הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-22 בפברואר, 2007 3 תגובות

הוויכוח הלוהט והנרגש המתנהל עתה סביב מינויו של נציב שירות בתי הסוהר יעקב גנות למפכ"ל הבא של משטרת ישראל, מתמקד בהעמדתו לדין לפני 13 שנים בסעיפי אשמה חמורים כמו קבלת שוחד והפרת אמונים, מהם זוכה מחמת הספק במחוזי ובעליון (כשאחד השופטים, יעקב קדמי, פסק שיש להרשיעו), זיכוי שהיה מלווה בהערות ביקורתיות של השופטים על התנהלותו.

המחמירים טוענים כי בעת הזו, לאחר דו"ח ועדת זיילר שחשף משטרה שיש בה כיסי שחיתות מאפיוזים שמתחככים עם הצמרת, משטרה שמתנהלת ברשלנות ובשלומאליות שהמפכ"ל שלה, משה קראדי, מואשם בדו"ח בעדות שקר, כאשר האמון במשטרה מצד הציבור נמצא על הפנים, ראוי למנות מפכ"ל שלא דבק בו רבב, מנהיג בעל איכויות מוסריות שיעלה את יוקרת המשטרה וישפר את תפקודה.


לעזרת המחמירים מתייצבים גם שני שופטי בית המשפט העליון לשעבר, יצחק זמיר ומישאל חשין, שסבורים כי לאור ההערות הביקורתיות של השופטים בעת המשפט על רמתו המוסרית המפוקפקת של גנות, הוא לא האיש המתאים לעמוד בראש המשטרה.


לעמדתו של זמיר יש לדעת רבים משקל סגולי נוסף משום שהוא היה בשעתו אחד משני שופטי בית המשפט העליון שזיכו את גנות מחמת הספק, אבל לא חסכו ממנו את הערותיהם הביקורתיות.


לדידי אין לשני שופטי העליון בדימוס, זמיר וחשין, שום משקל מוסרי, משום שידיהם טובלות בשחיתות משפטית שהיא חמורה בהרבה מההתנהלות הלא נאותה שיוחסה לגנות. לחובת שניהם שורה של פסקי דין המגבים את הכיבוש והפרות זכויות האדם בשטחים הכבושים, כשהבולט שבהם הוא פסק דינו הגזעני של חשין, זמן קצר בטרם פרש לגמלאות, בו אישר את החוק הנורא המונע מאזרחי ישראל הערבים לחיות במדינתם עם בני/בנות זוגם תושבי השטחים להם נישאו.


אני מצטרף לדעתם של אלה הסבורים כי התנהגות לא נאותה שהתרחשה לפני 13 שנים, אינה מאסר עולם. אדם יכול להפיק לקחים ולהשתנות. לכן, אילו רק המעידה ההיא היתה עומדת לחובת גנות, אין סיבה להכתימו לעולם ועד, בעיקר אם בדיקה תלמד כי מאז משפטו לא מעד בנושאים בגינם הועמד לדין.


ובכל זאת, גנות אינו ראוי לדעתי להיות מפכ"ל המשטרה מסיבות שהן בתחום זכויות האדם.


גנות היה האיש שהקים את משטרת הגירוש, שבשמה המכובס מכונה "מינהלת ההגירה", ואשר מהווה את אחד הפרקים האפלים של ישראל בשנים אחרונות. האכזריות והברוטליות בהם נהגו השוטרים במהגרי העבודה, שתואר לא אחת כציד אדם, לא יכלו להתבצע מבלי שרוח המפקד של גנות תשרה עליהם. שיטות הפעולה הבזויות של שוטרי ההגירה, תמהיל מבעית של גזענות ואפרטהייד, נותנים לנו מושג מפחיד על ערכיו של יעקב גנות בכל הקשור לזכויות אדם ואזרח. ישראלים הספוגים בגזענות אינם מוטרדים מהיחס המשפיל, המבזה והאלים שהוא מנת חלקם של מהגרי העבודה והפלסטינים. לאלה יש להזכיר כי מציאות הכיבוש הוכיחה שאלימות והשפלה שמתחילות ברשות ובסמכות אצל הפלסטינים ומהגרי העבודה, נוחתות בסופו של דבר גם על האזרח הישראלי שהוא לפי מושגי הרבנות "יהודי כשר".


לפני הקמת "מינהלת ההגירה" היה יעקב גנות שנים רבות במשמר הגבול והגיע שם עד לדרגת מפקד החיל. משמר הגבול אינו בדיוק בית הספר שמגדל משרתי ציבור בעלי תודעה דמוקרטית. יעקב גנות אחראי לפעולות רבות של משמר הגבול בשטחים הכבושים, שהם בגדר פשעי מלחמה.


שוטר משמר הגבול לומד את מושגיו על זכויות אזרח במערכת הגסה והברוטלית של הכיבוש. הוא לא משרת את האזרח אלא מפקד עליו.


השילוב של משמר הגבול ומשטרת הגירוש הוא מתכון רעיל והרסני בכל הקשור למילוי תפקיד שמחייב תודעה דמוקרטית ושוויון בפני החוק.


השיקולים המועלים כאן לקוחים ממושגים של מדינה דמוקרטית בה השוטר לא רוכב על האזרח אלא משרת אותו.


ייתכן ובישראל האלימה, אלו שיקולים לא רלבנטים. המשטרה בישראל, בהכללה, היא מעין צבא ב’, בראשותו של השר דיכטר שבא הישר מהמרתפים האפלים של השב"כ, מומחה לעינויים והריגת בני אדם. השירות לאזרח אינו בדיוק בראש מעייניו ולכן אנו רואים 3,000 שוטרים מקיפים את מסגד אל אקצה ומונעים מפלסטינים את חופש הפולחן. כאשר מתוך 28 אלף שוטרים מוקצים אלפים רבים למשימות כיבוש ודיכוי, אין להתפלא על הפקרת האזרחים בכל מה שקשור לתפקידים של משטרה אזרחית נורמלית כמו המאבק בפשע המאורגן, במכת הגניבות והפריצות לבתים, בסכינאות במועדונים ובאלימות כלפיי אזרחים ותיקים.


מהיבט זה של הפקרת האזרח ושימת דגש על המשטרה כצבא ב’ יתכן שיעקב גנות הוא בהחלט האדם המתאים.

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. איל הגיב:

    בענין יעקב גנות ועברו כמפקד משטרת ההגירה הברוטלית, פורסם השבוע ב-ynet מאמר של עו"ד יפעת סולל:
    — קישור —

  2. רמי הגיב:

    החטא של "חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)" הוא כתם המטנף את החברה והמדינה הישראלים לעולמים. כל מי ששותף לחוק הזה, המזכיר את חוק פרעו על הריגת הזכרים וחוק הרייכסטאג בנירנברג ב- 1935 לא יינקה. אני מכריז שאיני שותף לחוק הנורא הזה שבגללו אנשים מנותקים מבני או בנות זוגם וכן מילדיהם, בתואנה שקרית של "בטחון". חמישה שופטי בית המשפט העליון ובראשם מישאל חשין תמכו בחוק. אז אם רובינשטיין הלאומן או נאור המאוד חכמה צתומכים בחוק, זה טבעי, אבל חשין שבית המשפט העליון הוא ביתו ושהעלה על נס את ציטוטי אביו מספר ירמיהו, הוא מעז להפנות עורף לאיש ואשה וילדים שכל מבוקשם הוא לחיות יחד באהבה….לאן עוד אנחנו יכולים לרדת? זו מדינת היהודים? זהו ה"מפעל הציוני"? מה הטעם בכל העניין הזה? טובי המוחות כמו גביזון (מדליית זהב באליפות ישראל בזכויות אזרח), רובינשטיין (קתדרה למשפט חוקתי בהר הצופים) וכל מיני מסוגם כופרים בזכותו של האדם לחיי משפחה.אני חשבתי שנולדתי בירושלים של שנות החמישים ולפתע מתברר לי שאני חי בברלין של שנות השלושים, אבל עם היפוך תפקידים. אני בוחל בשני התפקידים ובאמת איני יודע איזה יותר גרוע.

  3. גדעון ספירו הגיב:

    לדרומי
    אתה מצמצם את המושג שחיתות ומוצא עצמך מחלק תעודות יושר למי שאינם ראויים לכך.ראשית, יש דבר שנקרא שחיתות מוסרית ולתוך זה נכנסים למשל כל מי שפועלים למען ערכים גזעניים.
    שנית, מושחת הוא לא רק מי שמנצל את תפקידו לטובות הנאה לעצמו, למשפחתו או לחבריו. מושחת הוא גם מי שמנצל את תפקידו לגניבת רכוש הזולת למען טובות הנאה שמועברות לקבוצתו האתנית או הלאומית. זאת בדיוק מה שעשו בין השאר השופטים עליהם אני מדבר.

הגיבו לאיל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים