הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 באפריל, 2007 39 תגובות

חג הפסח הוא עבורי כבר שנים מטרד. מה שאמור להיות חג חירות איבד מזה 40 שנות כיבוש את ערכו. לא זו בלבד שאין אנו בני חורין, אלא אנו משעבדים אחרים ומונעים מהם את חירותם. ישראל היא מדינת שיעבוד הן כלפי פנים, כך באשר לעובדי הקבלן, מהגרי עבודה, קורבנות סחר הנשים, והן כלפי חוץ, בשלילת חירותם של מיליוני בני העם הפלסטיני. החג בישראל הפך למצג של צביעות, להפגנה של אגואיזם לאומני.

ההגדה של פסח היא טקסט בחלקו משעמם, בחלקו כוחני, בחלקו גזעני עם נימה ג’נוסיידית ("שפוך חמתך אל הגויים שלא ידעוך… שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם. תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי אדוניי") אבל כולו טבוע בחותם האמונה הדתית של התבטלות בפני כוח עליון, תוצר הבורות האנושית, שאדם חילוני לא יכול להזדהות איתו.


כאדם חילוני אני עושה שקר בנפשי אם אני קורא טקסט כמו "ברוך אתה אדוניי אלוהינו מלך העולם הזן אותנו ואת העולם כולו, בטובו, בחן, בחסד וברחמים רבים, נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו …" וכך הלאה.


אלוהים זן ומפרנס ונותן לחם לכל בשר? כאשר המציאות היא שמיליונים בעולם מתים מחוסר תזונה, כאשר גם בישראל מאות אלפים לא מסוגלים לקנות מצרכי יסוד לחג. או למשל משפט תודה לאלוהים על "שהוציאנו ממצרים, עשה בהם שפטים, עשה באלוהיהם, הרג בכוריהם, נתן לנו את ממונם…" וכך הלאה. אדם חילוני ושוחר זכויות אדם לא יכול להיות שותף לטקסט לא מוסרי כזה. טקסטים אלה מחנכים לפסיביות, לקבלת המציאות מבלי להיאבק לשנותה ("השם ירחם").


אני בהחלט מסכים עם הגדרתו של הסופר והעיתונאי דב אלבוים, בוגר החינוך החרדי, שכתב כי "החלק המרכזי של ההגדה הוא קשה, מלא שנאה, נקמה ורוע" וכי מדובר "בטקסטים בעלי רמה ספרותית ירודה כל כך" ("לזכור כדי שיהיה אפשר לשכוח", "הארץ ספרים", 2 באפריל 2007).


השנה היינו, בת זוגי ואנוכי, במעגל הקטן שלנו באמת בני חורין. בני חורין מההגדה, בני חורין מהסדר, ובילינו ערב שקט ונחמד בכתיבה, בקריאה, בצפייה בסרט, ובארוחת ערב הגיונית – לא עמוסת קלוריות.


שמעון צבר – לזכרו


לאחרונה הלכו לעולמם שני אנשי רוח מיוחדים, הסופר, המשורר והאמן שמעון צבר, והבלשנית פרופ’ טניה ריינהרט, ששניהם מילאו, כל אחד/ת בדרכו/ה תפקיד מיוחד וחשוב בתנועת ההתנגדות לכיבוש.


אולי זה סמלי, אולי לא, שטניה, לאחר עשרות שנות פעילות נגד הכיבוש, בצד פעילותה האקדמית הפורייה, הגיעה למסקנה, סמוך למלאת 40 שנים לכיבוש, כי אין לה מה לחפש כאן יותר, והיא גלתה מישראל, מסקנה אותה קיבל שמעון צבר 40 שנים קודם לכן, עם תחילת הכיבוש לאחר מלחמת יוני 1967.


כמו שאין זה מקרה שבחוברת האחרונה של Israel Imperial News (אביב 2002) שהוציא שמעון צבר, הופיעה רשימתה של טניה A Brief Political Analysis of the Present.


שמעון צבר היה דמות נדירה בנוף הישראלי. אינטלקטואל במלוא שיעור הקומה של המלה. אמן רב תחומי בעל כישרונות מגוונים: סופר, משורר, עיתונאי, מאייר, סטיריקן. איש בעל עקרונות, ששילם מחיר יקר עבור עמדותיו. בעקבות מלחמת יוני 1967 היה הסופר הישראלי הראשון שהפך לגולה פוליטי.


על הצפוי ממנו אפשר ללמוד משני אירועים בימי המדינה הראשונים. הוא היה בלח"י, באצ"ל ובפלמ"ח. ב-1948, לאחר שהתחתן, אמר לו הצבא, לך ליפו, תסתובב ותבחר בית. כך עשה. לאחר שבחר את הבית, חזר לתל-אביב, התיישב בבית קפה, חשב על העניין, והחליט שמשהו כאן לא תקין. מה פתאום שהוא ייקח בית שלא שייך לו? והוא ויתר על כל העניין.


לאחר מכן הוצע לו בית בעין הוד. כסופר ואמן ישראלי הוא היה "כשר" לקנות בית בכפר הערבי שהוחלט כי יהיה כפר אמנים. הוא לווה 50 לירות לקניית בית. כאשר החל להכין את הבית למגורים, יצא באחד הימים לטיול בסביבה ופגש רועה ערבי. הרועה סיפר לו כי הצבא ביקש מתושבי הכפר לפנות את הבתים לשבועיים, ולאחר מכן יוכלו לחזור. הצבא לא עמד בדיבורו. שמעון החליט לחזור בו מהכוונה לרכוש בית וביקש שיחזירו לו את 50 הלירות ששילם על החשבון. כך היה.


שני אירועים אלה מלמדים על הקוד המוסרי שכיוון את מעשיו כבר בשנות המדינה הראשונות. הוא לא השלים עם החמדנות וההשתלטות על רכושם של בני המקום, שגורשו או ברחו בגין המלחמה. יש לרכוש הזה בעלים והם זכאים לקבלו חזרה.


לאחר מלחמת 1967, בה לקח חלק כאיש מילואים, היה מן הראשונים להעריך כי הכיבוש הוא לא אפיזודה קצרה. הוא היה בין יוזמי וחותמי המודעה שהתפרסמה ב-22.9.1967 ותזכה את 12 חותמיה לתהילת עולם. אי אפשר להפריז בציטוט חוזר שלה, הנה הנוסח:



"זכותנו להתגונן מפני השמדה אינה מקנה לנו את הזכות לדכא אחרים. כיבוש גורר אחריו שלטון זר, שלטון זר גורר אחריו התנגדות, התנגדות גוררת אחריה דיכוי, דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי. קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע. החזקת השטחים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים. נצא מהשטחים הכבושים מיד".


51 מלים האומרות הכל, קביעות בעלות תוקף מתמטי. כל מה שקרה מאז יש במודעה בתמצות מופלא. אילו רק שמעו בקולם, כל ההיסטוריה היתה שונה, להערכתי הרבה יותר טובה לישראל ולאזור, וגם היינו מרוויחים את שמעון צבר ממשיך לתרום מכוחו היצירתי לתרבות הישראלית.


(בסוגריים: מישהו שאל אותי מדוע אינך חתום על המודעה? היה לי פתח מילוט טוב. לא הייתי אז בארץ, ולכן לא פנו אלי לחתום. מה שלא פותר אותי מהשאלה: הייתי אז חותם? לך תהיה חכם לאחור).


משעה ששמעון הבין כי מדינת ישראל הולכת להיות מדינת דיכוי וכיבוש, הוא החליט החלטה גורלית: הוא אינו מוכן להיות חלק מהסיפור הזה. הוא עזב והלך לגלות פוליטית. יש רבדים שונים של קשיים הניצבים לפני גולים פוליטיים בתהליך המעבר מארץ האם לארץ הגלות. יש כאלה שמתאקלמים ונקלטים, יש כאלה שמקימים ארגוני אופוזיציה בגלות ושם מוצאים את מקומם. יש בעלי מקצוע, כמו רופאים או בעלי הכשרה מקצועית אוניברסלית שמאפשרת התערות קלה יחסית.


ויש גולים כמו שמעון צבר, ששייכים לקטגוריות הקשות. כי שמעון היה סופר, משורר ועיתונאי. מקצועו הוא המלה העברית. השפה היא הים ממנו הוא שואב חיים. הוצאת אותו מאזור התרבות והשפה בה הוא פעיל, כאילו זרקת דג מהים ליבשה.


מבחינה זו שמעון החמיר עם עצמו ללא שיעור.


יחד עם אשתו ובנו הקטן איוו להם את אנגליה למקום מקלטם ומושבם.


שמעון עבד עשרות שנים באנגליה כפועל בניין עד שיצא לגמלאות. יש מעט מאוד אנשים שיעמדו בתפנית כזו לאורך שנים, וגם יהיו שלמים עם עצמם.


שמעון התנתק אומנם פיזית מישראל אבל המתרחש בה ובאזור המשיכו להטרידו. גם ממקום גלותו הוא יצר, ככל שהזמן איפשר לו. הוא יזם את החוברת Israel Imperial News, הוא פירסם בלונדון את הספרון "שירי חרפת כיבוש" המכיל פנינים כמו "אל תירא עבדי יעקב". הוא יצר את הקולאז’ "גרניקה 1967″.


שמעון היה בעל שנינות יוצאת מהכלל. בינואר 2002 הוא שלח לי פקס בזו הלשון:


"הצלחתי למצוא את ההמנון של החמאס ותרגמתי אותו לעברית:


חיילים אלמונים
הננו בלי מדים
מסביבנו אימה וצלמוות.
אנחנו גויסנו
לכל החיים,
משורה ישחרר רק המוות".


(זה היה ההמנון של הלח"י – למי שתוהה, שכח או לא ידע).


שמעון לא סבר שדרכו, הגלות הפוליטית מרצון, היא האופציה היחידה וכיבד גם את אלה שנשארו והמשיכו להיאבק בתוך ישראל נגד הכיבוש. הוא הוציא דף שאלות, ותשובות בצידן, שהיה מיועד לדור הצעיר. הנה מספר ציטוטים ממנו:


שאלה 1: כיצד אתה מעריך את המצב כיום?


תשובה: מה שהצענו ועדיין אנחנו מציעים להם באמת (נשכח לרגע את ההצהרות הפומביות המלאות שקרים), אפשר לסכם כך: או שתשתעבדו לנו כעבדים או כפועלים (חוטבי עצים ושואבי מים) בזיל הזול (אתם תחליטו), או שנהרוג אתכם. כיוון שהם פתאום מסרבים להיות עבדים כמו שהיו במשך 37 שנים, ברור שהם בחרו באפשרות השנייה ולכן אנחנו הורגים אותם. אבל הם, נבלות שכאלה, לא מסכימים למות. אם כבר אז מוטב למות יחד עם הפלישתים ומה שיותר מהם בכל פעם. אני מצדיק אותם מפני שהייתי עושה אותו דבר אם הייתי במקומם. אין לי ספק שגם אתם הייתם עושים אותו דבר אם הייתם במקומם.


שאלה 2: מדוע נקלענו למצב הזה?


תשובה: בכל ימי ילדותי והתבגרותי, בין שהייתי באצ"ל, בלח"י או בפלמ"ח (כן, הייתי חבר בכל שלושת המחתרות!) כולם לימדו אותי שהערבים מבינים רק שפה אחת, והיא שפת הכוח. היום, חמישים וכמה שנים מאוחר יותר, אני יודע שזה לא יכול להיות נכון. אני עדיין לא יודע בדיוק איזו שפה הערבים מבינים, אבל מה שברור הוא, שאת שפת הכוח הם לא מבינים. הצרה היא, שאנחנו, מרוב שדיברנו אליהם בשפת הכוח, שכחנו כבר לדבר ולהבין כל שפה אחרת.


שאלה 3: אם אנחנו דמוקרטיה, אז לא צריך לקבל החלטת רוב?


תשובה: דמוקרטיה. איזו דמוקרטיה אנחנו? אנחנו דמוקרטיה יהודית. יהודים יכולים להצביע. לא-יהודים יכולים להצביע רק אם הם מיעוט. כל זמן שהם מיעוט אנחנו מרשים להם להצביע. מה יהיה כשהם יהיו רוב? לזה אנחנו דואגים עכשיו ואם אתם קוראים עיתונים אתם גם יודעים את התשובה: יהיה מה שיהיה, אנחנו לא ניתן להם להיות רוב. אם זאת דמוקרטיה, אני צפרדע. זה גם מסביר כיצד "דמוקרטיה יהודית" מאפשרת לרוצח להיבחר כראש ממשלה. אין מה להתפלא שאנחנו מתחילים להיות מוקפים בארונות מתים.


שאלה 4: מה אתה מבלבל את המוח! לא הצענו להם שלום?


תשובה: הצעתם להם שלום? איזה שלום? הרי אנחנו עושים את המלחמה ולא הם. אם אנחנו רוצים שלום, כל מה שצריך לעשות, זה להפסיק להרוג אותם ולהפסיק להרוס להם את הבתים. אם מה שאנחנו עושים נקרא אצלנו שלום, אז זה בדיוק השלום שהם מנסים להחזיר לנו.


שאלה 5: יש לך הצעה יותר טובה?


תשובה: בטח. מה שאני מציע זה פשוט מאוד. המנשר הפוליטי שלי מכיל רק 3 סעיפים:


א) לספח את כל השטחים הכבושים למדינת ישראל.
ב) לתת לכל התושבים הגרים בשטח זה זכויות אזרחיות שוות.
ג) בחירות חדשות.


בעניין גלותו בלונדון, כותב שמעון "לדור הצעיר שלא ידע את יוסף":


"אחרי מלחמת 1967 והכיבוש, שבו השתתפתי כחייל מילואים, ראיתי את העם חוגג את הכיבוש, כמעט רוקד משמחה ברחובות. אני ועוד כמה מעטים בציבור שראו את הסכנות שהכיבוש הזה יביא עלינו, פירסמנו מודעה בעיתון "הארץ". (ראו לעיל, ג.ס.) כשיצאתי למחרת מהבית, כמעט כל מי שפגשתי אמר לי: ‘אם הכיבוש הזה לא מוצא חן בעיניך, לך מפה, מצא לך מקום אחר לחיות’.


הלכתי והתיישבתי בלונדון. מפה המשכתי להילחם בכיבוש.


איך שאני מפרסם כל מיני דברים נגד הכיבוש, אני פוגש בישראלים שאומרים: ‘אם יש לך משהו נגד הכיבוש, מדוע אתה אומר את זה בלונדון? תגיד את זה בארץ’.


אני לא כל כך עשיר ולא כל כך צעיר שאני יכול לנסוע כל הזמן מפה לשם ומשם לפה. החליטו אתם בעצמכם היכן אני צריך לחיות. אני מוכן, ללא ערעור, לקבל את החלטת הרוב".


כאמור, אילו נשאר שמעון צבר בישראל, הוא היה הופך לנכס צאן ברזל של התרבות, האמנות והספרות בישראל. עמדותיו הפוליטיות החורגות וישיבתו הרחק מישראל, הקלו על הממסד התרבותי להתעלם ממנו. אני מסכים עם מה שכתב ב. מיכאל בטורו ב"ידיעות אחרונות" שגם בהתבסס על מה שכתב כאשר עדיין חי בישראל, למשל בספרות הילדים, די בהם למקם אותו בין חשובי היוצרים, אולי החשוב שבהם.


הזכרתי את שנינותו שת שמעון. היא לא היתה רק במישור הפוליטי. ספרו "כה אמר טוSברHAינדי" (הוצאת עקד 1967) מורכב מפתגמים ומכתמים, מלווה באיורים מקסימים, ששמעון, בהומור שנון, עושה להם "סוויץ" קטן, והדברים הם גם מצחיקים וגם חכמים.


כמה דוגמאות:



  • לשקר אין רגליים, אבל גם עם פרוטזה אפשר להגיע רחוק.
  • כבד את בניך ובנותיך למען לא יקצרון את ימיך.
  • ההשכלה עוד לא הפריעה לאף אחד להישאר בור.
  • יש הקונה עולו בשעה אחת ואחר כך לא מצליח להיפטר מזה כל החיים.
  • כל הטורח בערב שבת – עייף בשבת.
  • החכם עיניו בראשו, אבל לא רואה כלום בלי משקפיים.
  • כל ישראל ערבים זה לזה אבל אין כיסוי לשטרות.
  • אסור להאמין באמונות טפלות מפני שזה מביא מזל רע.
  • שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תלמד לשחות.
  • הבורח מפני הכבוד מקבל שרירים ברגליים.
  • על שלושה דברים העולם עומד, אבל אף אחד אינו יודע איפה.
  • אשה נאה, דירה נאה וכלים נאים – מרחיבים דעתו של אדם השקוע בחובות.
  • מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צריחותיו.

שמעון היה אדם בעל טווחי התעניינות מרובים. הוא אהב לבשל. ב-1963 פירסם יחד עם רנה ד. מוקדי ספר "מאכלים צרפתיים" (הוצאת יסעור).


בהרבה מובנים שמעון המשיך להיות ישראלי, בוודאי בכל הקשור לאנגלית. מי ששמע אותו לא יכול היה לטעות באיתור המבטא. היה ברור שזהו מבטא המאפיין ישראלים ילידי הארץ.


אולם בדבר אחד התערה שמעון באנגליה במלואו – באהבת הפטריות. הוא היה חבר באגודה המלכותית הבריטית לחקר הפטריות. היה משתתף קבוע במפגשים ובסיורי הפטריות, איתם הגיע עד סיביר.


כאשר ביקר בישראל ב-1994, התארח גם בביתי בירושלים, ויחד הלכנו לקטוף פטריות ביער ירושלים. המומחיות שלו, היכולת לזהות כל פטריה, הטיפול שלו בפטריות כמו היה רופא מומחה, היו מרשימים. בביתי מתנוססת תמונת זיכרון ממסע הפטריות בירושלים.


אהבתי את שמעון. את שמעון האדם, שמעון איש הרוח, שמעון המארח, שמעון איש הרעיונות הפוליטיים, שמעון האכפתניק, שמעון איש העקרונות, שמעון החבר.


הוא נפטר בגיל 81. יהודית, בת זוגו, סיפרה לי כי מותו לא היה כרוך בסבל רב, והוא מת שלם עם עצמו. הוא הוריש את גופו למדע. השאיר אחריו שני בנים, שהם כבר אנגלים לכל דבר. הבכור רופא, והצעיר עורך תוכניות מדע בבי.בי.סי.


אני מסיים בשיר האחרון מ"שירי חרפת כיבוש".


תפילה


אין עוד כמוך באלים, אדוני
המולך על כל היקום
על הדומם, הצומח והחי
ולכן
זה מוזר ואפילו מפליא,
שאין לך כל שליטה, אפיל כזית –
על העם שבחרת,
היושב סוף סוף, בבית.


העם הזה, העם הנבחר,
שסבל המון צרות,
בבית ובארצות נכר –
העם הזה,
כשהרגיש רווחה ושיש לו גם קצת כוח
מיד שכח את כל מה שסבל
והתחיל בעצמו לשדוד ולרצוח.


יהי זכרו ברוך

תגובות
נושאים: מאמרים

39 תגובות

  1. לשירה, תיקון קטן ועצה הגיב:

    בלבלת קצת בין רבי עקיבא (שהגה את המשפט) להילל (שהעמיד את היהדות כולה כפרשנות לרעיון זה), אבל לא נורא.
    הדיון עם מר אביב הוא חסר טעם משום שמדובר בפנאט לכל דבר ועניין. הוא אוטם עצמו לחלוטין לרעיון שהיהדות יכולה להיות אמצעי לקידום רעיונות מחנה השלום (כנראה שלא שמע על הרב אשרמן או על השימוש של ליבוביץ הבן בסיםור יציאת מצרים כחלק מהגנתו על ברגותי במשפט) שהרי יש בה אלמנטים חשובים שעולים בקנה אחד שניתן להיצבם כמשקל נגד לשימוש הלאומני שעושים המתנחלים בדת היהודית. חבל"ז.

  2. רונן מהרצליה הגיב:

    נהדר, ,תודה רבה לגדעון ספירו שהביא סקירה מעניינת ומצחיקה על האיש המרתק הזה, זה נראה שכמעט כול הישראלים הכי מעניינים והנבונים לא חיים פה… מי שנשאר פה הם אלה שמצביעים לעבודה או לקדימה…

    רונן

  3. עמי כהן: חצי הכוס המלאה הגיב:

    לא צריך להיות דתי או אפילו להאמין שהעולם מושלם על מנת להעריך את המסרים החיוביים שעולים מההגדה של פסח ומסדר הפסח. ההגדה נועדה בעיני (ואדם יכול וצריך להתייחס לטקסט בפרשנות אישית) להגביר את המודעות לנושא החופש: מה משמעות החופש? האם אנרכיה היא חופש? האם חופש משמעו חופש לעשות כל דבר? סוגיות כבדות משקל שבמרוצת חיי היום יום רובנו לא נותנים עליהם את הדעת. יתר על כן, ההגדה מעלה על נס את החירות האישית כערך ראשון במעלה. לכך יש גם התייחסות בתנ"ך-לעבד ניתנת האפשרות להשתחרר אחרי 7 שנים (עניין הומניסטי די נדיר לתקופה שבה מדובר) ואם ביכר להשאר עבד הרי שעתה יהיה עבד לכל חייו. מדוע? מן הסתם משום שמי שמוותר על החופש שלו מרצונו מוותר בעצם על אנושיותו ואינו ראוי להזדמנות שניה. התנ"ך גם מדגיש בעקבות סיפור יציאת מצרים את הצורך ביחס הוגן ואנושי ללא יהודים שחיים בקרבך, מתוך הכרה בכך שגם אתה היית פעם זר ומיעוט. אני חושב שזהו מסר הומניסטי נפלא.
    אין זה מקרה שסיפור יציאת מצרים נתן השראה לדרישת השחורים בארה"ב לשיחרור ממצב העבדות ולשוויון זכויות. הנה כי כן, הייתי ממליץ לך גדעון פשוט לקיים סדר שיתמקד במסרים החיוביים של יציאת מצרים. כך ישאר לך בזיכרון ערב נהדר (כמו שהיה לי) ולא עוד יום שיגרתי.

  4. מכלוף הגיב:

    בערב ליל הסדר,הוא חג החירות,מקפיד אני לחשוב על השמאלן הראשון
    רבי ישוע בן יוסף,
    ישוע נלחם במימסד הכהני המושחת,והתנגד נחרצות למרד…..אותו מרד מטופש שהביא עלינו את החורבן הנורא ,והגלות הארוכה.
    אני מזכיר את ישוע בליל חג החירות,כזכרון למי שחירותו נשללה ממנו בחג החירות(הסעודה האחרונה)
    ולבסוף אני רוצה לציין שרבי ישוע בן יוסף נולד יהודי ומת יהודי
    הנצרות היא סיפור פוליטי אחר

  5. ניצן אביב הגיב:

    לעמי כהן: הכוס שעולה על גדותיה.

    לא צריך להיות דתי [או חילוני] או אפילו להאמין שהעולם מושלם על מנת להעריך את המסרים החיוביים שעולים מן…הטקסט של הדוגמאות של שמעון צבר, ששלוש מהן,דומני,הולמות אותך ואני מציע לך ללומדן ולשננן:
    1.ההשכלה עוד לא הפריעה לאף אחד להשאר בור.
    2.אסור להאמין באמונות טפלות מפני שזה מביא מזל רע.
    3.מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צריחותיו.

    ולסיים בקריאת ושינון שירו הנפלא "תפילה" השיר האחרון מ"שירי חרפת כיבוש".

    כך שישאר לך בזיכרון ערב נהדר ולא עוד יום שגרתי של קריאת ההגדה שאבד עליה הכלח!

    וחן,חן,לגדעון ספירו על המובאות.

  6. מכלוף, איזה מרד? הגיב:

    ישו מת עשרות שנים לפני המרד הגדול, ולפיכך לא ברור לי איך יכל להתנגד לו. ואגב, לא חירותו נשללה, כי אם חייו.

  7. עמי כהן לניצן אביב הגיב:

    דומני ששלוש הדוגמאות שנתת הולמות להפליא דווקא אותך. צר לי עליך ועל כל אדם אחר שהשנאה מעבירה אותו על דעתו.

  8. מכלוף, לפי דבריך המרד המטופש של הפלסטינים יביא עליהם חורבן נורא. הגיב:

    ממש כמו במרד המטופש ההוא שבו פונדמנטליסטים יהודים נלחמו במעצמה שכוחה עלה על שלהם עשרות מונים שכבשה את ארצם כך גם היום פונדמנטליסטים איסלמיים מנסים לעשות זאת.

    מכאן ששתי המרידות "מטופשות" הלא כן?

    או שלדעתך – ולדעת כותבי המאמרים באתר הזה -אין שום יסוד להשוואה בין המרידות שהרי ידוע שאין אפשרות להכניע עם הנלחם על חירותו.

    תודה מראש על תשובתך.

  9. רן הגיב:

    מי הם אחד עשר החותמים האחרים?

  10. ניצן אביב הגיב:

    לעמי כהן, הכוס שנתמלאה והגדישה את הסאה.

    ייתכן שאתה צודק ו"השינאה" לתומכי הכיבוש היא שמעבירה אותי על דעתי. לעומת זאת, אהבתך את הכיבוש ושימורו, השלמה עם קיומו ואי-הבעת סלידה ותיעוב מן הכיבוש והדיכוי הנורא של העם הפלסטיני, המתמשך ומתעצם גם בעצם שעות אלו של קריאת ההגדה, שאבד עליה הכלח, שאתה כה מהלל – היא זו שמעבירה אותך על דעתך.

    הנסיון הפאתטי שלך לשמש כאן מעין מסיונר להאדרת המסורת – לא יצלח.

  11. דני הגיב:

    תודה גדעון. מאמר מקסים.
    אולי להוסיף עוד כמה מילים על טניה?

  12. בארבס הגיב:

    המרד הגדול החל במרידות קטנות,חוסר מוכנות לתשלום מיסים וכו
    "מה ששיך לקיסר תנו לקיסר"

    ישו=יתברך שמו וזכרו

  13. גדעון ספירו הגיב:

    תודה לכל המשבחים.
    לרן: הנה שמות החותמים באותו סדר כפי שהופיעו
    במודעה: שמעון צבר (נפטר), דוד ארנפלד (נפטר), דן עומר (נפטר), ראיף אליאס (נפטר), חיים הנגבי, אורי ליפשיץ, ד"ר משה מחובר, אלי אמינוב, רפי זכרוני, אריה בובר (נפטר), שניאור שרמן, יהודה רוזנשטראוך.

    לדני: את טניה הכרתי בשנות ה-70, לאחר מכן הקשר האישי נותק. מההיכרות של אז וממה ששמעתי וקראתי ברבות השנים מצטיירת אשה מופלאה.
    הייתי בהלווייתה בקיבוץ עינת, ושם נישאו דברים נרגשים ונוגעים ללב מפי תלמידיה, חבריה למאבק, עמיתיה לסגל ההוראה ובן זוגה אהרן שבתאי.
    הדברים הוקלטו וצולמו. אולי ראוי לבקש מאהרן את החומר כדי לפרסם רשימה לזכרה.

  14. לבארבס הגיב:

    אתה צודק. אכן יתברך שמו ויזכרו. אם תכשילך ידך כרות אותה, ואם תכשילך עינך נקר אותה. כי מוטב לך להגיע לגן עדן נקור עין וכרות יד, מלהגיע לגיהנום בריא ושלם.

  15. עמי כהן לניצן אביב הגיב:

    על שנאה סתם אני יכול להבליג אך על שקרים לא.
    היכן מצאת שאני תומך בכיבוש או בשימורו (אני לא)?
    האם "אי הבעת סלידה" משמעה שאין סלידה? למד לוגיקה.
    "מסיונר להאדרת המסורת"??? עצם זה שקראתי כדברי רק קטעים נבחרים מההגדה (שממש לא אבד עליהם הקלח) כבר הופך אותי לאי שומר מסורת…
    השנאה שממלאת את מוחך מונעת ממך כנראה להבין שהיכולת למצוא סימוכין ביהדות לתפיסות מתקדמות של חירות, שוויון,סובלנות וכו’ עשויה להועיל עד מאוד לקידום הרעיונות הפוליטיים של השמאל בישראל כיום, וכמשקל נגד לימין הדתי הפנאטי.
    אני מצפה להתנצלותך על אי האמיתות שכתבת לגבי. אינני כותב בשמי המלא על מנת שאושמץ ללא בסיס.

  16. ממתין לתשובתך מכלוף הגיב:

    מה דעתך, האם יש קוי דמיון בין המרד הפלסטיני לבין המרד המטופש ההוא שלפני 2000 שנה?

    תודה מראש.

  17. מכלוף הגיב:

    אם תשובתי המלומדת חשובה בעיניך ,אשטח אותה בפניך.
    אין מקום להרבה השוואה,העולם השתנה,לא ניתן כיום להגלות עם ממולדתו ,ןלא מדובר בעם קטן וזניח כעם היהודי,מדובר בעם ,שאומה ערבית ומוסלמית עצומה עוקבת אחריו.
    ויחד עם זאת, אם אכוון לרשתיך,סרבנות הפשרה הפלשתינאית הביאה עליו מאה שנים של גהינום…
    ולהערכתי בעשורים הקרובים יקבע עתידו כעם?או ככנופיות אנרכיסטיות?

  18. שירה הגיב:

    תודה רבה גדעון על מאמר מאלף.
    חבל שאני בעצמי לא הכרתי מישהו כמו שמעון…:-( אבל כל פעם שאני שומעת שמישהו כזה קיים זה עוזר לי יותר לחייך ולהיות חזקה ופחות חולת נפש.. (לצערי המצב האבסורד והקשה פה לא מזמן אושר רב למי שבחר להשאר ואני שבחרתי להשאר אחרי שכבר המזוודות שלי היו ארוזות.. מבינה כמה קשה הבחירה וכמה כבד המחיר שמשלם מי שנסע אך גם מי שנשאר).
    אותם הדברים שאמרתי לדבי שמעון תקפים לגבי טניה אבל כל מה שכתבת על שמעון ובצורה שכתבת ממש נכנס לי ללב. אני לא אשכח אותו (למרות שלא הכרתי אותו מעולם..) ושוב תודה.

  19. ניצן אביב הגיב:

    לעמי כהן: תגובה אחרונה בהחלט.

    גיבוב הדברים בעצם אינו ראוי לתגובה אך,בכל זאת, אענה כתגובה אחרונה:
    כיצד מתיישבת הסתירה בין "אי-תמיכתך בכיבוש" מחד, והיעדר גינוי חד-משמעי לכיבוש האכזרי הנמשך זה 40 שנה! והבעת סלידה, כן סלידה ממנו, מאידך?
    לוגיקה, כנראה, לא אלמד ממך.
    להלן ציטוט מדברי ארונדטי רוי:
    The trouble is that once you see it, you can’t unsee it. And once you’ve seen it, keeping quiet, saying nothing, becomes as political an act as speaking out. There’s no innocence. Either way, you’re accountable. -Arundhati Roy

    וראוי שתשננם.
    דבריך על "ההגדה" שאתה כה מהלל, ושממש אבד עליה הכלח [לא הקלח] אומנם הופכים אותך לשומר מסורת ולא ל"אי-שומר מסורת".
    אני בוחל בנסיונות הנפל שלך למצוא "תפיסות מתקדמות" של "חירות", "שוויון" ו"סובלנות" ביהדות, "לקידום הרעיונות הפוליטיים של השמאל, כמשקל נגד לימין הדתי הפנאטי", כשאלו אינן מיושמות, הלכה למעשה, בחיי היומיום בתקופתנו ונשללות כיום מהעם הפלסטיני כליל.
    "אין לי אח מתנחל,דתי ופנאטי" ואין לי ולא יהיה לי כל שיג ושיח עמם!

  20. שירה לניצן אביב הגיב:

    אני מציעה לך שכן יהיה לך שיח ושיג איתם, כי הם בני אדם ואם גישתך היא הומניסטית, אז לכל בן אדם מגיע לפחות שיקשיבו לו. מעשי הפשעים שהם מבצעים לא מגיעים מתוך רוע אלא מתוך תודעה כוזבת, שהדרך לסלק אותה היא שיג ושיח ואתה, אם אתה משוחרר מהתודעה הכוזבת, יכול להיות הדרך שלהם להנטרל מהאשליה ובכך להיות בני אדם יותר חופשיים ויותר מחוברים לעולם. זה לא קל אבל אני יכולה להגיד לך מניסיון שזו הדרך, גם שלך אל החופש וגם שלהם אל ההכרה.

  21. עמי כהן למר ניצן אביב הגיב:

    לא הבנתי אם אני כן או לא ראוי לתגובה, אבל מילא…
    אם לא ראית אותי מתנגד לכיבוש, האם הדבר אומר שלא הבעתי את התנגדותי לכיבוש במאה מקומות ועיתויים אחרים? כמוך כילד (שמא לא "כמו"?) שמה שאיננו רואה כנראה שאינו קיים. סלח לי שיש אישים שאני מתרשם מהם יותר מאשר רוי.
    נראה לי דווקא שאתה יכול למצוא שפה משותפת אם המתנחלים הדתיים על בסיס הפנאטיות העיוורת והשנאה המכלה. אני מקווה שתלמד לאזן את גישותיך כשתתבגר אחרת תהפוך לאדם מסוכן.

  22. ניצן אביב הגיב:

    לשירה:

    אנא, שירה, עם כל הכבוד, חסכי ממני את דברי התמימות והנאיביות הללו.
    אינני יכול להתייחס לבני-אדם אלו מעבר להגדרתם כ:
    לאומנים/ימניים/קיצוניים/גזענים/פשיסטים/קנאים/דתיים [גם חילונים] חשוכים/משיחיים/פנאטים.
    החסרתי משהו? כן, גם הומופובים.
    ועם בני-אדם כאלו, הומניסט, אוהב-אדם ככל שיהיה, יכול לנהל שיג ושיח?
    כתבת:…"הפשעים שהם מבצעים לא מגיעים מתוך רוע אלא מתוך תודעה כוזבת"…
    שירה, ואת, האומנם מאמינה את בכנות ובכל ליבך ששיג ושיח עמם ישנה את "תודעתם הכוזבת"?

  23. ניצן אביב הגיב:

    לשירה מניצן:

    תודה מקרב-לב על ההערכה המרגשת.

  24. לניצן אביב הגיב:

    אם כך, אז אתה שטחי מאוד.

  25. נתן. הגיב:

    שאלה למכלוף.

    אתה טוען ש"לא ניתן היום להגלות עמ מאדמתו…".

    אז אני מבין שכל הסיפורים שלכם על הנכבה הם פשוט גוזמאות וסיפורי מעשיות?

  26. למכלוף הגיב:

    "ןלא מדובר בעם קטן וזניח כעם היהודי,מדובר בעם ,שאומה ערבית ומוסלמית עצומה עוקבת אחריו."
    אם ככה, אז כנראה שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שהגדול והחזק הוא גם המסכן והנגזל.
    ולעניין:
    1) מנהיגי מדינות ערב מרוצים מאד ממצבם של הפלסטינים, שלא תהיה לך טעות. השימוש הציני שהם עושים בפליטים כבר 60 שנה הוא הוכחה מצויינת לכך. הם זקוקים לפלסטיני המסכן, הסובל והנגזל, על מנת להשכיח מנתיניהם את מצבם העלוב.
    2) העם היהודי הוא לא כל כך קטן וזניח כמו שאתה חושב. מאחוריו נמצאת האומה הגדולה והחזקה בעולם – ארה"ב, אשר בה יהודים מעורבים כמעט בכל אספקט (תקשורת, חברה, שלטון וכו’)

  27. מכלוף הגיב:

    אתיחס רק לסעיף השני של תגובתך
    כמי שבחר בגלות האמריקאית על פני הגלות בירושלים(אני חיי בארה"ב משנת 2000) אני יכול לומר לך ,שאתה תולה יהבך בשיח שוטה…….

  28. משירה לניצן אביב הגיב:

    דבר ראשון, זו לא אני שכתבתי לך שאתה שטחי מאוד.. (אני חותמת את שמי בהודעות שלי).
    ביחס לתגובתך, תראה, אני חושבת שעם כל בן אדם אפשר ורצוי לדבר כי בני אדם רוצים במהותם לעושת את הטוב… אם אני אניח שקיימים בני אדם שתמיד ישאפו רק לרע אני נוופלת לטיעון הימין שאומר: "ואיך תדעי אחרי שתהיה להם מדינה שהם לא ירצו את כל הארץ ויזרקו אותך לים?" אז איך אני אדע? כי אני מכירה ומאמינה בטבע של בני אדם שמהותו שוחר שלום. גם עם המתנחלים התרחקו מאוד מדרך אהבת האדם (רבי עקיבא אמר שהתורה שמשפט אחד היא "ואהבת לרעך כמוך"… והם רחוקים מזה כמו מהירח..) עדיין הם מביעים בדבריהם כאב, רגש ועניין במצב וזה מספיק טוב כדי לפתוח שיחה (וזה גם קשה ומתסכל מאוד לשמוע אותם!). לי אישית קשה יותר לדבר עם האדישים או אלו שקוראים לעצמם "מרכז". אלו שאומרים: ברור שהפלסטינים סובלים, אבל…

  29. משירה למתקן עם העצה הגיב:

    ראשית, תודה על התיקון, אני אמנם ממשפחה דתית אבל אני עושה כל הזמן טעויות כאלו…

    שנית, אם הפנמת את מה שאני חושבת אז אם אני יכולה לדבר עם המתנחלים, אז בטח ובטח שאני יכולה לדבר עם ניצן אביב. כל מי שמקשה על האחר, עושה זאת מתוך הכאב שלו עצמו והדרך להשתחרר מכאב היא לדבר, להקשיב, להתנסות בפרקטיות אנשויות… לכן אני לא יכולה לקבל את עצתך להתעלם מאחד שאולי לא מקבל את דעתי, שהיא להקשיב לכל אחד…

  30. שירה, שאי ברכה הגיב:

    את רשאית כמובן לדבר עם מי שבא לך. אדרבה. אני רק סבור שיש בני שיח מסוימים שאוטמים עצמם במידה כזו שהשיח עימם איננו אלא מקור לתיסכול.

  31. שירה הגיב:

    נכון, ואתה יודע מי הם? הם אלו שאין להם שום רגש חוץ משנאה קרה, שמתעטפת באיצטלה של "הגיון", "מרכז", "מתינות", ושום אינטיליגנציה או ידע או לוגיקה בסיסית חוץ מציטוטים של כותרות בידיעות אחרונות. הם החילונים שעומדים ביום השואה מלאי הזדהות והתפעמות ויום אח"כ יושבים בפיק אפ בר, הם אלו שבויכוח פוליטי יגידו לך :אני לא ימני/ת ובין השורות יוציאו את הדברים הכי גזעניים, מזעזעים ואנטי אנושיים שיש.
    הם בדיוק אלו שבשקט בשקט ובכיסוי של "צרכי ביטחון", "מניעה", יעשו את הפשעים הכי חמורים ובדיוק אלו המציאו את המילים : "חיסול ממוקד", "גדר הפרדה", "כיבוש נאור" וכיו"ב.
    הם אלו שאני לא כ"כ יכולה לדבר איתם כי הם פשוט, בשקט ובמתינות המדומה שלהם, קורעים לי את הנשמה.

  32. אייכמן צוחק מבין גלי הים התיכון הגיב:

    הרכן ראש ופשע בחוסר אחריות – פולחן המוות. יש משהו מעט צבוע בכך שכל פוחח עומד דום, תכופות מצוות אנשים מלומדה – ללא שיש בליבו שום רמץ לזכר הניספים והטרגדייה הנוראה. ואחר ממשיכים בגזענות, פיתויי נערות קלות דעת, גזלנות ודיכוי, וכללית, באורח חיים חסר אחריות, תוך חגיגת הקלי קלוטו שהמערכות בישראל מאפשרים לעיתים לכל זב ומצורע בעל ההתחסדות הנכונה.

    פשע וזיין ונהג בחוסר אחריות ככל יכולתך – אך עמוד דום בראש מורכן ובפוזה הנכונה בצפירה. שלא לדבר על כך שהתחסדות קולקטיבית מכשירה גם פרקטיקה אכזרית וחסרת לב ביום יום.

    יותר מדי השואה משמשת בארצנו למניפולציות, ולמטרת הקפצה לדום בשגב נורא, תכופות בידי ציניקנים המשתמשים בזאת לשתק ביקורת,אנושיות, וחיוניות פשוטה ונבונה. לאחרונה ראינו גם כי השגב הזה משמן הברחות מזוודות מלאות דולרים בידי המארגנים אותו, או לחיי פאר וסעודות במלונות יקרים. שגב שייך לעולם המונומנטליזם הפרעוני, להקפאת כוחות החיים בהוד נורא, המשמן משטר עריצות, לפולחן המוות. מדוע הארמנים, עם ששני שליש מבניו חוסלו בשואה הארמנית, מדוע להם אין יום סגפנות מלאת שגב כזה? החפץ חיים לא מקפיא את כוחות החיים בשגב נורא, יוצר אווירת קדרות קשה על ידי סגירת כל הפעילות. אייכמן צוחק מבין גלי הים התיכון על מה שארע לנו.

    מיכאל שרון

  33. חוני לשירה הגיב:

    לעמוד ביום השואה, ויום אחר כך ללכת לפיק אפ באר
    איזה פשע נורא
    לכבד את זכר הקורבנות, ולהוסיף לחיות
    איזה עוון בלתי נסלח
    כמה מתאים לאותה האשה שהצהירה שהיא רוצה מדינת הלכה – ושמי שלא מתאים לו יעוף מפה

    עוטפת הרעלות – אינך סבורה שהגזמת הפעם?

  34. ניצן אביב הגיב:

    לנעם:

    הרף מן התעמולה הלאומנית-גזענית-דתית-יהודית, שהיא חלק מובנה משטיפת המוח הבלתי פוסקת, שאינה נרתעת בכל דרך מההטפה הימנית-דתית שחוזרת ומזכירה את התנ"ך, המסורת ואת ההיסטוריה באיצטלה של עם מוסרי לעילא, כביכול, אך מתעלמת במופגן ובעצימת-עיניים מן הכיבוש הנורא הנמשך זה 40 שנה!!!, מהדיכוי הנפשע של העם הפלסטיני, הנישול, הסיפוח הנמשך במלוא עוזו, אי-הסרת מאחזים בלתי-חוקיים, למרות כל ההצהרות, שפיכת מיליארדים להעצמת ההתנחלויות, הריסת בתים, עקירת כרמים, המשך הקמת חומת [גדר] האפרטהייד והצבת מחסומים על כל צעד ושעל בשטחים הכבושים ותקצר היריעה מלמנות את כל פשעי הכיבוש.
    קשה בוודאי לקרוא, לשמוע, להפנים ולהתבונן ישירות נוכח המציאות האיומה של החיים בשטחים הכבושים כיום וקל יותר להמשיך לברבר, לקשקש ולצקצק בלשון על עם מוסרי, כביכול, בהסתמך על התנ"ך.

  35. מיכאל: שירה, ישר כוחך! הגיב:

    ישר כוח, אדם בעל לב ותבונה אנושית שכמותך. אל תסמיקי מול דברי הכנים, פשוט חשתי צורך לומר זאת. כל כך הרבה פוחלצים דביקים ומונומנטליים מסביב, כשהכל זה גינונים מוכווני כוח, או התבהמות ואטומטיזם בכל מקרה, בסחי האטמות הנשמה.

    ואיפוא האדם?

  36. נעם הגיב:

    בגלל אנשים כמוך גדעון שהחליטו לוותר על היהדות בצורה כלכך בוטה וטיפשית. לא על הדת כי אם על המסורת. הפכנו לחברה חסרת מוסר, שלא זוכרת מהן העוולות שנעשו לה בעברה, וכלן מסוגלת לעשות עוולות כאלה בעצמה. שנאה עצמית איננה אהבת הזולת.
    פתח את ספר התנ"ך ולמד מהו המוסר המנומק בדיוק ב"זכר ליציאת מצרים" ואז אולי תבין את החשיבות העצומה של חג זה.
    ואנני מתווכח איתך. החברה במצב בכי רע, אך בדיוק בגלל זה בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
    כל חג אנו מזכירים לעצמנו כמה אנחנו משועבדים.
    עשה לעצמך ולכל הסובבים אותך טובה.
    "צא ולמד".
    א.ד. גורדון אמר פעם, שדורות על גבי דורות של אבותינו ואבות אבותינו היו שומרי תורה ומצוות והיו שומרים באדיקות כזו שאפילו מתו על קידוש השם. והוא שואל : האם אנחנו מכירים ויודעים מספיק על התנ"ך המסורת והיהדות בכלל כדי לומר שכל הדורות האלה היו פשוט מטומטמים? שאלה

  37. שירה למיכאל הגיב:

    תודה ! ***ואני כן מסמיקה***:-)

    אני חושבת גם כמוך על רוב בני האדם… אבל אני לא שונאת אותם או בזה להם, אלא מאמינה בכל הלב שאם הם ירצו ויעשו תהליך ארוך הם יפטרו מהתודעות הכוזבות ויחיו חיים יותר חופשיים. גם לי יש עוד תודעות כוזבות להסיר וגם אני הייתי יותר מידי שנים במקום ש"הם" נמצאים בו עכשיו..

    חזק ואמץ גם אתה נשמה יקרה!

  38. שירה לחוני הגיב:

    לפני שאני מפנה אותך לקורס לוגיקה, אני אחזור על מה שאמרתי בקשר למדינת הלכה או חליפות: אם תנתנה שתי ברירות: או המציאות היום או מדינת הלכה/חליפות כפי שהן מתוארות בכתבי הקודש, ויגידו לי: שירה תבחרי, אז אני אבחר באופציה השניה, כי היא הרע במיעוטו.ואם אתה לא תרצה להשאר, איש לא יכפה עלייך לעזוב כמו שעכשיו במדינה הציונית המזופתת שלך לא כופים עליי להשאר.

  39. לשירה מנותן העיצה המאוכזב הגיב:

    מסתבר שטעיתי וגם את נמנית על הפנאטים הקשים. מדוע קשה לך לקבל אנשים מתונים שמבינים שהעולם איננו צבוע בשחור ולבן (פרט למקרים נדירים) ולכן מרשים לעצמם עמדות מורכבות ביחס לסוגיות שונות כולל אלו הכרוכות בקונפליקט היהודי-ערבי. מאין באה הקביעה שאין להם רגש פרט לשנאה (אני, לפחות, אינני שונא איש)? מה הבעיה עם קידוש זכר הנספים בשואה ואז חזרה לשיגרת חיים נורמלית (גם בכך יש אמירה!).
    אני מצטער על כל הנשמות התועות והמבולבלות. מה יש לומר.

הגיבו למשירה למתקן עם העצה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים