הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-2 בינואר, 2007 18 תגובות

ההוצאה להורג בתלייה של הרודן המודח של עיראק, סדאם חוסיין, עוררה בי תעוב. אין הדבר נובע מרחמים, מדובר ברוצח המונים שראוי היה להעמידו למשפט של ממש, אולם כחבר אמנסטי, אני מתנגד לעונש מוות, וסבור כי לאיש אין זכות לקפד חיי אדם, גם לא לשלטון. מדינה הנוהגת בשיטות של הפושע שנשפט, מאבדת את יתרונה המוסרי.

במקרה של סדאם חוסיין קשה לטעון כי הועמד למשפט. מה שראינו היה הליך פגום של משטר מעורער שמתקיים על כידוני צבא הפלישה האמריקאי. שופטיו המתחלפים של סדאם חוסיין פעלו באופן פרדוקסלי, הן כשליחיו של נשיא ארה"ב בוש והן כשליחיו של נשיא איראן אחמדניג’אד, מונעים וספוגים בתחושות נקמה. דומה, כי השנאה היוקדת לסדאם, והרצון לראותו על חבל התלייה, משותף לשני הנשיאים, כל אחד מסיבותיו שלו.


אין זה מקרה ששלטונות עיראק וארה"ב מיהרו להוציאו להורג ולהימנע מבירור כתב האישום באשר להפצצת הכפר הכורדי חלאבג’ה ב-1988 בנשק כימי. אילו הועמד סדאם למשפט בפני בית דין בינלאומי שהיה מנהל דיונים משפטיים כראוי, לא היו מדלגים על הפשע החמור של הפצצת חלאבג’ה, שהתרחשה בזמן מלחמת עיראק איראן. במלחמה זו תמכה ארה"ב בעיראק וסיפקה לה נשק. כך היה נחשף חלקה של ארה"ב באספקת סוגי הנשק (גז עצבים ועוד) שבהם השתמש הצבא העיראקי בפיקודו העליון של הנשיא סדאם בחלאבג’ה. בהחלט ייתכן שיש לארה"ב מנייה בפשע חלאבג’ה.


אחריותו של הנשיא בוש למותם ורציחתם של מאות אלפי בני אדם בעיראק אינה נופלת מזו של סדאם חוסיין. שניהם היו צריכים לעמוד בצוותא למשפט בפני בית הדין הבינלאומי לפושעי מלחמה, להישלח למאסר עולם (אם היו מורשעים) ולרצות את המאסר בתא משותף בו יכלו לדון ביניהם על משמעותה של דמוקרטיה.


תלייתו של סדאם הוא ביטוי לצדק של הביריון החזק נגד הביריון החלש יותר.


התלייה לא תרבה שלום ואחווה בעיראק המדממת. להיפך, היא תצית עוד ועוד מעשי נקמה ותקיז דם רב של חפים מפשע.


האם יש תקומה לעיראק כמדינה אחת? היום היא מפולגת ומפוצלת בין העדות ובתוכן. המדינה שורצת כנופיות חמושות לפי חלוקה שבטית ודתית, והצבא האמריקאי, לא זו בלבד שאינו מהווה גורם מאחד, אלא מלבה את האלימות. המזרח התיכון עוד ישלם מחיר יקר על ההרפתקה האווילית והפושעת של בוש את בלייר שהיתה מבוססת על שקרים. נשק גרעיני לא נמצא בעיראק, אבל אחת התוצאות הקטסטרופליות מהפלישה האמריקאית לעיראק, עלולה להיות כי נשק גרעיני, גם במהדורה פרימיטיבית, יגיע לארגוני טרור.


ארגון אל קאעידה לא זו בלבד שלא נחלש ממה שבוש וכנופייתו מכנים "המלחמה בטרור", אלא קיבל זריקות אנרגיה מהפלישה לעיראק ואפגניסטאן. צבאות ארה"ב ואנגליה יעזבו את עיראק ביום מן הימים, אבל אנחנו, אזרחי האזור, עוד נאכל מרורים לרוב ממדיניות הטרור המדינתי של ארה"ב ובנות בריתה. הלוואי ואני טועה.


סכנת השלום


נשיא סוריה בשאר אל אסאד, משבש את כל התחזיות והתוכניות. הוא מתנהג שלא לפי מאפייני "ציר הרשע" שהוטבעו בו על ידי הנשיא בוש ולבלריו הישראלים. דווקא עכשיו, כשממשלת ישראל וצבאה מטפטפים לנו כל הזמן על סכנת המלחמה הבאה, אולי עם חיזבאללה, אולי עם סוריה, ומוזרמים מיליארדים להצטיידות צבאית "לקראת המלחמה", בא הנשיא אסאד וטורף את הקלפים. הוא מציע שיחות שלום. הוא בעצם אומר לישראל: חבל על סכומי העתק הנוספים שאתם מוציאים על הצבא. יש מטרות ראויות יותר להוציא עליהן כספים אלה. אין שום סכנת מלחמה. אני מציע לכם שלום מלא תמורת החזרת הגולן. בואו נדבר. וישראל אומרת לו: תפסיק להפריע. מי רוצה שלום.


לזכותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט צריך לומר שהוא אומר את האמת: ישראל אינה יכולה להמרות את פיו של מיטיבינו הנשיא בוש. מי שמעביר לישראל מיליארדי דולרים כמענק ומספק נשק לרוב, הוא גם בעל הדעה. אלא שהפעם בעל המאה משקיע אותנו לתוך ביצה עמוקה, הגם שהיא מדופנת ומרופדת בדולרים. נכון שאסאד אינו מצדיקי הדור, אבל גם אולמרט אינו נימנה עימהם.


הנה הסיסמאות שאני תורם למאמץ השלום: עדיף שלום בלי תמיכה אמריקאית מתמיכה אמריקאית בלי שלום. עדיף שלום עם החזרת הגולן לסוריה מאשר מלחמה עם סוריה על הגולן.


אני חוזר כאן על מה שעשיתי שעה שכיהנתי כעורך עיתון הסטודנטים "פוסט מורטם" באוניברסיטת חיפה בשנת 1972. גולדה מאיר סירבה להצעות השלום של נשיא מצרים אנואר סאדאת, ובטורי בעיתון כתבתי כי ישראל מעדיפה את השטחים על השלום ומובילה אותנו למלחמה שמחירה יהיה יקר. המלחמה פרצה, ותוצאתה, שהחזרנו את כל השטחים למצרים, עם קרוב לשלושת אלפים הרוגים ועוד שבעת אלפים פצועים ומדינה קרועה ושסועה.


אם ישראל לא תתעשת, זה הולך לקרות שוב. המחיר יהיה יקר. אני מקווה שהפעם, אם המלחמה תפרוץ בגלל סרבנותה של ישראל, יגדל משמעותית מספר סרבני מלחמה שלא יהיו מוכנים להקריב את חייהם על מזבח שיגיונותיהם של חדלי אישים בראשות ממשלת ישראל וצבאה. יחד עם זה אינני משלה עצמי. בוודאי יוותרו די והותר פריירים שיהיו מוכנים למות במלחמה לא להם, שבסופה הגולן יוחזר לסוריה.


ראו הוזהרתם.


הקץ לעמימות


הצהרתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט בראיון לתחנת הטלוויזיה הגרמנית סאט1 (בבעלותו של איל ההון הישראלי אמריקאי חיים סבן, שרכש לא מזמן את בזק), כי ישראל היא בעלת נשק גרעיני, ראויה לברכה. זהו בעצם המסמר האחרון בארון המתים של "העמימות הגרעינית". חימושה הגרעיני של ישראל הוא כבר שנים סוד גלוי, והודאתו של אולמרט מאשרת את מה שידוע לנו זה מכבר. אולם, עתה, משישראל הודתה בפומבי לעיני כל העולם כי ברשותה פצצות אטום, הגיע הזמן לטפל בה על פי אותם עקרונות שהקהילה הבינלאומית מיישמת על איראן (שעוד אין לה נשק גרעיני). אם ישראל לא תפתח את הכור בדימונה והמכון הביולוגי בנס ציונה לפיקוח בינלאומי, תגלה את כל האמת על מספר פצצות האטום וטילי השיגור (בחילות היבשה, האוויר והים), תפתח את אתרי הפסולת הגרעינית לביקורת ארגוני איכות הסביבה, תתחייב לפרק את נשק ההשמדה ההמונית שבידיה (אטומי, ביולוגי וכימי) בפיקוח סוכנות האטום הבינלאומית, תחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני – יוטלו עליה סנקציות עד שתאמר הן.


עתה, לאחר הצהרת אולמרט, מוכח לעיני כל האבסורד שבהטלת המגבלות על מי שהיה 18 שנים אסיר מצפון, מרדכי ואנונו. אין ספק שאולמרט הרבה יותר מעודכן ממרדכי ואנונו על מצבת הנשק הגרעיני בישראל, ואם הראיון של אולמרט ב-2006 אינו מסכן את ביטחונה של ישראל, הראיון של ואנונו ב-1986 לעיתון הלונדוני "סאנדיי טיימס", בוודאי שאינו מהווה סכנה.


הסכנה העומדת בפנינו, היא ההרפתקנות של ממשלת ישראל, הליכתה בעיניים פקוחות למלחמות ברירה שעלולות להצית תבערה גרעינית כימית וביולוגית, קיומן של ידיים בלתי אחראיות והרפתקניות ליד ההדק הגרעיני של ישראל, כמו זו של שר האסטרטגיה ליברמן.


במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) החליטה הממשלה לייפות את כוחו של שר הביטחון משה דיין להפעיל נשק גרעיני. דיין התבטא בימי המלחמה הראשונים בנוסח אפוקליפטי ואמר "שהבית השלישי בסכנה". לא היה כל בסיס לדיבורים אלה, אלא שדיין נכנס להיסטריה והיה על סף הפעלת נשק יום הדין ומחיקה אפשרית של ישראל מהמפה.


זה הייתה התנהלות בלתי אחראית. הפעלת נשק השמדה המונית כתוצאה משיקול דעת שגוי של איש אחד, או הרפתקנות של איש אחר, צריכה למלא את כולנו חרדה, כי מדובר בסכנת השמדה עצמית.


יש לפעול לניטרול המרעום הגרעיני לפני שיהיה מאוחר מדי.


השואה כמכשיר פוליטי – בשולי ועידת טהרן


ועידת הבירור לנושא השואה שהתקיימה בטהרן, זה היה שמה הרשמי דומני, שבישראל קיבלה את התואר "ועידת הכחשת השואה", הייתה להערכתי מעשה שטות, גם מההיבט של ממשלת איראן, בהסתמך על הודעותיה הרשמיות. הוועידה לא גרמה לאף אדם רציני בעולם להתחיל ולפקפק בקיומה של השואה. לעומת זאת היא עשתה שירות מצוין לממשלת ישראל שקיבלה שוב הזדמנות לנפנף בשואה כמכשיר פוליטי.


המשותף לממשלת איראן ולממשלת ישראל, ששתיהן משתמשות בשואה כמכשיר לקידום אינטרסים פוליטיים שוטפים. זוהי ציניות בהתגלמותה. הטעות של ממשלת טהרן, וחבל שאין שם איזה יועץ פחות מתלהם שיכול לקרר קצת את הראשים המחוממים ולהסביר להם, שהשואה אינה רק עניין יהודי. היו קבוצות נוספות שנכללו בתכניות ההשמדה הנאציות, כמו הצוענים (שגם הם איבדו שליש מעמם), המפגרים, ההומוסקסואלים, הקומוניסטים, הסוציאליסטים ועוד. אני חושב שאחת הבעיות של משטרים ומפלגות המופעלים על ידי השקפה פונדמנטליסטית דתית, שהשמדת ההומוסקסואלים או הקומוניסטים לא כל כך מפריעה להם. (תמונת ראי לגישה זו אפשר למצוא בישראל אצל דוברי ש"ס, רבני החרד"ל מהשטחים הכבושים וראשי אגודת ישראל ששונאים את ההומוסקסואלים שנאת מוות, שלפי ההלכה דינם מיתה).


האובססיה של איראן לגבי השואה לא הייתה באה לעולם אילמלא העימות הפוליטי עם ישראל.


השתתפותם של אנשי נטורי קרתא מארה"ב בועידת טהרן, קצת מעמעמת את עניין הכחשת השואה, שהרי הם לא מכחישים אותה, אבל הם קופצים על כל עגלה שנראית להם כמשרתת את התיזה האנטי ציונית שלהם, ומי היום יותר אנטי ציוני מממשלת איראן ונשיאה.


בדבר אחד צדקו היהודים החרדים שהשתתפו בוועידה: בראיונות לעיתונות הם טענו כי הם מוחים על השימוש המניפולטיבי שממשלת ישראל עושה בשואה לצרכיה הפוליטיים. הבעיה היא, שנציגי נטורי קרתא חטאו באותו חטא.


"נבחרת השלום"


איך מצליח שמעון פרס לשטות בעולם כאילו הוא איש שלום? התשובה פשוטה: הוא מנצל את היוקרה הבינלאומית שהוא מתהדר בה כמי שקיבל בשעתו פרס נובל לשלום (אחת ההחלטות הלא מוצלחות של ועדת הפרס) ומארגן משחק כדורגל בספרד בין "נבחרת השלום", קבוצה ישראלית בעיקרה עם תוספת של שלושה שחקנים פלסטינים) לבין נבחרת אנדלוסיה. מישל פלטיני, שחקן הכדורגל האגדי מצרפת, נרתם לעגלתו של פרס, ונתן את חסותו למשחק. פרס התכבד בבעיטת הפתיחה.


מישל פלטיני בוודאי מתכוון לטובה, הוא סבור בתמימות כי פרס פועל למען השלום. הוא לא מודע לכך כי פרס הוא אחד מברוני המלחמה של ישראל, שהוא מאבות פצצת האטום הישראלית, מאבות ההתנחלויות בשטחים הכבושים, שהוא חבר בכמעט כל ממשלות המלחמה הישראליות, שהוא ממקימי מדינת האפרטהייד הישראלית בשטחים הכבושים, שהוא נושא על גבו כראש ממשלה את פשע הפצצת כפר קנא בלבנון במבצע "ענבי זעם" ב-1996 שם נהרגו מאות אזרחים לבנוניים ששהו במתחם האו"ם בחפשם מקלט מההפצצות הישראליות, שהוא תומך בהוצאות להורג ללא משפט ("סיכולים ממוקדים" בשפת הכיבוש, שכמעט תמיד אינם ממוקדים), וכיום הוא חבר בממשלת הסרבנות לשלום.


אין קשר בין נבחרת השלום לשלום.


מישהו בצרפת צריך להסביר למישל פלטיני את האמת העגומה מאחורי המלים המצוחצחות של פרס.


עם פרוס 2007


תקוותי כי שנת 2007 תהיה פחות אלימה ויותר ידידותית לאדם ולטבע. שנה שבה יוכלו שוחרי זכויות האדם לראות ברכה במאבקם נגד המלחמות, בעד שלום, נגד הגזענות בעד הסובלנות וכיבוד האחר והשונה, נגד אי הצדק החברתי ובעד יותר שוויון, נגד זיהום הסביבה וההתעללות בטבע ובעד שימוש תבוני במאגרי כדור הארץ, נגד זיהום הסביבה ובעד אוויר נקי, נגד סחר הנשק ובעד פירוק כל מאגרי נשק השמדה המוני, נגד סחר הנשים, נגד סחר הסמים, בעד חלוקה צודקת של העושר האנושי בין הצפון לדרום, נגד לאומנות וקנאות דתית ובעד נאורות , בעד מדע לטובת האדם והטבע, נגד הגלובליזציה של חברות ענק המנצלות כוח עבודה זול, בעד שכר הוגן המאפשר רמת חיים נאותה לכל הנברא בצלם, בעד שלום ישראלי פלסטיני המבוסס על חיסול הכיבוש וההתנחלויות הגזעניות, נגד שלטון מושחת ורודני ובעד העמדה לדין של פושעי מלחמה, נגד עונש מוות – באחת, בעד דמוקרטיה סוציאליסטית.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. מכלוף הגיב:

    מאחר ואני מסכים ומזהה עם כל מה שכתבת…..חשבתי —————————————– לפתוח נושא חדש ישן "תעשיית
    השואה ותרומת המכרעת בהעמקת הפערים החברתים
    בישראל
    מענינת אותי מאוד דעתיך בגלל השימוש הרב שאתה עושה בשואה

  2. פרס – נבל מחרחר מלחמה הגיב:

    לרשימת מפעליו החשובים של שימון צריך להוסיף את התנגדותו הנכחית לפתיחת משא ומתן עם הסורים. אם היה מדובר באיש "א"י השלמה" או מתנחל, אפשר להבין. זו אמונתו וזה כבודו. אבל במקרה של פרס ההתבטאות מוכיחה כי מאז ולתמיד הוא היה ויהיה מחרחר מלחמה מן הסוג הנאלח ביותר. לא רק דמם של פלסטינים ולבנונים על ידיו אלא גם של ישראלים בעבר וגם – בעתיד!!!

  3. ספירו מה יהיה? הגיב:

    האנאלוגיה מתבקשת:

    "ההוצאה להורג בתלייה של האליטה השלטונית המודחת של הרייך הIII, עוררה בי תעוב. אין הדבר נובע מרחמים, מדובר ברוצחי המונים שראוי היה להעמידם למשפט של ממש, אולם כחבר אמנסטי, אני מתנגד לעונש מוות, וסבור כי לאיש אין זכות לקפד חיי אדם, גם לא לשלטון. מדינה הנוהגת בשיטות של הפושע שנשפט, מאבדת את יתרונה המוסרי.

    במקרה של קציני ה S.S קשה לטעון כי הועמדו למשפט. מה שראינו היה הליך פגום של משטר מעורער שמתקיים על כידוני צבא הפלישה האמריקאי. שופטיהם המתחלפים של קציני ה S.S פעלו באופן פרדוקסלי, הן כשליחיו של נשיא ארה"ב טרומן והן כשליחיו של נשיא בריה"מ סטלין , מונעים וספוגים בתחושות נקמה. דומה, כי השנאה היוקדת לS.S, והרצון לראותם על חבל התלייה, משותף לשני הנשיאים, כל אחד מסיבותיו שלו.

    אין זה מקרה ששלטונות הכיבוש בגרמניה וארה"ב מיהרו להוציאו להורג ולהימנע מבירור כתב האישום באשר לפשעי המלחמה. אילו הועמדו הנאצים למשפט בפני בית דין בינלאומי שהיה מנהל דיונים משפטיים כראוי, לא היו מדלגים על הפשעים החמורים, שהתרחשו לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה ע"י בריה"מ,כמו אינוס רבע מנשות ברלין בגיל הפוריות,במלחמה האחרונה תמכה ארה"ב בבריה"מ וסיפקה לה נשק. כך היה נחשף חלקה של ארה"ב באספקת סוגי הנשק () שבהם השתמש הצבא האדום בפיקודו העליון של הנשיא סטאלין . בהחלט ייתכן שיש לארה"ב מנייה בפשעים דנן…"

    וכו וכו…

  4. מיכאל: תלייה ברברית הגיב:

    אפופה יצרי פרע וקריאות שנאה, כולל צווחות קצובות "מוקאדה" (המנהיג השיעי שתבע את הוצאתו המהירה להורג). התלייה הזו תוארה ככאוטית, כאשר היחיד שדבר בשפיות, בקור רוח ודברים הגיוניים היה סאדאם עצמו. הגרסה ששוחררה לתקשורת היתה מצונזרת. אך בכיר עיראקי צילם בסלולארי שלו את המחזה המביש כולו.

    התלייה: גרסה לא מצונזרת
    — קישור —

    — קישור —

  5. גדעון ספירו הגיב:

    למגיב "ספירו מה יהיה",
    יהיה רע אם אנשים כמוך ילמדו היסטוריה. האנלוגיה שלך מופרכת מסיבות רבות. אין זה המקום ללמד שיעורי היסטוריה, לכן אסתפק בדוגמה אחת המלמדת על המופרכות. אם מתעקשים על אנלוגיה אזיי היא היתה צריכה לחול, אילו בית משפט גרמני של השלטון שקם לאחר התבוסה היה שופט את היטלר על רצח גרמנים בעקבות ניסיון הדחה או התנקשות ומוציאו להורג מבלי שנדרש לתת א הדין על פשעים חמורים בהרבה.

    לעניין עונש המוות: ההתנגדות שלי עקרונית, הוא מעורר בי תעוב בכל מקרה בו עונש כזה מוצא לפועל.

  6. חיים הגיב:

    כנראה שמיכאל מעדיף הריגה מסודרת, בחדר לבן עם רופא ומזרק, הרבה יותר אירופאי. כל הוצאה להורג היא ברברית, בערב הסעודית מוצאים להורג בחרב, בסין בכיתת יורים ובארה"ב בכיסא חשמלי, זה לא משנה כהוא זה את האקט עצמו. אבל לא אדם כמיכאל יפספס הזדמנות להשתלח בערבים…

  7. למה הגיע לסדאם למות? הגיב:

    לפני שתענו על השאלה הזאת תצפו בוידאו שבקישור:

    .http://arabinsider.com//movies/1901.htm

  8. מיכאל הגיב:

    אני נגד עונש מוות ובעד חמלה וחסד לכל יצור אנוש (או בע"ח), בפרט סובל. הסרטון הזה הוא סרטון הסברה נהדר נגד עונש המוות. רק טרול יכול להפוך את הדברים ולומר ש"מיכאל משתלח בערבים"..

  9. טרול הגיב:

    מוזר, מקריאת הודעתו של מיכאל נדמה היה שאי הסדר או בלשונו הכאוטיות של התליה וקריאות קורבנותיו לשעבר של רוצח ההמונים המתועב(שדיבר בהגיון ובקור רוח) הפריעו לו יותר מהתליה עצמה. בעיה אצלי כנראה.

  10. מיכאל שרון: כאוס ויצריות מובנים לעומת הגבוה שבאדם הגיב:

    כל אקט של הוצאה ממוסדת להורג כ"עונש" נושא עימו כאוס, יצריות פרועה ואטאויסטית. אין כאן, אלא ה"חוק" האטאויסטי של עין תחת עין, ונקם פרוע. הדבר טעון יצריות וכאוס, שכן אין הוא רציונאלי, ומביא להסלמה של הרוע. להשיב על רע ברע אחר, מחזק את עקרון הרשע והשנאה. זאת, במקום לנסוק הצידה וקדימה והלאה. כך אתה מביא בהכרח גם לפעולת נגד של הרג נוסף, או שנאה נוספת. הרשע הינו צידו האחר של הכאוס והאנטרופייה. בעוד תהליכים מוחיים גבוהים, הכרוכים בתפעול האונה המצחית – המבנה המוחי המאוחר ביותר באבולוציה המפותח אצל האדם ופרימאטים -כרוכים דווקא בעקרונות החמלה והאהבה ולא בהעצמת רגשות שליליים.

    תהליכים מוחיים גבוהים מפלסים באופן יצירתי נתיבים חדשים לפני האנושות, ומוזנים באנרגטיקה של רגשות חיוביים, שהבסיסיים בהם הם רגש האהבה והחמלה. ואילו השנאה והעינוי העצמי שבשנאה כרוכים בהצרת תפעול תהליכים מוחיים גבוהים, דוחקים את הפרט לפינה קיומית, לעיתים עתירת תחושות הידחקות, הידללות עצמית, חד-תמטיות ופארנוייה. ואת החברה הם דוחקים, כאשר ניתן לעקרונות השנאה, הרשע והנקם דומיננטיות – את החברה הם דוחקים למעגלי הרס, קירבון, צרות עין, אלימות, הצרת נתיבים, וכללית – רשע. אלה הם תהליכי אנטרופייה למעשה, המלווים ביצריות פרע השואבת הנאה ומלבה עצמה ברצח והרס. זאת תוכל לראות היטב בקריאות היצריות ברגע תלייתו של סאדם חוסיין, וגם ביצריות הרומסנית המלווה את נטייתם של אנשים לחמוד צפייה בהוצאות להורג, בכל צורה.

  11. מיכאל לדניאל: מהרסי הקיום האנושי הגיב:

    אתה כותב (בשולי מאמר אחר): "יחד עם זאת, כעניין שבעקרון, אני תומך בהתלהבות בעונש-מוות – לאנסים סדיסטיים, לנהגים דרסניים, לרוצחים נתעבים במיוחד וכיו"ב. לדעתי, ליצורים כגון בני סלע, למשל, אין שום זכות לחיות".

    אבל קיימים במציאות יצורי אנוש לא מעטים המתכחשים ובוגדים בפראות בעקרונות המאפשרים קיום אנושי. מדובר באופני חיים שלא רק שהינם טפיליים אלא אף מקרבנים, פורעים ומשליכים לתת-קיום את האלמנטים האנושיים הבונים.

    כך למשל, האם עברינים כלכליים המפוררים את הרקמה החברתית ומפיצים סאוב ותחושת כל דאלים גבר, פורעים סדיסטיים במחסומים, טפילי המשק הקרטליסטי המעסיקים בני אנוש בתנאי תת קיום, וכל יתר חלאות האנוש שאיבדו צלם אנוש, האם הם "פחותים" מבני סלע למשל, או שפגיעתם קשה יותר, אלא שהם סגלו, תכופות בחקיינות, גינונים של "אנשים מן הישוב". וזאת הגם שבמוחם, משתוללת אנרכייה איומה, תשוקות פרע, כוחניות ביבים פורעת, ושנאה קיומית לכל מה שיצרני, תבוני, ובונה?

    והרי חלק מסויים מאזרחי ישראל – מדינת הפשע והשחיתות הנוראה – הוא כזה בדיוק, יצורים נפשעים, בעוד בתווך סובל העם הפשוט, הטוב, שמנסים לשתק את מחשבתו ותבונתו.

    מה איפוא יעשה ביצורי אנוש הבוגדים בכל העקרונות המאפשרים קיום אנושי ראוי לאדם כיצור בן מינו? האם הם זכאים לחיים, אותם חיים שהם בוגדים בהם, אותה בגידה והתכחשות לצלם? ומונעים מאחרים ובאופן מתרחב ומתפשט, את האפשרות לחיות כיצורי אנוש סבירים, במנותק ממעגלי עיוועים של רשע וניצול איום?

    יש אכן אנשים שהם מכשול ענק כלפי הקיום האנושי, והנקודה היא שאסור שיהיו שם, ויש לנטרלם. האם באמצעות המתה? אם כן, אין כאן, בהמתת פורעי הקיום, לא עונש, לא נקמה, לא תגמול ולא "מיצוי הדין" – אלא מאין החזרת האיזון בבחינת "לכל אחד כפי הדרך שבה בחר". בחרת לפרוע בקיום האנושי? סיום חייך היא חלק אינטגראלי מבחירה זאת.

    סאדאם לפחות איפשר עיראק מאוחדת, חיים ראויים לבני העם העיראקי ברובו, בבגדאד היו חיים תוססים, חיי לילה נעימים תחת שלטונו, חיים סבירים לבני העם העיראקי. זאת כשכרגע, תחת כיבוש אמריקני, משתוללת שם מלחמת הכל בכל והטבח הוא יום יומי, תוך השבקת כל קיום סביר ומרחב נשימה. אמנם, וקשה לומר זאת, כמקובל בכמה מדינות עולם שלישי ובחלקים מאיזורנו, הוא נזקק להטיל אימה, אך הדבר הינו במידה רבה נורמטיבי באיזור. האיש, אחרי הכל, לא היה מפלצת בלתי רציונאלית, אלא, עד כמה שמצטיירים הדברים, אדם סביר, אמיץ, נבון ביותר, שפעל גם לכונן בעיראק אתוסים מסופוטמיים קדומים ואתוסים אחרים, דהיינו פעל ליצור תרבות. יתכן גם שיועציו היקיפוהו בחנופה והיטעו אותו, בנושא הפלישה לכווית ובנושאים אחרים. השווה אותו למפלצת אמיתית, יצור אטאויסטי ופרוע ונטול תבונה בסיסית כאידי אמין למשל ודומיו, לשם המחשת ההבדל.

  12. מאי הגיב:

    למכלוף

    נכון שממשלת ישראל אינה צריכה להשתמש בשואה לצרכים פוליטיים, אבל מכאן
    להערתך שהשימוש בשואה להעמקת הפערים החברתיים,מעוררת השתהות, מה לשואה ולהעמקת הפערים החברתיים???
    הייתי שמחה לתגובת כותב המאמר לענין

  13. מיכאל: סאדאם – מנהיג גרוע? הגיב:

    האם סאדאם היה מנהיג רע ושלוח רסן שהמיט תוצאות קשות על עמו, כפי שגורס בוש ודוברים אמריקנים? דומה שדימוי זה כה השתרש, אף במקומותינו, עד שכותבים שהמלל ההגמוני בו רוויה התקשורת בישראל השפיע על תודעתם מבלי משים, מרבים לגנות אותו כמפלצת, אף שתחושותיהם הטיבעיות מורות אחרת – דבר המתבטא בביטויי הסתייגות מרומזים, בצמוד לגינוי.

    יש לשאול אם כן, במה היה סאדאם מנהיג רע? בזה שהתנגד לאימפריאליזם האמריקני וניכוס הנפט הערבי על ידי ארה"ב? כווית היתה טריטוריה עיראקית, שהמעצמות קרעו מעיראק, והימליכו שם שליטים מושחתים, בשביל לנכס את הנפט הערבי. עיראק היתה מהעשירות שבמדינות ערב, והעם נהנה מחיים טובים. ראו מה מתרחש שם עכשו. האם סאדאם היה מנהיג גרוע בכך שתמך בעניין הפלשתינאי? מדובר במדינה ערבית שכרגע יש בה מדון מלאכותי.

    תגובת נגד:

    שוב, איכות המנהיג נמדדת בהצלחתו בשיפור חיי העם והאזור. האם המלחמה באיראן ובכווית הועילה לעם העיראקי? ולעמים השכנים?
    האם תמיכתו בפלסטינים הועילה להם?

    התשובה: יש לעיתים גם גורמים חזקים שמסכלים
    האם נפוליאון בונפרט שכונן בצרפת שורה של מוסדות פוליטיים, חברתיים ותרבותיים הקיימים עד ימינו, בצד הנצחת הישגי המהפכה הצרפתית, היה מנהיג רע? זאת אף על פי שהובס על ידי קואליצייה חזקה.

    נקודה שמועלית היא "ארמונות סאדאם" -ביטוי שננקט על ידי התקשורת האמריקנית, תוך רימוז על מותרות ושחיתות אישית. אלא, שארמונות אלה ניבנו על ידי המלוכה מהשושלת ההאשמית בעיראק, לפני שלטון הבעת’. אף במצרים קיימים ארמונות רבים מתקופת המלך פארוק וקודמיו, שהידוע בהם הוא ארמון אל-קובא בקהיר.

  14. דניאל למיכאל הגיב:

    לא שאני מבין, מדוע הגבת לי *פה* – אבל, נו, שוין.

    קודם-כל, הבהרה: תמיד ומאז ומעולם, הייתי *בעד* "עין תחת עין". כי אני מעדיף להיות עיוור – אך עם כבוד, מאשר לראות, כיצד איבדתי את כבודי…

    כעת – מה יעשה בחלאות-האדם שהזכרת? תשובתי – באידאל, אנו נהרוג בהם והם בנו, אנו נצורם והם יצורונו, עד אשר ימאס לשני הצדדים – ואז, ורק אז, תוכל לבוא, האוטופיה האמיתית…

    כפי, שכבר כתבתי, בדיון באתר אחר, לאחד מחבריי האנארכיסטיים, ברי – יש דרך לעבור!! כי הרי לא נוכל, בשום-אופן, להגיע אל האוטופיה האנארכיסטית עכשיו ומייד. וכעת, אנו חיים בתקופה, של כל דאלים גבר – ורק עלינו לוודא, שהמאבק יהיה הוגן, קרי – שלא יהיה מצב, שלאחד הצדדים (המעסיקים, הצבא, בעלי-ההון, מהרסי-הסביבה…) יהיה כח חמוש, משטרתי, משפטי, להגן עליהם – ואילו אנו, חסרי-כל-הגנה ונמצאים, לנצח, בעמדת-הקרבן. לא!! אלא עלינו, ממש כפרטיזנים בשעתם היפה, להיות כתקפן, ממש כמותו – ובאמצעיו, להילחם בו… להעמיד מולם, את קיר-הברזל של ז’בוטינסקי. להיות כמותם ולנצחם. פשוט מאד.

    ואין זה לעניין כלל, יא-מיכאל, לדבר על "טוב" ו"רע" – אלו הם מושגים ריקים וטפלים. אין בהם כלום. כי "טוב" ו"רע" הם יחסיים לחלוטין, מתקיימים רק – ואך ורק!! – זה כנגד זה, האחד בהשוואה עם רעהו, יין ויאנג. בטל את הרע וביטלת את הטוב. הגדר דבר-מה כטוב – ובראת רע!!

    וכך או כך – לא זו בלבד, שדבר אינו אמיתי וכל עולמנו, אינו אלא אשליה – אלא, ממילא ניוולד שוב ושוב, בין אם נרצה בכך ובין אם לא…;-)) ולפיכך ובהתאם לזאת, אין לנו אלא לזכור, תמיד, את דברי אדוננו, בפרק השני לשירת-האל היפהפייה, הבהגווד-גיטא, כי "על המת ועל החי, אין החכם מצטער. על שאין להצר עליו בל תצר, אף אם דברי-חכמה תדבר; אך דע את המהות בלתי-הנכחדת, אשר באמצעותה כל זה [אשליית-היקום] נפרש – כי את זו המהות, בלתי-הנכחדת, לא יוכל איש להרוס, לעולם!!"

  15. מיכאל לדניאל: איפוא הנשמה כאשר הגוף במרתף העינויים? הגיב:

    איני רלטיביסט כמוך, ואני סבור שכיצורים יצרניים במהותם המקימים חברה אנושית כלשהי, ויוצרים תרבות, עלינו ללכת לאור תחושות הטוב והרע הטיבעיות. מהרגע שקיים ייצור, קיימות גם תחושות טיבעיות של צדק חלוקתי, המונחות על ידי תפיסת טוב ורע. ואילו בהנחת הרלטיביזם שלך, אתה מתעלם מכך שיש גם כאלה הבוחרים ברשע כדרך חיים, ומשקיעים מאמץ בעשיית מה שהם תופסים כרע, אף אם תוצאות הרשע אינם מביאים להם כל תועלת. לרע המכוון והמודע לעצמו, הדורסני, מצמית הרוח, יש נוכחות בולטת, וההתעלמות ממנו, ההתעלמות משיפוט של טוב ורע – הופכת את הרשע וגרימתו לחסרי בלמים. על איזה בסיס אחר אתה יכול לגייס למשל משאבים וכוח רצון למלחמה ב"כל דאלים גבר" אם לא על בסיס שיפוט של טוב ורע? האם ג’נוסייד, פשעי מלחמה, עינויים, עושק, הם "מעבר לטוב ולרע"? על בסיס גאוות "עין תחת עין"? והרי אנשי הניצול הדורסני, לא יפגעו בך, עקב הנייטרליות שלך במאבק האיתן הזה בין יצרן לגזלן, אלא ישמרוך בקיום פסיבי, תוך השלכת פירורים לקיומך. אינך דרוש להם אך גם אינך מזיק להם.

    אשר לאותה מהות בלתי ניכחדת, הרי אדוני הרשע ומרתפי העינויים הישכילו מאז ומתמיד לצמצם ולפורר ולשבור את הנשמה "האלמותית" בעזרת עינויי הגוף. איפוא היא הנשמה כאשר הבשר זועק מכאב ועוד כאב גרוע ממנו? הדבר מומחש היטב בסרטו של מל גיבסון "הפסיון של ישוע".

  16. מיכאל: ועוד הגיב:

    אם תאמר שסאדאם לא היה מנהיג משובח, והביא למלחמות, ראה את המצב בעיראק היום לעומת המצב בתקופת סאדאם.

    סאדם, בדומה למארשל טיטו ביוגוסלביה, שמר על עיראק מאוחדת. המצב הפנימי בעיראק מבחנית חיי האוכלוסיה, היה סביר למדי, זו ארץ שנהנתה מהכנסות רבות של נפט. גם לאחר הסנקציות האמריקניות, המצב התדרדר מעט, אך הוא רחוק ממה שקורה שם כיום. אם תוציא להורג מנהיגים גרועים, שאף ניטשו בזמנם מלחמות, צריך היה להוציא להורג רבים כאלה, בפרט אולמרט, גולדה מאיר, בן גוריון ודיין, ויצחק שמיר, שלא לדבר על אהוד ברק.

    נ.ב. גם ראשי ממשלת ישראל ניצחו על פשעים נגד האנושות, החל בנאקבה, וכלה בטבח עזה ולבנון.

  17. מיכאל: אהה, תבונה הגיב:

    "לא באתי להלל את קיסר" כפי שאמר מרקוס אנטוניוס, אלא להביא את הניבערות הצדקתנית ושטופת המוח לחשוב.

    ובהמשך:

    הרם שמעתם – קיסר שאף שילטון.
    אם כך, הרי שחטא כבד חטא הוא
    ובכל מידת הדין נשא חטאו.

    לקול שועת דלים בכה קיסר.
    שואף שילטון – טיבו נוקשה מזה.
    אבל שילטון שאף הוא, אמר ברוטוס,
    וברוטוס איש כבוד הוא כנודע.

    לא להזים דבריו של ברוטוס קמתי,
    אך בא אני לומר את שידעתי.

    אהה, תבונה, אל חייתו טרף נסת
    ונסתתרה בינת אדם. סלחו לי.

    אזרח א’: דומני כי יש טעם בדבריו.
    אזרח ב’: אם תעיין יפה, הרי שעוול עשו לו לקיסר.
    אזרח ג’: לא כן? חוששני כי הבאים אחריו גרועים ממנו.

    (וויליאם שייקספיר, יוליוס קיסר, מערכה ג’ תמונה ב’ (קטעים), תרגם נתן אלתרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספריית פועלים, 1971 )

  18. מכלוף הגיב:

    שלום מאי וסליחה על התגובה המאוחרת
    כילד בשכונת תפר ירושלמית,שמותיהם של חברי ילדותי היו שוסר ואוחיון,אברמלה וסלמן,קפלוש וחוגה.ערב רב של יהודים ערבים ,ויהודים ארופאים
    בשלב מסוים, שלא ידעתי לעמוד על קנקנו באותו גיל פתאום נעלמו שמות משפחה המזרח אירופאים ונשארנו להתנחם זה בזרועותיו של זה המכלופים והאוחיונים

    כיום אני מבין שפיצויי השואה, ששולמו למשפחות חברי ילדותי אפשרו להם לשפר את מקום מגוריהם וכמובן לרכוש השכלה
    כןתב המאמר עושה שימוש קבוע בשואה לביטוי דעותיו ….ראוי שיזכור כיצד השואה עזרה לו ברכישת השכלה, בשיפור מקום מגורים ,וכו
    שיהיה לו לבריאות ….רק שיפסיק להניע את תעשיית השואה!!

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים