החלטתי ללכת עם חברים לאירוע שאירגן ארקדי גאידמק בפארק הירקון, לפחות כדי להתרשם. ובאמת היה ממה להתרשם: בפארק אמנם היו שלטים שמובילים למתחם האירוע, אבל אלה היו מיותרים; מי שהגיע קרוב לשעת הפתיחה לא היה צריך שלטים – היה מספיק לעקוב אחרי ערימות הטינופת שהתחילו להצטבר בדרך למתחם. במתחם עצמו אפשר היה להבחין מיד שגאידמק גדל בברית המועצות, בגלל שאם היו מחליפים את הצבע הכחול-לבן באדום, כל העסק היה נראה כמו ועידה של המפלגה בזמן סטאלין: השטח היה מוקף בדגלים של המדינה והמפלגה (סליחה, של תנועת "צדק חברתי"); מעלינו ריחפו בלוני ענק (צפלין), ועליהם דברי החוכמה של עורך האירוע: "מדינה של כולם – ארקדי גאידמק"; האמת, אם לא היה מזכיר לנו עוד היינו חושבים שהמדינה שלו. ובערך כל חצי שעה הפציצו הרמקולים בפול ווליום ג’ינגל שהזכיר לנו שאנחנו במסיבה של תנועת צדק חברתי, תוך כדי הופעת כתובות מתאימות על המסכים שמסביב.
האוכל והשתייה, בניגוד לפרסומים, היה אולי זול יחסית לאירועים כאלה, אבל לא במחיר "סמלי" כמובטח: כל פריט מזון או שתייה עלה בין 5 ל-10 שקלים, וגם בשביל זה היה צריך פעמיים לעמוד בתורים ענקיים, פעם אחת בשביל לשלם ולקבל פתק ופעם שנייה בשביל לקבל את הפריט עצמו. מזל שלא באתי רעב והחלטתי לוותר על התענוג.
לב האירוע היה הבמה המרכזית, וסביבה לא פחות מארבעה מסכי ענק ו-10 מגדלי רמקולים – חלקם מאויישים בטכנאים, אולי מפחד התקפה אווירית; האמת ניתנת להיאמר, אולי טוב שהיו מסכים כאלה, בגלל שהבמה היתה בגובה של כמה מטרים, כך שבלעדיהם היה קשה לראות מישהו מהמופיעים.
על הבמה הופיעה ראשונה אחת הדוג-מגישות של סוף העשור הקודם, והתחילה לצעוק במלוא הגרון "נכון שאתם נהנייים??!", משהו בנוסח שמעון פרס לפני 20 שנה "מס-כימים?"; ונניח לרגע שאנחנו לא נהנים, מה אכפת לך? – היינו יכולים ללכת מפה ולעשות משהו יותר מועיל. ואחר כך המשיכה עם "איזה כיף לכם, את מי לא הביאו לכם לפה!" – אולי את גאידמק בעצמו.
האמן שמשך את מירב תשומת הלב היה דווקא זה שלא הופיע – שלמה ארצי, שלפי כמה פרסומים סירב להצעה של 2 מיליון שקל, תלוי בשער הדולר. אבל מעניין גם שאחד הזמרים שכן הופיעו, שר שיר אנטי-מלחמתי עם המלים "נתתם לי רובים ופצצות חכמות, אתם שמסתתרים מאחורי קירות"; וזה קצת מוזר שיש מחאה כזו, באירוע שמומן ע"י סוחר נשק מדופלם.
כנראה שמטרת האירוע היתה לחגוג את כניסתו של גאידמק לפוליטיקה, ולכן כל העניין מזכיר קצת את מסיבת הפרידה שערך מיליארדר אחר בשם עופר גלזר לפני שנכנס לכלא, בנוכחות פוליטיקאים רבים – באירוע הנוכחי לא הבחנתי בהם, אלא אם נכונות השמועות שאירחו אותם במה שכונה אוהל VIP; אבל גם אם הם לא באו, אין לגאידמק מה להתלונן. רובם הגיעו למסיבת הסילבסטר שערך, בהתאם למסורת היהודית שהוא כל-כך גאה בה.
חזרתי עייף אך לא מאוכזב, בעיקר בגלל שלא היו לי שום ציפיות.
חבל שלא נהנית (וטוב שלא היו לך ציפיות) אבל אני לפחות נהניתי לקרוא את המכתב שלך על הערב וצחקתי כמה פעמים בהנאה 🙂