הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 בפברואר, 2007 9 תגובות

אני חושש שהמסע המלומד של אודי אדיב במאמרו "דמוקרטיה הסדרית" (הגדה השמאלית 22/2/07) כלל אינו רלבנטי לנושא הנדון. הדמוקרטיה הקיימת בישראל על מעלותיה ועל מגרעותיה לא "הוסכמה" אי-פעם עם האוכלוסייה הפלסטינית בישראל. בצד אחד העניקה ישראל זכויות אזרחיות מסוימות ומוגבלות לאוכלוסייה זו, ומצד שני היא הקימה וביצרה מערכת הסדרים אנטי-דמוקרטיים שכוונו נגדה. בלשון שמוכרת, אני מקווה, גם לאודי אדיב וגם לעופר כסיף שהשתתף בדיון, לא התחוללה בארץ זו מהפכה דמוקרטית בורגנית, אלא הוקמה אתנו-דמוקרטיה לאזרחים יהודים.

מאחר שאין דרך להצדיק תופעה זו על פי עקרונות הדמוקרטיה הבסיסיות, נאלצו שליטי הארץ לסייג את הדמוקרטיה לפי הקביעה שישראל היא מדינה יהודית. עם כל הכבוד, אינני מבין את הטענות המלומדות, לא של אודי אדיב ולא של עופר כסיף. נדמה שהשניים מנסים, בוודאי שלא במכוון, לטשטש את הבעיה ואת התביעה הטבעית ביותר של ערבים-פלסטינים בישראל להגיע להסכם על אופי המדינה, כך שזאת תבטא את העובדה שהם אזרחים ושמגיע להם זכויות שוות.


גם אודי וגם עופר סובלים ממנטאליות של אוונגרד, ורואים את עצמם כמורי הלכה לערבים בישראל. בתור דמוקרטים בעם השליט היה עליהם קודם כל להכיר בדרישה דמוקרטית וטבעית, אפילו דרישה זאת מועלית שלא לפי עמדתם או בניגוד לעצתם.


המושג "הדמוקרטיה ההסכמית" אינו מושג נוקשה שיש לתרגמו לדרישות קבועות מראש. אלה המבקשים להתעלם מהמציאות הפוליטית שלנו ומההקשר הציבורי-חברתי של הפלסטינים בישראל, מתאמצים להציג את רעיון הדמוקרטיה ההסכמית בצורה מוגזמת ומגוחכת.


אך המצב אצל אודי גרוע יותר. הוא שולל את קיומן של זכויות קולקטיביות כלל וכלל. במקום הכרה בזכויות קולקטיביות, אודי בפוזה של אוונגרד, מתעלם מחובתו הדמוקרטית – ומכוון את הפלסטינים בישראל לראייה חד-ממדית ומצומצמת של זכויותיהם.


אדיב מציע לאוכלוסייה הערבית מסלול של "דמוקרטיה רדיקאלית". מה זה? הכוונה כפי הנראה היא דמוקרטיה רפובלקאית (צרפתית) – סוציאל דמוקרטית (סקנדנבית). אלא שאדיב אמור להציע הצעה זו דווקא לרוב היהודי בישראל – ומובטחת לו תמיכה מכלל האוכלוסייה הפלסטינית בישראל. אך בינתיים אין עבורם לא דמוקרטיה ליברלית ולא דמוקרטיה רדיקאלית. ישראל אינה דמוקרטיה ואינה רפובליקה אלא תצורה מוכרת של דמוקרטיה אתנית שמנציחה את התוצאות של הקולוניזציה במקום להתגבר עליהן.


הפלסטינים בישראל אינם מסכימים שמדינה זו תוגדר ותפעל כמדינה יהודית. בכך הם מבטאים את זיקתם לישראל ואת רוח האזרחות הישראלית שלהם. בכך הם נאבקים נגד המגמה הקיימת בציבור הישראלי להתנכר לזהותם הפלסטינית. הדברים האלה ברורים לחלוטין לאמיר מח’ול התוקף את "החזון" כסטייה מעקרונות הלאומנות הפלסטינית ("מסמך שהוא חלוקת השלל של הנכבה", הגדה השמאלית 30/1/07).


אדיב אינו מסתפק בשלילת התביעה הדמוקרטית הזאת. הוא מצטרף – בוודאי שלא בכוונה – לגורמים הגרועים ביותר בפוליטיקה הישראלית, בקביעה המוזרה "שהגדרתו כמיעוט לאומי נפרד עדיין מרחיקה ומוציאה אותו מתחומה של המדינה". לא פחות ולא יותר.


מצד שני, מק"י השוללת את הדמוקרטיה ההסדרית, לא היתה חולמת על שלילת הגדרה זו של הציבור הפלסטיני בישראל כמיעוט לאומי נפרד, הגדרה שמעוררת את חששותיו של אודי.


הביקורת של אודי אדיב נגד הדמוקרטיה הייצוגית נכונה אך אינה שייכת לעניין. הוויכוח שהתעורר בעקבות "החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל" קשור בזכויות קולקטיביות. דמוקרטיה נאורה מכירה בזכויות קולקטיביות לצד זכויות אישיות, אפילו במסגרת דמוקרטיה ליברלית וייצוגית.


ידידי עופר כסיף מציע עצה אסטרטגית לאוכלוסייה הפלסטינית בישראל. בשם יחסי הכוחות והריאל-פוליטיקה מבקש כסיף לומר לפלסטינים בישראל ש"יעזבו שטויות". שוב נתקלים במנטליות של האוונגרד. כל התביעות שמק"י תומכת בהם הן שיא הריאל-פוליטיקה, בעוד התביעות של "החזון" הן שייכות לאוטופיה מזיקה. איך ידענו?

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. כליל החורש נאורי הגיב:

    "הדמוקרטיה הקיימת בישראל על מעלותיה ועל מגרעותיה לא "הוסכמה" אי-פעם עם האוכלוסייה הפלסטינית בישראל."

    היא גם לא "הוסכמה" עם האוכלוסיה היהודית בישראל, אלא אם כן אתה מתכוון להתעלם מכל המאבקים הפוליטיים התוך-יהודיים שהיו בחו"ל, וגם בארץ הזו, עד לימים אלה ממש.

    רוב היהודים מקבלים את המצב הקיים כי הם לא מאמינים שייתכן מצב טוב יותר, ונוח להם מכדי שיידחפו להאבק בכל זאת. חלקם נאבקים בכל-זאת, והמאבק מדוכא.

    מבחינה זו, היתרון שיש לפלסטינים אזרחי ישראל כקבוצה נפרדת הוא שהם חיים במקום שבו יש מולם אחרים שחיים טוב יותר, ולכן יש להם לאן לשאוף. אבל זה מוביל רק עד שלב הדמוקרטיה הבורגנית, על כל מגרעותיה. מעבר לכך, זה לא ידחוף את שאר החברה לשינוי מהותי.

  2. עופר כסיף הגיב:

    ראובן חברי היקר, ראשית כל אנא בקר אותי ולא את מק"י: אינני משמש כאן כדוברו של איש והנני מבטא את עמדותי שלי בלבד. שנית, בשום אופן לא הצעתי לפלסטינים אזרחי ישראל "לעזוב שטויות" וזאת משתי סיבות. קודם כל, אינני רואה עצמי כ"מציע" או "מייעץ" אלא כפעיל פוליטי המעוניין בשינוי רדיקלי בדיוק כפי שאתה מעוניין. לפיכך, בהקשר המדובר אינני מדבר אל הפלסטינים בישראל או מי מהם בגוף שני או שלישי אלא בגוף ראשון, ומביע את עמדתי באשר לדרך בה ראוי לנו אנו (אנשי השמאל למיניהם – פלסטינים ואחרים) לפעול. ממילא, מובן שאינני רואה עצמי "מורה הלכה" מכל סוג שהוא. שנית, טענתי היא כי מאחר וגם הדמוקרטיה ההסדרית של מסמך החזון וגם שוויון במובן היותר ממשי ועמוק (לטעמי!!!) אינם (אבוי!) ריאליים כרגע, ראוי "ללכת" על התסריט הרדיקלי יותר. אולי אם היה מסמך החזון מציאותי יותר הייתי מביע עמדה שונה, אולי!! מעבר לכך, באמת ובתמים אינני חושב שדמוקרטיה הסדרית תבטיח שוויון אזרחי ולו מינימלי-ליברלי לאזרחים הפלסטינים. יתירה מזאת: אני מאמין שדמוקרטיה הסכמית/הסדרית בנוסח המוצע רק תחזק את ה"דמוקרטיה אתנית" (בלשון סמי סמוחה)/אתנוקרטיה (בלשון אורן יפתחאל) ולא תחליש אותה. Hasta la victoria siempre!!!

  3. Henry Lowi הגיב:

    Reuven Kaminer rightly focuses on the democratic duties of pro-democracy activists within the dominant nation, thus:

    בתור דמוקרטים בעם השליט היה עליהם קודם כל להכיר בדרישה דמוקרטית וטבעית, אפילו דרישה זאת מועלית שלא לפי עמדתם או בניגוד לעצתם.

    I suggest that 3 central democratic demands that need to be raised by Israeli pro-democracy activists in this situation are

    1.
    End the occupation. Remove Israeli army, police, and SHABAK from all Palestinian lands and communities

    2.
    Release all political prisoners and Palestinian resistance activists

    3.
    Recognize the right of return of the Palestine refugees

    Of course there are others, but these 3 demands are often overlooked, or pushed aside, or denied.

    דרישה דמוקרטית וטבעית, אפילו דרישה זאת מועלית שלא לפי עמדתם או בניגוד לעצתם

  4. ראובן קמינר הגיב:

    בגלל קשיים טכניים באתר של הגדה השמאלית, הכרוכים בהחלפת שרתים, התעכב פרסום המאמר שלי המופיע למעלה. בינתיים הספיק אודי אדיב לענות לחלק של המגיבים למאמרו. לא מצאתי בתגובה של אודי למגיבים דבר חדש שיגרום לי לעכב את פרסום המאמר שלי או לערוך אותו מחדש. אומנם יש על מה להגיב לגבי הנמקותיו הנוספות של אודי אבל יש ויש זמן למלאכה זאת.
    בינתיים יש לי הערה מתודולוגית אחת. אזכור אנשי מדע ומקורות אקדמאיים הנו דבר מבורך כשלעצמו. יחד עם זאת, אין שום סיבה שקוראי הגדה יכירו את כל התיאורטיקנים העכשוויים במדע המדינה. מי שמבקש להיתלות באילנות גבוהים – רצוי שיציג את המלומד ואת הרקע שלו ואת חשיבותו. הבאת שמות בעלמה אינה משכנע איש.

  5. אודי הגיב:

    ראובן ידידי, נראה לי שמקור חילוקי הדעות בינינו נעוץ בתפיסת הזהות השונה שלנו. אתה, כחבר מק"י ברוח הצהרת החלוקה של גרומיקו מ-1947, רואה את עצמך "כאבנגרד דמוקרטי של העם המדכא". אני לעומת זאת, לצורך הדיון הפוליטי, מגדיר את עצמי כאזרח ישראלי "גנרי", כלומר כאדם פרטי המעורב באופן מודע בעינייניה של המדינה, לא פחות ולא יותר.כך, כמי ששייך (בכל הקשר אנושי זהו מושג בעייתי מכאן ועד הודעה חדשה) ל-"עם המדכא" אתה טוען שמן הראוי לקבל ללא תנאי את תביעתו של העם המדוכא.אני בניגוד לך, כיוון שאני פטור מהעמדה "השיכותית" הזו, אומר בגלוי מה היא לדעתי האישית מידת החירות הראויה לכל אזרחי המדינה הזו ללא הבדל של מוצא, דת ושפה ומהי היא הדרך להשיגה.
    יתר על כן אתה טוען עוד כנגדי שאני "מתעלם מזכויות קולקטיביות כלל וכלל". באופן כללי אני אכן מודה באשמה. כהומניסט וכדמוקרט רדיקלי אני אכן מתנגד חריף לכל סוג של קוקלטיביות מסורתית שנציגיה ודובריה תובעים לעצמם את כל אותן זכויות הפרט הליברליות שהם עצמם מונעים מכל יתר חברי הקוקלטיב. חברים הנתפסים בעיניהם כ"ילדיהם","נשיהם" או בקיצור,קיניינם.אולם הטענה שלי היא בהקשר של הדמוקרטיה ההסדרית, שהדיכוי של הציבור הפלסטיני בישראל טמון בעצם הגדרתו "כמעוט ערבי" ואגב כך, כפי שטוען עופר בסוף דבריו, "ההסדר" המוצא רק יבסס את הדרתו ונחיתותו של אותו ציבור.
    נאמר אולי עוד שלא ברורה לי ההתנגדות שלך להיבט התיאורטי של הדיון הזה שנראה לי רלבנטי וחשוב מאין כמוהו.
    הנרי, התביעות שלך הן עניין טריביאלי בשביל כל אדם בר דעת בישראל ממילא ברור שלא בכך מדובר.

  6. Henry Lowi הגיב:

    RE: Udi and
    התביעות שלך הן עניין טריביאלי בשביל כל אדם בר דעת בישראל

    The democratic demand to end the occupation unconditionally is often replaced by a demand to enter negotiations for agreed and recognized borders based on the Green Line. Consistent democrats in Israel demand freedom for the oppressed Palestinians by ending the occupation unconditionally.

    The demand to remove police and SHABAK from all Palestinian communities is the democratic response to the Kafr Kassem massacre, the Land Day killings, and the October 2001 atrocity, and the ongoing disruption of school, workplace, family life, etc. This has been played down in the Vision statement.

    The demand to release political prisoners comes and goes. The capture of Gilad Shalit presented a wonderful opportunity to highlight the political prisoners held in Israel. Tali Fahima could have been a particularly attractive focus for a campaign. Palestinian political leaders like Marwan Barghouti, Ahmad Saadat, and Muhammad Kanaaneh are still there, and the demand for their unconditional release is far from a trivial matter for democrats in Israel.

    The VISION document does not demand recognition of the refugees’ right of return, while this is the core of any future coexistence, whether as part of
    דמוקרטיה הסדרית
    or otherwise.

    I think you can agree that, while you recognize the importance of these demands, they are often swept aside, even by people who consider themselves pro-democracy activists, within or outside the Vision

  7. אודי הגיב:

    אני בהחלט מסכים שהתביעות הדמוקרטיות האמורות אכן איננן מובנות מאליהן גם בקרב השמאל הישראלי. בכל אופן, כוונתי הייתה שמילוי התביעות הללו מחייב שינוי קודם של המצב הישראלי. אז ורק אז הן יהיו אכן בבחינת מובן מאליו כפןעל יוצא של השינוי הפוליטי האמור.

  8. ערבים ומדינה יהודית הגיב:

    הייתי רוצה להאמין לדבריך מר קמינר, שהערבים בישראל לא מוכנים לקבל את המדינה היהודית, אבל העובדה הזאת רחוקה מאד מהמציאות. מי שמסתמך על מסמך זה או אחר שניסחו ב"שם העם" קבוצות אינטלקטואלים, ומבקש לדבר בעזרתו בשמו של אותו עם עושה מעצמו בסופו של דבר צחוק:
    סקר שהופיע אתמול בעיתון ה"ארץ" ונערך ע"י סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה, גילה שרוב גדול (67.5%) מקרב ערביי 48 תומכים או מקבלים את הגרסה של "מדינה יהודית ודמוקרטית". הלוואי שכולם היו יוצאים למאבק על מדינת כל אזרחיה, אבל זה כנראה חלום באספמיה.

  9. פזית הון, שאלה LaHenry הגיב:

    אתה אומר:
    End the occupation. Remove Israeli army, police, and SHABAK from all Palestinian lands and communities

    אבל כמו שאני מבינה, עמדתך היא שכל הארץ פלסטין וכל האדמות פלסטיניות. אם אכן כך הוא, איפה כן יכולים להיות הצבא המשטרה ושירותי הבטחון הישראליים? באילו איזורים לדעתך והאם שם כן יש להם לגיטימיות? או שכל הדרישה הזו היא בעצם תחבולה, משום שאינך חושב שיש להם לגיטימיות במקום כלשהו בארץ או בעולם?

הגיבו לאודי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים