הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-2 בספטמבר, 2006 10 תגובות

אפשר לראות ברשת האינטרנט עוד התקדמות טכנולוגית – מין שכלול של המחשבים שהיו קיימים עוד לפני המצאת האינטרנט. אפשר לראות באינטרנט עוד מדיום תקשורתי, כמו הטלוויזיה, כמו הרדיו והקולנוע לפני כן. אני רוצה להציע חלוקה אחרת מאשר התפתחות טכנולוגית לינארית שכזו. כל המערכות בעולמנו כיום הן הירארכיות: הן בנויות כפרמידה שבסיסה רחב וקודקודה צר; ההחלטות במערכות אלה מתקבלות מלמעלה למטה בידי אדם אחד או קבוצה מצומצמת שלעולם תהיה קטנה מקבוצת האנשים שיבצעו את ההחלטות ויושפעו מהן. האינטרנט לא, האינטרנט היא מערכת א-הירארכית.

חישבו על כך רגע, איזו מערכת בחייכם אינה הירארכית? אמנם אנו יכולים לבחור באיזה ערוץ טלוויזיה לצפות מבין מאות הערוצים, אבל מאחורי כל ערוץ יש מישהו שמחליט מה לשדר ולפיכך במה נצפה. כך גם ברדיו או בקולנוע כאשר בית הקולנוע מחליט איזה סרטים יוצגו. עורכי העיתונים למשל מחליטים מה לפרסם. הכותרות והנוסח נקבעים בסופו של דבר בידי קומץ עורכים המחליטים עבור מיליוני קוראים. והרשימה ארוכה: בתי הספר והאקדמיה הם מערכות הירארכיות בהן המורים קובעים לתמידים מה ללמוד ואיך; הצבא כמובן, כל מ"פ כפוף למג"ד שכפוף למח"ט – וכולם כפופים לרמטכ"ל. מערכת השפיטה בה מעל בית המשפט השלום נמצא המחוזי שכפוף לעליון (ולעתים לבג"ץ). ובראש העליון עומד נשיא בית המשפט העליון. מקומות העבודה שלנו הן מערכות הירארכיות – בכל חברה יש מנכ"ל, ומתחתו סמנכ"ל ודרגי ניהול. מרבית האנשים נמצאים היכן שהוא במדרג הזה, כאשר מעליהם יש מישהו כמו גם מתחתיהם, וכל שאיפתם היא "להתקדם", למצב את עצמם גבוה יותר בסולם כך שמעליהם יהיו פחות אנשים ומתחתיהם יותר.


אז מה בעצם רע כל כך בהירארכיה? אולי באמת המנכ"ל הוא האדם המוכשר ביותר בחברה לקבל את ההחלטות עבור כל השאר? אולי עורכי העיתונים הם המומחים למתן כותרות וקביעת סדר היום הציבורי, ומנהלי ערוצי הטלוויזיה יודעים טוב יותר מכל אחד אחר איזה תוכניות מעניינות ואילו משעממות?


בהירארכיה קבלת ההחלטות אינה צודקת. אם אני שותף ליישום ההחלטה מדוע שלא אהיה גם שותף לקבלתה? כולנו מתקדמים מספיק בכדי לתת את כל המשקל הראוי גם לעמדתם של המומחים. הירארכיה היא ההפך משוויון. בצורתה הפחות גרועה היא משמרת ומנציחה מצב של פערים, של אי צדק, של אי מתן הזדמנויות. בצורתה הגרועה, והמקובלת יותר, הירארכיה היא מנגנון לצבירת עוד ועוד כוח. הניסיון מלמד כי לאורך זמן מערכת הירארכית מביאה לריכוז יותר כוח בידי פחות בני אדם.


למרבה הצער, ההירארכיה נמצאת אפילו במערכות שאנו מכנים דמוקרטיות, כמו הממשלה והפרלמנט. מרגע שנבחרו ולארבע שנים על פיהן ישק דבר. נכון, פעם בארבע שנים אפשר לשנות, אבל מה קורה מרגע שנבחרה כנסת וממשלה ועד להפלתה? היא הקודקוד של מערכת הירארכית לחלוטין עם יכולת מועטה מאוד של מיליוני האזרחים להשפיע או לשנות.


אבל יש מערכת אחת שאינה הירארכית. האינטרנט. הסיבה לכך היא שהאינטרנט נבנה ועוצב מלכתחילה כמערכת א-הירארכית, דה-צנטראליסטית, שהארכיטקטורה שלה – כלומר אבני הבניין המרכיבים אותה – הם בצורת רשת ולא בצורה של פרמידה כמו בשאר המערכות ההירארכיות.


ההיסטוריה של האינטרנט מתחילה בראשית שנות ה-60, כאשר צבא ארה"ב ביקש להקים מערכת שתוכל להתמודד עם תרחיש בו הרוסים יצליחו לשתק את המערך הגרעיני של ארה"ב על ידי פגיעה בראש המערכת. החשש היה מפגיעה בשרשרת הפיקוד. ראשי הצבא הבינו שבלחמת עולם שלישית שתהיה גרעינית, חיוני שכל בסיס טילים יוכל לתפקד גם אם היתר לא ישרדו את המתקפה האטומית.


לשם כך הוחלט להקים רשת תקשורת מחשבים, שבעת מתקפה גרעינית לא תתפקד כהירארכיה. מערכת שכל איבר בה ישרוד גם אם היתר ייפגעו.


בשלב זה קורה בד"כ משהו כזה, מי שמתעניין בהיבטים החברתיים לא כל כך מתעניין בצד הטכני, כמו שמי שבד"כ עוסק בצד הטכני פחות מתעניין בהיבטים החברתיים. אבל לצד הטכני יש חשיבות קרדינלית להבנת האינטרנט. אני אנסה בפשטות ומבלי לאבד את הקורא להסביר איך זה עובד.


באופן הכי כללי ומופשט זה עובד כך: האינטרנט זה בעצם מיליוני שרתים שפרוסים בכל העולם ומחוברים בינהם. כל שרת בודק בכל שנייה ושנייה מי מהשרתים המחוברים אליו הכי פנוי, ואליו מעביר את המידע. ברגע בו שרת אחר פנוי יותר, אוטומטית מועבר המידע דרכו. כך פועלים מיליוני שרתים בכל העולם. לעקרון זה משמעות עצומה: הוא מבטיח שוויון גמור. שרת עמוס מיד יאותת לכל השרתים המחוברים אליו למצוא דרך אחרת להעביר את המידע. שרת פנוי יאותת לכולם לשלוח את המידע דרכו, כל עוד הוא הפנוי ביותר. מין מערכת אוטומטית, לא שמתגמלת את החלש, שדואגת שהחזק יתחלק במעמסה עם כולם.


כלומר, כל ניסיון לצבור כוח על חשבון האחרים מועד לכישלון. אם רכשתי מחשב או שרת מהיר וחזק כפליים, פירוש הדבר שהוא כפליים פנוי ומיד יוזרם אליו כפליים מידע. היתרון שלי מיד מתחלק שווה בשווה בין כולם. מנגד, חולשה מיד מיתרגמת להפחתה בעומס וחלוקתה מחדש בין כולם.


כשאתם קוראים את המאמר הזה ברגע זה למשל, מחשבכם קיבל אותו מהשרת בארה"ב בו נמצא אתר הגדה השמאלית. לא ישירות, אלא דרך אלפי שרתים בדרך. מרגע שהקשתם על המאמר, החל תהליך כזה: המאמר חולק לאלפי פיסות מידע קטנות (פקאג’ים) שבסוף הצטרפו למאמר השלם. השרת בארה"ב בדק מי מהשרתים שמחוברים אליו הכי פנוי ואליו שלח את פיסת המידע הראשונה. אח"כ בדק שוב מי השרת הפנוי ביותר ואליו שלח את פיסת המידע השנייה, והשלישית וכן הלאה. התהליך הזה התרחש ומתרחש בכל השרתים והמחשבים כל העת. אלפי פיסות המידע של המאמר הזה עשו דרכן מארה"ב למחשבכם דרך אלפי צמתים של שרתים שבאותה שנייה היו הכי פנויים. כך שתאורטית חלקים מהמאמר הזה יכלו להגיע אליכם גם דרך דובאי, איי שייסל או ניו זילנד הרחוקה, ובתנאי שבאותה שנייה שרת כלשהו בדובאי, סיישל או בניו זילנד היה הכי פחות עמוס מאלפי השרתים האחרים שבדרך.


עכשיו נסו לדמיין כל ניסיון לחסום, לצנזר, להגביל את המידע באינטרנט, או מנגד כל ניסיון להתעשר, לצבור כוח, לנצל אחרים באמצעות האינטרנט – ותבינו שזה מנוגד לארכיטקטורה של האינטרנט. זה קונפליקט בלתי אפשרי. זה כמו נוזל בכלים שלובים – מה שלא תעשו בסופו של דבר המפלס ישתווה.


בניגוד להירארכיה, שכאמור הכוח הולך ומתמרכז בה, מערכת אינטרנטית שכזו מבטיחה שוויון, שווי משקל ואיזון. כל "התקדמות" מבטיחה התקדמות לכולם. כל שיפור מבטיח שיפור ממנו יהנו כולם. כמו גם כל חולשה, שמתחלקת בין כולם.


העדר הירארכיה והעדר מרכז אלו מבטיחים שאין כל דרך לשלוט על המערכת או על התכנים שבה (אין הדבר אומר שאין בעיות אחרות). אבל גם אם מחר בבוקר יחליט גוף כלשהו, הממשל האמריקאי שיצר את האינטרנט למשל, שהוא רוצה שליטה על חלקים מהאינטרנט, הארכיטקטורה לא מאפשרת זאת. המחשבים הרי תוכננו לעקוף זאת בדרך הקצרה ביותר. מיליוני פיסות המידע לא עוברות במקום אחד, הן עוברות במהירות ובכל רגע דרך מיליוני שרתים בכל העולם אל מחשביהם של מיליארד בני אדם.


ראשי צבא ארה"ב לא יכלו לדעת שהמערכת הזו תצא יום אחד משליטתם ותעבור קודם כל לאוניברסיטאות, ואח"כ לכלל הציבור בעולם כולו. אירוני הדבר שדווקא במערכת ההירארכית ביותר בעולם, בה אדם אחד, נשיא ארה"ב, יכול היה בלחיצת כפתור להשמיד את כל האנושות – דווקא מערכת זו הולידה את המערכת הדמוקרטית ביותר כיום. מבחינה זו, האינטרנט הוא בהחלט גולם שיכול לקום על יוצרו. זאת מכיוון שהמשמעות החברתית של המערכת הטכנית הזו היא שוויון ושיתוף ולא כוח ושליטה.


השיתוף הזה, נשמת אפה של רשת האינטרנט, הוליד דברים מעניינים. לא לחינם הדבר הכי נפוץ ברשת כיום הוא שיתוף הקבצים. הוא לא מאיים למוטט את תעשיית המוסיקה והקולנוע, כפי שנוטים להפחידנו. הוא כן מאיים למוטט את הסדר הישן וההירארכי בו קומץ של מנהלי חברות תקליטים ואולפני קולנוע קובעים קודם כל ליוצרים ולאמנים, אך גם למיליארדי בני אדם בכל העולם, מה יושמע ומה יוקרן (ובאיזה מחיר).


גופים הירארכים שניסו לגייס את האינטרנט כחלק ממאמצם לצבירת יותר כוח או גופים שניסו להילחם ברשת – כשלו. כך תעשיית המוסיקה האמריקאית, כך מייקרוסופט. מי שהבין את העקרון בו פועל האינטרנט ופעל ברוחו כמו שיתוף הקבצים והקוד הפתוח – זכה להצלחה עצומה כמעט בין לילה.


Linux, Google, Skype, E-bay, Flickr, You Tube, Wikipedia,


היא רשימה חלקית בלבד של הצלחות. גוגל יצרה מנוע חיפוש שהמידע בו מדורג לא על פי קבוצת עורכים מטעם גוגל, אלא על פי העניין של הגולשים. סקייפ הציעה שיחות טלפון על גבי האינטרנט ללא צורך במרכזיה (כלומר שוב ללא מרכז). פליקר הוא אתר לשיתוף תמונות, יו טיוב לשיתוף סרטים. ויקיפדיה היא אנציקלופדיה חופשית הנכתבת בשיתוף הקוראים. לינוקס היא מערכת הפעלה שנכתבה בשיתוף כמיליון מתכנתים בהתנדבות ופתוחה כל העת לכולם.


אין כמעט מערכת הירארכית כיום שאינה מאוימת על ידי האינטרנט והרעיון של העדר הירארכיה. העיתונות מאוימת על ידי הבלוגים. הטלפוניה מאוימת על ידי הטלפון האינטרנטי. האקדמיה והמונופול על הידע גם הם מאוימים. המערכת הרפואית מאוימת כאשר כל רופא יודע כיום שהחולה הממוצע בא עם מידע שכבר קרא באינטרנט על מצבו. זה לא אומר שמערכות אלה ייעלמו, אבל הן יהיו חייבות להשתנות. מי שעיניו בראשו בכנסת ובממשלה מבין שגם זמנו יגיע.


והרעיונות לשיתוף לא עוצרים לרגע. כבר כיום יש רעיונות טכנולוגים כיצד לשתף רכיבי חומרה של כל המחשבים בעולם. פירוש הדבר הוא, שאין יותר צורך להחליף את המחשב בחדש. מאות מיליוני המחשבים בעולם יספקו מספיק כוח חישוב, מספיק זיכרון, מספיק מקום פנוי בדיסק או כל משאב חומרה אחר. האם אין זה איום על כל יצרני המחשבים שרוצים שנצרוך מחשבים חדשים עוד ועוד?


עכשיו, לא הייתי מתעכב על כל הפרטים האלה אם היה מדובר רק באינטרנט "הווירטואלי". זהו רק כלי. אלא שהרעיונות האינטרנטים משליכים על דרך מחשבתם של מיליוני בני אדם בכל העולם – גם בזה הממשי. הנה פתאום יש אלטרנטיבה אמיתית לכל המערכות ההירארכיות הנמצאות בידי קומץ, על אי השוויון העצום, אי הצדק והעוול שהן גורמות.


כשמסה קריטית של בני אדם יבינו שיתרונות אלה, הכוללים שיתוף ושוויון, עדיפים על כל מערכת הירארכית משוכללת ככל שתהיה, יחל שינוי עצום שישפיע על כל תחום בחיינו ועל האופן בו אנחנו מקבלים החלטות. שינוי כזה בהשוואה למצב כיום בהחלט יהיה מהפכה.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. 3 נקודות הגיב:

    1. "כולנו מתקדמים מספיק בכדי לתת את כל המשקל הראוי גם לעמדתם של המומחים" – לזה ייקרא, Wishful thinking
    2." Linux, Google, Skype, E-bay, Flickr, You Tube, Wikipedia "- כולן מערכות שניצחו את מתחרותיהן והגיעו לנתחי שוק שמאפשרים להן שליטה הירארכית, בחלקן על בסיס מסחרי.
    3. הכותב צודק בהתלהבות מהפתיחות שמאפשרת הרשת ומהפוטנציאל הדמוקרטי שלה. עם זאת, כמו כל תופעה אנושית הרשת היא תלוית-משתמשים. את הדמוקרטיה כבר המציאו, עכשיו רק צריך למצוא את המשתמשים הנבונים.

  2. בדש"פ הגיב:

    "….כי חינם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף,והם לדמם יארבו יצפנו לנפשותם…"
    משלי א-17.

  3. חיים הגיב:

    מספר הערות,
    א. הערה טכנית הכותב מתעלם ממערך שרתי שמות הדומיינים(dns) הראשיים עליהם שולטת ארה"ב(הממשל סירב לאחרונה לוותר על השליטה בהם) שרתים אלו(כשבעה בסך הכל) הם בראש הפירמידה ובלעדיהם אין אינטרנט. אם ירצו האמריקאים יכבו את האינטרנט.

    ב. מטרת הארכיטקטורה המבוזרת של האינטרנט אינה לאפשר לאיבר אחד לתפקד אם האחרים שותקו, המטרה היא לאפשר תקשורת בין אברים גם אם חלקים ניכרים(עד שבעים אחוז) מתשתית התקשורת נפגעה.

    ג. הממשל האמריקאי שחרר את האינטרנט לאוניברסיטאות ואז לציבור הרחב במודע, ברצון ובשמחה.

    ד. שיתוף קבצים אינו הישום הפופולרי ביותר באינטרנט, פורנוגרפיה היא הישום הפופולרי ביותר של האינטרנט, השני אגב הוא אימייל.

    ה. בגוגל המידע לא מדורג לפי העדפות הגולשים אלא לפי מספר הקישורים הקיימים ברשת לדף מסויים, די דומה לדרך בה מדרגים מאמרים מדעיים לפי מספר הציטטות מהם.

    ו. מיקרוסופט ה"הירארכית" מצליחה יותר מכל החברות המצויינות במאמר יחדיו, גוגל והשת"פ שלה עם השלטונות בסין נתנה דוגמה ראשונית למה שאפשר לעשות למערכת ה"א-הירארכית" אם משתדלים קצת.

    מלבד זאת המאמר מדוייק למדי.

  4. למסתייגים הגיב:

    הענין הוא שניתן בכוח פוליטי לעצור את הכיוון "הלא רצוי" הנובע מההתפתחות הטכנולוגית, אך רק עד לגבול מסויים שבו בני אדם קמים על המשטר שעוצר את כיוון ההתפתחות לטובתו ומגביל את השליטה בטבע ואת החופש בחברה לרעתם.
    כך ניסו המשטרים האבסולוטיים לעצור את הקפיטליזם.
    את זאת לימדנו כבר מזמן מרכס הזקן.

  5. נקודה (אמריקאית) למחשבה הגיב:

    ארה"ב הרי מתחרה קשות על תואר "האובייקט המושמץ ביותר באתר הגדה השמאלית" (המתמודדת השניה על אותו תואר היא הציונות כמובן)
    ובכל זאת יש שם משהו שאין באף מקום אחר.
    ארה"ב היא מקום של ניגודים, המקום הכי דמוקרטי והכי אנטי דמוקרטי בו זמנית.

    המשפט "אירוני הדבר שדווקא המערכת ההירארכית ביותר בעולם… הולידה את המערכת הדמוקרטית ביותר כיום" אינו כל-כך אירוני.
    מי שלמד או עבד בארה"ב מכיר את קדושת המצוינות והחדשנות של האמריקאים.
    טוב היה עושה הכותב אם היה מזכיר גם את תרומתה של מיקרוסופט (קודש הקודשים של הקפיטליזם) להכנסת האינטרנט למאות מליוני בתים בעולם.
    עוד אירוניה? לא בטוח.

  6. יורם גת הגיב:

    המאמר מציג תפיסה תמימה למדי של המציאות. התפיסה הטכנו-ליברטריינית הזו הושמעה באופן תדיר בתקופת הבועה של האינטרנט בסוף שנות התשעים – וניתנת לתימצות בסיסמא "התקשור משחרר."

    ראשית, הרעיון שלא ניתן לצנזר או לצותת באינטרנט הוא פשוט שגוי. מובן שהצנזורה או הציתות לא יהיו מושלמים (גם בלא האינטרנט זה לא היה אפשרי) אבל ניתן לעשות זאת באפקטיביות רבה. ראה לדוגמא את עניין הפורנוגרפיה של ילדים – אם תנסה להשתמש באינטרנט על מנת לאסוף או להפיץ פורנוגרפיה שכזו, ישנו סיכוי סביר שתמצא את עצמך מסובך עם החוק עד מהרה.

    שנית, ובזה עיקר העניין, האינטרנט היא מערכת היררכית מבחינת צורת השימוש בה. רוב התנועה ברשת היא למספר מצומצם של אתרים ומי ששולט באתרים הללו שואב כוח רב מהאינטרנט. מי שקובע איזה מידע ואילו רעיונות יופיעו בתכיפות גבוהה באתרים הפופולריים קונה שליטה במוחו של הציבור.

    עם זאת, האינטרנט הוא אכן כלי בעל פוטנציאל גדול להגברת השיוויוניות בהפצת מידע ודעות – אך הפוטנציאל הזה לא ימומש באופן אוטומטי או דטרמיניסטי. על הציבור מוטלת המשימה לפעול, לדרוש ולוודא שהפוטנציאל הדמוקרטי של האינטרנט יהיה למציאות.

  7. לא מדויק הגיב:

    שתי טעויות עומדות בבסיס המאמר. האחת- סין כן הצליחה לחסום מידע לא רצוי לה באינטרנט. אולי לא בהצלחה מלאה אבל היא הוכיחה שניתן לעשות זאת. שנית- אין דבר כזה מערכת היררכית מלאה כמו שתיאר הכותב. גם במערכת ההיררכית הנוקשה ביותר של שליט אבסולוטי כמו מלך או שליט במדינה קומוניסטית מי שעומד בראש הפירמידה צריך להתחשב בכפופים לו ולעיתים די קרובות לפעול בנגוד לדעתו כדי להתאים עצמו למי שלכאורה כפוף לו. אם לא יפעל כך יפול מהר מאד. יותר מכך, ארגונים מאד מוכבים בימינו פועלים על זרימת מידע חופשית בארגון ויכולת של כל מרכיב בארגון לקבל החלטות לבד ולראש הארגון נשאר רק לוודא שהארגון לא "השתגע" והוא פועל להגשמת מטרותיו. ארגונים מודרנים ואפילו הם היררכים מאד דומים לפעולת האינטרנט יותר ממה שנדמה לכותב.

  8. זה בסדר הגיב:

    גם בגדה השמאלית יש מנהלי מערכת ואנשים שמוחקים. לפחת בויקיפדיה השינויים מתעדכנים מיד ולא צריך לחכות לצנזור מטעם המפלגה שיאשר כל תגובה ותגובה.

  9. מרדכי בלייוייס הגיב:

    סקייפ נמכר.
    הויקיפדיה אינה חפשית – יש שם מנהלי מערכת ואנשים שמוחקים.

  10. יאיר אשל הגיב:

    המאמר הזה בעיקרו נכון, אבל מתעלם מבעיה בשני שירותים מרכזיים: הdns והca.
    ידוע כי מספר מצומצם של שרתים, המכונים root-servers, הם אלה שדואגים שהגעה לכל מקום בעולם, תוכל להיעשות בכתובות קלות לזכירה כמו, yahoo.com במקום 216.109.112.135. את זכיון למכור שמות כאלה, נתנו למספר מצומצם מאד של נותני שירות המכונים רגיסטררים, בחלוקה לפי ארץ לרוב. כך, למשל, לרשות הפסלטינית, אין סיומת משלה באינטרנט, למרות שרבים יחשבו שהם זכאים להחשב למדינה למרות הכל. אם פלסטיני רוצה לפתוח מחר אתר – הוא יצטרך לתת דין וחשבון למערכת ההיררכית של הdns. נכון – אתה עדיין יכול לתפקד כלקוח באינטרנט, אבל יהיה לך קשה מאד לעבוד לצד של מי שנותן תוכן.
    בעוד שההרשאות להעניק שמות dns פזורה יחסית בידיים רבות, נושא הגלישה המאובטחת בעייתי בהרבה.
    כאשר אני מבקש גלישה מאובטחת, כדי להעביר מידע שאינני רוצה שכל העולם ייקח בו חלק, אחת מהדאגות שלי היא "מה אם האתר עובד עלי, ומי שיושב בצד השני איננו באמת מי שהוא טוען שהוא?" לשם כך, הומצאה שיטת הצפנה, שמחייבת שמי שיושב בצד השני, יהיה בעליו של קובץ מסויים (שיטה המכונה ssl). כדי שאני אדע איזה קובץ צריך להיות בידי ספק השירות שלי, אני פונה לארכאה שכולם מסכימים עליה, המוסמכת להודיע לי איזה קובץ צריך להיות בידי מי. כמות החברות המוסמכות לתת את המידע הזה, היא כל כך קטנה, וגרוע מזה – ניתנת לשליטה מלאה של מי שמוסר לך את מערכת ההפעלה. גם כאן – המערכת היא היררכית, ומי שעומד בראשה הוא שמכתיב את מה שקורה בזנבה.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים