במשמרת זו היינו עדות לעקירת עצי זית, גניבתם, סתימת בור מים, וכל זאת על ידי כוחות צה"ל. זאת, כנראה, במסגרת הניסיונות הברורים לגרש את תושבי הכפרים בדרום הר חברון, ולייצר רצף של התנחלויות. אנו פותחות את הדו"ח בתיאור אירועים אלו.
9:20 הכפר א-טוואני – כביש 317, ליד מעון: נפגשנו עם ג’ומעה מהכפר על מנת לשמוע על ההתרחשויות שהיו עם מתנחלי חוות מעון. כך סיפר ג’ומעה: ביום שני 16.4, בזמן שג’ומעה רעה את צאנו על אחת הגבעות מסביב לא-טוואני, הוא ראה כמה מתנחלים יורדים מהחורשה (המאחז הלא חוקי בחורשה שליד חוות מעון) לכיוון רועה אחר. המתנחלים היו רעולי פנים. הם החלו להתנכל לרועה, להכותו ולהבריח את הצאן. ג’ומעה התקשר למשטרה וביקש שיבואו מהר. בינתיים אחת המתנדבות של ארגון ה-CPT, ארגון בינלאומי שמתנדביו גרים בא-טוואני (Christian Peacemaker Teams) הגיעה וניסתה לעזור לרועה. ג’ומעה קרא לשניהם להגיע איליו מאחר שפחד מתוצאות האלימות (הוא כבר מנוסה).
בינתיים הגיעה המשטרה, עצרה את המתנחלים, לקחה אותם, ואז… שיחררה אותם בטענה שהרועה לא הצליח לזהות את פני התוקפים מכיוון שהיו רעולי פנים (הערה שלנו: זה גם מה שפורסם בחדשות). מדוע עליו לזהות את פני התוקפים אם הם כבר היו בידי המשטרה? הם נתפסו בשעת מעשה, אך במשטרה מצאו תירוץ לשחררם. מדוע טרחו לעצור את המתנחלים ואז לחפש תירוץ מופרך לשחררם? אלמלא התנסינו אנו באוזלת היד של משטרת חברון, ובסירוב המוחלט שלה להתעמת עם המתנחלים, אפשר היה לחשוב שהסיפור מפוברק. אולם, המתנדבים הבינלאומיים אישרו אח"כ את הסיפור כלשונו.
במהלך שהותנו בחצרו של ג’ומעה הבחנו מרחוק בפעילות צבאית בגבעה הסמוכה לכביש הגישה למאחז הבלתי חוקי "מצפה אביגיל". החיילים שהתפרסו על הגבעות הסמוכות מנעו מהפלסטינית וממתנדבי ה-CPT את הגישה. ניסינו להתקרב אל המקום דרך הכביש ולפנות לכיוון מצפה אביגיל. רכב צבאי חסם את דרכנו. לאחר כמה דקות הגיע ג’יפ נוסף וקצין בדרגת סרן הציג צו שטח צבאי סגור חתום ע"י מפקד החטיבה. החיילים (מילואים) סירבו לומר לנו מה הפעילות. ניסיונותינו להבין מה קורה עלו בתוהו. ג’ומעה העריך שהצבא כורת עצי זית (מנקודת התצפית שלו בא-טוואני) אבל גם הוא לא ידע בוודאות כיוון שהמרחק היה גדול והשטח נאסר לכניסה). במינהל התיאום והקישור (מת"ק) היפנו אותנו לדובר. הוא אמר תחילה שהוא נוהג ולא יכול לדבר וביקש שנתקשר עוד 10 דקות. בהמשך היה לא זמין. בדובר צה"ל לא ידעו דבר והתחילו להעביר אותנו ממשרד למשרד ללא תוצאות. מכונית אזרחית הורשתה לעבור – מתנחלים ממצפה אביגיל.
אחרי 20 דקות של המתנה שמענו טרקטור המתקדם לכיווננו. הוא הועמס על משאית ואז יצאה מהאזור שיירה של 8 ג’יפים צבאיים (בהם שלושה של מג"ב), בט"שית ורכב מסוג האמר. ג’יפ נוסף עלה לכיוון אביגיל. לשיירת כלי הרכב הצבאיים התלוו שני כלי רכב אזרחיים שגררו כל אחד עגלה מכוסה. הנהגים היו אזרחיים שחבשו כיפות.
עלינו לגבעה (שעד לפני כמה דקות היתה שטח צבאי סגור) – גבעה שקודם היה בה כרם זיתים ובור מים. במקום לא נותר זכר לעצים (בדיעבד הסתבר לנו שהעצים שנעקרו היו על העגלות המכוסות). רק אדמה ועליה סימנים של הטרקטור הכבד. במקום פגשנו מספר תושבים המומים ושתי מתנדבות מה-CPT שצילמו מרחוק את ההתרחשות.
בעל השטח הוא עלי רביעא. הוא סיפר שבשנת 99′ נטע זיתים בשטח אך הצבא קבע שמדובר בשטח שבו אסור לנטוע עצים ולכן נפתח משפט בעניין שהתנהל בבית אל. ארבע שנים התנהל המשפט, עד שלאחרונה קיבל רביעא אישור מהמת"ק (סרן טארק) להשתמש בשטח כאדמה חקלאית.
בנוסף לעקירת העצים נהרסה גדר האבנים שהקיפה את השטח וגם בור המים נפגע.
באופן כללי מראה ההרס היה נורא, עצוב מאוד, מכעיס ומקומם. החלקה נמצאת קרוב מאוד למצפה אביגיל הלא חוקי, העומד על תילו, עם קרוונים, אספקת מים זורמים, חשמל, כביש גישה והגנה צבאית. לתושבי א-טוואני אין מים זורמים, ובקיץ הם נסמכים על מי הגשמים הנאגרים בבורות. הידיעה שעמדנו עשרות מטרים מהמקום ולא יכולנו לעשות דבר היתה מתסכלת ביותר.
צבא הגנה לישראל אחראי ל:
1. עקירת עצי זית של תושב א-טוואני.
2. גניבת עצי זית של תושב א-טוואני.
3. הרס בור מים של תושב א-טוואני (בסוף החורף ולפני הקיץ).
4. הרס גדר האבנים של החלקה של תושב א-טוואני.
5. שיתוף המתנחלים בעקירה.ובגניבה.
6. אי מסירת הודעה/התראה לבעל החלקה.
הנה עדותה של חוה על הדב "המטורף" ואחרים שתקפו אתמול את הפעילים:
— קישור —
גם במקרה זה האחראי העליון הוא שר הבטחון-עמיר פרץ שנכשל כליל בתפקידו ומאפשר את השתוללות הצבא.
עוד הפגנה היום בדרום הר חברון
— קישור —
אני מצהיר בזאת, על הזדהות מוחלטת והערצה מראש, לכל פעילות פלשתינאית שהיא, באשר היא, בכל מקום ובכל זמן בעבר, בהווה ובעתיד, בישראל, בשטחים ובכל שאר העולם – תהיה אשר תהיה ויהיו אשר יהיו תוצאותיה.
כל עוד כובשת ישראל, את אדמות פלשתין ומסרבת לסגת מהן – או, לחילופין, לאזרח את כל אנשיה ולאפשר, לכולם ללא יוצא-מן-הכלל, זכות-שיבה מלאה – אין לה זכות-קיום ואנו, בהיותנו ישראלים עבריים ממוצא יהודי, שומה עלינו להקריב מעצמנו ככל שרק נוכל, על-מנת לתקן את העוול, שחטאנו ושחטאו "אחינו" למוצא, לאזרחות ולעם.
כי נולדנו אשמים.
דני.
למגיב שסירב להזדהות: גם בדרזדן, היו אזרחים תמימים….פעוטות….ילדים…
נו? אז שלא יפציצו את גרמניה?
עובדה: הגיע להם לחטוף! כי ככה זה במלחמה… וגם ליהודים מגיע.
והחמלה שלי, נתונה לתינוקות הפלשתינאיים.
אתה מזדהה עם כל פעילות פלסטינית שהיא? רצל פעוטות? פיגועי התאבדות בקרב אזרחים?
העובדה שאתה מצהיר במרומז שאתה מוכן להיות קורבן של הטרור הפלסטיני מרשימה למדי, אך האם אתה מוכן לחוס על אחייני הפעוטים?
בניגוד אליך אני נהגתי להזדהות כאן בשמי המלא עד שהאתר בחר בנקודה מסוימת להפסיק להעלות את תגובותי, לדעתי שלא בצדק.
ולידיעתך: אני חושב שהפצצת דרדזן הייתה פשע מלחמה ואף לא תרמה להכנעת גרמניה (להיפך-כמו בהפצצת לונדון זה רק הגביר את הנחישות של האוכלוסיה המקומית).
אדם מוסרי יתנגד להרג אזרחים מכל המינים והצבעים. תגובתך מוכיחה שכשמקצינים יותר מדי שמאלה נפגשים עם הימין הקיצוני במעגל הקסם הפוליטי. הידעת שמוסליני היה תחילה סוציאליסט אדוק?