הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 בנובמבר, 2006 5 תגובות

האם המושג "ארומה אספרסו בר" צריך להתייחס רק לרשת בתי הקפה מההבט העסקי שלה, או שהפללתו של בעלי "ארומה תל אביב", סהר שפע, בתביעת דיבה על רקע גזעני צריכה להיכלל בו? סוגייה זו, הנדונה כעת בין עורכי אנציקלופדיית הרשת ויקיפדיה, מחדדת את הפער בין אלו הרואים עסק כלכלי כמקום ניטרלי שאינו קשור לסוגיות חברתיות ובין אלו הבוחנים אותו בהקשר חברתי רחב יותר.

במה דברים אמורים? לפני שנתיים, סער שפע לא היה מרוצה מטיב השירות שקיבל בסוכנות המכירות של מרצדס, וצעק על עובדת המקום, מלי שלו, באופן הבא: "את רואה את צבע העור שלי? אני לבן ואת שחורה ואני אזיין אותך … הלבן הזה ילמד אותך לקח, את כתם שחור, אשה שחורה ונחותה… את אפס ואני מרוויח 800 דולר לדקה". העובדה ששליו תבעה את שפע על הוצאת דיבה וזכתה הובילה לבקשה להוסיף לערך העוסק ב"ארומה אספרסו בר" בוויקיפדיה את פרטי המשפט. המתנגדים טוענים שמדובר במקרה פרטי שאין מקום להתייחס אליו מאחר שלא התרחש בבית הקפה עצמו. המצדדים סבורים שיש להוסיף את ההתייחסות למקרה לערך בגלל ששפע כבעל הרשת קובע את מדיניותה ומכאן שמעשיו ודעותיו רלוונטיים לה.


יש מקום לשאול אם כך, אם אין מקומות כמו "ארומה" ו"ארקפה", המשדרים סוג של "שקיפות", שמקורה בעיצוב ובשירות הבנויים על שטנץ אחיד ומשוכפל הנעדר כל חותם אנושי אישי, צריכים להיבחן רק מההיבט העסקי שלהם; במלים אחרות, האם יש להתייחס לחברות באופן ניטרלי כארגונים שמטרתם "למקסם רווחים", שאין בהם יותר מכך, או שיש מקום לבחון את ההיבט החברתי-תרבותי שהן מייצרות? לטענתי אי אפשר להמשיך ולעצום עינים ולהתייחס לחברה עסקית רק בהיבט של כסף. שכן לאופן שבו בנויה חברה עסקית יש השלכות חברתיות שמסוכן להתעלם מהם. אותם חללים "שקופים" וניטרליים כביכול ברשתות שונות משרתים למעשה את האג’נדה של הכוחות השולטים בחברה, ודבריו של שפע לשלו ממחישים את העובדה הזאת בהיותם משלבים את שלושת מישורי הניצול והדיכוי של ההגמוניה השלטת: גבר/אשה (דיכוי על רקע של ג’נדר); עשיר/"ענייה" (דיכוי על רקע של מעמד); לבן/שחורה (דיכוי על רקע גזעני).


אין זה מקרה שרשת "ארקפה" הדומה ל"ארומה" בסגנון המערבי וה"שקוף" שלה, התגלתה בתחקיר שעשה כתב גלי צה"ל, דור גליק, ביוני השנה כרשת גזענית. הדבר התברר כשעובד ערבי נדחה על ידי שלושה מסניפי הרשת בתואנה שאין עבודה, ועובד יהודי התקבל באותם סניפים לעבודה מיידית. אין זה גם מפתיע לגלות שרבות מהרשתות מנצלות את עובדיהם מבחינה כספית. כך למשל בתחקיר של ארנה קזין ב"הארץ" עלה שבסניפי ארומה בירושלים למשל, מורידים חצי שעה של הפסקה משכר המינימום אותו מקבלים העובדים.


כיצד פועלים כנגד אותן חברות שתחת מעטה השקיפות שלהן מקדמות אג’נדה דכאנית? יש הסבורים שהדרך היחידה היא באמצעות חקיקה מלמעלה. אני סבורה שצריך להתחיל לחשוב על קונספט אחר, שמוביל חברות להבין ששאיפתן הלגיטימית לרווחים צריכה להיות מלווה בלקיחת אחריות למצע החברתי שהן שותפים לו. האם הן "ירוקות" סביבתית? האם הן ידידותיות הן לנשים והן לגברים המועסקים בהן? ועד כמה הם והפורמט שהן פועלות בו מקדם גזענות? במקרה של "ארומה", כך נראה, התשובה ברורה.


מתברר שיש הסבורים כך וביום שישי 17.11.06 בשעה 14:00 יתקיים מפגן מחאה מול סניף ארומה ברחוב שנקין בתל-אביב.

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. אחמד פילגר / די לגזענות! הגיב:

    די לגזענות!!! בייחוד די לגזענות של מעסיקים!!!

  2. א. הגיב:

    להחרים רשתות שיש להן סניף בהתנחלויות.

  3. Ofira Roll הגיב:

    אני בדיעה שעלינו מוטלת האחריות ולא על החקיקה. עכשיו, כששמעתי את פרטי המקרה אני נוטה לחשוב שחשוב לפרסם את זה בויקיפדיה על מנת להביא את שפע להבנה שיש מחיר למעשיו.

    הייתי בוחנת הורדה של הפרטים במקרה של התנצלות גורפת ושינויים משמעותיים כלפי העובדים ברשת. שפע כנראה ימשיך לחיות בשפע איתנו או בלעדינו ולכן המעט שנותר הוא לפרסם ולנסות להוביל אותו למחשבה. אומנם קשה לי להאמין שאדם המסוגל לדבר ככה לאדם אחר יצליח להבין את הנאמר כאן אבל, אינשאללה.

    תודה, אופירה

  4. אסף אורון הגיב:

    תודה לשלומית על הדיון השקול והמעניין.

    מדובר בנושא שכבר זכה לתשומת-לב רבה בעולם המערבי. אני ממליץ על הספר NO LOGO של נעמי קליין הקנדית. הוא יצא בשנת 2000 כשהגלובליזציה היתה בראש הכותרות, והיה לרב-מכר (בינתיים באו אינתיפאדה, 11 בספטמבר, עיראק וכו’, ושיחקו לידי חברות הענק בכך שהנושא הודחק).

    יש חומר למכביר ברשת על רשתות ענק כמו וול-מארט, המעסיק הפרטי הגדול בארה"ב, אשר תחת חזות ‘נייטרלית’ כביכול לא רק מרסקת את זכויות העובדים שלה ואת יכולת הקיום של עסקים מקומיים קטנים (זה ברור מאליו), אלא גם משליטה בעזרת אפיק השיווק האדיר שלה צנזורה חברתית-תרבותית שמרנית על התכנים במדפי המוסיקה והספרות – עד כדי כך שחברות תקליטים משנות תוכן ועיצוב של אלבומים בכדי לא להיפסל על ידיה.
    כיום יש דינמיקה נגד רשתות הענק. וול-מארט הפכה מזמן למותג השנוא ביותר בארה"ב, בין השאר משום שהתברר שבעקיפין היא מסובסדת על-ידי תקציבי הרווחה, משום שעובדיה מקבלים שכר כה נמוד שהם נזקקים להשלמת הכנסה. וסטארבקס אינה אהודה במיוחד בסיאטל עיר מולדתה.

  5. גרציאלה סאנדרס-הארדימן הגיב:

    היתה פה התייחסות לפני כמה זמן לדברים שמיוצרים בעולם שלישי (קפה למשל), וארגון סחר הוגן.

    הנה עוד כיוון לפעולה:

    — קישור —

הגיבו לגרציאלה סאנדרס-הארדימן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים