הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 באפריל, 2007 13 תגובות

חמשת הבנקים הגדולים בישראל סיימו את 2006 ברווח נקי של כמעט 9 מיליארד שקל. הרווח הנקי של לאומי, הפעולים, דיסקונט, מזרחי-טפחות והבינלאומי גדל אשתקד בכ-38% – במשק בו האינפלציה היא אפסית. זהו הרווח הגדול בתולדות ענף הבנקאות בישראל. שני בנקים גדולים בישראל אף הכריזו בשבוע שעבר "על יעדי תשואה דו-ספרתיים שנתיים". זו לשון ההודעה שנמסרה על ידי דוברי הבנק הנמרצים בשפה "כלכלנית". ואיך ניתן לתרגם מלים אלה לעברית? ראשי הפועלים ודיסקונט רוצים תשואה על ההון של יותר מ-10% מדי שנה. כך, נכתב מפורשות במסגרת "התוכנית האסטרטגית" של בנק הפועלים לחמש השנים הקרובות. השנה הבנק רוצה להשיג 16% תשואה על ההון. יעדי ראשי דיסקונט צנועים הרבה יותר: 12% עד 13% מדי שנה, במשך חמש השנים הקרובות. בנק המזרחי טפחות, קטן בהרבה משני הגדולים, כבר השיג השנה את יעדי דיסקונט. השנה הבנק רשם תשואה של כמעט 14% על ההון העצמי (זאת, לעומת 12% בשנה שעברה). הרווח הנקי שרשם אשתקד הבנק "הקטן" הוא כמעט 650 מיליון שקל – גידול של 27% ברווחיו לעומת 2005.

רווחי העתק של מגזר המעסיקים הגדול בישראל, בייחוד במגזר הפיננסי, עומדים בסתירה לנעשה בחברה, בייחוד בקרב מעמד העובדים. ומעמדם של העובדים הולך ומתדרדר. על פי ממצאי מחקר שנערך באחרונה על ידי שני כלכלנים בהסתדרות (שפורסם בחלקו במוסף הכלכלי של "הארץ" בשבוע שעבר), שגיא ינקו ודליה עצמון, גדל בהתמדה מספרם של העובדים בשכר נמוך. אחוז השכירים ששכרם אינו עולה על שכר המינימום, מכלל השכירים במשק, עלה בעשור האחרון מ-23% ל-29%. גם אחוז המועסקים (רובם מועסקות) במשרות חלקיות מכלל המועסקים עלה באותה תקופה ל-30%. אחד מכל חמישה עובדים במשק מועסק במשרה חלקית, למרות שהוא מעוניין לעבוד במשרה מלאה. לפני עשור, אחד מכל עשרה עובדים הועסק במשרה חלקית חרף רצונו לעבוד במשרה מלאה.


כמו כן, בעשור האחרון עלה מספר המשפחות העניות בקרב המשפחות העובדות פי 2.5, מ-63 אלף ל-154 אלף משפחות והן מהוות עתה כ-40% מכלל המשפחות העניות בישראל. זאת, לעומת כ-30% לפני עשור. יותר ממחצית השכירים (1.3 מיליון עובדים) לא משלמים מס הכנסה כי הם משתכרים עד 5,000 שקל בחודש. 1.8 מיליון שכירים משתכרים עד 6,500 שקל, שכר שאינו מכסה אפילו את סך ההוצאה החודשית הממוצעת לתצרוכת של משקי בית בישראל בעשירון התחתון: 7,500 שקל. אגב, סל ההוצאות הממוצע החודשי של משק בית (לאו דווקא בעשירונים העליונים) הוא כעת כ- 11,000 שקל.


כלכלני ההסתדרות קובעים במחקרם כי "קיומו של מגזר עובדים בשכר-נמוך בעל ממדים עצומים, כפי שמתהווה לנגד עינינו, בקרבנו, הוא מנוגד להיגיון הכלכלי הבריא ומקומם את הדעת המאמינה בצדק חברתי". במלים אחרות: זה לא נכון כלכלית וגם לא נכון חברתית. אבל לך תסביר את עובדות החיים של עובד המשתכר שכר מינימום (3,585 שקל בחודש) לאלי יונס, בכיר האוצר לשעבר וכעת מנכ"ל המזרחי-טפחות, ששכרו בשנה שעברה הסתכם ביותר מ-10 מיליון שקל. כן, המנכ"ל יונס השתכר אשתקד שכר מינימום חודשי… אבל מדי שעה.

תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. דניאל הגיב:

    מר דוידי – כל עוד עובדי הבנקים עצמם "חוגגים כל הדרך לבנק" אני לא חחושב שניתן לבוא בתלונות כלשהם לבנקים. הם לא יכולים להיות מוחזקים כאחראים לכל חוליי החברה.
    הבנקים מתייחסים בכבוד לעובדיהם ומעניקים להם תנאי עבודה משופרים. אפילו במקרה המבודד של פיטורים בבנק הפועלים שהייה לפני מספר שנים, החוויה אמנם לא נעימה אך הלוואי על כל עובד מפוטר לקבל את הפיצויים שקיבלו אותם מפוטרים.
    ד"א, אני חייתי גם במערב אירופה וגם בצפון אמריקה תקופה מסויימת (במסדרת שליחות ממקום עבודתי) והמצב שם לא טוב במאום – אם כבר רק גרוע יותר. גם שם המנהלים לוקחם לכיסם משכורות שמנות והעמלות אפילו יותר גבוהות מאשר בישראל.
    אולי יש לך אלטרניטבה למוסד הבנקאות המודרני ? אולי בנקים בסגנון הסובייטי ?

  2. יוסי ונטורה / אחד ועוד אחד הגיב:

    קןראי האתר מוזמנים לצרף אחד ועוד אחד: המאמר הזה והמאמר הקודם, מאת יו"ר ועד האחיות של אסף הרופא. אחד ועוד אחד זה לא שתיים: זה אפס. אפס לעובדים, מאה אחוז קפיטליזם ישראלי

  3. ליוסי הגיב:

    לא הבנתי מה שאתה אומר. אחד ועוד אחד זה שתיים.

  4. ג’ורג’ הסקרן הגיב:

    הרבה נוודים מגיבים בגדה השמאלית לאחרונה.

  5. שילה הגיב:

    דוידי, את הביקורת הזו אנחנו מכירים. והיא נכונה.

    ומה הפתרון. הרי מרצ אתה לא. ןקןמןניזם ישאיר פה 90 אחוז עניים.

    לא הגיע הזמן ליצור בשמאל איזה אתר שהוא יותר מאשר ביקורת חברתית ותרבותית.

  6. עובד בנה"פ לשעבר הגיב:

    לקורא דניאל: אינני יודע האם אתה עובד עבור מערכת יחסי הציבור הענפה של הבנקים. אני פוטרתי על ידי הגב’ אריסון ("האמת בתוכי") ומר נחמה ("מיליון דולר בייבי") בגל הפיטורים. מיכוון שאני בן 50 פלוס, ולמרות שקיבלתי פיצויי פיטורין בהתאם להסכם הקיבוצי, טרם מצאתי עבודה קבועה. בינתיים אני "אוכל" את חסכונות שלי. התמונה שאתה מצייר כאן על הבנקים בישראל היא ההיפך הגמור מן המציאות. מוסדות אלה מוצצים את דמם (במובן של דמים) של הצרכנים ועובדיהם. אגב, כל השיגי עובדי הבנקים (תוספות שכר, חופשות, בונוסים) הושגו לאחר שנים של מאבקים. אף אחד מבעלי הבנקים לא נידב דבר לעובדים. לשאלות נוספות בסוגיית "שכר גבוה למנהלים וקמצנות כלפי העובדים" כדאי שתשוחח עם מר חנוך לבנה, יו"ר הוועד של הבנק הבינלאומי. חג חירות שמח!

  7. מתעניין הגיב:

    מעניין מה מעמדו של הועד הנוכחי בבנק הפועלים, והאם חס וחלילה יוחלט לפטר עוד 10,000 עובדים הם גם יזכו לפיצויי פרישה.
    אם לשפוט על פי הפרטות העבר, הניחוש שלי הוא: ראשי הועד יושבים עם ההנהלה באותו שולחן בליל-הסדר, מקבלים כמה עצמות ונאדה לעובדים.

  8. דוד החפש הגיב:

    מה שמכעיס בבנקים ובעוד מקומות דומים–
    שלמרות האיתנות הפיננסית היחסית של העובדים,
    הוועד לא מנצל את כוחו ודואג לעובדי חברות כ"א שעובדים בבנק ,כנ"ל בעוד מקומות שיש שני סוגים של עובדים- קבועים ולא קבועים,דור א’ ודר ב’וכו’.המקום היחיד שהוועד דואג גם לעובדי קבלן הוא עובדי חברת חשמל המושמצים.
    לכן במקומות כאלה הטענה הראשונה שיש להפנות לגבי המצב של העובדים בתנאי עבדות (שהם ודאי לא העובדים הקבועים)הוא לעובדים הקבועים.

  9. שילה הגיב:

    מר דוידי, אני עדיין מחכה.
    תודה וחג שמח.

  10. אחמד פילגר / מה שברור הוא הגיב:

    מה שברור הוא שהקיטוב המעמדי רק הולך ומעמיק. המפעל הציוני מתגלה כמפעל ענק של עושק עובדים (ישראלים ופלסטינים) וכיבוש שטחים פלסטינים. גם ההנהגה עושה יד עם ההון ולא רק למען ההון, גם למען עצמה – ע"ע אולרמט, הרשזון, איווט ליברמן (גילויים של מוסף הארץ מהבוקר…)

  11. לדוד החופש הגיב:

    נכון מאוד. ועדי העובדים המקומיים לרוב לא משכילים לשלב בתוכם גורמים אחרים מלבד העובדים הוותיקים. יש ליצור בכל מקום עבודה ועד רחב שייצג בנוסף לעובדים מן המניין, גם עובדים זמניים, צרכנים, תנועות חברתיות ועוד.

  12. חטטן הגיב:

    האם אפרים דוידי קשור לגיא דוידי?

    בתודה,
    סקרן

  13. אפרים דוידי / לשילה ולחטטן הגיב:

    שילה: אני לא סבור שהתשובה לקפיטליזם היא ביקורת חברתית ותרבותית. יש הסבורים שזו הדרך. לדעתי זו הדרך שמובילה לשום-מקום. הביקורת שלי על החברה הקפיטליסטית מבוססת על יסודות רעיוניים מרקסיסטיים בשילוב עם פעילות פוליטית-מעשית. לדעתי שמאל אמיתי, שמאל לוחם, חייב לשלב את היסוד הרעיוני המרקסיסטי ועם המעשה הפוליטי. חטטן: תרגיע. אני לא קשור לגיא דוידי.

הגיבו לליוסי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים