הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-2 במרץ, 2007 13 תגובות

האם מותר לאדם שמתנגד לרוב ערכי היסוד של מדינת ישראל בשנת 2007 להתאבל על אובדן שפיותה ועל התבוססותה בשחיתות טובענית? האם ישראלי ששותף לביקורת הנמתחת על הממסד שלנו בכל ארצות התרבות בגלל העינויים במרתפי השב"כ, בגלל הכיבוש, מלחמת לבנון השנייה והאפליה כלפי האזרחים הערבים יכול להתקומם נגד המושחתים ונגד ניסיונו של ראש הממשלה לרסן את מוסד הבג"ץ באמצעות הסוס הטרויאני החדש שלו במשרד המשפטים?

קשה מאוד לענות על השאלה הזאת, אבל כדאי לנסות. בינתיים אין לי אלא לנסח את הדברים בפשטות: ישראלי טוב יכול להתנגד לנשק ההרתעה הגרעיני ולראות בו סיכון קיומי לתושבי המדינה, לתמוך ברעיון של ישראל כמדינת כל אזרחיה, להתנגד לרעיון העיוועים שליהודי מברוקלין יש יותר זכויות במדינה מאשר לערבי מנצרת, להעדיף זיקה לאירופה על פני השתעבדות לארצות הברית, לחתור להשתלבות במזרח התיכון על בסיס שוויוני, להאמין במשק סוציאליסטי ולדגול בסולידריות אנושית ולא בדיקטטורה של אנשי העסקים. כל זה לא מונע ממנו לאהוב את ארצו, לרצות בטובת כל יושביה ולהיאבק למען רווחתם וסיכוייהם לממש את עצמם. הוא יכול אפילו לרצות בכל לבו שנבחרת ישראל תנצח את נבחרת אנגליה בסוף החודש הבא. התפיסה המקובלת בחברה כלפי השמאל העקבי היא פרימיטיבית ומוטעית.


אני נתקל בגרסאות שונות של השאלה הזאת בכל שיחותיי עם זרים, שמגלים סקרנות רבה בכל הנוגע למצבם המנטאלי של כותבים ביקורתיים. אני כבר לא מדבר על ההשגות מבית. התהייה הקלאסית בנוסח "הלנו אתה או לצרינו" היא עתיקת יומין וטבועה בדמנו. ירשנו אותה מאבותינו בכל התפוצות, שהיו תלויים ברצונם הטוב של לא-יהודים. ההתנסויות הקשות הפכו מנרטיב היסטורי לתסביך קשה, קולקטיבי. לכן הופך מצבם של נון-קונפורמיסטים בחברה הישראלית לחמור יותר מיום ליום. אחרי שאהוד ברק ניפץ לרסיסים את הסכמי אוסלו, עם עזרה מידידיו ויריביו בכל המפלגות המרכיבות את התרבות הפוליטית שלנו, התערערה עוד יותר הסובלנות כלפי דעות חריגות.


הנחות היסוד המלוות את הפוליטיקה הישראלית מוגשות לציבור במעטה ערכי כביכול, כאילו מדובר להבדיל בעשרת הדיברות. בתקופות שקטות יחסית עוד מאפשרים לפרשנים ביקורתיים להביע את דעותיהם גם בתקשורת האלקטרונית, אבל בעיתות חירום ומלחמה קיימת צנזורה מרצון ופיקוח קפדני מלמעלה על הדוברים. בזמן מלחמת לבנון השנייה רבים מאיתנו חשו בחרם השקט, הלא מוצהר, ורק מי ששפר מזלו התבטא בעיתונות הכתובה. כאשר הותרה קצת הרצועה, לא כל כך רצינו להופיע בטלוויזיה. אנשי שמאל רבים אמרו לי שאין טעם להופיע בתקופת רגיעה בטלוויזיה או ברדיו הארצי, אלא רק בזמן אמת. כאשר התותחים יורים, אז המחאה רלבנטית; אבל מי שסותם לנו את הפה בזמן הפלישה הנפשעת ללבנון, לא יצליח להשתמש בנו כעלה תאנה כאשר מתחשק לו להתחפש פתאום לליברל.


בדרך כלל קל יותר להשתתף בוויכוח הלאומי ולקבל במה הולמת כאשר חילוקי הדעות עם הממסד הם תפקודיים. כלומר, קיימת בציבור וגם בתקשורת האלקטרונית פתיחות די גדולה כלפי טענות על שחיתות, או מחדלים צבאיים ואזרחיים, או נגד עסקנים ועובדי מדינה, אפילו בצמרת הצבא והמשטרה. קל מאוד יחסית לדווח או להגיב על מריבות אישיות בין ראשי הממסד, או על אסונות שפקדו את הצבא באשמת המפקדים. אבל רק לעתים נדירות אנחנו מקבלים הזדמנות נאותה לצאת נגד אמיתות מקובלות ולהציע מדיניות חלופית, שלא לדבר על שינויים מבניים בכלכלה, בחברה, ביחסי החוץ ובמדיניות הביטחון של ישראל.


אני מודה בגלוי שהצנזורה הוולונטרית וסתימת הפיות אינן נובעות מסתם שרירות לב או מרשעות. רוב המנהלים וראשי הדסקים והמחלקות ברדיו ובטלוויזיה מרגישים שהם פועלים לפי קוד כאילו-דמוקרטי שמשקלל את צורכי הביטחון ואת רחשי לב הציבור. הדמוקרטיה נתפסת כמשטר המשקף את הרוב האריתמטי שיש לדעה המקובלת. כך הופך שלטון הרוב מעקרון דמוקרטי להתנהלות אנטי ליברלית. מותר ואפילו רצוי להתבטא לא רק בחופשיות אלא אפילו בחריפות, בתנאי שהדוברים מקבלים על עצמם את עיקרי היסוד של האידיאולוגיה הישראלית ושל יישומה במציאות חיינו. אלה מאיתנו שנוהגים לערער על העיקרים האלה זוכים להוקעה או ליחס מבטל, כאילו היו יותר קוריוז מאשר אנשי אופוזיציה. ישעיהו ליבוביץ’ המנוח נהג לומר לנו, שקל יותר להתמודד עם שנאה מאשר עם גילויים של בוז ולגלוג. אף פעם לא היה לי גורו או מורה דרך נערץ, והיתה לי ביקורת נוקבת על ליבוביץ’ בכמה נושאים, אבל גם באזהרה שלו מפני חרם, נידוי ובוז, הוא צדק.


הדברים אינם מופשטים, או ערטילאיים. את עמדותינו בנושאים הפונדמנטאליים שבהם אנחנו חולקים על עמדת הממסד ועל הרוב בדעת הקהל הישראלית, אפשר לתמצת בקלות יחסית:


1. הנושא הגרעיני. הרוב בציבור מברך על קיומו של נשק הרתעה גרעיני ומסרב אפילו לבחון את הטיעונים על סכנותיו לישראל ולכל האזור. אבל יש בינינו הגורסים שנשק זה, כמו השטחים הכבושים, הוא מכשלה ממאירה לישראל ולכל תושביה. הא מהווה סיכון ביטחוני ובטיחותי עצום, וברבות הימים עלול להמיט עלינו אסון כבד מנשוא. ישראלים שלוחמים בעד פירוק הנשק הזה, גם במסגרת של פירוז גרעיני כללי באזור, מוציאים את עצמם מהדיון הלאומי הרציני על בעיות יסוד קיומיות.


2. איראן. כל איש שמאל ישראלי ראוי לשמו, ערבי או יהודי, דוחה בבוז את הכחשת השואה במשטר האיראני, ואת ההתבטאויות הפנאטיות של הנשיא. עם זאת, קיימת הפרזה מכוונת באיום מטהרן, והתקפה צבאית או גרעינית על איראן היא סכנת מוות לתושבי ישראל. יש למצות את כל דרכי ההידברות.


3. שימוש בכוח. אנחנו דוחים את השימוש בכוח ואת שיטת החיסולים ומאמינים במשא ומתן, בעיקר עם הקואליציה החדשה ברשות הפלסטינית.


4. ההגמוניה האמריקאית. מאז ששקע הגוש הסובייטי מבועת העולם ממדיניות החוץ הכוחנית והאנוכית של המעצמה היחידה בעולם. הקמת כוחות מתחרים לוואשינגטון היא חיונית לאיזון בזירה הבינלאומית. בישראל דוחים כל ביקורת נגד הנשיא הימני ג’ורג’ בוש, ובממסד מטפחים רגשות של שנאה דווקא נגד המדינות הכי מתוקנות בעולם כמו שבדיה, דנמרק ואפילו ניו-זילנד. גם ההתנהלות הדיפלומטית כלפי רוסיה היא שגויה, ויש לנסות לנצל את קשריה עם איראן או עם סוריה למטרות תיווך ומיסוד דיאלוג ישיר ועקיף.


5. האוריינטציה האירופית והיחס לאיסלאם. אנחנו לא רואים באיחוד האירופי אויב וגם לא יישות עוינת ומכירים לא רק בחיוניותם של הקשרים הכלכליים והתרבותיים עם מדינות היבשת, אלא גם בתפקידן המאזן מול ארצות הברית. אנחנו רוצים לעודד את יהודי אירופה למאמצי פיוס והתקרבות למיליוני המוסלמים בה ובעולם כולו, לא רואים באיסלאם מיקשה אחת ותומכים במדיניות יצירתית ושוחרת שלום גם כלפיהם.


6. כוחות השוק. אנחנו דוחים את האוריינטציה הבלעדית והעיוורת על כוחות השוק, ורואים בכלכלה מכשיר לקידום החברה. הצמיחה חשובה רק אם היא מעודדת חלוקת הכנסות שוויונית. לדידנו המורים יותר חשובים מאנשי העסקים, האחיות יותר חשובות מהידוענים ומכוכבי המדורים הכלכליים בעיתונים. לא מדובר רק ברעיונות חלופיים מבחינה חברתית-כלכלית, אלא בתרבות פוליטית שונה לחלוטין.


7. גלובליזציה. האינטרנציונליזם הוא חיוני ונאור; השלטון של החברות העל-לאומיות בכלכלת העולם הוא מושחת, משחית וגורם להתרוששות של מיליונים. ברור לנו שמדינה קטנה כמו ישראל אינה יכולה להילחם לבד נגד ההון הבינלאומי, אבל תמיכתנו נתונה לכל הלוחמים נגד הגלובליזציה הרכושנית ברחבי העולם.


8. ביטול האפליה. גם אם נישאר בודדים ומבודדים, נמשיך להילחם נגד כל גילויי האפליה נגד האזרחים הערבים, נגד הפלסטינים, נגד העובדים הזרים, נגד נשים, נגד הומואים ולסביות, נגד אמהות חד-הוריות, ונגן על החלשים ועל השכירים.


9. פירוק כל ההתנחלויות. התנגדות להתנחלויות מחייבת אותנו לא לבזבז כוחות והופעות בתקשורת על "המאחזים". המלחמה במאחזים רק מאפשרת לוורדרדים לתת לגיטימציה שבשתיקה לקרית ארבע, לפולשים לתוך חברון ולאנשי אריאל.


10. בעיית הפליטים. אנחנו תומכים בדיון רציני בבעיית הפליטים ולא רואים במיעוט ערבי גדול יותר משום אסון לאומי לישראל.

תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. כיכר לחם הגיב:

    אגיב לכמה נקודות שציינת

    1. מסע ומתן עם איראן – אתמול פורסם וידאו בו נראה סגנו של אחמדינג’אד שטוען שכל היהודים רשעים מבחינה גנטית
    האם איתו תרצה לנהל מסע ומתן?

    2. "בעיית הפליטים" אינה בעייה – מדינות ערב הפכו אותה לבעיה בכך שבמשך 60 שנה סירבו לאזרח אותם ורק תקעו אותם בתתי-תנאים במחנות ריכוז כדיי להגביר את הסבל שלהם ואז להראות לעולם כמה הם סובלים וכמה הם מסכנים
    הם יכלו בקלות לאזרח אותם – אבל העדיפו להשתמש בהם בתור נשק נגד מדינת ישראל

    3. ההתנחלות אריאל – באריאל יש 37 אלף איש – שנעיף את כולם מביתם?
    יחי האנושיות
    תוכל גם לקום מדינה פלסטינית שלא תשלוט בשטחי אריאל

    4. רוסיה – רוסיה הינה מדינה לא דמוקרטית ופוטין מתנקש במתנגדיו – אתה כמובן תציע להתקרב אליהם כי הם תומכים במדינת אוייב כמו איראן
    גם במלחמה נגד חיזבאללה היה בידיהם נשק רוסי
    חיבאללה חרט על דגלו את השמדת מדינתינו ולמרות הכל קיבל נשק מפוטין עבור חופן דולארים

  2. קנה אורז הגיב:

    כיכר לחם,
    באריאל יש 37 אלף פולשים שגזלו אדמה לא להם מכוח הזרוע.
    כשאותו כוח לא יהיה בידיהם, נעיף את כולם לביתם.
    תחי האנושיות והחוק הבינלאומי.

  3. מרדכי בלייוייס הגיב:

    כתיבה נהדרת. תודה רבה! וגם ברורה, לעומת כל מיני פלצנויות כאן באתר.

  4. יובל הלפרין הגיב:

    התהייה המובאת בתחילת הרשימה נשאלת בכל מקום ומקום על ידי השמאל הרדיקלי.
    הנטייה הראשונית היא לענות "לא", אבל היא טעות.
    טעות שהובילה קומוניסטים בגרמניה לראות בסוציאל-דמוקרטים כ"אגף הלגאלי של הפשיזם", ורק לאחר עליית הנאצים לשלטון ללמוד מהניסיון ולחתור לחזיתות בצרפת ובספרד.
    בארץ היא מביאה אנשי שמאל מסוימים (לא רבים) להחרים את הבחירות, למשל, או להדיר את רגליהם ממאבקים שיש בהם משום חלקיו?ת.
    אבל כבר לנין הזהיר מהגישה הזאת במאמר "שמאלנות -מחלת הילדות של הסוציאליזם". הוא התייחס אמנם ספציפית לשאלת האיגודים המקצועיים, אך ניתן להשליך מדבריו במאמר זה על קשת נושאים רחבה בהרבה.

    לאדם המתנגד לרוב ערכי היסוד של מדינת ישראל לא "מותר" להתנגד לשר פרידמן ולמגמותיו. הוא חייב לעשות זאת. הוא גם חייב להיאבק בהפרטת חברת החשמל, בלא קשר לעמדת חברי הוועד בעניין העסקת עובדים ערבים בחברה, או בכל נושא אחר. הוא גם צריך לשאוף לסתימת פיותיהם של בעלי אידיאולוגיות גזעניות מוצהרות כשניתן לעשות זאת, גם אם מישהו עשוי להשתמש בכך כטיעון להצדקת סתימת פיותינו שלנו.

    מה שאסור לו הוא לאמץ גישה טהרנית של "הגינות" פשטנית וילדותית. הרדיקליות היא בדבקות במטרה ובחינוך הקאדרים לקראתה, ולא ב"שברו את הכלים ולא משחקים", ולא בגישה של "כולם אותו דבר חוץ מאיתנו".
    המציאות היא דיאלקטית. ההיסטוריה לא משתנה בהכרזות ערכיות, אלא בשחיקת הישן, היקלעותו לסתירות פנימיות, יצירת ואקום ואז ה?כנסת התזה המתחרה, או השלטון המתחרה.
    "שינוי רבולוציוני" הוא חוליה אחרונה וקצרה של הרבה חוליות שהן בבחינת "שינוי אבולוציוני".
    צריך להישמר מהיבלעות,וזה באמצעות שמירת מרחק ורמת מתח ממוקדי הכוח ומצומתי קבלת ההחלטות (לדוגמה: כנסת כן, ממשלה לא. הסתדרות כן, קואליציה לא. סירוב כן, מחתרת לא. ועוד ועוד) וטיפוח מסגרות חינוכיות ונאמנות לססמאות ולסמלים שמייצגים רעיון וחזון לטווח רחוק.

    ולסיום, ציטוטים מאת אבות המרכסיזם:
    "מותר להחניף לרשעים בעולם הזה."
    "בתחבולות תעשה לך מלחמה."

  5. Daniel הגיב:

    I have few questions for Mr.Baram –
    Where are your counterparts from the Arab / Palastinien sides ?
    Hamas leadership that support opressing or worst case – killing of Homosexuals ? Imposing SHARIA law ?
    Or, maybe, Fatah leadership that are corrupted to their knees ?
    Any Palastinien peace movement that we are not aware of ?
    Any Palastinien human rights group that it’s members are not killed by their brothers for being "MASHTAPIM" ? a
    I would support each and one of your values, IF there WERE someone in the other with similiar universal values
    Currently, until Islam completely change it’s face, all this is unrelevant.

  6. לקנה אורז מככר לחם הגיב:

    קנה אורז נכבד, בין 37 אלף האנשים האלו בוודאי יש ילדים רבים שלא היה מבחירתם לגור שם שיאלצו לאבד את בתיהם בגלל האידיאולוגיה המתיימרת להיות צודקת שלך

    אם אתה נגד גירוש הערבים שהתבצע ב1948, אני מתפלא איך בליבך אתה מסמפט את הרעיון של להעיף מאות אלפי יהודים מביתם

    ושאתה אומר "ביתם" לאיזה בית אתה מתכוון?

    ע"פ האג’נדה של החמאס אפילו בתל אביב אין להם זכות לגור

    לפי דעתי יכולים הפלשתינים להקים מדינה מבלי לשלוט על גושי ההתנחלויות הגדולים, זה פתרון צודק יחסית כי גושי ההתנחלויות הגדולים הינם קטנים יחסית – וכך אלפי אנשים לא יאלצו לעבור סבל של עקירה מבתיהם רק בגלל אידיאולוגיה קיצונית מוזרה

    דרך אגב, החוק הבינלאומי הינו צבוע ולא ענייני – ברואנדה בשנת 1994 נטבחו מליון אנשים ב100 ימים והאו"ם לא פצע את פיו – מאז האו"ם וכל ה"חוקים הבינלאומיים" של העולם הזה שווים לי כקליפת השום

    עוד השוואה
    בזמן מלחמת לבנון השנייה הייתה מלחמה גם בין המורדים הטמילים לממשלה הסרי-לנקית בסרי לנקה

    באותו יום של ההפצצה בכפר כנא הייתה הפצצה בסרי לנקה גם כן ע"י הממשלה ובטעות נהרגו 43 ילדות בבית יתומים

    עם זאת העולם השתגע ודיבר רק על כפר כנא, את הטבח בבית היתומים סרי לנקה לא הזכירו

    כל זה מונע ע"י הכסף שיש לערבים, איתו הם מניעים גלגלים באו"ם

    הכסף מדבר בסופו של דבר
    בני מזל הפלסטינים שיש לאחיהם כל כך הרבה כסף
    אחרת לא היו שומעים אותם

  7. קנה אורז לכיכר לחם הגיב:

    הפינוי אינו עונש, הוא החזרת נכס לבעליו, כך שזה לא משנה לגבי ילדים, או לגבי מבוגרים שלא היו להם כוונות רעות.
    הקמת יישובי קבע בשטח כבוש (לא משנה מדוע נכבש) היא פשע מלחמה.
    אפילו האמריקנים, עם כל פשעיהם בארצות שכבשו, לא העזו להקים יישובי קבע לאמריקנים בוויאטנאם או בעיראק, וגם לא ביפאן או בגרמניה (דבר שהיה מתגמד אל מול פשעיהן של שתי הנכבשות האחרונות).
    ב-48′ בוצע גירוש של אנשים שישבו על אדמתם במשך מאות שנים בלא קשר לאקט פוליטי כזה או אחר.
    לעומת זאת, ידוע מתי ההתנחלויות בשטחים הכבושים הוקמו ובאילו נסיבות.
    זו בדיוק הסיבה שאין סימטריה בין המיעוט הפלסטיני בישראל ל"מיעוט" של יהודים מתנחלים במדינה פלסטינית עתידה. הראשון לגיטימי והשני לא.
    אולי האחראים על החוק הבינלאומי צבועים, אבל אני מעוניין לקיימו בסביבתי הקרובה, במיוחד שמדובר בעבירות שנעשות גם בשמי.
    כל מה שאמרת יכול היה להיות נכון, אילו מיד אחרי הכיבוש היו מספחים את השטחים למדינת ישראל על תושביהם, וכל תושב השטחים היה הופך לאזרח שווה לתושב ישראל בגבולותיה הקודמים. לא שאני בעד זה, אני בעד נסיגה, אבל "דין אריאל כדין תל אביב" מצד אחד ו"לא דין שכם כדין נצרת" מצד שני;
    נותן לנו "דין אריאל כדין נצרים" מצד שלישי.
    במהרה, בימנו, אמן!!!

    לסיום, הפלסטינים לא צריכים ולא יכולים להסתפק במדינה בלא "גושי ההתיישבות הגדולים". זו תהיה מדינה פיקטיבית, חסרת עתודות קרקע וחסרת יכולת קיום.גם כך הם דורשים רק 20% ממולדתם ההיסטורית, כך שפשרה גם על אותם 20%, שתביא לגבולות מבותרים ומשוסעים שישחזרו את מציאות המחסומים, היא בבחינת בלתי אפשרי, ולמעשה הצעה שנועדה לשמר את המצב הקיים, כי שעשה ברק בקמפ-דייוויד.

  8. רמי הגיב:

    מדינה אחת, מים עד נהר, ששפותיה הן ערבית ועברית והיא משרתת את כל אזרחיה ללא הבדל וללא משוא פנים ומעניקה שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות(!) ושומרת על הסביבה ועל ערכי הטבע והנוף ומגלה סולידריות לסבל האנושי בעולם ותורמת למניעתו, מעניקה חופש דת וחופש מדת ומתקיימת למען בני האדם בהווה ובעתיד ולא בשם ולמען מיתוסים היסטוריים וחרסים ארכיאולוגיים.

    על השם הראוי אפשר להתוכח ואפילו לשלם לקופירייטרים, אבל הצעתי הצנועה היא: ישרפלסטין.

  9. בת אדם הגיב:

    הכל טוב חוץ מהצורך הכפייתי של ברעם להתנצל ולהוכיח שהוא פטריוט. הוא כבר בזה חורץ את גורלו ומוסר אותו בידי אחרים, ונותן להם יותר כוח ממש שיש להם. שנית, החלוקה בין שחיתות לבין מדיניות מחזקת את האגף הימני ועונה לצרכים שלו. נסח מחדש את דבריך כשחיתות, אם זה מה שנדרש. הרי זה גם מה שקורה, האגף הפטריוטי מוכר את נכסי המדינה לגורמים זרים ומפריש מעשר לעצמו. למה צריך להתנצל בפני אלה על פטריוטיות, ומה בכלל איכפת לנו כל השיח הזה "מי יותר יהודי" זה מפלטם של עבריינים ממש. ברגע שאתה מסכים להיכנס לשיח הזה, ולהתדיין עליו, הם ניצחו.

  10. רמי הגיב:

    קצת תמים מצדך, לדחוף להמצעה איזה אוטופיה שלא קיימת ולא הייתה קיימת בעולם. חבל, בגלל רעיונות כאלה מופרכים, ולא אנושים אלא כמעט אגדתיים, אנחנו תקועים במקום.

  11. חיים ברעם הגיב:

    לבת אדם,
    חבל שהתגובה שלך כל כך מתנשאת וכל כך צפויה, אחרת אולי הייתי מגיב עליה בצורה עניינית.
    מכל מקום, כדאי לך לקרוא את הטורים כאן בחמש השנים האחרונות ולזכור שכולם הופיעו בעיתון מסחרי והתמודדו עם דעת קהל ירושלמית ימנית וחרדית.
    תכתבי שוב בצניעות ובנימוס, ואז אתייחס. תודה.

  12. מכלוף הגיב:

    מאמר טוב מאוד ,וחשוב.

    לסעיף שמונה הייתי מוסיף את האפליה נגד יהודים ערבים,ואת הזכות לחינוך.

    סעיף תשע הוא לא מעשי,מי שחושב שאפשר לפרק את אריאל טועה ,ומטעה יש לחשוב על פתרונות יצירתיים אחרים-חילופי קרקעות למשל.

  13. אור לקנה אורז הגיב:

    אני אשמח אם תשליך את אותה הלוגיקה על אלו שהתיישבו באדמות שמהן "גורשו" (כן, גם על זה יש ויכוח עדיין) ערבים ב-1948\1949.

    בנוסף, הייתי מעוניין לדעת איזו מן הגישות לפינוי מתנחלים אתה מעדיף? אם אתה מחפש את הצדק האמיתי, או אם אתה רק רוצה להצמד לחוק הבינלאומי?

    במידה ורק החוק הבינלאומי מחייב אותך – אזי יש לדון בבעיה מחדש – החוק הבינלאומי מכיר בגבולות שביתת הנשק של 49 (שאגב, שנתיים לפני החוק הבינלאומי הציע תוכנית חלוקה שונה לחלוטין), הרבה השתנה מאז. אתה לא יכול לצפות להחזיר את המצב לקדמותו 40 שנה אחורה, לדמיין שכלום לא קרה, ויאללה סולחה.

    במידה ואתה מחפש את הצדק – מצב זה גורר אחריו מסקנות מרחיקות לכת לגבי מה העם היהודי חייב לאנשים שגרו פה לפני שהחל את הגירתו לכאן. אתה מדבר על גזילת אדמות? היא נעשתה הרבה לפני מלחמת השחרור. תיקון עוול היסטורי? באתר ארגון "זוכרות" מתועדות כל העוולות ההיסטוריות שקדמו ל67.

    ואגב – אתה לא יכול לרקוד על שתי-חתונות שנאת-המתנחלים – אתה חייב לבחור אחת כי איך שלא תסתכל על זה – שתי הגישות סותרות זו את זו.

הגיבו לבת אדם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים