הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 בפברואר, 2007 2 תגובות

תוכניות הריאליטי העכשוויות מהוות מעין בבואה (מיקרוקוסמוס) לתהליך הגלובליזציה, בעיקר לשיטת הניהול התאגידית. בתוכניות "הריאליטי" יש פיקוח על המשתתפים 24 שעות ביממה, כאשר מצלמות עוקבות על כל תנועותיהם גם ברגעים אינטימיים ביותר, בדומה לאופן שבו עובדים במרבית התאגידים הגדולים נמצאים תחת פיקוח בדרכים שונות, בעיקר על ידי צילום תנועותיהם במצלמות גלויות או נסתרות. יתר על כן, תוכנית הריאליטי מייצגת אלמנטים המדמים את מודל הניהול או הייצור הפוסט פורדיסטי. כלומר, המשתתפים כמו העובדים בתאגיד פועלים בתוך מערכת אחת ופועלים למטרות משותפות, לרוב של המעסיק, אך עם זאת הם גם מפורדים: הם לעתים אמורים להתחרות אחד בשני וכן, במרבית המקרים תהליך הייצור מפוזר על גבי הגלובוס. למשל, הייצור מתקיים במזרח הרחוק או ממוקם באזור ניאו קולוניאלי בו עלויות השכר נמוכות, ואילו מטה התאגיד והשווקים אליהם מופנים הסחורות המיוצרות נמצאים במערב; וכן תופעות של מיקור חוץ בו לרוב שירות המענה הטלפוני נמצא בעולם הניאו קולוניאלי בעוד לקוחות השירות נמצאים במערב. גם בתוכניות הריאליטי המשתתפים נמצאים בתחרות מתמדת אחד נגד השני, כאשר הם מצויים באותה מסגרת (תוכנית הטלוויזיה), לעתים הם נמדדים במשימות אישיות ולעתים במשימות קבוצתיות.

ככלל תוכניות הריאליטי הן תוצר תרבותי מובהק של הקפיטליזם הגלובלי ומבטאות בתוכנן חלק מהתהוותו. אלמנט הפיקוח יוצר סיטואציה של "האח הגדול", מעין פאן אופטיקון חדשני של פיקוח. כמו כן, ההתחברויות (Associations) שנוצרות, אם להשתמש במונח הזימליאני, או הדינמיקות החברתיות בין המפוקחים כדי לנצח בתחרות בה הם מצויים, גורמת להם להתנהג בצורה נסגנית כדי להישאר במשחק, להישרד, וכן, לא תמיד ברור למשתתפים (ולצופים) הכללים והדינמיקה המוכוונת של תוכניות הריאליטי. אמצעי נוסף של הדרה הוא שכמעט בכל סוף תוכנית (פרקי הסדרות), מתקיימת הטקסיות של הדחת מועמד, עד כי בסוף עונת השידורים נותר משתתף בודד "הזוכה בכל". למעשה מתקיים בתוכנית תהליך ברירה מעין "הישרדותו של המתאים או החזק", זה העומד לבסוף בקריטריונים ובחוקיות המעורפלת, בין אם ישנם שופטים הקובעים מי ממשיך או מי מודר החוצה, אבל אין כללים ידועים וברורים. דינמיקת התחרות הנוצרת בתוכנית הריאליטי מהווה מעין מודל מוקטן של התחרות בשוק הכלכלי הקפיטליסטי בה מיעוט זוכה בכל, בדומה לאופן שבו תאגיד גדול זוכה לנתח שוק גדול ומדיר את המתחרים. למעשה, הדינמיקה הנוצרת בתוכניות הריאליטי היא "מרוכזת שוק" (Market Centered), כפי שהתנהלותה של המדינה והמערכת החברתית ברמת המאקרו בתהליך הגלובליזציה הופכת להיות מבוססת שוק.


כמו כן, עולה שאלת הגבולות. במערכת הגלובלית העכשווית מטשטשים הגבולות הלאומיים, המדינה משנה את אופייה משחקן דומיננטי לשחקן שתפקידו לארגן את השוק ולאפשר את תהליך מירכוז השוק. באורח היסטורי המדינה היתה ועודנה אמצעי לשליטתו של מעמד בעלי ההון בחברה, וכאשר הקפיטליזם פורץ את גבולותיה של מדינת הלאום ממשיכה המדינה להיות מכשיר לשליטתה והתבססותה של הבורגנות הלאומית המקומית בתחרות הגלובלית.


תוכנית הריאליטי גם היא מייצרת פרקטיקה של טשטוש גבולות תפיסתיים ופיזיים, אם כי באופן שונה מזה המתרחש בתהליך הגלובליזציה. ברוב תוכניות הריאליטי מתקיים רציונאל פנימי ודינמיקה חברתית, כאשר תוכנית הריאליטי יוצרת מעין רציונאל פנימי ומציאות שהיא מנותקת מן המציאות החיצונית. המציאות הפנימית נראית למשתתפים כמציאות אותנטית אך היא ברת קיום רק בתוך גבולות המתחם בה מתרחשת התוכנית. לעתים הגבולות בין המציאות והרציונאל של התוכנית מטשטשים הודות לעובדה כי מוטלות על משתתפי התוכנית משימות מחוץ לגבולות התיחום הגיאוגרפי של המרחב המצולם, אך התוקף והמשמעות לפעולות הללו ברי קיום אך ורק במסגרתה של תוכנית הטלוויזיה, והיא חסרת משמעות לחלוטין במציאות החיצונית הכללית.


ברמת המאקרו, הסדר של הקפיטליזם הגלובלי מעלה סתירות וניגודים: חדירת התאגידים הרב לאומיים לכל פינה בעולם מלווה ביצירת תרבות צריכה עולמית. עיקר תוצריה החברתיים המרכזיים הם החרפת הניצול והעצמת הפערים המעמדיים והחברתיים. כל אלו הם תוצריה המרכזיים של כלכלה גלובלית הנעה ומתפשטת על כל פני הגלובוס. תהליך רווי סתירות וניגודים זה מייצר דפוסי התנגדות שונים בעלי אופי וצורה שונים כגון: תנועות ההתנגדות של האיסלאם הפוליטי, ומנגד תנועת ההתנגדות לגלובליזציה הקפיטליסטית מאנרכיזם וסוציאליזם על גווניהם השונים. לכך תורמת התגברות העוני והחלוקה הבלתי שוויונית של המשאבים הכלכליים והחברתיים, המובילים להחרפת הפשיעה והאלימות. מן העבר השני עולות תגובות-נגד בדמות לוקאליזציה מול גלובליזציה, צורות של התארגנות קהילתית יחד עם עלייה בלאומנות ובגזענות, כמעין תגובת-נגד לתהליכי האחדה התרבותית והכלכלית שיוצרת הגלובליזציה.


במקרה של התוכנית הבריטית "האח הגדול" (The Big Brother), משתתפי התוכנית לא בחלו באף אמצעי, לרבות השימוש בגזענות כלפי יריביהם, רק כדי לזכות בניצחון. זאת בדומה לתהליך המתרחש ברמת המאקרו בחברה הקפיטליסטית, אשר בה פרטים או קבוצות כמו חברות כלכליות יהיו מוכנים להשתמש באמצעים בלתי לגיטימיים כדי לשרוד ולנצח. הדבר נכון לא רק לפרטים ביחסים החברתיים הבין אישיים ברמת המיקרו כי אם ברמת המאקרו ביחסים החברתיים והמעמדיים. במיוחד כאשר המערכת הקפיטליסטית נכנסת למשבר והמעמד השליט חש מאוים להמשך שליטתו בחברה. או אז הוא לא מהסס להפעיל כל אמצעי דיכוי למען המשך שימור שליטתו בחברה, כפי שהוכיחה ההיסטוריה כאשר בזמן משברו החריף ביותר של הקפיטליזם העולמי עד כה, בשנות ה-30, עלו במדינות אירופה נאורות משטרים כמו הפאשיזם והנאציזם.




לעיון נוסף מספר מאמרים מומלצים:



  1. Bauman Zygmunt (2002), Society Under Siege, Polity Press. Pp1-22; 25-48; 61-66; 76-86; 210-217.


  2. Bauman Zygmunt (2002),Globalisation: The Human Consequences. Polity Press. Pp.9-11; 69-76.


  3. Sassen Saskia (1996), LOSING CONTROL? Columbia University press. Pp1-22; 31-39; 64-65.


  4. Sassen Saskia, "WHOSE CITY IS IT? Globalisation and the Formation of New Claims" in: Frank Lechner& John Boli (eds.) The Globalisation Reader, pp70-77.


  5. Jessop Bob (2002), "Globalisation and the National State", in S.Aaronwitz and P.Bratsis,eds.,Rethinking the State: Miliband, Poulantzas and State Theory, Minneapolis: University of Minnesota Press, pp.185-220. www.lancs.ac.uk


  6. Gupta Akhil (1997), "The Song of the Nonaligned World: Transnational Identities and the Reinscription of Space in Late Capitalism", in: A.Gupta & J.Ferguson (eds.) Culture, Power, Place: Explorations in Critical Anthropology. Duke University Press. Pp.179-199.


  7. Gupta Akhil& Ferguson James (1997), "Culture, Power, Place: Ethnography at the End of an Era", in: A.Gupta& J.Ferguson (eds.) Culture, Power, Place: Explorations in Critical Anthropology. Duke University Press. Pp.1-17; 37-42.

תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. מרדכי בלייוייס הגיב:

    נא הסבר:
    "כמו כן, ההתחברויות (Associations) שנוצרות, אם להשתמש במונח הזימליאני, או הדינמיקות החברתיות בין המפוקחים כדי לנצח בתחרות בה הם מצויים, גורמת להם להתנהג בצורה נסגנית כדי להישאר במשחק, להישרד, וכן, לא תמיד ברור למשתתפים (ולצופים) הכללים והדינמיקה המוכוונת של תוכניות הריאליטי."

    ביטויים כבדים כאלה מקשים על הבנת המאמר. וחבל.

  2. אחמד פילגר / יא חביבי הגיב:

    יא חביבי: הרשימה די מעניינת אבל צריך לסיים לפחות מ.א. כדי להבין אותה!

הגיבו לאחמד פילגר / יא חביבי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים