הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 באוגוסט, 2006 תגובה 1

זאת איננה מלחמה. זאת התקפה צבאית מאסיבית על לבנון. הנשק אמריקאי, הכסף אמריקאי – כמו גם הצבעות הווטו נגד הפסקת אש בפסגת רומא ב-26 ביולי ובמועצת הביטחון של האו"ם. ההתקפה הזאת אינה משרתת את האינטרס של יושבי הארץ הזו, ערבים ויהודים כאחד, המבקשים לבנות פה עתיד משותף של שלום וביטחון לילדיהם.

ההתקפה הזאת משרתת אינטרסים זרים, אמריקאיים ומערב אירופאיים, הקשורים, בקצרה, בשליטה הריבונית של ממשלת איראן על מקורות הנפט העצומים שלה, למי היא מוכרת את ה"זהב השחור" שלה ובכמה דולר לחבית. כמו בהתקפה הבריטית-צרפתית נגד מצרים ב-1956, לאחר הלאמת תעלת סואץ בידי נאצר, חיילי הצבא הישראלי שוב משמשים כבשר תותחים זול ונוח בזירת הקרבות המזרח-תיכונית של הגיאופוליטיקה העולמית.

אנחנו מסרבים לקחת חלק בהתקפה הצבאית הזו, המחריבה את לבנון וגובה מחיר אנושי יקר מנשוא, לכל בני האדם המשתתפים בה ונפגעים ממנה. אנחנו מסרבים למלא את התפקיד שנועד לנו במשחק העולמי, כבשר תותחים למען שגשוג כלכלת ארצות-הברית ואירופה והמשך שליטתם הבלעדית במאגרי הנפט במזרח התיכון.


איננו לבד


אנחנו גאים להיות חלק מעמי המזרח התיכון ומהתקוממות העממית כנגד שלטון המערב באזורנו. אנחנו גאים גם כן להיות חלק מתנועת האנטי גלובליזציה ומתנגדי האמפריאליזם והקפיטליזם הדורסני בעולם כולו: מהפגנות הענק נגד פסגת שמונה המדינות המתועשות, דרך מרד פרברי-העוני של צרפת בנובמבר 2005, המהפכה המתרחשת כעת במכסיקו נגד שלטון ההון הפרו-אמריקאי שם, ההתנגדות העממית למדיניות הניאו-ליברלית באיחוד האירופי, ועד המפגינים נגד המלוכה בנפאל. יש לנו בעלי ברית ושותפים בעולם כולו. אך שותפינו הראשונים היו ונותרו הפלסטינים, שכנינו מקרוב, ושאר עמי ערב, קרובים ורחוקים, שותפינו לחיים כאן, בחלק זה של העולם.


להתפכח מאשליות


סירובנו להשתתף בהתקפה על לבנון מצטרף לסירובנו העקבי והעמוק, להסכים ולקבל את משטר האפרטהייד הציוני, על חייליו, שוטריו, אישורי המעבר שלו, חוקיו הגזעניים, וסמלו המובהק, החומה. עלינו להתפכח מאשליות, להניח למשאלות לבנו, ולהכיר במציאות הקשה: כולנו, כל יושבי הארץ הזו, ערבים ויהודים כאחד, חיים כאן תחת משטר צבאי פרו-אמריקאי מושחת, המבוסס על כוח בלבד. שילוב של כסף ונשק, בתמיכה ישירה מארה"ב ומערב אירופה. ההשוואה עם משטר האפרטהייד הלבן בדרום אפריקה עד 1994 אינה מפתיעה כבר איש. גם שיתוף הפעולה שהתקיים בין מדינת ישראל לדרום-אפריקה, ולמשטרים צבאיים אפלים אחרים בעולם כולו.


מדורת השבט


עם פרוץ ההתקפה על לבנון, מצאנו את עצמנו לבד, עזובים ונטושים, מביטים בתוגה ובכאב על החברים הציוניים שלנו, עטופים בדגל ישראל סביב מדורת השבט, רוקדים לצלילי תופי המלחמה. הפיכתו המהירה של מנהיג הפועלים המבטיח עמיר פרץ לשר המלחמה בממשלת ההון, כמו גם הפיכתם כמעט בן לילה של אנשים הומניסטיים טובים כביכול לתומכי הצבא, צריכים ללמד אותנו לקח פשוט אך חשוב, שהפלסטינים הבינו כבר מזמן – לא להאמין לציונים. גם אם הם נראים נחמדים ומדברים יפה על צדק חברתי ושלום עם הערבים.


עלינו להפסיק ולהתבונן כל פעם בצער ובתדהמה על הרוב הציוני בישראל, אחוז הפחדים והשקרים, הרחמים העצמיים, השנאה והנקמה, הבולע את שקרי הגנרלים כאמת אובייקטיבית. במקום זאת, עלינו להפנות את מבטנו, כוחנו ומרצנו, לעבר רוב אוכלוסיית כדור הארץ, הסובלים אף הם ממעצמת-העל ארצות הברית ושותפותיה במערב אירופה: מיושבי אמריקה הלטינית, הנאבקים על עצמאותם כנגד האמפריאליזם האמריקאי, דרך עמי אפריקה הנאנקים תחת חוב אדיר למדינות העשירות, ועד עמי אסיה, העבדים המודרניים בעידן הגלובליזציה.


תקוות שווא


אין לנו שותפים ב"מחנה השלום" הציוני, הרואים בהתנגדות לפשעי המלחמה של הצבא כמו הפצצה מסיבית של אוכלוסייה אזרחית או פינויה בכוח עניין של טקטיקה ואסטרטגיה בלבד, המשתנה לפי המקום והזמן. עבורנו מדובר בהתנגדות עקרונית ומוחלטת. אין לנו מה להשקיע אנרגיה ותקוות שווא בשמאל הציוני, בגנרלים לשעבר, או ב"מתונים" למיניהם. אלה תמיד יאכזבו אותנו ברגע שאנו זקוקים להם ביותר, ויופיעו שוב להציל את המצב כשמניין ההרוגים יעלה.


נמשיך ונתקרב לעמים הסובבים אותנו, שכנינו ושותפינו, ובראש ובראשונה לעם הפלסטיני, שגורל בניו ובנותיו יקבע גם את גורל בנינו ובנותינו – מלחמה או שלום.

תגובות
נושאים: עדכונים

תגובה אחת

  1. דן תמיר הגיב:

    הערה:
    יש סתירה מסוימת בין התנגדות למשטרי האפרטהייד הנהוגים בארצנו לבין השימוש הנלוז בתוית "יהודים וערבים".
    אם התנגדות מבורכת – אז עדיף שתהיה שלמה, ורצוי עם אלטרנטיבה להפרדה ולאפליה.

הגיבו לדן תמיר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים