הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 בנובמבר, 2006 21 תגובות

בסוף השבוע שעבר חגגו אנשיהם של איתמר בן-גביר וברוך מרזל את ניצחונם על מתכנני מצעד הגאווה, ושלושה ימים אחרי החינגה כבר התארגנו אנשי ימין דתי-לאומני אחרים כדי למנוע מגורים משותפים לזוגות לא-נשואים במעונות של האוניברסיטה העברית בעירנו ירושלים. שיטת הדומינו פועלת כאן, וכל מפלה גוררת תבוסה נוספת, קשה עוד יותר. כל ירושלמי הגון ילקק את הפצעים לאורך תקופה ארוכה מאוד. לא היחס לקהילה ההומו-לסבית עומד כאן על סדר היום, על אף שגם הוא חשוב ומרכזי ואין להתעלם ממנו. האופי הימני של המרכז הפוליטי בישראל והביטחון ההולך וגובר על החוגים הפאשיסטיים מאיימים על כולנו, ואפילו בית המשפט העליון כבר לא חוצץ בינינו לבין אלימותם וחוצפתם.

למען האמת, בן-גביר ותעלוליו המתוקשרים-היטב הם נושא זניח חרף סכנותיו, ולא עולה על דעתי להקדיש לו אפילו חלק מזערי מהטור הזה. לא בן-גביר ולא אנשי כהנא אחרים הם שהפגיזו בשבוע שעבר את בית-חאנון ורצחו שם ילדים קטנים שעה קלה לפני ההשכמה ללימודים. אפילו מרזל, "פעיל" יותר ותיק מבן-גביר, איננו אחראי למלחמת לבנון השנייה (וגם לא לראשונה), או לרצח האזרחים הערבים באוקטובר 2000 ובמרץ 1976. נכון שאנשי "כך" תמכו בכל המעשים האלה, התעללו באורח אישי בערבים וגם היום חולמים על טרנספר שיביא לטבח של אלפים. אבל בפועל רוב מעשי העוול, הנישול, הרצח, הגירוש, הפקעת האדמות והריסת הבתים בוצעו בידי אנשי המרכז הלאומני ומיעוטם בידי הימין הרשמי, הממוסד. אין להקל ראש בהסתה של הכהניסטים, מפיצי הרעל הגזעני, ובעיקר חשוב להעריך נכונה את הצלחתם האדירה בגישור הפער הרעיוני שבין הציונות הלאומנית לבין חלקים רחבים מאוד של הציבור החרדי, ובגיוס צעירים חרדים למאבקים אנטי-דמוקרטיים. אבל כמעט שאין לנו זמן לבזבז תחמושת במלחמה נגד הכהניסטים כאשר מטורפים (פוליטיים) כמו אביגדור ליברמן ואפרים סנה מחרחרים מלחמת התאבדות נגד איראן מתוך הממשלה.


לפני שבועיים כתבתי כאן על סגן שר הביטחון סנה, מיד אחרי שלקח חלק פעיל בהחלטה של מפלגת העבודה להשתתף בממשלה עם ליברמן. וכך נאמר, בין השאר: "..לכן אינני מייחס לסנה סתם אופורטוניזם או ריצה אחרי כיסא. החטא שלו הוא הרבה יותר חמור: בלי שום קשר לתדמיתו העצמית ולפוזה הליברלית שלו בחוגים מסוימים, סנה פשוט הרבה יותר קרוב לליברמן מאשר לשמאל, אפילו בצורתו הוורדרדה והציונית. כמתריע בשער על ‘הסכנה האיראנית’ לאורך שנים רבות, סנה הוא שותף טבעי לכל תוכנית מטורפת שליברמן ינסה לבצע נגד ‘האיום האסטרטגי’ מטהרן. למעשה, חילוקי הדעות בין השניים בנושאים סמליים וסגנוניים ידועים לא תהווה מכשול לברית ביניהם, אולי אפילו בניגוד לדעתו של עמיר פרץ" ("לא עניין אישי", 3/11/06).


מקץ שבוע בדיוק התראיין סנה ב"ג’רוזלם פוסט" והשמיע שם איומים קיצוניים נגד איראן שממשלת ישראל, חרף מדיניותה הלא שקולה וההרפתקנית בנושא הזה, נאלצה להסתייג מהם. אודה ואתוודה; כאשר אני מתבונן בילדי לפני השינה, ומנסה לשכך כמה חרדות המקננות בי בשנים האחרונות, צילו של סנה מאיים עלי הרבה יותר מאשר זה של בן-גביר. אהוד אולמרט ופרץ מבצעים מדיניות חוץ וביטחון לאומנית ומדיניות חברתית-כלכלית ימנית, ובעצם מכשירים את הקרקע לגרועים מהם. חרף הקרע האישי העכשווי, הברית הפוליטית העתידית בין נתניהו לבין הימין היותר קיצוני היא כמעט בלתי נמנעת.


מי שחולם על בית המשפט העליון כמבצר של דמוקרטיה וליברליזם נחל אכזבות רבות בעיקר בכל הנוגע לאפליה קשה נגד ערבים שהוסוותה כצעדים הכרחיים מטעמי ביטחון. השבוע הכריעה השופטת איילה פרוקצ’יה את הכף לזכות הכהניסטים במשפט דיבה, בנימוקים מחפירים שחייבים ליצור דיון ציבורי נוקב. לפני יותר מ-11 שנים (20 באוקטובר 1995) הכתיר אמנון דנקנר, כיום עורך "מעריב", את בן-גביר בתואר "נאצי קטן" וגם "נאצי מלוכלך" בתוכנית הערוץ הראשון בטלוויזיה, "פופוליטיקה". תביעת הדיבה של בן-גביר, שנעלב מסיבה לא-ברורה, עברה את כל הערכאות. הרכב של שלושה שופטים פסק השבוע ברוב קולות לטובתו של בן-גביר ונגד דנקנר, שהתהפוכות הפוליטיות שעברו עליו מאז 1995 אינן רלבנטיות כאן. פרוקצ’יה סברה שיש לפסוק לטובת בן-גביר פיצויים בסך 15 אלף שקל, אבל הפיצוי המקורי, שקל אחד, נשאר בכל זאת בעינו.


אני מציע לכל הקוראים לבחון בדקדקנות רבה את הנימוק העיקרי של פרוקצ’יה: "הביטוי ‘נאצי’ ‘קטן’ ‘מלוכלך’ המוטח ביהודי באשר הוא, במדינה עברית, שזיכרון השואה חי ושולט בהווייתם של הפרטים ושל כלל הציבור החי בה, מהווה פגיעה קיצונית על פי כל קנה מידה ליהודי בישראל". אני לא אחראי לסגנון העילג אבל מבחינה מהותית קבעה השופטת שההשתייכות האתנית מגינה על כל אדם המחזיק במשנה רעיונית שכל ניתוח פוליטי אינטליגנטי היה מגדיר אותה כ"נאצית". ההנמקה של פרוקצ’יה היא, לצערי, פשוט שערורייתית.


תארו לעצמכם שיהודי אחר, לאו דווקא בן-גביר, היה מציע לממשלת ישראל להקים מחנות ריכוז ולהשמיד בהם ערבים בגז, האם גם אז היתה פרוקצ’יה טוענת, שהוא מחוסן מהתואר "נאצי" רק בזכות יהדותו? ואם היה דנקנר מאשים את בן-גביר עצמו, בנוסח השופט העליון אליעזר ריבלין באותו דיון, שהוא "נוהג בבריונות ומחזיק בדעות שריח הגזענות נודף מהם" ואז מוסיף שזה מזכיר את נוסח הפעילות הנאצית עד המלחמה בשנת 1939, בלי קשר ישיר למחנות ההשמדה, גם אז היתה השופטת מרשיעה את דנקנר? אין מנוס מקביעה מנומסת, בהתאם לחוק, שהשופטת הגיעה להחלטה מפלה בין קבוצות אתניות שונות, ונתנה ליהודים פריבילגיות שאין לאחרים בתחום הרעיוני. כל אדם שמחזיק בדעות נאציות הוא נאצי, והניסיון להוציא את היהודים מהכלל איננו מתקבל על הדעת, בלשון המעטה קיצונית.


הניצחון הכהניסטי בעליון, המעוז הליברלי כביכול, חשוב לטווח ארוך לא פחות מניצחונם בביטול מצעד הגאווה. פסק הדין קבע מסמרות לשנים רבות, ואין שום סיכוי שהרכב בית המשפט העליון בעתיד יהיה יותר ליברלי מההרכב הנוכחי. מישהו אמר לי השבוע ש"עוד תתגעגע לשופטת פרוקצ’יה", אבל לדעתי היא מכשירה את הדרך לשמרנות החשוכה במישור המשפטי בדיוק כפי שאולמרט עושה במישור הפוליטי.


התחושה האישית שלי היא קשה. תמיד חיבבתי את הציבור החרדי בעיר, ואני עדיין תומך בזכויותיו הצודקות. עם זאת, ברור גם לי שכמעט כל הרבנים האורתודוכסים סבורים שחגיגת החופש היפה של הקהילה ההומואית היא שיקוץ, ואילו מצעדים כהניסטיים בעיר הם לגיטימיים. לכן אין לנו עוד דרך משותפת, וחבל לי על חברי הטוב הרב בני לוין ואנשי "גשר" שלו. הגשר נהרס, קשה יותר לבנות מאשר לקעקע, ואני שומע מחברים הרחוקים מאוד מהקהילה ההומו-לסבית ביטויים קשים של כעס ואכזבה כתוצאה מהעדר מוחלט של הומניזם אוניברסלי בקרב האורתודוכסים. אחרי השבוע הנורא שעברנו, ייקשה מאוד על איש חילוני להצביע עבור ראש עיר חרדי, כפי שאני עצמי עשיתי בבחירות האחרונות.


ביטול המצעד, אחרי שכבר נקבע, נתן לקנאים החרדים ולבני בריתם השמרנים (כמו הטייקון ארקדי גאידמק שאף אחד לא הסמיך אותו לפסוק בנושאים כאלה) את העוצמה האדירה, הטוטליטרית, לקבוע מסמרות ולהחליט עבור כולנו מה מותר ומה אסור, מי יצעד ומי לא יצעד. אחרי שנכנענו בחזית הזאת, ירושלים עלולה להיות בני ברק ורוב החילונים ייאלצו במוקדם או במאוחר לעזוב את העיר. כיוון שיש בדעתי להישאר כאן עד הסוף (המר?), המאבק על אופיה של העיר חשוב מאוד בעיניי. חבל שהציבור החילוני נאלץ להיכנע לשיקולים משטרתיים שיש להם אופי טכני בלבד. כדי למנוע מציבור מסוים בעיר את זכות הווטו על חיי התרבות ועל הפוליטיקה כדאי היה להקצות כוחות משטרה רבים, להוציא הון עתק וגם להסתכן בהתנגשויות עם הפאשיזם החילוני והדתי.


אם מנהיג כלשהו היה מציע לבטל אחת ולתמיד את כל המצעדים בעיר, הייתי שוקל זאת בחיוב. זה היה מבטל סופית את הווטו הימני-חרדי, ומונע אפליה בלתי נסבלת נגד הציבור הליברלי. בכל שנה מתקיימים במרכז העיר מצעדים רבים שיש להם אופי ימני סיפוחיסטי, כמו מצעדי הזדהות עם גוש אמונים, עם המתנחלים בני העוולה, נגד ההתנתקות, נגד הסכמי השלום. המצעדים האלה פוגעים מאוד ברגשותינו, אבל איש מהמארגנים לא העלה אפילו על דעתו את האפשרות לבטלם בשל חששותיו לפגוע בנימי נפשנו העדינה. החד-צדדיות הזאת הפכה לדבר מובן מאליו במקומותינו, וההסכמה לבטל את מצעד הגאווה הפכה את הפחדנות ונמיכות הנפש שלנו למציאות בלתי הפיכה בעיר. טוב שעברנו את היום הזה איכשהו בשלום, אבל המחיר ששילמנו, הוויתור על הדמוקרטיה ועל חופש הביטוי, היה יקר מדי.


חילונים רבים מעירנו ומחוצה לה, כולל גדעון לוי ומירון בנבנישתי, לא הבינו לצערי את מהות המאבק הזה. הוויתור לכהניזם בנושאים ליברליים יגביר את חוצפתם של כל הלאומנים הדתיים ויעצים את הלהט שלהם גם במאבקים נגד השלום. מי שקיבל את התכתיב שלהם בנושא החופש המיני, ייאלץ להנמיך את דגליו גם במאבקים לשלום ולשוויון כלכלי-חברתי.

תגובות
נושאים: מאמרים

21 תגובות

  1. אוחצ’ה לרגע הגיב:

    דברים נכונים ואפילו "אמיצים", באווירה הנוכחית אצל חלקים מסויימים בשמאל הרדיקלי, שמעדיפים למכור בזול את המאבק הקווירי למען ברית עתידית והזויה במקצת עם החרדים הלא ציונים (שרבים מהם יכולים להראות לנו כמה יפה משתלבת אנטי ציונות עם קסנופוביה, ראה ערך הברית עם הכהניסטים, אבל מה זה חשוב, אחח המילה הזאת א-נ-ט-י-צ-י-ו-נ-י-ם עושה כל-כך נעים בגב).

    אז בסה"כ יש לנו פה אנשים שבמקום בחינה רצינית של עקרונות, הדרדרו במדרון החלקלק הישר אל פוליטיקת הזהויות השטחית. שם הכל לבן ויפה וחלק. ישנם ה"רעים", שהם אוטומטית כל מי שמפלגת מרצ בעדו, וישנם ה"טובים", שהם בתמצות כל מי שנמצא מתחת לקו העוני כמובן. אם הוא גם מיעוט שרבים אוהבים לשנוא (כמו החרדים), אז זה מרגיש אפילו עוד יותר צודק. והנה הכל הסתדר וחזר לנו שוב לתבנית המוכרת שאנחנו בשמאל כל כך אוהבים- העניים מול הבורגנים. אנחנו כבר יודעים לאיזה יציע קנינו כרטיסים, נכון? ועכשיו כולם ביחד: "מוחאאמד ההוומווו…"

  2. השמאל החופשי הגיב:

    צודק לחלוטין,
    גם אני מתקשה להבין את העיוורון של אנשים כמו: יצחק לאור, תמי מולחה, מירון בנבנישתי שלא מבינים שחוסר מתן לגטימציה לקבוצה מיעוט להפגין בבירה תוביל בהכרח להעדרת קבוצות וזכויות של קבוצות ופרטים שונים.
    גם ההצבעה במאמרך על הצביעות של מפלגות העבודה וקדימה, כאילו הן נבדלות מהימין הקיצוני בזמן שהן מבצעות מעשים איומים בתחומי הכלכלה וזכויות אדם נכונה.

  3. היהודי המודאג הגיב:

    אתה יוצא להגנת ההומואים והלסביות. בסדר. לא איכפת לי שגם תצעד יחד עמהם בחוצות עירך ירושלים. כל עוכרי ישראל מהצד השמאל- שמאליסטי של המפה הפוליטית נלחמים למען "זכויותיהם הליברליות והדמוקרטיות של ‘הגאים’ וה’גאות".
    יש לי שאלה אליך, מר ברעם: אני סתם סטרייט פשוט, שלא "טעם מתענוגות ה’גאים", שהתחתן בזמנו, הוליד ילדים טובים ובריאים בזמנו, והם הולידו נכדים נהדרים, שעוד מעט יביאו לנו נינים נפלאים, ואני מאוד גאה בזה, ואין לי טענות לא לממשלה ולא לאלוהים. ולא יוצא למצעדים בביקיני מלוכלך, לא מענטז בפני הקהל, ולא זועק- ‘הבו לי דמוקרטיה’…
    תסביר לי מר ברעם- אתה בוודאי יודע אם אתה יוצא בשצף קצף להגנתם של ההומואים והלסביות- במה כל כך מתגאים ההומואים והלסביות? מה השמחה? על מה הגאווה? מה ההישגים שלהם? במה הם מתפארים כל כך? שהטבע התל בהם והחליף להם כמה כרומוזומים? למה הם מארגנים מצעדים דוחים וגועליים כאלה, שמנקרים את עיניהם של כווולם, לא רק של הדתיים? אני לא חרדי, אני לא ימני, ולא פאשיסט, חלילה וחס, ואני מכיר אלפי חילונים שנגעלים מהמצעדים הגועליים והפרובוקטיביים האלה… האם זוהי פרצופה של דמוקרטיה? האם כך מפגינים בחוצות ערים, ש99 אחוז מתושביהם נורמליים לחלוטין: תנועות גסות של משגל כלבים וחיות, מלווה בהתפרצויות שמחה… מה השמחה? מה זה אם לא אידיוטיזם חולני ואוטיסתי? אני מבקש שתואיל להסביר במילים פשוטות במה כל כך מתגאים ושמחים ה’גאים’ וה’גאות’, ולמה הם לא צועדים בחוצות הערים לבושים וקורקטיים כמו בני אדם?

  4. אילן / שאלה: הגיב:

    האם העובדה שסנה ו/או ליברמן מתריעים על "הסכנה האיראנית" מפחיתה מקיומה של כזו סכנה?
    האם הכותב חושב שאין "איום איראני" על ישראל?

  5. אלעד ברדס הגיב:

    אכן, הגענו למצב בו מיעוטים ימניים רדיקלים אינם מהוים איום על הדמוקרטיה הישראלית, אלא נושפים רוח במפרש השחור ורחב המימדים של הימין הממוסד.
    אין אני חושב שבמסגרת פעילותי החברתית היום-יומית, (בה אמור אני,לשיטתי, לתת קונטרה לאנשים הנמצאים באותו מרחק מנקודת האפס הפוליטית-רק בכיוון המנוגד), יכול אני לעמוד כנגד נחשול ענק של לאומנות ישראלית אשר סוחף עמו אנשים חדשים מידי יום ביומו.

    ייאוש עמוק אני חווה בימים אלה, ובניגוד לאופטימיות האופיינית לי,אשר בדרך כלל מרוממת את רוחי בשעות קשות, אני יודע כי שעות קשות עוד יותר עללות לצוץ הודות למנהיגים מוגי-לב.

  6. דג אילם הגיב:

    כבר שנים אני מנסה לשכנע כמה מחבריי הגאים להצטרף למאבק הפלסטינים לשוויון, באומרי שבלי שוויון לחלק אחד באוכלוסייה לא יהיה שוויון לשאר – אך לשווא. ידידתי אף עמדה בתוקף על העובדה שהם השיגו הישגים בשנות ה-90 – הישגים שלא ניתן לדבריה לקחת מהם ושלא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. והנה, כפי שחיים ברעם תיאר בדייקנות, תהליך הדיכוי נמשך גם כלפי "מיעוטים" אחרים. אני עדיין מתקשה לתמוך בכל מיני סלבס כמו איתן פוקס, גיל חובב או גל אוחובסקי, מכיוון שהם מעולם לא התגייסו למאבק בכיבוש ולמען מתן זכויות פוליטיות שוות לפלסטינים. ובכל זאת אני תומך במאבקם לשוויון, אם כי מצבם טוב לאין ערוך מהפלסטינים בשטחים ובישראל.

  7. רמי הגיב:

    לטלעד פרדס: גם אני מרגיש כך. גם אני תמיד שמרתי על אופטימיות, שלעתים גבלה בתמימות וילדותיות. אבח האירועים האחרונים היכו בי מכה ניצחת. מעין נוק אאוט. ומה היה הקש ששבר את גב הגמל? זו היה כנראה המטמורפוזה של עמיר פרץ.

  8. יורם גת הגיב:

    אם מצעד הגאווה חשוב כל-כך, יש לקיים אותו גם בלי אישור הרשויות. מסתבר שההמנעות מעימות עם הרשויות או עם החרדים חשובה יותר מהמצעד. אגב, יצחק לאור (לפחות במאמר שאני קראתי – — קישור —) לא הביע התנגדות למצעד, אלא רק ציין שמדובר במאבק נוח שקל לליברלים לתמוך בו על חשבון מאבקים דחופים יותר ונוחים פחות.

    באשר לבית המשפט העליון: ביהמ"ש העליון אינו יכול להיות דמוקרטי – מדובר בגוף האוליגרכי ביותר של המשטר. אפשר כן לצפות מביהמ"ש העליון לייצג קו ליברלי כל עוד זהו הקו הדומיננטי באידאולוגיה של האליטות, אך ככל שהתמיכה של האליטות בליברליזם נשחקת כתוצאה מהצורך לשמור על לכידות לנוכח דיכוי הפלשתינאים כך נשחק גם ייצוגו של הליברליזם בפסיקות ביהמ"ש העליון.

  9. נתן. הגיב:

    תשובה ל"היהודי המודאג".

    יש הרבה סיבות להומואים וללסביות להיות גאים.

    ראשית על כך שבזכות מאבק עיקש שעלה לעיתים גם בחיי אדם, הם הצליחו במדינות רבות בעולם להפוך ממיעוט נרדף ומתחבא לקהילה גלויה שאנשייה אינם צריכים להסתתר יותר והם יכולים לעמוד על זכויותיהם בראש חוצות.

    שנית הם יכולים להתגאות על כך שהם משתייכים לקהילה שתרומתה לתרבות האנושית(במיוחד בתחומי האומנות) היא הרבה מעבר למספרם היחסי באוכלוסיה.

    שלישית ,במקומות רבים בעולם הפכו ההומסקסואלים ל"מובילי תרבות" ,אשר בטעמם ,בלבושם קובעים סטנדרטים לחברה כולה.

    ורביעית,וזאת הסיבה החשובה מכל,הם גאים על כך שהם מה שהם, בדיוק כמו שיהודי גאה בכך שהוא יהודי ושבדי גאה בכך שהוא שבדי ואוהד הפועל תל-אביב גאה בכך שהוא אדום וחובב חיות גאה בכך שהוא חובב חיות, וכן הלאה.

    וחמישית מה זה אכפת לך שהם גאים, מה זה עיניינך?

  10. חיים ברעם הגיב:

    ליהודי המודאג,
    באופן אישי אני שונא מצעדים ותהלוכות, אבל מכיר בזכותו של כל אדם לחגוג את אורח חייו כאוות נפשו. עירי ירושלים מוצפת ממש בהפגנות כהניסטיות התומכות במתנחלים, ולאיש לא איכפת שהן פוצעות את נפשי הענוגה.
    אתה כותב שאנחנו "עוכרי ישראל" וזה ממש מצחיק אותי. אני מקווה שאתה זוכר שאת הדברים האלה הטיח לראשונה בתנ"ך מלך נבל וחוטא בנביא שהוקיע אותו. אנחנו חותרים לשוויון, להתפייסות עם הערבים אזרחי ישראל, לשלום שימנע הרג בבנינו ובבניהם. עוכרי ישראל האמיתיים הם ידיד המתנחלים שמאפשרים להם להרוס את החבר הישראלית ולשדוד את משאביה.
    מי שבאמת אוהב את ישראל חיב לאהוב גם את מיליון הערבים שבתוכה ואת מאו אלפי הגאים והגאות. תחשוב על זה ואולי תהיה פחות מודאג.

  11. אחד הגיב:

    הנה אתגר אינטלקטואלי בשביל חיים ברעם. איך אתה מצליח ליישב את התמיכה בזכויותיהם (הלגיטימיות) של הגייז, לצד תמיכה במשטר האפל, הגזעני הפלשתיני, הבא לידי ביטוי ברדיפת הומואים?

  12. חיים ברעם הגיב:

    לאחד,
    זה לא בדיוק אתגר ואל תחמיא כל כך לעצמך. התמיכה בזכויות הגייז היא חלק מתפיסה שמאלית של שלום ושוויון. אני ער לעובדה שיש בארץ אישים וקבוצות הנאחזים בקייס ליבראלי כלשהו כדי להתחמק מהמאבק למען שוויון זכויות לאזרחים הערבים ולשלום. אבל תמיכה בזכויות אדם איננה על תנאי וגם לא נושא למקח ומימכר.
    אשר למשטר הפלסטיני אני לא רואה את עצמי מצביע בעד חמאס או בעד פתח בבחירות חופשיות אלא בעד מועמד סוציאליסטי וחילוני. אבל משא ומתן עם הממשלה הנבחרת של פלסטין הוא הכרחי, ואין מנוס ממנו. אנשים כמוך לא התנגדו לשלום עם ירדן חרף המשטר המלוכני הדכאני, וגם לא להסכם עם השלטון שחולש על מצרים באמצעות המשטרה החשאית. בצד הקריאה לשלום עם המשטר הפלסטיני נמשיך לבקר את חטאיו, אבל לא מתוך התנשאות ולא כדי לחפש תירוץ להתחמק ממחיר השלום: נסיגה מלאה, פירוק כל ההתנחלויות ודיון רציני בשאלת הפליטים.

  13. חיים ברעם הגיב:

    ליהודי המודאג,
    איני יכול להבליג נוכח השימוש בביטוי החמור, "דפוקי הטבע". הדבקות בדמוקרטיה מחייבת אותנו לקבל את השונה, ולתמוך בזכותו של כל אדם לבטא את עצמו ואת מיניותו כרצונו. התגובה החריפה שלך היא קצת תמוהה בעיני. החברה הישראלית מתפרקת, ואתה יוצא מן הכלים רק למראה הפגנה לגיטימית של תרבות שונה משלך.

  14. היהודי המודאג לחיים ברעם הגיב:

    א. תודה על התיחסותך לשאלתי.
    אבל לא ענית עליה. ושוב אני חוזר לשאלתי המקורית: למה ה"גאים" וה"גאות" ושאר "דו ובי גאים" לא צועדים בחוצות הערים לבושים היטב ויפה, שמחים ועליזים במידה לא מנקרת עיניים, בליווי תזמורת לא גדולה שמנגנת אריות אהובות ועליזות, עם פרחים בידיהם וגם דגלים בצבעים יפים…
    למה הם צועדים בגועל נפש מקוממת שכזו? למה הם מפגינים בפני קהל סטרייטי לחלוטין את נטיותיהם ומסירותם ל’עדיפות המסריחה’?
    מה החוכמה פה- אם לא להכעיס ולהרגיז את הנורמליים, שתמיד מרגישים וחשים כלפיהם שאת נפש ורחמנות, ותו לא…
    אני גם כן בעד כל הזכויות המגיעות להם, אין לי שום התנגדות להמצאותם בסביבי. אני רק לא מסכים שיארגנו בחוצות הערים {ועוד בירושלים} את הילולות הגועל והקיא שלהם. זה מקומם אותי ועוד מיליונים של אנשים פשוטים.
    אז אני שואל אותך מר ברעם: מה מבטא או מה עומד מאחורי תהלוכות הגועל האלה?
    מי המציא אותם ןלמה?

  15. לנתן הגיב:

    "שלישית ,במקומות רבים בעולם הפכו ההומסקסואלים ל"מובילי תרבות" ,אשר בטעמם ,בלבושם קובעים סטנדרטים לחברה כולה."

    אתה מוכן לחזור על הקביעה הנחרצת שלך גם בעברית פשוטה וצחה?
    לאיזה סטנדרטים ולאיזה תרבות התכוונת, נתן- מגן ההומואים. אני פשוט רוצה לדעת, למה הם משתגעים בהילולה הזבלית שלהם?

  16. אדום הגיב:

    ההתנכלויות למצעד הן עוד דחיפה קטנה לחיזוק המגמה המתמשכת של בריחת חילונים ובני מעמד הביניים מירושלים, שמרגישים שדוחקים אותם החוצה. יחד עם תשלומי ארנונה גבוהים, שמשולמים רק על ידי הנ"ל ורמת שירותים ירודה מאד אין להתפלא על מגמה זו. ואולי זה הפתרון הפחות גרוע: החילונים יעזבו וישפרו את איכות חייהם ואת ירושלים ישאירו לאלו שאינם משלמים ארנונה שיעשו בה כרצונם ומצב העיר יהיה על אחריותם.שנבחרי הציבור הרודפים אחרי כבוד יתביישו לארח אורחים מחו"ל בעירם המוזנחת, אולי יבוא השינוי המיוחל.

  17. חיים ברעם הגיב:

    ליהודי המודאג,
    הנושא כאן רגיש מאוד ולכן אסור להתחמק משאלותיך, בעיקר אחרי שנגמלת הפעם מהשימוש בביטוי האומלל "עוכרי ישראל".
    אתה חייב להבין שאנחנו מגינים על הזכות של הגאים והגאות להפגין כרצונם, ולא מבין מדוע המיצעד שלהם מטיל עליך אימה כזאת. אני שונא הפגנות ותהלוכות משחר ילדותי, אבל נפגע רק מהפגנות של גזענות התומכות בגזילת אדמות ומסיתות לשנאת זרים. לדעתי ההצלחה של החרדים והפשיסטים בעירי למנוע את המצעד ובאותו שבוע לקיים מיפגן כהניסטי היא אות אזהרה לבאות, ועל כך באתי להתריע.

  18. היהודי המודאג לחיים ברעם הגיב:

    מר חיים ברעם. אתה גדול. גם את מה שלא ניתן להסביר בהיגיון אתה כן יכול. אני נשאר בדעתי: אינני מבין ולא מקבל את מצעדיהם הגועליים. ואני בטוח, מר ברעם, שגם אתה לא בנחת ובקורת רוח מביט ומקבל את ההשתוללות של דפוקי הטבע השובב.

  19. חוני ליהודי המודאג ולברעם הגיב:

    יהודי מודאג
    הייתי במצעד-שלא-צעד בירושלים. צעדתי תחת השלט: "אנחנו סטרייטים גאים – סולידריות עם מצעד הגאווה והסובלנות".
    הפלא ופלא – לא ראיתי כל "הילולת גועל"… אף אחד לא חשף את עכוזו, קיים יחסי מין בפומבי, הפריש הפרשות כאלה או אחרות – גורנישט.
    האם יתכן שהמפלצת נמצאת בראשך?
    אז מה ראיתי? ראיתי אנשים צעירים עומדים יחדיו, מחזיקים ידיים, מתנשקים (לפעמים) כפי שאוהבים עושים – ותתפלא לשמע העובדה המהממת: גם הומואים אוהבים… מפתיע?
    ראיתי תלבושות ודגלים צבעוניים, נואמים רהוטים (סמי מיכאל, דב חנין) ואת הדג נחש.
    שאלת – מדוע הם צועדים? במה הם גאים?
    ה"גאים" צועדים משום שכמעט באף מדינה בעולם לא עשו את הפשוט והמתבקש כל כך: להכיר בהם כשווים.
    מדוע שני אנשים בוגרים אינם יכולים להינשא היום בישראל, רק משום שהם שייכים לאותו המין?
    מדוע הם לא יכולים לאמץ ילדים?
    מדוע ישנם מקומות כה רבים בישראל שבהם הבעת קרבה בין בני אותו המין תסתיים בבית החולים הקרוב?
    על כך הם צועדים
    על כך אנו, הכוחות הליברלים בישראל, צועדים עימם.
    מה שמביא אותי אליך – מר ברעם… לראשונה מזה זמן רב מצאתי את עצמי איתך ועם חבריך באותה ההפגנה. ברוך השם שיש מאבקים שכולנו יכולים להסתופף בהם, וכפי שראית – גם מגיעים יותר אנשים..
    מקווה שתתפכחו מחלק מדיעותיכם האבסורדיות בנושאי כלכלה וחוץ – ואז נוכל להיפגש בעוד מקום חוץ מהעצרת לזכר רבין.
    ועד אז – ישר כח על מאמר רהוט וחשוב.

  20. חיים ברעם הגיב:

    לחוני,
    תודה רבה על המחמאות. עם זאת, אני בטוח שאתה מבין שעמדתי בנושא מצעד הגאווה נובעת ישירות מהשקפת עולמי שממנה צמחו גם התבטאויותי ה"אבסורדיות" בנושאי כלכלה וחוץ.
    זאת ועוד. הליברליזם המוחצן שלך מחייב אותך להתמודד עם עמדות סוציאליסטיות ולא להסתפק בכינויי גנאי די שטחיים.
    ושוב, תודה רבה גם על התיצבותך לימין משתתפי המצעד

  21. מובילי תרבות הומואים: הגיב:

    בני ציפר עורך המדור הספרותי בהארץ
    גיל חובב מגיש תוכניות בטלויזיה
    אביעד קיסוס המפזז באין ספור תוכניות רדיו וטלויזיה.
    ויש עוד רבים וטובים.
    הרשימה המלאה תפורסם אם תרצה בכך.

הגיבו לחיים ברעם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים