הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 בספטמבר, 2006 6 תגובות

"השכר הנמוך הנהוג בסין מהווה שוד מאורגן של מעמד העובדים", כך אומר בראיון פרופ’ צ’ן קסין, מרצה וחוקר במכון לסוציולוגיה של האקדמיה הסינית למדעי החברה. פרופ’ צ’ן קסין שוחח עמנו על המירוץ הסיני אחר הצריכה ועל הסכנות הטמונות במירוץ זה.

ש. מדוע אתה שב ותוקף את מירוץ הצריכה של החברה הסינית?


ת. מירוץ הצריכה הוא ביטוי לרפורמות הכלכליות שהונהגו בסין ולפיהן פיתוח פירושו אך ורק גידול בתוצר. בעבר הצריכה התבססה על שורה של מוצרי יסוד, עתה הצריכה אמורה להתבסס על רכישת מותרות. כמו כן, הצריכה הפכה לאידיאולוגיה לאומית. בעקבות כך המשק והחברה בסין היו לחלק בלתי נפרד מן הגלובליזציה שהחלה משנות ה-90 של המאה שעברה הדוגלת בהגברת הצריכה על בסיס העמקת הפערים בין העמים, האזורים, המדינות וגם בין בני האדם. רק חלק קטן מן האנושות מסוגל לרכוש את שפע המוצרים והרוב נותר מאחור. ניתן היה לקדם את הצריכה המוגברת של מוצרים ושירותים רק הודות לניצול ההולך וגובר של העובדים וגם על ידי פגיעה קשה בסביבה. כלכלנים סבורים שהשכר הנמוך הנהוג כאן הוא היתרון היחסי של סין במסגרת הגלובליזציה. אני רואה זאת אחרת: השכר הנמוך הנהוג בסין מהווה שוד מאורגן של מעמד העובדים. סין ניצבת בחלק התחתון בחלוקת העבודה העולמית במסגרת הגלובליזציה.


ש. האם אתה סבור, כפי שטוענים ראשי המדינה, שכך סין תוכל להתפתח ולהשיג את מעצמות המערב?


ת. הפיתוח המערבי גבה מחיר יקר מאוד: העידן הקולוניאלי הנפשע, שתי מלחמות עולם, השפל בשנות ה-30 של המאה שעברה, המשברים התכופים של המשק הקפיטליסטי, משבר החוב באמריקה הלטינית, משבר המטבע באסיה, הפגיעות הגוברות בסביבה בכל היבשות… וזו רק רשימה חלקית. החברה המערבית עמלה במשך כ-300 שנה כדי ליצור חברה צרכנית ובה 300 עד 400 מיליון צרכנים. בסין רוצים להקים חברה צרכנית דומה, עבור 1.2 מיליארד תושבים אבל במהלך חצי מאה. אני סבור שאין לנו את המשאבים לכך ובייחוד שבצורה זו לא ניתן להבטיח פיתוח בר-קיימא של החברה. כאמור, לא ניתן להשיג מטרות אלה וחמור מזה: הניסיון יעלה ביוקר. בעבר הצדק החברתי היה הערך המרכזי בחברה. עתה, רמת הצריכה היתה לערך. הבעיה היא שהקפיטליזם מסוגל לייצר מוצרי צריכה בשפע, אך הוא אינו יכול להבטיח את החלוקה הצודקת, את הצדק החברתי. תוצאות הקפיטליזם בסין הן הרסניות: המתח הגובר בין המפלגה לבין העם, ובין המנהיגים לבין ההמונים. יש הטוענים שלא ניתן לעשות אחרת. קרי: שמתחים אלה מהווים חלק מתהליך הרפורמות ומ"המעבר" מן החברה השוויונית אל החברה המודרנית. האבל על איזה "מעבר" אנו מדברים? האם סופו של דבר "המעבר" הוא אימוץ הנורמות הקיימות במערב? האם אנו חייבים לאמץ את הדגם האמריקאי? כבר עתה, כאשר סין היתה למקור של עבודה זולה ומשאבים רבים למשק האמריקאי, הפכנו למדינה המעוניינת לשכפל קשרים אלה עם מדינות אחרות, עניות יותר, ולשכפל את הדפוס הנפשע הזה של חוסר השוויון ביחסים בין העמים.


יש להבין שסין, בהתחשב במצבה הדמוגראפי, הצרכים הגוברים בהפקת אנרגיה, מצב הסביבה המתדרדר והפערים הגוברים – לא יכולה להגיע לרמת חיים המקובלת במערב. רק חלקים מסוימים של החברה הסינית מסוגלים להגיע לרמת חיים המקובלת במערב – כל היתר יישארו מאחור. בזמנו, ניקסון וחרושצ’וב דנו על עתיד שתי המדינות – ארה"ב וברה"מ. אז, ברה"מ אימצה את מטרות המערב ונטשה את עקרונות הצדק והקידמה החברתית. אם נתמיד בדרך הזו, דרכנו תהיה כדרכה של ברה"מ.


ש. האם סין היא מדינה סוציאליסטית?


ת. המשק הסיני הוא משק מעורב, שחלקו קפיטליסטי. האדמה, שבסין היא משאב מרכזי, היא עדיין בבעלות שיתופית. בניגוד למצב בהודו או באמריקה הלטינית אין לנו בעלי אדמות גדולים או בעלי אחוזות. מספר העניים גדל בכל העולם בשני העשורים האחרונים. אבל לא בסין. למגזר הציבורי משקל גדול מאוד במשק הסיני – בייחוד בין התאגידים הגדולים ובענפים האסטרטגיים. החוקה היא עדיין סוציאליסטית והמפלגה פועלת על מנת למנוע שההון ישתלט על המדינה – אם כי בתוך המפלגה יש גורמים הקשורים בקבוצות של בעלי הון. הממשלה שבה וטוענת שאנו מתקדמים לעבר חברה "מתקדמת יותר", אבל הפיתוח הכלכלי המואץ של העשורים האחרונים מקפח את העניים יותר. המפלגה קובעת גבולות ברורים לקפיטליזם, אבל האידיאולוגיה הניאו-ליברלית שולטת.


ש. ומה אתה מציע?


ת. צריך לנפץ את החלום בלהות של מירוץ הצריכה. יש לקבוע אסטרטגיה כלכלית וחברתית חדשה המבוססת על העלאת איכות החיים של האזרח, תוך שמירת הסביבה וקידום הצדק החברתי. יש הטוענים שסין היא מדינה מתפתחת וש"אין ברירה אחרת". אני סבור שסין חייבת להוכיח שיש דרך אחרת ושהיא יכולה לתרום תרומה מרכזית בהצבת האלטרנטיבה לגלובליזציה ולמירוץ הצריכה ההרסני.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. אחד הגיב:

    קצת מצחיק אותי הדיון הזה, אם סין קפיטליסטית או קומוניסטית. די ידוע שהיא קפיטליסטית, אלא שגם אם מדובר באימפריית סוציאליזם כשרה למהדרין, זה לא יגרע מאומה מהיותה מדינה רצחנית ודיקטטורית, שמשעבדת את הטיבטים (אני מציין כאן עובדה. לא מעניין אותי כל הצידוקים ההזויים לכך) ומי יודע כמה מאזרחיה, וכמובן בעלת ברית נאמנה של צפון קוריאה, אוטופיית הסוציאליזם במיטבו.

  2. עומר צנגוט חיפה הגיב:

    מדובר על מאמר משנת 2006 , משנת 2006 ועד היום צמחה כלכלת סין ב 60% (!!! )
    נתון זה לבד מוכיח שלא מדובר במדינה קומוניסטית יותר .

    לא ברור איך נזכרת במאמר הזה .

    לגבי הטיבטים , אין ספק שבניגוד למתנחלים היהודים האהבה הכמעט הזויה שלהם לאדמה למורשת ולדת נראית הרבה יותר רומנטית בעיניים מערביות / שמאלניות , ולא מתפרשת
    כפנאטיות דתית ולא מציאותית . גם הם הוכיחו בשנות ה 50 שהם יכולים להיות טיבטוריסטים כאשר הפעילו אלימות וטרור מול מיעוטים אתניים (בייחוד מוסלמים ) ומול הסינים . אבל תכלס חוץ מאת
    ריצארד גיר את מי זה מעניין .

    • דינו הגיב:

      מהניסוח בתגובתך לא ממש ברורה דעתך לגבי הטיבטים:
      מי בדיוק הפעיל בשנות החמישים "אלימות וטרור מול מיעוטים אתניים (בייחוד מוסלמים ) ומול הסינים"?
      הטיבטים הפעילו אלימות?
      למיטב ידיעתי בשנות החמישים פלש הצבא הסיני לטיבט וכבש אותה הלכה ומעשה.
      צריך הומור מיוחד במינו כדי להאשים את הטיבטים אלימות וטרור באותו עשור, במיוחד "מול הסינים", כאשר המעצמה הפולשת והכובשת היתה סין.
      ריצ'ארד גיר פועל כמובן למען שחרור טיבט והוכרז ע"י הסינים כאישיות לא רצויה.

  3. אחד הגיב:

    כמו שאמרתי, לא מעניינים אותי כל הצידוקים. אתה מוכן לגנות את הקולוניאליזם ובצדק, אבל מתעלם מהעובדה שגם האימפריאליסטים הבריטיים הגיעו לכאורה לאפריקה כדי לדכא מעשים ברבריים מקומיים, אבל בעצם הותירו אחריהם נזק בלתי הפיך. אין הבדל מבחינתי בין סין לבריטניה במקרה הזה. נכון, אולי לטיבט יש דימוי רומנטי יחסית ולכן היא זוכה להתייחסות יתר (כמו שהפלסטינים זוכים להתייחסות יתר מאיזשהי סיבה), אך בינינו, זה משנה משהו מהרצחנות הסינית?

  4. אחד הגיב:

    אני מעדיף לקרוא מאמרים של אנשים מהאגף השפוי של השמאל, כמו גדעון ספירו ואורי אבנרי, כי האגף השני לוקה בדו פרצופיות מאוסה.

  5. אזרח הגיב:

    יש לך שתי אימפריות. האחת, האמריקאית, מעניקה חופש אמיתי ושגשוג לתושביה, ומדכאת חלקים נרחבים בעולם. השנייה, סין (אימפרייה בהתהוות), מדכאת חלקים נרחבים בעולם ובנוסף גם את מרבית תושביה (אולי למעט כמה ברי מזל מהאיזורים המתועשים יותר). אי אפשר לצאת ובצדק כנגד האימפריאליזם האמריקאי ולטהר את השרץ הסיני. זו לא סתם צביעות מעצבנת. אנשי שמאל שמעניקים לגיטימיות למעצמת הרשע הזו תורמים בעקיפין למעגל הדמים להתרחב.

הגיבו לאזרח

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים