הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 בדצמבר, 2006 3 תגובות

אתמול בערב נודע שמשטרת מחוז סאפוק באנגליה החליטה להאשים נהג משאית בשם סטיב רייט, בן 48, ברצח חמש נשים באזור. הנשים – כולן זונות צעירות וכולן מכורות לסמים – נמצאו ללא רוח חיים בטווח לא גדול מן העיר איפסוויץ’. על אחת נאמר שהיא נחנקה למוות, על שנייה שהיא מתה מהפעלת לחץ על גרונה. סיבות מותן של שלוש האחרות עוד לא פורסמו, אבל נאמר שאף אחת מן הגופות לא הראתה סימני התעללות או תקיפה מינית. כאשר נודע על האשמתו של רייט שוחרר בערבות חשוד קודם, עובד סופרמרקט מקומי, שהכיר כמה מן הנשים.

וזהו – יותר לא נמסר לפרסום. גם תמונתו של סטיב רייט, האיש שהואשם, פורסמה רק אחרי שהוחלט להאשימו. תמונתו של החשוד הראשון הופיעה בתקשורת כיוון שהוא עצמו נידב ראיון קודם שנעצר, כדי לספר מה שידע על הנשים.


גם מבלי להיות חסידה-שוטה של מערכת המשפט הבריטית – הרי גם שם נעשו טעויות חמורות ועיוותי-דין לא מעטים – אי אפשר שלא להשוות את השיטה הנהוגה שם עם זו הנהוגה על ידי המשטרה והמערכת המשפטית בישראל. החגיגה שערכה משטרת ישראל סביב החשוד שעצרה ברצח הילדה תאיר ראדה בקצרין, תיאור מהלך החקירה, כולל ההודאה שמסר והשחזור ששיחזר, הצילומים בתקשורת – כל אלה נעשו לפני שהוגש כתב אישום, בשלב מוקדם מאוד של המהלך המשפטי, שאולי בכלל לא יימשך לאחר שהחשוד יזכה להגנה משפטית ראוייה ורצופה. אבל בינתיים כבר נוצרה אווירת "עליהום" סביב האיש הזה, וטענת המשטרה שהוא ידע פרטים על מצב גופתה של הילדה נועדה לחזק בדעת הציבור את הביטחון שנתפס האשם האמיתי… בעצם, כבר אין צורך במשפט – נפתר הפשע ואפשר לזרוק את האיש לכלא לכל ימי חייו!


זהו עיוות חמור ביותר של הליכי חקירה ומשפט. לא קשה להוציא הודאה מפי חשוד – יש אנשים שמודים עוד לפני שלוחצים עליהם, מתוך פחד או כדי לרצות את החוקרים, ואלה אינם דווקא עבריינים, כי אם אנשים שביטחונם העצמי חלש, מסיבות כאלה או אחרות. יתר על כן, אותו "דבר-מה" מפורסם האמור לאשש הודאה הוא בדרך כלל משהו שהחוקרים יודעים (כמו למשל, מצבה של הגופה), כך שאין לו בעצם שום ערך. כדי שה"דבר-מה" יהיה בעל ערך, הוא צריך להיות משהו שהחוקרים לא ידעו – למשל, כלי הרצח. אם החשוד מגלה לחוקרים דברים שהם לא ידעו, או מכוון אותם למצוא חפצים הקשורים בפשע, אז אפשר לומר שזהו "דבר-מה" משמעותי. אבל כמו בכמה מקרים ידועים בהיסטוריה הפלילית בישראל, מתייחסים לפרט כלשהו שהיה ידוע למשטרה ושהחוקרים יכלו לשים בפי החשוד, כאילו היה "דבר-מה" משמעותי שיש בו כדי לאשש את אמינות ההודאה.


באנגליה ייצטרך הציבור לחכות עד משפטו של סטיב רייט באשמת רצח חמש הנשים כדי לדעת מה נתגלה בחקירתו. כאן הכל כבר נפרס בפני התקשורת, והסיכויים לקבל תוצאות אמינות אינם טובים. כבר היינו בסיפור הזה כמה פעמים.

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. אורי הגיב:

    הערה:
    כולנו משוכנעים, שבני סלע אכן נתפס. כולנו יודעים, שבני סלע נמלט מן השוטרים, והמשטרה חשה שכבודה נפגע, וכי יש להשיב את כבודה האבוד. כולנו גם יודעים, שהמשטרה הודיעה על תפישתו, יצאה בחגיגות ניצחון וטענה להשבת כבודה האבוד. אך האם קיבלנו שמץ של ראיה שאכן מדובר בבני סלע? בשעתו פורסם, כי נלקחו ממנו לאחר תפיסתו טביעת אצבעות. את התוצאות לא פרסמו…
    על המשטרה להוכיח בבית משפט, כי אכן מדובר בבני סלע, ולא בסתם אדם מן המניין. לראשי ארגון המשטרה יש אינטרס יסודי לשקר בעניין, ולכן אל לנו לקבל דבריהם בלא פקפוק.

  2. ע"ש הגיב:

    לדעתי שורש הרע הוא בבתי המשפט שמקבלים את הודאת החשוד כהוכחה ואת השחזור כ"דבר מה נוסף" שמחזק את האשמה. מכאן הדרך להרשעה קצרה. מעטים החשודים שהודו ושיחזרו שיצאו זכאים. בדרך כלל רק מציאת הרוצח האמיתי (או אם הסתבר ש"הנרצח" עדיין חי, כפי שקרה לא מזמן) מוציאה את הנאשם זכאי.
    צריך לשנות את החוק.
    אין לאפשר להודאה לשמש כראיה. אלא אם יש עדים אמינים, טביעות אצבע, בדיקות די-אן-איי וכדומה.

  3. עופר יהלום הגיב:

    ה"דבר מה" שצריך כתוספת להודאה הוא בעצם שום דבר – כל שוטר בעל נסיון או סתם שכל ישר יכול לארגן את זה.
    בין אם חשוד ביצע עבירה ובין אין סיבה שיודה כי אז רק יחמיר את מצבו. אמנם יתכן שהודה מרצון חופשי מכיוון שמצפונו הציק לו או שרצה להתגאות באיזה מניע אידיאולוגי, אבל אם אדם נותן הודאה בנוכחות שוטרים בלבד, יש לאפשר לו לחזור בו, מכיוון שאין בהודאה הזו שום הגיון.
    לטענת המשטרה, ביצע את העבירה, הודה ואחר כך חזר בו. אבל הם בעצם אומרים שחזר בו מכיוון שכבר המצפון לא הציק לו או שהוריד מעצמו את העול של הצורך להודות, כלומר גירסתם משמעותה תפיסה מכאנית של התנהגות אנושית וזה לא נשמע סביר.

הגיבו ל אורי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים