאלו, יהיה זמן לעמוד בנפרד. הפעם רציתי להתרכז דווקא במסר של שתי המפגינות בעד המלחמה: שלט קטן עליו נכתב "בוגדים נמאסתם".


התקשורת הפנתה אל שתי המפגינות תשומת לב רבה, וגילתה כלפיהן יחס חיובי. הגדיל לעשות אתר החדשות ynet שהסיר מעמודו הראשי את הדיווח על הפגנת השלום, ושם במקומו בכתבה על שתי המפגינות, תחת הכותרת: "דנה ודנה מול כל השמאל". מהיחס התקשורתי החם הזה, וגם מעצם העובדה שאנחנו חיים בתוך עמנו ומרגישים את רגשותיו, אפשר להבין בבירור: המסר של כינוי השמאל "בוגדים", מסר שעד לא מזמן היו שותפים לו בעיקר קומץ תומכי יגאל עמיר, מקובל היום על חלקים רחבים בציבור.


ולא רק על חלקים גדולים בציבור, אלא גם על אישים בכירים במערכת הפוליטית. הדוגמא הבולטת ביותר היא תגובתו של השר רוני בר-און (קדימה) לדבריו של חבר הכנסת ג’מאל זחאלקה (בל"ד), שכינה את נאום רה"מ אולמרט נאום של "דם, יזע ודמעות תנין". אף על פי שדבריו של זחאלקה הם מתונים ביחס לנאומו רווי הדמגוגיה והתעמולה הזולה של אולמרט, בחר השר בר-און להגיב לדברים בדרך של הסתה בוטה, גזענית ובעלת אופי פאשיסטי: הוא "איחל" לח"כ זחאלקה להיות נתון להפצצות בלבנון וכינה אותו "נחש בן נחש".


אם כן, חשוב שאנחנו, שוחרי השלום ומתנגדי המלחמה, נתייחס לנושא במלוא הרצינות. יש חשיבות גדולה למסר ברור שלנו: אנו, שיוצאים נגד המלחמה ונגד ממשלת המלחמה, איננו בוגדים, אלא התומכים העקביים ביותר בהצלת חייהם של תושבי צפון המדינה ושל ישראלים בכלל.


של מי המלחמה הזאת בכלל?


האמתלה הרשמית של ממשלת אולמרט-פרץ למלחמה הזאת היא פעולת חיזבאללה במהלכה נהרגו ונלקחו בשבי חיילים ישראלים. אך פעולת חיזבאללה הייתה אך ורק הגפרור שהצית את המדורה של מלחמת לבנון השנייה. מישהו כבר סידר את העצים לפני כן.


התקפות צה"ל לאחר פעולת החיזבאללה חרגו מכל פרופורציה סבירה של תגובה לחטיפת חיילים. הפצצת תחנות האנרגיה, הכבישים והגשרים בלבנון, החרבת שכונות שלמות בדרום ביירות, יצירה של בעיית פליטים בסדר גודל של מאות אלפים – כל אלו שקולות להחרבת מדינה, לא לתגובה על תקרית גבול. מה גם שאין לפעולות הללו שום קשר פרקטי עם שחרור החיילים השבויים, להיפך: היעדר משא ומתן רק מרחיק את ההזדמנות לשחרורם.


הפעולות של צה"ל בלבנון הצריכו תכנון רב מראש. אין סיכוי שבפרק הזמן הקצר שבין חטיפת החיילים ובין תגובת צה"ל היה מספיק זמן לתכנן אותן. הן כנראה היו תכניות ש"שכבו במגירה", חיכו לתירוץ כדי לממשן. והתירוץ הגיע.


אילו היה זה משבר מקומי בין חיזבאללה לישראל, שהסיבה היחידה לו היא נפילת חיילים ישראלים בשבי החיזבאללה, סביר להניח שארה"ב הייתה מנסה למנוע התלקחות ולוחצת לכיוון של הפסקת אש. אך ארה"ב אינה קוראת להפסקת אש. להיפך: ממשל בוש דווקא דוחף את ממשלת ישראל להגביר את הלחימה, ומספק לה זמן לא מוגבל, פצצות מונחות לייזר וטילים חדישים. ישנם קולות בממשל האמריקאי, שהקולני שבהם הוא של ניוט גינגריץ’, מנהיגם לשעבר של הרפובליקנים בקונגרס, הקוראים אפילו להרחיב את המלחמה לכיוון סוריה ואיראן – מלחמה כלל-אזורית שתגבה מחיר דמים עצום מכל הצדדים.


אם כן, מה האינטרס האמריקאי בסיפור הזה? בשביל תשובה לשאלה זו ראוי להתייחס לחזונו הכולל של בוש למזרח התיכון: בוש דיבר בנאומיו לא פעם, כולל בנאום השקת "מפת הדרכים", על הפיכת המזה"ת ל"אזור סחר חופשי". במילים אחרות, הוא רוצה להפריט את הכלכלה והמשאבים במזה"ת ולהעבירם לידי תאגידים אמריקאיים ורב-לאומיים. לצורך כך, הוא מוכן לתמוך במשטרים רודניים, מושחתים ונצלנים כמו ערב הסעודית ומדינות המפרץ הפרסי. וזה עוד במקרה "הטוב"… במקרה הרע, הוא מוכן ומזומן לכבוש במלחמה את הארצות "הסוררות" במזה"ת ולהפוך אותן לאסון הומאניטארי מתמשך, ממש כמו בעיראק ובאפגניסטן הכבושות.


המלחמה הנוכחית של ישראל נגד לבנון משתלבת היטב בחזון בוש למזרח התיכון: היא מעמידה זה מול זה את ישראל, עושת דברה של ארה"ב, אל מול חיזבאללה הנתמך ע"י איראן וסוריה, שתיהן מדינות שסומנו כבר מזמן בידי ממשל בוש בתור "היעד הבא" אחרי עיראק למתקפה. איראן וסוריה עומדות מזה שנים בסירובן להצטרף למדינות שמספקות נפט זול לארה"ב, והן מגינות על כלכלת ארצן מפני תכתיבי התאגידים האמריקאים.


ייתכן ובוש ראה בהתנגשות בין חיזבאללה וישראל הזדמנות להרחיב את המלחמה גם לכיוון סוריה ואיראן. ייתכן וראה בה רק חלק מהחלשת כוחן של אלו. אולם מה שברור, הוא שכיום מנסה בוש לנצל את המצב ולהציב כח של נאט"ו בלבנון, כפי שניסה בעבר לנצל את רצח נשיא לבנון ראפיק אל-חרירי למטרה זו. משמעות הצבת כח נאט"ו בלבנון, היא כי חיילים אמריקאים ובריטים יוצבו לראשונה על גבולה המזרחי של סוריה, ולא רק על גבולה המערבי עם עיראק. זוהי הכנה ברורה למלחמה עתידית.


אם כן, לא מדובר פה כלל בסכסוך מקומי. האינטרס שמוביל את המלחמה הזאת הוא לא האינטרס של אזרחי ישראל, אלא האינטרס של הממשל האמריקאי: הכנעת איראן וסוריה, והפיכת המזרח התיכון כולו ל"אזור סחר חופשי" נצלני ומדכא.


אז רגע, השמאל תומך באיראן ובסוריה?


זה הרגע לעצור ולומר בפשטות: לא. זו אולי תמונת המצב שמבקש הימין הישראלי לצייר, אך אין בה אמת. אני לא מכיר ולא מאמין שקיים אף איש שמאל שחש איזושהי סימפטיה לדיקטטור בשאר אל-אסד, ובוודאי שלא למשטר האיאתולות החשוך של איראן. אלה הם משטרים המדכאים ופוגעים בעמם, בחירויות הדמוקרטיות, בזכויות החברתיות ובזכויות הנשים והמיעוטים.


המשטר האיראני הוא רודנות של קבוצת כוהני דת קיצונים הניצבת על כרעי תרנגולת. המשטר הזה ניצב בשנים האחרונות בפני טלטלות משמעותיות, ובראשן מרידות הסטודנטים. את מרד הסטודנטים שפרץ ביוני 2003, בעקבות החלטת השלטון להפריט את האוניברסיטאות, התקשה המשטר האיראני לדכא בעצמו בגלל תמיכתה של האוכלוסייה ובשל סירובם של שוטרים רבים להשתתף בדיכוי ההפגנות, ולכן הוא נאלץ "לייבא" לוחמי חיזבאללה מלבנון שדיכאו את המרד. גם השנה חווה המשטר האיראני טלטלה, כאשר שביתה קטנה של נהגי אוטובוסים התלקחה והובילה שוב לגל מחאה סוער נגד המשטר ברחבי הבירה.


גם לדיקטטור הסורי בשאר אל-אסד קיימת התנגדות פנימית. גם באיראן וגם בסוריה קיימת אופוזיציה דמוקרטית ופטריוטית, החותרת לעצמאות לאומית ולחופש פוליטי, ולא רק אופוזיציה פרו-אמריקאית. את הכוחות האלה צריך לעודד ולגלות כלפיהם סולידריות, כפי שצריך לנהוג כלפי כל הכוחות הדמוקרטיים והסוציאליסטיים בעולם בכלל ובעולם השלישי בפרט.


אולם החרבת המשטרים בסוריה ואיראן במלחמה, והקמת ממשל צבאי אמריקאי או ממשלת בובות הנאמנה לארה"ב במקומם, תביא לתוצאות הרות אסון החמורות בהרבה מהמשך קיום המשטרים הנוכחיים. מלחמה וכיבוש יביאו לאובדן חיים עצום, לשיבוש כל סדרי החיים בארצות הכבושות, לחוסר יציבות אזורי ואף לבלימת המאבק של הכוחות המתקדמים והדמוקרטיים בהן.


ראוי ורצוי להזכיר מה מתרחש כיום בעיראק הכבושה, מאז שהכריז ב-1 במאי 2003 נשיא ארה"ב ג’ורג’ בוש כי "המשימה הושלמה": כ-50 אלף הרוגים חפים מפשע, יותר מ-2,000 חיילים אמריקאים הרוגים, מלחמת גרילה ומלחמה בין-עדתית שגובה מחיר עצום של חיי אדם, ומסכנת את היציבות באזור כולו. חלק עצום מהתשתיות נהרס במהלך הלחימה, ועד היום לעיראקים רבים אין גישה למי שתייה נקיים, מה שגרם וגורם להתפרצות מגיפות כמו כולירה וטיפוס. היעדר כח שיטור מאז המלחמה בחלקים גדולים של עיראק יצר עלייה דרסטית במקרי האונס ועבירות הרכוש והאלימות.


ממשל בוש, שניסה לטשטש את האופי האימפריאליסטי של מלחמת עיראק מאחורי מסך עשן של מילים יפות כמו "דמוקרטיה", "זכויות אדם" ו-"חופש לעם העיראקי", נותן יד לבניית משטר דכאני ודתי בעיראק "המשוחררת". מצבן של הנשים העיראקיות, למשל, גרוע בהרבה מאשר בימי שלטון מפלגת הבעת’ החילונית של סדאם חוסיין ("חופש מסוג ריקני", הגרדיאן, 8.3.04), וחוקי השריעה הדתיים, שעומדים בבסיס החוקה העיראקית החדשה, פוגעים בזכותן של נשים לתעסוקה, להשכלה ולנישואין וגירושין חופשיים.


גם אזרחי אפגניסטן אינם מלקקים דבש. משטר הטליבאן שב לשלוט ברוב חלקי המדינה שמחוץ לבירה קאבול. דיכוי הנשים ממשיך במלוא הקיטור. לממשלת הבובות "הדמוקרטית" של בוש אין שום ריבונות, והיא שולטת רק באמצעות כוחות צבא אמריקאים. במלחמה נהרגו המוני אזרחים ותשתיות רבות נהרסו.


וזהו חזון בוש לעמי המזרח התיכון: דם, הרס, מלחמה, הרוגים חפים מפשע, ויותר מכל – הפרטת הנפט ושאר המשאבים לטובת התאגידים האמריקאים. אחרי הכל, העיקר בעיני בוש הוא שהלובי של חברות הנפט בוושינגטון יהיה מרוצה. ובשביל החזון הזה ממשלת ישראל מוכנה להקריב את הדם שלנו.


ומה עם החיזבאללה?


אנחנו, אנשי השמאל, היינו מאושרים אם בראש ההתנגדות לארה"ב במזה"ת היו עומדים מנהיגים מתקדמים כמו נשיא ונצואלה הוגו צ’אווס או נשיא בוליביה אבו מוראלס, המנהיגים כיום את ההתנגדות הדמוקרטית והסוציאליסטית לארה"ב בדרום אמריקה, במקום רודנים ריאקציונרים כמו אסד וחמנאי. היינו גם מרוצים הרבה יותר אם את המאבק האנטי-אימפריאליסטי במזה"ת היו מנהיגות תנועות מתקדמות כמו הוייטקונג שהתנגד לארה"ב במלחמת וייטנאם, או תנועת ה-26 ביולי שהתנגדה לארה"ב בקובה, ולא אירגון דתי וחשוך כמו החיזבאללה.


אך זה אינו המצב. בחזית המאבק נגד ארה"ב בלבנון עומד כרגע החיזבאללה, אירגון שיעי ריאקציוני. העובדה הזאת מקלה על הדמוניזציה של האויב בתקשורת הישראלית המגויסת, אבל בשום אופן לא מצדיקה את המלחמה.


במובן מסוים, החיזבאללה הוא "הבייבי" של ישראל: הוא הוקם והתפתח בזמן ובגלל הכיבוש הישראלי הממושך בדרום לבנון. הצורך העז של האוכלוסייה הלבנונית להתנגד לכיבוש הישראלי הוא שתידלק את החיזבאללה וניפח אותו למימדיו הנוכחיים.


מאז סיומו של הכיבוש הישראלי בדרום לבנון בשנת 2000, החיזבאללה, הנאמן למשטר האיאתולות החשוך של איראן, ממלא תפקיד ריאקציוני בפוליטיקה הפנים לבנונית: הוא מחזיק במיליציה צבאית אשר אינה נאמנה לצבא המדינה, הוא דוגל בתפיסת עולם דתית הפוגעת בזכויות הנשים ובחופש האמונה והוא מקדם פוליטיקה עדתית במקום פוליטיקה המתייחסת לאינטרסים כלל-ציבוריים. הפרובוקציה של הריגת וחטיפת החיילים הישראלים בגבול הצפון הייתה מיותרת לחלוטין ומזיקה, והציתה אש שחרגה אפילו מציפיותיהם של מנהיגי החיזבאללה ("בכיר בחיזבאללה: לא ציפינו לתגובה כה חריפה מצד ישראל", הארץ, 26.7.06). שיגור הקטיושות והטילים האחרים של חיזבאללה על ריכוזי האוכלוסייה בצפון ישראל הוא פשע מלחמה הראוי לכל גינוי.


אולם באופן פרדוכסלי, המלחמה דווקא מחזקת את החיזבאללה בזירה הפנים-לבנונית. בשעה שלפני המלחמה עוד יכולים היינו לשאוף לפירוק החיזבאללה מנשקו בדרכים דיפלומטיות ופוליטיות (ממש כשם שדיפלומטיה הביאה ליציאת צבא סוריה מלבנון עד אחרון חייליו, ללא ירייה אחת!), הרי שכיום אין שום סיכוי כזה. המיליציה של חיזבאללה, שלפני המלחמה נתפסה על-ידי רוב הלבנונים כסיכון לשלום הדמוקרטיה, קיבלה כיום לגיטימציה ציבורית לבנונית רחבה, משום שהיא הכח היחיד המגן בימים אלו על העם הלבנוני מול הכתישה הישראלית. אם לפני המלחמה עוד יכולים היינו לשאוף להצבת צבא לבנון בגבול הישראלי-לבנוני, הרי שכיום הצבא הזה בחלקו נהרס, ובחלקיו האחרים עסוק בטיפול במאות אלפי הפליטים שיצרה המלחמה, פליטים שסכנת חיים לא מפסיקה לרחף מעל ראשם: קודם צה"ל הפציץ את הגשרים והכבישים, אח"כ הורה לאוכלוסייה האזרחית בדרום לבנון לברוח או למות, ובסופו של דבר ירה על המשאיות שהסיעו פליטים בדרכים לא-דרכים.


לאחר המלחמה, ייתכן מאוד שהחיזבאללה יהפוך להיות הכח הפוליטי הדומיננטי בלבנון, על אף שכיום הוא מפלגה זוטרה יחסית שהשלטון לא בידיה. ההרג והרס התשתיות בביירות ובכל דרום לבנון מותיר את הממשלה הלבנונית החלשה (והפרו-אמריקאית, באופן אירוני) ללא ריבונות ממשית. הפחד הקיומי של המוני העם הלבנוני עשוי להוביל אותם לזרועותיו של חסן נסראללה.


הגנרלים והשרים בישראל אולי מאמינים שהפצצת התשתיות האזרחיות וריכוזי האוכלוסייה בלבנון יובילו את העם הלבנוני "להקיא את החיזבאללה מתוכו", אולם דווקא ציבור המצוי בפחד קיומי הוא הנדחף במהירות הרבה ביותר לזרועותיהם של מחרחרי המלחמה, אותם הוא תופס בתור השומרים על "ביטחונו" (כמה אנחנו מכירים את התופעה הזאת מהארץ…). זו בדיחה עצובה, שדווקא מי שמכריזים על "מלחמה בטרור", בוחרים לאמץ את השיטות ודפוסי הפעולה של הטרוריסטים: הפצצת אוכלוסייה אזרחית כדי לזרוע בה אימה, במטרה להביא לשינוי פוליטי.


אחת ממטרותיה המוצהרות של המלחמה בראשיתה, הייתה חיסולו של החיזבאללה (אם להשתמש במילותיו של שר הביטחון פרץ: "חיזבאללה שבר את הכלים ואנחנו מתכוונים לשבור את הארגון", וואלה! חדשות, 14.7.06). לאור כישלונן של הפצצות חיל האוויר בביצוע מטרה זו, תחילת הפלישה הקרקעית והסתבכות המלחמה – כבר ברור שישראל לא תצליח להשיג מטרה זו, כפי שלא הצליחה לחסל את פת"ח בשנת 82′.


לאחר הקרבות הקשים והאבידות הרבות שספג צה"ל בקרבות בבינת ג’ביל מיידי החיזבאללה, ארגון גרילה קטן ופרימיטיבי ביחס לצבא החזק ביותר במזה"ת, ברור גם כי הוא איבד ממה שהגנרלים מכנים "כושר ההרתעה" שלו. לכן, גם מטרה זו של המלחמה, שיקום "כושר ההרתעה" של צה"ל, היא כישלון ידוע מראש. והכישלון הזה רק יהיה עמוק ומר יותר ככל שהמלחמה תימשך זמן רב יותר ותסתבך יותר.


על כן,הסיבה הריאלית היחידה שנותרה להמשך המלחמה ולסירוב של ממשלת ישראל להפסקת אש, היא הכנה למלחמה עתידית של ארה"ב עם סוריה ואיראן. וזאת, כאמור, סיבה די מפוקפקת למות או להרוג בשבילה.


"העורף איתן"


מאז תחילת המלחמה נובחים עלינו שדרני החדשות בשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים (וגם בערוץ הכנסת, לפריקים מבינינו) כמה שהעורף איתן, חסון, יציב וחזק. העיתונאים, שאמורים היו להיות כלבי השמירה של הדמוקרטיה, הפכו לסתם כלבים. גם לראש הממשלה, שר הביטחון והגנרלים יש נטייה להחמיא לנו ככה בכל נאומיהם. כמעט הסמקתי.


אבל חייבים לומר את האמת: מלבד מס שפתיים שנועד למנוע מחאה נגד המלחמה, הנהגת המדינה לא עושה עבור הציבור "בעורף" דבר וחצי דבר. לא במהלך כל ימות השנה, וגם לא עכשיו, בזמן המלחמה.


הדוגמא הקיצונית ביותר לכך היא הלנת שכר הכבאים בצפון. מאז תחילת המלחמה מתרוצצים הכבאים בכל רחבי הצפון, מכבים שריפות, מצילים חיים, עובדים מסביב לשעון. הם אינם יכולים לשבות, משום ששביתה שלהם תעלה בחיי אדם. אף על פי כן, נמשכת זה חודשים הלנת שכרם. ואפילו לכבוד המלחמה, אף אחד משרי הממשלה לא העלה בדעתו שיש לתקן את העוול הזה.


גם בשאר אזור הצפון נמשכים הניצול וההתעמרות בתושבים: בידיעות אחרונות התפרסם ב-30.7.06 כי "כ-1,500 עובדים מצפון הארץ פוטרו או קיבלו הודעות פיטורין מאז תחילת הלחימה". באותה כתבה מצוטטים גורמים בהסתדרות הטוענים כי "רוב המפוטרים הם אלה שלא יכולים להגיע לעבודה בגלל שהם במקלט. זה מצב אבסורדי". הממשלה מסרבת להכריז על מלחמה, כדי שלא תצטרך לפצות את תושבי הצפון על נזקים שיגרמו להם.


ברוב היישובים הערבים בצפון הארץ אין מקלטים ציבוריים ולא הופעלו אזעקות התראה. בכפר מג’ד אל-כרום, שספג נפילת קטיושות בשבוע הראשון למלחמה, לא התייצב אף גורם מפיקוד העורף, ולמועצה המקומית לא סופק שום תדרוך לגבי מה לעשות במקרה של נפילת טילים. בימים הראשונים של המלחמה הסתבר גם כי הוראות ההתגוננות לאוכלוסייה המופיעות באתר האינטרנט של פיקוד העורף של צה"ל הן בשפה העברית בלבד, למרות שהשפה הערבית מהווה אחת משתי השפות הרשמיות של מדינת ישראל. בעקבות מכתב ששלח ח"כ מוחמד ברכה (חד"ש) לאלוף פיקוד העורף, יצחק גרשון, בו כתב ש-"הדבר עלול להביא למצב שבו אזרחים רבים יהיו תחת סכנה אמיתית בגלל חוסר המידע בשפתם", התרצה פיקוד העורף והעלה גירסא בערבית של אתר האינטרנט.


עד היום ה-14 למלחמה, חיפה אפילו לא הוכרזה בתור "אזור אסון". הווה אומר, לעובדים לא הייתה הזכות החוקית להיות מוגנים מפני פיטורים אם הם לא מגיעים למקום עבודתם. גם במקומות עבודה ללא מרחב מוגן – העובדים היו חייבים להגיע לעבודה מפחד פיטורים. וזו הממשלה שעליה אנחנו צריכים לסמוך להוביל אותנו למלחמה? אלו הם האנשים שיגנו על חיינו ועל ביטחוננו?


לממשלה הניאו-ליברלית של אולמרט ופרץ, שהבטיחה ים של הבטחות חברתיות וסיפקה לנו בעיקר מלחמה ושפיכות דמים, לא היה איכפת מהציבור כשהם העלו את מחירי הלחם, לא היה איכפת מהציבור כשהם הרחיבו את תכנית ויסקונסין המתעללת בעובדים, ולא איכפת להם היום מהציבור כשהם מעמידים אותו בסכנת הקטיושות.


המלחמה הזאת לא נועדה להבטיח את שלומם וביטחונם של תושבי צפון הארץ ושל הישראלים בכלל. כתישת ביירות וצור, והטבח בכפר כנא, אינם מבטיחים את ביטחונם של תושבי חיפה, צפת, קריית שמונה וכרמיאל. המלחמה הזאת מעמידה בסכנת חיים מיליוני ישראלים בשם האינטרסים של ממשל בוש, אינטרסים אימפריאליסטים הזרים לביטחוננו.


אז מהו האינטרס של אזרחי ישראל?


האינטרס של אזרחי ישראל הוא קודם כל הפסקת אש מיידית. הגיע הזמן שגם בביירות וגם בחיפה אנשים יוכלו לצאת מהמקלטים, לאסוף את חייהם מחדש ולנסות לחזור לשגרה מסוימת. צריך לסיים את ההפצצות ולהתחיל לדבר. למלחמה הזאת לא יכולה להיות תועלת, יכולים להיות לה רק נזקים. שום פתרון ושום ניצחון לא יצאו מן הפעילות האלימה, אלא רק מהידברות ופתרונות דיפלומטיים ופוליטיים. חייבים הפסקת אש מיד.


חייבים לעשות עסקת חילופי שבויים: החיילים הישראלים תמורת אסירים לבנונים. זו הדרך היחידה להחזיר את השבויים הביתה. שום מהלך צבאי לא יועיל כאן, והמשך המלחמה רק מרחיק את המו"מ ואת הסיכוי לשחרורם.


התפיסה שמעמידה את החד-צדדיות כדרך פעולה הוכחה כאשליה מסוכנת: גם ברצועת עזה וגם בלבנון, הנסיגה החד-צדדית לא הובילה לשלום ולביטחון, אלא למלחמה ולשפיכות דמים. גם הסיסמא האלימה "תנו לצה"ל לנצח" הוכחה כשקרית: מבצעים הרסניים כמו "חומת מגן", "גשמי קיץ" או "שכר הולם", שלא לדבר על מבצע "שלום הגליל" הידוע לשמצה, לא הביאו ביטחון לאזרחי ישראל. רק הסכמי השלום שיש לנו עם מצרים וירדן, שבסיסם היה חזרה לגבולות הבינלאומיים המוכרים תמורת שלום, מחזיקים מעמד ומבטיחים את ביטחון אזרחי ישראל.


האינטרס של אזרחי ישראל הוא שלום עם סוריה על בסיס החזרת רמת הגולן, ושלום עם לבנון על בסיס החזרת חוות שבעא. זו הדרך היחידה להבטיח את שלומם של יישובי הצפון ולמנוע את המלחמה הבאה.


גם לסכסוך הישראלי-פלסטיני אין שום פתרון צבאי: רק הידברות ומו"מ על הסכם שלום יביאו ביטחון לשני העמים. ועקרונות ההסכם העתידי כבר ידועים זה שנים: הקמת מדינה פלסטינית בצד ישראל על כל שטח הגדה המערבית ורצועת עזה, הקו הירוק כגבול של שלום, פינוי כל ההתנחלויות, שתי בירות בירושלים, ופתרון בעיית הפליטים בהתאם להחלטות האו"ם (המכירות בזכות הפליטים לבחור בין שיבה לפיצויים).


ממשלת אולמרט-פרץ אינה משרתת כיום את האינטרס של אזרחי ישראל. היא משרתת אינטרס זר, את האינטרס של ממשל בוש השואף להרחיב את שליטתו במזה"ת, ולהקים בו "אזור סחר חופשי" למען תאגידי הנפט. היא עושה זאת הן מתוך הערצה גלויה לממשל האמריקאי (כפי שאמר אולמרט בריאיון לכתב "ניו-יורק טיימס" בירושלים, סטיב ארלנגר: "אני מתעורר כל בוקר ואומר לעצמי, תודה לאל שישנה אמריקה, תודה לאל שישנו ג’ורג’ בוש, תודה לאל שישנה קונדוליזה רייס"), והן מתוך תקווה כי המלחמה שהיא מנהלת עכשיו בשירות בוש תביא אותו להכיר בתכנית הסיפוחים החד-צדדית שהיא מתכננת בגדה המערבית (אולמרט אף אמר זאת בפירוש לסוכנויות הידיעות הזרות: "הלחימה בלבנון תקדם את ההתכנסות", nrg מעריב, 2.8.06). שהרי שרי הממשלה הזאת, כמו גם הגנרלים והאדמירלים המנהלים את צה"ל, אינם מכירים שום שפה זולת שפת הכח, האלימות והחד-צדדיות.


אינני מאמין בשיח פוליטי בו מכנים הצדדים זה את זה "בוגדים". כפי שכבר ציינתי, אני מעדיף להשאיר את השיח הזה ליגאל עמיר וקבוצת מעריציו המצומצמת. אבל לו הייתי חייב להשתמש בביטוי הזה כלפיי מישהו במערכת הפוליטית, לא היה זה כלפיי מפגיני השלום, אלא נגד שרי הממשלה המסכנים את אזרחי וחיילי ישראל בשירות האינטרסים של הממשל האמריקאי. מפגיני השלום לעומת זאת, הם הנאמנים ביותר לשלומם וביטחונם של אזרחי ישראל, של יישובי הצפון ושל החפים מפשע בעזה ובדרום לבנון. אין דבר הרחוק יותר מן ההגדרה "בוגדים".


ציטוט לסיום


אם אתה רוצה לומר משהו, סביר להניח שמישהו אמר את זה לפניך, ואפילו יותר טוב. ב-8 ליוני 1982, הגישה סיעת חד"ש מיד עם פתיחת מלחמת לבנון הראשונה הצעת אי-אמון בממשלה. הדברים שאמר אז מעל במת הכנסת בנמקו את ההצעה מאיר וילנר ז"ל, אז יו"ר חד"ש ומזכ"ל מק"י, הם אכן הדרך הטובה ביותר לבטא את מה שאני מרגיש היום:


"ביטחון ישראל חשוב לכולנו, הביטחון של יישובי הצפון ושל כל היישובים. אבל הביטחון הממשי יושג רק על-ידי כינון שלום, על-ידי זה שלא נשעבד עמים אחרים. ושלום ניתן להשיג על-ידי פתרון פוליטי צודק לכולם – לישראל, לעם הפלסטיני, לכל העמים באזור. אין בטחון אחר. אחרת, מובילים ממלחמה למלחמה, מאסון לאסון. […]


"לא כולם מסכימים למלחמה הזאת, רבים מתנגדים לה, ורבים עוד יותר שרויים במבוכה רבה. מכאן ההתנגדות הרבה שהייתה לפני שהמלחמה הוצתה. ואני אומר לחברי הכנסת: מי שמתנגד למלחמה, מי שדורש להחזיר מייד את צה"ל מלבנון, מי שדוגל בשלום ישראלי-פלסטיני צודק, הוא המגן האמיתי על היישובים בצפון ובארץ כולה, הוא הדואג לכך שלא יהיו בנינו קורבנות-שווא בשליחות הרפתקנים ומיליטריסטים חסרי מעצורים".

תגובות
נושאים: מאמרים

26 תגובות

  1. איתן לרנר הגיב:

    אור , תודה על סקירה נכוחה ומאלפת לצערי הניתוח שלך צודק והאזור הזה ימשיך ויעלה בלהבות ואלי אף יתרחב בעתיד למלחמת הקפיטלים התאגידי לכיוון סוריה איראן .
    תיקון חשוב , הוגו צ’אווס לפחות לא על פי דבריו האחרונים האנשטישמיים אינו האיש שהייתי בוחר לשבח כאיש מוסרי שיתנגד למדיניות האמריקאית יותר טוב . ריחו הבאיש לאחר דבריו באיראן.
    למגיב "ישראלי : : קרא טוב ותראה כי אור אכן גינה את הפעילות של חיזבאלה וירי הטילים לישראל . אתה מגיב בתגובה מותנית ולא טורח לקרוא. בנוסף , דבריך מסריחים מגזענות לא סמויה כאשר אתה מתייחס לח"כ ערבי כמישהו בדרגה שנייה לך שאין לו הזכות לצאת כנד המדיניות הישראלית . אתה גם לוקה בחוסר הבנת המושג דמוקרטיה בה מותר ורצוי לצאת כנגד מדיניות הנראית מסכנת ומסוכנת לי או לצד השני ובנוסף מציף ( וטוב שכך ) את מה שעד לא מזמן לפחות פוליטקלי קורקט לא רצו לומר בפה מלא והוא שאזרחים ערביים בארץ סובלים מדיכוי ויחס גזעני .
    אני רוצה להתייחס לאיזכור לך האומר שרוב היהיודים בארץ לא רוצה לשכוח לערבים מה קרה כאן ב 48 . למה אתה מתכוון ? אני לא חושב שהמלחמה היתה רק מצידנו בהם אבל אתה שוכח את תוצאותייה והאסון של הערבים לאחר מכן , הגירוש או הפליטות . או אולי התכוונת כמו גולדה מאיר בשעתה שאמרה שלא יכולה לסלוח לערבים על כך שהם גורמים לנו לשנוא אותם ולפגוע בהם .

  2. טליה הגיב:

    א. אפשר לקצר ולתמצת קצת לטובת מי שאין לו את כל היום לקרוא?

    ב. לדעתי, סביר מאוד שעיתוי העימות הנוכחי עם חיזבאלה/איראן עדיף על דחייתו לעתיד, שאז איראן גרעינית אורבת עם אצבע על הכפתור. אולי האירועים בזמן הזה יציפו את האיום האיראני כך שיהיה הכרח לטפל בו כבר עכשיו.

    ג.להיות רודף-שלום-בכל-מחיר באזורנו זה כל כך פתטי. זה בעצם להיות מין בסכנת הכחדה. יש לך מזל ששאר הישראלים ניחנו ביצר הישרדות חזק משלך. קשה לי לדמיין אותך ושכמותך חיים תחת משטר שיעי או סוני כלשהו, שזה לאן שאתה חותר, גם אם אינך מבין את זה.

  3. איל רימון הגיב:

    תודה על המאמר המקיף והמענין.
    הרלוונטיות של דברי מאיר וילנר ז"ל די מדהימה. כלום לא השתנה. מלבד אולי האופן הבוטה שבו האמריקאים מונעים הפסקת אש ומעודדים את ישראל להמשיך להילחם בכל מיני תירוצים שקופים ("יצירת בסיס לשלום אמיתי" וכדומה)

  4. שי הגיב:

    ניתוח מצוין. מדהים כמה שטחיים נשמעים דבריהם של הביטחוניסטים כמו דן מרגלית.

    — קישור —.

  5. Uri Weiss הגיב:

    I agree with you that the war contradicts the interest of the vast majority pf the Israeli people (I do not accept the concept mational interest. The interest of Halutz, who assumes that he will not be brought to justice, is to spark wars), especially those who are bombe by rockets.
    However, why is it so important for you to be considered absolutely loyal to the interest of the state of Israel? Humanist person is not loyal to a specific state, but to the humanist values! I am not loyal to the state of Israel, but to the humanist values.

  6. עמי כהן/ ניתוח לקוי ביחס לחיזבאללה הגיב:

    החיזבאללה לא היה קרוב לפירוק לפני המלחמה. להיפך, הוא התבסס יותר ויותר והיה הכח הפוליטי הדומיננטי בה והשליט האמיתי בה. חיזוק רב מזה לחיזבאללה בלבנון כבר לא יהיה בלי קשר לפעולת ישראל. למעשה, כפי שניתן להבין גם מאמירות שונות של נסראללה, בלבנון יש ביקורת רבה על החיזבאללה ושי האשמה כלפיו על המצב שכפה על לבנון. אין זה מקרי שלאחרונה מזהירים כל כך מחידוש מלחמת האזרחים בלבנון. מבחינת לבנונים רבים הוגדשה הסאה ולאחר תום הקרבות (כרגע יש סולידריות טבעית נגד ישראל) עוד יבואו בחשבון עם החיזבאללה. צה"ל לא חיסל את הפת"ח ב-82, אך בהחלט סילק אותו מלבנון ובמידה רבה מחק את האיום שהיווה. החיזבאלה איננו ארגון "פרימטיבי" אלא צבא גרילה מתוחכם, מאומן היטב ומצויד במיטב טכנולוגית הטילים המודרנית. החיזבאללה לא יושמד אך הוא סופג אבדות כבדות ויכולותיו נפגעות. גם זה מקדם תהליך אפשרי של העלמותו מהזירה (בנוסף לטינה המצטברת כלפיו מצד האוכלוסיה הלא שיעית בלבנון). המלחמה תימשך עד שהארגון יוחלש דיו ותתאפשר הפסקת אש בתנאים שיקהו את הסיכון מצדו בעתיד.
    ועוד משהו: ישראל איננה כלי שרת של ארה"ב בכל העניין הזה. התמזל מזלה של ישראל והאינטרס שלה מבחינת בלימת האיום האיסלמי המיליטנטי חופף את האינטרסים האמריקאים. הוא חופף גם את האינטרסים של אירופה, ובוודאי את זה של כל מי שמאמין בדמוקרטיה וזכויות אדם אך האחרונים מעדיפים לטמון הראש בחול.
    ולגבי צ’אבז…האם אנחנו מדברים על אותו אדם שביקר את "צאצאי רוצחי ישו", שאחינגאד הוא חברו הטוב ושהחליט שמה שקורה בלבנון הוא "שואה שניה" (מעניין איך יש לכנות אם כן את הנעשה בעירק, בסודאן ובכמעט כל קונפליקט מזוין בעולם…הייתכן שהאיש איננו מבין מה ייחודיות השואה, או שמא זהו סתם עוד ביטוי לאנטישמיות שהוא נגוע בה?)? סתם תהיתי.

  7. מיכאל שרון הגיב:

    מאמר מאלף. תודה.

  8. ניצן אביב הגיב:

    לאור שי:
    יישר-כח על מאמרך המקיף,הממצה והרהוט.
    כל מילה בסלע!

  9. ישראלי הגיב:

    למה אתה כל כך מתפלא שנמצאים הטפשים שקוראים לך בוגד. תקרא שוב את מה שכתבת ותראה שאתה מיצג את האינטרסים של אויבי ישראל. אתה אמנם מצהיר שאתה נגד משטר האיטולות ונגד החיזבאללה בגלל האידאולוגיה שלהם אבל בפועל אתה מציע לישראל לעשות כל מה שיעזור להם כדי להתחזק. לכן כל ישראלי מצוי שמאזין לא רק למילים אלא גם למוזיקה מסיק בצדק או שלא בצדק שאתה והשמאל מיצגים את האינטרסים של החיזבאללה באותה מידה בדיוק ואפילו יותר מזו שישראל מיצגת את האינטרסים של ארה"ב. גרוע מכך, ע"י אי גינוי פעולות החיזבאללה על אדמת ישראל (הריגת וחטיפת חילים וירי טילים על אזרחים) מצד אחד וגינוי של ישראל על תגובתה מצד שני אתה תומך בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים בפעולות מלחמתיות נגד ישראל. כל ישראלי רואה בכך בגידה ולא חתירה לשלום. ובענין חברי הכנסת הערבים – אם אפרו אמריקאי יספר בדיחה ויתיחס בה לניגרס (כינוי גנאי לכושי) זה הומור עצמי ואם לבן יספר בדיחה על ניגרס זו גזענות. כשיהודי מותח מוחת ביקורת על ישראל זה לגיטימי כשנציג העם שרק לפני 58 שנה ניסה להשמיד את ישראל קורא לראש הממשלה בכינויי גנאי בעיני כל ישראלי זו בגידה. ראשי הצבור הערבי צריכים להבין שהרוב המכריע של היהודים בארץ לא רוצים לשכוח מה קרה בארץ במלחמת השחרור ולכן כל בקורת בוטה מפי אישי צבור ערבים שלא לדבר על תמיכה גלויה באויבי ישראל כפי שהם עושים בד"כ במסווה של חתיר לשלום נתפסת כבגידה במדינה וכנסיון להשמיד אותה. זה לא בגלל הפרנויה ובטח לא בגלל גזענות אלא בגלל המציאות. כתבתי דברים קשים ואני מקווה שהם יפורסמו למרות נטיות הצנזורה הדמוקרטית של האתר.

  10. צ’אביסטה הגיב:

    לאיתן לרנר: איזו התבטאות אנטישמית אתה זוקף להוגו צ’אבז?

    ביקורת על מדיניות ישראל איננה אוטומטית אנטישמיות…

  11. מרדכי בלייוייס הגיב:

    כל הכבוד
    ~~ ~~~~~

  12. עוז נמרוד הגיב:

    ההתייחסות שלי תהיה לנקודה אחת בכל פעם מקוצר הזמן.

    כותב מחבר המאמר:
    "…אז רגע, השמאל תומך באיראן ובסוריה?
    זה הרגע לעצור ולומר בפשטות: לא. זו אולי תמונת המצב שמבקש הימין הישראלי לצייר, אך אין בה אמת. אני לא מכיר ולא מאמין שקיים אף איש שמאל שחש איזושהי סימפטיה לדיקטטור בשאר אל-אסד…"

    ובכן סור נא למאמרו של אורי אבנרי מלפני כשבועיים (להפסיק את החרא הזה) מדבריו משתמע -והוא לא מכחיש את זה- כי הוא תומך בכיבוש לבנון על ידי הסורים. אני לא חושב שיש איש שמאל מזוהה כל כך כאורי אבנרי.

  13. ל.א. הגיב:

    לאורי: לא חייבת להיות סתירה בין מחויבות לחברה בה אתה חי לבין ערכים הומניסטיים כלליים. רצון בטובתה של החברה שלך הוא חלק הכרחי, גם אם לא מספיק, ביצירת חברה גלובלית טובה יותר.

  14. יוסי ברנע הגיב:

    שאלה היפוטטית לאור סקרנות מהערות עוז נמרוד

    נניח וניתן להגיע להסדר מדיני משולב:הסכם שלום עם סוריה תמורת נסיגה מכל רמת הגולן כשצבא סוריה הופך שוב לבעל הבית בלבנון ומפרק את החיזבאללה ובמקביל לכך גם הסדר עם הפלסטינאים.
    האם זהו הסדר שיכול או לא יכול לקבל איש שמאל אמיתי ? (לא אמרתי שאני בעד ולא שנגד).

  15. לאיתן לרנר הגיב:

    אני לא שוכח את תוצאות מלחמת השחרור ואני אפילו יכול להבין את צערם על תוצאות סיכלותם. זה עדין לא אומר שאני צריך להזדהות עם כאבם. תתפלא אני אפילו שמח שאלו היו התוצאות כי לו היו התוצאות הפוכות מצבי היה רע בהרבה ממצבם.

  16. גיא לעוז הגיב:

    אתה לא יכול לייחס לכותב המאמר את דבריו של אורי אבנרי. יכול להיות שמשתמעת מהן תמיכה בסוריה, תמיכה שכזו לא משתמעת מדברי מאמר זה. אני אישית איני תומך במשטרו של אסד, אולם אני מתנגד לכל נסיון מבחוץ (ז"א של ארה"ב או ישראל) "לשחרר" את אזרחי סוריה מעולו של אותו משטר.

  17. מרטין הגיב:

    תחילה, ברצוני להודות לעמי כהן על מקצה השיפורים המתבקש.
    שנית,
    המאמר כולו נכתב בחבלי תפיסת העולם קיצונית מה של מעט עובדות מגובות בהרבה פלפל תעמולתי.
    יש את ההם, הרעים, האינטרסנטים, הכוחניים, השקרנים, המשחרים לריב. ונגדם, נגדם צריך להתנהל המאבק. (והתקשורת המשוחדת איתם!!!)

    …אז אם אצל הימין השטן הוא האיסלאם, בראות עיניו של אור שי השטן הוא בוש וארה"ב.

    אתה לא "בוגד" אתה פשוט ימני שהתבלבל קצת במנטרה ובמקום לטעון שזה הכל בגלל "האינטרסים של אומות ערב ושזאת בגידה של מנהיגי ישראל שלא עושים דיו", אתה טוען שהכל בגלל "האינטרסים של ארה"ב ושזאת בגידה של מנהיגי ישראל שלא עושים דיו".

  18. מעניין הגיב:

    אם האידיאולוגיה של האינדיאנים היתה צריכה להיות סוציאליסטית כדי לקבל את תמיכתו של אור ישי במאבקם נגד הכובש הלבן.
    מדיניות ההשתלטות של בוש נעשית בשם הדמוקרטיה וזכויות האדם כביכול ושחרור המזרח התיכון ממשטרי רשע. ברור שמתנגדיו לא יאמצו להם את האידיאולוגיה של הכובש המדכא אלא אידיאולוגיה שמתאימה ללכד אותם כנגד.

  19. מוריד הכפפות הגיב:

    עכשיו, מי יואיל להרים את הכפפה ולענות אחד-אחד לכל ההבלים שעפים פה בתגובות מכיוון נציגי מועצת יש"ע\אולפן ערוץ 2?

  20. אור שי הגיב:

    אין לי זמן להתייחס לכל הטענות, אבל אני כן מרגיש צורך להתייחס לטענות שהועלו נגד הוגו צ’אווס:

    א. יוחסו לו דברים נגד "רוצחי ישו". הוא הכחיש אותם בכל תוקף. אני מקבל את הכחשתו, משום שאין הוכחות לכך שהוא אמר את הדברים, ולהביא הוכחות שאין לך אחות זה קצת קשה.

    ב. ארה"ב רוצה שמשאבי הטבע (בייחוד הנפט) בדרום-אמריקה ובאיראן יופרטו לטובת תאגידים אמריקאים, והיא מוכנה לחסל את את המשטרים הנוכחיים שם לשם השגת מטרות אלו. ברית פוליטית בין ונצואלה לאיראן היא מחוייבת המציאות, אף על פי שהייתי מצפה מצ’אווס להסתייג חד משמעית מן הדיכוי הפנימי שמפעיל המשטר האיראני ומהכחשת השואה של אחמדינג’אד.

    ג. אני מקבל את ביקורתו של צ’אווס על הרג אזרחים לבנונים בידי ישראל, אף על פי שאני מסתייג מן ההשוואה שהוא עשה לשואה. אינני מאמין בהשוואות לשואה, כי הן מכשיר לדמגוגיה. אבל כשבניהם ונכדיהם של ניצולי שואה מחריבים כפרים ושכונות שלמות בהפצצות הרסניות ולא סלקטיביות, האירוניה זועקת לשמיים.

    ד. בסופו של דבר, צ’אווס הוא מנהיג שנבחר בצורה דמוקרטית ושינה לחלוטין את פני הכלכלה של ונצואלה: הוא הלאים את הנפט והדיג, העביר מפעלים שפשטו את הרגל לידי עובדיהם והעלה את המיסים על ההון, וכל זאת כדי להעלות את רמת החיים של תושביו. בזכותו אין תת-תזונה בונצואלה, והעוני והאבטלה ירדו. הוא מגשים את הסיסמא "אנשים לפני רווחים", תוך התנגדות לארה"ב שתמכה בניסיון הפיכה פאשיסטי נגדו. אם לנסח זאת בפשטות: הלוואי עלינו אחד כזה.

    על יתר הטענות אגיב ביום שיהיה לי יותר זמן פנוי.

  21. עמי כהן/ אור שי, אל תמרח הגיב:

    דבריו של צ’אבז לגבי "רוצחי ישו" נאמרו בנאום לכבוד חג המולד ששודר בטלויזיה הוונצואלית ואיש איננו מכחיש או יכול להכחיש שהדברים נאמרו. כן נטען שהוא לא התכוון דווקא ליהודים. לדעתי זהו טיעון מגוכח ומדובר באנטישמיות מהזן הישן והרע ואין זה מפתיע שהוא חבר לאמיניג’אד מכחיש השואה.
    האנטישמיות שלו באה לידי ביטוי גם ביחסו לישראל. נכון, לא כל ביקורת על ישראל היא אנטישמיות. אולם, כאשר הביקורת חסרת פורפורציות לחלוטין, זה מלמד על סטנדרט מיוחד לגבי מדינת ישראל והסטנדרט המיוחד הזה מלמד על אנטישמיות. מדוע סטנדרט מיוחד? ובכן, צ’אבז מקיים קשרים דיפלומטיים עם בריטניה שהפציצה (במסגרת נאט"ו) את סרביה וגרמה לה לשיעור אבידות אזרחיות גבוה כמה מונים נזה שגרמה ישראל (וזאת מבלי שהייתה סכנה כלשהי כלפי בריטניה). אינני חושב שהוא ניתק את קשריו עם גורמים בסודן, סומליה וכו’. העובדה שהרג פחות מאלף אזרחים במסגרת לחימה חריפה ודו צדדית היא "שואה חדשה" לדידו ו"פשיזם נוסח היטלר" בעוד שהוא מתעלם באלגנטיות ממעשי הטבח והדיכוי האכזריים בהרבה שמתרחשים בזה הרגע במקומות אחרים בעולם או שהתרחשו לפני זמן קצר, מלמדת שיש בעיה עם האיש. בעיה רצינית מאוד.
    גם היטלר נבחר באורח דמוקרטי וגם הוא קידם מאוד את הכלכה והתעשיה הגרמנית. אז מה?

  22. עומר ק הגיב:

    הכותב שוכח לציין את אחד התנאים ההכרחיים ביותר לפריצת המלחמה:
    מינוי לשר ביטחון של אדם שליפני הבחירות הבטיח הבטחות מרחיקות לכת על רקע חברתי, לא קיים אותן ועתה צריך משהו שיסיח את דעת הציבור מעובדה מצערת זו.
    מלחמה זו, כמו כל המלחמות, משרתת את האינטרסים של כל מי שלא מעוניין בשיפור מצבם של המעמדות הנמוכים על ידי כך שהיא משכיחה את הנושא החברתי מלב הציבור. אל בעלי אינטרסים אלו היצטרף אך לאחרונה שר הביטחון הנוכחי.
    הדרך הנכונה ליתקוף את העיניין הוא לידאוג שהנושא החברתי לא ישכח! נושא זה ניכר מכל פינה במלחמה הזו:
    העשירים בורחים לאילת, העניים נישארים לחטוף את הרקטות. בישובים ערביים אין לא אזעקות ולא מיקלטים. העשירים לממ"ד, העניים למוות. זה לא מספיק חומר לעבוד איתו?

  23. אור הגיב:

    עמי כהן,
    המאמר הבא שפורסם באתר הוא כל מה שיש לי לומר על הטענות שצ’אווס אנטישמי, וכל המשך לדיון הזה בתגובות כאן הוא טחינת מים:
    — קישור —

    אורי וייס, אני מסכים עם תגובתו של ל.א. אלייך. הומאניסט לא חייב להיות קוסמופוליטי, אנחנו חיים בישראל וההתייחסות שלנו צריכה לדעתי להיות מתוכה. אנחנו ישראלים, לא משקיפי או"ם.

    עוז נמרוד, קראתי את המאמר של אורי אבנרי. הוא טוען שצריך היה לפרוס את חיילי סוריה בלבנון למען היציבות האזורית. אמירה שאני לא מסכים איתה, אבל מכאן ועד לומר שהוא מביע אהדה לאופי המשטר הסורי הדרך מאוד ארוכה.

    ולמגיב "מעניין": אני לא רוצה לדבר על האינדיאנים. להם יש סיפור בפני עצמו. מה שמשתמע מהודעתך הוא שיש לתמוך בכל תנועה אנטי-אימפריאליסטית אי-שם בעולם השלישי. אני כופר בתזה הזאת. לאחר סיום הכיבוש הישראלי בלבנון בשנת 2000, חיזבאללה מילא תפקיד ריאקציוני בפוליטיקה הלבנונית. יש מפלגות מתקדמות בלבנון: המפלגה הקומוניסטית, המפלגה הסוציאליסטית המתקדמת וכו’. החיזבאללה אינו נמנה ביניהם. ובתור מתנגד לפשעי מלחמה, וגם בתור תושב האזורים הסופגים טילי חיזבאללה, אני מחוייב לגנות את מעשי החיזבאללה. אמנם אין סימטריה, אבל זה לא תירוץ.

  24. עמי כהן/ אור ,זו תגובה רצינית? הגיב:

    צ’אבז אכן לא הזכיר את המילה "יהודים" כפי שציינתי. הוא כן דיבר על "רוצחי ישו". עם כל הכבוד לפועל הניקיון האלמוני, אף אחד לא מכחיש את ההתבטאות עצמה, כולל אנשי הקהילה היהודית שציטט. הם פשוט מעדיפים להאמין שב"רוצחי ישו" אין הכוונה ליהודים. מספיק כבר לטמון את הראש בחול.

  25. האינטרס הישראלי… הגיב:

    הייתי שמח אם הכותב לא יקח מונופול על האינטרס הישראלי. כישראלי האינטרס שלי הוא לא שלום עם סוריה ולבנון על בסיס חוות שבעא והגולן אלא התקדמות של המדינות הערביות תוך הוקעת הפונדמנטליזם האיסלאמי ,איזון עם הקידמה המערבית ויצירת תחושה שיש מישהו באיזור ברמה של ישראל מכל בחינה…מישהו ששווה לעשות איתו שלום.

  26. מורן אהרוני / תודה לעמי כהן… הגיב:

    שההתייחסות שלו עושה את הרושם הרציני היחיד בכל העמוד הזה. הכתבה אינה "כל האמת" על הלחימה, אלא השקפת עולם צרה ומלאת אמונת רדיפה וקונספירציה. אכן, יש לארה"ב אינטרסים רבים באיזור. אכן, זה רע מאוד כשאנשים מתים.

    אבל בין זה לבין מה שנכתב פה, יש ארבעה עמודים של השערות אשר מיוצבות כעובדות ואינן מבוססות על הרבה מלבד תקוותיו של הכותב.

    כל התומכים נגד "הדיקטטור האמריקני", "יחי הסוציאליזם", "תמיד דופקים את העניים".. נראה שרק חיפשתם מקום להרים בו את האגרוף האנטי ממסדי.

    ושלא תבינו אותי לא נכון – אני בעד מדינת רווחה, ואין מה שישמח אותי יותר מלראות את ביבי נוסע בחזרה לארה"ב ולא חוזר משם, אבל בין זה לבין הסיבות ללחימה…

    אני ממליצה לקוראים לחזור לתגובותיו של עמי ולקרוא קצת עובדות על הארגון חיזבאללה, שהאחריות הישראלית לקיומו חלקית בלבד ולא היתה מספקת למצבו הנוכחי בלי חרחורי המלחמה של איראן וסוריה.

    ולכל מי שחושבת שזה יהיה רעיון טוב לסוריה לשלוט בלבנון, כי ככה יהיה שקט באיזור, ובכן, למה שסוריה לא יכנסו גם לפה? אז בטוח יהיה שלום עם הפלסטינאים וגם פה יהיה שקט.

    יאללה, מי בא לקנדה? שמעתי שגם שם יש עבודה בהיי טק.

הגיבו למעניין

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים