הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 בספטמבר, 2006 4 תגובות

וכך, לאחר 33 יום חזרתי מהמילואים לתוך הבוקה והמבולקה של תנועת המחאה, תקציב המדינה ושאר הירקות שאנו נאלצים לבלוע מדי יום. זה לא שעייפתי מפוליטיקה ומחאות, וזה גם לא שהוצאתי מספיק קיטור ברטינות כמו ישראלי טוב במקום לעשות משהו, אבל הסיטואציה ההזויה של מה שאמור להיות המציאות הישראלית אינה מסוגלת להפיק ממני אפילו מרירות משועשעת. משחקי העזים השנתיים של אנשי האוצר, מחאת האינסטנט של יפי הבלורית שגילו לתדהמתם כי הימ"חים נותרו ריקים. ועדות החקירה ושאר הוועדות הצצות לבקרים כפטריות אחרי הגשם ולא זוכות אף להבשיל ולהיקטף בטרם תעלמנה בתוך עיתוני יום האתמול, כולן בעיני, מילואימניק עייף, חסרות רלוונטיות להחריד.

את הבעיות שפגשתי בשטח, את הבעיות שמעסיקות את אנשי המילואים, לא פגשתי מעל דפי העיתונים, את הבעיות של בעלי עסקים קטנים ועצמאיים שלא היתה להם שום הכנסה החודש, איש לא יפתור; גם לא את הבעיות של הסטודנטים שחשבו בין סוף הבחינות ותחילת הסמסטר לעבוד קשה איזה חודש ועכשיו יצטרכו להסתדר עם מה שהביטוח הלאומי ייתן להם. 400 שקל של 8 ימי ה"מלחמה" שעברתי ועוד 1,100 שקל, ה"בונוס הקבוע" לשירות שאורכו מעל 26 יום, אמורים לרפד את כיסנו, אבל מה לעשות, כל מילואימניק שלא עובד כשכיר במקום עבודה מסודר, בסדר גודל של שירות המדינה, אגד או בזק, הפסיד במלחמה/לחימה/מילואים בצו חירום זמן וכסף שאיש לא יחזיר. אבל ככה זה כשהתואר הפראייר הלאומי שמור לך. במדינת ישראל מי שפראייר נדפק ואנחנו המילואימניקים, אנחנו הרי פראיירים בהגדרה ולכן אפשר לגייס אותנו לתקופות בלתי מוגבלות, לתת לנו ציוד עלוב, לשלוח אותנו לשמר את הכיבוש באמצעות כלי רכב שמתקלקלים כל יומיים, בעמדות ומגורים מתפוררים, בלי ציוד אישי ומבצעי הולם. הרי לא צריך לפצות אותנו על כלום, מה אנחנו מיליונרים שהמדינה צריכה לדאוג לנו?


אז השנה אין חופשות למי שיכול להרשות לעצמו וגם אין איך לעבוד קשה חודשיים בשביל להוריד את הרגל מהגז בזמן הלימודים למי שלומד, מה שיש זה שכר לימוד יותר גבוה, תשלומים בבתי הספר, פחות קצבאות וגמלאות, המילואימניק חוזר מהמלחמה ומגלה את הגזירות שמחכות בבית. עם כל הכבוד לאנשי תנועת המחאה שרוצים להחזיר את כושר ההרתעה של צה"ל, מה שמעניין אותי ואת חברי לפלוגה נמצא יותר בכיוון של לאן המדינה הזו הולכת? איך יכול להיות שאחרי שלוש שנים של צמיחה, המעמד הבינוני נשחק והמעמד הנמוך נמחק ורק העשירים מתעשרים? איך יכול להיות שהאוכלוסייה וצרכיה גדלים אבל התקציב לא משתנה? התשובה ידועה, ולא צריך לחפש אותה רחוק מכאן. איך יכול להיות שבבחירות האופציות היחידות הן שרים ושרים לשעבר? מה אנחנו אמורים לעשות עם מענק המלחמה, 400 שקל, לפצות את עצמנו על הקיצוץ המוצע בקצבאות הילדים? להשלים חלק מהתוספת לשכר הלימוד? מאז הרפורמות האחרונות העשירון העליון מרוויח יותר כל חודש ואנחנו מקבלים 400 שקל בשביל לסתום את הפה וללכת הביתה בשקט?


באימייל חיכו לי הודעות על ההפגנה מחר והתנועה לאיכות השלטון שלחה לי החודש לפחות 6 הודעות של מחאה וזעם, אבל הזעם שלי לא קשור לכך שצה"ל לא ניצח או לא כיסח במלחמה, הוא אינו מופנה לאולמרט כראש ממשלה או פרץ כשר ביטחון אלא למערכת הכושלת הנקראת מדינת ישראל שלאחר שנים שבהן הורדנו את הראש וספגנו גזירות בשם הביטחון אינה מצליחה לעכל שללא ביטחון סוציאלי אין שום ביטחון. שגזענותה, אטימותה, ויהירותה הפכו אותה לשבר כלי. בוקר טוב לכם המוחים על הימ"חים הריקים, לתובעים את ראשם של שרים לרגע בהבטחות שווא של פתרונות קסמים. אנחנו שחוזרים עכשיו ממילואים ואלו שמחליפים אותנו בעמדות עלובות ובכלי רכב עלובים מבינים כי השינוי אינו בסילוק אישיות אחת או ממשלה אחת, השינוי לא מתחבא בהוצאת עזים מהתקציב או בהדבקת סטיקר של "תבוסתנים הביתה" על החלון. השינוי נמצא בהכרה שתמונת המציאות שמציירת התקשורת בשם האליטות הכלכליות היא כוזבת, השינוי נמצא ברוויזיה כללית של השיטה הפוליטית-חברתית-כלכלית בישראל. השינוי נמצא בהכרה שאת המלחמה לא ניצחנו או הפסדנו במערכה של חודש אלא בהתנהלות של ישראל ה"מדינה", כלפי אזרחיה וכמדינה במרחב הבין לאומי.


אוי לנו כמדינה אם עוד שנה או שנתיים אני וחברי נפגש לעוד קו/אימון ונגלה ששום דבר לא השתנה, שאותם פוליטיקאים עדיין מציגים לנו בתיאטרון הבובות של ההון את אותה מכבסת מלים, שהעשירים מתעשרים והשאר שוקעים, שתעמולת השנאה העדתית, הלאומית והדתית עדיין משחקת תפקיד חשוב יותר בתודעתם הפוליטית של האנשים מאשר האינטרס המעמדי שלהם. כמה זמן עוד נסתפק בהוצאת קיטור בלהג אין סופי על המצב, בחזרה על סיסמאות שחוקות מעיתונים ואז ננקה את הראש בצפייה בערוץ2? השמאל בישראל הלך לישון, שבוי בהתרפקות על העבר, חסר יכולת להחלים מרצח רבין, ימי ברק, התרסקותה של מרצ ועליית הלאומנות ברחוב היהודי וברחוב הערבי.


בשביל כל העם היושב בציון, בשביל כל ישראלי שרוצה לחיות כאן, לעשות כאן ילדים ולהרגיש במדינה הזו שהוא גאה להיות בבית, ללא הבדלי דת, גזע ומין, הגיע הזמן להתעורר, להניף את דגל הסוציאליזם הדמוקרטי ביד אחת ואת דגל השלום בינינו לבין שכנינו ביד השנייה. להילחם על האופי של המדינה שלנו לפני שנהפוך למדינת עולם שלישי, שבוים בקסמם של חלומות נאו-ליברליים כלכליים ונאו-שמרנים מדיניים.

תגובות
נושאים: עדכונים

4 תגובות

  1. אלישע הגיב:

    איזה אחוז להערכתך מקרב הגולשים באתר הזה עושה שירות מילואים?

    חוץ מזה מאמר מצויין. הזכיר לי רבות את הבעיות איתן התמודדתי בזמן מלחמת יום כיפור ולאחריה.
    אני שירתתי שישה חודשים רצופים, מפרוץ המלחמה ועד אפריל 74

  2. דני הגיב:

    אני דווקא עושה מילואים וגם כן גוייסתי במלחמה הזו.
    לפעמים צריך לחטוף איזו סטירת לחי בכדי לדעת מה אנחנו שווים באמת, גם מבחינת יכולת ביצועית צבאית, גם מבחינת מנהיגות המדינה וגם מבחינת תמיכה בפרט בשעת משבר.
    לכן אני דווקא מעודד (כמובן שלא צריך להיסחף, אני לא יוצא במחולות…) כי למדנו, ולמדנו המון.

    אמנם זהו אתר עם אג’נדה פוליטית שמאלנית אבל הצורך האישי שלי הוא לאו דווקא במנהיג עם סדר יום כזה,
    יספיק לי בשלב ראשון מנהיג עם סדר יום כלשהו.
    לא מישהו שצף עם הזרם (מין אולמרט שכזה) ורק מנסה להשאיר את הראש מעל המים אלא מישהו שרואה מטרה, מציג אותה לאישור הציבור ומנסה להשיג אותה.
    דוגמאות? רבין ושרון למשל.
    יש לי תחושה שגם הביצועים של צה"ל היו טובים יותר לו אחד מהם היה עדיין ראש ממשלה,
    ואולי כל זה כלל לא היה קורה…?

    לעניין השינוי החברתי הנדון במאמר -קצת קשה להתייחס מפני שכאן לא מנהיגות היא הבעיה אלא אנחנו.
    מושגים כמו "ועד עובדים" ו"הסתדרות" הפכו לדברים ארכאיים ומעוררי אנטגוניזם בגלל עשרות שנות סיאוב מפא"יניקי.
    אנחנו כנראה צריכים לעבור את כל המעגל הסוציאליסטי מחדש: הפרטה אכזרית, ניצול (כל זה קורה כבר היום) ואז מהפכה.
    אין דרך אחרת לאחד פועלים כל עוד אין מספיק כאלה שטעמו את טעם השוט הקפיטליסטי.
    בינתיים אפשר לצפות בסרט "שביתה" על עובדי "חיפה כימיכלים", לבכות ולחכות.

  3. ימני רגוע הגיב:

    אין לי אלא להסכים עם כל מילה שלך ושל המגיבים.
    נעים למצוא באתר שמאלני קיצוני כזה גם אנשים פטריוטים כמוכם (אם כי אין לנו דבר במשותף פוליטית)

  4. איל הגיב:

    מה זה?
    שוב יורים ובוכים? לא עברנו את השלב הזה לפני שנים?
    לרסק את לבנון ונהל כיבוש אכזר זאת פטריוטיות?
    ביטחון סוציאלי בכדי לנצח במלחמה הבאה?

    איפה אני????

הגיבו לאלישע

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים