הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 באוקטובר, 2006 8 תגובות

כלי התקשורת הרשמיים והלא רשמיים העוסקים רבות בתוצאות המלחמה בלבנון מתמקדים בעיקר בעניין ועדות החקירה. ממקדים את הדיון בשאלה איזו ועדה יש להרכיב, מי ירכיב אותה, מה יהיה הרכבה. אין כל התייחסות לשאלה האם היתה בכלל נחוצה המלחמה?

לצערי, הדיון הציבורי כפי שמשתקף בתקשורת סובב רק סביב הבעיה של הרכב ועדה זו או אחרת, ועל מי להטיל את האשמה בכישלון של צה"ל.


אין ספק שההתעסקות בשאלות הללו נועדו להסיח לחלוטין את הדעת מהצורך בקיום דיון נוקב בשאלה המרכזית מדוע עלתה ממשלת ישראל על שרטון של הצתת אש המלחמה ללא תוחלת. מלחמה שבעקבותיה משני צדי הגבול נהרגו מאות אנשים, אלפים נפצעו ורבבות הפכו לפליטים בעל כורחם. מלחמה שגרמה להרס רב של תשתיות ובנייני מגורים של אוכלוסייה אזרחית בישראל ובלבנון.


אנו עדים להתארגנויות של קבוצות הכוללות אנשי מילואים וכן גם ארגונים שונים לזכויות האזרח התובעים במידה רבה של צדק את פיטורי האחראים לניהולה של המלחמה. לצערנו, גם כאן לא נשמעת התביעה החד משמעית לדון בשאלה אם בכלל היה מוצדק לפתוח במלחמה ב-12.7.2006.


מצערת העובדה שהתארגנות חיילי המילואים מרכזת את כל כוחה בדיון איך להתכונן בצורה יעילה יותר למלחמה הבאה. להם ברור שיש צורך לפתוח פעם נוספת במלחמה. הם מתייחסים לאירועים כמו למשחק כדורגל, משחק יעיל וטוב יותר של השחקנים מקנה לקבוצה את הנצחון במשחק. אין כל התייחסות לבדיקת האפשרות אם ניתן היה למנוע זאת.


ניכר שהתארגנויות המחאה לא הצליחו למשוך אחריהן את ההמונים. ההפגנות המעטות שהצליחו לארגן אופיינו במיעוט משתתפים, כאשר הציבור משדר אי-אמון ויאוש. בולטת במיוחד האכזבה מעמיר פרץ, יו"ר מפלגת העבודה ושר הביטחון.


עמיר פרץ הלך לבחירות עם בשורה חברתית שהפיחה רוחות של תקווה, שהנה קם מנהיג שיהיה נאמן להצהרותיו החברתיות ערב הבחירות ויחולל את השינוי המקווה. שיהיה קשוב למצוקת ההמונים שמצאו עצמם מתחת לקו העוני. יהיה קשוב לכל אלו שביבי בגיבוי של אולמרט ושרון פגעו בהם אנושות.


אני מציין בחיוב את עמדת חד"ש בימים הראשונים לאחר בחירתו של עמיר פרץ לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. אולם למרבה הצער אנו עומדים כיום מול מנהיג שאיכזב את כל אלו שהלכו שבי אחרי בשורתו החברתית. כיום נושא פרץ – כמו יתר שרי הממשלה – באחריות לניהולה של מלחמה שהביאה הרס וחורבן לישראל ולבנון.


בעוד ההתארגנויות של חיילי המילואים מיקדו את כל פועלם בשולי ולא בעיקר, בריכוז הכוחות לשלילת הפתרון הצבאי בסכסוך בין עמים, ניתן לציין בסיפוק רב את התארגנותם של אלפי אזרחים שוחרי שלום יהודים וערבים שיצאו לרחובות בהפגנות מחאה נגד המלחמה עוד שהיתה בעיצומה.


פעילות מבורכת זו הניעה גם תהליכים חיוביים. אנו עדים לריבוי הצעות בכתב ובע"פ הקוראות לשים קץ לכל שימוש בכוח או נקיטה בפעולות צבאיות לפתרון הסכסוך בין ישראל ושכנותיה. גוברת התביעה לאמץ את דרך המשא ומתן, פגישות ודיונים על בסיס כבוד הדדי, וכן בדבר הצורך המיידי להשתחרר מכתם הכיבוש.


ראוי להתייחס לכתבה של העיתונאי ב. מיכאל ב"ידיעות אחרונות" (15.9.06) המעלה את השאלה הנוקבת: "האם אפשר לחקור את התנהלותה של המלחמה בלבנון בלי להזדקק לבדיקת הקשר האפשרי בין ניהולה הכושל לבין 40 שנות הכיבוש?".


מהשאלה של ב. מיכאל מתחמק השלטון הנוכחי ובוודאי כל מפלגות הימין. במקום לדון כדברי ב. מיכאל בקשר בין 40 שנות כיבוש והמלחמה בלבנון מוכרים לנו פתרונות קסם כמו משטר נשיאותי, בחירות אזוריות, הגדלת אחוז החסימה או במלים אחרות חיסול הדמוקרטיה. במקום דיון בקשר בין הדברים מסמאים את האזרחים בהסתה פרועה ומופקרת נגד הפלסטינים אזרחי ישראל. במקום לתת תשובה למצוקה האמיתית והכואבת של אוכלוסייה החיה מתחת לקו העוני, מעלים על סדר היום הציבורי את הצעותיו של ח"כ אפי איתם כי הפתרון לכל מדווי ותחלואי החברה שלנו מצוי בגירוש מיידי של ערביי יהודה ושומרון ובגירושם של חברי הכנסת הערביים מכנסת ישראל. למרבה האירוניה, מצליחים במחנה הימין לשוות לדיון הזה מישורים ביקורתיים. ליברמן מסתייג מהסגנון של איתם אבל מסכים עם עיקריו. בצדק העיר אחמד טיבי ש"דבריו של איתם מוכרים לנו במדויק בלבושם הלשוני בגרמנית". ולשיא השפל המוסרי הגיע איתם ששלח לחברי הכנסת הערבים את ספרו של אדולף היטלר "מיין קאמפ".


אל לנו להסתפק בגילויי בוז לכתובתו של הימין ההולך ומתעצם. עלינו לשנס מותניים נגד סכנה ממשית של אימת הפאשיזים בישראל. לשם כך עלינו להעמיק את השותפות בין יהודים וערבים במאבק נמרץ נגד נגעי הפאשיזם. המתכונת של ההפגנות המשותפות – הפגנות של יהודים וערבים המשלבים ידים נגד המלחמה – חייבת לשמש אבן דרך במאבק הקשה המצפה לנו בימים אלו. בימים שהימין מתעצם וממשלת ישראל, כביכול ממשלת מרכז שמאל, מתכוננת כבר בגלוי למלחמה הבאה.


אני מציין בצער שהפסקת ההפגנות ומשמרות המחאה נגד המלחמה היא נקודת חולשה של מחנה השלום, אותה ניתן לתקן. במיוחד בימים אלו אנו חייבים להיות ערים לעובדה כי קיימים התנאים לגיוסם של ציבורים גדולים נגד המלחמה, נגד ההתחמקויות והנימוקים העלובים של ממשלת ישראל המיועדים להכשיל כל מאמץ להגיע להסדר שלום.


אנחנו חייבים להיות ערים לעובדה שאחת התוצאות מכשלון מלחמת לבנון באה לידי ביטוי בכך ששלום עם סוריה עשוי לקרום עור וגידים. סוריה חוזרת ומצהירה קבל עם ועולם הצהרות שלום ונכונות למשא ומתן מול סירוב מוחלט של ממשלת ישראל.


מחנה השלום בישראל חייב למנף את המאבק לשלום עם סוריה. אני מוצא לנכון לציין בסיפוק רב את פועלם של חברי הכנסת מטעם חד"ש שמרבים להיפגש עם סורים תושבי הגולן במאבק להשגת שלום עם סוריה. המאבק הזה חייב להימשך וחייבים לנהל אותו כאן בישראל.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. מיכל הגיב:

    שמחה להצטרף לברכות! מזל טוב, הרבה בריאות ונחת!

    אגב, זה "הנרי הטרוצקיסט" שאמר את זה על "עוזי הסטליניסט"? אין מילים… אולי רק "וגר זאב עם כבש בגדה השמאלית" 🙂

  2. גוז’ו הגיב:

    מדוע הברכה שלי לח’ עוזי בורשטיין לא התפרסמה? האם לשלוח שוב?

  3. יסמין הגיב:

    אני בהחלט מסכימה עם עוזי שיש למנף את המאבק של שוחרי השלום נגד בהלת המלחמה נגד סוריה. אני מציינת לטובה בנושא זה את דני יתום מהעבודה , שמזהיר את הציבור מהמדיניות של ממשלת ישראל, ולדעתו ניתן להגיע להסדר עם סוריה ולחסוך מציאות מדממת וכואבתבחזית הקרב ובעורף.

  4. את השאלה, האם המלחמה היתה נחוצה, הגיב:

    הפנה, בבקשה, למי שפתח בה:

    נאסראללה.

  5. ניצן הגיב:

    ראוי להתיחס לדבריו של כותב המאמר הקובע בצער , שהפסקת ההפגנות ומשמרות השלום נגד המלחמה זו נקודת חולשה של מחנה השלום,
    במיוחד שממשלת ישראל החלה כבר לתופף על תופי המלחמה בחזית הצפונית.

  6. קורין, ברכה לעוזי ושאלה להנרי הגיב:

    שמחה להצטרף לברכות יום ההולדת לעוזי בורשטיין! כה לחי!

    שאלה: אם לעוזי מלאו 85 שנים… בשרשור קודם, הנרי לוי מקנדה אמר שהיה לו לכבוד אם עוזי היה סבא שלו (זה היה בהקשר לדיון על גילוי של הנרי, שהיה קשור לתגובה אחת בקשר לזה שהוא לא מסתדר עם מקלדת עברית). בהנחה שאם היה נכדו של עוזי, גיל סביר להנרי היה כ-30 שנים… וכיוון שהנרי מציג את עצמו כ-veteran של מלחמת 73, יוצא שבזמן שירותו בצה"ל היה בן מינוס שלוש שנים. מה לא מסתדר בחשבון שלי?

  7. ש.א. הגיב:

    אולי גוז’ו יזדהה בשמו? למה שהמערכת לא תפרסם ברכה לעוזי בורשטיין?

  8. איתן ק הגיב:

    אני בהחלט מצטרף להצעה של ש.א. שהמערכת תברך את עוזי במיוחד שהיום מלאו לו שמונים וחמש.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים