הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 בנובמבר, 2006 7 תגובות

האם הזיקנה מקנה יתרון או חסרון? – לפעמים נדמה לי שהיא ברכה, ולפעמים קללה. מכל מקום, אנשים הזוכרים היטב את שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-21 רואים את המתרחש היום בזירה שלנו ובזירה הבינלאומית תחת אלומות-אור ארוכות.

למשל, אני זוכרת את התעמולה האנטי-סובייטית בבריטניה בשנות ה-50. ואל תטעו – לא הייתי מחסידי ברית המועצות, לא אז ולא מאוחר יותר. אבל היתה לי נטייה לקרוא כל דבר שנפל לידי, וכך קרה שראיתי גם מה שנכתב בעיתונים המכובדים, שקראו אנשים משכילים, או לפחות אנשי המעמדות האמידים, וגם בעיתונים וכתבי-עת שנועדו לבני השכבות העממיות. ואין ארץ כה מעמדית כמו אנגליה! בקיצור, בשבועונים ובירחונים המכובדים היתה נטייה לגחך על הרוסים הלבושים בחוסר-טעם, שתרבותם דלה, משעממת ושמרנית. כשהגיעו לבריטניה מנהיגים סובייטיים עם נשותיהם, היה הבון-טון ללגלג על החליפות והשמלות שהם לבשו, ועל העליבות התרבותית שלהם שלא הכירה ג’אז או אמנות ותיאטרון מודרניים, וכדומה… בה בעת היו הפרסומים ל"עמך" שונים עד מאוד – בהם תוארה ברית-המועצות כחברה אכולה שחיתות מוסרית חמורה. היו סיפורים על בתי זונות מיוחדים לראשי המפלגה הקומוניסטית, אזורי קייט שמורים לשמנת השלטון בהם שררה פריצות נוראה, וכן הלאה… בקיצור – התעמולה היתה תפורה בהתאם ללקוחות, מותאמת למנטליות של קהל הקוראים.


כך קורה גם היום – אנחנו מוצפים חדשות לבקרים בכתבות ומאמרים מצמררים על איראן והחברה האיראנית תחת שלטון האייטולות. פתאום כולם דואגים לחברה האירנית. בישראל הדגש הוא כמובן על האיומים שמשמיע אחמדינג’אד, הכחשת השואה וכדומה. אבל באופן כללי מופצים בלי הרף מאמרים המתארים את דיכוי הנשים באיראן, פגיעות בזכויות האדם וציבור העובדים – כי הרי אלה הנושאים האמורים לקומם את אנשי המערב הנאורים. ייתכן שכל הדיווחים הללו אמינים ומדויקים, אבל ברגע זה תכליתם המעשית היא להכשיר את דעת הקהל במערב ובישראל לקראת התקפה צבאית מסיבית על איראן. שהרי מעמד הנשים במקומות אחרים – למשל בערב הסעודית, בת-בריתה הנאמנה של ארה"ב, שלא לדבר על אפגניסטן – גרוע פי כמה מאשר באיראן, ואין בארצות ההן אף שמץ של זכויות אדם ואזרח. אבל זה לא מעניין את התקשורת בימים אלה. היום מכינים אותנו לקראת ההתקפה על איראן למען שחרורה משלטון האייטולות, כפי ששחררו את עיראק משלטונו של סדאם חוסיין. והציבור בולע הכל – זוכרים את התינוקות הכווייתייים שהושלכו מן האינקובטרים על ידי החיילים העיראקים, כפי שתיארה נערה כווייתית בקול בוכים בפני הקונגרס האמריקאי?


ועוד פירור מן הזיכרון הארוך שלי: בזמן מלחמת וייטנאם היתה התקשורת האמריקאית מדווחת על מה שנקרא "שיעור ההרג" – מאזן יומי של כמה אמריקאים וכמה וייטנאמים נהרגו ביממה האחרונה. היחס המספרי היה תמיד בסביבת אחד לעשר, והיה כה עקבי שאפילו אנשים לא חשדנים התחילו לתמוה. אבל בצד הווייטנאמי של המאזן החללים לא נקראו סתם וייטנאמים, כי אם "קומוניסטים". כלומר, אם נהרגו, נאמר, 150 וייטנאמים, ולא משנה אם היו גברים או נשים, זקנים או תינוקות, מן הרגע שקיפחו את חייהם מידי הצבא האמריקאי, סטטיסטית הם היו לקומוניסטים.


בימים האחרונים יצאה קבוצה גדולה של נשים בעזה להגן על אחיהן הלוחמים שנלכדו בתוך בית-תפילה. בהנחה שהצבא לא ייפתח באש על נשים, הן ניסו להקיף את המבנה ובכך לאפשר ללוחמים הלכודים לחמוק מן המצור. הטעות שלהן היתה שהאמינו שבהיותן נשים לא חמושות, האויב לא יפגע בהן. הן לא הביאו בחשבון שבמאזן ההרג היומי הן אינן נשים כי אם "ערבים". גברים או נשים, ישישים או עוללים – ערבים הם ערבים, ודמם בראשם. צה"ל פתח באש…. בעולם דיווחו על 42 הרוגים בעזה באותה יממה. התקשורת הישראלית דיווחה על 28, כי אצלנו עוד מתמקחים על דם.


לפני זמן לא רב כתבתי כאן פנייה פומבית לעמיר פרץ, בה אמרתי שההרג הקימעוני בעם הפלסטיני לא יפתור לו את הבעיה – הוא צריך לשקול ביצוע יותר תעשייתי, יותר סיטונאי. כעת יש לו שותף בממשלה שבוודאי יישמח לשתף איתו פעולה בנושא. בהיסטוריה המודרנית של מולדתו של ליברמן היו פרקים שאפשר ללמוד מהם הלכה למעשה איך מחסלים חברות שלמות גם בלי תאי גזים. אז למה אתם מחכים? הרי כבר איבדתם את מה שהשפה העברית התמימה מכנה "צלם אנוש".

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. VC / GOOK / KIKE הגיב:

    התקשורת האמריקנית ברובה קראה ללוחמים הוייטנאמים, וי.סי ואפילו לא "קומוניסטים".

    הם "הסתפקו" בקיצור של וייטקונג, שפרושו "קומוניסטים וייטנאמיים". כמו שליפנים ולאסייתים אחרים קראו "גוקס"
    שזו מילת סלנג משפילה מעליבה, וליהודים קייק.

    VC / GOOK / KIKE

  2. מרדכי בלייוייס הגיב:

    לא נראה לי שהאמריקאים מפיצים תעמולה על זכויות עובדים שנפגעו. וכל ידיעה צריך במידת האפשר לוודא את מקורה. לא כל הגולים האיראנים הם משת"פים של הסיאייאיי.
    ואפשר להיות נגד תקיפה צבאית של איראן וגם לבקר אותה.

  3. אדריאנה הגיב:

    "בהיסטוריה המודרנית של מולדתו של ליברמן היו פרקים שאפשר ללמוד מהם הלכה למעשה איך מחסלים חברות שלמות גם בלי תאי גזים" — האם תוכלי לפרט למה את מתכוונת ולא סתם להטיל בוץ ורפש במדינה של מהפכת אוקטובר?

  4. שמיניסט הגיב:

    אם הורגים ילד פלסטיני, או ילדה – אז יהיו בעתיד פחות מחבלים. לעומת זאת חיסול זקנים הוא בלתי משתלם כי הוא מזיק לנו תדימיתית ואין לו כל ערך נוסף. לכן עלינו לפעול בחריצות וביעילות. ואכן, מאז אולמרט-פרץ-פרס אנו הולכים מחיל אל חיל. חבל שאריק לא מתעורר לראות ולהנות. לכן אני כן מתגייס לצבא הכיבוש וגם מתנדב ליחידה "מובחרת", וגם אתחיל באימוני כושר כבר מחר. בגיוס תמצאוני מוכן ומזומן.

    ומי שלא מסכים אתי, אין לו כל ברירה אחרת, זולתי להגיד לא ענק ולסרב ללבוש מדים ולאחוז ברובה.

  5. קצת על הזכרון ההיסטורי הגיב:

    עוד לא זקנתי, לכן נסיוני מועט משלך.
    לכן אני נאלץ להנות את עצמי (ולפעמים להונות) בקריאת זכרונותיהם של אחרים. חבר ותיק במפלגה הקומוניסטית בשם יואל, סיפר פעם שכשהגיעה הפרסטרויקה לברה"מ, החליט לבקר שם. כשחזר נפגש עם "החבר מאיר", ה"גנ-סק" של מק"י ושאל אותו שאלה אחת: "אמור לי חבר. בביקוריך בברה"מ, האם נכנסת אי-פעם לבית שימוש ציבורי?"
    ^^^ כך שלא רק הזכרון ההיסטורי הסוביקטיבי חשוב, אלא גם נקודת המבט, והאינטרס האישי שקיים או לא בדיווח אוביקטיבי.
    <<< כתבת על "קבוצה גדולה של נשים פלסטיניות שיצאה להגן על אחיהן הלוחמים שנלכדו בתוך בית-תפילה"... וכבר היום תקף "צה'ל" את ביתה של אחת ממארגנות ההפגנה. דיווח לאקוני מדוברר ע"י דו"צ מוסר ש"פגז פגע בביתה של חברת פרלמנט מהחמאס, ג'מילה א-שנטי; גיסתה ושני פעילי חמאס".
    הצידוק הרגיל נמצא כבר בכתבה – א-שנטי היא חברת פרלמנט, וישראל כידוע היא דמוקרטיה…
    >>> הממשלה דואגת להעמיס עלינו דברורים, איומים (עכשיו גם "איסטרטגיים"), סיפורי נקמה וארועים "בטחוניים". מרוב עצים לא רואים את הג’ונגל, מרוב אירועים קשה לצעירים לראות נכוחה, והבחינה הרגשית לא פשוטה. ניטיב לעשות אם נעביר להם הלאה מנסיוננו, ברגישות ולא מתוך רגש עליונות.

  6. אותנטי כזה כאילו הגיב:

    מאמר מצויין, תודה רבה.

  7. איתן הגיב:

    תודה ליעל, שתמיד מוסיפה נקודות מבט מעוררות ענין.

הגיבו לשמיניסט

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים