לכבוד מותו של חלאה
לחלאות יש חיים ארוכים, אבל בסוף הם מתים
אנחנו הולכים לחגוג
בואו כולם
החפים מפשע
מי שנפגע וצועק בלילות
החולמים בימים
הסובלים בגופם
הרואים רוחות
ההולכים יחפים
המקללים, הבוערים
העניים הקופאים
אלו שאוהבים מישהו
אלו שלא ישכחו לעולם
אנחנו הולכים לחגוג
בואו כולם
האשמאי מת
הנשמה השחורה איננה
הגנב
החזיר
איננו ולא ישוב
הידד!
בואו כולם
אנחנו הולכים לחגוג
שלא יגידו
שהמוות
תמיד מוחק הכל
שיום אחד
הכל יטוהר
כי תמיד
נשארות הצלקות
הידד
הזבל מת
אנחנו הולכים לחגוג
לא לבכות לחינם
שיבכו חבריו
שיבלעו את דמעותיהם
הגביר המפלצתי איננו
איננו ולא ישוב
אנחנו הולכים לחגוג
לא להתנהג כרגיל
כאילו זה סתם עוד מוות
אנחנו הולכים לחגוג
לא ללכת כפופים
לא לשכוח שהיום
מתה חתיכת חרא
מריו בנדטי (Mario Benedetti), סופר ומשורר אורוגוואי, נולד ב-1920 בפאסו דה לוס טורוס, אורוגוואי. כשהיה בן ארבע עברה משפחתו לגור במונטווידאו. בשנת 1973 גלה מארצו מסיבות פוליטיות וחי בארגנטינה, בפרו, בקובה ובספרד. למן 1985 מחלק בנדטי את חייו בין מדריד ומונטוידאו. בנדטי כתב מסות, סיפורים, שירה, מחזות, תסריטים, פזמונים, מאמרי ביקורת ספרותית ומאמרים עיתונאיים. הוא פירסם יותר מ-50 ספרים, ויצירתו תורגמה ל-23 שפות. התרגום העברי של ספרו "ההפוגה" ראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 1996.
מתוך: http://he.wikipedia.org/wiki
ושוב, תודה למתן קמינר האגדי!
אבל לאן נעלמו התהייות של תרצה? התרגלתי שהם תמיד למטה, בתחתית רשימת המאמרים, ועכשיו צריכה לחפש אותן… תעשו טובה…