הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 באפריל, 2007 7 תגובות

פרשת בשארה היא שעת רצון לימין הישראלי, זריקת עידוד להצעות חוק שונות להגבלת המפלגות הערביות. הביטוי "דמוקרטיה מתגוננת" מושמע שוב ושוב. אלא שלמרבה האירוניה, ולמרבה המזל, רעיון זה מציב טריז ערכי דווקא בפני המהלכים שמציע הימין.

"דמוקרטיה מתגוננת" מתגוננת מפני מי שמסכן עמוקות את ערכי הדמוקרטיה ואת הפרוצדורות שלה. דמוקרטיה מתגוננת חלה בשני מצבים בלבד. מצב שבו קהילת רוב מבקשת בהכרעת רוב לבטל או לעקר את המסגרת הדמוקרטית; ומצב שבו מיעוט חותר להשיג תכליות באמצעים אלימים או אחרים. לפיכך כל עוד הימין הישראלי לא מוכיח שהמיעוט הערבי או מפלגה כזו או אחרת אימצו את הנתיב האלים, או זנחו את נתיב השינוי האזרחי, הרי שמהלכי החקיקה שהוא מציע, המתנים את השתתפות הערבים בכנסת בכך שמפלגותיהם יצהירו אמונים ל"מדינה יהודית ודמוקרטית", הופכים את הימין לזה שנגדו על הדמוקרטיה להתגונן.


נקודה נוספת עניינה תחזית ההתרחשות. אם יאומצו המהלכים המוצעים על ידי הימין, תיחשף אנומליה גדולה שהצלחנו לשמור סמויה אפילו מעצמנו: מדינה הכובשת עם אחר ומתנחלת על אדמתו 40 שנה ובכל זאת מתהדרת ב"אופייה הדמוקרטי". זאת בעיקר משום שהצליחה לשמור על סף דמוקרטי בתוך הקו-הירוק. אשר על כן אם יוגבלו המפלגות הערביות יתרחשו שני דברים: יהיה חרם משמעותי של הבוחרים הערבים על הבחירות לכנסת, ויתפוגג יותר ויותר ההכשר לו זכתה ישראל על אף שנים כה רבות של כיבוש ונישול.


קשה לייחל לחרם בוחרים, ומסוכן לאבד את ההכשר הבסיסי ל"מדינה יהודית ודמוקרטית". ואולם ההכשר יישמר רק אם אכן נהיה דמוקרטיים. משמע, אם נסיים בדחיפות עליונה את הכיבוש, אם נדחה בנחישות הצעות לא דמוקרטיות מהסוג המוצע כאן ביהירות (ובקלות-דעת) כה גדולה, ואם נקיים סוף סוף את ההבטחה לכך שישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".


נקודה נוספת היא השוואתית, ועניינה הדמוקרטיה המתגוננת באדרת אחרת: "אף דמוקרטיה לא מאפשרת למי שחותר תחתיה לפעול בפרלמנט שלה". זו טענה שאין בה הרבה ממש. בצפון אירלנד פעלו ופועלות שתי מפלגות קתוליות מרכזיות שמנסות לשחרר את צפון אירלנד מאחיזתה של בריטניה (ולאחדה עם אירלנד). בקנדה פועלת מאז שנות ה-60 מפלגה בדלנית ששואפת לפרק את קנדה על ידי פרישת קוויבק. במקדוניה פועלות מפלגות אלבניות ששואפות למדינה דו-לאומית. בספרד זוכה להיות בראש האזור הבאסקי מפלגה החותרת לעצמאותה של ארץ הבאסקים, ועוד. יש הבדלים כאלה ואחרים בין כל אחת מהדוגמאות, ובינן לבין ישראל, אלא שהבדלים אלה לא מאפילים על הנקודה החשובה המשותפת. אף אחת מהמדינות הללו לא היתה נותרת דמוקרטית לוּ חסמה את יכולתו של המיעוט לחתור – בדרכי שלום – לשינוי מסגרתה הלאומית של המדינה שבתוכה הוא חי.


לא ראוי, עם זאת, להחריש ביחס לנקודה הבאה. אם יורשע בשארה בעבירות ביטחוניות חמורות (וזאת יש להמתין ולראות), כי אז עשה משהו בעל חומרה יוצאת דופן. מעבר לנזק הישיר שבעבירה ביטחונית, הוא הכתים מנהיגים, מפלגות וציבור שבמשך 59 שנים הקפידו לפעול בתוך כללי משחק אזרחיים. אם יורשע, הרי שהוא פגע – מעשית – בטיעון מרכזי של תומכי מסמכי החזון החדשים של האליטות של המיעוט הערבי. הטיעון הכן והחשוב שעליו עמלו שנים כה ארוכות: "לנו יש את החזון שלנו, הוא שונה משלכם, אך נפעל להשיגו באמצעים שדמוקרטיה מתירה, בואו נדבר עליו". עבורנו, מתנגדי חלקים בחזון זה, טיעון זה הוא שסולל את אפיקי הדיאלוג אודותיו. והנה פרשת בשארה מכבידה על כך עד מאוד. ואולם תהיה זו טעות קשה ביותר אם נתפתה לשוב אל ההתעלמות והחד-צדדיות המוכרות לנו עד זרא. דמוקרטיה מתגוננת, משום ששואפת-חיים היא, אינה מכתימה את הרבים בשל פרשת היחיד.

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. סוציאל דמוקרט הגיב:

    מסכים עם המאמר, עם כל מילה. לגבי בשארה- רוב הסיכויים שאכן תפרו לו תיק. אין סיבה להניח שגורמים כמו חזבאללה או חמאס יבקשו לפעול דווקא דרכו, דמות מפורסמת ששמים עליה עין, ולסכן בכך את המעמד של ערביי 48.

  2. אורלינג הגיב:

    תודה על הרשימה החשובה ומאירת העיניים!
    קולך הוא קול התבונה

  3. יהויכין הגיב:

    לא לפרסום לא לפרסום לא לפרסום לא לפרסום

    "מצב שבו מיעוט חותר להשיג תכליות באמצעים אלימים או אחרים"
    האם תמיכה והזדהות מוחלטות עם החיזבאללה ועם סוריה אינם כאלה?
    ייתכן (ומקובל עליי) שמהלכים אלה הינם לגיטימיים מבחינת המיעוט הערבי/פלסטיני. אבל, עדיין, הם בבחינת חתירה להשגת התכליות באמצעים אלימים.

  4. אכן, מצב מחריד הגיב:

    לפני ימים מספר, שמעתי בזעזוע את מר רב-פשיזם, ה"פרשן המשפטי" משה נגבי (מר "חסימת-כבישים היא אקט של המרדה שיש להיאסר בגינו"), מייצר פנינים מזעזעות בתכניתו "דין ודברים"; בין-השאר, השווה הנ"ל בין הנאצים בוויימר – לבל"ד בישראל. עד-כדי-כך!! והבנאדם השפוי ניצב, בבחילה ובאלם, בלא שיוכל להחליט, מרוב ההלם, כיצד אף להתחיל ולתקוף, דרך-מחשבה כה מעוותת. מה, כלום בל"ד מאיימת להשמיד, מיעוט נרדף?!? או שמא הם-הם, המיעוט הנרדף דנן??? מיהו הסכנה האמיתית לכולנו: בשארה – או ליברמן???

    ורק הסתייגות אחת חשובה לי מדבריך – כתבת, "אם יורשע בשארה בעבירות ביטחוניות חמורות (וזאת יש להמתין ולראות), כי אז עשה משהו בעל חומרה יוצאת דופן". ובכן, אני שואל:

    מאימתי זה מרשיעים, או מזכים, בתי-המשפט בישראל, לפי הצדק והאמת?! הבה נניח, כי יורשע!! מה מוכיח הדבר? שהשב"כ איים על שופטיו!!

  5. עופר יהלום הגיב:

    ביקרון אני מסכים עם הכתוב במאמר, אבל יש בו מספר אי דיוקים:
    עד כמה שהימין עושה שימוש מופרז בביטוי "דמוקרטיה מתגוננת", ביטוי זה לא קיים רק למקרים שמצביע עליהם הכותב, אלא גם למקרה נוסף, ששימש לחסימת רשימת "כך": מצב שבו מיעוט מנסה להפוך לרוב באמצעות שימוש בכלים שנותנת לו מדינה דמוקרטית, כדי להרוס אותה מבפנים.

    לגבי הדוגמאות שמביא הכותב ממדינות אחרות, אין זה נכון שבריטניה "אוחזת" בצפון אירלנד. השליטה הבריטית באיזור זה היא רצון רוב התושבים שם, שהם פרוטסטנטים.
    בכל מקרה, מפלגה ששואפת לנתק חבל ארץ מן המדינה, כדי שיקבל עצמאות או כדי שיצורף למדינה אחרת לפי רצון רוב תושביו, אינה כמפלגה השואפת לשנות את חוקי ההגירה בצורה כזו שהרוב יהפוך למיעוט, שהרי משמעותו של מצב זה הוא חיסולה של המדינה.

    לסוציאל דמוקרט – אם ארגוני הטרור היו יכולים לגיים רבים מערביי ישראל וממנהיגיהם, סמוך עליהם שהיו עושים זאת בלי שום רתיעה מוסרית.

  6. אורי וייס הגיב:

    " אם יורשע בשארה בעבירות ביטחוניות חמורות (וזאת יש להמתין ולראות), כי אז עשה משהו בעל חומרה יוצאת דופן".
    אני חולק על המשפט הזה כיוון שראשית אין לסמוך, ולבטח לא בעיניים עצומות, על "בתי המשפט" של משטר האפרטהייד הישראלי בהרשיעם אזרחים, ןאזרחים ערבים בפרט, בעבירות בטחוניות. כך, למשל, זכור לרע מקרה טלי פחימה (שאמנם הסתיים בעסקת טיעון), פרשת ראיד סלאח (כנ"ל) כמו גם פרשות אייבי נתן ומקסים גילן. ומנגד, "בתי המשפט" פטרו את ראשי הממשלה-צבא מאחריות לפשעי המלחמה ולפשעים נגד האנושות.
    שנית, אני חולק על המשפט דלעיל , כיוון שאדם הגון לא יציית לחוק, אלא למוסר ההומניסטי ליברלי.אדם הגון לא יהיה נאמן למדינת ישראל, אלא לערכי המוסר ההומניסטי. כך, למשל, מנקודת מבטו של מר אהרון ברק, וענונו הוא בוגד, אך מנקודת מבט הומניסטית, וענונו ראוי לשבח על חשיפת הנשק להשמדה המונית שבידי ישראל.

    זאת ועוד, בניגוד למה שטענת ערביי ישראל לא פעלו במסגרת כללי משחק אזרחיים, כיוון שבמדינת ישראל אין כללי משחק אזרחיים. כך, למשל, הממשל הצבאי עד 1967 מנע את הפעולה במסגרת כללי משחק אזרחיים, כמו גם התערבות השב"כ דהיום במערכת החינוך הערבית.

  7. אורי וייס הגיב:

    תיקון טעות – הממשל הצבאי (על ערביי ישראל) עד 1966.

הגיבו לאורי וייס

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים