אני איני פעיל באגודת הסטודנטים של מוסד לימודיי, אוניברסיטת תל-אביב. מעולם לא הייתי פעיל בה, ולא היו לי אף-פעם שאיפות כלשהן להתברג בארגון אותו אני תופס באורח שלילי למדי. כעת, על-סף סיום התואר השני ולאחר חמש שנים באקדמיה, אני יכול להתבונן לאחור על הבטחות כוזבות, תפקוד לקוי וארגון לא נכון, ולא על העוצמה הפוליטית והכלכלית של הארגון הזה מול מטרותיו המוצהרות. ובכל זאת: בימים אלה חוברים ארגוני הסטודנטים השונים למטרה משותפת ולמאבק על עתיד ההשכלה בישראל.
במתכוון השמטתי את המלה "גבוהה" משום שאיני רואה בהשכלה אקדמאית משהו שאמור לחרוג מהסטנדרט שלכל אזרח מגיעה נגישות אליו. לכן המאבק הוא על עתיד ההשכלה בכלל. מעבר לכך ובסתירה מוחלטת לעיקרי הביקורת על המאבק הזה, מפירותיו לא ייהנו הנאבקים הנוכחיים – הרי אנו כבר מצויים במהלך התארים שלנו, רובנו כבר שילמנו את עיקר שכר הלימוד. המאבק הזה הוא על הזכות של ילדי בתי-הספר היסודיים ונערי בתי הספר התיכוניים לנגישות להשכלה אקדמאית. נגישות שתימנע מרבים מהם בשל מדיניות קצרת טווח של ממשלות מנוונות ומנותקות.
אפשר שלא להסכים עם דרכי המאבק שנוקטים בהן הסטודנטים, אבל אי אפשר שלא להסכים לתוכן המאבק הזה: מוסדות ההשכלה האקדמאית בארץ קורסים. הממשלה מחליטה להקים ועדה (ועדת וינוגרד) אשר מגיעה לאותן המסקנות שהסטודנטים צועקים כבר שנים, וכשאלה לא נראות לממשלה, היא פשוט מקימה ועדה חדשה (ועדת שוחט), והפעם דואגת לאייש אותה בדמויות אשר מזוהות עם המסקנות שלמדינה נוח עימן. זה בערך כמו שאולמרט יבטל את מסקנות דו"ח וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה בשל אי שביעות רצון ממסקנות הוועדה, ויקים ועדה חדשה בראשות שולה זקן וישראל מימון.
איפה נשמע כדבר הזה? מעבר לכך, כיצד אפשר להשלים עם תוכנית כל-כך אווילית ומרושעת להפיכת שכר הלימוד לדיפרנציאלי ובכך למנוע מבני השכבות החלשות, שגם כך אינם מסוגלים לעמוד בתנאי הקבלה לאוניברסיטאות בשל היעדר יכולת כלכלית להתכונן כראוי לבחינה הפסיכומטרית, או לממן את שכר הלימוד בנוסף למגורים בערים במידה והתקבלו, כיצד אפשר למצוע מהם נגישות למקצועות לימוד שמאפשרים יכולת השתכרות בעתיד? איך ניתן להשלים עם הידלדלות נפשעת בתכנים, ברמת ההוראה ובתקצוב מחלקות שאינן "רווחיות", כאשר ליבה של כל חברה בריאה הוא אנשי הרוח והתרבות שלה? האם השלמנו עם כיליוננו הפיזי והמוסרי ולכן עלינו לאמץ לעצמנו דגם חברה של טכנאים ומהנדסים בלבד? האם השלמנו עם הקץ ועל-כל אחד לעשות כמה שרק יכול לביתו, לפני שיורד עלינו המסך?
החברה הישראלית אומנם "התברכה" בשסעים רבים ועמוקים, אבל אינה חברת מאבקים. הקונסנזוס סביבו מתלכדים המוני בית-ישראל – יהדות וביטחון – עיקֵר במהלך השנים כל ניסיון להנפת הדגל החברתי לראש סדר העדיפויות. בעצם, מלבד בשלושה מקרים עיקריים (ואדי סאליב ב-1959, הפנתרים השחורים ב-1971 ומאורעות אוקטובר 2000), מחאה אזרחית נוקבת לא התקיימה בישראל, ואת תחושות התסכול והניכור משאירים הישראלים לשיחות "הקיטורים" בסלון ובבית-הקפה.
והנה, ביום רביעי 25 באפריל נפל דבר: אותו ציבור שאוהבים כל-כך לכנות "מפונק" ו"אדיש" יצא לרחובות להפגין ולמחות. הסממן המיידי של כל מוסד כוחני המצוי במצוקה הוא הפעלה בלתי פרופורציונאלית של המשאבים העומדים לרשותו. במקרה של המשטרה מדובר באלימות. יחידת העבריינים במדים של המשטרה – היס"מ – נשלחה לדכא את אי-הציות האזרחי, בדיוק כפי שהיא נשלחת לעשות כן ביציעי הכדורגל, בהפגנות שמאל וימין, ובכל מקום בה מרגישה הממשלה שמישהו מעז לקרוא תיגר על הקונסנזוס שלה. אבוי לה למשטרה אשר מחזיקה במיליציות קלגסים ברוטאליות כמו היס"מ. אבוי לה לממשלה שאינה מסוגלת להתמודד עם ביקורת לגיטימית על האופן בו היא סוחרת בעתיד כולנו.
המחאה הספונטאנית של יום רביעי 25 באפריל חייבת לעורר כל אחד ואחת מאיתנו.
היא חייבת לעורר את מועצות התלמידים בבתי הספר התיכוניים – אלו אשר מייצגות את הסטודנטים של מחר, להצטרף לשביתה ולהציף את הרחובות!
היא חייבת לעורר את שלל הארגונים החברתיים לשנע את פעיליהם ולהפגין למען מה שהם מאמינים בו!
היא חייבת לעורר את תנועות הנוער אשר מכשירות את מנהיגי המחר, לגייס את חניכיהן לטובת עשייה אמיתית למען הערכים אותן הן מייצגות!
ב-1 במאי, יום אשר מסמל יותר מכל סולידריות חברתית, המחאה יוצאת שוב לרחובות. אין חובה לתמוך דווקא במאבק הסטודנטים בכדי להצטרף למאבק. בין אם נמאס לנו מהשחיתות הגואה, או מהיעדר מנהיגות אחראית; בין אם קצנו בפערים כלכליים בלתי הגיוניים הנצפים רק בגרועות שבמדינות, או מהאופן הבלתי נתפס בו מתייחסת המדינה לחלשיה; בין אם נתמלאנו שאט נפש לנוכח האלימות הברוטלית של הגוף שאמור להגן על החוק במדינה, או מהעובדה שטובי בנינו נשלחים להגן עלינו ומופקרים מאחור.
זהו הזמן! זהו הזמן של כולנו להראות לחבורת המנותקים המורמים מעם כי אזרחי ישראל לא יישבו לנצח בחיבוק ידיים ויסתפקו בפתק חסר משמעות בקלפי אחת לארבע שנים! זהו הזמן לצאת לרחובות, להיות שם, בלי אלימות (את זה נשאיר למי שמצטיין בכך, כי הרי מה יש להם מלבד שכרון הכוח?) אך עם מבט נחוש האומר כולו: "עד כאן!", לא ניתן עוד להפקיר את עתידנו כפרטים, וכאזרחים בחברה!
דיי!
נמאס!
דיי לדבר על סולידריות חברתיות ולהוציא את שוטרי המג"ב מאותו מעגל של סולדיריות.
דיי לעיוורון של השמאל, אני לא חלק מהשמאל הזה למרות שאני תומך בכל המאבקים שלו ובכל ההפגנות שלו.
שמאל שמעדיף להפוך את המדוכאים בני המדוכאים, נציגי השכבות המוחלשות לשטן עלי אדמות הוא לא שמאל בכלל, הוא חרטא ברטא.
נראה שעד שהחרא לא יגיע לאף לא יקרה כלום.
הם הצליחו לפרק אתכם לגורמים, כל אחד והערוץ שלו!
רק שעכשיו THE SHIT HIT THE FAN
לאוטנטי שכזה
מסכים אתך לגמרי.
אז מה,נראה לדעתך את החברה מהיס"ם בשיעורי סוציאליזם?
אני נלחם למען זה,דרך האיגוד שלהם,בתוכם.
חבל על כל מילה,תותחים,שמים בכיס הקטן,מבחינת פוטנציאל הידע הסוצ’ שורה שלמה של מפגינים סטודנטיאליים וכזה.
הם היחידים שעושים את העבודה!
זה שהבורגנות השתלטה גם עליהם,מעציב מאד,תאמין לי מעציב גם אותם,מעציבה עוד יותר השתלטותה על הצבא והאוניברסיטאות שלא לדבר על המפעלים בפרט והמדיניות בכלל..אז מה?
אז הולכים ללמוד קצת סוציאליזם,אני פונה לטרוצקי,מה איתך?
אני חותם על כל מלה ומלה במאמר – ולמר "אותנטי כזה כאילו" – נו, אוקיי. אז כשבאים שוטרי היס"ם, מג"ב וכיו"ב, לעצור את חבריי ולרסק את עצמותיי, אני פשוט אחבק ואגיד, "היי, קולגות עמלים!!"
אין מלים.
אני בכיף אחבק את כל שוטרי וחיילי העולם – אם הם, יפסיקו לרדוף אותי!! דיל או לא דיל?
שכר הלימוד הנוכחי, בטח-ובטח אחרי ועדת שוחט, הוא גבוה גם ביחס להכנסות המעמד הבינוני.
מה זאת אומרת השתלטותה של הבורגנות על הצבא וכו’?
כאילו הייתה קיימת בהתחלה מדינה שבה הצבא והאוניברסיטאות והמשטרה היו גופים בלתי תלויים "דמוקרטיים" ואז באו הבורגנים והשתלטו?
ברור שדבר זה לא היה מעולם, שהרי תמיד היו הצבא והמשטרה וכו’ כלים של המעמדות השליטים
איזה כיף להיות דניאל, כלכך פשוט, כלכך נקי וטהור, כלכך פשוט כבר אמרתי?
אם אינך ידידי בהכרח אתה אוייבי המר.
לפי דניאל, היס"מניק אבי אשכנזי(האוייב להלן) אמור להתפטר מעבודתו כדי שלדניאל לא יפריעו להצית פחים בהפגנה, כמובן שהעובדה שמשפחתו של האוייב תיוותר ללא פרנסה לא מעניינת את דניאל, האוייב אינו אדם עם דעות או רגשות, או התחייבויות, אין לו בת סטודנטית ששכר הלימוד שלה נקנה בזיעתו המלוחה. הוא משרת השלטון הנאלח ותולולו. הדרך שבה דניאל רואה את האוייב היא בדיוק כפי ש"בהמה ימנית" רואה את ה"האויב הפלסטיני". דבשות, גמלים קצרי רואי וכו.
תמיד האמנתי שפנאנטיות היא ביטוי של פשטנות. דניאל(קלטי?)(שסביר להניח שיקלל, יטנף את המסך בנאצות ויקרא גם לי בהמה. הלוואי ואתבדה) הוא דוגמה טובה לכך.
דניאל חושב "רגשית" וחוצפית חושבת "מוסרית".
אבל בשביל שינויים במציאות צריך לחשוב, סליחה על הביטוי, פוליטית.
אני חושב מהו השלב הבא במאבק. איזה יעד צריך לכבוש. אם נתמקד בשאלת "מוסריותו" או "קורבנותו" או "משכורתו" של המג"בניק נישאר באותו מעגל: מפגינים מפגינים ושוטרים מרביצים.
חוצפית, בלי זעם אין מאבק, ורגשות של טינה וזעם תמיד מופנות למי שעומד מולך ומנחית את המכה. כשכואב קשה לחשוב על כלל המערכת המורכבת. וכאמור, טינה היא מנוע לגיוס המונים ולהעצמת מאבקים (צודקים ושאינם צודקים) גם אם היא לא "פוליטיקלי קורקט.
אבל זה לא מספיק. בסופו של דבר צריך לשוות לנגד העיניים את היום שבו השוטרים יעברו לצד הנכון של הבריקדה. אם זה לא יקרה לא עשינו כלום מנקודת מבט היסטורית, וזה לא ייעשה באמצעות שיפוט מוסרי. דניאל אומר, יש עבודות שלעסוק בהן זה מעשה בלתי מוסרי. נכון? לא נכון? מעניין את זקנתי. אנחנו לא שופטים, אנחנו מסיתים. כן, מסיתים בעיני המערכת. וככאלה אנחנו צריכים לפעמים גם להיות נוטי חסד למי שאולי לא מגיע לו.
שנאה וזעם זה חשוב, אבל צריך שבתוכם ינצנץ רמז של שותפות. אל תגיד "היי קולגות עמלים", תגיד "תתחיל לשבות גם אתה". תגיד לו שהוא מכה גם את עצמו. תגיד לו שהוא כלב התקיפה של אולמרט ושל המיליונרים שמזהירים אותו שלא לרשום להם דו"ח כשמכונית הפאר שלהם חונה באדום לבן… תגיד לו שאנחנו נסיים את הלימודים בשכר הלימוד הישן, והוא יתחיל ללמוד בשכר הלימוד החדש. תגיד לו שרבים מהבולשביקים היו חיילים שהפקירו את השוחות כדי להילחם באויב.
נו – לא ידעתי, שעל שוטרי היס"מ, קיים איום תמידי בגירוש, שמתייחסים אליהם כאל לא-אזרחים ולעתים, גם כאל לא-בני-אדם, שמנשלים אותם מאדמות, עליהן חיו עוד בטרם הניח, ראשון החלוצים, כף-רגלו, על אדמת פלשתין, שמכים אותם במחסומים, שמענים את אחיותיהם ואונסים אותן, על-מנת שישמשו סוכנות, שיורים בהם בהפגנות… איך אתה מעז, בכלל, לגזור שווה, בין שתי האוכלוסיות האלה?!? איזו חוצפה זו?!?
חברים, מר "אותנטי" זה, הוא אכן אותנטי – מייצג, באותנטיות רבה, את הבהמה הימנית, הגזענית, הפשיסטית, הקרנפית, שלא זו בלבד, שהיא נהנית מאד, מפירות-הכיבוש (כי, בפועל – כולנו, כל המתגוררים בישראל, נהנים מהם… מי יותר ומי פחות) – היא מסרבת אפילו *ל?ה?ב?ין*, שיש שם, בצד השני, בני-אדם, אשכרה בני-אדם, הסובלים מכך. אצלו, הקרבן הפלשתינאי, אינו קרבן כלל וכלל – או אולי, לכל היותר, הוא קרבן במידה, בה החייל, המכוון לעברו את נשקו במחסום, הוא קרבן… כי הלא, "כולנו קרבנות הכיבוש", כדברי פעילי מר"צ, "מחסום ווטץ’" ו"שלום עכשיו". כן, ודאי – הנערה הפלשתינאית, המוטלת גוססת מפצעיה ושוטר המג"ב שירה בה, המקבל שכר-מינימום – שניהם קרבנות, במידה שווה… ואין לדעת, היכן הצדק ו"לך תדע, מי סובל יותר"….בא לי להקיא מאנשים כאלה.
בגעל מגזענותך, דני.
מדהים.
אם ההודעה שכתב דניאל הייתה מופנית כלפי פלסטינים (אזרחי ישראל או לא), כבר מזמן היינו רואים מבול תגובות על דיכוי האוכלוסיה הפלסטינית, על הנישול, על הגזענות וכו’.
העובדה שאף אחד לא טרח להגיב כבר מחזקת את הדעה שלי בעניין הזה, שהשמאל כאן הוא מאוד בעייתי או שבכלל לא שווה לקרוא לו שמאל.
הוא שמאל אגוצנטרי, הוא שמאל שרואה את התמונה רק בעין אחת.
להגיב קונקרטית לדניאל- אין לי טעם בכלל.
שלום לכולן\ם…
הרבה פעמים יצא אפילו ל(שוורצע-חייה) כמוני לגלוש באינטרנט ולקרוא טוקבקים למאמרים בעיתונות של הקונצנזוס… nrg ynet וכו" אבל באמת שמתוך כל התגובות (שכולנו מכירים\ות) של רפש וזוהמה ורבאלית, כזאת שגורמת לך לרצות להקיא… התגובה הזאת באמת מתעלה על כולן.
רציתי להגיב על התגובה הראשונה שלו התפרסמה, אך אמרתי לעצמי- אה, לא סיפור גדול, אולי בחירת המילים היתה צינית מידי ולכן הוא נשמע כל כך גרוע, לא נראה לי שהוא באמת מתכוון לזה.
ואז שלושה ימים למחרת נכנסתי שוב לאתר וראיתי שהוא הפתיע בעוד תגובה…עמוקה, מנומקת, הפעם גם הרבה יותר בוטה.
אז כבר באמת לא יכולתי להתאפק לא להגיב והסיפור הקצר הבא יכול להסביר- כתבתי תגובה ארוכה מאוד… ניסיתי לענות על חציי הנקודות שהוא העלה אבל משום מה האקספלורר שלי עשה לעצמו ריענון לדף ונמחקה לי כל התגובה. ירדתי למטה בדף שוב כדי לכתוב את הכל מחדש אבל פתאום הסתבר לי שהוא הגיב שוב פעם… הפעם הוא כבר באמת לא יכל לשמור יותר.. הכל התפרץ החוצה, בלי שאף אחד ביקש חוות דעת כללית, משהו שכנראה הוחזק אצלו הרבה זמן בבטן- התפרץ. מאחורי כל הביטים והפיקסלים… כשהוא על הכיסא הנוח, נהנה מהמזגן, מי יכול עליו?
באותו רגע כבר לא היה איכפת לי מההודעה הארוכה שנמחקה לי… מזל שלא שלחתי אותה, מי יודע איך הוא היה משתמש בבמה הוירטואלית הזו כדי לשטוח עוד טענות שנובעות מהמציאות המעוותת שבמוחו.
נתתי לעצמי יום להירגע והנה אני כאן שוב…רפרפתי קצת בגוגל… לברר אולי כתוב משהו על דניאל…גוגל לא איכזב, דניאל קלטי הוא מטקבק מדופלם. באחת מהתגובות הוא מספר על עצמו "אני סופר, משורר, עורך, מתרגם והוגה-דעות…", כל הכבוד, טוב לדעת שקיימים אנשי רוח נאורים כמוך.
דניאל… לא כולם נולדו לחיים שאיפשרו לך לרשת את ההון התרבותי שירשת בילדותך ושבעזרתם ירשת עבודה כה *מוסרית* כהוגה-דעות (נוראיות ומתנשאות כל כך שמזכיר לי את דבריהם של כל-מיני אנתרופולוגים שחקרו את מה שנהוג לקרוא- "האזורים הנחשלים" הלבנט כדי לתת תוקף מוסרי בידי כובשיו הלבנים ללמד את חיות האדם תרבות מהי.
דניאל…זה שבמשטרה וביס"מ ישנם מזרחיים אלימים או גזענים לא אומר שדיכוי האוכלוסיות שלהם הוא לא חלק גדול ממה שיצר בתוכם את האלימות…אתה פשוט טועה אם אתה חושב ששוטרי מג"ב שחוזרים מהפגנה בבלעין או בקרייה הביתה חוזרים לארמונות פאר או לדירות שכורות במרכז תל אביב. רובם חוזרים לעיירות הפיתוח ולפריפרייה, שם אצל רוב התושבים ההנאה מפירות הכיבוש היא בוודאי פחותה מההנאה שלך מפירות הכיבוש- גם אם תתנגד ותפגין נגדו עד עד מחר.
נו – ואני דווקא חשבתי עלייך טובות. עשית עליי רושם טוב, בתחילה, כבחורה קולית, שלא בולעת אף מוסכמה. את מקלקלת את דעתי עלייך. חראם!!;-))
(ואגב: קלטי היה שם משפחתי, בין השנים 1998-2005; היכרנו אז? מעניין מי את…)
נו, מדברים על פרנסה… אז למה לעצור ביס"מ? מה, למה לא נקים, מחנות-השמדה, לערבים, או למזרחיים, או לשמאלנים כמוני (וכמוך?)? מה, זה יתן המון פרנסה! לעוד ועוד מובטלים, תהיה פרנסה בהזרמת הגז, בניהול הסלקציה (רכט-לינגס…), בבניית הצריפים… מה, למה לא? פרנסת-ההמונים = העיקר!!
כן, כן!! בואו, הרגוני!! העיקר שתהיה לכם פרנסה!! בואו-נא, כרתו ידיי, כרתו רגליי – העיקר, העיקר שתקבלו עמלה!!
אינני מבין – האם הרצון – הטוב והמעולה כ??ש??ל??ע?צ?מו?!! – לעמוד לצד-העובדים, חירפן פה סו?פ?ית את האנשים?? הלללללוווו???
יש עבודות, שלעסוק בהן, הוא מעשה בלתי-מוסרי בעליל. מה קשה להבין פה?
ומספיק עם הפרנויה…:-) אין לי שום-דבר נגדך. הירגעי.
פשוט – אם פנאטיות, היא ביטוי של פשטנות – או-אז היעדר מוחלט של עקרונות, היא ביטוי של רכיכתיות.
וכבר עדיף לי להיות פנאט!!
דניאל, אם אין לך תגובה עניינית, אל תגיב בכלל.
שוטרי יס"מ, מג"ב וכו’ נקלעו מכורח נסיבות מצערות (גם להם אחריות מסויימת על כך כמובן, אבל בעיקר לך ולי).
אף אחד לא ביקש שתחבק אותם ושום דבר, רק שלא תעז להתבלבל ולהפנות את האשמה במצב אליהם ושתזכור תמיד שלמרות שהם עומדים מולך, בסופו של דבר, המאבק לצדק חברתי הוא גם למענם!
אל תדבר שטויות.
הם לא "נקלעו מכורח נסיבות מצערות", הם שוטרים פשיסטיים וחיילי האוייב.
אבל כמובן, שאליבא דתמונת-עולמם של גזענים, כל "מזרחי", הוא אוטומטית קרבן קדוש ואומלל ואילו כל "אשכנזי" = אוטומטית חלאה ואשם בכל חוליי-היקום. אין שום הבדל, בין גזענות זו, לכל גזענות אחרת באשר היא. משרתי השלטון, באשר הם משרתי-השלטון, הם אוייביי – נקודה. הם רוצים אמפאטיה מצדי? בבקשה!! יתפטרו, יצטרפו להפגנות (במקום להכות מכות-רצח את משתתפיהן) – ואז אתמוך בכל דרישותיהם…
ואם המאבק הזה, הוא למענם – אז למה הם מכים מכות-רצח, את כל המפגינים שלנו, עליהם הם רק מצליחים, להניח טלפיהם?