הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 באפריל, 2007 19 תגובות

עמי איילון ממלא תנאי הכרחי כדי להיות מועמד ראוי להנהגת מפלגת העבודה, הוא איננו אהוד ברק. אבל זה לא תנאי מספיק. תומכיו מזכירים מאוד את חסידי עמרם מצנע בעבר הלא רחוק. הם זקוקים לאישיות שלא התנסתה במנהיגות לאומית, ולכן טרם הספיקו להתאכזב ממנה. למעשה, תומכי איילון מבקשים פשוט לשמור על זהותם הישראלית-אשכנזית ועל זיקתם הרעיונית למרכז הלאומני.

אחרי עריקתו של שמעון פרס חשו בעבודה יתמות קורעת לב, ונאלצו לסבול לתקופה קצרה מאוד את מנהיגותו של עמיר פרץ, איש עם "חיתוך דיבור זר", כמאמרו הנואל של עמוס עוז. פרץ היה אכזבה נוראה עבור כולנו. גם אנשי שמאל כמוני שלא התפתו, חס וחלילה, להצביע בעדו בבחירות לכנסת צפו בבחילה איומה בהתנהלותו כשר ביטחון, ובמעורבותו המחפירה במלחמה התוקפנית בלבנון. אבל גם לאנשים שהתלקטו כיום לדגלו המהוה של איילון אין שום קשר להתנגדות עקרונית למלחמה. הרתיעה שלהם מפרץ היא בעיקר אתנית ואולי גם ביטחוניסטית.


אין שום הבדל ביניהם לבין תומכי ברק. שני המחנות מבקשים להחזיר את המנהיגות לאיש עם עבר צבאי, קשרים נכונים וזיקה אורגאנית למעמד הבינוני המבוסס. הפגנת ה-1 במאי האחרונה של מפלגת העבודה היתה בשנת 1984, וכבר אז ראו בכך רבים מחווה מגוחכת של אנשים שמכרו את עצמם כבר מזמן לאינטרסים של המעסיקים ושל המתעשרים החדשים, שלא לדבר על מעמד המנהלים שטופח במשך שנים רבות על ידי פרס. מאז נזרקו כל הסמלים לפח האשפה של ההיסטוריה, וההבדלים בין עסקני העבודה לפעילי "קדימה" פשוט אינם קיימים. מי שיצליח לנתח את קו ההפרדה הרעיוני שבין יצחק הרצוג ומתן וילנאי מצד אחד, לבין חיים רמון ודליה איציק מהעבר השני, יהיה ראוי לפרס ישראל. כל הפוליטיקאים האלה מהווים מהות רעיונית וחברתית אחת, שהוגדרה כאן כמרכז הלאומני. זהותה התגבשה יותר ויותר בשנתיים האחרונות. ברור שגם ברק וגם יריבו המושבע איילון, שייכים מכל הבחינות לקטגוריה הזאת.


איילון איננו עסקן משופשף במיוחד, אבל הוא קלט שהמסגרת המפלגתית שבה הוא פועל היא רופפת. לכן הכריז שהוא תומך בפרס, המועמד של "קדימה" לנשיאות. בכך בגד בפומבי במועמדת של מפלגתו, קולט אביטל, והוכיח שאין לו שום סיכוי להנהיג את המפלגה לעתיד חדש. נושא הנשיאות עצמו הוא זניח: מי בכלל רוצה להיכנס לנעליו הקטנות של משה קצב אחרי הסקנדלים והבושות שהוא המיט על מוסד הנשיאות? אבל תמיכתו של איילון ביהודה איש קריות המודרני, שנטש את מפלגתו בשעתה הקשה ביותר וחבר ל"קדימה" כדי לקדם אינטרסים אישיים, מעידה עליו שהוא פושט רגל פוליטי עוד לפני שהקריירה שלו התחילה. זה אולי שיא עולמי בעליבות, וצר לי שעלי לכתוב את הדברים האלה דווקא על יריבו של ברק.


אני מקווה שפרס לא יצליח להיבחר גם הפעם. האיש הזה נאמן רק לעצמו, ועדותו בוועדת וינוגרד היתה מבישה ומביכה כאחת. "בזכותו" של פרס הזדהיתי לראשונה בחיי עם מאמר שלם של הפרשן הצבאי זאב שיף ב"הארץ". שיף זרק בו מרה על התנהלותו הצבועה ועד עדותו המתחסדת בוועדה. פרס הציג שם את עצמו כמתנגד למטרות העיקריות של המלחמה ולעצם היוזמה התוקפנית של צה"ל למרות שהצביע בעד לאורך כל הדרך. הבוגדנות וחוסר היושר טבועים בדמו של האיש. בפעם העשרים אני מזכיר לכל הקוראים שהוא ביקש לבגוד במפלגת העבודה ולעבור בעצם למרצ כמועמד חלופי לראשות הממשלה, אחרי שברק נבחר שוב למועמד המפלגה; המפלגה לא התחשבנה איתו על המעשה המחפיר הזה, ופרס ברח לחיקו של אהוד אולמרט ממש ערב הבחירות בשנה שעברה. פרס חייב לבוא על עונשו, אחרת לא תהיה עוד שום משמעות למושג נאמנות בפוליטיקה הישראלית. כישלון נוסף בבחירות לנשיאות יביא לפרישתו ואז אולי יחליט האיש לקרוא באמת את כל הספרים שעליהם דיבר וכתב עד כה.


אני מקווה שאופיר פינס ימשיך במירוץ, ולא יצטרף לאף אחד מהמחנות הנצים. סירובו לשרת בממשלה בחברת גזענים היה מכובד וראוי, ויש לתגמל אותו. מנקודת ראות פוליטית-רעיונית ואולי גם חברתית, פינס איננו פוליטיקאי חריג במפלגתו אלא חלק בלתי נפרד מהחוגים השליטים במדינה ובמפלגה. אבל ההחלטות שקיבל מוכיחות שהוא מבין שיש לחדד את ההבדלים בתוך המרכז הפוליטי, ושלדעתו אסור לח"כ בכיר ממפלגת העבודה לשתף פעולה עם הימין הקיצוני. התהליך הפוליטי המתרחש במפלגה הוא מסקרן: כיום התמיכה בקולט אביטל מסמלת את רצון הקיום הנפרד של פוליטיקאים הרואים בעצמם את ממשיכי המסורת של תנועת העבודה. העריקה למחנה פרס, לעומת זאת, מסמלת את ההשלמה עם ההיטמעות במרכז הלאומני. כמה אירוני שפרס, האנטי-סוציאליסט שהצליח להיות סגן נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי, מחרחר מירוץ החימוש הגרעיני באזור שקיבל פרס נובל לשלום, והביטחוניסט והפרו-אימפריאליסט משחר נעוריו שהפך לסמל מחנה השלום בעיני רבים בעולם, מצטייר עתה כמנהיג שמנסה להביא לחורבנה הסופי של מה שנותר מתנועת העבודה. מי שעקב אחרי הקריירה שלו ביסודיות, ולא שעה לספינים של יחצ"ניו ושל אוהדיו בתקשורת, יודע שהוא הלך בעצם בדרך הזאת כבר כאשר ייסד את רפ"י בשנת 1965.


אני צופה מראש את השאלה של קוראים לא מעטים, שיתהו במה קולט אביטל עדיפה על פרס. הרי היא עצמה היתה בעבר מעריצה של פרס, ואין לה בעצם הרבה "קבלות" כדי להגיע לארמון הנשיאות. היא אולי גם אשה חיוורת ולא בולטת במיוחד. אבל אני בכל זאת מקווה שח"כים הגונים (ויש גם כאלה, אם חיפשתם סנסציות בטור הזה) יעדיפו אותה, גם כדי להדוף את ההשתלטות של הבורגנות על כל חלקה טובה בשלטון, וגם כדי ללמד את פרס לקח מר ואולי גם אחרון.


יש עוד סיבות טובות: אביטל היא אשה, ויש בהצבעה בעדה גם מחאה נגד היחס לנשים במשכן הנשיא בשנים האחרונות; היא גם מעין סוציאל-דמוקרטית, והזן הזה דרוש לחברה הישראלית. בהצבעה בעדה יש משום התרסה נגד האתוס הגברי-צבאי, ונכונות לקבל כנשיאה אשה שנולדה ברומניה ולא שירתה בסיירות מובחרות. היא דמות אחרת. אמנם ממסדית אבל בכל זאת עדינה יותר ופחות מסמלת את הציבור הקורא בקול רם: "ישראל, מלחמה!", ורואה את הפטריוטיזם דרך פריזמה צבאית. אני בכלל לא בטוח שהיא תקדם יעדים יוניים או שוויוניים. אחרי הכל, היא תמכה במלחמת לבנון השנייה ובמלחמות נואלות אחרות, לא עלתה על בריקדות נגד הדיכוי בשטחים, נגד עינויים או נגד חיסולים הכרוכים בהרג ילדים. התמיכה בה היא יחסית, לא מוחלטת.


כרגיל במקרים כאלה יזהירו אותנו שתמיכה בקולט אביטל תביא לבחירתו של רובי ריבלין. לצערי לא אוכל לתמוך בידידי ריבלין, שהוא דווקא מתאים מאוד לתפקיד הנשיא. התהום בהשקפת העולם לא תאפשר תמיכה כזאת, אבל בלבי אני מעדיף אותו על פרס. בהצבעה גלויה או חשאית בכנסת בין שניהם הייתי נמנע, כיוון שהתפקיד הוא סמלי, וריבלין מסמל את ארץ ישראל השלמה ואת ההתנגדות המוחלטת לעקירת התנחלויות שבלעדיה לא יהיה לעולם שלום או אפילו שביתת נשק ממושכת.


אולמרט כבר הפנים ככל הנראה את הדברים שכתבתי כאן לפני חודשיים: אם פרס יהיה נשיא, הוא יוציא לו את הנשמה בכפית. אבל שנאתו עתיקת היומין לריבלין תכריע כאן את הכף. הוא תומך בפרס כדי לעצור את ריבלין, וייתכן שאפילו עדותו של האיש בוועדת וינוגרד לא תשנה את דעתו. כדאי לאולמרט להשתחרר מהמחשבה, שבחירתו של פרס לנשיא תשתיק אותו. הוא יתערב בכל נושא, יבנה שדולה משלו ויעשה הכל כדי להיות בכותרות כאן ובכל רחבי העולם לשנים רבות.


אחרי עשרות שנים בארץ, קולט מרומניה לא נקלטה. קצב מאיראן היה נשיא, פרץ ממרוקו היה שר ביטחון והיו לנו גם רמטכ"לים לא אשכנזים. אבל הממסד עדיין מתקשה לעכל נשים וגברים שאינם מאנ"ש. השאיפה לתמורה חברתית מחייבת אותנו לתמוך במועמדותה.

תגובות
נושאים: מאמרים

19 תגובות

  1. לכל התומכים במועמדות ריבלין!!!! הגיב:

    זוכרים את ארבל??

    או שכולכם כבר שכחתם אותה, את הפעילה הכי דגולה ומסורה שלנו?!?

    איך אפשר בכלל, לחלום על תמיכה בריבלין, אחרי כל מה שקרה??? איך???

    שיעלה לקברה ויבקש סליחה!! סליחה ומחילה, על איך שרדף אותה!!!!!!!!!

  2. השמאל החופשי:קולט אביטל עזרה לניצולי השואה הגיב:

    קולט אביטל לקחה פני זמן מה החלטה אמיצה וחשפה חשבונות של אנשים שניספו בשואה שמוחזקים בידי בנק לאומי.
    הפגיעה שלה בבנק הקימה עליה את הקרטל המפלצתי של הבנקים שדואג שהיא לא תיבחר.

  3. מכלוף הגיב:

    אם איניני טועה קולט אביטל היתה במשך שנים רבות המאהבת של פרס.
    בעיניי שניהם נציגים מכוערים של ישראל הראשונה,הכובשת,המתנשאת,היהירה,והמפלה

    דווקא ריבלין הימני שאין בי שום חיבה אליו
    ראוי בעיניי יותר ,ולו רק בגלל חוסר גזענותו

  4. אביעד הגיב:

    מילים כדורבנות!!!
    אני מסכים עם דבריו של חיים ברעם במאמר זה, שמתמצת באופו הראוי ביותר את גזענותה של החברה הישראלית כלפי מיעוטים אתניים, מגדריים, לאומיים ושאר קבוצות חלשות ומדוכאות בידי קבוצת האליטה הלאומנית האירופוצנטרית. אולם, בסופו של דבר, הנני סמוך ובטוח שגם כותב המאמר הנדון יודע, שקולט אביטל לא תהיה הנשיאה הבאה….

  5. מכלוף, והביסוס לדבריך הוא? הגיב:

    ראשית, מה גורם לך להאמין שהיו יחסים רומנטיים כלשהם בין פרס וקולט אביטל? רכילות מרושעת שמקורה בחוגי הימין ("האמא הערביה של פרס") הקיצוני?
    שנית, על מה מבוססת הטענה שקולט אביטל גזענית?

  6. רמי הגיב:

    לא ידעתי שע"ע אמר כאלו דברים. האיש הכל כך חכם ומתוחכם ומתוכנן לא הצליח לעצור את השרץ מלקפוץ חוצה מפיו. זה אומר הרבה. הרי ע"ע ידע שזו התבטאות נוראה ושהוא ישלם בעדה. והוא אדם שכה מיטיב לשקול ולבחור את מילותיו. מסקנה: השרץ מקנן כה עמוק בלב ע’ וצפורניו תקועות כה חזק ברקמותיו שאפילו הכתבן המחונן לא הצליח לכבלו בחרצובות לשונו.

  7. ארמילוס הגיב:

    לחיים ברעם:

    אינני מבין מדוע לאורך כל המאמר לא הדן במועמדותו של עמי איילון לא היזכרת את יוזמת השלום שהוא וסרי נוסייבה יזמו וקידמו לפני שנתיים.
    הדבר מוזר משהו דווקא משום העובדה שעיקרי היוזמה – פיתרון מוסכם של בעיית הפליטים ונסיגה לגבולות 67 – זהים כמעט לחלוטין עם השקפת עולמך.

  8. עופר הגיב:

    קוריוז : קולט אביטל שלחה ברכת יום הולדת לנועם בהט ולחגי מטר בשעה שהם, ושאר חברי חמישית סרבני הכיבוש, היו כלואים.

    זה אקט נאה, אלא שתמיכה במלחמת לבנון ושאר הדברים שמתאר חיים ברעם מאפילים עליו.

  9. סוניה הגיב:

    פרס בגד בכולם!!!!

  10. מרדכי בלייוייס הגיב:

    ידידך ריבלין?
    מה זאת אומרת?
    הלהגן חסר המעצורים הזה?

  11. מכלוף הגיב:

    השאלה הנכונה במירוץ על הנשיאות הוא מי יקח?
    ישראל הראשונה-אלו שבועידת התעשינים יעמדו לכבודו של מר פרס?
    או ישראל השניה,העניה,העלובה,זאת שמחפשת אוכל בפחי אשפה….
    לצערי הברירה היא נבלה(נבלות)או טריפה
    ובמקרה הזה ברירת המחדל הוא ריבלין.

  12. Orrling, HFA הגיב:

    למגיב "מכלוף" ושאר מגיבים .

    מה יש לך נגד ישראל הראשונה? מסקרן לשמוע..
    למה נדמה שזה בסה"כ מפני שקמה כאן מדינה עם שאיפות להנהיג אתיקה מערבית נאורה בחלקת ארץ נחשלת, ושאיש ממנהיגיה טרם נשא את השם "מכלוף"?
    מהיכן ממשיכים אנשים לשאוב את התיוג של ישראל כ’אירופוצנטרית’, בשעה שלנגד עיניהם אישה (או כל אדם אחר) שמדגימה/מדגימים קודים אירופאיים לעילא, כאביטל, אינה מצליחה לעבור את סף ההכרה הפופולרית הישראלית?
    במה שונים הכותבים כאן מהימין האספסופי עם ההתנגדות המאוסה והלעוסה הזאת לכל מי שלבן, דובר שפות רבות, ואינו מתכוון לוותר על זהותו הלאומית והאתנית, גם כשזו מאויימת ע"י רצח אזרחים מקהילתו?
    יודגש ליתר בהירות שפרס מבחיל אותי בדיוק מהטעמים שחידד כותב המאמר, אחד לאחד. יש לכאוב את הידרדרותה של מפלגת העבודה והפיכתה האיטית למעוז של עסקנים אופורטוניסטים חסרי ערכים שבשלהם טוען פרס בצדק רב ש"כיום אין שום הבדל עקרוני בין קדימה והעבודה". על רקע כל אלה ברור שדמויות כמו פינס ואביטל, היחידים שמייצגים היום את ישראל הקודמת, המקורית, היפה והטובה שכולנו כמהים אליה, נראים כחיוורים.
    אך האם נוותר?
    לא.
    ..האם באמת, המגיב "עופר", התמיכה-כביכול של אביטל במלחמה ובכיבוש מאפילה על האקט של משלוח הברכות לסרבנים הכלואים?
    לא, ואני מקווה שתראה את הפרדוקס שכלוא בעצם הסטייטמנט שלך.

  13. מכלוף הגיב:

    מערכת מושחתת היא מערכת שיש לה מספר מאפיינים :

    1) שקיפות נמוכה
    2) ריכוז גדול של כוח ו\או השפעה
    3) תחלופה נמוכה של כוח אדם
    4) הומוגניות גבוהה של העובדים במערכת (מוצא עדתי,שיוך פוליטי,רקע חברתי…)

    המערכות שמצטיינות במאפיינים אלה הינן : התקשורת,מערכת המשפט ,והפקידות הציבורית הבכירה.
    שם,ורק שם,נמצא בור השומן של השחיתות ומה לעשות?כולה מרוכזת בידיה של ישראל הראשונה,

  14. למכלוף -מה עם צה"ל, הוא לא מושחת? הגיב:

    מן העובדה שצבא הכיבוש נעדר מרשימתך אפשר להבין כי אינך סבור שהוא נגוע בשחיתות. האם זו הייתה כוונתך?

  15. מכלוף הגיב:

    דווקא בצה"ל המצב יותר טוב,במיוחד ההומוגניות החברתית(למעט חיל אוויר)
    אבל צה"ל הוא רק כלי,המופעל עי מערכת מושחתת למטרות מושחתות.

  16. חיים ברעם הגיב:

    למרדכי בלייוייס,
    זו לא הפעם הראשונה שמגיבים באתר מביעים תמיהה על ידידותי עם אדם זה או אחר, ששייך למחנה פוליטי שונה. התואר "ידידי" לא תמיד מעיד על חברות בלב ובנפש, אלא על קיומו של איזה מכנה משותף. במקרה של רובי ריבלין הוא דורי, ירושלמי ואולי גם ענפי (כדורגל).
    אז אל נא באפך. ואם הוא באמת "להגן", אז מה בכך?
    אשר למכלוף, הוא נשמע לי כמו מגיב ער ורציני, עם דגש מעניין ולעתים שנוי במחלוקת בנושאים העדתיים. לכן הופתעתי מהרכילות שהעלה על ח"כ קולט אביטל. מעולם לא שמעתי את הסיפור עליה, הוא גם לא מעניין אותי ואני מקווה שלא נדון באתר בפרטים לא רלבנטים על חייהם האישיים של פוליטיקאים.

  17. מכלוף הגיב:

    יתכן וטעיתי……אני עוד צריך לחשוב על זה..
    אך לא יתכן שמה שכל עיתונאי יודע צריך להישמר בסוד מהציבור ,והנה המקרה הקלאסי של קצב…… הרי ידענו על הסיפורים הרבה לפני…
    סקנדלים מיניים של שרים ,ושגררים לא נחשפו לציבור….למה? האם הם משרתים את הציבור?
    אלו שאלות שבעידן האלקטרוני צריכות להישאל מחדש

  18. יהודי הגיב:

    גל ארבל ז"ל הייתה פעילת שמאל חברתית שהטיחה עוגה בפניו רובי ריבלין כאשר היה שר התקשורת. היא ועוד שתיים נוספות הוכנסו ע"י חה"כ נעמי חזן לכנס מבלי לברר אפילו מה תכניותיה.

    כמובן ההצהרות שבאו ע"י הפעילות היו נגד האי צדק שמשרדים ממשלתיים פועלים לטובת בעלי ההון. בשל ההומור של ריבלין, לא לקח את האירוע קשה מדי ואף התבדח קלות.

    אולם קיים צד מאוד מכוער בדבר. מיותר לחשוב מה היה קורה לו נכנס חס וחלילה מישהו עם כוונות קצת פחות הומוריסטיות, ומבלי להתגנב ובאישור ח"כ. מה עוד שפגיעה מכוונת בנבחרי ציבור פוגעת בהליך הדמוקרטי ואינה בשום פנים ואופן לא הבעת דעה או חופש ביטוי אלא התבהמות לשמה.

    במשך זמן רב התבדחו על חשבון ריבלין ורוממו את ארבל. שנה לאחר האירוע נפטרה ארבל בטרם עת, והשמאל שמטיל צנזורה צבאית על השמעת בדל של תיאורית קשר של הימין בנושאים כאלה ואחרים, החל להעלות קונספירציות לפיהן לריבלין הייתה יד במותה של ארבל.

    נ.ב. בהיוודע מותה של ארבל, ריבלין לא העמיד פני צבוע אלא באמת כאב במותה של ארבל.

  19. חיים ברעם הגיב:

    כפי שכתבתי במאמר אני לא תומך במועמדותו של ריבלין מסיבות רעיוניות. עם זאת, לא הבנתי מלה וחצי מלה מההערה על ארבל. במה מדובר? אתה יכול להאיר את עינינו?

הגיבו לOrrling, HFA

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים