הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 באפריל, 2007 10 תגובות

בעוד כמה שבועות תכריז ועדת שוחט שהיא לא מעלה את שכר הלימוד. כמו כן, מסקנת ועדת וינוגרד לא ייושמו ולא תצא הודעה דרמטית מטעם משרד החינוך והאוצר על שינוי מדיניות הממשלה כלפי ההשכלה הגבוהה. אגודות הסטודנטים יפרסמו כרוזים על מאבק תקיף ומוצלח שבזכותו לא נתרושש בשנים הקרובות ועל החשיבות של חזית סטודנטיאלית מול הכוונות של המדינה להרוס את המשאב החשוב ביותר שלה. בכך יסתיים לו הקרקס השנתי המסורתי בו התאחדות הסטודנטים והאגודות מתחפשים ל"חברתיים" ליום אחד ולאידיאליסטים הפועלים למען מטרה נעלה, כל זה בשל הכוונה לפגוע בכיס הסטודנטים.

בדיוק כמו בשנים האחרונות, ובהתאם לאופיו הא-פוליטי של הסטודנט הישראלי בכלל, ושל אגודות הסטודנטים בפרט, יסתיים לו עוד מאבק סקטוריאלי של סטודנטים שנאבקים רק למען עצמם ואינם רואים את התמונה העגומה כולה, או גרוע מכך רואים ושותקים.


מאבקים אלו, ובפרט זה הנוכחי, מדגימים היטב את מוגבלות השיח הסטודנטיאלי המתנהל באוניברסיטאות.שיח זה תואם את השקפות הקונסנזוס: שיח המשלים עם מגמות ההפרטה ולא יוצא נגדן, רואה את הפערים החברתיים כ"גזרה משמיים", ובעיקר – לא מאתגר את התפיסות הרווחות כמצופה מהדור הצעיר והמשכיל אלא שותף להן כאחרון השמרנים.


המחאות המסורתיות לא מכילות מסר חברתי כולל וקוהרנטי שמעיד על כך שציבור הסטודנטים יודע שהעלאת שכר הלימוד היא חלק ממגמה כללית בחברה הישראלית. ולמה שיכילו מסר שכזה? ברוב המוחלט של האוניברסיטאות בישראל ישנן מגבלות דרקוניות על הפעילות הפוליטית בקמפוס. אך המגבלות הללו, החמורות כשלעצמן, אינן אלו המונעות מהסטודנטים לקום ולנסות לשנות. ציבור הסטודנטים רדום והאגודות הן קרש קפיצה לפוליטיקאים כך שעשייה חתרנית אינה באה בחשבון. מרבית אגודות הסטודנטים מורכבות מתאים א-פוליטיים שבכסות היושר ו"העדר האינטרסים המפלגתיים" פועלות בתוך ואקום רעיוני שאותו ניתן להריח עם הכניסה למרבית האוניברסיטאות, ואת חריפותו ניתן לראות ע"י סקירה של הפעילויות הסטודנטיאליות שנשאו אופי חתרני בשנים האחרונות. זו תהיה סקירה קצרה מאוד.


כיום, כשהחברה הישראלית עוברת פשיטת רגל חברתית, כשהעסקה הפוגענית דרך חברות קבלן הפכה לנורמה אותה אימצו כל האוניברסיטאות ללא בושה, כשחינוך בית ספרי הולם כרוך לרוב בהכנסת ההורים והחינוך הממלכתי פרוץ לכניסת בעלי הון אינטרסנטים, הסטודנטים שותקים. לא צריך להיות דוקטורנט בכלכלה כדי להבין שמדינה שמפריטה את שירותי הבריאות והחינוך שלה היא מדינה המתנערת מזכותו של האזרח לחינוך הולם ובעקבות כך רואה את הלימודים הגבוהים כפריבילגיה של עשירים. ניתן גם להסתפק בתעודת בוגר תיכון כדי להבין שממשלה המקצצת את מס החברות ומצמצמת ללא הרף את רשת הביטחון הסוציאלי לאזרח, לא מתייחסת לחינוך כזכות בלתי מותנית.


התמונה המדכאת הזאת לא גורמת לסטודנטים לאתגר את השיח הציבורי. סטודנטים לא מוחים נגד הפערים בזכאות לבגרות, בעד מדיניות של העדפה מתקנת בחינוך היסודי והעל יסודי, בעד העלאת שכר המורה ונגד דריסת הרגל הגסה של בעלי הון בחינוך. אלה ביחד מרכיבים את המציאות העגומה ולכן אם רוצה ציבור הסטודנטים ליהנות משכר לימוד נמוך, הוא חייב לפעול למען שינוי חברתי כולל תוך הפגנת סולידריות חברתית עם ציבורים נוספים.


בבסיס רעיון הסולידריות עומד היגיון פשוט – אם יקפחו את הילד משדרות, בסופו של דבר יעלו גם לי את שכר הלימוד. אם החינוך היסודי יהיה שוויוני יותר, כך גדלים סיכויי לשלם פחות שכר לימוד ודלתות ההשכלה הגבוהה ייפתחו לרבים יותר. אם אאבק למען העסקה ישירה של עובדים באוניברסיטה ובחברה בכלל, גדלים סיכויי לעבוד תמורת שכר הולם בעתיד.


ועדות מסוג ועדת שוחט ימשיכו לקום מדי שנה. אין אינן מקרה ופרי החלטה של שר חינוך כזה או אחר. הן חלק ממגמה ברורה להפרטת החינוך בישראל, מגמה המשתלבת בתוך תהליך מובנה של התנערות הממשלה מאחריות לאזרחיה ופערים חברתיים בלתי נסבלים.


העלאת שכר הלימוד היא שלב אחד בתוך מגדל העוולות החברתיות הצפויות עוד לפקוד אותנו אם נמשיך להכשיר בשתיקתנו כל עוול. על ציבור הסטודנטים להוביל את המחאה החברתית ולהיאבק בכל יום בשנה עם שאר נפגעי המדיניות החברתית-כלכלית של ממשלות ישראל. באופן זה קולנו יהיה אפקטיבי וביקורתי, רק כך נהווה אלטרנטיבה ונחדל ללכת בתלם.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. ashmash הגיב:

    הערה קטנה לגבי סתירה, שאני מצאתי די מהותית.
    מצד אחד הכותב מוחא על כך שהאגודות הן א-פוליטיות.
    מצד שני, הוא טוען כמה שורות לאחר מכן שהן קרש קפיצה לפוליטיקה.

    אפשר ליישב זאת כמובן. אבל איך שהוא, זה עדיין צורם.

    ואגב, שמתי לב שכמה מהפוליטיקאים הבולטים במגזר הערבי, התחילו בפעילות סטודנטיאלית (כרגע עולה בראשי ברכה, אבל ודאי יש עוד, בטח בדרגים זוטרים שאינני מכיר).
    רוצה לומר, שאין (בהכרח) קשר בין אמביציות פוליטיות עתידיות של אנשי אגודות לבין היותם פוליטים או לא.

  2. ל-אשמאש הגיב:

    יש הבדל בין פעילות פוליטית ואקטיביזם בתוך האגודה, שמטרתה בעיקר להפיץ רעיונות ולעורר לפעילות את אלפי הסטודנטים החברים בה, לבין שימוש בסטטוס של יו"ר אגודה על מנת להתחבר למנגנונים הפוליטיים הקיימים ולקנות לעצמך מקום במפלגה כזו או אחרת. את הראשון כמעט אף יו"ר אגודה לא טרח לעשות, והשני הוא דרך פעולה מסורתית של יו"רי האגודה לדורותיהם והפונקציונרים הבכירים בה- אפשר לציין כדוגמא את ח"כ גילה גמליאל, שהיתה עסוקה בעיקר בלעשות לביתה ובלהתכופף מול שר האוצר נתניהו.

    אכן, ועד הסטודנטים הערבי פעיל הרבה יותר מאגודת הסטודנטים, ומוציא פעילים רציניים ומסורים. אני יכול לחשוב בין השאר על חולוד בדוואי, שהיתה יו"ר הועד בחיפה (וגם נעצרה ע"י המשטרה במסגרת פעילותה בקמפוס), ונשארה מארגנת ופובליציסטית פעילה בשורות השמאל.

  3. . קאופמן הגיב:

    שוב בולט אופיו הזעיר-בורגני לעילא ולעילא של ציבור הסטודנטים, המתקיים בחיי שגשוג ונהנתנתות, והכל מפריליביגיות המוקנות בגלל הכיבוש ואימפריאליזם.

  4. אורלינג הגיב:

    טוב מאד.
    כיס-האוויר האידיאולוגי שבו נתון ציבור הסטודנטים היום עוד לא היה כל כך ענקי ועבש. בהשוואה עם מה שניתן לצפות מאוכלוסיה משכילה הרי שאלה אנשים נטולי אמירה, מתהלכים כסומאים, ריקים, שבאו ללמוד מקצוע ולהשתלב במרוץ אחר השכר הגבוה יותר, תוך חיקוי ה’מבוגרים’, ובלי כל יומרה להשתמש בכלים שרכשו כדי לתקן את החברה בה הם חיים

    פעילי אגודת הסטודנטים באוני’ חיפה מזכירים את העסקנים של הליכוד, הם פופוליסטיים בצורה מדהימה וזהותם הפוליטית ומשנתם החברתית ידועות לכל.

  5. סטודנט הגיב:

    אז יאללה!
    בוא נרים התארגנות שמאלית חברתית שתהווה חלופה לאגודות.
    מי בעד? מי מכיר אנשים? בוא נקים קואליציה בין אוניברסיטאית.
    מי יכול לעזור לי להגיע לאנשי מפתח ובנוסף, מי זה הכותב?

  6. שירה הגיב:

    לסטודנטים אין הנהגה. במאבק שהיה לפני שנתיים באוניברסיטת תל אביב חוץ משני מרצים שהגיעו לאוהל, כל השאר רק לקחו את הבמה כדי לזבל את המוח. בגלל שהמרצים מפולגים ביניהם (חובבי הכסף והיוקרה ואלו שבאמת מבינים את החשיבות של האקדמיה) אז יוצא מצב שמרצים שבאמת רוצים לעזור מפחדים מהטייקונים שמצפים מהם לשקט תעשייתי.
    כנ"ל לגבי הסטודנטים. בזמן שחלק נאבק, מבזבז זמן משאבים וכוחות, רוב הסטודנטים מנצלים את השביתה כדי לשבת בבית ולחרוש ובכך להשיג ציונים טובים יותר מאשר הסטודנטים שנאבקים. מאבק אמיתי צריך לבוא גם מהמרצים אחרת יהיו כמה שעירים לעזאזל (גם סטודנטים וגם מרצים) שיאכלו אותה וכל השאר ימשיכו לחגוג על גבי השביתה ולהפיק ממנה את המירב האפשרי.

  7. יהודי הגיב:

    לקאופמן,

    אתה באמת מודע למה שאתה כותב?
    לפי דבריך בולט אותו אופי צר עין שנדמה לי שאתה מאוד גאה בו. במקום לשבח את הסטודנטים שהם חוד החנית של המדינה, אתה ישר חוזר למנטרה של הסטיגמות הישנות והאנטישמיות לגבי כיבוש, עושק, דיכוי, אימפריאליזם וכיוצ"ב, וזאת מבלי להתייחס למילה או שתיים של כתוב המאמר.

    לרמי הוד,
    מאמר אכן קולע וצודק. אני באמת מקווה שהשינוי יבוא בקרוב, ואם הוא יבוא מקרב הסטודנטים מה טוב (כמו כפר הסטודנטים איילים שבנגב והפעילות הוולונטרית המבורכת של הסטודנטים עם תלמידים בדרום)

  8. הילה הגיב:

    רמי אתה כותב ומתנסח מאוד יפה! אכן הסטודנטים נהנתנים ביותר וחסרי כוחות לפעול ולנסות לשנות. אפשר להאשים את המערכת הרקובה, מושחטת ומייאשת שמוצצת כל טיפת רצון להשפיע אבל גם זה לא ייתן כלום. אני לא חושבת שצריך לבחור כאן צד פוליטי כלשהו אלא להבין שקיימת בעיה הפוגעת בכל החיים במדינה וכדאי לעשות משהו בנידון. אל תשכח שבמדינה שמשקיעה כל כך הרבה אמצעים בביטחון ניתן לצפות שדבר כזה יקרה לצערי. ההישרדות היום-יומית והמלחמות בבית הן הריקבון הנוגע ונדבק בכל ואם נדע לקבל את קשייו וצרכיו של האחר (ואין זה משנה כלל אם הוא ערבי או יהודי) אולי נוכל להרכיב בסיס מאוחד וחזק מספיק שיוכל לדחוק את אותו רע החוצה ולנסות להתקיים יחד בשלום. ואגב, מתנשא או לא מתנשא אבל מוערך מאוד על ההליכה אחר האידיאלים וההרגשה שבכדי לשנות צריך להתחיל בקטן. אתה פוליטיקאי, מקווה שרק לא תידבק במחלה הזו שמאיימת על הדרג הגבוה בפוליטיקה הישראלית.

  9. יסמין, סטודנטית הגיב:

    מאמר נכון וכואב, ואין זו הפעם הראשונה שאנו קוראים דברים כגון אלו.
    למיטב הבנתי כרגע מוקד הבעיה הוא בתקשורת שבין אגודות הסטודנטים לסטודנטים עצמם שהיא, בעצם, בלתי קיימת. הסטודנטים כמו כל אחד אחר קוראים על השביתה בעיתונים או באינטרנט, ולכן לא מרגישים שבעצם הם השובתים. שביתות הסטודנטים נדמות לנו כימי החופש המפתיעים והמענגים שבשנות התיכון שלנו כונו "שביתות מורים".. הרעיון כי הפעם אנחנו אלו ששובתים זר לנו ומפתיע אותנו.

    יאמר כאן לזכות ארגון הסטודנטים של האקדמיה למוסיקה בירושלים שיצר מפגש שהגיע אליו אחוז ניכר מן הסטודנטים (טוב, אנחנו יחסית מעט, זה עוזר) ובו נוהל דיון דמוקרטי בשאלה האם להצטרף לשביתה (כן), כמה ולמה. זה עובד, החברה האלה מודעים, מבינים לעומק ולא אדישים.

    אגודות הסטודנטים באוניברסיטאות, לעומת זאת ולמרבה הצער, לא רק מזכירות את מרכז הליכוד- זוהי מהותן. האנשים המתקראים נציגי הסטודנטים פועלים לרב בנתק מן הקהל שלהם וכך מפסידים אותו לטובת הספריה, למשל.

    כיוון שכולנו כאן מבינים את חשיבותו של המאבק על ההשכלה הגבוהה כמאבק כולל להגנה על המדינה שלנו מן הקפיטליזם הקר, כפי שנאמר היטב במאמר, כל אחד מאיתנו שאינו נאבק אינו טוב יותר מסטודנט שלומד בספריה בזמן ההפגנה.
    כל אדם שמבין את הבעיה לעמקה עליו לפנות ולהסביר ולעורר את הרדומים מרבצם- להסביר לסטודנטים הרדומים כמו גם לכולם את מטרת ומהות המאבק ולנצל את הגל הזה של השביתה למען כולם.
    הלוואי…

  10. זהר הגיב:

    מי שמעוניין לפעול בקמפוסים, ו/או לא בקמפוסים- מוזמן ליצור קשר.

הגיבו ל. קאופמן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים