הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 באפריל, 2007 4 תגובות

לא עלתה בידי שום חדשה "תרבותית" על מינויו של ראלב מג’אדלה לשר התרבות. כל ההתייחסויות שפורסמו נסבו על ציטוטים מפי מספר חברי כנסת שקיבלו במורת רוח או, לחלופין, בקורת רוח, את העובדה המרתקת שמג’אדלה הוא השר המוסלמי הראשון בישראל. שום מלה לא נאמרה על ייעודו של השר החדש בתחום התרבות (קרי, התחום בו עושים ומדברים מוסיקה, תיאטרון, מחול, קולנוע, ספרות, אמנות פלסטית וכיוצא בכך); שום דרישה או ציפייה גלויה לא מלווה אותו בצעדיו הראשונים.

השתיקה התקשורתית מדברת בעד עצמה. משרד התרבות, על אף תמיכה לא מבוטלת במוסדות וביוצרים, נתפס עד-כה כישות זרה ומנותקת מהדיאלקטיקה של תעשיית האמנות. סמכויותיו מעולם לא הצטופפו לכדי משרד אוטרקי אחד אלא סופחו תמיד למשרדים אחרים. תחילה תחת "משרד החינוך, התרבות והספורט" ועתה, מן השנה שעברה, תחת "משרד המדע והטכנולוגיה, התרבות והספורט". זאת אומרת, התמיכה הממשלתית בתרבות – כלכלית כמו רוחנית – הוגבלה ועוד מוגבלת בצרכי המשרדים הצמודים. פלא, אם-כן, שאף מבקר או יוצר לא התייחס למינוי הטרי?


האמנות היא המקום בו האדם עומד במרכז ומבטא את קיומו במכלול החברתי. קודם עושה זאת האמן בתהליך היצירה והשלמתה, ואחרי-כן הצופה, בתהליך של ביקורת. אמנות מוצלחת היא זו שמשקפת את החברה, מעודדת את התפתחותה ונעמדת תוך כך בבסיס תרבותה. לדאבוננו, מדינת ישראל מעולם לא השכילה לנצל את האמנות ככלי לביקורת חברתית ולייצוג רב-תרבותי. היא אמנם לא דיכאה את רוח היצירה האנושית באלות ובאזיקים, כבמדינות אחרות, אך גם לא האיצה בה.


עם יסוד המדינה סופחה העשייה האמנותית להגשמת החלום הציוני. אבות האמנות הישראלית יצקו את אידיאל "התורה והעבודה" בתוך דמויות מסגרת כ"פלאח, אירופאי ומשכיל". ספקטרום היהדות הגלותית על שלל צבעי תרבותו צומצם לתבנית מקובלת וקבועה פחות או יותר. אפשר למשל למצוא זאת בציורו המפורסם של נחום גוטמן "מנוחת צהריים", או ב"טור השביעי" של אלתרמן, או בסרט "סאלח שבתי" של קישון. יותר מאשר שיקוף ביקורתי של המציאות החברתית בת-הזמן, יצרה אמנות זאת תשקיף דמיוני של מה צריכה חברה זו להיות (בסרט "סלאח שבתי", לדוגמא, הדמויות מגשימות את ייעודן החברתי בלי ביקורת ובלי התפתחות). מאז התבגרה האמנות הישראלית – בנים מרדו באבות (לביא, זך, גיתאי), רעיונות נוצקו במסגרות חדשות – ולמרות זאת, עוד נדמה כי רוב החברה הישראלית אינו חשוף לשיח הביקורתי והייצוגי של האמנות. נדמה כי נותרו עקבות של אידיאולוגיה ציוניות שמגבילות את היצירה הרב-תרבותית כאן; כי רק מעטים מכירים ביופייה ההרסני של האמנות ככלי מייצג; כי רק מעטים יודעים אמנות מהי.


האמנות היא נכס של כולם ולא נחלת מעטים, ומבחינה זאת, מינויו של מג’אדלה מעודד ומשיב רוח של תקווה. שימו לב: לראשונה האישיות המדינית המייצגת את תרבות ישראל אינה אישיות שמייצגת בהכרח את הציונות. זוהי זכות שנפלה בחלקנו ששר ערבי יושב על כיסא התרבות. זוהי זכות של מג’אדלה שהוא ערבי ולפיכך יכול לייצג נאמנה את הפן הרב-תרבותי של הלאום הישראלי. בידיו, בידי משרד התרבות, טמונה עתה אפשרות לתמוך בכל ביטויי התרבות בישראל מבלי לעורר חשד של העדפה תרבותית זו או אחרת. זוהי אפשרות שמג’אדלה כבר עמד עליה בשבוע שעבר, בנאום שנשא במתנ"ס נוה אליעזר בתל-אביב, בערב פתיחה לאופרה של דוניצטי – "שיקוי הקסמים".


"אעשה כל מאמץ להגדיל את המשאבים המוקצים לתחומי התרבות השונים, ובמיוחד לאלה המקדמים שילוב והבנה בין כל חלקי האוכלוסייה בישראל. כל אלה, כמובן, תוך שמירה על חופש היצירה והביטוי, ועל האוטונומיה האמנותית של כל מוסד ומוסד".


נסמוך ידינו על מלים אלו ונצפה לזיקה חדשה בין האמנות לבין החברה הרב-תרבותית בישראל.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. סאפפו הגיב:

    האם יתמוך השר המוסלמי הראשון במצעד הגאווה או בקהילה ההומולסבית?

    האם יקרא לסובלנות כלפי בני הקהילה ברשות הפלסטינית (שם מצבם איום ונורא ורבים מהם נמלטים לישראל בשל כך)?

    אם התשובות חיוביות אזי המינוי ראוי.

  2. ברייטמן הגיב:

    מה עמדתו של השר מג’אדלה בנושא ההומואים והלסביות?

    מה הייתה עמדתו בנוגע למצעדי הגאווה?

    האם יש מצב שיאשר קיום מצעדי גאווה בנצרת ובאום אל פאחם?

  3. קוברטיקו הגיב:

    יש לקוות שהשר הערבי החדש יתבטא כנגד רצח נשים על רקע כבוד המשפחה.

  4. גריאטרי הגיב:

    איך זה שלשלושת המגיבים כאן יש אותו אימייל?

הגיבו לקוברטיקו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים