הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 בפברואר, 2007 4 תגובות

אני רוצה לבקש סליחה, בשם העם הפלסטיני הלוחם, בשם העם הגיבור. אני מבקש סליחה מכל ידידי המאבק הפלסטיני לשחרור, שזהו מאבקם של כל המקופחים בעולם. אני מבקש סליחה בגלל האירועים הטרגיים להם אנו עדים בימים האחרונים ברחבי רצועת עזה. אירועים בהם פלסטינים יורים באחיהם.

לא פעם כתבתי על התנגדות העם הפלסטיני לכיבוש הישראלי וביקשתי לגלות תמיכה וסולידריות מעשית. עכשיו, אינני יכול לשתוק נוכח התקריות האלימות בין פלגים פלסטינים שפרצו לפני כעשרה ימים. תקריות אלה שגבו עשרות קורבנות בנפש גרמו להלם בקרב הפלסטינים וגם בקרב התומכים בעניין הפלסטיני.


יחד עם מספר סטודנטים ניסיתי להגיע לאוניברסיטה לפני מספר ימים. אבל צעיר פלסטיני חמוש עצר אותנו ודרש שנשוב הביתה. "הרחובות סגורים, כולם הביתה" הוא הפציר בנו. לא ויתרנו, זכותנו להגיע לאוניברסיטה. אבל בן עמי החמוש חשב אחרת וירה לכיוון שלנו. במהרה נאלצנו לעזוב את המקום. התקרית הזכירה לנו ימי עברו: ימי הכיבוש הישראלי כאשר חיילים צעירים מנעו מאיתנו לעבור דרך אין ספור מחסומים ולהגיע לאוניברסיטאות ולבתי הספר.


האירועים בעזה רק ממחישים את מצבם הקשה של 1.5 מיליון פלסטינים, מכותרים, נעולים והחיים בעוני מחפיר. 1.5 מיליון תושבים החיים במתח – כולל האיום המתמיד של פלישה צבאית ישראלית נוספת.


70 איש, אשה וילד נהרגו במהלך התקריות האלימות של הימים האחרונים. 300 נוספים נפצעו. מאחורי התקריות עומדים צעירים האוחזים בנשק בשם ההתנגדות לכיבוש הישראלי. יתכן ונוספים יהרגו בימים האחרונים בגלל שהסכמי הפסקת האש שנחתמו בין הפתח לחמאס אינם מקוימים. אני מתבייש לדווח שמספר הפלסטינים שנפלו קורבן לכדורים שנורו על ידי פלסטינים הוא גדול יותר מהקדושים שנפלו בעת הפלישות הישראליות בחודשים האחרונים. קורבנות אלה לא נפלו בעת הפצצה ישראלית בצפון או בדרום הרצועה. לצערי הרב, ההרג נעשה כולו בידי פלסטינים…


אני יודע שרבים בכל עולם תמכו במשך השנים במאבק העם הפלסטיני לשחרור לאומי. הם אינם מבינים איך הגענו למצב בו פלגים שונים יורים אחד בשני. אני עצמי אינני יודע איך הגענו למצב כה חמור. מדוע ההתקפות ההדדיות? מדוע תוקפים אוניברסיטאות, ספריות ומשרדי ממשלה? מדוע נורו אזרחים, ביניהם ילדים?


העם הפלסטיני הצליח במשך עשרות שנים להיאבק בכיבוש ולהוות דוגמא לקבוצות ולעמים אחרים הנאבקים בקולוניאליזם ולמען השחרור. בוודאי ידידינו בהלם ובדיוק כך אנו חשים, הפלסטינים. מה נגיד למשפחות הנופלים? מה נספר לאלפי העצירים ואסירים? איך ניתן לתרץ או להסביר תקריות אלימות בין פלסטינים? איך הארגונים התומכים בפלסטינים ברחבי העולם יקדמו את הסולידריות עם הפלסטינים, כאשר פלסטיני נלחם בפלסטיני ואנו לא מצליחים להגן על הרכוש הלאומי שהצלחנו לבנות תוך מאמצים רבים?


מהי בדיוק הסיבה ללוחמה בין פלסטינים? עוד תפקיד של שר? למען השלטון? אבל איזה שלטון יציב ניתן לבנות כאשר חלק גדול מהעם חי תחת כיבוש? האם הפלסטינים נאבקים באחיהם כדי למלא את מבוקשה של מדינה המעוניינת בכך? בסופו של דבר, כל אירועי הדמים של הימים האחרונים משרתים אינטרס אחד: האינטרס הישראלי להמשך הכיבוש.


אין לי ספק שתקריות אלה לא היו פורצות אילולא הלחץ הישראלי והכיבוש היו הופכים את רצועת עזה לבית כלא ענק – בית כלא ללא תקרה. אין לי ספק שהלחצים הפנימיים היו פוחתים, אילו הקהילה הבינלאומית היתה עומדת בהתחייבויות שלה ומפסיקה את החרם על הפלסטינים, חרם המונע חלב ותרופות מהילדים. חרם שמטרתו להפיל ממשלה שנחברה בבחירות דמוקרטיות.


כאמור, אנו בהלם. לראשונה אנו עדים להרג בין פלסטינים. תרבות חדשה השתלטה על עזה: תרבות האלימות. כל אחד רוצה לאחוז בנשק, כולל בני נוער רבים. כולם רוצים לנקום. זו תרבות של נקמה והרס. המצב נעשה בלתי נסבל עבור רוב התושבים שאינם אוחזים בנשק והרוצים לחיות בשלום. העם הפלסטיני רוכש כבוד גדול להשכלה ולתרבות והוא אחד העמים המשכילים באזור. אנו לא יכולים להשלים עם הפגיעה באוניברסיטאות. אותם מוסדות להשכלה גבוהה שאפילו הישראלים נמנעו מלהרוס. זרים רבים שביקרו ברצועה התפלאו מן הנחישות להמשיך וללמוד, להמשיך וללמד, בתנאים הקשים של הכיבוש והסגר. עכשיו חלק מן המתקנים – כולל המעבדות היקרות – עלו באש. אלפי סטודנטים נותרו ללא כיתות וללא ספרים.


ושוב אנו מתנצלים בפני כל אלה שברחבי העולם ובמשך שנים רבות תמכו בעניין הלאומי הפלסטיני. אנו מתנצלים אך שבים ומבקשים את תמיכתם, את הסולידריות שלהם. כי מעבר למאבקים העקובים מדם בין הפלגים השונים, מצבנו לא השתנה. מצבם של הפלסטינים ברוצעת עזה הוא בכי רע. זהו אחד המקומות הכי עניים בעולם והכתר סביבנו לא נפסק. אנו דורשים את המשך הסיוע הכלכלי שניתן על ידי הקהילה הבינלאומית, אנו דורשים הכרה בזכויות שלנו ומו"מ מהיר שמטרתו הקמת מדינה פלסטינים עצמאית. רק כך נוכל לחיות בשלום. רק כך נוכל למנוע פיצוץ כללי באזור הזקוק יותר מתמיד לשלום ולתקווה.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. על המשמר הגיב:

    יותר מתמיד זקוקים הפלסטינים לסולידריות.
    האם הדמעות והלב הנקרע למראה הסבל הנורא שנגזר על אחינו מספיקים הם?
    האם השתתפות בצער כנה או אפילו תרומה כספית,שלא לאמר הזדהות עם המאבק הצודק לחירות אלמנטרית-מספיקים אף הם?
    ברור שלא.
    האם הוקעת השלטון הבורגני המנשל הישראלי על הכיבוש בנורא ומאבקים עקשים בשחיתות שפשתה מתחת לכל עץ רענן מספיקים?
    וודאי שלא.
    האם ההבנה שרק התגברות והתחזקות השמאל הרדיקאלי באזורינו מספיקה?
    גם לכך התשובה היא ,לא,זה אינו מספיק.
    ואם זה לא מספיק-זו אינה סולידריות אמיתית!
    אומר לכם חברים מהי סולידריות אמיתית,אומר זאת במילים פשוטות,מפני שרובכם כאן מסובכים לעילא ולעילא במילים/מונחים/הגיגים/סברות כרס/סטיגמות/קונספציות/הגדרות ומינוחים.
    התארגנות-זו המילה.
    לא נתארגן,הסולידריות שלנו תראה כנסיון פטתי להתנקות ע"י מלוי האמבטיה בדמעות תנין.
    התארגנות השמאל הראדיקאלי ישראלי אומרת להתכנס ולהאסף לבחור הנהגה ופנל לחבר חוקה וחזון,להושיט יד לכוחות מהפכניים בעולם הרחב.
    להביא את הבשורה הסוציאליסטית ולהתחיל לבנות מלמטה את המפלגה הסוציאליסטית הישראלית הגדולה-זו שתוביל לשלום כולל עם אחינו הפלסטינים העשוקים מעבר לחומת הרשע.
    זו הסולידריות ואין בילתה!!!

  2. לעל המשמר משירה הגיב:

    אני מקווה שלא היית ציני….סוף סוף מישהו מדבר פה לעניין, כבר חשבתי שהבורגנות ולקום כל בוקר ליום עבודה משמים ומלא בלופים עצמיים הרדימה את המדינה שלי… כל הכבוד על המשמר! אני אתך!
    לגבי המאמר, המלחמה היא לא בין הפתח לחמאס אלא בין משתפים של ישראל ללא משתפים של הישראל, אבל אולי בדרך להיות כאלה…
    ישראל מעודדת את מלחמת האזרחים בשטחים כדי שהחמאס ייגווע סופית ורק למשתפים יהיה כוח.
    בטח שיש לי סולידריות, אבל לא עם כל הפלסטינים שמחציתם משתפים אלא רק עם אלו שמוכנים לאכול דשא ולא לקבל כסף מהשב"כ.
    וכנ"ל בתוך הארץ שלי, הכסף והצרכנות כ"כ מחליאה, לא רק כי היא מרוקנת את האדם הפרטי מתוכן (שיתרוקנו מצידי זו בחירה שלהם) אלא היא גורמת למסה עצומה של אדישות, חזקה וממגנטת, שהיא שורש העוולות החברתיות. עד שבני אדם לא יקבלו צלם אנשו, וזה אומר להפסיק לרדוף אחרי הממון, להיות מוכנים לאובדן (הבית, האוטו, הרכוש, הוודאות הכלכלית..), עד אז ישחקו איתכם כל הצוררים חסרי הנשמה ששולטים על העולם והשואות תמשכנה בחסות הבורגנות השבעה, הרדומה והנכה.

  3. אחמד פילגר / ידידי זיאד הגיב:

    ידידי זיאד ועם יד על הלב: לא רק הכיבוש אחראי על הנעשה ברצועה, על האנרכיה שם. עם כל בושה, אבל עם כל הכנות, שני הכוחות הפלסטינים העיקריים, פתח וחמאס, לא מסוגלים כעת להבטיח מדינה פלסטינית עצמאית בעלת משטר דמוקרטי ושל צדק חברתי!

  4. כליל החורש נאורי הגיב:

    אני מתקשה להבין מדוע אתה רואה צורך להתנצל בפני כל התומכים הזרים בעניין הלאומי הפלסטיני. אם בכלל, הם צריכים להתנצל בפניך: הרי אותה התמיכה בדיוק, אותו עידוד של הכרה כוזבת לאומית על חשבון הלאומיות וההעצמה של מעמד הפועלים, אותו רעיון עיוועים, כאילו למרות שלאומנות היא דבר שלילי במדינות המבוססות, הרי שבמדינות כבושות ונחשלות יש לה פתאום גוון חיובי, הם-הם אלה שהביאו למצב הנוכחי, בו קשה בכלל לדבר על שחרור לאוכלוסיה הפלסטינית בלי לדבר על פרוייקטים שאין להם קשר לכך, כמו אוטונומיה, מדינה פלסטינית, התנתקות, התכנסות, התבדרות והשד יודע מה יצוץ מחר.

    והנה, בכל זאת, אתה עדיין חושב שמה שצריך עכשיו זה מו"מ של רוצחי החמאס עם רוצחי הציונות על הקמת מדינה עצמאית. אבל אנחנו חיים בעולם גלובלי, ואין כזה דבר מדינה עצמאית. זו פיקציה שהייתה תקפה אולי לאביב העמים באמצע המאה ה-19. מדינת ישראל הכריזה עצמאות כמאה שנים לאחר מכן, ומה הייתה המשמעות של המהלך הזה? בובה של האנגלים, של הצרפתים, ועד היום של האמריקאים. גם לאחר הקמת מדינה פלסטינית תמשיכו להיות קורבנות של האימפריאליזם. סביר להניח שינהלו אתכם האירופאים, הרוסים והסינים, ולא האמריקאים, אבל תמשיכו להיות כלי משחק.

    הבט סביבך ואמור לי: אתה רוצה שאותם האנשים שמונעים ממך להגיע לאוניברסיטה מכח הזרוע ימשיכו לעשות זאת תחת סמכות של מדינה? עכשיו ישנם עוד אנשים בשמאל האנטי-אימפריאליסטי שזועקים קצת, כי אפשר למצוא איזו אשמה אמריקאית בעניין, אבל אם וכאשר תקום מדינה פלסטינית, יתייחסו אליכם בדיוק כמו שמתייחסים לאקדמאים מדוכאים במדינות ערב האחרות: בביטול מוחלט.

    סעד בין-לאומי רק ידחה את הקץ. הוא לא יסיר את העריצים האלה מעליכם. רק מאבק מעמדי, מצידכם, בגיבוי סולידריות בינ"ל אך בכל זאת כזה שמתחיל מכם, יכול להביא לכם עצמאות.

    הגיע הזמן לחשבון נפש בשמאל בישראל ובפלסטין. העניין הלאומי הביא רק אסון ומוות למקומותינו, ולא משנה אם הלאומן היה דוד בן-גוריון או יאסר ערפאת.

    הגיע הזמן לחשוף את הלאומיות כפי שהיא: ככלי של הבורגנות לקריעת עוד ועוד חורים באחדות בין הפועלים, בין המדוכאים.

    הגיע הזמן להשאיר את הנאמנות הבורגנית הזו מאחור, בכל המדינות, על מנת להבטיח עתיד טוב יותר לצאצאנו.

הגיבו לאחמד פילגר / ידידי זיאד

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים