הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 באפריל, 2007 5 תגובות

מובן מאליו שביקורת על מק"י בכלל ועל דו"ח הוועד המרכזי שלה בפרט היא לגיטימית לחלוטין כאשר מגמתה קונסטרוקטיבית ולא דסטרוקטיבית. כאשר ביקורת שכזו באה מכיוונו של איש שמאל נאמן, עתיר מעשים ומבריק כחררדו לייבנר, משמעותה אף גדולה שבעתיים. דווקא בשל כך גדולה היתה אכזבתי למקרא דבריו (ויכוח רעיוני בין שותפים, 24/4/07).

ראשית, כנגד הדו"ח הנ"ל לייבנר טוען כי "האוחזים בגישות המכנות עצמם ‘פוסט-קולוניאליות’ לאו דווקא מובילים למסקנה כאילו ‘המאבק הבסיסי הוא, בסופו של דבר, המאבק הלאומי’. להיפך, רבים מאוד מהמאמצים גישות ‘פוסט-קולוניאליות’ עוסקים בפירוק ביקורתי של הלאומיות. נראה שבתחום המיפוי התיאורטי של העמדות הקיימות שורר בלבול לא קטן בקרב מחברי הדו"ח". תמהני של מי הבלבול כאן. למרות ההבדלים בין חסידי המחשבה הפוסט קולוניאלית (פאנון אינו כסעיד השונה מקטרג’י שאינו זהה להומי באבא, ועוד ועוד), כולם כאחד מסכימים על שני היבטים עיקריים:


(1) יחסי הכוח והדיכוי המרכזיים (אלו שמהם נגזרים שאר יחסי הדיכוי והכוח, לרבות המעמדיים) הם אלו הקיימים בין "העולם הראשון" ("הצפון") ל"עולם השלישי" ("הדרום"), ו- (2) הביטוי הבולט ביותר לדיכוי זה איננו נוגע לניצול מעמדי, גזל משאבים או מחסור חומרי, ואף לא לדיכוין של חירויות בסיסיות כגון חופש הביטוי והתנועה, אלא לדרכים בהם "הדרום" מיוצג (תרבותית או סימבולית, לא פוליטית) ע"י "הצפון"; הדיכוי כאן למעשה כפול: לא רק ש"הדרום" איננו מייצג את עצמו (לפיכך הוא משמש כאובייקט ולא כסובייקט), אלא הוא מיוצג ע"י המדכא עצמו – "הצפון" הנהנה ממעמד בלעדי של סובייקט – וזאת בצורה מעוותת ועוינת המוכיחה לכאורה את נחיתותו של "הדרום" ומצדיקה את דיכויו המוצג כאילו היה שחרור.


כמו הדיאגנוזה כך גם הפרוגנוזה: השחרור עפ"י המשנות הפוסט קולוניאליות למיניהן אף הוא שם את יהבו על שאלת הייצוג התרבותי / סימבולי ולא על שאלת הניצול: כפי שעבור הפמיניזם האקסיסטנציאליסטי של סימון דה בובואר על הנשים כ"מין שני" להפוך (במלותיי שלי) ל"מין ראשון" (סובייקט עבור עצמו וכשלעצמו), כך מדוכאי "הדרום" צריכים להשתחרר באמצעות לקיחת אחריות על עצמם כסובייקט המייצג את עצמו. לשם כך, חייב "הדרום" לפעול למען עצמו (כנגד דיכויו שלו בלבד) ובכוחות עצמו (ללא שיתוף פעולה, או לפחות, ללא מעורבות גדולה מדי של כוחות שאינם נמנים עליו עצמו, בעיקר לא מקֶרב "הצפון" המדכא). מכאן נובע שעל "הדרום" לבנות ארגונים משל עצמו בכדי להעצים את כוחו כסובייקט (מה שלעתים מכוּנה העצמה או, אם יורשה לי לעשות שימוש במושג של סטיבן ביקו, ביצורה של "תודעה שחורה").


במקרו, השחרור אליבא ד-פוסט קולוניאליזם מתבטא במלה אחת: אותנטיות! אבל האם אין בכך עדות לצדקת דברי הדו"ח על פיהם עבור הגישה הפוסט קולוניאלית "המאבק הבסיסי הוא, בסופו של דבר, המאבק הלאומי", או לפחות התרבותי-אתני? והאם אין בכך בכדי להראות כי אותו פירוק ביקורתי של הלאומיות עליו מצביע לייבנר אין בו אלא (שוב!) התמקדות יתר בשאלת הייצוג לטובת יצירתה של זהות חלופית, אותנטית כביכול ואתנית ביסודה? האין בכך החלפה של מהותנות דכאנית אחת ("תוצרת צפונית") במהותנות דכאנית אחרת ("תוצרת דרומית"), גם אם "אסטרטגית" כפי שכינתה זאת גיאטרי ספיבק? דומני שהתשובה לשלוש השאלות הללו היא הן רבתי!!


גם בביקורתו אודות דחיית הדו"ח את הגישה הרב-תרבותית לייבנר חוטא ומחטיא (את העיקר). אם כל מה שמופיע במסמך היה מה שמצטט לייבנר, אכן היה מדובר בחסך גדול, שלא לומר בעיה פוליטית חמורה. אבל את הביקורת על הרב-תרבותיות ניתן (וצריך!) להבין מתוך ההקשר של הדו"ח בכלל ושל הפרק "מאבק רעיוני וחזית פוליטית" בפרט. מפרק זה, אם כך, עולה בבירור כי הביקורת על הרב-תרבותיות איננה מסתכמת בהבחנה סתמית בין יסודות מתקדמים ליסודות ריאקציוניים בתוך כל תרבות לאומית, דחיית אלו האחרונים מבין השניים ושאיפה לשיתוף פעולה עם הראשונים שבהם. המסמך מבהיר במפורש כי מידת הקידמה או מידת הריאקציוניות איננה נמדדת עפ"י סטנדרטים מופשטים בעלי נימה אירופוצנטרית אלא עפ"י האינטרס המעמדי אותו משרתים היסודות החברתיים השונים: יסודות מתקדמים משרתים את האינטרס הפרולטרי בעוד שיסודות ריאקציוניים הם אלו המשרתים את האינטרסים האנטי פרולטריים. אולם הדו"ח ככלל מבהיר חד משמעית כי האינטרס המעמדי-פרולטרי איננו מתמצה באינטרס כלכלי-חומרי גרידא (אם כי הוא לבטח נשאר הבסיסי שבהם) אלא מפעפע וחודר לתחומים רבים, לרבות זה התרבותי "זהותי".


מכאן שהאינטרס המעמדי הראוי לקידום מזוהה עם "מעמד העובדים וכל השכבות המנוצלות… [ועם מאבק] למען העניינים האמיתיים של ישראל לטובת כל תושביה". כלומר, הדגש הוא על מאבק בלתי מתפשר נגד כל סוג של דיכוי וניצול, נגד כל סוג של קיפוח ואפליה ולא רק זה הכלכלי במובן הצר של המלה. במלים אחרות, הגורמים המתקדמים בכל תרבות לאומית כוללים את אלו הפועלים נגד הדיכוי בכללו (לרבות זה התרבותי) בעוד שאלו המחזקים את הדיכוי (לא תמיד בזדון) מרכיבים את היסודות הריאק/ציוניים. החלופה המתקדמת, אם כך, היא זו הפועלת ומקדמת "שותפות-מאבק אמיתית בין יהודים וערבים למען שינוי חברתי", לא רק משום ששינוי כזה מחייב ברית יהודית-ערבית כאמצעי אלא גם (ואולי בעיקר) משום ששיתוף כזה מהווה ערך בפני עצמו. כאן בדיוק טמון הבסיס המעמדי של שיתוף הפעולה בין הגורמים המתקדמים בכל תרבות ולאום ושל המאבק והשינוי להם קוראת מק"י: אלו אינם מתמצים בהפרדה בין קהילות על בסיס זהות כזו או אחרת ובמאבקים משובררים או מקוטעים, אלא דווקא בסולידריות בין כוחות השינוי הנחפץ ושיתוף פעולה כנגד כוחות הניצול והדיכוי הקיימים בכל תרבות ולאום, לרבות בקרב הקבוצות המדוכאות.


"במציאות שבה אכן קיימים דיכוי עדתי ודיכוי לאומי", כותב לייבנר, "המודעות לדיכוי הזה יכולה גם להיות בסיס למאבק לשינוי חברתי כולל – תלוי מה עושים איתה מבחינה פוליטית". מלים כדרבנות, אבל זה בדיוק מה שעולה מן הדו"ח: לא "ניתוח מעמדי ‘עיוור צבעים’ וחסר התייחסות לדיכוי תרבותי" אלא תוכנית פוליטית לשינוי חברתי מהפכני הלוקחת את הדיכוי הזה בחשבון אך (בניגוד ללייבנר, לרב תרבותיים ופוסט קולוניאליים שונים) לא רק שכורכת אותו עם הדיכוי והניצול המעמדי אלא מזהה אותו כגילוי שלהם. אכן, הכל תלוי מה עושים מבחינה פוליטית עם מודעות לדיכוי. לצערי, מביקורתו של לייבנר לא עולה שום תוכנית פוליטית קונקרטית – אולי ראוי לו שישוב לנהל את המערכה בתוך מק"י ממנה פרש?!

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. לכולם ובעיקר לח’ כסיף ולייבנר הגיב:

    מעלי מופיעות תגובות שונות ויסלחו לי המגיבים אך אגש ברשותם ישירות למאמר.
    לחלק ממש קטן מתוך מסמך גדול ונעלם: דו"ח השנה האחרונה של מק"י או משהו בדומה:

    ….."אולם הדו"ח ככלל מבהיר חד משמעית כי האינטרס המעמדי-פרולטרי איננו מתמצה באינטרס כלכלי-חומרי גרידא (אם כי הוא לבטח נשאר הבסיסי שבהם) אלא מפעפע וחודר לתחומים רבים, לרבות זה התרבותי "זהותי…"… (מתוך דפי הדו"ח עצמו).

    מעבר לפלסף המשמים שנותן לנו החבר כסיף בנוסף לאריית השעמום של החבר לייבנר ובלעקוב אחרי משחק המילים הפתטי שכנראה מדשדש לו אי שם,בין עליו של הדו"ח הבלתי נראה ודפיו המרובים,נבטת השאלה הבסיסית? האם הם באמת מבינים שם מהו סוציאליזם?
    אם נשאל מהי תכליתו של הסוציאליזם או מטרתו,התשובה תהיה פשוטה.
    הסוציאליזם הינו הדרך והשיטה לאפשר למעמד הפועלים להחליף את הבורגנות באחיזת אגן השלטון הדמוקרטי וקיבועו. כאשר בתוך האגן תשתכשכנה מעתה,רק התארגנויות עובדים דמוקרטיות זו לצד זו,ותו לא!
    מה לכל תרבויות הזהות (מי אני ומה אני וכזה כאילו…) ואוסף התארגנויות הזהות העשוקה בגיבוי העוש(ק)ים (השין שרוקה לזכר אודי החמוד,הקיבוצניק אלעק) למען ביתם בתוך אגן עיניני נהול המדינה? שילכו ויתארגנו וינהלו את עצמם מחוצה לו.
    האינטרס של הפרולטריון הוא להוציא את הבורגנות מאחיזתה הלופתת את מערכי השלטון ולסלק את גרורותיה (מהמתנחבלים ועד לאודי ודומיו) מתוך זירת השלטון.
    מה לא ברור כאן?
    ולא איזה ציוץ בדבר אינטרסים כלכליים-חמריים עם ניצני "רוחניות" ו"פעפוע אוסמוטי" לכל מיני "תחומים רבים" שכולם מנוקזים היישר לבורגנות,מיישירים האצלות עימה ומשרתים למעשה רק אותה.זהו אינטרס של אנשים שבגדו באינטרנציונל ומוכרים את כוח התארגנותם לכל המרבה במחיר,תוך כדי שהם מפנים עורף לעקרונות בסיס ומתעטפים בכל מיני עלי תאנה מחוררים של פלסף סוציאליסטי אלעק.
    "העץ נבחן ע"פ פירותיו" אמר ישו.
    לכל מדע יש את הדת שלו ולכל דת יש את המדע שלה.
    הסוציאליזם המרקסיסטי פשוט להחריד,ורצוי שכך ישאר (נשבר כבר מהמלל והפלסף המשמימים על חודה של מחט).
    הוא אומר שמעמד הפועלים הוא זה שיכול וחייב לנהל את עיניני המדינה,ואין אחר לו!
    הוא אומר שבזירה השלטונית תתמודדנה רק נציגויות של פועלים ועובדים באופן דמוקרטי מוחלט.
    ע"כ תפקידו של הסוציאליזם הוא אכן לדאוג שכך יהיה,בעזרת האינטרנציונל,שתמיד יושיט יד לכל מעמד מדוכא ובלי לבדוק בציציות.
    אך יש לזכור שבכל מדינה בה הבורגנות שולטת,מעמד הפועלים מדוכא באופן טבעי , הבורגנות היא היא הסממן לדיכוי הפועלים (בכלל נשבר כבר מהביטוי האוילי מעמד הפועלים,קיים מעמד הבורגנות שמסווג את כולם ואת עצמו שם בראש,לכנות עצמך “מעמד פועלי”,תרשו לי במחילה לגחך,זה בעצם לחשוב כמו בורגני,ז"א יש איזה עסק חברים? ישר לארנק),הרי מי באמת יודע את הדרך לליבו של מרקס קשישא?..אתם הלא אמורים לבוא, לשבור ולסלק תופעה (בורגנות),ולא איזו קובץ בעיות לאומו-דתיות כביכול,שהיא (הבורגנות) נוטה להסתתר מאחריהן…
    כל התארגנות שאננה למטרות עבודה או יצור,תתבצע מחוץ לשדה הפוליטי ולא תשמש לחץ לשינוי המדיניות.ע"כ תפקידכם הוא לכל היותר מיון הארגונים השונים לפי השתייכויותיהם האמיתיים,לקדירה הפוליטית אם לוא?כאן לא צריך מעבדה,עשיה שלא למען האינטרנציונל אננה יכולה לעזור באמת למעמד מדוכא כלשהו.שהרי הדיכוי וכל שאר התופעות שהבורגנות מפעילה כנגד מעמד העובדים כמו בעיות דת,לאום ורכושנות,נעשו בדיוק למען זאת,שלייבנר וחבריו יעסקו בפלסף המשמים וישארו לבדם בסוף,איטלקטואלים בגרוש והבורגנות תקטוף את פירותיה-פירותיו השדודים של המון האדם שלייבנר וכסיף ,מוריהם,מלמדיהם ומדריכיהם,היו אמורים לכוון בכלל למשהו אחר!!ולהוציא תכל’ס ולא ברברת משמימה,מה גם צודקת ואינטלקטואלית.
    האינטרס היחידי של מעמד העובדים הוא שיפור תנאיהם של העובדים (כלכלית/חמרית) ועשיה סוציאליסטית למען האינטרנציונל (זו אמורה להיות ה“תרבות” והפעפוע “לתחומים רבים”…) .
    ועל האינטרס של האינטרנציונל כבר דברנו.
    החבר כסיף והחבר לייבנר יכולים להתווכח ביניהם וטוב שכך,למי עוד יש חשק להסתובב בשדות שעמום הכרחי שכזה.
    אנני מבין בענין זה את שניכם וגם את כותבי המסמך הנעלם,למה להאריך כל כך במילים? די! נשבר כבר מהמלל הזה,אנחנו לא חוג לתמצות.
    יואילו החברים לייבנר וכסיף וכל השאר לתמצת בדבריהם ולא להיות סמנטיים כל כך.
    סוציאליזם אננו מדע התחביר,ההגיה והדקדקנות,ואנו אננו חוג המורים האמור לעוט על עבודותיהם של התלמידים החרוצים.
    הריני להפנותכם לכוחות כגדעון,חיים,אפילו אורי,במיוחד אורי שיעזרו לכם ליצר דוח"ות על פעילות סוציאליסטית בצורה שתדבר בכיף לכל אוזן,שהרי זאת מלאכתם ואומנותם ופירותיהם טובים (אלא שאז קרוב לוודאי תמצאו עצמכם "מצונזרים",מקוצרים כדי כאב,ממש "מיטת סדום" לא עלינו,זאת גם הסיבה שהם בחוץ,ולא יעזרו תחינותיך עופר,"לייבנר לא ישוב לעולם…" סטייל כולם ככה).
    מלל משמים וארכני מלווה בפלסף אין סופי,יוביל אותנו אל הפינה בה אולי הח’ לייבנר וכסיף ישלימו בסוף (ברצינות,הלוואי וזה יקרה),אך אבוי הם ישארו החברים היחידים במפלגה.אך מה חייבים לעשות ע"מ לראות אותם מכהנים כח"כים לצידו של חאנין הדמוקרט שמבצע עבודת קודש פרלמנטרית מבפנים (זו אינה מחמאה אלא תאור הג’וב)?
    היכן הם גדעון אורי יוסף אילן ואחרים רבים וטובים מהם? במפלגה אינם,את הסוציאליזם אינם משרתים,מתכחשים אף לתורת אבות,ונעשו ממש כמותכם לייבנר וכסיף מומחים ל"עלילות הבורגנות" (פוסט קולוניאליזם מחד ופלסף עקר על עיניני צדק ותרבות לוואי מאידך), ממש מומחים לקסטות…לא עדיף להיות מומחה להקמת מועצות עממיות הפועלות בהרמוניה סוציאליסטית אינטרנציונלית?
    הרי דיון בקסטה משאיר אותך בהבנת הקסטה ולא בדרכים הנכונות לשיפור מצבה הכלכלי חומרי,שאיתו גם תגיע ה”שלוה התרבותית” אליה מייחלים כולם,מה לא ברור כאן? לאן הגענו?
    לעוד קירקושיאדה,על "היכן נמתח הגבול בין דבר אחד למשנהו”? על עוד מפגן מרהיב של קביעת זהות אלעק של נאד של יתוש,במפגן פרקטלי מפואר של אפקט כנפי הפרפר,המשרת את הבורגנות ואותה בלבד? לא עדיף לתת לנאד במקרה שלנו להגדיר את עצמו המתבטל לבד,אהה שכחנו שאתם תמיד דואגים ל"מה יקרה אם…”,לא,לא,אתם הם אלו שצריכים להסביר ,לפרט ולתאר,היתכן אחרת?…על כך אומר לכם :”ומה יקרה אם לא?”…
    ובכן (על דרך המשל),בואו ונוריד את המסכות.
    חייבים כנראה להיות אנרכיסטים גמורים בכדי להבין מהו סוציאליזם או קומוניזם טהור.
    ערכים נעלים כערכי הסוציאליזם והקומוניזם,הם נזם זהב באף חזיר,אם העוסק בהם אינו מבטל חשיבותו העצמית ורחמיו העצמיים.
    שזוהי תמציתו של האנכיזם מעבר למאבק בלתי מתפשר בכל צורת שלטון מדכאת,מנצלת ומשפילה.

    בדש"פ

  2. עופר כסיף: שכחתי להוסיף… הגיב:

    …ש"הצעה מעשית" צודקת! אם אכן מדובר בשותפים, מדוע לפצל את השורות?

  3. עופר כסיף הגיב:

    חררדו: לא אני ולא דו"ח מק"י מתעלמים מקיומם של יחסים קולוניאליים אלא ממפים וממקמים אותם בתוך הקונטקסט הכולל של הקפיטליזם ממנו, כאמור, נגזרים שלל יחסי הדיכוי והניצול. אם אכן, כמו המסמך אליו הפנית אותי, מדובר ב"התחברות", הרי שגם את סוגי הניצול והדיכוי ראוי לראות באור "מחובר": הקפיטליזם ושלביו העליונים למיניהם…

  4. חררדו לייבנר הגיב:

    עופר: הבנה שהעולם מתחלק גם ("גם", לא "רק" ולאו דווקא "בעיקר") ל"צפון" ו"דרום" או ליתר דיוק שמתקיימים בו יחסים קולוניאליים וניאו-קולוניאליים איננה שמה בהכרח דגש על שאלות ייצוג – אלא על שאלות מאוד קונקרטיות של דיכוי וניצול. אני לא "פוסט-קולוניאלי" בתפיסותי כיוון שאני חושב שהקולוניאליזם, שיחסים קולוניאליים וניאו-קולוניאליים עדיין איתנו ועוד איך! הדו"ח של מק"י די עיוור לכך, במיוחד עיוור לקולוניאליזם הפנימי בתוככי החברה הישראלית. אבל, על הדו"ח עוד ארחיב ברשימות הבאות.
    אתה שואל לדבי התוכנית הפוליטית שאני מציע, אתה מוזמן לקרוא תוכנית שאני שותף לה:
    — קישור —

  5. הצעה מעשית הגיב:

    אני חושבת שהחברים לייבנר וכסיף צריכים לשבת בדחר אחד ולנסות ולגשר על הפערים שלדעתי הם לא כל כך רציניים. הייתי מצפה מהם לפעול במסגרת אחת ובעלת שורשים כמו מק"י. כל הפנטזיה של חררדו לייבנר להקים "משהו חדש",על סמך כמה משפטים שהוא לא מסכים במצע מק"י נראה לי מופרך מיסודו. במקום לחזק את הקיים, רוצים להקים עוד קיוסק קטן. יש אחד כזה: קוראים לו מאבק סוציאליטסי, וזהו קוריוז, יבוא מאנגליה. אני מקווה שחררדו לייבנר לא רוצה להקים קוריוז נוסף, אבל יבוא מדרום אמריקה

הגיבו ללכולם ובעיקר לח’ כסיף ולייבנר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים