הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 בינואר, 2007 18 תגובות

ח"כ ראלב מג’דלה הוא איש אפור, ממסדי, עסקן עדתי קלאסי שחבר לאנשים שיזמו וביצעו את פשע המלחמה הקרוי מלחמת לבנון השנייה. השתלבותו העתידית בממשלת אהוד אולמרט ועמיר פרץ לא רק שלא תקדם את האינטרסים של האזרחים הערבים בישראל, אלא תחזיר אותנו 40 שנה לאחור, לימי הממשל הצבאי והבן-גוריוניזם הבוטה והדכאני. למי שלא זוכר (אולי רוב הקוראים) אז בשנות ה-50 שלט בן-גוריון גם בעזרת ח"כים מסיעות ערביות כביכול, שהיו בעצם סיעות לוויין של מפא"י. העסקנים שנבחרו לכנסת הצביעו בעד כל הגזרות נגד הציבור שלהם, כולל הפקעת אדמות, ונחשבו לביטחוניסטים במיוחד. המצב הקולוניאליסטי הזה התערער בהדרגה, בעיקר אחרי שראש הממשלה המוצלח יחסית לוי אשכול ביטל את הממשל הצבאי ששלט על המגזר הערבי. מג’דלה איננו עותק זהה לקודמיו מימי בן-גוריון. הדבקת תווית כזו תהיה שטחית ואכזרית מדי. כל ניתוח רציני חייב להפנים את התמורות ולהבין את התהליכים. התנאים עתה שונים לגמרי, ורבים מחבריו של מג’דלה במפלגת העבודה התרגלו בשנים האחרונות לבטא את מצוקתו של המגזר הערבי ואפילו לתמוך במאוויים הלאומיים של שולחיהם עד גבול ידוע. אבל מבחינה פוליטית, רעיונית ומוסרית, ההסכמה שלו לשרת את רודפי עמו היא חמורה.

ייתכן שמג’דלה הוא אדם נחמד ונעים הליכות – כך למיצער סיפרו לי ידידיו – אבל במישור הסמלי יש במועמדות שלו לתפקיד שר – טעם לפגם. עוד לפני שאולמרט הכריע בעניין מינויו, הפך מג’דלה לתרגיל שקוף להסחת הדעת ממצוקות העיתים. הוויכוח עליו איפשר לזוללי ערבים לתיאבון, לתומכי המלחמה הנפשעת ואף למחולליה, להופיע בשער בת-רבים כיפי נפש ולוחמים אמיצים נגד הגזענות. לא זורקי הפצצות על ילדים בעזה ובלבנון עמדו במוקד זעמם הקדוש של דוברי המרכז הלאומני, אלא ליברמן ושאר בני הבליעל מהימין הקיצוני. זה טוב, זה נוח, זה קלאסי. הורגי הערבים בפועל הפכו לשוחרי שלום ושוויון, וקיצוניותם המטורפת של הגזענים האידיאולוגיים שיבצה במקום טוב באמצע את הפרגמטיסטים.
 
הימין הרדיקלי, המטורף, משמש כעלה תאנה לראשי הממסד מאז הכיבוש לפני כמעט 40 שנה. הוא גם מאפשר לסתם ישראלים טובים מן השורה לפרוק את זעמם הקדוש על הפאשיסטים, ובכך להציל את נפשם הדואבת מבלי להסתכן בצעדים ממשיים לקידום השלום והשוויון. ח"כ אסתרינה טרטמן המוזרה, שהתבטאה על מג’דלה בסגנון גזעני בוטה, היא קורבן אידיאלי כדי לכפר על חטאינו. העסקנית הלא אינטליגנטית הזאת מחצינה ביטחון עצמי מופרז שעומד ביחס הפוך לרמתה כפוליטיקאית. את התפקיד שלה מילאו בעבר תימהונים כמו יוסף בא-גד ובמובנים מסוימים אפילו מאיר כהנא. הרע המוחלט מאפיל על הרע היחסי, והציבור יכול להיטהר ולרחוץ בניקיון כפיו. אבל למרבה האירוניה דווקא הרעים יחסית, המאורגנים ברובם במפלגות המרכז הלאומני, הם מחוללי הפורעניות, המלחמות, גדר האפרטהייד והרציחות בלא משפט הקרויות סיכולים ממוקדים.
 
ההשגות האלה על מינויו של מג’דלה ותפקיד הוויכוח הציבורי עליו ביצירת מסך העשן המגונן על מבצעי הפשעים נגד העם הפלסטיני, אינן פוטרות אותנו מניתוח נוקב של המתנגדים מימין, ושל מעכבי המינוי בתוך הממשלה. פעם אמר לי חבר שיש שני סוגים של בני אדם שהם פסולים מנקודת ראות סוציאליסטית-דמוקרטית: קומוניסטים והאנטי קומוניסטים. אבל בדיון על מג’דלה מסתמנים קווי גבול דקים. מצד אחד, עלינו להבין את האדישות כלפיו בציבור הערבי, ואת הביקורת עליו מנקודת ראות שמאלית וליברלית; אבל מצד שני לא ניתן להתעלם מן העובדה שרוב מתנגדיו הם פאשיסטים וגזענים ושאין לסבול את פסילתו ממניעים כאלה. אויבי מג’דלה הם הרבה יותר גרועים מתומכיו, ואת זה חייבים להבין גם אלה שמבחינים בצביעות ובזדון שעומדים בבסיס המינוי.
 
אני לא מאמין בכנותו של עמיר פרץ, ונוטה לקבל את הסברה שהוא נלחם בעד מג’דלה כדי לקבל קולות רבים במגזר הערבי בתוך מפלגת העבודה בבחירות הפנימיות. אבל באופן אובייקטיבי, כלומר במבט שסוקר את המגמות ואת התהליכים מבלי להתחשב באינטרסים אישיים של עסקן זה או אחר, פרץ מקדם את שבירת הטאבו על האזרחים הערבים סביב שולחן הממשלה. "חבריו" בהנהגת המפלגה, שמוכנים לתמוך בעמדתו של אהוד אולמרט, חוזרים שוב לדרכו הרעה של אהוד ברק. הסיכוי היחיד לתחייתה של המפלגה הוא בהידוק הקשר בין הנהגתה לבין האזרחים הערבים. נוצרה כאן עתה פרשת דרכים חשובה: עסקן העבודה שאיננו מוכן להילחם למען מג’דלה מעדיף בגלוי את הברית עם קדימה על פני עמדה עצמאית ועקרונית. כך קרה שאיש בהחלט לא ראוי כמו פרץ (אחרי אחריותו למלחמת לבנון ולמעשי הרצח בשטחים) נאבק למען העיקרון הנכון גם אם הוא עושה זאת ממניעים מפוקפקים. היחס האישי ואפילו הפוליטי למג’דלה אינו מעלה ואינו מוריד, וההסתייגויות לגבי עצם התאמתו לתפקיד שר הספורט והתרבות הן מצחיקות. הוא מתאים יותר מאשר שלמה בן-עמי לשר לביטחון פנים, או פרץ לשר הביטחון. תראו באיזה מצב בלתי אפשרי שרויים עתה אזרחי המדינה: תמיכה במג’דלה היא צבועה ועלובה, ואילו ההתנגדות מימין לאיש היא בוטה, חמורה וגזענית.
 
מסך העשן ועלה התאנה קיימים אפילו ביתר שאת בפרשת מתנחלי חברון ויחסם המבחיל לערבים בעיר. מזל היורקת כנראה מיצתה כבר את יעילותן של בלוטות הרוק שלה, ועתה קפץ עלינו רוגזה של אותה מטרוניתא מעוררת גועל בעליל, יפעת אלקובי, שמסלסלת בגרונה את המלה "שרמוטה" כלפי הקורבנות האומללים של גזענותה המחפירה. אבל צריך לבדוק גם את תפקידו של הזעם הממסדי המתועל כלפיה, ואת האינטרס שיש למתנחלים היותר מנומסים בהשתוללותה של הגברת ושל חבריה. כבר התרגלנו למתנחלים "מתונים", למתחרטי רצח רבין, ליפי נפש חובשי הכיפה הסרוגה שסבלו בעבר הלא רחוק מתגרת ידם של שכניהם בהתנחלויות הכי קיצוניות והכי מתועבות. אנחנו מכירים היטב את התסמונת, ואת גילוייה המצחיקים. השרמוטה מחברון מזיזה את רוב ציבור המתנחלים למרכז ונותנת להם לגיטימציה שלא מגיעה להם. כך גם ההתנחלות הכהניסטית יצהר, שבזכותה נמלטים תושבי גוש עציון מהביקורת הציבורית על תפקידם בנישול שכניהם ובבניית מכשול בלתי עביר להסכמי שלום קבילים עם הפלסטינים. בעצם, כל המתנחלים הם "שרמוטה" קולקטיבית, שהמיטו על ישראל ועל פלסטין אסון נורא, מתמשך וכמעט בלתי פתיר.
 
המנוולים בתל-רומידה הם קצה הקרחון של הגזענות הטבועה בעצם קיומו של מפעל ההתנחלות. כדאי לשנן זאת שוב ושוב: איזרוח שטחים כבושים הוא מנוגד לכל עקרונות המשפט הבינלאומי, וכל העוסקים במלאכה הזאת מבצעים פשע שפיט. מי שגר שם באורח בלתי חוקי ובנוסף לכך גם יורק על שכניו ומקלל אותם הוא גרוע מבחינה אסתטית מפולשים שמתנהגים יפה, אבל מנקודת ראות אידיאולוגית ומוסרית כל המתנחלים נמצאים בסירה אחת.
 
התהליכים הפוליטיים מעוצבים על ידי ההשתלטות הכלכלית של מעטים על כל משאבי המדינה, על ידי השירות מרצון שהשלטון מגיש להון, וגם באמצעות ההשתרשות של המתנחלים בשטחים לא להם. לכן מג’דלה וחברון אינן אלא זוטות, שכל תפקידן הוא להסיח את הדעת מההתרחקות הבלתי הפיכה משלום ומשיעבוד החברה לרכושנות גסה ודורסנית. תארו לכם שמינויו של מג’דלה יעבור בשלום, ושהמשטרה תרצה ותצליח לרסן את פושעי חברון. אז מה בכך? האם יסתיים הכיבוש בן ארבעים השנה? האם תהרס הגדר הזדונית? האם תחוסל האפליה הגלויה והסמויה נגד אזרחי ישראל הערבים? האם תתייחס ישראל להתנחלויות בגדה המערבית כפי שהתייחסה אליהן ברצועת עזה? האם ייפסק רצח הילדים בשטחים? האם יפסיקו לענות עצירים בתואנה הכוזבת שכולם מחזיקים ברשותם פצצה מתקתקת?
 
נדמה לי שהתשובה לכל השאלות האלה היא ברורה. ייתכן אפילו שמינוי השר הערבי וגירוש כמה פורעים מועדים מחברון רק יעזור להעצמת התהליכים שתיארתי.
 
אבל למרבה האירוניה, כל אדם הגון המתעב גזענות חייב להתנגד למעכבי המינוי של מג’דלה ולקרוא לסילוק ה"שרמוטות" מחברון. קובעי סדר היום הלאומי מצליחים, חדשות לבקרים, לכוון אותנו לשבילים העלומים שבהם ניטש המאבק הלא רלבנטי.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. שירה הגיב:

    אני מסכימה עם כל מילה. האנשים הכי גרועים במצב שלנו הם אלו שאומרים "אנחנו לא אוהבים קיצוניים, לא לצד הזה ולא לצד ההוא" ובינתיים משרתים הכי טוב את כוחות הכיבוש כי הם בקונצנזוס (והם הרוב הכמותי או לפחות הרוב הנראה).
    הכרתי מישהי מיצהר. היא הביעה דעות מחרידות אבל אמרה לי בסוף שלפחות אני לא צבועה כמו ה"אלה שהם לא לפה ולא לשם" ורק מתעללים ב-2 הצדדים (ז"א במתנחלים ובפלסטינים). אותה אישה נעימה (עד שהיא פותחת את הפה) מיצהר לא מרגישה טוב. היא מרגישה נבגדת והיא מלאת כאב, ממש כמוני. בגלל זה התחברתי אליה.
    יפעת אלקובי עשתה מה שהיא עשתה כי לה בעצמה כואב! אני בטוחה שאם תדבר איתה (עם יפעת) תשמע כמה רע לה (טוב ורע הם הרי יחסיים.. הם הופכים להיות יותר מוחלטים כשמסתכלים על זה מהצד, כמו שעשינו אנחנו כשהסתכלנו על הסרטון וידאו). ז"א יפעת לא באה מתוך עמדת כוח מושרשת אלא עמדת כוח זמנית שהיא ניצלה אותה כדי לפרוק את הכאב שלה (אמנם בדרך גזענית ואכזרית). מי שבא מתוך עמדת כוח מושרשת אלו "המתונים", כמו שאתה כתבת.

    המסקנה: אנחנו חיים בעולם של מילים, שהן מכוננות את המשמעות ולא המשמעות את השפה. זו בעיה קשה, לא רק לפתרון אלא גם לתפיסה. בגלל זה רצח נעשה בשם "ביטחון", השמדה נקראית "טיהור", סבל של א’ הוא ההגנה של ב’, חיילים הם "ילדים טהורים", החיילים השחצנים עם ההתנהגות של בהמות שאני רואה ברכבת הם מלח הארץ של "העם הנרדף".
    אם הבעיה לא הייתה בשפה, מזמן היינו עושים שלום כי לא היו מילים אחרות לרצח ולכיבוש.

  2. שכח להזכיר הגיב:

    חים ברעם שכח להזכיר דבר מרכזי בפרשה המבחילה הזאת: אופיר פינס, שר יהודי התפטר במחאה על כניסת ליברמן, גזען ושונא ערבים מושבע לממשלה. את מקומו מוכן מג’דלה למלא.

  3. יובל הלפרין הגיב:

    בכל פעם שצץ "ערבי חצר" אי אפשר שלא להיזכר בעאבד אל-נחמן זועבי, ראש עיריית נצרת שקדם לטאופיק זיאד, אשר ישב בכנסת (אליה נבחר במסגרת "רשימת מיעוטים", כי למפא"י לא היו זכאים ערבים להירשם כחברים מן המניין) ומרים את ידו בעד המשך "הממשל הצבאי". בן גוריון היה נוזף במאיר וילנר ובחברי כנסת יהודים אחרים שהתנגדו לממשל, על כך ש"הוא ערבי ומבין אותנו, ואתם יהודים ולא מבינים."

    הביטוי "ערבי חצר" הוא פרפראזה על "יהודי חצר", מושג מנהלי רשמי מסוף ימי הביניים עד לאמנציפציה באירופה, אשר כוון ליהודים ספורים אשר קיבלו פטור ממגבלות ומאפליות שמהן סבלו שאר היהודים בתחומי הממלכה. הם נהנו מחסותה של החצר וחלקם מילאו בה תפקיד כלשהו.

    אבל חיים צודק. אף שרגשית התופעה הזו מעוררת שאט נפש, היא מגבירה את פוטנציאל הסתירות בתוך גורמי הקונצנזוס, ובאופן דיאלקטי תורמת לסדיקתו ולהחלשתו. כמו כן היא מקילה עלינו להוכיח שהמחלוקת היא בין השקפות ולא בין "עמים": השאלה היא אם אתה בעד שוויון או נגד שוויון, לא אם אתה יהודי או ערבי.

  4. חיים ברעם הגיב:

    אני מסכים הפעם עם כל המגיבים, וגם עם ההערה הנכונה על אופיר פינס.

  5. לשירה, הגיב:

    למה סתם להעליב חיות? היה עדיף למצוא ביטוי אחר במקום "מתנהגים כמו בהמות".

  6. עופר יהלום הגיב:

    בבשוואה בין מג’אדלה לבין הרשימות "מטעם" היא לא מדוייקת. מובן שהרשימות האלה ייצגו את ההאינטרסים של ערביי ישראל פחות מאשר מפ"ם ומק"י (שגם עליהן אני חולק), אבל אין לזה קשר להרכב הלאומי, מכיוון שעד לפילוג ב-65 חלק ניכר מתומכי למק"י היו מהציבור היהודי.
    ובכלל, נראה לי שאם כבר יש 30 שרים שחלק ניכר מהם מיותרים, הרע במיעוטו הוא שאחד מהם יהיה "ערבי חצר" מאשר שום ערבי בכלל.

  7. אחד הגיב:

    מסכים עם עופר

  8. סאמי עביד עזה הגיב:

    הגזעות הי הסמל הגדול של מדינה ישראיל
    האפליה לכול לא שייך
    הבער הגדול בין העשריים וי הענים
    אבל בעזה ממשלת ישראיל מבציעת הרעבה אכי גדולה לעם
    וי אפכה את עזה להכלי אחי גדול בעולם
    גזענות היה הממסאד הממשלה הנהול של כולם

  9. רמי הגיב:

    לסאמי עביד מעזה. טוב שאתה כותב באתר הגדה השמאלית. רבים כאן מצטערים מאוד על המצב הקשה בעזה. האשמה היא בממשלת ישראל. אנחנו אפילו לא יכולים להכנס לרצועת עזה. אשמח מאוד אם אתה ואחרים ברצועת עזה תכתבו לאתר ותשתתפו בויכוח על עתידם של העמים הפלסטיני והישראלי.

  10. חוני קבלו הגיב:

    הערה למר ברעם: אתה קובע, ובצדק אתה קובע, שאין שום הבדל עקרוני בין מתנחל "מתון" למתנחל "קיצוני".
    יפה.
    אני רוצה להרחיב ולומר – אין הבדל בין מתנחל בשטחי הכיבוש של "67″ למתנחל בשטחי הכיבוש של "48″, אין הבדל בין מתנחל בשטחי הכיבוש של "48″ למתנחל בשטחי הצעת החלוקה (שהלא, אלו נמסרו לצד היהודי שהתנחל בארץ בחמישים השנים שקדמו לה).
    את כל זה אני אומר לא מנקודת מבט ימנית, ולא כפרובוקציה – אלא ברמה אינטלקטואלית נטו.
    להסתכל על המונח "כיבוש" במונחים משפטיים, במארג הסבוך של הקונפליקט הישראלי ערבי הוא דבר מגוחך.
    דברי ימי הסכסוך הם דברי ימי התנחלות היהודים בארץ ישראל. מדוע להעדיף התנחלות אחת על חברתה?
    לעניות דעתי – "כיבוש", בימינו, צריך להימדד בקריטריון אחד: האם בשטח הנשלט ניתנת אזרחות ישראלית לתושביו.
    מבחינה זו – כל המתנחלים חיים בשטח "כיבוש".
    מאידך – ברור כשמש שבכל הסדר קבע יסופח גוש עציון למדינת ישראל, ממש כמו מעלה אדומים ואריאל. מציאות זו – אשר אתה וחבריך בשמאל מסרבים להפנים, היא עובדה קיימת שהנהגת הפת"ח כבר הכירה בה.
    מכאן – האם הישיבה בשטח שיסופח למדינת ישראל בשנים הקרובות על תושביו (היהודים והערבים) ראויה פחות או יותר מישיבה בג’בל נידח שאין כל סיכוי שיסופח אי פעם למדינה, ואשר הישיבה בו מטרתה היחידה לחסל את סיכויי תושביו הערבים לעצמאות משלהם?

    לדעתי אין ספק בתשובה – יש הבדל.

    וכאן טעותך.

  11. עופר לחוני הגיב:

    נכון שהגדרת הכיבוש היא גבולות הקו הירוק אבל – וכאן טעותך – אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד, והכל מבוסס על הערכות.
    בעניין זה, הערכתי היא שמעלה אדומים וגוש עציון יסופחו לישראל במסגרת הסדר הקבע, בזמן שאריאל, קרית ארבע ובקעת הירדן יפונו. אבל כאמור אלה רק הערכות, ובכל מקרה כיום כל ההתנחלוית נמצאות בשטח כבוש.

  12. כליל החורש נאורי הגיב:

    לסמי עביד, עזה:

    המצור על עזה הוא פשע ישראלי חמור מאין כמותו, וגיניתי אותו לא פעם ולא פעמיים. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות של ארגוני "השחרור", חמאס ופת"ח, לסבל בעזה, במיוחד לאחר סוף שבוע שבו הרגו בני עמך את עשרים ויותר מאחיהם במו ידיהם, ללא עזרה ישראלית ישירה.

    הגיע הזמן לבנות אלטרנטיבה פלסטינית רצינית למנהיגות חמאס ופת"ח, שטובלת בדם עמה רק כדי להרים ידיה בסימן "וי" של שחרור מכיבוש. אלטרנטיבה שמתבססת על ניתוח מעמדי, ועל מאבק מעמדי, ולא על אידיאולוגיה לאומית, ועל הרג פלסטינים ויהודים, רובם פועלים ומובטלים.

    אני לא יכול לעשות זאת, כי אני לא פלסטיני תושב עזה או הגדה, ואין טעם ליזום מהלכים בשביל אנשים אחרים. אתה, לעומת זאת, גר בעזה, ויש לך האפשרות לקדם מהלך כזה.

    אם אתה מעוניין, שלח הודעה באמצעות הדואר האלקטרוני, ונוכל להמשיך לשוחח.

  13. סאמי עביד עזה הגיב:

    לראמי הסנקציות שי ישראיל מתילהעל עם שליםהים בלתי נסבלות
    בעזה יש פודא מוכליטית מליציות בכול בינה נישק יש לכולם
    אף אחד לא יודיע הו ניגד מי
    אבו מאזן לא רילוונתי
    ממשלת חמאס לא מתפקידת
    האזראח הו תחת הבטיש וי הסנדן של
    ישראיל
    אירן
    סוריה
    חמאס
    פתח
    גם בלי משטרה בלי בתי משבאט
    רעב סבל אפתלה סגר ייוש
    יש בטרון כאל וי יחיד
    הו הקמתה של ממשלת תוקנוקרט
    בלי חמאס בלי פתח
    אים אנחנו חיים היום בעולם של הפכות וי חרבות
    לדגמה יש בישראיל הפכהעל הנסי ווי מי המבצע(המשטרה+הברקליתות+התגשורת)
    בעזה יש אפכה על מי ישלוטעל כסבי התרומות שי מגיעות מי כול העולם להעם הפלסטיני בין פתח וי חמאס

  14. נמרוד אבישר הגיב:

    אביגדור ליברמן, השר לענייני איומים, הוא תופעה מסוכנת. מדובר באדם שקורא, בר’ גלי, לשלילת אזרחותם של אזרחי ישראל, על רקע מוצאם. מדובר באדם שקורא, מעל כל גבעה, למלחמת חורמה בלבנון. מדובר באדם שהטרמינולוגיה שהוא אוחז בה היא רטוריקה של פאשיזם מהסוג הישן. הפראפרזה האכזרית, המנותקת מהקונטקסט ההיסטורי, של "הרוצה שלום ייכון למלחמה" שהוא חוזר עליה, תוך האשמת "ארגוני שלום" ששיטתם מביאה להרג, היא מסוכנת לעתידה של מדינת ישראל. ושינוי שיטת המשטר שהוא קורא לו הוא התחלת הסוף.
    משום כך היה על ליברמן להיות "סמרטוט אדום" עבור כל מפלגת העבודה, וטוב היה לו הייתה העבודה מפרקת את הקואליציה, ולו רק כדי לא לתת לאיש את הלגיטימציה שבישיבה בממשלה. ליברמן ומפלגתו לא רוצים שר ערבי? ליברמן מתאים הרבה פחות ומסוכן הרבה יותר כשר. חבל שלא לכל מפלגת העבודה חכמתו של מר פינס.

  15. לא צריך ללכת כ"כ רחוק הגיב:

    בגין צרח שנים באופוזיציה ןלא היה לו כל סיכוי עד שהבין את הענין, נכנס לשותפות עם הציונים הכלליים ואח"כ כנציג מהוגן לממשלת אשכול מהלכים שהובילו למהפך של 77.
    על מנת שגזען קיצוני כמו ליברמן יחשב כמועמד לשלטון הוא זקוק לתמיכה של "האזרחים ההגונים" לכן הוא מדבר בשפה רציונלית ומשתמש בממשלה כקרש קפיצה. לא אולמרט משתמש בו אלא להיפך.

  16. לגבי הישיבה של ראלב מג’דאלה באותה ממשלה עם ליברמן הגיב:

    אחד הדברים שלדעתי לא זכו להתייחסות – לא בתקשורת הרחבה ולא כאן באתר – היא הסיבה שבגללה צירף אהוד אולמרט את ליברמן לממשלה. אני רחוק מלהיות מחסידי אולמרט ואני מודה כי ליבי נצבט ביום שבו ליברמן הושבע לשר בממשלת ישראל, אולם אנחנו חייבים להסתכל על התמונה הרחבה יותר – ליברמן בממשלה יושב בשקט ומיישר קו פחות או יותר, ליברמן באופוזיציה מתלהם ומלהיט את ההמונים המאד קלים לשכנוע עם רעיונות נלוזים של טרנספר. אתם מתארים לעצמכם מה יכול היה לקרות אם ליברמן היה נשאר באופוזיציה עד לבחירות הבאות? אתם מתארים לעצמכם מה היה קורה אם מפלגת ישראל ביתנו הייתה זוכה לכמות הגבוהה ביותר של מנדטים בבחירות הבאות ומצליחה להקים קואליציה עם הליכוד והמפד"ל? מה שאולמרט עשה, עם הרבה חוכמה, הוא לקצוץ את הכנפיים של ליברמן לפני שיהיה מאוחר מדי. ואם בבחירות הבאות יזכה הליכוד בראשות נתניהו ניחא – את זה כבר עברנו.
    ולגבי ההתפטרות של אופיר פינס מהממשלה – היא לא צריכה להניא את מג’דאלה מלשבת בממשלה – היא הייתה התפטרות פוליטית שכל מטרתה היא להפיל את עמיר פרץ. אתם תראו שכאשר ברק או עמי אילון יעמדו בראשות מפלגת העבודה אדון פינס יחזור לממשלה ויישב עם ליברמן.

  17. חיים ברעם הגיב:

    אני לא משווה חלילה בין אדולף היטלר לבין אביגדור ליברמן אבל מוטב למגיב האחרון לזכור ולהפנים את העובדה, שבדיוק באותם נימוקים הכניסו את היטלר לממשלתו של פרנץ פון-פאפן.
    ליברמן בממשלה הוא הכשר לגזענות ולטרנספר, ולכן אסור היה למג’דאלה לשבת איתו. חוסר החיבה שלך ל"אדון פינס" דווקא משום שעשה במקרה הזה את הדבר הנכון אומר דרשני.

  18. על המשמר הגיב:

    ככל שמתרחקת מאיתנו מלחמת לבנון,הולכים הדברים ומתבהרים.
    אפשר לראות היום את אותה פעולה נואלת כספיח פרקטלי של ענף כיאוטי גדול יותר-המלחמה בעירק.במילים אחרות-האחראי למלחמה בלבנון,
    היה השריף הלא יוצלח הזה מוושינגטון,שכל החלטותיו האסטרטגיות עד עכשיו,היו פיאסקו מתמשך ומצעד איוולת שאין קצה לו.
    במסגרת כוללנית זו ניתן להבין מדוע "החליט" אולמרט לפתוח במלחמה.הוא פשוט נגרר לכך.לא הייתה לו את היכולת שהייתה לשרון גם לסרוק את השטח,וגם לדבר בקשר…חוסר נסיונו המדיני וחוסר יכולתו לומר לא בצורה מנומסת (בנוסף לזחיחותו היהירה),הובילו אותו להרפתקאה הפושעת הזו.
    מובן אם כך שפרץ וחלוץ,היו שחקני משנה,סרובם להשתתף בפעולה (כמו הסכמתם),היו זניחים ביותר,מה עוד ששניהם (וביחוד ר"א חלוץ) חייבים בציות לראש הממשלה.
    כל הפתיחה הזו נועדה לצנן במקצת את המתלהמים כנגד פרץ.
    נכון הוא "זנח" את האג’נדה החברתית,אך בינינו,למען אג’נדה זו ניתן לעשות משהו כאשר אתה בראש הממשלה.כאשר אינך אלא שותף זוטר,כדאי לקבל תיק שמן ככל האפשר.
    תפקיד שר הבטחון אינו דורש שום הכשרה מקצועית קודמת.זה יופיה של הדמוקרטיה.השר הממונה אינו חייב להיות רמטכ"ל לשעבר או קצין גבוה, נהפוך הוא,דווקא אזרחותו ויכולותיו כמנהיג שנגזרו מתחומים שונים בה,היא זו,האמורה לאזן יעדיו,החלטותיו וביצועיו.
    אפשר אם כן,להעביר עליו ביקורת בדרך טיפולו הפרטני בנושאים שונים במלחמה האחרונה.
    כמו התבטאויות המתאימות לראש פלאנגה מתלהם,או לטיפול לקוי בבעיות העורף,או בנסיון להיות "קדוש מהאפיפיור" בנושאי התקציב הבטחוני.אך אלו הן זיבוריות (יחסית כמובן),לפשלה הנוראית של ההחלטה לפתוח במלחמה (אולמרט-בוש),כמו גם בדרך הטיפול בה (ר"א דן חלוץ וקודמיו לתפקיד-אנשי המקצוע).
    כשלונו הגדול של פרץ היה,שלא השכיל לעטוף עצמו ביועצים בטחוניים מבית,כעמי איילון.וילנאי,יתום ואחרים.מלבד סנה שהיה בבחינת מאוחר מדי ומעט מדי.
    כשלון זה מהדהד עכשיו באוזניו לקראת הבחירות במרכז מפלגתו.
    אך יתכן שהוא ועמי איילון בכל זאת ישלבו ידיים נוכח האיום של ברק. נחייה ונראה.
    מכל מקום מאז המלחמה עמיר פרץ התבגר,תודו בכך כולכם.
    ובמקום שחוזרים בתשובה וגו’…..
    הארשת הזחוחה נזנחה,ההכרזות בדבר כנון יחסים עם סוריה (היה היחיד בממשלה שהתיחס לנושא בצורה חיובית),הכנסת מג’אדלה לממשלה במקום אופיר פינס:זה היה צעד מבריק משום שהוא צד שתי צפורים:גם שר ערבי (שר יהודי במקום פינס היה סותם עליו את הגולל כרודף מינויים ו"מקמבן" חסר תקנה), אירוע היסטורי לכול הדעות,וגם "נא" אחד גדול לליברמן,מעין תשובה מסכימה לצעדו של פינס,בלי להסתבך-פשוט גדול.
    ועכשיו,בגרות של ממש,התאפקות ואי יציאה להכרזות ולפעולות נקם מיד לאחר הפיגוע באילת.
    נכון כל המעשים האלו בטלים בשישים לעומת הקטסטרופה בשטחים שהוא עדיין השושבין השלישי במעלה שלה (קודמים לו רק אולמרט ובוש).גם לא נראה מה יש לעסקננו הנכבד באמתחתו לשיפור המצב.אך יחסית למתרחש בשטח הוא עדיין הרע במיעוטו.
    אני מזכיר לכל הנוהגים באתר זו לקטול אותו,לחשוב מה יהיה בבחירות הבאות,את מי נקבל אז.
    הרי את שיעורי הבית לקראת המבחן הגדול (הבחירות),השמאל הרדיקלי ולא מאתמול,זרק לפח.
    הוא בבחינה הזו יכשל על בטוח .
    אז אמרו לי,מי נישאר?

הגיבו לשכח להזכיר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים