הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 באוגוסט, 2006 38 תגובות

גדי טאוב במאמר "השמאל שלא ידע לשאול" מתנגד למתנגדי המלחמה. הוא מבקש לתמוך במלחמה, קצת אחרי שהפסקת האש הוכרזה. העיתוי של מאמרו לא מפתיע, הוא מביע את עמדתו בזמן נוח מאוד. בניגוד למפגיני, דוברי ומארגני השמאל האמיתי, הוא שתק ברוב ימות המלחמה. בעוד שדוברי השמאל האמיתי עמדו מעטים מול רבים ושילמו את המחיר של חלוצים לפני מחנה השמאל החברתי האמיתי. גדי טאוב לא מצביע על הקשר בין אלו שדרשו הפסקת אש, והתמודדו עם הקונפרמיזם והמיליטריזם, ובין החבירה המאוחרת של הסופרים הקאנונים, ראשי מפלגת מרצ ופעילי "שלום עכשיו". אלו יצאו מ"הארון" ודרשו הפסקת אש מיידית כחלק משינוי רחב יותר בדעת הקהל בישראל. בצורה דוגמטית הוא מחזיר אותנו ללא סיבה אמיתית לאדוארד סעיד (האם הוא הקים את החיזבאללה? האם הוא הפריע להסכם שלום בין לבנון וישראל?), ומתחמק מעמדה רצינית ומקיפה לגבי המהלכים שהובילו למלחמה ותוצאתיה ההרסניות.

גדי טאוב הוא נציג הבועה התל אביבית, משום שהמלחמה, ההרוגים, המשגים הקולוסאלים – לא מציקים לו. ממה הוא מוטרד? ממספר מאמרים שכתבו שמעון אדף ורונית מטלון במוסף "הארץ". טאוב רואה את עצמו כאביר הנלחם בפוסטמודרניזם, ובחסידי סעיד, אך במקום לייצר מאמר מסודר ומנומק, הוא שוב מבלבל בין המושגים כדי למכור לנו את אותה הסחורה הישנה, לסגור חשבונות עם אויביו בשמאל ולסמם אותנו בדמגוגיה פופליסטית-עיתונאית. וזה לא רק הניתוח השטחי שלו שמפריע, אלא הניתוח הציני-מניפולטיבי של המלחמה לקידום מאבקו האובססיבי למיקומו בשמאל.


גדי טאוב ממעיט בערך ההפגנות שסחפו אלפי איש והתחברו לגל של הפגנות נגד הידרדרות הביטחון החברתי והאישי של מיליוני אנשים במזרח התיכון. טאוב שוכח את מיליון הפליטים בתוך ישראל שנאלצו לפתע להיות "עורף" חזק, למרות הפריפריאליות של מעמדם החברתי בישראל. בנוסף, הוא אינו מביט על מחדלי הביטחון, המודיעין והזיגזג של ראשי הממשלה, הסכנה בערעור יציבות המשטרים באזור ועוד. רק הזמן יסביר לנו את שורת המשגים, הטעויות, היהירות והשליטה הבלעדית ההרסנית של אנשי מערכת הביטחון שהחליטו לצאת למלחמה על מנת להגדיל את תקציב הביטחון ולא שקלו אף אפשרות של משא ומתן עם גורמים מתונים בלבנון על מנת לאגף את אנשי החיזבאלה. טאוב לא מתייחס למרקם החברתי העדין והרעוע בישראל, שעליו התריע מחנה השמאל האמיתי. הוא מתעלם מיהירות בעלי ההון ומנהיגי האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, אישים כמו נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר,  שביקש לדחות בשנה את הדיון בנושאי רווחה על מנת לשמור על התקציב (בשביל מי? בטוח שלא בשביל רוב אזרחי ישראל). כבר היום אנו שומעים שתקציב המלחמה הגרנדיוזי מתוכנן לצאת מתוך קיצוץ נוסף בתקציב הרווחה, החברה והחינוך, זאת לאחר שמשרדי הממשלה עברו שורה של קיצוצים אכזריים ואף על פי שעמיר פרץ, בראשות העבודה, התחייב למדיניות חברתית אחרת.


הביטחון של ישראל לא מונח רק בצבאה, כי אם בהסכמי השלום, בנורמליזציה, בהבנת ההיסטוריה של האזור, בביטחון חברתי ועוד. טאוב שוכח במאמרו שקיים שלום בין ישראל לבין מצרים ובזכותו חצי האי סיני פורז ונוסף לנו ביטחון בגבול הדרומי. הסכם השלום שישראל חתמה עם ירדן גם הוא תרם לביטחון של תושבי ישראל, בזמנים קשים אלו. ישראל צריכה להמשיך לחפש ולהפסיק ללא עת את החתירה לביטחון אזורי.


השימוש במושגים מופרכים כמו "פאשיזם מוסלמי", מראה על דרגת הפאניקה במחשבה של טאוב (ומזכיר גם את המאמר של עירית לינור שהשוותה את הסרט "גן עדן עכשיו" לסרט אנטישמי ונאצי). בעוד שפעילי השמאל האמיתי קוראים להפסקת הכיבוש ומייצרים תוכניות מעשיות (הסכם ג’נבה, תמיכה ביוזמה הסעודית ועוד), אנו רואים שוב ושוב שממשלות ימניות מנסות לייצר פיתרון חד צדדי שמחמיר את האיבה האזורית. במקום לחתום עם מנהיגי הרשות על הסכם שלום, קיבלנו קסאמים מעזה. במקום לחתום על הסכם שלום עם סוריה ולוותר על הגולן, קיבלנו מדינה מאיימת בגבול הצפוני. במקום לייצר שיחות שלום על הבעיות בין ישראל ללבנון, קיבלנו את החיזבאללה כנציג תושבי דרום לבנון ובחזית אחת עם ממשלת לבנון. טאוב שוכח להזכיר כי ארה"ב גיבשה לפני כשנתיים הצעה יחד עם ממשלת צרפת והאו"ם ליישום החלטת מועצת הביטחון 1559, שכללה פריסת כוחות של צבא לבנון לאורך הגבול עם ישראל, הרחקת החיזבאללה מהאזור ופירוקו ההדרגתי. אולם, ממשלת ישראל, בראשות אריאל שרון, טירפדה את ההסכם. כך, למרות הכול, טאוב לא מציע פתרונות לאזור, ראייתו צבאית, למרות שהצבא נכשל בהבנה אסטרטגית ומדינית ובייצוב האיבה האזורית.


עיסוק באחר וגם ניהול הקונפליקט


טאוב באופן דוגמטי ממחזר שוב ושוב את הטענות כנגד הפוסטמודרניזם, אדוארד סעיד וספרו "אוריינטליזם". מישהו צריך להעיר את טאוב ולומר לו שהשיח השתנה, ונהיה הרבה יותר מורכב (הופעת הומי באבא ואחרים). אך אפילו אם השמאל היה נצרך לעצב את הפוליטיקה המקומית לפי משנת אדוארד סעיד, היתה לו עבודה רבה, משום שרב המרחק בין האקדמיה ובין הפוליטיקה. בניגוד לשתיקה של גדי טאוב בשבועות האחרונים, כוחות בשמאל האמיתי פעלו ועשו בכל יכולתם להתריע על הסכנות של המלחמה הזו. טאוב, כעיתונאי וסופר, הבליג על הנוראיות בזמן מלחמה ונתן הכשר לגנרלים להשתולל ולהרוס את המרקם העדין של החלק המתון באזרחי לבנון. כך נותרנו עם מדינה שאין לנו בתוכה בני ברית להסכם מדיני רחב יריעה.


בסיסי הטילים שהוקמו בלבנון והאיבה בין איראן לבין ישראל לא יצאו מתוך המחשבה של הוגים פוסטמודרניסטים או מתוך מחלקות לימודי המזרח התיכון ומתוך ספריו של סעיד, אלא הם פרי הזנחה של מדינאים ופוליטיקאים באזור. מלחמת לבנון הראשונה הרגה אלפי אנשים וועדת החקירה הצביעה על רבים מהמחדלים שהיא יצרה. ישראל טעתה כשהיא חשבה שהיא תיצור שלטון בובות נוצרי ותסלק את הפלסטינים מלבנון. הסכמי אוסלו החזירו את הפלסטינים לישראל. צה"ל שלט ברצועת הביטחון, אך כשהוא נסוג, ללא הסכם שלום מדינתי ואזורי, הגענו לעבר פי פחת.


לא ברור מדוע טאוב רואה את עצמו כאיש מחנה השמאל, ומדוע אין הוא משיב את המפתחות ועובר למחנה הימין, ושורה של שאלות קשות לא מקבלות תשובות במאמרו. שאלות אלו יהדהדו בוועדות החקירה והציבור כולו עוד יתפכח ויבקש את הדין עליהן. האם המלחמה לא שירתה את קברניטי הצבא, לאחר שאלו אוימו כי תקציבם יקוצץ? האם התגובה הראשונית של ישראל לא יכלה לכלול מו"מ עם החוטפים כהתחלה של הסדר בינלאומי עם לבנון? האם הצעות הפסקת האש של לבנון, עוד בתחילת המלחמה – לא היו ראויות? האם הנזק המצטבר שישראל גורמת בשטחים לא השפיע על האיבה בינינו לבין לבנון? האם צורות הפעולה של ישראל כחלק ממנגוני הכיבוש, שכללו פגיעה באזרחים, חיסולים, וחוסר במשא ומתן לא השפיע על הדרך בה התנהג הצבא במשבר החטופים? האם ישראל לא הסכימה לחילופי שבויים בעד טננבוים רק לפני זמן לא רב? מדוע עכשיו היא פתחה במלחמה? האם הלחימה, כמו גם הרחבתה עד לקו נהר הליטני לא שירתה בעצם פוליטיקאים שהיו חסרי ניסיון ואחריות? האם הלחימה בלבנון לא היתה בעצם שדה קרב ראשוני של ארה"ב שהתגוששה ומתכוננת ללחימה מול איראן? האם עצם בעיית הזהות של ישראל לא משפיעה ל הדרך בה היא מנהלת את המשא ומתן ואת מדיניותה האזורית?


בשמאל האמיתי מציעים דרכים לניהול הקונפליקט. גדי טאוב רואה בהם את האשמים להיווצרות החיזבאלה, סוריה, איראן והחמאס. גדי טאוב מציע לשתוק כשתותחים יורים. אך עלינו להמשיך להתנגד להיות ישראל נטע זר במזרח-התיכון ובאי רצונה להשתלב במזרח התיכון ולהשלים עם המשטרים סביבה. השלום עם ירדן ועם מצרים מראה על התקדמות במחשבה הישראלית, אני בטוח שגם שלום שיעשה יום אחד עם סוריה, לבנון והרשות הפלסטינית, לא רק שיחזק את מעמדה וכוחה של ישראל במזרח התיכון, אלא גם יבודד את איראן במערכה העולמית.

תגובות
נושאים: מאמרים

38 תגובות

  1. ציון הגיב:

    מרוב סיסמאות וקלישאות שמואלוף שכח לענות לעיקר הטיעונים של טאוב. עצוב ומביך שכל השיח השמאלי הפך בימים אלה להתנצחות של אגו – מי הוא שמאל "אמיתי", מי "עקבי" ודבק בעמדותיו ומי "מתקרנף". לא לחינם מדגישים מרבית הכותבים "העקביים" את העובדה שהם "התנגדו למלחמה למן יומה הראשון" וכי הם שמאלנים אמיתיים ולא שמאל אופנתי שממהר לחבור לקונצנזוס עם תרועות המלחמה הראשונות.

    זה נשמע ונראה רע ואפילו קצת ילדותי.
    צריך לומר זאת: עצם היכולת לשנות עמדה אינו מעיד על חוסר מוסריות וחוסר עמוד שדרה – לפעמים ההיפך הוא הנכון. מה שחשוב הוא מהות העמדה ועל כך, ורק על כך, צריך להתווכח. וכאן יש לעמדתו של שמואלוף תוקף רב: לא הכל בידינו אבל בכוחנו להחליט כיצד אנחנו מנסים להשתלב במרחב – האם בעזרת מערכת בריתות ונסיונות הידברות עם כל גורם ולו הקיצוני והמאיים ביותר או באמצעות הרתעה, כיבוש ויישור קו עם חזון בוש.

    הדילמה הזו קדמה בהרבה למלחמה הנוכחית ומי שחשב כבר מזמן שאת בעיית לבנון-חיזבאללה-סוריה ניתן לפתור באמצעות הסכם שלום (למשל על בסיס היוזמה הסעודית) היה צריך להתנגד למהלך הצבאי האחרון שנראה עכשיו כצעד ראשון במלחמה רחבה וקשה יותר. יש מלחמות שלא ניתן למנוע ואז אין גם טעם לשאול האם הן מוצדקות וכו’. זה לא המקרה כאן. כשכולם מבטיחים לנו סיבוב נוסף בקרוב יש טעם לעורר התנגדות ציבורית ולדון בחלופות מדיניות.

  2. איתי הגיב:

    מה הקשר בין יוזמת ג’נבה ושלום? אם ביילין רוצה לסגור את העניינים וירטואלית עם חברים מרמאללה והבל-בוי במלון [ולשמר אג'נדה ציונית גזענית, ולהקים גבולות ומעמדות עבדים לצידם] – שלא יקרא לזה הסכם שלום.

  3. גורגיאנה הגיב:

    שמואלוב היטיב להגדיר את מהות השלום עם מצרים: "קיים שלום בין ישראל ומצרים ובזכותו פורז חצי האי ונוסף לנו ביטחון בגבול הדרומי"

    כולנו מוכנים לחתום בשתי ידיים על הסכם שלום המבוסס על פירוז, אבל למרבית הפלא לא ראיתי קריאה לפירוז דרום לבנון בכל המאמרים שהתפרסמו באתר הזה מאז שפרצה המלחמה.

    והרי הסכם פירוז הוא המינימום הדרוש לשם התנעה של תהליך שלום כלשהו. ללא הסכם כזה במוקדם או במאוחר מתלקח הגבול מחדש, ההסלמה הצבאית צוברת תאוצה, ומלחמה מחודשת היא עניין של זמן.

    כך קרה בכל פעם שהסתיימו המלחמות שבין ישראל לשכנותיה: הסכם שביתת הנשק מ49 לא מנע את מעשי האיבה ופעולות התגמול, ובסופו של דבר פרצה מלחמת סיני.

    לאחר מלחמת סיני הוצבו כוחות או"ם בין ישראל למצרים, בשארם א שייח ובמקומות נוספים. הדבר לא מנע את פרוץ מלחמת ששת הימים.

    אחרי מלחמת ששת הימים פרצה כידוע מלחמת יום כיפור.
    רק בתומה של מלחמה זו, כשפורזו השטחים שפינתה ישראל – עוד לפני שהחל תהליך השלום – נסללה הדרך להסכמים אלה משום שבהעדר מגע בין הצבאות נמנעו גם אותן תקריות וחיכוכים שהובילו להתלקחויות באין פירוז.

    אנשי השלום האמיתיים צריכים לצאת בקריאה ברורה וחד משמעית למען פירוז דרום לבנון, רובה או חלקה, כדי לסלול את הדרך לתהליך שלום אמיתי וצודק.
    זו הדרך היחידה שהוכחה בעבר, ואין דרך אחרת.
    כל המתנגד לדרך הזו אומר למעשה כי הוא מתנגד לתהליך השלום ובכך מחזק את הימין הלאומני פאשיסטי בישראל ואת הכוחות המתנגדים לשלום בלבנון.

  4. למגיב בשם גל הגיב:

    הטיעון שמדרום לבנון לא פלשו לישראל אינו רלוונטי לעצם הדיון – הרי גם מחצי האי סיני לא פלשו לישראל מאז 48, ולמרות זאת פורז חצי האי.
    אגב, לטענתך כי גם הגליל צריך להיות מפורז- מסכים עימך בהחלט. אם תעיין בהסכמי ההפרדה שנחתמו בין ישראל למצרים תיווכח לדעת כי בהסכם מצויין בפירוש כי גם חלק מן הצד הישראלי של הגבול מפורז. אותם דברים תקפים לגבי הסכם ההפרדה בגולן -חלק מן השטח שמצידו המזרחי של קו ההפרדה מפורז מכוחות ישראליים.

    הנה אם כן הסכמי פירוז דו צדדיים שישראל, מצרים, וסוריה מקפידים על קיומם.
    לו הייתה ישראל תוקפנית ומחרחרת מלחמות וגם יוזמת פרובוקציות כל יום שני וחמישי הרי שהיו לה שפע של הזדמניות לעשות זאת במשך 30 השנה שחלפו מאז שנחתמו ההסכמים האלה.
    העובדה המזדקרת לעין היא שלא הייתה שום יוזמה דומה לזו מצד המדינה המתוארת חדשות לבקרים באתר הזה כיוזמת פרובוקציות ומערערת את היציבות באיזור.

    חומר למחשבה, הא?

  5. שאול הגיב:

    מתי שמואלוף

    אם אתה חושב ש"מיליון הפליטים" בשטח ישראל עשויים למצוא איתך שפה משותפת אתה מוזמן להתמודד על קולותיהם בבחירות. אם תיסע לקריית שמונה ותציג את עצמך כשותף לדרכם מירב הסיכויים שלא תוזמן לכוס קפה או כוס תה

    בדיר אל אסאד או מג’דל כרום בודאי תמצא שפה משותפת אולם שם ההצבעה תהיה לעזמי בשארה

  6. בועז כהן הגיב:

    לא מצאת לך על מי להתגולל, אלא על גדי טאוב? בחייך, שמואלוף.

    המצב הכלכלי מזעזע (שלי, לפחות). והמצב האקולוגי – על הפנים (קיבלתי דו"ח של גרינפיס על מצב הים התיכון בחופי ישראל, נהיה לי חושך בנשמה). וחם. חם נורא. מזעזע החום.

    אז מה אתה מדבר לי על גדי טאוב, בחייך. יש לי שתי ילדות בבית להאכיל ולשלוח לבית הספר בעוד 10 ימים, ואני כחרק שנלכד בקורי העכביש, שיחליט בזמן שיתחשק לו לטרוף אותי.
    והשמאל מתווכח בינו לבין עצמו מי יותר שמאל, ומיהו השמאל האמיתי, וכל שמאלן מטעם עצמו מנסה לשלול את לגיטימיותו של השמאל האחר לקרוא לעצמו שמאל, אם בכלל, ומלחמות היהודים אלה באלה מעייפות ולא מביאות לשום דבר טוב, לשום התקדמות, לשום פריצת-דרך

    ומתי שמואלוף: טוב תעשה, אם תפנה את החצים והזעם למקומות הראויים באמת, אל כרישי הנדל"ן וסוחרי העבדים הנוגשים בעובדים ובמצב השוק ובעמיר פרץ (המזרחי!), האיש המעפן הזה, שהבטיח "בחירות כלכליות" והבטיח "שכר מינימום של אלף דולר לעובד" והבטיח "שיפור המצב", ואז רץ כאויל להנהיג את ישראל כשר בטחון לכושלת שבמלחמותיה, לצד אלה שהפקירו את העורף וזנחו את הצפון באחת מהמופקרות שבמערכות ישראל בכלל.

    גדי טאוב הוא לא הבעיה ולא הפתרון לשום דבר. אוי. כל כך הרבה מלים נשפכות על המטרות הלא נכונות, שאין פלא שזה המצב (הגרוע) שלנו בסוף אוגוסט 2006. מוסרית. כלכלית, נפשית, חברתית. אקולוגית.

    איפה המהפכה המובטחת? איפה הבעיטה (בתחת)לאלה שהפקירו, לאלה שממוטטים אותנו כלכלית בכוונה תחילה, כדי ליצור כאן "גזע אדונים" של אלפיון עליון המתעשר על חשבון 98% מהאוכלוסיה, אלה שהופכים אותנו לעבדים של הבנקים (שמצדם חוגגים על החוק החדש, שמחייב את האזרח לקחת עוד ועוד הלוואות לכיסוי המינוס, ולהיות עבד נרצע ושפוף יותר של הבנקים).

  7. מכלוף הגיב:

    מה זה שמאל אמיתי? אפשר להתקבל לכת המצומצמת שאתה מכנה שמאל אמיתי?
    האם הדבר קשור בתשלום דמי חבר?

    מאחר אני בתהליך של חיפוש זהותי בסקלה,אשמח לקבל תשובתך

  8. גל הגיב:

    גורגיאנה, לא זכור לי מתי צבא פלש לישראל מדרום לבנון, לעומת זאת צה"ל פלש ללבנון פעמים רבות.
    לאור עובדה זו, התביעה לפירוז דרום לבנון נראית לי תמוהה, אלא אם היא תהיה מלווה בפירוז הגליל.
    התזה שלך, באופן כללי, לא משכנעת ורואה במלחמות תוצאה של תקריות גבול מתמשכות.

  9. יורם גת הגיב:

    עם כל הרצון להתנסח באופן מתון, אין ברירה אלא לשים לב שד"ר טאוב הוא שוטה נפוח. כמו רוב האינטלקטואלים מקדמת דנא עיסוקו הוא ביצירת ראציונליזאציה למעשיהם של בעלי השררה (ראה חומסקי, The Responsibility of Intellectuals — קישור —.)

    פלפולי פלפולים יערים ד"ר טאוב כדי להסביר לישראלים את כח צדקתם ואת צדקת כוחם. ארוכה היריעה דיה כדי לאזכר את סעיד, את סמי מיכאל, את הפסיכואנליזה, וכמובן את הפשיזם המוסלמי. רק קצרה היריעה מלהסביר מדוע מאה אזרחים לבנונים צריכים לשלם בחייהם, ומאות אלפים צריכים לשלם בתשתית חייהם, בשל התקפה על מטרה צבאית שבה נהרגו פחות מעשרה ישראלים – וכל זאת עוד לפני שנורתה ולו רקטה אחת על ערי ישראל. וקצרה היריעה מלהסביר מדוע תושבי דרום לבנון צריכים לחיות עם הטרור של המוקשים שישראל השאירה ומסרבת לסלק או למפות. וקצרה היריעה מלהסביר מדוע שבוי ישראלי ראוי לפדיון, אך אין כל צורך אפילו לדון בפדיון שבויים לבנונים. ובאופן כללי, קצרה היריעה מלדון באופן מהותי בצרכיו וברצונותיו של אותו "אחר" שהוא מייסרנו על כך שאנו השמאלנים מתעלמים ממנו.

  10. נתן. הגיב:

    הטענה העיקרית של גדי טאוב היתה כי השמאל הרדיקלי לא מתייחס בכלל ל"אחר", לרצונותיו לשאיפותיו ולמטרות שלו.

    מאמרו של שמואלוף מראה עד כמה טאוב קלע "בול".

    אצל שמואלוף אין שום התיחסות להצהרות ולפעולות ובמיוחד למטרות של איראן ,חיזבאללה והחמס.
    מבחינתו הכל מתחיל ונגמר בישראל.

    לדוגמה- כותב שמואלוף:
    "יצאנו מלבנון ו"קיבלנו" את החיזבאללה".

    כלומר לא מדובר בארגון טרור הפועל בתוך מדינה ריבונית בחסות אידאולוגיה מוסלמית-איראנית שעיקרייה הם:השלטת ההגמוניה השיעית באיסלאם,יצירת מאזן אימה מול העולם המערבי והשמדתה של מדינת ישראל, אלה בפשטות- "קיבלנו את החיזבאללה".

    דוגמה נוספת-כותב שמואלוף:
    "במקום לחתום עם מנהיגי הרשות על הסכם שלום, קיבלנו קסאמים מעזה."

    שוב, לא מדובר כאן,אליבא שמואלוף, בארגון מוסלמי קיצוני הדוגל במוצהר בהשמדתה של מדינת ישראל,ביצע אלפיי פעולות טרור רצחניות כנגד ישראל ומאז הנסיגה מעזה לא מפסיק לירות קאסמים על מדינת ישראל אלה בפשטות -"קיבלנו קאסמים מעזה".

    מומלץ לקרוא אחריי מאמרו של שמואלוף את מאמרו של גדי טאוב ולהתפעל מהיכולת שלו לנתח באופן פסיכולוגי מדוייק את המבנה הנפשי של השמאל הרדיקלי.

    או אם לצטט מתוך מאמרו:"
    ארבעים שנות כיבוש יצרו מצב שבו העורף האינטלקטואלי של השמאל ה"רדיקלי" הזה הולך ונרקב. יש לו תגובה אחת לכל המלחמות, ולכן אין לו יכולת לומר דברים ממשיים על צדק. הוא לא יודע מאיפה להתחיל להבדיל בין מלחמות צודקות ללא צודקות. לא משנה איזו מלחמה זו, משוררים "רדיקלים" ינפקו לנו עוד עותק משוכתב של אותו שיר של ברטולט ברכט שהם תמיד כותבים: הגנרלים שלנו מתפעלים מיפי מדיהם בזמן שהם הורגים ילדים, וגו’. "

  11. מ"ם הגיב:

    שמואלוף, הרי אם היית חותם "ניר ברעם" על המאמר הזה, לא היה שום הבדל. הצלחת לעשות בדיוק את מה שטאוב הראה, בחן רב, כמה הוא אדיוטי.

  12. שרון הגיב:

    בתור בחור צעיר, גדי טאוב מגלה סימנים מתקדמים של ניוון המערכת המוסרית, תופעה הנפוצה בדר"כ בקרב בני 50-70. כנראה שהוא מכין ביטוח מעכשיו. בחור יסודי שחושב קדימה (תרתי, ודאי שתרתי..).

  13. ל.א. הגיב:

    הסכמתי עם רוב הנאמר אבל לא ברור לי השימוש הדמגוגי מבית מדרשו של אלעזר שטרן בתיוג ה"בועה התל אביבית" והשמת טאוב כנציגה.

  14. חיים הגיב:

    הטענה החביבה עלי היא בשורש העניין כולו.
    כל הנושאים (כולל המוקשים שעד לא ראיתי עדות אחת על קיומם) הינם נושאים לבנונים ולא דרום לבנוניים ובוודאי לא שיעיים. בלבנון יושבת ממשלה נבחרת שהחיזבאללה מיוצג בה, מאין שואב החיזבאללה את הסמכות להגיב בשם לבנון? מי מינה אותו למיישב הסכסוכים הלבנוני? האם תושבי לבנון בחרו בו? וזו אגב לא טענה החביבה רק עלי, לא מעט לבנונים מוואליד ג’ונבלאט ועד חרירי הבן אומרים את אותם דברים בדיוק. ממני אפשר להתעלם, להתעלם מהלבנונים קצת יותר קשה.

    טענותיך האחרות נעות בין התממות לרשעות.

    בעניך רצח הוא תגובה פרופורציונאלית לטיסות צילום.

    בעינך התקפה על חיילים והרג של 10 מהם זו "דריכה על הרגל"

    בנוגע לשבויים, אומרים שכל מאורע הסטורי קורה פעמיים פעם כטרגדיה ופעם כפארסה, עניין השבויים הוא פארסה. ישראל עשתה כמצוותך המלומדה בעסקת טננבאום ושרידי החיילים.
    בעסקה שוחררו *כל* הלבנונים, הוחזרו גופות ונמסר כל המידע. לחיזבאללה לא נותרו טענות פתוחות לישראל בנוגע לשבויים מלבד סמיר קונטאר שגם החזרתו הובטחה תמורת מידע עבור רון ארד(שלא התקבל). מר נאסר הוא אזרח ישראלי ולא לבנוני שעצור על ריגול בישראל וישתחרר בתום ריצוי עונשו בשנה הבאה. עם שאר הרשימה המוזרה שקישרת אליה(כל האנשים הכלולים בה נעלמו בין השנים 82′ ל84′) אלו הם נעדרים לבנונים מימי מלחמת שלום הגליל שאינם בידי ישראל.

    "בעניין ההתקפה על יישובי גבול בזמן ההתקפה של החיזבאללה: סביר להניח כי מדובר ברקטות שיועדו לבסיסים צבאיים המצויים בסביבה. בכל מקרה מדובר בהתקפה מצומצמת שכוונה בראש ובראשונה למטרה צבאית"

    פליקפלאק עם בורג וצוקאהרה, רק שאתה נוחת על הישבן. פשוט מגוחך לקרוא אדם שבוודאי זעק מרה על הרג האזרחים בתקיפה על שחאדה, מדבר על "התקפה מצומצמת" על אזרחים למטרה צבאית. כמה צביעות אפשר כבר לסבול?

  15. יונאס הגיב:

    אני חייב לומר שאני קצת מאוכזב מתגובה הלא מנומקת (או שמא מנומקת רע)למאמר של טאוב. מחזור ערימת התארים שקשרו בניהול המלחמה הזו ללא פריטתם מעלה סימן שאלה רציני בהתבסס על מה בדיוק החליט מר שמואלוף שהיא לא מוצדקת או שנוהלה רע? אם היה מתמקד ב"מחדל" אחד ומראה כיצד הוא מעיד על ריקבון המערכת מילא.פציפיזם לשמו אינו לוקח בחשבון את המורכבות של הקיום מחוץ לאידיום (מדיניות, לאום, אידיאולוגיה של מי שאינו אתה). על כן, הטענה שמלחמה אינה צודקת מעצם קיומה ככזאת דורש בחינה נוספת. על דרך המשל, גם במערכת יחסים בין בני זוג, בפועל, מדובר על מפגש/התנגשות מתמיד בין שני רצונות שאינם זהים. על אחת כמה וכמה, כאשר אנו עוסקים ברצונות מנוגדים של ישויות (אתניות, מדינתיות וכי"ב)אין לצפות להרמוניה. למרבה הצער, רוב ההסכמים שהוזכרו לא היו שווים את הנייר שעליהם הם כתובים.
    ליותם גת
    למקרה שזה לא היה ברור קנטאר, נצר ויחיא סאכף הם רק אמטלות להמשך הלחימה. גם אחרי שהם ישוחררו וחוות שבעא יעברו ללבנון יש את עילת "שבעת הכפרים" הלבנונים מ-48. אחרי שהבעיה הזו תיפתר תמיד יש את הכיבוש בפלסטין (ההיסטורית) למרות שאז הם יצטרכו לשנות את השם מחזבאללה ל"חזית השיעית לשחרור פלסטין" וזה נורא כאב ראש לשנות את כל ניירות המכתבים.

  16. מנחם הגיב:

    תגובתו של גדי טאוב למאמר:

    — קישור —

  17. חיים הגיב:

    כותב יורם גת:
    "בשל התקפה על מטרה צבאית שבה נהרגו פחות מעשרה ישראלים – וכל זאת עוד לפני שנורתה ולו רקטה אחת על ערי ישראל"
    ראשית, טעות עובדתית, במהלך ההתקפה על חיילי צה"ל הותקפו ישובים אזרחיים ואף נפצעו אזרחים.
    שנית, כמה ישראלים צריכים למות כדי שמדינת ישראל תוכל להגיב? חמישים? מאה? אלף? מה בדיוק יספק את מר גת?
    שלישית, "אך אין כל צורך אפילו לדון בפדיון שבויים לבנונים" איזה שבויים לבנונים? האם יואיל מר גת לספר לנו מהם השבויים הלבנונים?
    ישנו אחד סמיר קונטאר אבל הוא לא שבוי, הוא נתפס בשטח ישראל, רצח אדם ואת בתו, נשפט, ונכלא. האם לדעתו של מר גת הנכבד נסיון לפדות אדם כזה באמצעים אלימים הוא מוצדק? או נכון? האם הוא בכלל עניינה של תנועה פוליטית בלבנון ולא של ממשלת לבנון.

    אם אני מכיר את מר גת הוא ישיב ששאלותי הן פורמליזם ריק מתוכן ובכך יפדה את עצמו מהצורך להתמודד עמן.

  18. עמי ליורם גת הגיב:

    כמדומני שהחיזבאללה הראה בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים שכוונתו העיקרית היא לפגוע באזרחי ישראל, וכך להפעיל לחץ על העורף הישראלי על מנת להחליש את החזית.
    אז מדוע אתה הולך חודש אחורה ומנסה להראות שהחיזבאללה בעצם לא התכוון לכך?
    האם לא הוכח שרמתו המוסרית של החיזבאללה היא אפסית?

    העובדה החותכת הנ"ל מפריכה את דרישתך לפרופורציה.
    ארגון כמו החיזבאללה, שעצם קיומו ונוכחותו מהווים סכנה ברורה ומוכחת לאזרחים, אסור שיאחז בנשק וישב על גבולה הצפוני של ישראל. הוא צריך להיות מפורק מנשקו ומנוטרל.
    האם לא די ב-200 קטיושות ביום שרובן כוונו לריכוזי אוכלוסיה?

  19. יורם גת הגיב:

    לחיים:

    בעניין ההתקפה על יישובי גבול בזמן ההתקפה של החיזבאללה: סביר להניח כי מדובר ברקטות שיועדו לבסיסים צבאיים המצויים בסביבה. בכל מקרה מדובר בהתקפה מצומצמת שכוונה בראש ובראשונה למטרה צבאית. התגובה הישראלית היתה נרחבת מאד ופגעה בראש ובראשונה באזרחים.

    בעניין זכות התגובה הישראלית: תגובה לגיטימית חייבת להיות פרופורציונלית לאירוע שעורר אותה. אדם שדוקר את זולתו וטוען כי עשה זאת משום שהלה דרך על רגלו לא יימצא זכאי. שים לב כי לאזרחי דרום לבנון היו סיבות טובות לראות עצמם נפגעים על ידי ישראל (המוקשים, השבויים, הפרת קו הגבול על ידי מטוסי ישראל), אך תגובות החיזבאללה (נסיונות לשבות חיילים ישראלים, הטסת מזל"טים לתוך שמי ישראל) היו פרופורציונליות למידת הפגיעה הישראלית. ההחלטה הישראלית להסלים את העימות באופן משמעותי היתה החלטה תוקפנית.

    בעניין השבויים הלבנונים: העובדה כי אינך יודע כלל מהי זהות השבויים (מלבד קונטאר) רק מעידה עד כמה עמדתה של ממשלת ישראל בנושא היא תוקפנית ומניפולטיבית. כאמור, הנושא כלל אינו עומד על סדר היום, והמידע על גורל השבויים מוסתר מעיני כל. המידע שבידי מצומצם למדי, אך אני טרחתי לנסות לחפש מידע בעניין. במאמר של נחמיה שטרסלר ב"הארץ" הופיעה הטענה כי בידי ישראל כ-15 שבויים. העיתונאי ג’ורג’ מונביו, במאמר שגם תורגם לעברית והופיע באתר זה (http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=4731) קישר למסמך (ראה קישור בתגובתי למאמר) הנוקב בשמות של 15 אנשים שנעצרו בידי ישראל. מתוכם, 2 (קונטאר ואדם בשם נאסים ניסר) הידועים ככלואים בישראל, ו-13 שישראל לא הודיעה על כליאתם. כמו כן ישנם עוד רבים שנעדרים וגופות רבות שנעדרות מתקופת הכיבוש וייתכן שיש לישראל מידע אודותם.

    הישראלים אוהבים להזכיר את קונטאר, מסיבות ברורות. אם וכאשר ישראל תסכים לפתוח במו"מ בנושא השבויים הלבנונים באופן כללי, אפשר יהיה להתווכח ספציפית על המקרה של קונטאר. עד אז הדייש בעניינו, תוך התעלמות משאר השבויים, הוא תעלול תעמולתי ותו לא.

    שמתי לב שבנושא המוקשים כלל לא נגעת. הייתכן שתסכים לפחות בנושא זה כי מדובר בתוקפנות ישראלית?

    הטענה החביבה עליך לפיה החיזבאללה אינו מייצג לגיטימי של תושבי דרום לבנון היא אכן, כפי שכבר ציינתי, פורמליסטיקה ואינה ראוייה להתייחסות.

  20. עמי ליורם גת הגיב:

    מכיוון שתגובתי הקודמת לא פורסמה אני אכתוב שוב:
    יש הסברים מאוד פשוטים לארגומנטים שמעלה יורם גת, הסברים שמפריכים את הטענה שישראל פוגעת בכוונה באזרחים ואילו החיזבאללה מציג רמה מוסרית גבוהה יותר:

    לעניין סטטיסטיקת הנפגעים: החיזבאללה נלחם בשתי חזיתות, האחת כנגד אלפי חיילים ישראלים שפלשו לשטחו, והשניה ע"י 4000 קטיושות שנורו לעבר אזרחי ישראל.
    אחוז החיילים הישראלים הנפגעים הגבוה נובע מהסיבה שצה"ל הכניס כח גדול למגרש הביתי של החיזבאללה וכך נחשפים חיילים רבים לפגיעה של צלפים, טילי נ"ט מרגמות וקרבות קרובים.
    לעומת זאת הקטיושות הן כלי יחסית חלש ולא מדויק שמשיג את מטרתו (הרג ופגיעה באזרחים ישראלים בעורף) לעיתים רחוקות.
    עדיין – המאמץ של החיזבאללה לפגוע בעורף הישראלי היה אדיר – 4000 טילים שמכוונים ישירות אל אזרחים.
    לעומת צה"ל, בחר החיזבאללה לפעול מתוך ריכוזי אוכלוסיה לבנונית בידיעה ברורה שזה יעלה בחיי אזרחים, ולכן הוא אשם במספר הקורבנות הלבנונים בדיוק כמו צה"ל.
    מה גם שבמספר מקרים מנע החיזבאללה מאזרחים לנוע צפונה פן הוא יאבד את "המגן האנושי" שלו.
    זאת ועוד: צה"ל הודיע לאזרחים לפני הפגזות ותקיפות וכך נתן להם הזדמנות להימלט. החיזבאללה, לעומת זאת, ירה את כל הארסנל שלו לעבר ישראל ללא התראה או אזהרה בכדי להשיג "תוצאות" טובות יותר בחיי אזרחים.

    ובכן, רמתו המוסרית של מי גבוהה יותר?

  21. יורם גת הגיב:

    לחיים –

    בתגובתך האחרונה אתה

    1. מכחיש עובדות ברורות, כמו עניין המוקשים, שמהם הספיק כבר להיהרג אפילו חייל ישראלי (סמ"ר אלכס אסף),

    2. גוזר גזירה שווה בין התקפה שבה נהרגו שמונה חיילים ונחטפו שניים ולא נהרג ולו אזרח אחד להתקפה שבה נהרגו 15 אזרחים ושני לוחמים.

    בשלב זה אני מקבל את הרושם שאין מצידך ולו מידה מינימלית של יושר אינטלקטואלי. אין מבחינתי טעם להמשיך את הדיון.

  22. חיים הגיב:

    מר גת,
    אתה לא חייב להמשיך עמי בדיון, בין כה וכה אתה מנהל דיון בעיקר עם עצמך ועם הדחלילים אותם אתה ממציא.

    את עניין המוקשים לא הכחשתי, אני פשוט לא מכיר את העובדות בנושא ונדמה שלא בשל מחדל שלי. גם גוגל לא כלכך עזר לי בעניין(ללא ספק מחדל שלי) אולי אתה יכול להאיר את עני.

    לעומת זאת בקשר לזה:
    "גוזר גזירה שווה בין התקפה שבה נהרגו שמונה חיילים ונחטפו שניים ולא נהרג ולו אזרח אחד להתקפה שבה נהרגו 15 אזרחים ושני לוחמים"
    עלי לאמר שמחד העניין משעשע ומאידך עקבי, למרבה הפלא יש הגיון בשגעון.

    בפשטות, אתה מפגין מוסריות של מחשבון דם, אבקוס המטולוגוס בשפה מקצועית. אתה סופר כל מת, מונה כל גופה ממיין אותם לחיילים ואזרחים, מפלח אותם אתנית, מגלח אותם מקונטקסט, מרדד אותם מסיבתיות ובונה טיעון על כרעי תרנגולת פנרוז.

    הנקודה שלי היא פשוטה,
    אם אתה מקבל את הגישה לפיה מותר לפגוע באזרחים במהלך התקפה על מטרה צבאית, אז ההבדלים בין מקרה שחאדה לחטיפת החיילים הם לטובת ישראל. תקיפת מפקד בכיר, שתכנן והוציא אל הפועל התקפות רצחניות על אזרחים בעבר, מפקד המתכנן התקפות נוספות על אזרחים, תקיפתו לגיטימית תוך סיכון אזרחים בסביבתו המיידית. חטיפת שני שומרי גבול שערכם הצבאי הוא אפסי תוך התקפה חסרת אבחנה על אזרחים פחות עונה לקריטריונים של התקפה צבאית בעלת ערך.

    מהות הטיעון היא עקרון השמירה על חיי בלתי מעורבים ומעטפת הלגיטימיות לפעולה צבאית.

    כל זה כמובן פורמליסטיקה חסרת ערך לקלקולטור.
    בדיוק כפי שהשאלה על מקור סמכותו של החיזבאללה ומידת הלגיטימיות של פעילותו היא פורמליסטיקה, כל עד הם הורגים פחות יהודים משהיהודים הורגים בהם, המוסר לצידם.
    מוסר אריתמטי, מדוייק עד שני מספרים לאחר הנקודה.

    שאתה עדיין מבקר יושר אינטלקטואלי של אחרים אחרי המפגן הזה, על כך ברכתי נתונה לך. עלה והצלח.

  23. רן הגיב:

    ליורם גת ולכולם:
    רציתי להגיב פה על דבריו של טאוב, אך לאחר שקראתי את תגובתו של יורם גת גיליתי שלא נותר הרבה להוסיף. כל מילה שכתבת חקוקה בסלע
    ישר כוח….:)
    ורק תוספת אחת: אולי טאוב הוא לא משרת של מנגנוני כוח ולא שום דבר דומה?, אולי הוא סתם בן אדם טיפש?
    הטיעונים של טאוב בסופו של דבר זהים לאלו של נהגי מוניות ומוכרים בשוק וזה שהוא קרא ומוסגל לצטט ולהגיב לפוקו, סעיד וכו’ לא הופך את דבריו לנכונים יותר או מעניינים יותר.
    חבל שכולנו (כולל אותי) נותנים לטאוב ולשקרים ולאלימות שהוא מוכר לגיטימציה בעזרת הדיון הנוכחי

  24. יורם גת הגיב:

    לעמי –

    אתה נאחז בקשים.

    "החיזבאללה נלחם בשתי חזיתות" – וצה"ל לא נלחם בשתי חזיתות – אחת על הקרקע כנגד לוחמים ואחת מן האוויר, שרוב מטרותיה אזרחיות ורוב קורבנותיה אזרחים?

    "החיזבאללה בחר לפעול מתוך ריכוזי אוכלוסיה" – אירגוני גרילה תמיד פעלו ופועלים מתוך ריכוזי אוכלוסיה. האם תצדיק הרג אזרחים במלחמה כנגד כל אירגון גרילה ותטען שמדובר באחריותו של אירגון הגרילה? האם המנדט הבריטי (לדוגמה) היה רשאי להפציץ ערים בא"י בנסיון לחסל את ההגנה, האצ"ל או הלח"י? מלבד זאת, האם חיילי צה"ל לא פועלים מתוך ריכוזי אוכלוסיה (ראה לדוגמה את המקרה שבו רקטה בכפר גלעדי פגעה בקבוצת מילואימניקים, או את מעגן ספינות חיל הים לא הרחק ממוסך הרכבת שנפגע בחיפה)?

    "צה"ל הודיע לאזרחים לפני הפגזות ותקיפות וכך נתן להם הזדמנות להימלט" – האם מישהו בישראל הופתע מטילי החיזבאללה לאחר המטח הראשון? האם החיזבאללה לא הודיע כי יפגע "בחיפה, ואחרי חיפה, ואחרי-אחרי חיפה"? (אגב, ברור שהפגזת אוכלוסיה אזרחית היא פשע מלחמה, בין אם היתה אזהרה מוקדמת ובין אם לא.)

    לסיכום, ובאופן כללי: לכל אוסף של עובדות תמיד ניתן למצוא אוסף של הסברים שיסבירו מדוע העובדות הללו לא מראות את מה שהן מראות, אבל לרוב (אם כי לא תמיד) מדובר בתירוצים. נראה לי כי אתה, כמו רוב הישראלים, יוצאים מנקודת הנחה כי כוונות ממשלת ישראל הן טהורות ואויביה הם נבלים, ונותר רק למצוא בדיוק איך זה מתיישב עם העובדות.

    אני ממליץ על התרגיל המחשבתי הבא (אני מצאתי אותו שימושי מאד): אם אתה מאמין במשהו (צידקתה של ישראל, או כל אמונה אחרת), דמיין שאתה עו"ד שנשכר על ידי הצד שכנגד כדי לייצג אותו במשפט. נסה לנסח טיעונים עבור הצד שכנגד באופן הכי משכנע שתוכל. תן לעצמך את הזמן לעשות עבודה יסודית. ייתכן שתמצא ששכנעת את עצמך, אך גם אם לא, לפחות תדע יותר על הצורה שבה הצד השני חושב – אילו מטיעוניך לעמדתך המקורית נושאים משקל אמיתי, ואילו אינם אלא תירוצים.

  25. לבעז יניב הגיב:

    אל מה אתה מדבר??? תגובה מספר 13 מה-24 לחודש כוללת קישור למאמר של גדי טאוב בבלוג האישי שלו. התנצלותך מתקבלת בברכה

  26. יורם גת הגיב:

    לרן – תודה על התמיכה בתגובתי.

    להערתך: אי אפשר להתעלם מהעובדה שמעמדו של טאוב כאינטלקטואל, וסוג הרטוריקה שבו הוא משתמש, מעניקים לדבריו משקל רב עבור אנשים מסויימים, בין אם (בדיוק כפי שציינת) הוא אינו אלא מלביש במחלצות טיעונים כוחניים ומעוותים הנפוצים בפי רבים שחסרים את התעודות שלו, ובין אם הוא מלביש במחלצות טיעונים כוחניים ומעוותים מקוריים משלו.

    ישנם אנשים לא מועטים בקרב מעמד הביניים הגבוה (ואלו לפיכך אנשים בעלי השפעה בלתי פרופורציונלית למספרם האבסולוטי, שהוא מן הסתם קטן למדי) שבעיניהם המחלצות הללו מתוצרתם של טאוב ודומיו (ולא חסרים כאלה: אמנון רובינשטיין, זאב שיף, עירית לינור(!), ועוד) אכן מקנות לטיעונים את הלגיטימיות הנחוצה על מנת לקחת אותם ברצינות. אני אישית שמעתי אנשים שנתלים בטאוב עצמו כבאילן גבוה.

    השארת הטיעונים הללו ללא תגובה יכולה לפיכך להיות מסוכנת. המאמץ הנחוץ כדי להפריך את טיעוניהם, לעומת זאת, הוא קטן ביותר (מלבד הצורך להתגבר על תחושת הבחילה בעת קריאת מאמריהם).

  27. יורם גת הגיב:

    לעמי –

    כלל לא ברור לי ש"החיזבאללה הראה בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים שכוונתו העיקרית היא לפגוע באזרחי ישראל". למעשה, נדמה לי שהמסקנה המתבקשת מהעובדות היא שישראל היא זו שששה לפגוע באזרחים (וגם עושה זאת בהצלחה רבה) ואילו החיזבאללה משתדל לפגוע בעיקר בחיילים (וגם עושה זאת בהצלחה לא מבוטלת).

    ראשית, הפעולה של החיזבאללה שעוררה את ישראל לתקיפה בלבנון היתה פעולה צבאית שכוונה כלפי מטרה צבאית. תגובתה המיידית של ישראל היתה הפגזה מאסיבית וחסרת אבחנה של מטרות אזרחיות ושגרמה למותם של כמאה אזרחים לבנונים. ירי הטילים של החיזבאללה על מטרות אזרחיות התחיל רק אחרי ההפגזה הישראלית.

    שנית, הסטטיסטיקה: בצד הישראלי נהרגו כמאה ושישים איש, מתוכם למעלה משני שליש היו חיילים. בצד הלבנוני נהרגו כ-1300 איש (ובכללם מאות ילדים), וגם אם נקבל את הערכות צה"ל (צעד מסוכן בפני עצמו), פחות מחציים היו לוחמים.

    די ברור, לפיכך, שהחיזבאללה אינו מסכן את אזרחי ישראל יותר מאשר צה"ל מסכן את אזרחי לבנון. האם בדעתך לדרוש לפרק את צה"ל מנשקו ולנטרל אותו?

  28. דן תמיר הגיב:

    זהו מאמר שרובו הגדול אליות שמנות ודשנות – אך בסופו קוץ גדול שנתקע ישר בעין (או ברגל, לחובבי ה"נכבה"): הקריאה למדינת ישראל "להשלים עם המשטרים סביבה" כמוה כסטירת לחי לכל שואפי החרות והשויון בארץ ובאזור.

  29. בעז יניב הגיב:

    אני עוקב אחרי הפולמוס סביב מאמרו דל טאוב מהרגע בו קראתי את מאמרו (המכעיס) לראשונה, אך קראתי ברגעים אלו שגדי ניסה לפרסם פה לינק לתגובה שלו לשמואלוף וזה נמחק… חשבתי שלפחות במחוזותינו לא עושים דברים כאלו.
    אז רק בשביל הדיון אני אנסה לפרסם את הלינק פה בעצמי:
    — קישור —

  30. בעז יניב הגיב:

    התנצלותי

  31. איריס, למכלוף הגיב:

    להתקבל ל"שמאל האמיתי" באמת, מצריך התאסלמות (רצוי בסגנון השיעה).

  32. ריקרדו לאיריס הגיב:

    מה שאת עושה בחייך הפרטיים זה עניינך, אך לא צריך להציג זאת כדרך לאחרים. הערביזציה שעברת, כולל הכינוי "אום נור" שאימצת, זה לא דרך שאפשר להציג ליהודים שפויים, גם אם שמאלנים.

  33. לא יורם גת היקר הגיב:

    לא הצלחתי להבין ממך: מדוע לא הזהיר נסראללה את תושבי הכפרים הפלסטיניים כי הוא עומד לשגר קטיושות לעבר האיזורים בהם הם שוכנים?

    ושאלה נוספת שאין אני מוצא עליה תשובה:
    גם בהנחה שנשק הקטיושות אינו מדוייק, ויש פיזור של כמה מאות מטרים, הרי שלא ניתן להבין כלל מדוע נורו בכלל טילים אל עבר איזורים נרחבים, ששטחם עשרות ק"מ מרובעים שבהם נמצאים אך ורק כפרים פלסטיניים?

    ואם כבר יורים לשם (מסיבות לא מובנות לחלוטין) מדוע לא להזהיר את הפלסטינים הגרים בישובים האלה?

    אודה לך על תשובתך.

  34. לא יורם גת הגיב:

    התרגיל של הפצת כרוזים לאוכלוסיה מיועד כולו לתקשורת, ליצור אליבי ו"לנקות את המצפון". כל בר דעת יודע מתי ומהיכן צריך לברוח בשעת מלחמה ואם בידיו האמצעים (ועל כך הדגש) עושה זאת. לכן הגישה של נצרללה היתה הרבה יותר הוגנת מהספינים שישראל נוקטת בכל הזדמנות (מלחמה או לא).
    אשר לפגיעה בבני עמו הערבים, לא צריך להיות חכם גדול או מומחה צבאי כדי להבין שאלו נפגעו מאחר שלחיזבללה אין "פצצות חכמות" (עוד ביטוי אוורליאני). עובדה שתשעים אחוז מהטילים שירו נפלו בשטחים פתוחים. אני מניח שלו היתה להם שליטה לא היו פוגעים בכפרים פלסטינים (גם באיזור ג’נין נפלו רקטות) ולאחר מעשה הביע נצרללה צער.

  35. אדוארדו פאבונה הגיב:

    ליורם גת שלום,

    אני עוקב בעניין רב אחר תגובותיך כאן, ואינני מצליח להבין, למרות כל מאמצי, מספר נקודות:

    אתה טוען כי החיזבאללה, או ליתר דיוק חסן נסראללה, הזהיר את אזרחי ישראל כי הוא מתעתד לשגר גם טילים אל מעבר לחיפה, ומעבר מעבר לחיפה, ועל כן שווה הדבר בדיוק לפיזור הכרוזים ע"י צה"ל בלבנון.
    גם אם נניח שהטיעון הזה תקף, הרי שלא מובן כלל מדוע לא הזהיר נסראללה את תושביהן של מג’ד אל כורום, נצרת, נג’ידאת בועינה, מע’ר, ועוד ישובים ערביים כי הוא מתעתד לשגר לעברן טילים שיגרמו להרוגים ופצועים?

    הרי הדבר פשוט מאד לביצוע – באחד מנאומיו הרהוטים והמנוסחים היה קורא (בשפה הערבית, שהרי אין צורך בתרגום) לפלסטינים המתגוררים בישובים הללו להתפנות מרצונם.

    האם יתכן לדעתך כי הלחץ בו היה שרוי בשל ניהול המלחמה השכיח ממנו את נקיטת הפעולה הזו?

    או שמע חייהם של פלסטינים אינם כה חשובים בעיניו?

    מילא, ירי לעבר ערים מעורבות כמו עכו, נצרת, או חיפה יש בו "היגיון" מסויים, אם כי לטעמי הוא מפלצתי במקצת – לא חשוב שאני, במו ידי, טובח בבני עמנו (הפלסטינים), חשוב יותר שנהרגים יהודים בפעולה הזו.

    אני מנסה לחשוב על תקדים דומה במלחמות קודמות ואינני מצליח: מעולם לא ניסה צבא כלשהוא לפגוע ביישובים המאוכלסים אך ורק בבני עמו.
    לפי מיטב הבנתי זו הפעם הראשונה בעת המודרנית שדבר כזה מבוצע, וביודעין.

    ניסיתי לחשוב מה "הישיג" נסראללה במעשה הזה, ולא הצלחתי להבין.
    אולי ינסה מישהו מן המגיבים כאן לסבר את אוזני.
    בתודה מראש,
    אדוארדו.

  36. מזרחן הגיב:

    מר שמואלוף היקר,
    קראתי בעניין רב כתבה שפירסמת עם מותו של ערפאת, שאגב אין ספק כי הורעל, במגזין במה.
    אתה בוודאי זוכר את אותה הכתבה בשם "פרידה מהראיס"
    בתור אדם שעומד מול המציאות ומשתדל להסתכל עליה נכוחה אין בתוכי שמץ של ספק כי אנו חייבים לשים קץ לכיבוש.
    אחרי עיון בכתבתך הנידונה, בהיר לי כי חובה עלינו לפני כן גם לשים קץ לטימטום, ולשנאה העצמית ויפה שעה אחת קודם!!!
    אם הוא הראיס שלך, מה זה אומר עלינו?

  37. דרור הגיב:

    וראו גם מאמר בנושא זה בביטאון מצפן:

    — קישור —

  38. איציק הגיב:

    "מישהו צריך להעיר את טאוב ולומר לו שהשיח השתנה, ונהיה הרבה יותר מורכב (הופעת הומי באבא ואחרים)" (מתוך המאמר לעיל)

    שמישהו יעיר את שמואלוף ויזכיר לו שטאוב כתב אודות באבא כבר לפני עשור ("המרד השפוף"). לו היה מואיל כותב המאמר לקרוא מעט אודות אנשים אותם הוא מבקר, ייתכן שהיו נמנעים סילופים כגון אלו.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים