הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 בינואר, 2007 22 תגובות

בתור פלסטיני אני סבור כי מסמך "החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל" הוא אחד המסמכים היותר "ישראלים" שיש. המסמך מתיימר לדבר בשמה של האוכלוסייה הערבית הפלסטינית של אזרחי ישראל, אך זהו מסמך שבמהותו הוא התנתקות מהבעיה הפלסטינית וויתור על דרישות העם הפלסטיני בכל הקשור לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים למולדתם ולרכושם, וכן בכל הקשור למה שנקרא "הצדק החלוקתי" המועלה כדרישה במסמך, ואשר משמעותו הינה השתתפות הערבים אזרחי-ישראל יחד עם הרוב היהודי בחלוקת השלל של הנכבה של 48′, שהיתה למעשה כיבוש המולדת הפלסטינית וגירוש רוב העם הפלסטיני.

מסמך החזון הינו חזון של מי שכתב אותו, לא של ועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה הערבית וכמובן אינו מסמך של אוכלוסייה זו. המעניין הוא שכותביו, ובראשם יו"ר ועדת המעקב העליונה שאוקי חטיב באופן אישי, ראו לנכון להעלות את המסמך לדיון ציבורי דווקא עם המדינה והרוב היהודי עוד לפני שנדון בצורה מסודרת בקרב בעלי העניין – שהם הפלסטינים אזרחי ישראל וכלל העם הפלסטיני – ובעיקר הפליטים.


דווקא זאב שיף, הכתב הצבאי של עיתון "הארץ", במאמרו "ירו לעצמם ברגל" (26/1/2007) נטל לעצמו את תפקיד המאיים הישראלי התורן על האוכלוסייה הערבית. והוא היודע מה טוב לערבים ואיך הם צריכים להתנהג ואפילו איך הם צריכים לחשוב גם בינם לבין עצמם.


ישנם עיתונאים הרואים בעיתונות כמעין מנגנון שליטה ובקרה פוליטית, כמו מדינת ישראל על מוסדותיה, כלפי הפלסטינים. כאשר יהודי מדבר על מדינה לא יהודית – נחשב הדבר לוויכוח פוליטי לגיטימי, בעוד שערבי יעשה זאת, ויעלה תביעה לעגן זכויות שנשללו ממנו, זה כבר ייחשב לבעיה של ביטחון לאומי. כך זה בנוסחת יחסי רוב-מיעוט במציאות הישראלית ובנוסחת הכוח מול הזכויות והצדק, זו מהותה המפלה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ומדינת היהודים. דווקא חולשתו של המסמך הנדון היא בכך שהוא נכנע לנוסחה זו ולא נאבק בה.


כשאני מדבר על הישראליות של "מסמך החזון העתידי" אין הדבר באשר למינוחים וגם לא לעמדה התובעת את ביטול הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית וביטול הציונות. אלא אני מתכוון למהות המסמך התוחם את החזון למעין הסדרת היחסים האזרחיים בין הערבים אזרחי ישראל לבין מדינת ישראל. ציר אחר, משמעותי אף יותר במסמך, הוא ההתנתקות מהבעיה הפלסטינית. אכן מדובר על תמיכה בזכויות העם הפלסטיני, אבל כותבי המסמך מקבלים את התיחום הישראלי של הפלסטינים אזרחי ישראל המשאיר אותם מחוץ לבעיה הפלסטינית ומחוץ להגדרה העצמית של העם הפלסטיני – תיחום המציע מעין הסדר אזרחי בתוך המדינה. משמעות הדבר שהמסמך מתייחס לבעיה כעניין ישראלי פנימי.


אין הפלסטינים אזרחי ישראל עניין ישראלי פנימי. גוש זה הינו חלק משלושת עמודי התווך של העם הפלסטיני: הפלסטינים במולדת – משני עברי הקו הירוק – והפליטים. אזרחותם הישראלית של פלסטינים אלה נכפתה עליהם ובעצם קיומה של מדינת ישראל המיט אסון על העם הפלסטיני – גירוש, הרס ונישול מהמולדת.


אחת הבעיות הפנים-פלסטיניות המרכזיות היום היא החשיבה המבוססת על פיצול וביזור של הבעיה הפלסטינית, כביכול שהבעיה הפלסטינית היא השטחים שנכבשו ב-67′ ותו לא. ישראל במהותה לא הפכה לקולוניאליסטית וגזענית ב-67′, אלא המשיכה באותו קו מוביל מאז 48′. יש קשר בין המרכיבים השונים של הבעיה הפלסטינית, ובשנים האחרונות אנו עדים לזאת ביתר שאת ובבירור. ישראל כמדינה מגדירה את ביטחונה הלאומי לא על פי גבולות מדיניים, אם כי על פי הדמוגרפיה. כלומר, ביטחונה תלוי בהרס התשתית של זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני וכן של זכות השיבה לפליטים. במסגרת זו אותה מדינה ואותו מנגנון הוא זה שמחליט ומבצע את המדיניות – בין אם מדובר בשטחים, לבנון, או בתוך המדינה כלפי האזרחים הערביים. הפלסטינים בדרך כלל מתייחסים למדיניות כוללת זו – בנפרד. הרי מול עינינו קמה התוכנית לייהוד הנגב והגליל וכן עיבוי ההתנחלויות בירושלים ובשאר חלקי הגדה כחלק בלתי נפרד מתוכנית ההתנתקות מעזה. תביעתו של שרון מהאמריקאים ובאמצעותם מהפלסטינים להכיר בישראל כ"מדינה יהודית" (ולא רק כמדינה) היתה גם כן מרכיב בתוכנית ההתנתקות. הרעיונות והתוכניות של טרנספר וחילופי אוכלוסייה בין תושבי אום אל פאחם ואזור המשולש עם גושי ההתנחלויות בגדה אף הם חלק מאותו תכנון ותפישה. רעיונות אלה הפכו למנת חלקו ועמדתו של גוש מרכזי ביותר בשלטון ובציבוריות הישראלית.


הפלסטינים אזרחי ישראל נשארו במולדתם תחת חוקי המדינה ותחת איומה. נפל בחלקם תפקיד מרכזי בהוויה הפלסטינית. תפקיד אחד הוא מחויבות מוסרית ופוליטית לשמר את זכות השיבה של הפליטים והעקורים, ואת רכושם הפרטי והקולקטיבי המנושל וזכותם לשיבה למולדתם – זכות המעוגנת בהחלטות האו"ם – ולא להשתתף בחלוקתם.


זאב שיף במאמרו בעצם מרים את המקל ומודיע לפלסטינים – עד כאן. אבל זכויות של עם והמחויבות להן אינן מתבטלות בקלות הבלתי נסבלת של מאמר זה או אחר.

תגובות
נושאים: מאמרים

22 תגובות

  1. אזרח הגיב:

    אם מתייחסים למסמך במישור הסמלי, אז אכן מח’ול צודק- הפלסטינים בישראל מרימים ראש ודורשים את דרישותיהם היחודיות כאזרחי מדינת ישראל, ולא כפליטים בלבנון או תושבי יריחו או ג’נין. מה לעשות, למרות המוצא הלאומי המשותף, יש שוני אדיר בנסיבות החיים ובזכויות של שלש האוכלוסיות האלה.
    האמת היא שהזויה בעיני הציפיה של מח’ול שלא רק שהערבים אזרחי ישראל לא יסתפקו במאבק למען סיום הכיבוש בשטחי 67 וזכות השיבה, אלא שממש יוותרו על מאבק לשיוויון ודה-ציוניזציה של המדינה עד חיסולה המלא והקמת מדינה חילונית דמוקרטית על כל שטח פלסטין. מעבר לכל זה, ההאשמה כאילו המסמך קורא לשותפות ערבית ב"חלוקת השלל" של נכבת 48 היא מופרכת ולא הגונה, משום שכותבי המסמך תומכים בזכות השיבה של פליטי 48. אבל מאחר שמח’ול לא יורד לקרקע מהמישור הסמלי שבו הוא מרחף, הוא רואה כל מאבק שלא כולל בתוכו את פירוק ישראל (שאכן קמה על ביזת הרכוש והאדמות של הפליטים והעקורים) כהשתתפות ערבית בחלוקת השלל…

  2. סוניה הגיב:

    בתגובה לאזרח, הרי ההתיחסות היא למסמך הכתוב ובשלש שפות, ומה שכתוב הוא שחור על גבי לבן שאינו אפילו טעון פרשנות. המסמך לא מדבר כלל על זכות השיבה הוא מדבר על בעיית הפליטים ומעלה כתביעה את הצדק החלוקתי בין אזרחי המדינה. דברים ברורים ולא כדאי לא לרחף ולקרוא למה שיש בקנקן בשמו.

  3. מוחמד הגיב:

    המסמך של שאווקי חטיב יו"ר ועדת העמקב הערבית הוא אכן בעייתי, התיימר לדבר בשם המיעוט הערבי, ןלמעשה כל המפלגות מתנגדות לו ולאופיו הייצוגי: התנועה האסלמית, בל"ד, בני הכפא, חד"ש ומי לא. כולם מתנערים ממנו, בעוד שמנסחיו מציגים אותו כביכול בשם המיעוט הערבי.
    יכול להיות שמפלגות אחדות מסכימים לחלקים ממנו, אבל הם לא דנו אפילו פעם אחת בו מאחר ולא הועלה לדיון בוועדת המעקב.
    המסמך נדון עם יו"ר המועצה לביטחון לאומי (הארץ 26-1)ובכנס הרצליה אבל כלל לא עם נציגי המיעוט הערבי. ממש דמוקרטי וייצוגי.

  4. סמי הגיב:

    מסמך החזון אכן נשמע פלסטיני ברוחו ובשפתות אולם במהותו יש התנתקות מהבעיה הפלסטינית. המסמך מזכיר את האמירה האומללה: "הם שם ואנחנו כאן".
    ובעצם ישראל עמלה יום יום על מנת לפזר יותר ויותר את העם הפלסטיני ולמנוע מדינה פלסטינית, בעוד שאחת האזטרטגיות היא הפרדה בתוך העם הפלסטיני בינו לבין עצמו. המסמך אינו יותא מעבר לתיחום זה.

  5. ראובן אבינועם הגיב:

    אמיר מחול אינו אוהב, בלשון המעטה, את "חזון העתיד של הערבים הפלסטינים בישראל". הוא מאשים את המחברים ואת ועדת המעקב בפשע חמור שאין חמור ממנו בציבור הפלסטיני: הם מחלקים ביניהם את שלל הנכבה. איזה סגנון נמוך!
    החזון של אמיר מחול הוא פשוט. הוא ורק הוא הנציג הבלעדי של העניין הפלסטיני. כידוע, מינה הנציג הזה של העניין הפלסטיני את עצמו. עכשיו הוא מתאר את יריביו בכינוי הגנאי: מחלקי השלל של הנכבה. אמיר מחול אינו מסוגל להבין ששחרור העם הפלסטיני אינו עניין של פרזות נבובות אלא אתגר מעשי. מכאן נראה לי שאין הפלסטינים זקוקים ל"נטוראי קרטא" משלהם אלא לבוני גשרים שיש להם רגליים על קרקע המציאות.
    כמה אירוני שלשני האחים שאינם מסכימים כמעט בכלום ישנה דעה שלילית לגבי "החזון". האם שני האחים דואגים למונופול שלהם בייצוג הבלעדי של העניין הפלסטיני?

  6. אחמד פילגר / ישראל-פלסטין הגיב:

    ניכר שמר אמיר מחול אינו מכיר בזכויות להגדרה עצמית של שני העמים. הוא בעד זכות הגדרה עצמית רק לעם הפלסטיני ו"שוכח" שישנו עם אחר. מילא. אבל הבעיה עם המסמך שהופיע תחת חתימתו של מר שאוקי חטיב הוא שזהו מסמך אוניברסיטאי, של אליטות ערביות הפונות אל האליטות היהודיות בישראל בהצעה שאפשר לסרב לה: בואו נחלק את עוגת הניצול הקפיטליסטי בצורה אחרת. במילים אחרות: גם לנו, לאליטה הערבית בישראל יש זכויות וגם אנו רוצים מפירורי הגלובליזציה והקפיטליזם. זו הבעיה המרכזית של המסמך: שהוא מגדיר את הגלובליזציה כתהליך שהטיב עם ההמונים ושרואה בתוספת קפיטליזם כתרופה למחלת האפליה והגזענות. עמדתי היא שונה. הקפיטליזם הוא המחלה ולא התרופה!

  7. על המשמר הגיב:

    לאחמד פילג’ר.
    כאחד שקורא רבות את תגובותיך,אנא ממך באמת בלי לשון קנטור,הואל להראותינו בציטוט מתוך המסמך היכן מובעת תמיכה בגלובליזציה.
    ושוב לא ע"מ להתנצח אלא למען התיקון וההשתדרגות.
    ועוד שתי הערות:
    א.אין כל פסול בהתארגנות של אנשים בעלי השכלה רחבה,ולא כל עילית או עידית היא דבר פסול,נהפוך הוא.
    ב.בתור קומוניסט נאמן (תקן אותי אם טועה אני),מה רע בדמוקרטיה שיוויונית שתשים בפרופורציות נכונות את היחסים בין יהודים לערבים.מה עוד שבמתנ"ס המרכסיסטי פלורליסטי לכל תרבות (דת ולאום),יש חדר משלה.
    הלא כן?

  8. איימן הגיב:

    ראובן אבינועם מרחיק לכת בגישה השבטית שלו. שני האחים מחול מייצגים שני עולמות ודווקא זה דבר לשבח שאין מדובר בעמדה פוליטית העוברת בירושה או מתנתבת לפי קירבת דם.
    הויכוח של אמיר מחול שאינני מסכים עם עמדתו, הוא ויכוח לגטימי וחשוב להקשיב לו. כי גם בשאלה הפלסטינית מי שחשבו שהם על הקרקע ושהם הזרם המרכזי וה"מתון" בינתיים הצליחו להשיג כלום ולא יותר. הדוגמא הבולטת היא של מחמוד עבאס ראש הרשות. האם ישראל נתנה לו להשיג ולו ההישג הזעום ביותר??

  9. אביגדורה הגיב:

    יש הבדל מהותי מאוד בין שני האחלים מחו"ל
    עסאם מחול פועל ומאמין בכנות בזכותם של שני העמים לחיות תחת דיגלם ואמונתם, בלי קשר ל"מי התחיל במלחמה ומי צודק יותר עכשיו"

    אמיר מחו"ל, "נציגם הבלעדי של העשוקים הפלסטינים" אינו רואה יהודים-ישראלים כקבוצה/עם בעלת זכויות כל שהן
    מבחינתו אני יכולה (וצריכה) להגר להונגריה
    (לאלתר) ואין זה משנה אם אני נולדתי פה ושפת אימי עברית צחה.

    אגב, פעם הוא דיבר אחרת… היו זמנים

  10. ציפור בודד הגיב:

    איש אחד ישב ברכבת הנוסעת,פנתה אליו אחת הנוסעות בבקשה שיסגור את החלון,בעודו נפנה לעשות זאת,דרשה ממנו נוסעת אחרת לא להשאיר את החלון פתוח,ביאושו פנה הנוסע לקונדוקטור:"מה לעשות?"
    "זה פשוט מאד" ענה לו הנ"ל "בתחילה תסגור ע"מ שהראשונה תחנק,ואח"כ תפתח ע"מ שהשניה תקפא"…
    ההוכחה הטובה ביותר לכך שמסמך "החזון הע"פ ישראלי", עושה את מלאכתו,היא שמתנגדיו מתחלקים לשניים:
    אלא שחושבים שהוא משתף פעולה עם הגלובליזציה הישראלית/יהודית ואלה שמשוכנעים שהוא מניפסט הקם להרוס את אותה ישות.
    לקונדוקטור שלנו יש פתרון נאה לכך…הלא כן?

  11. אמיר מח’ול הגיב:

    מניין לך אביגדורה, איך יכלת להסיק את אשר הסקת. אני מבדיל מאוד בין עמדתי כלפי ישראל שהיא עבורי מדינה קולוניאלית גזענית, לבין יהודים או העם היהודי הישראלי.ןלבין היהודים באשר הם בעולם.
    אני מתנגד טוטאלית להגדרה הציונית של עם יהודי עולמי. ומכאן עמדתי הנחרצת בין היתר נגד הסוכנות היהודית שהיא זרוע מובנה ומוסדי של ניתוב האפרטהייג הישראלי תוך כדי חלוקת תפקידים עם המדינה ומנגנוניה הגזענים והקולוניאלים.
    אני אף מפריד בין זכות הגדרה עצמית של העם היהודי הישראלי לבין הלגטימיות של מדינת ישראל.
    הויכוח בסוגיות אלה עבורי הוא פוליטי וערכי. להסיק ממנו שאני נגד יהודים באשר הם זה מניפולציה וטיעון משולל אמינות.
    אינני מוכן כמו אחרים שמדברים שתי עמדות בשתי שפות. את האמת שלי אני אומר וכותב, דווקא אנשים כמוני הם יותר אמונים על ערכים ומתנגדים לכל גזענות גם כלפי יהודים, בעוד ישנם צבועים שאומרים בעברית מה שהיהודים אוהבים לשמוע ובערבית מה שערבים אוהבים לשמוע.
    מי שמעולם ומתמיד שמע ממני התבטאות נגד יהודים באשר הם שיבוא איתי בדברים. הבעיה איננה טמונה כאן.
    הבעיה של רוב רובו של השמאל הישראלי שאיננו מוכן להשלים עם בינוי אומה פלסטיני נפרד שאני ואחרים רבים עסוקים בו, ואיננו מוכן להשלים עם זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים למולדתם ולרכושם, וזה ויכוח פוליטי ומאבק פוליטי במהות, ואינני מוכן לשחק תפקיד של המרגיע הערבי התורן, בסופו של דבר הפלסטינים הם הקורבן לא השמאל הציוני.

  12. מאיר עיניים הגיב:

    "הבעיה של רוב רובו של השמאל הישראלי שאיננו מוכן להשלים עם בינוי אומה פלסטיני נפרד שאני ואחרים רבים עסוקים בו, ואיננו מוכן להשלים עם זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים למולדתם ולרכושם,"

    המציאות היא ש
    1. הפליטים – היהודים והערבים – (גם על השדאלה מיהו ה"פליט" אין הסכמה) אינם שבים.
    2. המקום שהם אינם שבים אליו איננו עוד ביתם ואיננו עוד רכושם (כקומוניסט אדוק לכאורה, מוזרה דבקותו של אמיר מח’ול בזכויות הקניין של הפרט)
    3."זכות" השיבה של הפליטים (היהודים והערבים) איננה ניתנת למימוש בתנאים הקיימים, והדינמיקה ביחסים בין יהודים וערבים במאה השנים שחלפו איננה מבשרת שינוי בתנאים בתקופת חייו של מי מהם שטרם הלך לעולמו.

    מי שאיננו משלים עם המציאות הוא מר מח’ול, לכן נראה שהבעיה היא בעיקר שלו ושל כמותו.

    כמובן שזכותו של מר מח’ול לנסות לשנות את המציאות בכיוון הנראה לו, כמו שזכותו של מישהו אחר לנסות לשמר אותה או לשנות אותה לכיוון אחר.

    אלא שבכדי ליצר שינוי יש צורך בנקודת משען, ונקודת המשען נמצאת במצוי, ולא ברצוי.

    מי שמנסה להשעין את המנוף שלו לשינוי במה שאיננו מצוי, משול לברון מינכהואזן שניסה לשלוף עצמו מן הביצה באמצעות משיכה בציצת שערו שלו עצמו. זה עובד רק באגדות.

  13. סעיד הגיב:

    היה מישהו שאמר "אם תרצו אין זו אגדה". האימרה הזאת מהימנה גם ללא יהודים.המציאות והביצה הם שאלה יחסית. מה שבעיני אחד זה מציאות בעניני האחר נתפש ביצה. תורת הביצה אך ורק מנציחה את העליונות הישראלית על חשבון זכויות העם הפלסטיני.
    מלמשל ה יקרה לביצה אם יהיה שינוי מהפכני בירדן ובמצרים, הרי הביצה תתייבש מיד ותהפוך למציאות שבמקון בוץ תתפוצץ בפני רבים.
    הכרעה ערכית איננה נמדדת על בסיס המצב העכשיו ומאזן הכוחות אלא על בסיס צדק וזכויות.

  14. דן תמיר הגיב:

    שאלה למר מח’ול:
    בתגובתך האחרונה אתה מזכיר "בינוי אומה פלסטיני נפרד". כיצד תכתוב זאת בערבית?

  15. לסעיד הגיב:

    שכחת כבר את ‘השינוי המהפכני’ במצרים בימי נאצר?ובסוריה? ובעיראק בימי קאסם והבעת’? רק בירדן לא היה ‘שינוי מהפכני’, במקום טאת ספטמבר שחור.

    בינתיים מ’השינויים המהפכניים’ מהסוג שאהוב עליך לא נשאר כלום, פלסטין חרבה ובניה שוחטים אחד את השני. לא נמאס לך להאמין בשטויות?

  16. למאיר העיניים הגיב:

    אתה מחשיך עיניים, במקום להאיר.

    אמיר מח’ול אינו "קומוניסט אדוק לכאורה", אלא אנטי-קומוניסט אדוק ופעיל בבל"ד.

    אתה מתבלבל בינו לבין עיסאם מח’ול, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י).

  17. אודי הגיב:

    נראה שהביקורת של אמיר מתייחסת יותר לנוסח המסמך, לזהות של מחבריו ולפרוצדורה של הצגתו, ופחות לתכנו. לגופו של המסמך הטענה העיקרית היא שהוא מבסס את "הפיצול והביזור של הבעיה הפלסטינית"ואגב כך,מקבל ומשלים עם "התיחום" הקולוניאלי הישראלי בגבולות 48. תיחום שהוא שולל מכל וכל וקורא לפירוקו.אולם קריאה מעמיקה יותר עשויה לגלות שגם הטענה הזו נוגעת יותר לנוסח של המסמך מאשר לתוכנו. ברור הרי שגם מטרת המסמך היא השגתה של הלאומיות הפלסטינית בתחומי ישראל ושמחבריו ממש כמו אמיר, אינם משלימים עם "התיחום הישראלי" הקיים. הבעיה העיקרית של המסמך היא הביטול המוחלט של הישראלים והישראליות ובמובן הזה דברי הביקורת של אמיר נשמעים עוד יותר גרוע מהמסמך עצמו. אמיר ממש כמו כותבי המסמך מדמים את ישראל ל-"ממלכת דנמרק",בה השאלה היא ל"היות או לא להיות". אולם בהיסטוריה המודרנית מאז הנאורות השאלה היא כיצד להיות, ובמובן הזה כאן ועכשיו בישראל כבר נכתבו ספרים ומאמרים ביקורתיים רבים המציעים לנו חזון הומניסטי ודמוקרטי המבטיח יותר הן מהמסמך והן מדברי הביקורת של אמיר.

  18. על קומוניסטים ובתים הגיב:

    זה שאדם קומוניסט לא אמור לגרום לו לתמוך בגזילת קורת הגג של אדם כלשהו. בואו לא נגלוש לדמגוגיה. גם לדידם של קומוניסטים, ביטול הרכוש הפרטי לא אמור לקרות במסגרת של טיהור אתני, שבו "יבוטל" הרכוש הפרטי של ערבים בלבד, ויימסר ליהודים.

  19. ערן הגיב:

    "אני מתנגד טוטאלית להגדרה הציונית של עם יהודי עולמי"
    מי אתה, מר מח’ול, שתתנגד להגדרה של עם יהודי עולמי? ומה הקשר בין הגדרה זו לבין ציונות? העם היהודי הגדיר עצמו כעם במשך כל שנות קיומו, וגם אם ניתן להתווכח מתי החל קיומו, ברור שמדובר בכמה מאות שנים, ועל כל פנים זמן רב לפני תחילתה של הציונות.
    אתה חוטא כאן באותה מידה בה חוטאים הטוענים שאין עם פלסטיני.

  20. נורי עאלם הגיב:

    "העם היהודי העולמי" הוא פיקציה של הציונות, שניסתה לברוא עם במקום בו אחד כזה לא קיים.

    מה מאגד יהודי מפולין, מאתיופיה, ממרוקו ומאיראן? לא השפה, לא התרבות, לא המוצא אתני המשותף, לא הטריטוריה המשותפת, לא חיים כלכליים משותפים… דבר, מלבד הדת.

    אבל אני מניח שאתה לא טוען שיש "עם נוצרי עולמי" או "עם בודהיסטי עולמי", נכון?

    היות כל יהודי העולם "עם", ולכן גם זכאי להגדרה עצמית לאומית (בפלסטין, כמובן, על חשבון הערבים שחיים שם), זה אחד מעמודי התווך (הרעועים) של הציונות. גם כיום הציונות משתמשת באקסיומה זו, בכדי לראות בכל יהודי העולם רזרבה לפרויקט המנשל שלה כאן, מיועדים ל"עלייה" כדי להטות את הכף הדמוגרפית, או כדי להתגייס ולבוא במקום חייל אחר שנהרג על מזבח תאוות השטחים הקולוניאלית.

  21. הכיוון ההפוך הגיב:

    מדהים מה שאמיר כותה – הסתכלתי על החזון שוב ושוב ולא מצאתי שמחברי המסמך רומזים לחלוקה של שלל הנכבה להפך המסך מאשים את ישראל בנכבה ומבקש ממנה לתקן את העוול ההסטורי .אמנם משום מה בוחר מחול במילים שמטרתם להשפיל את כותבי המסמך ולמה ? ואני אגלה לכם כי מחול לא הוזמן למפגש הזה.אמיר מחול מנהל מלחמה פלסטינית על הנייר יש אמייל ופקס והוא רוצה לשחרר פלסטין ולהחזיר את הפליטים ולבטל את ישראל מאחורי השולחן. אני עוקב אחרי ארגונו והוא רק מוציא הודעות גינוי והודעות ברכה ממש כמו הליגה הערבית .
    צר לי מאוד שאין דיאלוג אמיתי בתוכן המסך .
    לא הפלסטינים בישראל הוציאו עצמם מהעם הפלסטיני נהפוך המסמך מדגיש שוב ושוב שהם חלק מהעם הפלסטיני אלא שהתנועה הלאומית הפלסטינית לא מכירה בפלסטיני 48 והם אינם מיוצגןם במוסדיתה ויותר מזה ראש הרשות הפלסטינית (הרשות המייצגת את הפלסטינים הכיר במדינת ישראל כיהודית בהסכם ואדי ערבה ולא ריאתי אותך מתקוממם – בקשר לנוסח של פתרון צודק לבעיית הפליטים זה הנוסח שיאסר ערפאת הסכים עליו ביוזמה הסעודית ב2002 בבירות וזה בדיוק מה שהופיע במסמך אז אל תתימר להיות פלסיטני יותר מיאסר ערפאת . לפעמים נדמה לי שהמאבק מאחורי מזגן וחימום מעוות את המציאות ואינו מאפשר לפעילים לראות כיעור המציאות .
    אז אמיר תהיה מה שתהיה אבל אל תתן לאינטסים הצרים שלך להרוס מה שנעשה .
    ברור לכל כי המסמך בא מתוך נקודת ראות אזרחית וכותבי המסך מצהירים זאת בגלוי שהם לא מוותרים על אזרחותם אבל רוצים זכויות שוות כמו כולם מכאן ועד להגיד שכןתבי המסך ביקשו לחלק את השלל יש תהום ואי דיוק וזה נחשב בעיני כחפיף ותעמולתי .

  22. אביגדורה הגיב:

    לאמיר מחול סלאם ושלום,

    היתי רוצה לדעת, ואני לא בנימה קנטרנית כאן
    איך אתה מצייר את העתיד שלי בחלומותיך על מדינה אחת.

    האם למשל במדינה העתידית החלומית הזאת שלך, ייתאפשר לי לממש את רגשותי הלאומיים, מה יהיה שם הלאום שלי?

    האם אתה מעוניןן לכפות עלי לאום פלסטיני ( כפי שאנוכי ויתר עמי היהודונים עושים לכם?) להחליף דיכוי אחד בדיכוי אחר? כיבוש אחד בכיבוש שני?

    מה יהיה צבע הדגל במדינה עתידית זו? מה תהיה השפה הרשמית? איך יראה הפרלמנט? איזה דמויות יהיו על גבי שטרי הכסף לדעתך? ומה יהיה הההמנון להערכתך?

    ולפני שאתה נוקב בצמד המילים "חילונית ודמוקטית" הוסף נא הערכתך ביחס לשיעור החילוניים בחברה הערבית והפלסטינית.

    אני באמת , לא על מנת להתנגח, רוצה מאוד לדעת מה תשיב לשאלות אלו, בלי להתחמק

הגיבו לאביגדורה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים