הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 בספטמבר, 2006 2 תגובות

מבדיקת נתונים שהתקבלו ממשרד התעשייה, המסחר והתיירות ומהמוסד לביטוח לאומי עולות שתי תופעות מדאיגות: האחת עלייה משמעותית החל משנת 2005 בהיקף תאונות העבודה בכל ענפי התעסוקה (לרבות בענף הבנייה). השנייה, תת דיווח על ידי מעסיקים לביטוח לאומי על תאונות עבודה בהן מעורבים מהגרי עבודה.

מהנתונים עולה עוד כי נרשמה עלייה משמעותית במספר תאונות העבודה בענף הבנייה שהסתיימו במוות מ-15 מקרים בשנת 2004, ל-24 מקרי מוות בשנת 2005 וקפיצה גדולה במספר התאונות במהלך שנה זו (20 מקרי מוות רק במחצית ראשונה בלבד). כאשר בוחנים את מספר מקרי המוות של מהגרי עבודה בענף הבנייה, מצטיירת אותה תמונה מדאיגה. בשנת 2004 אירעו שלושה מקרי מוות, בשנת 2005 נרשמה עלייה ואירעו שבעה מקרי מוות. ואילו רק במחצית הראשונה של שנת 2006 אירעו כבר שישה מקרי מוות.


העלייה במספר מקרי המוות בקרב מהגרי עבודה מאפיינת לא רק את ענף הבנייה אלא גם את יתר ענפי התעסוקה. בעוד שבשנת 2004 היו חמישה מקרי מוות (בכל ענפי התעסוקה), בשנת 2005 עלה המספר ל-11 מקרים. טרם פורסמו הנתונים לשנת 2006. יצוין שהחל משנת 2000 נרשמה ירידה במספר מקרי המוות כתוצאה מתאונות עבודה, והעלייה המסתמנת במספר מקרי המוות החל משנת 2004 מהווה לכן שינוי מדאיג שחשוב לאתר ולטפל בו בהקדם.


מרבית התאונות בענף הבנייה סיבתן נפילה מגובה. ואכן גם כאשר נבחנת סיבה זו לבדה מתגלה עלייה במספר התאונות שהסתיימו במות העובד. יש להדגיש שלא מתפרסמים נתונים בנפרד לענף הבנייה, אלא פורסמו כלל מקרי המוות כתוצאה מנפילה מגובה: מספר מקרי המוות בקרב כלל העובדים היה תשעה בשנת 2004, אשתקד עלה ל-14 ואילו במחצית הראשונה של השנה נרשמו יותר מ-17 מקרי מוות כתוצאה מנפילה מגובה. מדובר על כלל העובדים והנתונים לגבי חלקם של מהגרי עבודה או העובדים הפלסטינים המהווים את רוב-רובם של מועסקי ענף הבנייה – לא פורסמו.


אי-דיווח על תאונות עבודה של מהגרי עבודה לביטוח לאומי


יתכן ומספר תאונות העבודה בענפי המשק עתירי הידיים הוא גבוה הרבה יותר, מכיוון שפחות מרבע מתאונות העבודה של מהגרי העבודה מדווחות על ידי המעסיק לביטוח הלאומי. אי הדיווח שולל את זכותם של העובדים לקבל דמי פגיעה עבור ימי ההיעדרות מהעבודה, ומביא אותם לעתים קרובות לשוב לעבודה עוד בטרם החלימו מפציעתם. הנתונים המלמדים על תת הדיווח מגיעים משני מקורות שונים. האחד: קיים פער גדול מאוד של יותר מפי 4 בין הדיווח לביטוח לאומי על מהגרי עבודה שהגיעו לטיפול בחדר מיון בעקבות תאונת עבודה, לבין תביעות לביטוח לאומי בגין היעדרות מהעבודה שהוגשו על ידי המעסיקים (בהשוואה לעובדים ישראלים שם היחס בין טיפול בחדר מיון לתביעה לדמי פגיעה עומד על 2:1).


נתון נוסף המלמד כי תאונות עבודה של מהגרי עבודה אינן מדווחות לביטוח לאומי הוא אחוז התביעות הנמוך של מהגרי עבודה בהשוואה לעובדים ישראלים. בעוד שאחוז התביעות של מהגרי עבודה עומד על 0.2% תביעות מתוך כלל מהגרי העבודה המועסקים בישראל, אחוז התביעות של עובדים ישראלים הוא % 2.5. אחוז זה נמוך במיוחד אם מביאים בחשבון כי מהגרי עבודה מועסקים על פי רוב בענפים בעלי סיכון גבוה יותר להיפצע (כמו בניין וחקלאות) וניתן לשער כי שיעור תאונות העבודה בקרבם יהיה גבוה משל עובדים ישראלים.

תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. רמי הגיב:

    עובד שנפגע בתאונת עבודה, בין אם הוא עובד ישראלי ובין אם הוא זר, חייב למלא טופס מסובך שבין השאר מחייבו לקבל אישור וחתימה של המעסיק. אמנם המוסד יקבל גם תביעה שבה נאמר שהמעסיק אינו משתף פעולה אבל העובד, הישראלי ועוד יותר הזר, רואה עצמו חייב לקבל אישור המעסיק. כשהוא נתקבל בדחייה או סירוב או התחמקות או סחבת – רבים מרימים ידיים. באופן כזה המוסד לביטוח(?) לאומי משתף פעולה עם מעסיקים חסרי מצפון. יש לאפשר לכל עובד הטוען שנפגע להגיש בקשה לדמי פגיעה ללא כל אישור והשתתפות של הנמעביד. יש לסלק את אבני הנגף ה"אדגמיניסטרטיביות" מדרכם של מבוטחים הפונים אל המוסד לביטוח לאומי (על מכשוף אדמיניסטרטיבי ראה מאמרה של עמירה הס היום ב- איי או אל דעות.

  2. יוסי ונטורה / מאמר חשוב הגיב:

    מאמר קצר אבל חשוב מאוד. צריך לצרף את שמות העובדים הנהרגים בתאונות עבודה לרשימת חללי המשטר הקפיטליסטי בישראל

הגיבו לרמי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים