הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 בפברואר, 2007 3 תגובות

חברות דלק מסביב לעולם מעוניינות לנצל את נסיקת מחירי הנפט כדי להשיב לעצמן מיליארדים שאיבדו בעבר בהשקעות כושלות בניסיון להפיק אנרגיה מפִּצְלֵי שֶׁמֶן. כעת פיתחה חברה ישראלית טכנולוגיה חדשה אשר לטענתה תהפוך את הפקת האנרגיה מפצלי שמן לכדאית כלכלית. מחירה של אופציה על חבית נפט עומד כיום על כ-75 דולר. כבר היה מי שהמתכוון לחגוג בעקבות הדיווחים על קריסתן הקרבה של חברות הנפט בשל "שיא תפוקת הנפט", אבל האם חברות אלה – שלא ניתן להפריז בכוחן – באמת יוותרו, יתקפלו ויעלמו בקלות שכזאת?

"פצלי שמן" – שאין שום קשר בינם לבין שמן – הם סוג של סלע גיר הספוג בחומר אורגני, ממנו ניתן להפיק דלק. בשל ההרכב המסובך הזה, ובשל השפעות חמורות על בריאות האדם והסביבה, כל הניסיונות להפיק דלק מחומר זה בשלושים השנים האחרונות נחלו כישלון. עקב כך, משקיעים ברחבי העולם מקשרים בתודעתם את הצירוף "פצלי שמן" עם הפסדים כספיים משמעותיים.


ברגעים אלה ממש מנהלת החברה הישראלית "אפסק חום-טוב", המפתחת טכנולוגיה לייצור אנרגיה מפצלי השמן, משא ומתן עם משרד התשתיות על בניית מתקן להפקת אנרגיה מפצלי שמן בשווי 700 מיליון דולר בסמוך לכור הגרעיני בדימונה. מהדיווח של "אפסק חום-טוב" ניתן להבין שמשרד התשתיות רואה בחיוב את העניין. הם אף מדווחים כי המתקן אותו הם מעוניינים להקים יוכל לספק את כל צורכי החשמל של ישראל ב-50 השנים הקרובות.


הפטנט החדש והסודי של "אפסק חום-טוב" יציב את ישראל בחזית הטכנולוגית של פצלי השמן, מה שמבטיח יצירת קשרים חסרי תקדים בין המפתחים הישראלים לבין חברות נפט אמריקאיות. ביולי 2006 דיווח כתב-העת Businessweek על התעניינות מצידה של Royal Dutch / Shell בטכנולוגיה החדשה. ניתן לשער כי מקור ההתעניינות הזה הוא בכך שבארה"ב נמצא מאגר פצלי השמן הגדול בעולם. ממשלת ארה"ב וחברות פרטיות כבר השקיעו מיליארדים בפצלי שמן. ההיגיון שעמד מאחורי ההשקעות, שגרם להזלת ריר ולכולם לשלוף את הארנקים ללא היסוס, התבסס על חשיבותו האסטרטגית של אותו מאגר פצלי השמן, שיאפשר לסייע "לשחרר" את ארה"ב מהתלות במדינות הנפט במזרח התיכון.


כמדינה שעודנה מתפתחת, בישראל נוטים להאמין ביכולת למצוא דרכים מקוריות להתמודדות עם משברים. חברות אמריקאיות ישמחו לנצל את המרחב הזה בין הנטייה לתמרן, לאלתר ואותו "הסְמוֹך" המוכר. מִמשל בוש הכריז באחרונה על כוונה להיכנס לתחום פצלי השמן, בהתאם לחוק מדיניות האנרגיה לשנת 2005. האם ישראל עתידה לשמש כזירת ניסויים נוחה עבור עידן חדש של פצלי שמן?


השבת השקעות: הפרטה של פצלי שמן


ההשקעות הכושלות בפצלי שמן במדינות מערב ארה"ב הכריחו את חברת הדלק Exxon לסגור פרויקט בהיקף של 5 מיליארד דולר. גם הקונגרס האמריקאי, לאחר 40 שנה והשקעה של 8 מיליארד דולר, ביטל את "תוכנית הדלק הנוזלי הסינתטי" אותה קידם בעבר. תושבי מערב ארה"ב עדיין מכנים את היום בו נעלה אקסון את שעריה והותירה אחריה 2,200 משפחות ללא הכנסה בשם "יום ראשון השחור".


בערך באותה תקופה בה החלה ארה"ב לסגת מתעשיית פצלי השמן, שלוש חברות ישראליות בולטות, הנמצאות בבעלות ממשלתית, החלו להשקיע בתחום באמצעות החברה הממשלתית פמ"א (פיתוח משאבי אנרגיה). פמ"א בנתה מתקן ניסיוני לייצור חשמל מפצלי שמן באזור שבין דימונה לערד. פצלי השמן הישראלים מכילים רמות גבוהות יחסית של גופרית, וערך החימום ותפוקת הדלק מהם נמוך יחסית למאגרים אחרים בעולם. לכן מלבד ייצור חשמל נעשו גם ניסיונות להשתמש בפצלי השמן לצרכים נוספים, בהם דלק למטוסים וחול-סופג לחתולים. ב-1991, לאחר שבמשך עשור הושקעו כ-150 מיליון דולר, החברות הישראליות החלו לנטוש את התחום.


ברור שלממשלת ישראל אינטרסים משלה בעניין. עם ההכרזה על מה שנראה כטכנולוגיה חדשה, בשילוב עם אסטרטגיית ההפרטה, משרד התשתיות יכול לנצל את ההזדמנות ולהביא למקסימום את הרווחים של המפעל לייצור חשמל מפצלי שמן שבבעלותו. כך משרד התשתיות, באמצעות עידוד ההשקעות הפרטיות בפיתוח המכרות, יכול לשחרר את עצמו מכל אחריות על תהליך ההפקה.


היועץ המשפטי הבכיר של חברת "אפסק חום-טוב" ואיש יחסי הציבור שלה הוא משה שחל, מי שהיה שר האנרגיה בתקופת החניכה של פצלי השמן בשנות ה-80. בתפקידו זה שחל היה אחד מהדוחפים להפרטתו של משק האנרגיה, תהליך שעודנו נמשך כיום. לאחרונה היה שחל המועמד המוביל לתפקיד יו"ר חברת החשמל – אולם הוא ויתר על התפקיד לאחר שנדרש לעבוד בו במשרה מלאה.


במרץ האחרון, בדיוק לפני ש"אפסק" חשפה את הטכנולוגיה החדשה להפקת דלק מפצלי שמן, הנפיקו המנהלים שמעון קזנסקי וישראל פלדמן את החברה ושינו את שמה ל"אפסק חום-טוב". 70% מהחברה נקנתה מיד ע"י עופר גלזר. כעת, משהבעלות על הטכנולוגיה עברה לידיים פרטיות, ספק אם היא תיחשף לציבור. כמו תמיד, בהיעדר שקיפות כיצד נוכל אנחנו, האזרחים, להחליט אם הטכנולוגיה היא באמת עד-כדי-כך חדישה ונקייה, כפי שטוענים ב"אפסק חום-טוב"?


אזרחים חולים


בכל מקום בו ניסו בעבר לנצל פצלי שמן נותר לאחר מעשה בלאגן לא קטן. ההפקה של דלק מפצלי שמן מניבה גזי חממה בשיעור גבוה פי ארבעה מאשר נפט גולמי. תהליך העיבוד דורש גם כמויות עצומות של מים – כ-13 ליטר לחבית בתהליך העיבוד המקובל – ולאחר מכן נותרות כמויות אדירות של מים רעילים. תהליך הזיקוק המקדים של דלק סינתטי יוצר בנוסף לכך גם אֶפֶר ופסולת סלע מסרטנת שגדלה ב-30% לאחר העיבוד, בגלל "אפקט הפופקורן" שהחימום יוצר.


באסטוניה, המדינה שבמשך שנים היתה המובילה בהפקת חשמל מדלקים סינתטיים, השימוש בפצלי שמן נפסק. לפי המגזין האסטוני "פצלי השמן", המדינה מצאה ש-97% מזיהום האוויר במדינה ו-86% מהפסולת שלה הגיע מתעשיית האנרגיה, וכן נמצא כי 91% ממקורות המים המצויים בה בשפע נוצלו על ידי אותה התעשייה. נמצא שכמות המתכות הכבדות שסופגים ילדים אסטוניים באזורים מזוהמים גבוהה כפליים מזו שבמקומות מרוחקים ממפעלי פצלי השמן. לפי דו"ח של המכון לרפואה מונעת באסטוניה אותם הילדים סבלו מאחוז גבוה יותר של אלרגיות, אנמיה, פגמים מולדים, ומחלות נוספות רבות. יאספר יורגנסן מהמועצה לאיכות הסביבה באסטוניה אומר ש"פצלי שמן הם ללא ספק בעיית הזיהום הגדולה ביותר באסטוניה. מדובר בדלק ירוד, שמייצר כמות פסולת השקולה לכמות האנרגיה המופקת ממנו".


סביר להניח שתעשייני הנפט סומכים על העדר מחאה נגד בניית מפעל פצלי השמן בנגב. אחת מהסיבות העיקריות להעדר המחאה נעוצה בכך שהמפעל עתיד להיבנות באזור שעיקר תושביו הם פלסטינים אזרחי ישראל, עולים מאתיופיה ומארצות ברית-המועצות לשעבר, וגם מזרחים – כולן קהילות עם כוח כלכלי מועט ומעמד פוליטי לא מובטח.


הנגב כבר כיום הוא האזור שבו שיעור החולים בסרטן הוא מהגבוהים ביותר בישראל – כפי שעולה ממחקר ראשוני שנעשה במימון משותף של משרד הבריאות ומתקן הפסולת הרעילה הגדול באזור, רמת חובב. הנגב לא מסוגל לספוג עוד תעשייה מזהמת. אף על פי כן, ולמרות שמשרד התשתיות עצמו מודה שגם עם הטכנולוגיה החדשה ייוצרו מדי שנה לפחות 2 טונות של "תוצרי לוואי בעייתיים מבחינה סביבתית", נראה שהמשרד נמצא על סף מתן כל האישורים לפתיחת השוק.


הפוטנציאל האינסופי והלא ממומש


המצב הנוכחי לא אמור להפתיע אף אחד. הממשלה היתה במשך כמה עשורים הבעלים של חברות תסקירי נפט, וכאלו העוסקות בטכנולוגיית נפט, בהן "אפסק". מנגד, משרד התשתיות אינו הבעלים של אף מתקן לאנרגיה סולארית או אנרגיה בלתי-מתכלה אחרת. עובדות אלו מחזקות את החשד שהמשרד מעוניין יותר לראות רווחים מנפט מאשר להתגבר על האתגרים הקשורים להגשמת המטרה המוצהרת שהציב לעצמו, בדבר הפקה של 2% מהחשמל בישראל ממקורות מתחדשים עד סוף השנה. מול מטרות צנועות אלו, שנותרות לא ממומשות, נציב את שוודיה, לה אין כל בעיות אסטרטגיות-פוליטיות עם נגישות לנפט. שם כבר כיום מייצרים כשליש מהחשמל ממקורות לא-מתכלים. יתר על כן, ממשלת שוודיה הציבה לעצמה כיעד למגר כליל את השימוש בדלקים מתכלים ב-15 השנים הקרובות.


לפי דוד פיימן, מנהל המרכז הלאומי לאנרגיה סולארית באוניברסיטת בן גוריון, מפעלים לאנרגיה סולארית בנגב היו יכולים לספק את כל האנרגיה הנחוצה במדינה על פני שטח מתאים בן 225 קמ"ר מתוך 12,000 הקמ"ר שטחו של הנגב. באופן רשמי, לפחות 7,000 קמ"ר משטחי הנגב מוכרזים כשטחי אש, ולשימושים אחרים של צה"ל. אם ישוחרר רק 3% מהשטח הזה, תוכל ישראל למלא את כל צורכי האנרגיה שלה, הרבה מעבר למה שהאופטימים בקרב האינטרסנטים של פצלי השמן מבטיחים. מקום טוב להתחיל בו יהיה "הכפרים הלא מוכרים" בנגב, היכן שאזרחים ישראלים חיים לעיתים קרובות בדיוק מתחת לקווי מתח גבוה, וסובלים מההשפעות הבריאותיות הנובעות מכך, בעוד הם מנותקים מרשת החשמל. אך עד שלא תתברר שאלת ההגמוניה של צה"ל על המִדבר, לא יהיה אפשר להגשים חזון זה.


בזמן שהממשלה מציגה את פצלי השמן כאנרגיה אלטרנטיבית, היא נכשלת בביצוע השינויים הנחוצים לחסכון באנרגיה. למשל, קביעת תקנות לבתים המעוצבים באופן תכליתי, עם חלונות ממוקמים היטב, קירות עבים, וגגות בנויים היטב, שיסייעו למנוע את הפסקות החשמל התקופתיות בקיץ – תוצאה ישירה משימוש מוגזם במיזוג אוויר. אז למה לא להעביר חוקים ל"בנייה ירוקה" ובכך להפחית משמעותית את דרישות האנרגיה בישראל? התשובה כמובן פשוטה: במכון התקנים הישראלי (מת"י) שולטים תעשיינים וקבלנים, שעוד לא מצליחים לראות איך תקנות שכאלה ישרתו את האינטרסים שלהם.


תחת המשטר הכלכלי של מפא"י סבלו בעבר אזרחי ישראל מבינוניות ביורוקרטית, שנבעה ממתחים בין הגופים השולטים, בהם צה"ל, קק"ל, ומשרדי הממשלה השונים. כיום אנחנו סובלים תחת העול של מערכת קפיטליסטית, שבה חברות עסקיות יכולות לשקר לציבור או לנצל קשרים בממשלה כדי לזכות בסובסידיה נוספת, רגע לפני ששוק הדלק המחצבי יקרוס סופית.


אחרי חיסול יוזמות פצלי השמן בארה"ב, לא סביר שאזרחי מערב ארה"ב יהיו מוכנים להיות השפנים של גל ניסויים נוסף בעתיד הקרוב. מנגד, ייתכן שבישראל לא ימַצא מי שיהיה לו הזמן והכוח לעמוד נגד אלה המתיימרים "לפתור" את הבעיה של ישראל – המוקפת ב"נפט הערבי" ומנועה מכל גישה אליו. העייפות והבלבול הגדולים מולידים קונסנזוס הרסני. מי יעמוד מולו?

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. מיכאל:מתוך פוסט מורטם הגיב:

    – וכך, תושבי המדינה הציונית הרעילו את עצמם למוות מלוכלך עם פצלים "נקיים" בחסות עופר גלזר בתנופת הפרטה משונה, וזאת דווקא כשנפתח מקור חדש להגירה למדינת היהודים – הודים מצאצאי עשרת השבטים. חבל, חלקנו דווקא עשינו חיים. היה זה גרנד פינאלה טיבעי מאין כמוהו, אם תרצו: המדינה הציונית שצברה תנופה ונשק בשרות האינטרסים של הנפט, שבקה חיים כשהנפט פינה את מקומו לתערובת הרעילה. והעסק, לא לשכוח, עבד ב"יעילות" כמו שצריך – הטורבינות סאנו, מזגני האויר עבדו שעות נוספות (בגלל אפקט החממה מעל שמי המזרח התיכון החדש, נטול הנפט) והרכבים דרסו. רק שלפתע החיים ניפסקו להם.

  2. דן תמיר הגיב:

    ראשית כל: תודה על מאמר מעניין וחשוב, שגם כתוב היטב.
    בתשובה לשאלה שבסוף המאמר, נראה לי שמי שיכול לעמוד מול הקונסנזוס הממסדי הוא קונסנזוס חברתי של כל הפלסטינים אזרחי ישראל, לא רק בנגב. בכדי ליצור קונסנזוס כזה יש להעולות את הבעיות הסביביתיות למקום הראשון בסדר הקדימויות הפוליטי, מכיון שבהן גלומים למעשה כמעט כל שאר ההיבטים של הפוליטיקה הישראלית העכשוית.

  3. רוני ארוך הגיב:

    הדבר "היחיד" ששכחה הכתבת הוא ששיטת ההפקה החדשה לא מתבצעת באצעות שריפת הפצלות ואין בה מחצית זיהום האוויר של השיטה הקודמת.חבל לבזבז כ"כ הרבה מלל על דבר שלא בודקים מלכתחילה וגם להתנגד לכל יוזמה חדשה שקורית בישראל לפרטים נוספים — קישור —

הגיבו למיכאל:מתוך פוסט מורטם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים